אנחנו רוצים ללמוד בתקופת ספירת העומר,
שזו תקופה שהיא עמוסה
בדמויות מעולם התנאים, גם ככה אנחנו עסוקים בסיפורי תנאים פה,
אבל במיוחד בספירת העומר אנחנו פוגשים בעזרת השם בשבוע הבא ביום ראשון
הילולת רבי מאיר,
ומיד אחרי זה רבי שמעון בר יוחאי,
והכול הכול כמובן תחת הכותרת של מי?
של תלמידי רבי עקיבא,
שאנחנו מתאבלים על מותם בתקופה הזו,
ורבי עקיבא בכל מקרה הוא הרב גם של רבי שמעון וגם של רבי מאיר,
אז אנחנו ננסה ללמוד,
קצת להתחבר לדמויות הקדושות הללו דרך הסיפורים שמסופרים עליהם, והיום אנחנו נתחיל מההתחלה, נתחיל מרבי עקיבא, בסדר?
אנחנו ננסה היום לעשות איזשהו סדר,
לבנות איזשהו סדר בסיפורי רבי עקיבא, בעיקר בתחילתו.
כי על פניו הסיפורים, אנחנו כולנו מכירים אותם, הם ידועים לנו גם לשירים, רבי עקיבא, איש צנוע, היה רואה בן הרואי, נכון? הולך לדרכו עקיבא,
ללמוד מגדולי התורה, אנחנו נראה שהסיפורים האלו,
הם לכאורה סותרים, סותרים זה את זה.
וננסה לבור את דרכנו ולבנות ביחד את התמונה השלמה של רבי עקיבא, בעיקר של רחל, אשתו הצדיקה, בסדר?
נתחיל.
זה מעניין אתכם הנושא?
כי אני יכול, יש לי גם שיעור בנושא שירת ימי הביניים,
אקרוסטיכונים ו...
לא?
טוב, אז לא.
טוב.
מספרת הגמרא במסכת כתובות בדף סב.
רבי עקיבא רעיה דבן כלבה סבוע הווה.
היה הרועה של כלבה סבוע.
חזיתיה ברתיה דהווה צניע ומעלה. ראתה את רבי עקיבא הבת של כלבה סבוע,
אנחנו יודעים שקוראים לה רחל,
שהוא מעולה וצנוע.
עכשיו אני מניח פה שאלה, מה זה מעולה וצנוע? מה הכוונה? לא כתוב כאן מה זה.
מה הפירוש?
מה הוא מחייך? מה בדיוק התכונות שלו?
אבל כתוב שהוא היה מעולה וצנוע. אמרה ליה,
אם אקדשנה לך עזלת לבי רב,
אם אני אתחתן איתך, אתה תלך ללמוד תורה?
אמר ליה,
איכדשה ליה בצנעה ושדרתה. התקדשה לו בצנעה ושלחה אותו ללמוד תורה.
שמע אבועה, אפקא מביתה.
שמע אבא שלה, הוציא אותה מהבית והדיר אותה מהנכסים.
הלך, ישב 12 שנים בבית רב.
כן? כי עתה, כשהוא חזר, הייתי בעדי תריי שרי אלפי תלמידי.
היו, באו איתו 12,000 תלמידים.
שם אליה, הוא סבא דקה, אמר לה, הוא שמע את הזקן, אומר לה לאשתו,
עד
כמה קמדברת אלמנות חיות? עד כמה זמן תהיי כמו אלמנה?
שבא ללכת לו איתך.
אמרה לי לאותו זקן, אי לדידי ציית, אם הוא היה שומע בקולי,
יתיב תרי שרי שני אחריני, שיישב עוד 12 שנים וילמד.
אמר רבי עקיבא ברשות כאבידנא, היא מסכימה,
הדר ואזל ויתיב עוד
תרי שרי שני אחריני בביירה, הלך וישב עוד
12 שנים, סך הכול 24,
וכיאטה הייתי בעדי 24 אלף תלמידים.
24 אלף, כן, מקודם 12, עכשיו 24 אלף.
שמע דויטו דאבת כנפקא לאפי, שמע אשתו,
ויצא לקראתו.
אמרו לה שיבי ותאמרו לה שכנות שאי לימאנה לבוש ואיכסאי.
שאלי לבושים ותכסי.
אמרה לו, יודע צדיק נפש בעמתו.
הוא מכיר אותי, הוא לא צריך שאני אתהדר.
קיימתי לגבי, נפלה על הפה, נפלה על פניה, וכמנש כדי לקרעי, נשקל את רגליו.
אבו כמדחפלאי, שם היו דוחפים אותה השמשים.
אמר להו, שבכוה שלי ושלכם, שלה הוא.
כן, עזבו אותה.
שמע אבוה דעתא גברא רבא, למטה, שמע אבא שהגיע אדם גדול,
אמר איזה לגבי אפשר דמפר נדרי, הוא הרי נדר להדיר אותו מנכסים.
אמרת לגבי, בא לאותו רב, אמר לה דעתא דגברא רבא מנדרת?
אם היית יודע שאותו חתן שהבת שלך התחתנה הוא יהיה גברא רבא, האם היית נודר?
אמר לה אפילו פרק אחד אפילו הלכה אחת, אם היית אומר לי שהוא יודע להגיד פסוק אחד לא הייתי נודר.
אמר לה אני הוא!
נפל על הפה ונשקה על קרעה ויעיב לאפל גם ממוני.
זה הסיפור, אנחנו כולנו מכירים את הסיפור הזה.
בכל אופן, לסיפור הזה יש מקום לשאול כמה שאלות,
ברשותכם, כן?
קודם כל,
באמת, מה זה מעולה וצנוע, בסדר?
מה הכוונה?
דבר שני,
בואו רגע נשתחרר מתפיסות רומנטיות שמקומם,
לא יודע מאיפה, מאיזה סרטים הבאנו אותם.
מה הסיבה שרחל,
מתחתנת עם אדם בן 40, קודם כל בן 40, הוא לא צעיר,
בטח לא, גם היום בן 40 זה כבר ככה רווק,
בן 40 זה לא איזה רעיון טוב להגיע אליו, כן? זה גיל ודאי מבוגר, בוודאי בתקופתם שהיה בן 18 לחופה.
מה ראתה רחל שהיא התחתנת? בסדר, הוא מעולה וצנוע, הוא כנראה מתייחס לכבשים יפה.
אבל להתחתן עם אדם, אנחנו יודעים מה הסיפור, שהוא אמה ארץ גמור, לא יודע לקרוא וכתוב.
בגלל שלמידות טובות.
ובעבור זה היא גם מוותרת כמובן על הקשר עם אבא שלה, שהיה קשר טוב, ובעבור זה היא גם מוותרת אולי גם על חיים נוחים. מה הסיבה?
כלומר, האם אנחנו חושבים שפשוט היה פה זה רומנטיקה, היא הראתה אותו?
היא שילמה מחיר כבד ביותר, הדבר הזה.
שנים של בדידות, שנים של עוני, של צער.
צריכה להיות סיבה מאוד מאוד מוצדקת
כדי שדבר כזה יקרה, בסדר?
אז אני משאיר כרגע את השאלה בצורה פתוחה.
אני לא עונה עליה.
אני רק מניח אותה.
זה לא מובן...
כל אחד שישאל את עצמו כאן, האם הוא היה עושה דבר כזה, בסדר? אנחנו אמנם לא רכב ולא רבי עקיבא, אבל עדיין.
מגיעים לבחורה ממכון הוראה, תשמעי, יש כאן בחור בן 40,
בחור מידות, חבל על הזמן, הוא נותן אוכל לחתולים בחוץ,
לא יודע לקרוא.
לא יודע לקרוא.
לא יודע לכתוב. כלום, שום, עם הארץ.
מי היה מתחתן עם אדם כזה?
זה נראה.
וגם, בנוסף לזה, גם בן 40.
מי היה מתחתן? אף אחד לא מתחתן, השכלה, משהו, כלום.
למה לא מתחתנת איתו?
אומרים באנגלית It's too good to be true.
זה נשמע כאילו היא...
זהו, התאהבה בו, זה הכל.
יש פה משהו עמוק יותר.
תזכרו את השאלה הזאת, בסדר?
לא כתוב,
לא כתוב,
אבל אנחנו יכולים להבין שהיא הייתה בגיל השידוכים.
והוא היה בן 40. אבל בואו נחזור רגע, מה זה?
אז תבואו נעשה תירוץ, אולי אתה גם בן 40, יכול להיות.
כנראה שלא, כלומר אין סיבה בעולם שבתו של קלבא סבוע, שהגמרא מאוד
מאוד מרחיבה, מספרת כמה קלבא סבוע גם היה עשיר וגם זה.
אה, רגע בואו נשלול איזה אפשרות. שמא תאמרו שהבית של קלבא סבוע זה בית של איזה עם הארץ,
ורחל, היא רצתה שיהיה לבעל תלמיד חכם, והיא מוכנה להשקיע את הריזיקה, מה פתאום?
קלבא סבוע היה גם עשיר גדול וגם תלמיד חכם גדול,
וכל גדולי ירושלים היו מצויים אצלו בבית, הוא היה מפרנס תלמידי חכמים, הוא היה מחזיק הראשי של עולם התורה בדורו.
אז מן הסתם היו אצלו רבנים וראשי ישיבות וכל התלמידי החכמים של ירושלים הוא הכיר, אז
בוודאי הבת שלו היו לה הצעות טובות, כן, אומנם
מחול מאיר לא היה אז, אבל בכל אופן היו ישיבות אחרות.
תזכרו את השאלה, אני לא עונה עליה.
אני רק רוצה להוסיף לכם שאלה עוד נוספת.
ראתה אותו שהוא מעולה וצנוע, שומע נתניהו?
מעולה וצנוע.
אז אנחנו מבינים איך שלום סובב את זה שמעולה וצנוע כנראה קשור למשהו במידות. זאת אומרת, תורה אין לו, אבל מידות יש לו.
מה לעשות
שבמסכת פסחים
רבי עקיבא אומר, והריתפה שואל את זה במקום,
במסכת פסחים רבי עקיבא אומר, כשהייתי עם הארץ,
הייתי אומר, בכבוד,
אה, יש פה
פשוט יותר תנועה.
כשהייתי עם הארץ,
הייתי אומר, מי יתן לי תלמיד חכם ואין שכן וכחמור?
כלומר, הלוואי, פולי איזה בן איש כזה ליד, איזה רבון כזה ליד, ואני אפרק לו את הצורה. זה מה שהוא אומר.
והתלמידים, אתה יכול לצפוק? התלמידים אמרו לו, רבי, אל תגיד ככה, אל תגיד חמור, תגיד כלב. נשאר אותו ככה, לא, לא, כלב נושך ולא שובר עצמות.
חמור נופל, נושך ושובר עצמות. הייתי אומר, אני מת לפרק איזה תלמיד חכם את הצורה, איך שהם נראים.
תוספות שואל, הריטפה שואל
רבי עקיבא רואה של קלבא סבוע הווה וכו' חזיתי ברתי דאבא צניהו מעלה שואל הריטפה
ואם תאמר ועד אמרינן בפסח ראשון פרק פסח ראשון במסכת פסחים אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואין שכנו כחמור
אז איזה מעולבת צנוע מדובר? ראתה אותו שהוא מעולבת צנוע אבל כשהוא עם הארץ הוא רוצה להרביץ את החכמים זה נקרא מעולבת צנוע?
לא מסתדר
מה אומר הריטווה?
לא.
יש לומר שזהו קודם לכן.
אבל אחרי כן חזר למוטב, שהיה צנוע ומעולה,
ואחר כך קבע עצמו לתורה כדי איתך. כלומר, הריטווה אומר תירוץ, הוא לא מסביר למה, הוא רק אומר, היו לרבי עקיבא ג' שלבים.
שלב ראשון הוא היה עם הארץ וגס.
גס כאילו אלים.
הוא היה רוצה להרביץ את החכמים.
שלב אחד.
שלב ב' הוא פתאום חזר בתשובה ונהיה מעולה וצנוע. הריטווה לא מסביר למה,
וזה מאוד מאוד קשה. למה שזה יקרה דבר כזה?
רבי עקיבא פתאום שהוא נהפך מאחד שרוצה להרביץ את החכמים לאחד מעולה וצנוע. מה היה שם? לא כתוב. הריטבוה אומר, שלב שלישי, אם מעולה וצנוע הוא רוצה ללמוד תורה.
התירוץ של הריטבוה, כן, הוא כמובן עפר לרגליו,
אבל התירוץ של הריטבוה הוא קשה.
כי הוא לא מסביר מה פתאום, מה היה התהליך. רבי עקיבא אומר, כשהייתי עם הארץ,
הייתי אומר, מי ייתן לי, ואין שכנים כחמור, והוא לא מציין שלבים במארצות, שהיה שלב כזה ושלב אחר.
אז זה כבר קושייה שנייה.
א', מה היא ראתה בו שהתחתנה איתו? למה איזה? ב', אנחנו גם בכלל לא מבינים מה היא ראתה בו,
כי כתוב שהוא בכלל לא אהב את החכמים.
איך זה מסתדר?
תמוה מאוד, נכון?
שאלות ברורות לכם?
זהו, אין תשובות בינתיים, אל תצפו לתשובות.
ועכשיו
גרסה ג'
לסיפור.
אבות דרבי נתן.
הווי מתאבק באפה רגליהם. כיצד?
בזמן שתלמיד חכם נכנס לעיר,
אל תאמר, איני צריך לו, אלא לך אצלו.
ואל תשבימו, לא על גבי מיטה,
ולא על גבי כיסא,
ולא על גבי ספסל,
אלא ישב לפניו על הארץ.
תשקיע.
מי שרוצה ללמוד מהחכמים, שישקיע.
וכל דבר שיצא מפיו, קבלהו עליך באימה,
ביראה, ברטט ובזיעה,
כדרך שקיבלו אבותינו מהר סיני, באימה, ביראה, ברטט ובזיעה. זה דורש
רצינות בלימוד תורה.
זו
דרשה אחת.
דרשה שנייה, דבר אחר,
הווה מתאבק באפר רגליהם זה רבי אליעזר,
ושותה בצמאי דבריהם
ורבי עקיבא.
מה היה תחילתו של רבי עקיבא?
אמרו,
בין ארבעים שנה היה ולא שנה כלום.
אז זה מתאים, עד כאן מתאים.
פעם אחת היה עומד על פי הבאר.
אמר, מי חקק אבן זו?
אחת האבן שיש לה כזה חקיקה.
אמרו לו, כנראה מי שהיו שם,
לא המים שתדיר נופלים עליה בכל יום.
אמרו לו, עקיבא, אי אתה קורא אבנים שחקו מים?
מה, אתה לא מכיר את הפסוק הזה במשלי? אבנים שחקו מים?
תשובה,
לא, הוא לא מכיר, הוא אמר ארץ, איך הוא אמור להכיר?
מאיפה הוא אמור לדעת?
אבל אומרים לו.
מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו.
מר רך פסל את הקשה דברי תורה שקשים כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את ליבי שהוא בשר ודם.
מיד חזר ללמוד תורה.
הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות.
אמר לו רבי למדני תורה,
אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח וכתב לו א' ב' ולמדה,
א' ת' ולמדה, תורת כהנים ולמדה,
והיה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
אז מה כתוב בסיפור הזה?
חזר ללמוד תורה.
מה זה חזר? הוא הרי מעולם לא למד תורה. 40 שנה, אמרנו שבגיל 40 הוא עם הארץ.
למה כתוב פה חזר ללמוד תורה?
וגם כתוב שיש לו מה?
שיש לו בן.
בגיל 40 יש לו בן בכלל.
איך יש לו בן אם הוא יתרדן בגיל 40?
איך זה מסתדר?
הסיפורים סותרים זה את זה,
נכון?
או שהם סותרים
או שהם משלימים.
בואו נספר, נחבר רגע את שני הסיפורים כאחת
וננסה להבין מה באמת קרה.
לא, אתה אשר הלכת לזה.
אל תוסיף עכשיו עוד נתונים למשוואה, עם זה אנחנו בקושי מסתדרים.
לא, לא.
בואו נתחיל.
באמת,
באמת,
בסיפור במסכת כתובות,
לא כתוב שהוא היה בן 40, נכון?
היה כתוב שהוא רואה.
רואה, מעולה וצנוע.
ורק בסיפור במסכת אבות כתוב שהוא בן 40. אז בואו, אני רוצה כאן להציע,
זאת הצעה, אני מציע, אפשר כמובן לחלוק, בסדר גמור, אני מציע כאן שיהיה הצעה.
אחרי זה יהיה לי עוד הצעות, עוד חידושים,
אז בכלל אפשר להתנגד.
אבל תקשיבו, תגידו מה אתם אומרים.
בין 18 או בין 20, לא משנה, רבי עקיבא, הוא מעולה וצנוע.
יש לו מידות
בלתי רגילות, ורחל רואה את זה.
וזה לא בעליה לראות, הוא עם הרועים,
הוא עם הצאן,
רואים את העדינות שלו, רואים את הרגישות שלו, רואים את הזהירות שלו בממון,
רואים את ההקפדה שלו על דיני גזל, על הנאמנות שלו, היא רואה את זה.
עדיין
הוא לא יודע כלום.
עדיין,
בהשוואה לבני גילו שלומדים תורה בישיבות, ברור שהוא.
ובכל אופן רחל בוחרת בו.
מדוע היא בוחרת בו?
אנחנו נמצאים, הסיפור הזה הרי מסופר,
בירושלים של ערב החורבן.
זה קל בסבוע.
ירושלים של ערב החורבן.
ירושלים של ערב החורבן
סובלת מכתות-כתות,
מקבוצות המתנשאות אחת על השנייה,
וביניהן גם תלמידי חכמים.
הקמצה וברקמצה, ארבעה ירושלים, על הקמצים אומר המהר״ל, על הקמצים.
אני יכול לדמיין את הדייטים של רחל.
נפגשת עם איזה בחור מישיבה פלונית,
בכל הדייט הוא מספר לה כמה הם הכי זה, וכמה הוא הכי טוב, וכמה ישיבה
אלה כלום, ואלה לא יודעים ללמוד, ואלה בטלנים, ואלה זה.
והיא רחל, הצדיקה והעדינה, היא
סוללת מזה לגמרי.
ואחרי זה נפגשת עם בחור אחר, בישיבה אחרת, אבא שלו מציעה לה את התוצאות הכי טובות, אבא שלו הוא האדם הכי עשיר, אז מי לא רוצה להשתדך עם האדם הכי עשיר?
ושוב פעם,
היא שומעת מהבחור ההוא, על הקבוצה ההיא, שהם לא יודעים בכלל ללמוד, והם בכלל בטלנים, ואלה בכלל זה, ואלה בכלל.
ומכל אחת שהיא נפגשת, היא פוגשת את גברות הלבב
ואת ההתנשאות שאפיינה בדור החורבן את,
לצערנו, כן, את עולם התורה.
הגמרא אומרת, לא חרבה ירושלים אלא שדנו בדין תורה,
שהעמידו דבריהם על דין תורה,
שהיה דקדקנות, כל מיני סיפורים, מסכת יומת,
אתם מכירים את הסיפורים האלו,
כן, כהן גדול
שהכהנים היו רבים ביניהם,
עד כדי, הגיע חלילה למוות אפילו, אחד תקע סכין בחברו, ואבא שלו אומר, כן, כן, אבל הוא עוד חי, הסכין לא נטמעה.
הוא היה מומחה בהילכות.
המצב הרוחני, דווקא בגלל הידיעות של התורה, הגיע לכלל התנשאות וכל זה, ולכן רחל רואה את הדברים האלה, והיא לא רוצה.
היא לא רוצה.
אבל כשהיא רואה את רבי עקיבא,
עולה בדעתה האפשרות המהפכנית הבאה.
היא הרי גדלה בבית של גדולים.
אתם יודעים, לפעמים בן אדם אחד
עושה מהפכה.
אחד.
לא תמיד מהפכה זה של הרבה פעמים.
אדם אחד,
אם אתה מצליח לחבר אותו,
הוא יוצר מהפכה.
היו דברים כאלה בעם ישראל במשך הדורות, נכון? הרמב״ם.
הרמב״ם עשה מהפכה.
אז תראו את צריכם, אם לא היה לנו את הרמב״ם.
אם הרמב״ם היה גודל להיות סוחר,
אז מה היינו עושים?
שאלו פעם את הרב עובדיה, איזה כתב,
הוא אמר לו, תגיד,
המכולת וכל זה.
הוא אומר לו כן.
הוא אומר, אז מה היה קורה אם הוא לא היה משחרר אותך, והיית...
אז הרב עבדיה אומר,
לא היה עוזר, אני הייתי הולך ללמוד תורה, לא, אין דבר כזה. הוא היה...
מה, כאילו, המהפכה חייבת לקרות.
אפשר אבל לעשות עכשיו, מה היה קורה אם...
אז רחל אומרת לעצמה ככה, היא רואה את רבי עקיבא, וכנראה המידות שלו הן מאוד מאוד מיוחדות.
היא כל-כולה מחוברת אל התורה, והיא מבינה ש...
אנחנו הרי יודעים, על זה אנחנו מתאבלים, נכון?
אנחנו מתלמדים על תלמידי רבי עקיבא שלנו, נהגו כבוד, זה אומר שהבעיה הייתה בעולם התורה,
שבתוך עולם התורה הייתה התנשאות, והייתה גאווה, והיה זלזול בדעה של הזולת, ולא היה כבוד,
וכל אחד חשב שרק הוא צודק, והשני הוא כלום, ואפס, ושום דבר, וכו' וכו'.
ורחל מבינה שעולם התורה הולך לקריסה.
זה שברחוב,
לא יודע מה, אנשים שרבים ביניהם, זה תמיד היה, אבל תלמידי חכמים
לא מכבדים זה את זה, ושלמדי חכמים מדברים לשון הרע אחד על השני, ושלמדי חכמים מדברים דיבורים רעים אחד על השני, זה ממש יכול להקריס את עם ישראל.
והיא רוצה להציל.
אדם עושה מעשה כזה, כמו שהיא עשתה,
רק אם יש לו איזו מטרה כללית, רק אם יש לו איזה יעד כללי שאומר, אוקיי, אם אני אעשה את הדבר הזה,
אני אוכל לגרום איזו הצלה לעם ישראל.
אז אומרת לעצמה רחל,
אם אני אתחתן עם הבן אדם הזה, שאני רואה שהמידות שלו הן בלתי רגילות,
ואני אצליח לחבר אותו אל התורה,
יכול להיות שהחיבור הזה ייצור איזה פיצוץ גרעיני,
והאיש המיוחד הזה יבנה בית מדרש מיוחד שיתעסק בתיקון המידות.
כלומר, יהיה לנו איזשהו מודל
לאיך נראה בית מדרש מתוקן,
אם אני רק יצליח לחבר אותו.
כי בינתיים הוא לא על התדר בכלל, הוא כמובן מקבל את ה...
הוא מעולה וצנוע, הוא לא שונא עדיין את החכמים. הוא לא שונא אף אחד, רבי עקיבא.
הוא מעולה וצנוע. הוא בן גרים, הוא לא גדל בתורה, הוא לא זה, אז הוא בזה שלו. אבל היא רואה את המידות עומדים. אם אני אצליח לחבר את הגאונות הזאת, יהיה כאן משהו מיוחד. יש לזה הרבה מאוד סיפורים. לדוגמה, ברוך נחשון הצייר מספר שהוא בא אל הרבי בן יובביץ' שהוא התחיל לחזור בתשובה,
והוא לא ידע מה לעשות. והרבי אמר לו, שב פה שנה שלמה תלמד,
ותוך כדי השנה שאתה לומד, תתחיל לצייר.
ואז הרבי אמר לו, יש לך שליחות לתקן את עולם הציור.
בסדר?
אז כאילו, הרבי ראה בעיני קודשו,
שהאדם המיוחד הזה, ברוך נחשון,
הוא,
אתה יכול להגיד לו, תשמע, ציור, מה זה קשור לתורה, עכשיו שתהיה עם התורה.
אבל אם אני אצליח לחבר את הכישרון שלו
אל הקודש,
יהיו פה ציורים מאוד מיוחדים,
שאף אחד עדיין לא צייר.
מכירים את הציורים שלו?
מאוד יפים, מאוד מיוחדים.
ציורים שאתה מסתכל עליהם, אתה מקבל יראת שמיים ושמחה ועבודת השם.
ברוך נחשון.
מכירים?
אתם מכירים? חמור מאוד.
ג'רמי יעשה כאן גוגל מהיר,
ותמיד הציורים שלו, יש כאלה, אנשים כאלה קטנים שרוקדים,
משהו כזה מאוד מיוחד, מלא מלא צבעים, מלא שמחה, מלא...
זכיתי פעם לסיור פרטי ממנו.
בסדר? וחלק זה הדרך.
אנשים עם כישרונות גדולים,
אם אתה צריך לחבר אותם אל הקודש, חיבור נכון, הם יכולים לחולל מהפכה, זה מה שהיא רוצה.
בשביל מטרה כללית, אדם מוכן לשאת מחירים כבדים,
להיות לבד הרבה שנים,
להמתין, וכן על זה הדרך, בסדר?
אז זו הסיבה שהיא מתחתנת, היא,
רחל, לא מסוגלת להתחתן
עם כל הדייטים שמציעים לה, המתנשאים האלו והגבוהי לבב.
עוד שנייה אחת.
אבל, אם אני אצליח לחבר את רבי, ואנחנו הרי יודעים שבסוף,
אני כרגע מדלג לסוף, בסוף זה מה שעשה רבי עקיבא.
שואלים את עצמנו,
למה רבי עקיבא, התלמידים שלו מתו? מה, הרב שאמר, ואהבת לרעך כמוך, זה כך גדול בתורה, לא לימד את התלמידים שלו את הדבר הזה? אבל זה בדיוק הפוך.
הוא לקח מראש את מי?
את המקרים הבעייתיים, את אלה שהם, וניסה ללמד אותם
איך נראית אהבת חינם, איך נראית אהבת ישראל, איך נראה פרגון, איך נראה... הוא ניסה ללמד אותם, הוא לא הצליח, אבל מראש
הוא הכניס את עצמו לאותם מקרים בעייתיים.
ועכשיו, לא כתוב כאן בן כמה רבי עקיבא, נגיד שהוא בן 18, בן 20, הוא התחתן
עם רחל,
30, בסדר, גיל, כאילו,
עכשיו מה, הוא התחייב, נכון?
שהוא הולך ללמוד תורה.
אז מה הוא עושה?
הוא הולך ללמוד תורה.
איפה הוא הולך?
לאן הוא נכנס?
הוא ללמוד תורה זה ישיבה.
אז הוא, נגיד, אני מתאר לכם את זה, כי הוא נכנס לבית המדרש, הוא אומר שלום,
קוראים לי עקיבא, אני בן 30,
30. אני רוצה ככה להתחיל ללמוד, איפה כאן לומדים, עם מי אני יכול ללמוד.
אז הראשון שהוא פוגש, הוא אומר לו,
תשמע,
אכפת לך להפסיק לבלבל לי את המוח?
כאילו, אתה לא עושה לב שאני אבנה את הסוגיה פה?
לך קודם כל תלמד, אני לא יודע,
יש שם למעלה איזה פינת קומיקס,
אתה יכול לעלות לקרוא שם או משהו כזה.
הוא מבקש מהשני, אמר לו, תשמע, אני כאן, אפשר לקבל פה איזה חברותה עם מישהו?
בוא, עכשיו, דבר איתי אחרי מינכי, אחרי ארוחת צהריים.
כל אחד שהוא פונה אליו,
שילמד איתו.
הוא הרי לא יכול ללמוד לבד, עכשיו מישהו ילמד אותו.
מה עושה?
נפנף אותו.
עכשיו תשמעו, זה לא סיפור של אז, זה סיפור של היום.
זה מכון מאיר.
זה מכון מאיר, כי כשמגיע בעל תשובה,
גם היום, ללמוד תורה,
בעל תשובה מתחיל מההתחלה, הוא לא יודע, אין לו רקע, לא בגמרא ולא במשנה ולא בכלום. צריך שמישהו יתחיל אותו מההתחלה.
וכשאתה מגיע בעל תשובה, ככה לפחות הרב ליגון מספר, שכשהוא הגיע למרכז הרב, אז כאילו, אתה צריך להתחיל מההתחלה.
אבל אנשים כבר נמצאים אחרי שש שנים לימוד, למי הסבלנות עכשיו לושבת איתי?
אתה מוכן בתור גמ״ח, עשר דקות, רבע שעה, בשביל ההרגשה הטובה,
אבל לוותר על כל היום שלך ולושבת עם מישהו שעכשיו רק מתחיל ולא יודע איך...
אתם יודעים, יצא לי כאן במכון מהיר ללמוד עם כמה תלמידים,
אני מאוד נהניתי מזה,
כי יש חברות עם תלמידים, אז אתה אומר, מה שאתה רוצה, נלמד.
אז ראו כמה תלמידים שביקשו ללמוד איתי לקרוא בתורה,
טעמי המקרא.
זה דבר שבחור דתי לומד בגיל 13, כן?
אני רוצה לעלות לקרוא בתורה.
אז אני רוצה לעצמי חצי שעה,
40 דקות, יושב עם מישהו ולומד איתו
לקרוא בתורה.
כן?
אז מה, זה דבר כזה עובר בישיבה רגילה?
כן, זה זמן, הרבנים, התלמידים, פה, שם.
רבי עקיבא מגיע לבית המדרש
והוא חווה בעצמו את מה?
את ההתנשאות,
את היהירות,
את גובה הלב. הוא אומר, טוב, יום זה, יום זה, אולי למחרת.
עוד פעם הוא מגיע, אף אחד בכלל לא מעיף עליו מבט.
מי זה המארץ הזה, הפלאח הזה, הרועה הזה שמסתובב כאן בבית מדרש ומפריע לנו כל הזמן? תפסיק, יש לנו שיעור להכין.
יש לנו לומדש, יש לנו מה לעשות, יש לנו פלפולים להגיד.
וככה יום ועוד יום. עכשיו, הוא הבטיח לאשתו, הוא נשבע לה,
אבל הוא מנסה ולא מצליח.
ומכיוון שהמידות שלו מאוד מאוד מתוקנות,
הוא מרגיש את הריח הרע הנודף מההתנהגות הזאת.
ומשם הוא יוצא ואומר,
מי ייתן לי תלמיד חכם ואין שכנו כחמו.
משם,
מבית המדרש.
לפני כן מה יש לו לשנוא? הוא לא הכיר.
ולאחרי שהוא הכיר וניסה ולא הצליח,
הוא בעצם חוזר אל אשתו אחרי,
לא כתוב כמה זמן הוא ניסה, אחרי זמן שהוא ניסה, כנראה כמה שנה, שנתיים,
אומר לה, רחל,
לא הצלחתי.
אומרת לו, למה?
אף אחד לא מוכן ללמד אותי.
לאף אחד אין זמן בשבילי.
חברות הצעיר.
אף אחד לא מוכן להתחיל מההתחלה. אנשים מאוד מאוד עסוקים.
עכשיו תבינו למה היא צדיקה.
למה הוא אומר, שלי ושלכם, שלהי?
בסדר,
משכחת אותו ללמוד תורה, אבל בסוף הוא למד.
בעצם הוא חוזר אליה בלי כלום.
ועכשיו היא לגמרי לגמרי הפסידה את כל עולמה.
את הקשר עם אבא שלה הפסידה.
את החיים הנוחים של אושר היא גם הפסידה. וגם תורה אין לה.
למה?
כי הוא לא מצליח.
למה?
ולתוך האירוע הזה גם נולד ילד
שאבא שלו אפילו לא יודע להגיד לו תורה ציווה לנו משה ומראשה קהילת יעקב. וזה מגיע לכיתה א' כבר.
בסדר?
עכשיו אני בהמשך אנסה להגיד גם אולי למה רבי עקיבא לא הצליח, מה היה שם הקושי.
אבל כאן ברגע הזה,
עוברות כמה שנים,
ועקיבא,
רבי עקיבא,
מגיע לבאר.
הרי כל הזמן רודפת אחריו
ההבטחה שהוא הבטיח לאשתו,
שהוא ילך ללמוד תורה.
הוא קיבל, אבל הוא לא מצליח.
ואז, אתם יודעים, יש איזה עת רצון כזאת,
והוא מגיע לבאר ואומר, טוב, אני... איך זה קרה? מה, ככה האבן השתנתה וכל זה?
אז אומרים לו, עקיבא, מה, אתה לא מכיר את הפסוק כבר? היית קצת, מה, לא הקראת כמה פסוקים? לא, הוא לא מכיר, לא לימדו אותו.
אבל הוא אומר, אוקיי,
אם זה הכוח של התורה,
אולי התייאשתי מהר מדי,
אולי טעיתי,
אולי ויתרתי מהר מדי.
אם התורה, אם המים שוחקים אבנים,
אז התורה שנמסעה למים ודאי יכולה לחקוק את ליבי, לב האבן. אולי הבעיה בי בכלל.
אולי לא רק הבעיה, אולי גם אני הבעיה.
מיד חזר ללמוד תורה.
כי הוא כבר ניסה פעם אחת.
והחזר ללמוד תורה, באיזה גיל זה היה?
בגיל 40. אז הוא חזר ללמוד תורה.
אבל הוא מבין, שמה?
שהוא צריך לנסות בדרך אחרת.
מה הוא עושה?
כן, יפה. התחיל מהבייסיק, אבל אתה יודע מה הבעיה? מה הבעיה? הבעיה היא
שזה בושה. זה מוזר.
יושבים ילדים בכיתה א', פתאום יושב איזה מישהו בן 40, זה לא...
כלומר,
יכול להיות שהיה נכון לו אז,
אז בסיבוב הראשון, ללכת לשבת באיזה כיתה א'.
אבל אז זה לא היה...
זה נשמע מוזר.
עכשיו יש לו תירוץ טוב, מה?
לא, אני... הבן שלי רגיש כזה, אני פה... אני עוזר לו רק. אני סייעת, כן, סייעת.
אני עם הבן.
הבן של רבי עקיבא מאפשר לו את התירוץ להיכנס לכיתה א'.
עכשיו, יש המון המון דברים, זו ילדותי השנייה, שאנחנו לומדים דרך הילדים שלנו.
בסדר?
אתה עוזר לילד? בדיוק אתמול למדתי את זה, ישבתי עם
דירות באמת שאני יושב, להכין שיעור בית עם הילדים, בדרך כלל אני לא נוהג לעשות את המנהג הזה,
אבל אתמול אשתי ביקשה ממני.
אז למדתי את הטריק, לא הכרתי אותו עד היום, שאיך יודעים אם מספר מתחלק לתשע, אם הספרות שלו מתחבות לתשע, אז מתחלק לתשע, משהו כזה.
טריק כזה.
בסדר, עכשיו אני יודע את זה, בזכות הבצלי של כיתה ד', לא זכרתי את ה... לא זוכר ש... אנחנו היינו עם בדידים וכל השטויות האלה.
אז הרבה פעמים, אנחנו, דרך הילדים שלנו, בסדר? אנחנו,
נגיד שאדם מבוגר מאוד מאוד אוהב לשחק בלגו, נגיד יש דבר כזה. לא נעים לו לשחק בלגו. לא, לא, אני פה עם הילד, אני בונה איזה, אני... תביא את החלקים, תביא, בוא נעים.
כל אחד עם השיר של נתי כספי, כן?
נתי כספי, נתי זהבי. זו ילדותי השנייה, נכון?
זו ילדותי השנייה, כאילו, האבא אומר, דרך הילד אני חווה מחדש את הילדות שלי.
אז רבי עקיבא,
הוא כאילו הולך לתלמוד תורה עם הילד.
אבל זאת הפעם הראשונה שהוא לומד,
מה?
קמץ א' א',
קמץ ב' ב',
קמץ ג'.
הוא לומד לקרוא.
ויכול מאוד להיות שזו הייתה הבעיה.
כלומר,
היום אנחנו יודעים, אני מעלה כאן אפשרות מופרעת,
אבל לדעתי היא נכונה.
תכף תראו גם למה.
היום אנחנו יודעים שישנם אנשים מאוד מאוד חכמים,
יותר מהאוכלוסייה מבחינת ה-IQ שלהם,
הם אנשים מאוד חכמים שיש להם לקוט למידה, איך זה נקרא לקוט למידה?
סוג של דיסלקציה, כן?
הם מתקשים לקלוט את האותיות,
לתפוס אותם.
מישהו פעם אמר לי את ה...
הסביר לי את הדבר הזה, דיברתי עם זה דיסלקט,
כלשהו,
אז הנה בוא ניקח אותך, איך קוראים לך?
טניה. איך?
טניה. טניה? איך ת...
טניה. טניה, בסדר.
זה קיצור של משהו או שזה השם?
תניה.
אז ג'רמי, תן לו בבקשה את העט.
תודה, תניה. אני אעשה לך ניסיון קטן, תניה, בסדר?
קח את הדף,
דף כזה,
תצמיד אותו למצח, תצמיד אותו למתח שלך.
כן, עכשיו תכתוב את השם שלך על הדף.
איך יצא? ישר או הפוך?
כן.
אז מישהו נסתכל, אתה אמר לי ככה, כשאני כותב רגיל.
אני כל פעם צריך לחשוב איפה זה ימינה, איפה זה שמאלה,
איפה זה למעלה,
איפה זה למטה,
אבל הוא מאוד מאוד חכם, כלומר אם נגיד מישהו יקריא לו את הטקסט, הוא יזכור אותו מיד ויידע את הפרשנויות שלו.
זה מין, אתה יודע, זה כמו אדם שיש לו על העין צבע ירוק,
אז הוא רואה את הכל דרך, הוא לא יראה צבעים שמים, כי יש לו,
זה כאילו משהו טכני לגמרי,
שצריך ללמוד לעקוף אותו. היום לומדים, אז כשאני הייתי ילד, לילדים כאלה קראו טעון טיפוח, השאירו אותם כיתה,
והילד לא לומד לקרוא, א', ב', ג', לא מצליח לקרוא.
כן, אז הוא,
היו יודעים שיש לו לקות, או שעושים להם הקראה, או שמלמדים אותם איזושהי טכניקה אחרת וכולי, הם צריכים לעקוף את זה,
ואז הם דוהרים קדימה.
יכול להיות שרבי עקיבא
כשהוא נכנס לפעם הראשונה וכאילו נישא בכיתה הגבוהה,
היה לו את הקושי הזה בקריאה.
הוא לא הצליח כאילו להתגבר עליו, ואז זה נתקע כל הזמן.
ודווקא כשהוא מגיע עם הבן שלו לכיתה א',
והוא מתחיל כאילו, ויש לו תירוץ, קמץ א', קמץ ב',
בא והוא מצליח לצרף את האותיות, כי הקצב הוא איטי ומלמדים אותם לאט לאט.
אתם יודעים, יש אצלנו בקהילה הרבה משפחות ברזילאיות, אבל יש משפחה ברזילאית שלא גרה אצלנו, היא גרה במקום אחר,
בגבעת שמואל, אבל הם בערך מגיעים פעם בחודש אלינו.
ובהשגחה פרטית, תמיד כשהבן אדם הזה מגיע,
יש לי פעם בחודש דרשה לילדים של הקהילה.
בליל שבת, במקום לדבר עם המבוגרים, אני מדבר עם הילדים. הילדים מגיעים קדימה, אני מדבר איתם.
ותמיד כשנדבר עם הילדים הוא מגיע גם.
בדיוק זה השבת שהוא מגיע. והוא כל פעם אומר לי, רב, זה בדיוק מצוין,
זה אני מבין, כל מילה זה דרשה בשבילי.
בדיוק, מבסוט, הוא הבנתי, הכל מהרב אמר לזה.
וזה מדהים לראות שכל פעם שיש דרשה הוא מגיע.
זה בדיוק שאנחנו מתואמים.
אז כביכול,
יש פה איזה משהו שהוא צריך להתגבר עליו.
ברגע שהוא מתגבר, רבי עקיבא, ויש לו את האותיות,
זהו, זה אוטוסטרדה,
המוח שלו זה רבי עקיבא,
זה כל התורה כולה,
אבל משהו שם צריך.
וזה המשהו שהוא לא יכול היה לקבל כשהוא בפעם הראשונה הלך לגדולים.
גם הם היו אשמים.
גם הם זלזלו בו, גם הם לעגו לו, לכן הוא...
הנשכנו כחמור.
אבל הוא אומר, רגע, אולי לא ניסיתי מספיק.
אולי לא...
ודווקא ההליכה שלו לבייסיק, כמו שאמרנו, כאילו להתחלה.
עכשיו, למה אני אומר שזה ככה?
יש לי ראיה לדבר הזה.
מה הראיה?
אמ... כשהאדם מתקשה במשהו,
אז הוא שם... שם אליו לב יותר.
בסדר?
אתם מכירים את ה... יש לפעמים כזה טקסט שמחסירים ממנו המון המון... מה?
מחסירים ממנו המון המון אותיות מהטקסט. בכל אופן אנחנו קוראים את זה בצורה שוטפת, כי המוח שלנו
כבר משלים לבד את המילים, את התבניות. מי שהוא, יש לו קושי עם אותיות, הוא לא יכול לקרוא את זה. הוא קורא כל אות לבד, ואם חסרה לו אות זה תוקע אותו.
אבל הוא גם שם לב לכל אות לבד.
לדוגמה,
זה יכול להיות נגיד נפקא מינה בספר תורה.
כן, סופר סתם,
הוא מגיע, הוא רואה את כל המילה, הוא לא שם לב שהוא שכח פה איזה ו', שכח פה איזה יד, אבל מי שהוא כשר לרכוש את האותיות, אז כל אות הוא שם אליה לב.
אז דווקא בגלל העובדה שרבי עקיבא
התקשה בקליטת האותיות,
כשהוא קולט אותן, אז מה עכשיו קורה?
זה גם רץ יותר מהיר, אבל גם מה?
זה הרבה יותר מדויק, הוא שם לב לכל דבר.
אז מה יצא מהדבר הזה?
שאיזה בית מדרש הוא יפתח?
בית מדרש לדרשות על האותיות.
כתוב שמשה רבנו רואה את רבי עקיבא דורש טילי טילים על כל קוץ וקוץ.
הוא שם לב.
רגע, רגע, למה א' היא ככה, וזה ככה, וזה ככה? מה זה אומר?
צורה, והבית היא כזאת, ויש בה קוץ, ויש פה... יש ספר שנקרא מדרש אותיות רבי עקיבא.
ספר כזה. הוא הכין מדרש שלם על האותיות.
אלה שלפניו אמרו, לא,
האותיות זה רק אמצעי בדרך להגיע אל המילים, והמילה היא אמצעי בדרך להגיע אל המשפט,
והמשפט אמצעי בדרך להגיע אל הפסקה שיהיה נושא.
אני רוצה ללכת מה כתוב,
אבל דווקא בגלל שרבי עקיבא הוא ראשית לימודו בכיתה א',
והוא שם לב לאותיות א',
אז הוא כאילו מצד אחד הוא לומד לקרוא כמו אלה בכיתה א', מצד שני הוא אדם בן 40, יש לו מוחין ענקים,
אז הוא מצליח לייצר מה?
מדרש שלם שלומד הלכות
מטילי טילים של אותיות, מקבוצה של י'.
אז פתאום הכול מסתדר לנו.
באמת, הוא היה מעולה וצנוע.
ובשביל זה רצתה אותו רחל, כי היא רצתה לחבר אותו אל התורה.
ואם הוא יתחבר אל התורה, יהיה כאן מהפך בעולם התורה. יקום כאן בית מדרש חדש, שאולי ישנה את כל הכיוון של עולם התורה ויציל אותנו אולי מחורבן.
אבל רבי עקיבא בעצמו נכווה מעולם התורה, ולכן הוא יוצא משם פגוע,
כועס,
לא יודע אם כועס, אבל פגוע, עצוב, נעלב, ושונא את החכמים.
הוא חוזר לביתו עם הארץ,
בינתיים גם נולד ילד,
וכשילד הזה בערך בן שש, רבי עקיבא עובר דרך הבאר ואומר,
אולי אני אנסה עוד פעם, אבל הפעם אני לא אלך לגדולים,
אני אלך איתו לכיתה א', נראה, אני כאילו אגיד שאני רק מחזיק לו את הלוח, ועוזר לו עם הזה, הילד מתקשר וזה, ואני דרך זה,
ומשם הוא לומד,
דרך זה הוא לומד.
ואז מתברר שברגע שהוא רוכש את האותיות,
א', הוא שם לב לצורת כל אות ואות,
וב', הוא גם מתחיל
לדרוש הלכות. הוא שואל שאלות שלפנות ושלו. תראו איך המדרש ממשיך.
מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצלו ללמדי תינוקות.
אמר לו רבי למדני תורה.
אחז רבי עקיבא בראש הלוח
ובנו בראש הלוח.
כתב לו א' ב' הוא למדה, א' ת' הוא למדה, תורת קונים הוא למדה.
היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה.
הוא.
הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע. עכשיו הוא הולך לפני הרבנים הגדולים.
בין עצמו ואמר א' זו למה נכתבה ב' זו למה נכתבה דבר זה למה נאמר. אתם יודעים איך קוראים לשאלות האלה?
זה שאלות של ילד בכיתה א',
זה השאלות הכי טובות,
הכי טובות.
אבל אדם מבוגר שואל אותן.
השאלות הכי טובות,
הכי טובות.
אנחנו כבר מכירים את התירוצים,
כבר מכירים את הסוף, כבר למדנו מיליון מדרשים אבל אדם שהוא כאילו יש לו איזה ראשית
הוא מסוגל להגיד רגע למה זה כתוב כאן בעצם?
מי אמר? למה זה לא במקום אחר? הרבה יותר רגעיוני שזה יהיה שם. הוא שואל שאלות בסיס,
שאלות ראשית שמרעננות את כל המערכת.
חבר'ה של חיזור הדתית,
הרבה יותר הרבה יותר מגול חיזור. חד משמעי.
חבר'ה שגזו כל החיים שלה. תניא, המכון מאיר,
זה בית מדרש של רבי עקיבא.
חד משמעי.
אבל זה ממש נכון.
אדם כזה יכול לשאול שאלה שכאילו מישהו דעתי, מה אתה שואל שאלות כאלה? מה זה לא ברור לך התשובות?
לא, לא ברור, כאילו, מה, תתחיל איתי מההתחלה, אני לא יודע כלום.
בסדר, מה?
חזר ושאלן ועמידן בדברים,
עמידן בדברים את הרבנים שלו, דווקא בגלל השאלות הבסיסיות האלה, כמו שציינת.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, רמשון וחמשון, מה הדבר דומה? לסטט,
שהיה מסטט בערים, פעם אחת נטל קרדומו בידו,
והלך וישב על ההר, והיה מכה ממנו צרורות דקות.
ובאו בני אדם ואמרו לו, מה אתה עושה?
אמר להם, הרי אני עוקר עם הטילו בתוך הירדן. אמרו לו, איך אתה יכול לעקור את כל ההר?
היה מסטט ועוד אחד שהגיע אצל סלע גדול.
נכנס תחתיו
סתרו ועקרו והטילו לירדן.
ואמר לו, אין זה מקומך אלא מקום זה.
כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. הוא עשה להם.
כלומר, עד אז הדברים היו כמו מובנים מאליהם, הנחות יסוד, ופתאום מגיע תלמיד ואומר, רגע, רגע, מי אמר שזה ככה?
מאיפה אתם יודעים?
אתם יודעים, אחת הבעיות
כשמלמדים, מי שהתחיל,
מי שנמצא בתחילת הדרך, אז אחת הבעיות היא שהמלמד יש לו המון המון הנחות יסוד שהן כאילו ברורות מאליהם בשבילו,
אבל מי שיושב מולו אין לו את ההנחות היסוד הללו.
אבל דווקא המפגש עם מי שאין לו את הנחות היסוד
יכול להגיד, רגע, וואלה, אולי זה נכון, אולי אני טעיתי,
אולי הנחת היסוד הזאת היא לא נכונה בכלל,
צריך להחליף אותה או להביא הנחה אחרת.
כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע.
אמר לו רבי טרפון עקיבא,
עליך הכתוב אומר, מבכי נהרות חבש
ותעלומה יוציא אור.
דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה.
למה הוא הוציא את זה?
מה הסיבה?
דווקא בגלל שהוא התקשה.
אז הוא התעכב.
אז הוא שם לב.
אז הוא ראה.
מי שכאילו זה מובן לא מאליו, הוא רץ, הוא לא שם לב.
עד רבי עקיבא, אף אחד לא נתן דעתו לשים לב לצורת האותיות. אתה מכיר אם יש כל מיני דרשת על צורת האותיות, הגמרא דורשת את זה.
א' ב', א' בינה, ג', ד', גמול דלים. למה הרגל של הג' ככה רצה קדימה? כדי שאדם יהיה ירוס לעשות
דברי חסדים.
כן?
אומרים למה צ'די,
יש ככה, זה וורט יפה, תקשיבו.
איך צריך להגיד? צ'די או צ'ק?
איך איך?
צדיק, צדיק. צדיק. יפה. אומר זוהר הקדוש,
צדיק בגלל שאותו אביב הקדוש. אלא מה? שלפי האקדמיה ללשון ניתן להגיד,
מה?
אני אמרתי זוהר הקדוש, אתה אל תתווכח.
אומרים שמותר להגיד גם צדיק.
עכשיו, על מה זה יושב?
הרי הצדיק היא כאילו האות של הצדיק.
אז אם הצדיק הוא רק עם עצמו,
הוא דואג לא להיות, להתחבר עם פחותים ממנו, קוף זה קטנים, כן?
אז הוא לא צדיק, הוא נשאר צדי.
אבל אם הצדי,
הוא אומר, אני לא, אני רוצה לראות עם עוד אנשים יוצאים עם הקטנים, אז הוא נהיה צדיק.
אז תחליט אם אתה צדי או צדיק.
ואומרים על הצדיק, שגם הצורה של המראה, כי מה זה צדיק?
רואים, תחשבו שזה צורה של בן אדם כפוף שלוקח יוד על הגב.
אז אומרים שצדיק זה, ביידיש, צדיק מתעיד.
זה צדיק שלוקח יודי על הגב.
מי זה צדיק?
אחד שסוחב מישהו על הגב שלו.
זה צורת טעות.
אבל גם האלף היא כזאת.
גם א' סוחבת יהודי, אבל היא גם דורכת על אחד.
וכן על זה הדרך, האות ב', לומדים ממנה זה, והאות ס' היא סגורה, היא כמו טבעת,
אבל היא גם סוגרת,
והאות ה' היא כמו איזה בית כזה, שיש יציאה למעלה ויציאה למטה, ואתה עובר, ממש,
יש מדרשת אותיות שדורשת צורת האותיות ואת קטרי האותיות, והש' היא עומדת על רגל אחת, כי השקר אין לו רגליים, ש' וק' ור',
והאמת, כן, זה גם א' מ' ת' זה ראש תוך וסוף של א' ב',
וגם לכל אחד מהאותיות האלו יש לו בסיס יציב, לאלף יש לו שתי רגליים,
למם יש לו בסיס רחב ועוד רגל, לתף יש שתי רגליים,
האמת היא יציבה, וכן על זה הדרך.
בסדר? והנון, כן, מה זה נון?
נון זה אות של נפילה, נכון? למה אות של נפילה?
מה?
כי?
מה מה מה?
אתם כבר, בזוהר הקדוש כבר אתם בזה. אני מדבר איתכם דברים בלשון.
למה הנוניות נופלת?
גזרת?
נחי פי נון
שם ירחם אתם לא זוכרים את הבגרות בלשון
נחי פי נון אנו לא אומרים למרות שאומרים הוא נסע היא נסעה הם נסעו לא אומרים לנסוע אלא לנסוע אנון נופלת הוא נטע היא נטע לא אומרים לנטוע אלא לטוע שמיים ולסעוד הארץ ולאמור רצונה מי אלוהיך נכון אנון נופלת בלשון רבים משמיטים אותה לנסוע לטוע נכון לנגוע לא אומרים לנגוע
גואה, חן על זה, נו נופלת.
אז האות נוני יש לה צורה שהיא גם באמת נופלת כלפי מטה.
כן, הדגל, הדגל, הלמד של הדגל היא, נכון, הדגל, המילה דגל עצמה, הלמד היא של הדגל.
אז ממש יש צורת אותיות, יש ספרים על זה.
כן, בספר יצירה ובעוד, ולרב גינזבורג יש ספר אותיות לשון הקודש ועוד.
הרב קוק מדבר ברשמי לא רק על האותיות, הוא מדבר על הניקוד,
על הטעמים, כן, עולם שלם.
מי התחיל את זה?
רבי עקיבא התחיל את זה.
רבי עקיבא, היוד היא נקודה קטנה.
כן, רבי עקיבא התחיל את זה. למה הוא התחיל את זה? בגלל איפה שהוא למד.
התחיל בתלמוד תורה עם הילד שלו.
ואז מהמקום הזה הוא התחיל לשאול שאלות, איך הייתה עם זה הדרך.
בואו אני טיפה מדלג, יש פה עניין אחר שאולי בהזדמנות אחרת.
אני מדלג לשלוש שורות האחרונות.
בן 40 שנה הלך ללמוד תורה,
סוף. כאן כתוב רק 13 שנים, לא כתוב 24.
24 אז כנראה שזה 24 וזה הכל, זה סך הכל הכולל.
סוף 13 שנה לימד תורה ברבים.
אמרו לא נפטר מן העולם עד שעלו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שאלה למיטתו בסולמות של זהב. הייתה אשתו יוצאת בקרדומין בעיר, בקרדומין ובעיר של זהב, תכשיטים כאלה יוקרתיים.
אמרו לתלמידיו, רבי ביישתנו ממה שעשית לה. עכשיו כל אישה של איזה אברך אומרת לו, חבוב, אתה ראית מה רבי עקיבא קנה לאשתו?
מה זה, מהמלגה הזאת זה לא יספיק, לך תביאי לי תכשיט רציני.
אמר להם, הרבה צער נצטערה עם מי בתורה.
רגע, אני לא מבין.
לפי הסיפור בכתובות, היא לא הצטערה עם שום צער בתורה.
הוא הלך ללמוד, היא הייתה בבית.
אבל אם אנחנו מבינים את הסיפור השלם,
תחשבו על הצער שהיה לה כשרבי עקיבא חזר, מה?
בלי כלום.
איזה צער, אבל היא לא עזבה אותו.
היא המשיכה להאמין בו,
המשיכה להחזיק אותו,
המשיכה לתמוך בו, המשיכה, חיכתה, המתינה.
איך הרב הרוש אומר, לפעמים אדם חוזר בתשובה ואשתו לא.
אז הוא כבר רוצה כבר להתגרש, להתחתן עם זה צדיקה.
אז הרב הרוש אומר לו, הקדוש ברוך הוא, חיכה לך 35 שנה, אתה לא יכול לחכות לאשתך איזה 2, 3, 4, 5 שנים? טוב, מתבהל, בסדר, בסדר, בסדר. אז היא חיכתה לו וכו', ואז בסוף, בסוף הדבר הזה,
הדבר הזה השתלם, כן?
אז תראו את תחילתו של רבי עקיבא.
ותראו כמה מעלה יש בדיוק למה שקורה כאן במכון מאיר, ללימוד
של מההתחלה.
לפגוש את הדברים מההתחלה.
כן,
את הטעמי המקרא, את האותיות.
באמת, זה גם חבר כשאבא לומד עם הבן שלו, אז לומדים את האותיות, פתאום שמים לב לקמץ ולפתח ואיך נראית האות, ופתאום עוצר רגע ומתבונן על הדברים מראשיתם,
וזו בעצם הייתה ראשיתו של רבי עקיבא,
שבסופו של דבר, אגב, הצליח. אמנם בית המדרש הראשון שהוא הקים
לא הצליח והם כולם מתו,
אבל הוא לא התייאש רבי עקיבא והלך והקים עוד בת מדרש עם חמישה תלמידים. מי הם?
רבי שמעון ורבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי לזר.
והם היו כולם באהבה ואחווה ושלום ורעות,
התלמידים הללו. ורבי שמעון,
שיש לו את החבורה הקדושה בזוהר, כבר אומר להם,
ענן, הוא הרי תלמיד זו של רבי עקיבא,
ענן בחביבות הטליה מילתא.
ההצלחה שלנו בלימוד תורה, בפנימיות התורה, תלויה רק בדבר אחד,
כמה אהבה תהיה בינינו.
ובזה נסיים, נעשה כאן הקדמה לפעם הבאה. החלק בזוהר שבו רבי שמעון מגלה את כל הסודות,
לתלמידים שלו נקרא אידרה.
למה זה נקרא אידרה?
כי הוא אומר להם, לפני שאני מגלה לכם את הסודות, אני מבקש שתעמדו בחטאי גורן.
ככה הוא כתוב בו אידרה, ותיתנו ידיים אחד לשני, תחבקו אחד את השני,
ורק כשגדלה ביניהם האהבה, הוא יכול לגבות להם את הסודות.
לפי הידיעה תהיה אהבה.
חזקו ואמצו, בנות יקרות. יפה, אני מבקש לנעול את הדלתות לשיעורו של הרב יורם אליהו מיד אחריי,
רק אני יוצא.
