בדרך כלל,
כשיש תנא אומר איזה דבר, אומר "אמר רבי פלוני".
כשאומר רבי פלוני אומר,
זה חולק על מה שהוא.
פה רבי ישמעאל אומר, על מה חולק?
אז יש, בישמעאל אומר, יש ב-13 מדור התורה נדרשת.
בסוף מסכת ברחוב יש מי שאומר,
42, מי שאומרים,
מחה,
אז הוא חולק עליהם.
זה הקשט.
ויש מי שאומר אחרת.
רבי ישמעאל, איך אתה קורא אותו רבי ישמעאל?
הלוא ישמעאל היה רשע,
אז איך קוראים רבי ישמעאל? איך קוראים אותו ישמעאל?
אני אומר, רבי ישמעאל אומר, אני חולק, אני אומר, ישמעאל חזר בתשובה,
ולכן קוראים אותו, מותר לומר רבי ישמעאל. וכן, האומר הזה, זה
זה דבר אחד. דבר שני,
בשלוש עשרה מידות לתורה נדרשת, קל וחום וגזרה שווה.
כדאי שפעם אחת בחיים שלא ילמד את המראה, את הטוב,
עם פירוש.
לדעת מה זה קל וחום, מה זה גזרה שווה,
מה הדבר שהיה בכלל ויצא מן הקל, לא ללמד על עצמו, אלא הכול לא יצא.
פעם אחת לדעת את הדבר הזה.
למשל, כתוב במקום אחד
שבעת ימים תאכלו מצות,
במקום שני כתוב שישה ימים תאכל מצות.
אז מה היה?
היה שבעה אחת רשש. מאיפה?
אז הפשט הוא יום ראשון
של פסח,
ליל שחייב לאכול מצה,
וגם שישה לאכול מן
מן החדש, ושבעה מן הישן.
אבל זה היה מן הכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על הכלל כולו יצא,
בדבר הזה כולו.
אז רצו לומר את זה.
אחר כך כתוב "וכן שני כתובים". יש מי שאומר לא אומרים "וכן שני כתובים"
המכחשים את זה עד שיבוא הכתוב ושירשיב ויכריע ביניהם,
אלא "וכאן",
ושם פירושו כנו,
כיאור וכנו.
הוא אומר עליו שמכיוון שהארי הקדוש אמר,
הוא דאמר וכאן, הוא דאמר מהשון כאן,
אנחנו אומרים וכאן, שאלה כותבים המכחשים את זה.
וכתוב שאם יהודי הולך עם ישמעאל ברחוב,
במדבר,
אסור ליהודי ללכת לפני ישמעאל.
ישמעאלי
או נוצרי,
אלא ילך אחריו.
למה? אם ילך לפניו, יתקח לו סכין בגב.
אז איך כתוב, ויקבלו אותו,
יצחק וישמעאל בניו.
במערה,
נכנסים למערה יצחק וישמעאל. מי ראשון נכנס?
יצחק. מי נכנס אחריו?
יצחק.
אז יקור אותו,
יהרוג אותו.
אסור.
אלא מכאן, כשישמעאל חזר בתשובה לכן,
אז מותר להגיד לבי ישמעאל אומר.
ובכל אופן,
אדם כדאי שפעם אחת ילמד את הכל וחומר, גזירה שווה,
דבר שהיה בכלל, וכן על זה הדרך.
אדוני לעולם, אמן ואמן.
רבי חיין הבנת השאלה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לדעתו.
