אדם שעומד להתפלל בבית כנסת או בפית לא התפלל כנגד ראי.
נכון שיש אנשים,
זה בתפילין שלהם, ראי,
זה בשביל ליישר את התפילין,
אבל לא כשעומד על המידע,
אבל הוא משתחווה לעצמו,
זה לא טוב.
זה דבר אחד.
דבר שני,
כאן במתקרצת, כרגע אין כאן שום ציורים בפרוכת.
אז אפשר לעמוד ולהתפלל.
אבל יש מקומות, יש אריה, יש מיני דברים.
אלה, אם גובהים מהאדם,
אז יכול לעמוד ולהתפלל ולהשתחוות נגדם.
אבל אם הם מול האדם,
הוא לא יכול לשאול.
אריה, מה אריה?
יהיה מלח החיות, אנחנו לא חיות, אנחנו.
אז לכן צריכים להיזהר, הם עושים תמונות של אריה או זה,
וישים את גובה האדם ברגע שהוא משתחווה שלא יהיה את זה.
היו בתי כנסיות שהיו מציירים ציורים מסביב לבית כנסת,
בעיקר
בבית כנסיות של אשכנזים.
וגם בצבא הספרדים היו עושים ציורים.
בקרסת עדס למשל, היו שם ציורים.
אז היה שם אחד מהסוני,
שצייר את שבט דן נחש על יד ההיכל.
לא ידעו.
חשב, עזבו ציורים.
עד שהבינו את זה, הצד בעורמה הלכו וכיסו את זה,
שמו אותי מן הצד.
וגם שם הציור הוא גבוה מאוד, לא מול האדם.
אז עוד דבר, נגד דגדים מצוירים,
גם כאלה לא צריך להתפלל. יש אנשים שבאים לבית כנסת, יש להם
חולצה בגב שלהם, יש להם כל מיני ציורים, תימונות,
אני לא יכול לעמוד אחריו.
הוא צריך לעמוד בסוף המתכנסת.
שאינך לא ישתחווה בצד אחרי איזה דבר כזה.
אבל יש אחד שנמצא פה,
יש לו מגן דוד אדום על הגב שלו.
הוא עובד לו עם מגן דוד.
אז אני אומר לו, בבית כנסת אל תבוא עם החולצה הזאת. הוא אומר לו, לפעמים
קוראים לי באמצע התפילה, אני חייב ללכת.
ככה בשביל כוח נפש כן מוטל לך,
אבל ככה, אין לדבר הזה.
ידוע,
היו השלום עכשיו,
היו עושים חומצות,
כתוב על זה שלום עכשיו.
אז אמרתי להם,
אם יש להם חומצות לשלום עכשיו, מותר להיכנס לנחיות.
אבל אם כתוב רק שלום, אסור להיכנס.
לא אומרים שלום. שולי. הרב שלום, אם ישיב למשל, יושב שלום,
כותב יוסף שלום, בלי לום. בלי שלום. למה?
שמו של הקדוש ברוך הוא שלום, אז הם לא מזכירים.
הוא היה בסגונת בית ישראל, מי שזוכר אותה,
יש שם מקווה.
המקווה היה גדול.
היו נכנסים להתרחב שמה, פעם אחד אומר קר, אחד אומר חם.
אז בעל המקווה, בלניה, קוראים לו שלום.
אז אמרו שלום, לא עונה להם.
אמרו לו, שולם!
שולם, בסדר, בצורך מותר להגיד שולם, לא להגיד שלום,
היה מתחמם במקר.
אז צריך מאוד מאוד להיזהר,
יש כמה שמות מאוד לא צריכים להיזהר.
לצערנו הרב, היום יש עיתונים.
הדתיים יותר גרועים מחילונים,
והחילונים יותר גרועים מהדתיים.
הם מזכירים שם השם בתוך העיתון, אולי אכפת להם, לא מעניין אותם,
שהם כן, שהם אלוקים, שהם צווקות.
מאחר העיתון הזה, אדם קונה בו... פעם היו עוצפים בו דגים. היו גם דגים לא עוטפים בו.
היו מדריקים אותו, אסור דבר אחד.
כאלה צריכים להצטהר, לא לכתוב שם השם. אם אדם קונה איזה עיתון חילוני או דתי וראה שם השם,
ייקח מספריים, יגזור, ישים את זה בתפסקית נעלו וישים את זה בגניזה.
זה צריך להיזהר בשמות הקדושים האלה. ברוך ה' לעולם.
אבי אבי אבי אבי ואבי ואבין, ויחלב אליך שעומר, רצה, רצה, רצה,
