כשאדם, כשהשליח ציבור חוזר את החזרה,
צריכים כל הציבור לא לדבר, לא לפטפט, לא ללמוד אפילו,
רק לשמוע את הברכות של השליח ציבור.
ואם אין תשעה עונים,
קרוב מהרב,
קרוב להיות ברכותיו לבטלה. קרוב זה לא ודאי,
בגלל שיש תשעה נמצאים,
אז מה שהם לא עונים, הוא לא אשם בדבר הזה כולו.
זה דבר אחד. דבר שני,
אדם צריך לדעת שעונה אמן,
בסידור שלנו כתבנו בכל מקום, האמן, מה הכוונה שלו?
יש אמן, פירושו אמת.
יש אמן, פירושו כן יהיה רצון.
יש אמן, פירושו אמת וכן יהיה רצון.
אז בסידור כתוב על כל דבר ודבר, מה גם בקדיש,
גם בחזרה, כשאומר "אמן" על מה הכוונה בדבר הזה.
אומר הרב
שהחזן צריך להרים את הקול שלו מתחיליו עד הסוף.
אחינו אשכנזים בתפילה ביוצר קוראים בלחש, רק בברכה האחרונה אומרים בקול רם.
אומר הרב, צריכים את הקול לקרוא. יש אנשים שהם סומכים על השליח ציבור,
הם לא ממהרים או לא יודעים לקרוא,
קשה להם לקרוא,
אז מה שאומר, ציבור לא אומרים אחריו.
אז אם זה מתחיל רק בסוף, את הברכה האחרונה,
אז את כל הברכה כולה הם לא שומעים, לא אומרים את הדבר הזה.
זה דבר אחד. דבר שני,
הרב אומר שלפעמים אדם צרוד, גשם, רוח, נהיה צרוד.
אם אדם קולו חזק והוא צרוד, גם כן אפשר לשמוע אותו.
אבל אם אדם קולו חלש ונהיה צרוד,
זה לא מועיל.
היה,
בבית המקדש היה אחד מכריז,
היו קוראים לו הצרוד.
למה? כולו היה כל כך חזק,
היה מעורר את כולם,
היו כאלו, כמו שעוברים לסגני אור,
סגני אור, גם פה אמרו לו את הדבר הזה.
בבית המקדש היו הרבה נשיאים ונפלאות, אבל
כשהיו מקריאים קטורת בבית המקדש,
בירושלים,
כלה, לא צריכה לשים עליה בשמים.
והריח של הבשמים מאליה עד יריחו.
כך היה הדבר הזה גדול.
החשיבות הגדולה, הדבר הזה כולו.
ועל כן,
אתה אדם מתכוון בברכות,
ויענה אמן, ויכוון למה שצריכים לאמון אמן.
ברוך אדוני בעולם, אמן ואמן. ויחנה בן ראשייה אומר, רצה,
יעקבלוֹה של מי חמיקה יעקבלו־דה־יאא ווֹתאָה אִתאִחָאֵ החָׁעָהָ אִתאִחָׂיתְֶּה אֶהָּׂ מִי עַטאְָהֲ
