אז כדי להבין, להתחיל, אני אתן איזה הקדמה קצרה, בסדר?
פרשת נוח,
מעבר למה שקרה בה, היא מהווה סוג של משל להרבה מאוד דברים. לדוגמה, הבעל שם טוב, בואו נזכיר בכל אופן את הבעל שם טוב בשיעור הקדוש.
יש לו קונטרס עמוד התפילה.
אתה צריך דף ריב, שבתאי.
תעבירו דף אחד.
הנה יש.
חלק סגולים, חלק לבנים, השם יעזור.
יש לו חלק שנקרא עמוד התפילה,
שהוא ממש תורות קצרות על ענייני תפילה בפרשת נוח ארוך
בבעל שמות אבל התורה, כי הוא דורש את הפסוק בוא אל התיבה,
בוא אל תיבת המילים, אל התיבה,
האותיות,
שכשאדם מתפלל הוא יבוא אל התיבה,
הוא ישים לב לאותיות, למילים, למה שהוא אומר, ואז יש לו שם הרבה מאוד תורות
שקשורות לעניין תפילה. אז המבול סיפק
השראה להרבה מאוד אפשרויות.
ואדמו״ר הזקן כאן בעצם
מתייחס כאן אל המבול ואל התיבה ואל נוח,
מתור דבר שהוא מאוד מאוד מעסיק
אנשים גם היושבים כאן, וזה היחס
בין תורה ותפילה, בעיקר תפילה,
לבין הטרדות של העולם הזה שמטרידות אותנו,
בעיקר טרידות הפרנסה, בעיקר הטרדות הללו,
שאדם טרוד בהן והראש
חושב ומה יהיה ואיך נעשה ומימין ומשמאל וכל זה,
ואיך לייצר איזה מצב שיש ביניהם שלום.
אני אתן דוגמה אולי משמחת תורה, בסדר, שהיה חג לא מזמן. שמחת תורה זה חג של הישיבות.
בבתי כנסת של בלבטים לא תמיד זה חג כזה פשוט, נקרא לו ככה.
זה, רוקדים, ארוך, וזה, רוצים.
בישיבות, כן.
אבל איפה זה יותר טריק?
איפה זה יותר עניין? איפה זה יותר חידוש?
זה ברור שבישיבות זה בירת המחדל כמעט. זה ברור, כאן לומדים תורה וחבילות צעירים.
אבל כשמצליחים,
בתוך מצב שבו האדם יש לו, או לחיים,
מסתרק על צווארו, ויש לו גם משפחה, וגם ילדים, ובכל אופן הוא מצליח לייצר איזה משהו,
הדבר הזה אומנם בתוצאה הוא נראה פחות טוב, אולי,
בתוצאה, או רוקדים פחות, משתוללים פחות, לא יודע מה,
או מאריכים פחות בתפילה,
אבל אנחנו מיד נראה,
יש לדבר הזה חן מיוחד,
חן מיוחד.
והמאמר הזה נקרא להבין תפילת בעלי עסקים.
להבין, הכוונה להבין מעלת
תפילתם של בעלי עסקים.
מה הם רבים אם לא יוכלו לכבות את אהבה ונהראות לא ישטפוה?
אם יתעניש את קורן ביתו, בוז יבוזו לו. הנה מים רבים. מה זה מים רבים? שזה מזכיר לנו כמובן את המבול.
הם טרדות הפרנסה והמחשבות שבענייני העולם הזה.
ועם כל זה, למרות שהאדם, חבוד איתה, יש לך כאן מקום של מלכים, לא סתם.
הדף, אני הייתי קטן,
היו מחשבות קטנות והדפסתי רק 15 דפים במקום 150, והיה צריך להתפיס שהגיעו כבר אנשים.
איך קוראים לך?
דובי?
אז מים רבים זה מה שמטריד אותנו, טרדות הפרנסה והעולם הזה וכולי.
ועם כל זה,
עם כל זה, לא יוכלו המים האלה לכבות את האהבה שהיא מבחינת האהבה המסותרת.
שיש בה כל נפש מישראל בטבעה,
מבחינת נפש האלוקית,
שטבעה לעלות ולכדול תמיד למעלה כשלב את העולם מעולה.
כמו שכתוב, לעיל מיניה, רשפיה רשפיה שלב אתיה,
שמבחינת שלבת הבאה אני למעלה שהיא הנפש האלוקית שקודם התלבשותה בגוף הגשמי,
הייתה נעולת מסביב השכינה והייתה מיוחדת בתכלית הייחוד באינסוף ברוך הוא.
ולזאת גם אחר התלבשותה בגוף הגשמי לעסוק באימים גשמיים שהם נקראי מים רבים.
עם כל זה לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחינת אהבה ותשוקה נפלאה לעלות ולהיקרא למעלה. ואדרבה,
על די התלבשותה במים רבים היא יכולה להגיע למדרגה יותר גבוהה מקודם שירדה לעולם הזה כאשר התבאר. כלומר יש כאן פוטנציאל אדיר דווקא לאנשים שהם טרודים
והם עסוקים, להצליח להגיע לזה מעלה בקרבת אלוקים שלנו, בתפילה שלנו יותר גבוהה אפילו ממה שהיה לפני כן.
עכשיו, אני טיפה אמקם את זה, בסדר?
אני טיפה אמקם את זה.
מבין כל התפילות שאפשר לדבר עליהן, אז התפילה הכי הכי מתאימה לסיטואציה כאן זה תפילת מנחה.
בסדר?
כי תפילת שחרית, תמיד, טיפה תזוז ככה כי אתה מסתיר לי חלק מהפנים המהירות, או עכשיו אתה מסתיר אותו, או טיפה ככה, אתה פשוט תעבור כיסאיך עצמה.
זהו הכי טוב. סליחה שאני מטריד אותך,
אבל חשוב לי לראות את הפנים של כולם, מה אני אעשה?
אוה, מעולה עכשיו, אני...
אז כי בסופו של דבר, תפילת שחרית, לא משנה מה אדם עושה, זה תחילת היום, הראש עוד נקי,
הכול טהור, אפשר לייצר תפילת שחרית משמעותית, די בקלות,
אם אדם טיפה אכפת לו.
גם תפילת ערבית, סוף היום,
לובי, יש כאלה מתפעלים בלובי, בית כנסת, בכל אופן, חתימת היום.
אבל תפילת מנחה,
אמצע היום.
אמצע היום. אפילו בבית מדרש יש לפעמים תחושה שתפילת מנחה מפריעה, אני בדיוק באמצע הסוגיה, תן לי לגמור, טוב,
אין מה לעשות,
צריך להתפלל.
בוודאי אם אדם עובד, או אדם עסוק, הוא עובד, יש לו עבודה וכל זה, פתאום באמצע היום,
מלכה, מלכה, רגע, שנייה, עוד על המחשב, עוד איזה מלך, עוד איזה עניין.
מים רבים, מטרדות,
ומצד שני,
דווקא המים הרבים האלו, דווקא החוויה שאני צריך לקרוע את עצמי מאיזה מקום
כדי לעבור למוד תפילה,
יכולה להיות חוויה של קרבה מאוד מאוד גדולה.
קרבת אלוקים מאוד גדולה.
תראו, תפילת מנחה
זו תפילה מאוד מעניינת.
עשיתי פעם סבב אצלי בקהילה, שאלתי את האנשים, היינו איזה עשרים מי, שאלתי כל אחד שיספר איפה הוא מתפלם מנחה.
איפה שחרית?
רובם בבית כנסת. איפה ערבית? בית כנסת. איפה מנחה?
סיפורים ואגדות.
אחד באיזה משרד, אחד באיזה זה, הם עושים זה, אחד, הוא עובד בתל אביב, יש שם בית כנסת מתחתיהם,
בית כנסת שבשבת הוא לא פעיל, כי אין אף אחד, אבל ביום חול, שזה מלא משרדים ליד, זה שם מלא מלא מניינים.
אחד פה, אחד, כאילו, אחד, יש מלא מלא מניינים כאלו, והתרחשויות, ותמיד זה משהו באמצע, וחתרני כזה, ומישהו...
כן,
אז אני אספר פה סיפור שכתבתי אותו באיזה מקום,
לפני הרבה שנים,
לפני פסח נסעתי ל...
אז גרנו בדרום, נסעתי לאבא הילל סילבר, יש שם כזה מרכז מסחרי, בצומת, מכירים?
קוסמוס זה נקרא, בצומת אבא הילל סילבר.
הלכתי לקנות שם איזה בגדים, משהו, חנות בגדים היה שם, H&O. טוב, נכנסתי לחנות,
יש את השומרים,
המאבטחים, שאני משתדל להגיד להם שלום.
בכבוד, יש פה כיסא, תיקח.
טוב, נכנסתי לחנות, קניתי מה שקניתי, כשאני בא לצאת, המוכר אומר, המאבטח אומר לי,
אכפת לך להשלים לי על המניין?
היה בערך אחת, אחת וחצי.
אמרתי לו, בשמחה רבה, אין בעיה,
כאילו,
הייתי רואה איך שזה,
עושים איזה מניין ברחבה לפני החנות.
הוא אומר לי, הנה תלך פה לפרסה ואני תכף בא לקרוא לך.
אני רק הולך לקרוא למשה מאופיס דיפו, הוא היה בזה. טוב,
אז אני מחכה, ואני מסתכל, אני אומר, איפה הוא רוצה להתפלל? אני לא מבין.
אז הוא רץ ואומר, הנה, הנה, הבאתי את משה, רגע, אתה, הנה, הוא קורא לו עוד איזה ככה, כמה אנשים, אנחנו קחה איזה שמונה, הנה, בואו, בואו.
אנחנו הולכים,
כאילו מקיפים את הבניין, ואז יש שם כזה, כמו חדר גנרטורים,
כתוב זהירות חשמל.
הוא מוציא מפתחות, פותח את המנעול,
פותח את הדלת, ואני רואה בית כנסת.
בית כנסת, אבל קטן, קטן, אולי נכנסים שם 20 איש.
אבל בית כנסת, כמו שספרדים יודעים לעשות, עם שטיח, עם כיסאות, ארון קודש קטן, ריח של נענה, ספרים חוק לישראל,
בית כנסת.
הוא אומר, הנה, ברוך השם, רגע, שנייה, אני אלך לקרוא להורדה, יש מניין, יאללה.
אז אני כבר בראש הולכים לגלגל, אני אומר לעצמי, מה קורה כאן?
כאילו, הוא קורא לכל השומרים, כל אחד גם צריך למצוא לו מחליף,
כדי שיהיה לו מניין באמצע היום.
ואני אומר לו, תגיד, מה אומר לי? תראה, אנחנו כאן עובדים וזה, וכל פעם מנחה. אז אנחנו ביקשנו כאן מההנהלה שיתנו לנו איזה מקום.
אז זה המקום שנתנו לנו, וסגנו תרומות פה, תרומות שם, וזה, כנסת.
עכשיו, אני אומר לעצמי, טוב, זה בן אדם עובד.
הם באמצע עבודה, הם זה, בטח יהיה פה תפילת מנחה ככה קצר, מכירים אותה קצר?
המכנסיים קצר, התפילה קצר, הכל קצר.
פתח אליהו הנביא ואמר,
ריבון כל העולמים, אנטו אחד ולא בחושבן,
אנטו דאפיקט עשרת הספירות.
פתח אליהו,
קורבנות,
תפילת מלחה של בני אדם, ככה זה.
אז תפילת מלחה בלתי רגילה, אני לא אשכח אותה.
מרוב ההתערבות, אחרי שנגמר מלחה, אמרתי, אני רוצה קצת, התחלתי להגיד שם תהילים.
הוא אומר לי, מחילה, כבודו, אנחנו צריכים לסגור פה,
מחכים לנו בזה.
ואמרתי לעצמי, מה זה אומר עלינו שיש לנו זמן?
להתפלל, מנחה, בית כנסת וכל זה, ואנחנו מרשים לעצמנו לאחר, מעלת תפילתם של בעלי עסקים.
הסיפור הזה יש לו המשך, שדווקא לא כתבתי אותו,
ברוב התלהבות כתבתי את זה, וזה התפרסם אז באחד העלונים שהיו אז, כבר נסגרו מאז,
וכעבור איזה שבועיים-שלושה אני מקבל טלפון.
עכשיו הוא אומר, אני אדבר עם הרב... כן.
מדבר משה, מי זה משה? משה מאשקלון, משה מהבית כנסת וזה, אני אומר, לא, מה זכיתי בטלפון לך?
אז הוא אומר לי, תשמע,
אני כל שבת, אני קורא את כל העלונים.
אני מביא אשתי, זהו, אוסף את כולם, מביא אותם הביתה,
אני, זה העונג של שבת שלי.
אז אני אספתי ככה את כל העלונים,
ואשתי גם קוראת אותם ואומרת לי, משה,
תראי איזה כתוב על איכי בסיפור הזה!
אז הוא קרא,
הוא אומר, תשמע, אני צילמתי את זה, וטליתי את זה בקורי אשקלון, וקיבלנו תרועה למזגנים, וקיבלנו תרומות ל...
אז תדעו שיש שם בית כנסת, ואבא הלל סילבר שם בא.
אבל אני אומר, התפילה הייתה מתוקה, אבל היית צריך לראות, אני מנסה להביא לכם את החוויה שאתה צריך לקרוע את עצמך מאיזה עולם, יש לך את כל התירוצים שבעולם,
למה לא?
בכל אופן,
הדבר הזה מעלה ריח ניחוח,
ההתגברות על המים הרבים, וזה יכול לעשות רק מי שיש לו מים רבים.
בואו נראה, והנה,
בחינת מים רבים הנקראים מי נוח,
וכמו שכתוב כאשר נשבתי מעבור מנוח עוד על הארץ,
כן נשבתי מקצוף עלייך וגור בך, כי הנה נוח וניך הדרוחה.
שהוא בחינת שביתה כאדם השובת. סליחה שהשורות פה טיפה קפצו ממלאכתו.
נוח!
יש נוח! הכל טוב, הכל סבבה, אתה מגיע אז בזמן לבית כנסת, אתה איזה פנסיונר או אברך או לא יודע מה, יש זמן להכל.
כמו שכתוב הישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ביום השביעי.
ומה שכתוב נוח נוח בית פעמים זה ניחא דלילא וניחא דתתא, נוח לך למטה, נוח לך למעלה, הכל זורם, הכל טוב.
יום שכולו שבת.
יפה.
ואז הוא אומר, אוקיי, בואו טיפה נתעמק.
כי הנה לכאורה אינו מובן עניין המבול, שאם היה רק להביא ולשחט את האנשים החוטאים, למה הוא צריך לבחינת רעש גדול כזה? הלוא ברגע אחד יכול היה להעבירם, אף פעם לא היה מבול.
אך באמת היה מבול בא לטהר את הארץ,
שנאמר כי מלאה הארץ חמס ונתקלקלה מאוד
והיה צריך לטהרה ולזאת בא המבול דווקא, שהוא מבחינת מים,
בכדי לטהר את הטמאים,
שהוא דוגמת מקווה ארבעים סאה שמטהר את הטמא.
כמו כן המבול בא כדי לטהר את הארץ,
כמו שכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, ולכן במקרים נקרא המבול מי נח שנעשה מזעיני חדי רוחה.
לכן המבול נקרא מי נח, כי אחרי המבול
יש איזה תהליך של הטהרות
ויש נחת רוח כלפי מעלה.
והנה,
שיעבוד הפרנסה נקרא גם כן מי נוח.
גם העול של הפרנסה,
שאדם טרוד,
יש לו בוס על הראש, הוא צריך להגיש את המצגת,
יש לו דיון בעוד יומיים, והוא לא הכין את הדיון, יש לו שיעור שהוא צריך להכין, יש לו זה, הכל ככה יושב.
מי שמכיר איך זה נראה כשאתה מתפלט, כשאתה טרוד,
איזה טיסות אדם מגיע, לאן הוא טס, עם המחשבות שלו, הוא כבר סגר את כל העולם.
אתם יודעים מה אומרים, למה יהודים הם כל כך מוצלחים עסקית
על פני הגויים?
כי לגויים אין תפילת שמונה עשרה.
מתי באים כל הרעיונות הכי טובים?
בזמן התפילה.
גויים אין לתפילה אז הוא לא מצליח. יהודי אין לתפילה, חושב אה, זה ככה, זה ככה.
שלוש פעמים באוהב, יש לך זמן למחשבה עסקית.
אז הגויים אין להם, אז זה פחות מוצלח.
כן.
גם שעמוד הפרנסה נקרא מי נוח,
וכמאמר חז״ל,
שבחר לו אברהם אבינו שעבוד כנגד גיהנום, שעבוד מצרים,
זה סוג של גיהנום.
כמו שאי אפשר לנשמה לבוא בגן עדן לראות מזיב השכינה,
עד שתראות קודם לכן בגיהנום,
וכמו שאמרו גם באחר אלישע בן אבויה,
מוטב דלדיני וליתי לאלמא דעתי וגם לטבו בן אר דימי וכולי,
כמו כן על ידי השעבוד יכולים לעלות מעלה-מעלה למדרגה יותר גבוהה.
כלומר על ידי השעבוד וזה שאתה מתגבה על השעבוד,
הוא זוכה לאיזושהי מדרגה הרבה יותר גבוהה. כלומר, בתפילת מנחה
של בעלי העסקים
היא האירוע הכי קשה מצד אחד,
אבל מצד שני יש בה פוטנציאל אדיר.
של מה?
של התגברות.
פעם התפללתי תפילת מנחה ליד הבית,
גם אז בבית שמש,
ולא יודע למה מישהו ארגן איזו תפילת מנחה, אה, אני יודע למה, כי היה רחוב חדש, עוד לא היה בית כנסת, והיינו מתפללים מנחה שלא בכל היום מתפללים,
היה איזה מרכז מסחרי כזה.
אז באתי, והיה שם גם מוכר פלאפל, אז קראו לו.
אז הוא בא.
ואז תוך כדי לתפילה הוא אומר לי, תראה מה זה, היצר הרע.
הוא אומר לי, כל היום לא היה רק כוח אחד.
אחד לא היה, אני כל היום מסתכל על הקירות.
איך שאני בא לך להתפלל, כולם בואי, איפה מוכר פלאפל? זה, ומוכרים לי.
הוא אומר לי, זה ניסיון.
אז יש כאן פוטנציאל,
פוטנציאל הפיצוץ הוא גדול מאוד.
אז הוא אומר ככה, אברהם בחר שיעבוד כנגד גיהנום.
מה זה שיעבוד?
והנה שיעבוד אין הפירוש מה שיש עלינו אתה מלך שנוטל מאיתנו מס.
זה לא נקרא שיעבוד, מס הכנסה.
שגם מזמן בית המקדש היה עלינו מלך ישראל והמס היה ביותר,
כידוע שחלק עשירי הוצרך כל אחד ליתן.
אלא הכוונה היא שבזמן בית המקדש הקיים, המקדש שלה קיים,
היה נמשך ברכה והשפעה עצומה
עד שארץ ישראל לתאר את זמת חלב ודבש,
שלא על פי הטבע כלל,
כמו שכתוב בגמרא בסוף מסכת תגובות.
ולא היה כלל דאגות וטרדות הפרנסה.
היה מצב שאנשים לא היו טרודים בפרנסתם.
היה להם הרבה.
האם היום יש כזה מצב?
אולי לחלק מהאנשים יש,
אבל כן.
זה שיש לך הרבה רבות השם על הקדוש ברוך הוא עשה את הטריק.
היום אדם שיש לו הרבה אז הוא חי ברמת חיים גבוהה.
אז הוא כל הזמן מודאג מה יהיה
אם פתאום יהיה לי זה, ואז אני,
כן?
אז היום, ככל שרמת החיים עולה, הרבה פעמים גם רמת הדאגות עולה.
ככה זה על פניו.
אבל מצב אידיאלי מתואר בתור מצב שאדם אין לו דאגות פרנסה, שהכל בשפע והכל ברכבות והוא מסודר.
האמת היא שאולי, אולי אפשר להתייחס לזה במובן מסוים לתקופת הפנסיה.
אדם חוסך כל החיים,
חוסך, חוסך, חוסך. אתם יודעים מה המטרה בפנסיה?
מה המטרה בפנסיה, אתם יודעים?
כלכלית.
ברוך תהיה. איך קוראים לכבודו?
דוד?
כן, זו ודאי המטרה, אבל יש מטרה יותר מדויקת. המטרה היא שאתה לא תרד ברמת החיים.
אם אדם היה רגיל להרוויח 20,000 שקל בתור אדם עובד, המטרה היא שכשהוא יוצא לפנסיה יהיה לו אותו סכום.
שהוא לא יחווה חוויה של ירידה ברמת החיים. זה לא טוב.
אז אפשר לדעת, אפשר לסדר את זה.
יש קצבת זקנה, זה עוד סכום מסוים,
אתה משלם פחות מס הכנסה, זה עוד סכום מסוים,
ואם תחסוך נכון, אז אתה תגיע לאותו סכום פחות או יותר, זאת המטרה.
כשאתה הולך לייעוץ פנסיוני, זו המטרה שמציבים לך,
שבעוד
שיצא מפנסיה,
רמת השכר הנוכחית שלך תישמר.
לא תרד ב-70%,
ב-30%, ב-40%, זה הרבה כסף.
אדם היה רגיל להרוויח 10,000, טוב, הוא היה מרוויח 7,000,
נפקא מינה בשבילו.
אבל אם הוא היה רגיל להרוויח 10,000, והפנסיה תיתן לו 8,000, ועוד כתבת צדיקה תיתן לו 2,100 והוא פחות מס הכנסה,
נשאר פחות או יותר באותו סכום, ככה צריך. זו המטרה.
עד כאן ייעוץ פנסיוני בחינם.
אז יוצא שיש לאדם תקופה, והיום
היא לא קצרה,
היא לא קצרה, שבה הוא חי,
אין לו דאגות פרנסה, אין לו דאגות כי הוא גם לא בזה, והוא יכול לנצל את זה לסוג של,
מעין סוג של גן עדן. אלא מה? אז מתחילות דאגות אחרות,
בריאותיות.
כלומר, פתאום כואב שם, כואב פה, וזה, ויש
חווים פטירה של אנשים אהובים, חברים, וזה, בני זוג, כאילו זה...
מתחילים אז דברים אחרים.
אבל להגיע למצב שבו אדם אין לו דאגת פרנסה,
והוא באמת רגוע מהדבר הזה,
אבל זה אפשרי, היום זה... אבל יש מצב כזה.
אז זה היה אז.
אבל היום, רוצה להגיד,
ועתה,
יש לכל אחד ואחד יגיעות וטרדת הפרנסה לעסוק בענייני עולם הזה הגשמי
ובבחינת מים רבים שנקראים מי נוח,
שהוא בחינת נייחא דרוחא. אז אם זה טרדה, אז למה זה נקרא מי נוח?
הוא מסביר לפי שעל ידי בחינת מים רבים הנזכרים לאל מתעלת הנשמה למדרגה יותר גבוהה מקודם התלבשותה, שהייתה רק נהנית מזיו השכינה.
כלומר אם,
בואו נתאר את זה.
לפני שהנשמה ירדה לעולם, היא הייתה בזי כיסא הכבוד, נעלית מזיו השכינה, כל היום משתזפת.
עכשיו הנשמה ירדה לתוך הגוף.
והגוף יש לו את הצרכים שלו, ועכשיו מה קורה בשיא המתח,
כשהגוף עובד והכל כזה בריכוז וזה,
ואז אדם אומר לעצמו, מצליח להגיד לעצמו, רגע,
אני עכשיו רוצה לפנות אל הקדוש ברוך הוא,
לעמוד בתפילה.
אז הוא עוקר את עצמו מענייני העולם הזה שהוא נמצא בהם,
שם לעצמו איזה חליפה או גרטל או מה שלא יהיה ועומד להתפלל.
בזה זה לא נגמר. הוא מתחיל להתפלל.
אתם יודעים, תפילה זה כמו מירות סוסים כזה.
והשודדים מתחילים להגיע מהצדדים. פתאום עולה לו בראש המצגת שהוא באמצע.
לא גמרת, זוזי, אני עכשיו עם ראש המדבר.
פתאום עולה לו הבוס, זוז.
הטלפון פתאום, הוא שכח, פתאום נותן לו רטט כזה.
מלא מלא, תחשבו, אדם שמנסה להתרכז,
הילדים שלי לפעמים אוהבים לעצבן אחד את השני,
אז הם עושים... אתם מכירים את זה?
האוויר הזה הוא ציבורי, האוויר הזה הוא ברשותי, לא נגעתי בך, אל תיגע בי, כן? מכירים את ה...
אז כאילו כל פעם שהוא עושה לך ככה, ואתה בכל זאת אומר, אני רוצה להתרכז.
ברמת היופי של התפילה היא פחות יפה מהתפילה שהנשמה הייתה מתפללת תחת כיסא הכבוד.
אבל ברמת המאמץ והנחת שאתה עושה לריבונו של עולם, מתוך המאמץ הזה, אין מה להשוות.
ורחמנה ליבה ביי.
לפני כמה שנים היה לי איזה רכב רנו אקספרס.
זוכרים שהיה פעם כזה רכב? היה אותו לחברת חשמל וכל זה.
האוטו הזה היה חובב מוסכים רציני.
נכנס ובא, בסדר,
אללה ירחמו, קנה אותו בדואי ממני.
אמרתי, יפה שהוא קונה אותו, הוא יכול לגנוב אותו באותה מידה.
הוא בא להציע לי, אמרתי, אשתי בוא נמכור מהר כי הוא יכול גם לקחת אותו ככה, איכשהו.
אז הייתי שולח אותו כאן למוסך בירושלים.
אז המוסך נגשם, לא יודע אם המוסך הזה עוד פתוח.
באתי, שמתי את האוטו בבוקר,
והוא אמר לי, תבוא אחרי הצהריים, אני אהיה מוכן.
באתי בשלוש, היה לו פועל ערבי,
קראו לו עלי.
אני אומר לו, עלי, איפה יגאל?
אמר לי, הלך להתפליל.
אמרתי, טוב. אמרתי, כמה זמן יכול לקחת תפילה? אני מחכה.
אז הוא אומר לי,
מנחה.
אז הוא אומר לי, הרבה זמן אקח.
אמרתי לו, הרבה זמן, כמה מנחה, חיכיתי שם חצי שעה.
הגיע,
עכשיו אני ראיתי אותו בבוקר, בבוקר פגשתי אותו, היה לבוש שלו בבגדים של מוסכניק,
סרבל וכתמי שמן.
פתאום הוא אומר לי, הנה בא, יגאל. אני רואה, בן אדם הולך, עם חליפה, עם כובע, לבוש חרדי, חולצה לבנה.
הוא היה יהודי חרדי.
הוא אומר לי, חכה רגע, אני כבר בא אליך, אני נכנס לחדר, אחרי דקה יוצא לי עם הסרבל וכל זה.
הוא אומר לי, אנחנו כאן, יש לנו מניין של מנחה,
מקום אנחנו יש לנו מנחה אחרי זה לימוד קצר אחרי השיעור קצר חוק לישראל או משהו אבל זה לא היה אותו בן אדם כלומר הוא כל יום מגיע לעבודה עם הבגדים האלה של החליפה הוא כמו שהולך יהודי חרדי חולצה לבנה חליפה מכלסיים כובע
תולה את זה ומנחה מתלבש בן אדם מתלבש
להכניס את החולצה והתפילה הזאת היכולת הזאת להיעקר
לעולם אחר דווקא באמצע עולם אינטנסיבי
היא מעלה נחת רוח בלתי רגילה.
בלתי רגילה.
אחרי זה גיליתי עוד מעניינים כאלה. גם עכשיו המוסכניק שגם עכשיו אני מטפל אצלו,
רמי חג'ג'ה, האיש והאגדה,
גם הוא, לידו יש איזה פנצ'ריה, והם שם כל היום, יש להם מנחה ושיעור לפני ושיעור אחר, ופעם בשבוע מגיע רב,
מעביר שם, הם כל היום שם עושים חגיגות באמצע המוסך.
זה נפלא בעיניי.
אני אומר לכם, זה ממש מעורר בי קנאה חיובית, כאילו, היכולת הזאתי לעבור מעולם לעולם.
ממש, אני מסתכל על האנשים האלה בהשתאות, דווקא בגלל שאני רוב היום אמצע בית נדרש.
אז אתה יושב במקום שלך ולומד תורה, ועכשיו, טוב, תפילה, עכשיו תפילה.
אז אני אגלה לכם את סגור ליבי,
שבגלל הדבר הזה, לפני שנתיים או שלוש התחלתי לשים גרטל.
האמת, זה הלכה מפורשת בשולחן ערוך.
לא צריך להיות חסיד בשביל זה.
כתוב בשולחן ערוך צדיה א',
שצריך לאזור את מותניו לפני התפילה, ומרן פוסק לפי שתי הדעות,
גם כדי שלא יהיה ליבו רועה את הערווה, אבל לזה מספיקה חגורה,
וגם אם מישהו מכל נקראת אלוהיך ישראל, ובשביל מכל נקראת אלוהיך ישראל, צריך לשים משהו נוסף מעבר למה שהיה לך.
אתה טיפה מתלבש לקראת התפילה.
אז קודם כל שולחן ערוך, אחר כך סידי מקפידים על ההלכה הזאת, אומרים כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה,
חוץ מצה, חוץ מסימן צדיה א', שלא שמים גרטל.
אז צריך לעשות זה.
אבל לא...
זה לא התחיל אצלי מזה שהחלטתי פתאום להקפיד על סימן צדיה א'.
זה התחיל מתחושה שאני רוצה שיהיה איזשהו מעבר מפה לשם. אז המעבר הוא, אתה שם עליך איזה משהו.
אתה רגע מתארגן, מתלבש,
לקראת התפילה.
בהקשר הזה אני גם כן רוצה להגיד לכם, אנחנו תכף נחזור, שאני,
בגלל הדבר הזה, בגלל שצריך לייצר מעבר, אז אני מאוד מאוד מתנגד לתפילות מטלפונים.
כי אתה לא עובר, אתה נשאר על אותו, הטלפון הרי ליווה אותך ביום חול, בענייני החול שלך. עכשיו אתה גולש דרכו לענייני תפילה, אבל נשארת על אותה פלטפורמה.
צריך לעבור מדיום.
לעבור מדיום זה לפתוח סידור.
סידור, מה קרה?
אדם לא יכול שיהיה לו סידור קטן של מלחה ערבית לידו במקום העבודה או בבית כנסת.
נפתח סידור, מה קרה?
כל מקום עם הדבר הזה.
אז יש כאן פוטנציאל אדיר שהנשמה מתעלת למדרגה יותר גבוהה מקודם התלבשותה.
שהייתה רק נהנות מסביב השכינה. כמו שאמרו חז״ל,
יפה שעה אחת בתשובה מעשים טובים בעולם הזה,
מכל חיי העולם הבא.
אתם יודעים מה אומרים? איזו שעה זאת?
יפה שעה אחת? איזו שעה זאת?
אומרים זה השעה שאדם מוסיף בצאת שבת.
עכשיו שעון חורף,
לא צריך לחכות, להסתכל על השמיים של צאת שבת.
אם אדם טיפה מוסיף בצאת שבת,
על השעה הזאת נאמרה יפה שעה אחת בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.
לפי שהוא מבחינת יתרון האור מן החושך ודווקא שהוא מבחינת איתקאפיה שזה קשה, הם מתאמצים.
סטרא אחרא ואיתפך חשוך על הנאורה שכשעושה כל היום בעניינים גשמיים בטרדת הפרנסה שנקראים חושך ואחרי זה במקום הזה מתבונן בתפילה איך שאין לך יסד מלמטה שלום וגם מלמעלה ומתבונן בגדלות הבורא יתברך זה מביא אותו לעשות נחת גדולה וכל זה, יש כאן דיווג, אני טיפה דילגתי את הקטע
בשורש שורשם למעלה הם גבוהים הרבה מבחינת הנפש האלוקית לנפש הבהמית דווקא
דווקא על ידי ירידת הנפש הבהמית לנפש הבהמית לעסוק בטרדות ומחשבות הפרנסה בעניינים גשמיים שהם הנקראים מעמים רבים דווקא המקום הזה יכול להביא את הנפש לבחינת
ואהבת ה' אלוך בכל מאודיך.
מאודיך זה בכל ממונך.
אז זה פירוש חדש למה זה לאהוב את ה' בכל ממונך.
זה לא רק לבזבז כסף על מצוות או להימנע מעבירה בכל מחיר,
אלא זה להצליח להיות עסוק בענייני הפרנסה ולזמן מה? להתנתק מהם.
להתנתק.
זהו, עכשיו אני בתפילה.
זה קשה להתנתק,
אני מצליח.
אולי לא הצלחתי לכל התפילה, הצלחתי לחלק ממנה.
שוב לגבול, כנזכר לעיל, שהיא מדרגה יותר גבוהה מהיותה קודם ירידתה בגוף, שהייתה רק נהנית מזיב השכינה וכו'.
והיינו על ידי התקפיה, על ידי בחינת התקפיה ואיתהפכה חשוך לך דווקא להפוך דווקא את החושך לאור שהוא בחינת יתרון האור הבא מתוך החושך
לפי ששורשם למעלה גבוה ממדרגת הנפש האלוקית רק שנפלו למטה
כמו שכתוב על ימלוך ויעמוד וכו' טוב זה מושגים בקבלה אבל זה ברור ששורש הנפש הבהמית גבוה מהנפש האלוקית
וזה מאמר חזל
כאן הוא מסכן את הכל
יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא.
כן?
כלומר, יפה שעה אחת של מאמץ
והתגברות יותר מכל הזמנים שבו אדם מקבל שכר, אבל לאו מאמץ.
ולזאת נקראו מים רבים ענאל מי נח,
לפי שנעשה על ידם נייך הדרוחה.
מזה שאדם התאמץ וטורח, מזה נעשה נחת כלפי ידברך. עכשיו זה מאוד מאוד מזכיר את מה שלמדנו כשלמדנו כאן טניה, אתם זוכרים?
הצדיק זה ברור שהוא יותר צדיק מהבינוני, כן?
אבל הצדיק הוא עושה פחות נחת רוח.
כי דווקא מי שעושה את הטה נחת רוח זה בינוני, שהוא נמצא בין לבין והוא צריך להתגבר והוא יכול להיכשל ובכל אופן הוא לא נכשל,
זה עושה נחת רוח.
אבל הצדיק הוא, הצדיק נשלח להעיר, להעיר לבינוני.
יותר נחת רוח יש לקדוש ברוך הוא מהבינוני מאשר מהצדיק. וראינו שעתניה, אדמור הזקן, קרא לצדיק,
הוא קרא לו,
אתם זוכרים?
ושבתם וריתם בין צדיק לרשע,
זה מובן, בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו. מי זה עובד אלוהים ומי שלא עבדו?
עובד אלוהים זה הבינוני ולא עבדו זה הצדיק כי הוא לא צריך לעבוד, הצדיק זורם לו, שים לו סידור, שים לו תפילה,
הוא יכול להתפלל פה שעתיים, לא מפריע לו כלום.
זה לא בא לו בעבודה, זה בא לו טבעי.
אז למה בא הצדיק לעולם? הצדיק בא להעיר לאחרים.
אבל הבינוני,
שאצלו זו עבודה, קשה לו,
הוא יושב ומפריע לו, הוא ייקח ספר, הוא בכל אופן נותן עבודה,
וואי,
יותר נחת הוא עושה.
ולזאת נקראו מים רבים, מי נוח,
לפי שנעשה על ידם נייחא דרוחא,
שנעשה מהם תיבת נוח,
שהוא בחינת תיבות התפילה,
כמו שכתוב, בוא אתה וכל ביתך לתיבה, וזה כאן עוד אמירה.
פעם מישהו שלח אל הרבי מכתב שהוא לא מצליח להתרכז בתפילה.
אז שרבי ייתן לו עצה, רבי מלובביץ' הכוונה.
אז מה הרבי אמר לו?
תתפלל מהסידור.
עכשיו, זו עצה קצת משפילה.
תתפלל מהסידור, מה, אני ילד בכיתה א', אני כבר רוצה להיות בעיניים עצומות,
לתפוס את הכוונות וכל זה.
אבל בעל העסקים,
שהוא טרוד, אומר לעצמו, אוקיי, אני יודע שאני טרוד.
אני יודע את זה, זה המצב.
הייתי רוצה להיות במדרגת ההוא שלידי שהוא מתנדנד עם העיניים, עם עיניים עצומות, אני רואה שיוצאים לו כוונות מהאוזניים.
העיניים מה יבוא לי מספרים מצגות תביעות החזרות אני יודע את הכל
אז אני אומר אני מוריד את הראש
ואני אומר ריבונו שלמה אני עכשיו עושה אתקאפיה ואני מתפלל כמו ילד בכיתה א'
קורא את האותיות מה אומר אלבור הזקן?
התפילה הזאת שלך של בחינת אתקאפיה עושה נחת רוח עצומה לפני השם יתברך נכון שהיא פחות
פחות חוויה רוחנית כאילו אבל היא יותר חוויה של עבד
שרוצה לעבוד ואומר, אוקיי, אני מבין שאני לא שם, אז אני אקרא.
והוא, אתה ה' וכונן לאדם.
מה, אתה מתפלל מסידום? אתה לא יוצא מעיניים? אתה לא...
ככה.
לא, אני לא שם.
בוא לטובה.
וזהו, ויגדרו המים מאוד, חמש עשרה המים מלמעלה גברו המים.
קשי, ויגדרו המים, עוד הכוונה, פרנסה, הטרדות מתגברות ועורכות.
בחינת תגבורת נפש הבהמית על בחינת נפש האלוקית, בעסק הפרנסה מימים גשמיים, זה לא נרגע.
זה לא נרגע, זה כל הזמן מטריד אותך, כל פעם מהטרדה.
פעם גם, זה גם שטרדות של ילדים ומשפחה, פתאום פעם הילד הזה, פעם הילד הזה, פעם פה, פעם שם, הכל בלאגן.
אבא תחזור אליי, אבא אני צריך זה, אבא כסף, מכירים את זה?
שיש הרבה טרדות.
הייתה לי פעם תפילה על הדבר הזה.
שיהיה
בלי טרדה.
אותו דבר יכול לקרות לך עם טרדה ובלי טרדה.
שיהיה עם כמה שפחות, אבל לפעמים יש לך את הטסלה אוטו, והאוטו במוסך, והדבר הזה התקלקל,
כל מיני דברים שמעסיקים אותך.
מתגברים והולכים.
אך דווקא על ידי זה נעשה אחר כך יתרון אור כנזכר לאל. וזהו, ותלך התיבה על פני המים דווקא. התיבה מתגברת על המים.
ותרום התיבה היא מתרוממת בזכותם,
שעל ידי המים דווקא מתעלות תיבות התפילה ועולות למעלה-מעלה. זו תפילה מקובלת, תפילתם של בעלי עסקים.
אתה רוצה לקבל מי שדורך, תפוס לך איזה בעל עסק קדושי שגירד את התפילת מנחה,
אתה יגיד לו תתפלל עליי.
וזו הטעות של בעלי העסקים.
הם טועים, כי הם אומרים, שמע, התפילה שלי הכל מלא בלאגן, הכל, אני לא רציני,
אני לא זה, ההוא בטח מתפלל הרבה יותר ממני. טעית חבוב.
זו טעות הבעלי העסקים שבדעתם,
שאינם יכולים להתפלל כל כך כמו היושבי אוהלים.
היושב אוהל, כל היום הוא בבית נדרש.
אומר אדמו״ר הזקן, אדרבה, נהפוך הוא.
הם יכולים להתפלל יותר כי יתרון האור הוא מתוך החושך דווקא.
זה שנקרא מנוח.
אולי חדורוך שהוא מבחינת השבת, כמו שכתוב, קיבל שבת מכל מלאכתו.
יתרון מעלת בעלי העסקים,
הטרודים.
וגאוות יחידה פה לכל מי שלא נמצא כל היום בבית מדרש,
שידע שיש לו מעלה עצומה
בעבודת השם יתברך.
מי נוח,
גורם נחת רוח במיוחד ביכולת להתפלל,
לצאת מתוך עולם, לעבור מעולם לעולם.
שנזכה לזה.
אמן.
ברוכים תהיו.
