קודם כל, זה מנהג טוב לחנך את הקטנים,
לומר זמירות,
תאים, זה דבר חשוב מאוד, הדבר הזה כולו.
יהיה דבר אחד. דבר שני, אם הרב אומר,
בזמן שמחנכים אותם,
את השם מלך, השם מלאך, את זה לא הם יאמרו,
אלא אמר את זה שליח ציבור.
אתה ברוך שאמר עצמו, יאמר את זה שליח ציבור. אחר כך השם, זה יאמרו את זה הילדים.
אומר הרב, ואם השליח ציבור לא בא עדיין,
או לא נמצא עדיין באותו היום,
כלומר, זה אחד מהגדולים לומר את זה, את הדבר הזה.
אצל אחינו התימנים יש מנהל טוב שאפילו ילד לפני בר מצווה,
נותנים לו לקרוא בתורה.
יעבור שיקרא בתורה, יכילו איזו פרשה שלו, עלייה שלו,
שיקרא בתורה.
ולכן, אם אתם רואים, תימני חולה, הוא יודע לקרוא בתורה, הוא כבר בקיא בטעמים.
אבל זה דבר טוב לחנך אותם, להגיר אותם בדבר הזה כולו.
אצל הספרדים אומרים,
אחרי בר מצווה ננהיג אותו שיקרא בתורה, אבל הוא לא על לפני בר מצווה.
אבל מעיקר הדין, את העלייה שלו,
הוא יכול לקרוא,
להוציא גם כן את החייבים מידי חובה.
ועל כן אומר הרב שלחנך את הילדים, לחנך את הקטנים,
זה דבר חשוב מאוד. ברוך אדוני לעולם. אבי, אבי, אבי. אבי, אבי, אבי.
ואימן.
...