באחד המקומות היחידים שכתוב בשולחן ערוך
גוערים בו זה שמאדם מדבר בחזרה.
אמרתי, אני התפלאתי, אמרתי, עושים חזרה, מה אכפת לי?
אז מי שמדבר בחזרה, כתוב שגוערים בו. אומרים לו, אה, מה אתה מדבר באמצע החזרה?
זה דבר אחד. דבר שני,
אדם גומר את התפילה,
והחזר אדם לא מבחינת החזרה
אז הוא רוצה ללמוד בינתיים.
פותח ספר, בן אשיחר רוצה ללמוד.
לא לומד בכלום, רק יושב, יעמוד, יחכה עד שיגמור את שליח הציבור ויבחינת החזרה.
ואם הוא יודע שהשליח הציבור הזה מאריך הרבה,
אז גם הוא יאריך הרבה.
כמה יאריך זה? הוא עשר דקות יתפללו.
מה יעשה?
יחשוב על מה? על הבורסה רבנו? על הבורסה? למה? יחשוב על בן ישחי, יחשוב על כנערו, יחשוב על מה שאתמול שמעת בשעות.
לא, זה היה עצמו.
אבל לא יפתח ספר.
הוא יפתח ספר זה כבר אחרת.
ואם אדם יכול לעמוד בכל החזרה, הנה מה טוב.
אבל אם הוא חושב, אם הוא יושב ויכול לכוון יותר טוב,
אז יושב שיכוון יותר טוב, זה אין לכם מי.
הוא יכול לשבת.
ואם יש אחד שמאריך הרבה בעמידה,
אז השליח ציבור לא חייב להמתין לו, שכל הציבור יחכה לו.
אבל אם הוא תמיד חכם,
הוא לא מאריך הרבה, אלא מתפלל מילה במילה, אז אין נחמא, מחכה לו,
השליח ציבור מחכה לו.
ואף עד פקו אומר אחריו,
אם אינם רואה שהשליח ציבור או הציבור ממהר,
והאדם הזה,
החכם הזה עומד ומתפלל מילה במילה,
שמגיע לאלוהי ניצור, מיד עושה שלום.
אחר כך יגיד, אלוהי ניצור, שאני אומר, עשה עושה שלום, או, עשה זה לא, אז גם אני לא יכול לעשות את זה. או, ייתן לו סימן שיכול להתחיל,
ואז הוא יכול להתחיל.
ברוך, ה' לעולם. אמן, אמן.
אמן.
