ופעמים יש אנשים שבאמצע העמידה נרדמים,
נפל לו סידור,
באמצע העמידה.
עכשיו אם הוא התכופף,
איך שמעת?
יש ארבעה מקומות בצלילה שאדם משתחוות.
אז אדבר הרב,
אם הוא יכול להמשיך להתפלל בלי להרים את הסידור, ימשיך להתפלל.
אבל אם זה מפריע לו או שלא יודע להתפלל מעל פה,
מותר לו, אבל בגמר הברכה,
לא באמצע הברכה, בגמר הברכה התכופף וירים את זה.
כתוב, היה עליו השלום החכם, אברהם אל-פור אומר,
כתוב בזמן שהם רגלים באו ודיברו מה שדיברו,
אז אמר הקדוש ברוך הוא ארבעים שנה ישארו במדבר.
אחרי זה,
אז עמדו ישראל, ואמרו, כחתנו.
כי אמר ה' כחתנו.
הנניו וערינו.
אמר ים הקב"ה, לא תעלו או היא לא תצלחנו.
אז חזרו בתשובה, למה שלא מקבל את התשובה שלהם?
חזרו בתשובה, ה' מקבל את התשובה.
אלה אמרו, אנחנו לא חתנו, כי אמר ה' כחתנו.
הם אומר חתנו.
זה תשובה? זה לא תשובה.
טוב,
יעלה ושאליו חכם, הרב רפור אומר,
כשלפעמים אדם באמצע התפילה,
אמרנו, אסור לדבר, אסור לרמוז,
היו אומרים, הא, הא, הא, עושים.
אמר, כי אמר השם כזה ועלינו, והיא לא תסלח,
הא, הא, לא תסלח, גם הא, הא זה דיבור, מה אתה מדבר,
לא תחסר דבר כזה.
אבל אם יש תינוק, או אם יש איזו סיבה,
אז הוא רוצה לתת אופן כזה,
או שזה דבר שמפריע לו בתפילה,
זה דבר אחר.
או למשל,
אדם נמצא עומד באמצע עמידה בראש חודש,
שכח ראש חודש,
פתאום שומע, יעלה ויבוא.
אין לו סידור.
אז
שם יש סידור.
הולך לשמה, פותח את הסידור, רואה מה הדין אם אדם שכח יעלה ויבוא, חוזר להתחלה, חוזר לרצה,
לאיפה הוא חוזר?
שמה ימשיך את העמידה שמה,
באותו מקום שהוא נמצא שמה.
אבל הוא מתבייש לעמוד שם. מה אין לך? מותר לו לחזור לקרוא במקום הזה שלו.
אז העיקר הוא כזה,
שאדם בזמן,
כפי שהוא מתעלל,
יסיר כל דבר שמטריד אותו מהתפילה.
לפני כן, עשה חשבון להסיר כל דבר שהם באתי בלב.
בגמרא כתוב, היו חסידים ראשונים שהיו שוהים שעה אחת לפני התפילה
שעה לפני התפילה היו מתכוננים
שעה התפילה ושעה אחרי התפילה, שלוש שעות
אז הגמרא שואלת, שלוש שעות, מתי לומדים תורה? מתי מפרלצים? מתי עובדים? מתי?
מרוב שהצדיקים חסידים היו
הייתה מלאכתם מתברכת
ותורתו הייתה נזכר, מה שלומד הוא זוכר,
חתומי ספארד אומר את הלימוד והזה יהיה מברך. ברוך אדוני לעולם.
ברוך אדוני לאמן.
זה העניין בנחם. הוא אומר, הרצאה הקדושה.
