כשמגיע לקדוש קדוש קדוש אז יגביה את רגליו
וקדוש מגבה קצת, קדוש שני עוד יותר,
קדוש שלישי עוד יותר מעני בקודש,
הולך ועולה.
אם אדם נמצא באמצע העמידה,
הקחילו אותה חזרה.
אז יש מי שאומר, אתה שומע את הקדושה,
תקשיב,
תשמע את הקדושה,
תפסיק להתפלל תחמידה שלך ותשמע את הקדושה,
זה בסדר, נכון.
אבל יש מי שאומר, מה יש? תקפוץ, תעלה גם את הדלג.
זה לא הליכה, זה לא דיבור, אתה רק מדלג.
הרב הוא אומר, לא.
להפסיק את התפילה ולשמוע את הקדושה זה בסדר גמור.
אבל הדלג, הוא לא חייב לדלג.
אבל אם יש שם מאה ארצות,
ראו שהוא עומד ולא בדלגת, זה לא ידע הלכה, לא ידע הדינים, לא ידע כלום,
לא מכבד, דקטודוס פדוש,
אז אם ככה, ידלג לכבודם.
אבל בקרון, זה מה שעומד, זה לא חייב להיות.
אדם צריך להשתדל
לגמור את התפילה שלו יחד עם השריח ציבור, כלומר כששריח ציבור
מתחיל את החזרה, הוא כבר גמר את העמידה.
אבל אם השליח ציבור בא מהר,
והאדם הזה מתפלל מילה במילה,
אז יש מי שאומר שהשליח ציבור חייב לחכות.
יש מי שאומר, לא, בשביל אחד, מה, כולם צריכים לסבול ולחכות? לא חייבים.
אז אם אדם דרכו להתפלל מילה במילה,
אז זה ימהר
בברכות של קריאת שמע, לא בקריאת שמע, בברכות
ואל יתחיל את הסילח עוד לפני כן,
וכדי שהכל יגמור בשליח הציבור ולענות קדושה יחד עם השליח הציבור.
ברוך אדוני לעולם.
