טוב,
אנחנו בהלכות פסח,
סימן תא״ג.
בסימן הקודם, תא״ב, מה אמרנו? מה זה תא״ב?
בערבית מה זה תא״ב?
טעב. מה זה טעב? עייף. עייף. להתחיל את ליל הסדר מוקדם,
שלא יהיו תא״בנים, שתינוקות שלא יישנו.
והיום, אתם יודעים, הרבה פעמים זורקים דברים על התינוקות.
זה הילדים, זה פה, זה שם.
תכל'ס, שורה תחתונה.
אני רוצה לראות מי לא יהיה עייף
בליל הסדר הקרוב.
שבוע שלם של עבודות.
ליל הסדר בליל שבת.
זה לא יאומן, זה לא יאומן.
איך עושים לנו דברים כאלה? מילא מוצאי שבת, על הכיפאק.
אתה מגיע ליל הסדר, איך אומרים?
תותח על.
אבל אתה מגיע אחרי שבוע שלם של עבודות,
עבדים היינו,
לאימא במטבח.
בסדר, זה דברים שצריך
לשים לב, השבוע שמעתי שאמרו שמרוב הניקיונות,
אז מישהו אמר לאשתו שאבק זה לא חמץ,
והילדים זה לא קורבן פסח, הבעל לא קורבן, עולה ויורד,
והאישה, זה היה שם תלוי, תולה את הכול על הכביסה,
ויש גם קורבן חגיגה. קיצור,
בסופו של דבר מגיעים לליל הסדר.
אז אמרנו, צריכים להתחיל מוקדם.
מזה התחלנו בסימן תא״ב,
ועכשיו מתחיל איתנו השולחן הערוך בהסברה מעבר לחיובים הכלליים.
בתר״ב היו לנו חיובים כלליים.
פה אנחנו נכנסים לפרטים,
איך אנחנו עושים את ליל הסדר.
הדבר הראשון, מוזגים לו כוס.
ואמרנו
שעל פי השולחן הערוך
אי אפשר להתחיל את ליל הסדר ביום,
כמו הרבה אנשים שמתחילים כל ליל שבת את הקידוש ואת הסעודה עושים עדיין
מבעוד יום.
אלא מתי צריכים להתחיל את הקידוש?
בצאת הכוכבים.
זאת אומרת, הזמן שמתחילים קידוש זה צאת הכוכבים.
מה אתה עושה בצאת הכוכבים בדרך כלל?
אחרי הדרשה של הרב מתחילים ערבית.
ומה עם ליל הסדר?
והגעת לבנך,
הקטנים שלא עישנו,
אני רוצה שתתחיל את ליל הסדר בצאת הכוכבים.
אז מתי ערבית?
קודם.
בסדר? אז מתפללים הלכה מוקדם,
אחרי כן אומרים, סדר,
קורבן פסח,
אפילו מנחה גדולה מתפללים.
אומרים לסדר קורבן פסח,
כי בפרט השנה של ליל הסדר הוא בליל שבת,
אז זה הבסיס והמקור לכך
שמתפללים מנחה גדולה.
פעם בכמה שנים
מקריבים תמיד של בין הארבעים בחצות וחצי,
כדי שיספיקו לצלוט את קורבן הפסח לפני שבת.
גם בשנה שעברה זה היה לנו.
ועד בעשור הזה של העיינים,
חמש פעמים.
גם חמש פעמים היה לנו פורים של מוקפים ביום שישי.
זה בא ביחד.
שנים קודם לא היה,
עכשיו לא יודע מתי עוד יהיה.
אבל בוא נאמר שבסופו של דבר
זו הסיבה שמתפעלים מלאכה גדולה, כי אחרת צריכים להתפעל מלאכה מלאכה קטנה.
טוב, לענייננו.
מוזגים לו כוס ראשונה,
וכוס ראשונה בעצם זה כוס הקידוש.
מבחינתנו השנה זה גם קידוש של שבת,
וגם קידוש של יום טוב,
וזה גם תחילת ליל הסדר.
את כל זה עושים בצד הכוכבים.
לא לפני כן,
אחרי כן, בסדר, מה אני אעשה? תתחשב בילדים.
הרי כל יסוד ליל הסדר הוא והגדת לבנך.
ביום ההוא,
בשעה שמצור מרור מונחים לפניך.
זה הכול על הסדר.
אז למה אתה מחכה?
קר לבך, חם לבך,
שירים,
קבלת שבת, עוד הלל. בארץ ישראל אפשר לומר,
אפשר לומר שכולם אומרים הלל בבית הכנסת.
חוצה הארץ זה לא היה כך.
אתם יודעים שהרב קוק לא אהב שלא אומרים הלל באשכנזית?
גם תימנים חלק לא אומרים.
כתוב שהרב קוק בליל הסדר
היה בורח
מבית הכנסת שלו, שזה היה בכנסת
ליטאי, אשכנז, לאן הוא היה בורח?
בית כנסת של חב״ד.
לאיפה, בחוץ לארץ, הספרדים.
חב״ד. למה?
כי שם אומרים הלל וליל הסדר בבית הכנסת.
והיה דורש להם דרשה בליל הסדר על דרך חב״דית.
בסדר? הכל היה דעה, הכל היה
מכנס הכל, זה משהו מדהים.
זהו, ככה כתוב, יש את זה, אם אני לא טועה, במועדי הראייה.
הרב נרי היה מביד,
היה דורש על דרך חב״ד,
תרשה לליל הסדר, ואומר איתם הלל.
אבל פה בארץ ישראל אפשר לומר,
רובם ככולם
אומרים הלל בתפילה.
זה יסוד.
בכל מקרה, הם מוזגים לו כוס ראשון, סימן תאים ג',
הוא מקדש עליו,
הוא מברך שהחיינו,
ואם חל בשבת,
כמו השנה,
איזה שנה אנחנו?
5,700?
שבעים ותשע,
בסדר?
אם חל בשבת אומר ויכולו,
ואם חל במוצאי שבת,
זה לא עכשיו, זה אולי בתשפ״א או פ״ב,
פ״א, נראה לי,
פ״א,
חל במוצאי שבת אומר יקנאז.
מה זה יקנאז?
ראשי תיבות,
יין, קידוש, נר,
הבדלה וזמן.
מה זה זמן?
שהחיינו.
הקידוש הארוך ביותר.
כשחל יום טוב במוצאי שבת,
צריך להבדיל בין קודש לקודש.
מברכים, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, המבדיל בין
קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים,
וחותמים, ברוך אתה ה'
המבדיל בין קודש לקודש.
קדושת שבת וקדושת יום טוב.
ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחילה ההגדה,
ישלים ההגדה עד געל ישראל, ואחר כך יבדיל.
מה אמרנו? מבדיל מין קודש לקודש.
אומר הרמ״ה, ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש.
ואם אין ידיו נקיות, ייטול מעט.
אבל אלה יברך על הנטילה, אבל הבית לא ימזוג בעצמו,
רק אחר ימזוג לו דרך חירות.
לשים לב פה מה בעצם אומר לנו הרמ״ה.
שוחד ערוך אמר שמוזגין לו כוס ראשון.
מה הכוונה מוזגין לו?
מישהו אחר מוזג לו כמלכים.
דרך אגב, אנחנו צריכים לעשות את זה רק כמלכים?
מה קורה כל השנה?
הגמרא ממסכת ברכות, עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה.
אחד מהם,
שמוזגים לו,
מושיטים לו בשתי ידיים, הוא לוקח בשתי ידיים ומעביר ליד ימין.
צריכה עיטור,
שטיפה והדחה.
עשרה דברים נאמרו בכוס.
לעיל הסדר אנחנו מקפידים יותר, בני מלכים, מלכים עצמם כבר.
איזה בני מלכים?
ולכן,
מקפידים שמישהו אחר ימזוג לו. ברמה שככה רגילים, אבל מונח כבר בתוך דברי מרן.
מוזגין, לא.
לא כתוב, מוזג כוס ראשון ומקדש עליו.
מוזגים, לא, והוא מקדש עליו.
כל כוס וכוס מוזגים, לא.
לא, אבל כולם מלכים, אז מי ימזוג?
אחד לשני.
איך מוזגים לשני?
שימו לב,
אני בדיוק כמו שרציתי שלא תעשה ככה.
טוב, כבר אני אומר, שימו לב, הוא עושה את הטעות.
בסדר?
ככה.
לזה שמשמאלך.
כי אם תצטרך למזוג, לזה שממנך, איך תמזוג?
ככה.
לא מוזגים ככה.
לעולם אתה לא מוזג ככה.
חוץ מאשר
אתה בחבורה.
בסדר? חבורה ככה הם מוזגים.
מה זה חבורה?
בסדר?
חברה קדישה.
ככה.
זה ברור.
מוזגים פנימה.
לכן אנחנו גם,
אתם יודעים מה, אני אחבר את זה, אפילו שלא יודע מה החיבור, אני אחבר.
לכן אנחנו גם פותחים את הארון קודש, את ההיכל,
ככה,
פנימה,
אל עצמנו,
לא זורקים החוצה.
שמת לב לזה?
שתי שיטות יש איך פותחים ארון הקודש.
האם אני הולך לצד ימין ולוקח שמאלה,
או שאני הולך לצד שמאל ולוקח אחר.
כשאני הולך ימין ולוקח שמאלה, אני מחבר אליי
אה, הקדוש ברוך הוא, אני מחבר את התורה.
אבל כשאני הולך לצד שמאל ולוקח ימינה,
אותי השלכת אחרי גליך.
דעתי, אני אומר.
בסדר?
לא שמעת את זה אף פעם.
בוודאי, דעתי, אמרתי.
יש לזה מחלוקת, אולי איך פותחים.
אנחנו רגילים ככה תמיד,
כאן, שכונת הבוכרים, אצל הספרדים, ככה היו תמיד פותחים
מימין לשמאל.
היום ראיתי שיש כאלה שהולכים לצד שמאל, פותחים מימינה.
לא אוהב את זה.
זה עושה לי לא נעים.
אני עוד יותר מחבק, מחבק תורה.
ושני המנהגים כתובים, כן?
בשביל אותי אין לי אי הבנות.
אנחנו אומרים, אנחנו בדור היום של חיבורים.
אני מתחבר עם זה.
יאללה.
אז הוא אומר ככה, ואם שכח להבדיל ולא נזכר עד שהתחילה ההגדה, השלים ההגדה עד גל ישראל, ואחר כך הבדיל.
זאת אומרת, אנחנו מבינים שההגדה,
כל המגיד
זה מקשה אחת.
התחלתי ממה נשתנה,
אני לא מפסיק באמצע,
הרי שגמרתי געה על ישראל,
אני יכול לברך את ברכת ההבדלה.
אומר הרמא, ולא יטול ידיו כלל קודם הקידוש.
למה?
למה צריך להגיד את זה הרמא?
שימו לב, גם בתי״ב בהתחלה,
כשאמרנו שהשולחן ערוך כותב שלא יקדש לפני צאת הכוכבים,
אנחנו צריכים להבין על איזה רקע זה נאמר.
אותו דבר פה.
על איזה רקע אמר הרמאי את דבריו?
על איזה רקע אמר שולחן ערוך את דבריו בסימן תא״ב?
על רקע זה שעושים קידוש בליל שבת
אחרי פלג המלחה ואוכלים את הסעודה באור יום.
על הרקע הזה לא, אתה לא אוכל סעודה, אתה לא מתחיל את הקידוש שהוא כוס ראשונה ביום, כי זה ליל הסדר, מהלילה, מאורתא.
אז מה יש בדברי הרמה בהלכות שבת?
בדברי הרמה בהלכות שבת יש איזה מנהג.
אתם לא רואים שיש לי אשתי עד היום המנהג הזה,
יקין.
נוטלים ידיים לפני הקידוש.
נוטלים ידיים לפני הקידוש.
למה לא?
למה אתה מברך אחרי הנטילה?
נטילת ידיים רגילה לסעודה.
הרי כל מצור לברך עליהם עובר לעשייתם.
כן.
נוטלים ידיים לפת
לפני שמקדשים.
אתה עוד רגע הולך ליטול ידיים לתאר אותם, קידוש שאתה עושה בלי נטילה.
אז מה עושים?
זה לא יעסק הדעת, זה חלק מהעניין.
אנחנו נוטלים ידיים,
באים לשולחן,
קידוש ואיכולו של שמים וארץ, שותים תה יין,
וערכים ומוציא,
אז זהו.
מה אומר מרן? למה אני לא עושה את זה? כי לכאורה זה יותר טוב, למה לא לעשות את זה?
כי אם נטלתי ידיים,
ביררתי לעצמי שהריפתא, הלחם,
יותר חביב לי.
אם הלחם יותר חביב, מה אתה עושה קידושי יין? אתה עושה קידושי לחם.
זו הטענה.
אבל בבסיס, בעיקרון,
גם השולחן ערוך יסכים לדבר הזה,
שעדיף לי בידיים מטוהרות לברך,
לעשות קידוש.
אבל לא נהגו כך, גם המשנה ברורה בבשלו נהגו כך.
אצל היקים ככה נהגו את המנהג הזה.
בסדר?
כיוון שבאה הרמה ואומר שנוטלים ידיים לפני קידוש בליל שבת,
פה אנחנו בליל הסדר.
בליל הסדר לא נוטלים ידיים לפני הקידוש,
ונייסד נוטלים ידיים לפני ירק שטיבולו במשכה
ולפני המוציא, עוד פעם,
לפני ירק שטיבולו במשכה בלי ברכה,
לפני המוציא בברכה,
אבל לפני הקידוש בכלל לא, למה הוא צריך להגיד את זה?
ומתי נוטלים לפני קידוש?
מה התשובה?
בשיטתו בשבת, בסדר? נושא ברור?
אנחנו ככה טיפה קצת מתפלפלים, אנחנו אומרים בסדר זה טוב, זה טוב.
להבין מאיפה הדברים נובעים.
אני אומר את זה הרבה פעמים, שקוראים הלכה,
אתה לא מחבר חיבור עם מקומות אחרים, אתה לא מבין מה ההדגשים.
אם לא הייתי אומר את זה עכשיו, הפסדנו את ההדגש.
למה צריך להגיד את זה?
עכשיו, אני לא בכלל שאלת את השאלה, למה?
למה נוטלים? סתם הוא יגיד.
יש לו סיבה.
טוב,
אבל אם אין ידיו נקיות...
מה?
אחרי הטוב הזה וחיבור זה משקה,
ואחרי השאלה הגענו את זה.
כמו מי?
כמו מי?
נהגו ככה. אני יודע שנהגו ככה. מי עוד נוהג לברך?
הגר״א.
אתה יודע, הצבע, התימנים והגר״א זה בערך, נראה, אותו צבע.
הזקן שלהם.
בסדר.
תראו, אני אוהב את זה. למה אני אוהב את זה?
אתה פתאום רואה שיש מנהגים שונים
במקומות שונים,
כל אחד גם בפינה אחרת, אותו דבר.
מה זה מלמד אותך?
שזה אמת.
שזה אמת.
למה?
בוודאי אני אומר, אני
אומר,
אני אומר שאתה רואה באשקן עשו משהו
בתימן עשו משהו, מאיפה הם הגיעו? בסדר, בסוף הבסיס הוא בסיס קודם לשניהם.
אז אתה מבין שיש בסיס הרבה יותר קדום.
זה מה שאני אומר.
זה לא ההוא אמר וההוא אמר, יש בו בסיס משותף.
אתה יודע?
פרקים בברניהו, והיו שלדים שלדים.
אולי ערבית כמו התימנית, ביטני הוא ממד מילה במילה, אז איך... זה לא מילה במילה, זה אותו רעיון עם הפסוקים. יראו עינינו כל הפסוקים, אחרי השכיבנו.
כן, זה בחוץ לארץ גם היו עושים האשכנזים, כן. יאללה, בארץ ישראל לא אומרים. קדימה.
סעיף ב' אומר על שולחן ערוך,
שותה בהסיבה ואינו מברך אחריו.
מסדר כי זה הקידוש.
אם ירצה לשתות כמה כוסות, הרשות בידו.
ומכל מקום ראוי להיזהר שלא לשתות בין ראשון לשני,
אם לא לצורך גדול, כדי שלא ישתכר
ויימנע מעשות הסדר ומקריאת האגדה.
הוא טיפה רוצה ליישב את דעתו. יש כאלה שבלי לשתות לא מסתדרים.
מכיר את זה? הקונטרול לא מסתדרים.
ואנחנו אם שותים קצת יותר מדי ואפילו את מה שצריך,
כבר
נדנד, תרד עליה, עלה ורד.
בסדר?
עזוב.
כדי שלא ישתכר.
סעיף ד', מביאים בפני בעל הבית קערה.
מה יש בקערה?
שלוש מצות,
מרור,
חרוסת,
כרפס
או ירק אחר,
בסוגריים חומץ עומעי מלח,
ושני תבשילין.
אחד זכר לפסח,
ואחד זכר לקורבן חגיגה.
ונעגעו בבשר וביצה.
זאת אומרת, מביאים זרוע,
זרוע,
זכר לקורבן הפסח,
ומביאים ביצה קשה, זכר לקורבן חגיגה.
ראיתי שחלק האשכנזים מביאים פלגלח,
כנפיים.
זה זרוע של תרנגולת.
בסדר, מנהג של אשכנזים.
אתה רואה שהם מביאים זרוע של דג.
הם מביאים זרוע של פלגלח,
יותר ניגוד. אבל יש כאלה שגם מביאים חתיכת בשר של זרוע.
מה זה חתיכת בשר של זרוע?
איזה מספר זה?
שמונה.
שמונה, זה שריר.
שריר, זרוע.
מה יש בזרוע? שריר.
ברור.
אם הבאת כתף, זה ארבע, חמש, שש,
חלקים שונים של הכתף, זה כבר סיפור אחר, זה לא זרוע, זה כתף.
אז יש כאלה שהיו חתכת בשר, בשר זרוע.
גם זה ראינו.
טוב.
לא יודע.
אבל משהו.
איך?
תפשיד.
תפשיד, כן, כן. נהגו.
בסדר?
אומר הרמה והסתדר הקערה לפניו בעניין שלא צריך לעבור על המצוות, דהיינו הכרפס יהיה למעלה מן הכל,
והחומץ סמוך ליותר מן המצה, והמצות מן המרור, והחרוסת,
ומי יותר קרובים אליו, מן הבשר והביצה.
בסדר?
אומר השולחן ערוך, הוא ממשיך, והבשר נהגו שיהיה זרועה,
ונהגו שהבשר יהיה צליה על גחלים,
והביצה תהיה מבושלת,
והוא הדין צלויה, וכן נוהגים בעירנו.
אבל את הזרוע הזה לא אוכלים בליל הסדר הצלוי,
אלא אוכלים אותו למחרת,
כי בליל הסדר נראה שכתוב שלא אוכלים בשר צלי.
טוב,
סדר הקערה,
גם פה יש לנו גישות ושיטות שונות.
איך מסדרים את הקערה לפי מה שהוא כתב פה?
למשל, על פי המקובלים,
וכך נהגו ספרדים וספרד,
נכסידים,
המצה היא בחוץ.
המצה היא מעל הקערה, היא לא בקערה עצמה,
היא לא בתוך הקערה.
בדיוק, הוא רוץ.
שאר הדברים נמצאים
בפנים, בסדר? חרוסת וזרוע וביצה
ומאור וירק.
כל הדברים האלה נמצאים בפנים.
סעיף ה אומר השולחן ארוך,
אלו ירקות שיוצא בהם מידי חובתו.
חזרת,
עולשים,
טמחה,
חרחבינה,
מרור.
ויוצאים בעלים שלם ובכלחן, אבל לא בשורש.
אלא שבעלים אין יוצאים אליהם כן היו לכים,
ובקלחים יוצאים מבלחים בנבשים, אבל לא כבושים ולא שלוקים ולא מבושלים.
וכולם מצטרפים לחזית שהוא השיעור שלהם.
ועיקר המצווה בחזרת.
ואם אין לו חזרת, יחזור אחר ראשון ראשון, כפי הסדר שהם שנויים.
מה זה חזרת?
מה?
מה זה חזרת?
אתה יודע.
כי?
שמעת מה אמר פה יהושע?
חרן.
חרן זה זה שיוצא מהאף העיניים והאוזניים.
שורש.
שורש.
אתה מכיר חזרת שמוכרים,
שמים את זה עם הגפילטה פיש?
יפה.
אז זה החזרת, זה חרין.
אלא מה שמים את זה עם סלק.
וגם כשזה עם סלק,
אתה ככה, תלוי מי עשה את זה,
חריף, חריף.
בסדר? אבל היו אוכלים כזית מזה.
ואני אגיד,
אשתי מספרת שסבתא שלה
הייתה דואגת סמוך-סמוך.
כי הרי אי אפשר לאכול את זה, אי אפשר לנגוס את זה. זה קשה.
מרסקים את זה בפומפייה,
פסים-פסים, כרגע שמים את זה בתוך הסלט חזרת, מה שנקרא.
הייתה סמוך,
שורש חריף.
לא,
חזרת.
חזרת. חזרת. חרין.
בסדר?
לך לסופר, תמצא.
ככה, שורשים כאלה זה בא.
בקיצור,
הייתה דורגת סמוך לכניסת החג לרסק,
שמה את זה בתוך צנצנת זכוכית כדי שלא יפוג הריח שלו,
החוזק שלו,
והייתה אוכלת כזית,
כף ככה,
מכירים את הכפות של אירופה? כמו שהיה בבית של רב צבי יהודה, כאלה גדולים,
כפות של פעם, אתה יודע, כאלה גדולים.
על היעדית למעלה כתוב, אצל הרב קוק היה כתוב K,
אצל ההורים של אשתי היה כתוב M. מה זה K?
קוק,
שם משפחה.
והם, זה היה להם מאייר.
וככה הביאו את זה מגרמניה, כאלה גדולים.
קף כזאת, כזית,
הייתה אוכלת בפעם אחת מרור.
אני לא יודע איך אוכלת, תשמע, זה צריך להיות, באמת.
מחזיק את הבן אדם
כל השנה, בלי רופאים, בלי כלום.
אם הוא עבר את זה, לא צריך רופאים, בסדר?
זהו.
אז זהו, זה מה שהם עושים.
אנחנו רגילים שחזרת זה מה שאנחנו קוראים לו חסה.
חסה זה חזרת.
זה לשון על שולחן ארוך.
והאמת שזה מובן.
באירופה יש בחורף חסה,
בעייתי,
אתה יודע?
פה בארץ זה ככה יכול להיות,
יש גשמים, יש מים, יש לנו,
אין קרח.
סיכוי קרח כל השנים. לא, היום.
היום, היום, היום. פעם לא היה.
פעם לא היה.
אני זוכר לפני 25 שנה, 28 שנים,
משאית שיש לה רק שורה של ארגזים
יוצאת מהמושב,
אמר למישהו, יש פה חצי מיליון שקל.
חסות באמצע הקיץ לבתי מלון.
מי היה חסה בקיץ?
חסה זה של חורף, זה מלא מים צריך.
בסדר?
וזה לא היה חסה ל...
מתי?
פעם לא היה, היום יש.
אני אגיד לך, דיברנו מקודם, אמר לי מישהו
שלפני עשרים שנה היה להם תפריט,
קטרינג,
תפריט סלט עם קיץ, סלט עם חורף,
חצילים,
לא כל השנה.
עמר, השנה אין בכלל הבדל, אין הבדל, אין מחיר,
אין מחיר, אין כלום, הכל אותו דבר, כל השנה אותו דבר.
היום, היום,
אה, בדיוק, הנה, אתה רואה, לא היו קונים אנשים,
זה היה בשביל בתי מלון.
בסדר? טוב, לענייננו,
הדבר הטוב ביותר, שנייה.
עזוב, עזוב.
הדבר הטוב ביותר,
הדבר הטוב ביותר מבחינתנו זה חסה.
עכשיו, את הפירושים למטה כתב מישהו היום.
ברור? יפה. חזרת, תסתכל מה הוא כותב פה. איזה נקרא כיום חזרת? אלא מה שאנו קוראים חסה.
אתה רואה את התרגום?
חסה.
אחר כך על הרמה, כשהוא מביא את דברי הרמה,
אז בדברי הרמה הוא אומר,
כן, זאת אומרת, ועיקר המצווה בחזרת,
אז שלוש הוא כותב,
כן, הנה, גם הוא כותב, חסה, בסדר?
העיקר זה חסה.
זה הבסיס.
חסה.
ואחר כך שאר הדברים.
אבל דבר שיוצאים בו מאור, ולמה מאור?
כולנו אוכלים חסה וזה לא מר.
אלא כמו שהיה שעיבוד, בפרך. מה זה בפרך?
בפרך.
בהתחלה באו אמרו להם, בואו, בואו, ניתן לכם בונוסים, תעבדו,
תרשמו כל אחד כמה הוא מייצר.
אנחנו ניתן לכם בונוסים.
אחרי שכל אחד רשם את המקסימום של העבודה שלו, הוא עובד בשביל בונוסים.
עכשיו קבלו את זה בלי תשלום גם.
זה ההספקים שלך.
פרח,
אתם עושים את הבן אדם, לוקחים אותו,
היום גם הוא מגיע,
קח סמארטפון,
קח רכב,
קח זה,
גלידות,
תשע בערב פותחים את המקלרים באינטל,
אתם מכירים?
זה בדיוק בפרך,
בפרח.
אבל מה, בן אדם עד עשר נמצא בעבודה, לא בית, לא משפחה,
לא ילדים, לא אישה.
הוא מביא כסף.
מעלינו אלו הבנים, והגעת לבנך.
זה הדבר המרכזי שצריך להיות פה.
בסדר?
לא. זה היסוד.
טוב.
ואם אין לו חזרת, תחזור אחרי ראשון כפי שהם שמים בסדר. ואם אין לו אחד מאלו ירקות, תיקח לענה.
אני זוכר, אבא היה הולך לעיר העתיקה,
או קוטפים בשדה,
קראו לזה הינדבה.
אתה יודע מה זה?
הינדבה.
זה מין פסים כאלה, צרים ארוכים, כמו חסה עם פסים צרים,
מר, זה באמת מר. עכשיו, למה חסה? הרי אמרנו שזה לא מר.
מה ההסבר?
שבהתחלה היא מתוקה,
רק כשהיא גדלה חסה גדולה ענקית,
העלים שלה כבר קהים,
היא מרה.
בדיוק, בדיוק מפרך.
זה המרור.
אושר ירק מר וחרוס את יעשי אב זכר לתית,
ואחר כך נותנים בו מעט חומץ או יין אדום, זכר לדם, ועושים אחרוסן מפירות שהם שיעול בהם ישראל.
תפוחים, תאנים, אגוזים, רימונים, שקדים, נותנים עליו תבליק,
כגון קינמון וזנגוויל,
אדומים לטבע, שהם מקבלים בו עתיד.
ואנחנו נוהגים, זה אשכנז, אנחנו נוהגים על בסיס של תמרים.
ומוסיפים אגוזים,
ומוסיפים שקדים,
יין,
זה כדי שיהיה
יותר נזלי מאשר התמרים.
תמרים.
סי ו' נוטל ידיו לצורך תיבול ראשון ולא יברך על הנטילה
וייקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחומץ
או מה אנחנו נוהגים?
ממלח.
מברך בורף ערי האדמה ואוכל ולא מברך אחריו.
וייקח מצה אמצעית וימצאינה לשתיים
וייתן חציה לאחד מהמסובים לשומרה לאפיקומן
ונותנים אותה תחת המפה
וחציה השני ישים בין שתי השלמות
ויגביה הקערה שיש בה המצות, ויאמר הלך מעניה עד מה נשתנה.
ויאמר בלשון שמבינים הנשים והקטנים, הוא יפרש להם העניין.
וכן עשה ארימי לונדרי, כל האגדה בלשון לעז,
כדי שיבינו הנשים והקטנים.
בסדר? היום צריך לעשות את זה בתרגום לעברית קלה, כל ילד לפי רמתו.
כי עיקר המצווה היא והגדתה לבנך.
אז אני יודע, כן, אצל ההורים בבית, אולי אפילו אצלנו יש,
יש אגדות סרח בלערבי,
כן, תרגום לערבית,
ויש אגדות לה פרנס,
ויש אגדות באנגלית,
ואפילו יש לי אגדה עם תפסיר פרסי,
כן, בפרסית.
אז יש תפסיר שזה אומר באותיות פרסיות,
אבל זה בעברית,
רק אותיות,
ויש כזה עם תרגום לפרסית.
שני הסוגים יש.
בסדר, כל השפות,
כל אדם צריך להבין בשפה שהוא מבין.
להבין את האגדה.
לכן צריכים להסביר את האגדה.
זה כל היסוד של למען ידעו דורותיכם.
את אשר התעללתי במצרים ואת אותה אשר שמתי בהם.
תראה, בוא אני אגיד לך, כשאתה שואל אותי איך חותכים את המצה האמצעית,
אני אשאל אותך שאלה אחרת שעוד לא הגענו אליה.
איך עושים כורך?
איך כורכים מצה?
עוד לא הגענו.
עכשיו שימו לב, שני סוגי מצות יש.
סוג אחד,
רכה.
אין לנו בעיה איך לחתוך ואין לנו בעיה איך לכרוך,
לעשות לאפה.
אין בעיה.
יש מצות קשות.
המצות קשות באמת
נותקלות פה בקשיים מסוימים.
גם בכורך,
שתי חתיכות במצה ובאמצע הסמים זה לא כורך, זה סנדוויץ'.
בסדר? וגם בעניין הזה של לחתוך את המצה, אנחנו נוהגים לחתוך לד' וו'.
חתיכה גדולה, חתיכה קטנה.
שני הסוגים מופיע ככה
באגדות, איך חותכים. אז אם זה מצה רכה, אתה חותך.
ואם זה מצה קשה, אתה חותך, אתה חותך, אתה שובר.
בסדר?
אז זהו, יש לך תחולת אחת גדולה אחת קטנה,
שאתה יודע, אני יודע, איך אפשר.
באמת בעיה.
והאמת שאף פעם לא נתקלתי בבעיה הזאת,
שתמיד אמרו חותכים.
אף פעם לא נתקלתי בבעיה של לשבור מצות.
אותו דבר, אמרתי לך, נו, סנדוויץ'.
אחד מלמטה, אחד מלמעלה, ובתאריך
שמים את החסה ואת החרוסת.
טוב,
ויאמר הלך מעניין מה נשתנה ואז יצווה להסירה מעל השולחן או לאן נלחם בסוף השולחן כי כאילו כבר אכלו
כדי שיראו התינוקות וישאלו.
מה זה עוד לא אכלנו לוקחים לנו.
זה דבר אחד ברור
זה היבא ידוע
הילדים צריכים להגיע לליל הסדר מוכנים
ויש לנו ראייה שהם מוכנים
עוד רגע
אין דבר כזה טבולה ראסה.
ילדים לא באים טיפשים בליל הסדר.
לומדים, לומדים, לומדים, לומדים, ואחר כך יש לנו מצווה לספר להם בליל הסדר.
על אף שהם יודעים.
תראו, סעיף ז',
מוזגים לו מיד כוס שני,
כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה?
מה נשתנה?
ואם אין חוכמה בבן אבי מלמדו.
אם אין לו בן אשתו שואל אותו, ואם לאו הוא שואל את עצמו.
אפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה, מה נשתנה?
עכשיו תשימו לב, שואלים מה נשתנה,
מה שואלים שם בעצם?
מה נשתנה הלילה הזה?
נו, שבלילה הזה כולו מצא
מרור.
מאיפה אתה יודע?
עוד לא התחלנו אפילו.
אכלת מצה?
אתה יודע מה יביאו לך אחר כך?
מה אמה הכינה בדיפ?
לחם עינן? אני יודע מה?
לחג האביב?
מאיפה אתה יודע?
הם מטבילים אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים.
זאת אומרת, הוא יודע.
הוא יודע.
הילד הקטן הזה, שאתה מעמיד אותו על הכיסא ואומר לו, תשאיר מה נשתנה,
הוא כבר בקיא בכל אל הסדר.
אחרת מה הוא שואל?
מה זה אמא יקרה לי? מדקלם.
שר אמא יקרה לי ואחר כך צועק על אמא שלו?
אמא יקרה לי.
כן.
ברור.
הוא יודע מה הוא מדבר.
ברגע שהוא יודע מה הוא מדבר, הכל בסדר.
אנחנו לא מגדלים טיפשים.
נקרא לזה כך.
מגדלים חכמים,
ואחרי שמגדלים חכמים, עוד יש לנו מה לתת להם.
כי גם אנחנו לומדים כל שנה דברים חדשים.
ילד ששואל מה יש לה, בעצם זה הפתיחה של ליל הסדר.
פתיחה של ליל הסדר, הוא שואל את כל השאלות שכבר,
מה אתה הולך לעשות?
הווה אומר, בגן הילדים,
בגנון,
במעון,
במכינה,
איך שתקרא לזה,
הוא כבר למד את כל זה,
הוא יודע על מה מדובר.
עכשיו יכול לשאול.
טוב,
כשהבן או האישה שואלת, אני צריך לומר מה נשתנה למתחיל עבדים.
כשמתחיל עבדים היינו לפרעה, הוא מחזיר הקערה שבה המצות לפניו, וקורא כל האגדה.
כשיגיע למצה הזאת צריך להגביה עליה ערות על המסובים,
שתחבב המצווה עליהם.
יש להגביה מצה פרוסה שהיא כלחם עוני, האמצעית,
שחצי ההלכה
מאפיקו מן.
לכן כשיגיע למרור זה,
מרים מרור זה,
כשיגיע לפיכך, מגביה כל אחד כוסו בידו, עד שחותם געל ישראל.
בסדר? ואז שותים.
טוב, אומר הרמה, ונוהגים, באמצע, באמצע,
לפני כן,
לזרוק מעט מן הכוס באצבעו, כשמגיע לדם ואש ותמרות עשן.
וכן כשמלכיר המכות יצח עדש באחיו, בכלל ופרט.
הכל שש עשרה פעמים.
ויהיו הפת מגולה בשער שאומר ההגדה, לפיכך שאוחז הכוס בידו, ואז יכסה הפת.
כבר לרשתות את היין, אז הוא מכסה את הפת.
בסדר? עכשיו, מה שנוהגים זה שאצל האשכנזים,
כל אחד לוקח באצבעה דם ואש וטברות עשן שלוש,
דם וצפרדע, כנים הרוב, כן, את כל העשרה זה עוד עשר,
ודצח עדש באחיו,
עוד פעם שלוש, שחק עוד שש עשרה פעם.
עכשיו, מה קרה לכוס?
פגומה. מה צריך לעשות עכשיו?
לתקן אותה.
מה עושים אצל ספרדים?
רק
עורך הסדר.
הוא לוקח והוא שופך מהכוס,
ובסוף השש עשרה הוא גומב את הכוס.
לא טיפה באצבע. שנייה, בסדר?
עכשיו נוהגים שביחד עם השפיכה של היין, מישהו שעומד עם הקערה גם שם מים.
כי יין זה דין.
המים ממתקים חסדים.
על כל יין נשפך גם מים.
בסדר?
עניתי על השאלה לפני ששאלת. אני יודעת אם אתה רוצה לשאול.
בסדר? ברור העניין.
יסוד ברור?
זה מנהגים שונים.
ועכשיו בקורס השנייה, מה עושים?
מברכים או לא מברכים? זה הסימן הבא.
בסדר?
בעזרת השם, אנחנו עושים הפסקה של
שלוש דקות,
בסדר? וחוזרים להמשך
ליל הסדר.
הכל טוב.
