בעצם מכיוון שהרב בגללו לא מלמד ב-12 בזמן אלול,
אז המחליפים שביקשתי מהם לא חזרו אליי, אז בעצם יש לנו מצב שיש לנו שעתיים,
מעכשיו עד ראש השעה ושלושת רביעי,
אבל חשבתי לעשות שיעור כפול על ספר יונה.
זה מתאים לכם?
כן, כן, דודי. חלק מאיתנו.
לך לא מתאים?
אתה קובע, מוטי. לא, לא, לא, לא, אני קובע שכן, אני אוהב אותי.
אתה שמע כבר איזה 200 פעם, זה בגלל זה. אני עם 12 צריך לצאת. אה, בגלל זה, אין בעיה.
אז זהו, תשליט באינטרנט.
אז מה שנעשה זה ככה, מה שנעשה זה ככה. אנחנו נעשה שני שיעורים, אנחנו נעשה הפסקה ביניהם. אני לא יכול לעמוד ברצף יותר מ-45 דקות, 50 דקות.
נהיה לי קצר במוח. מה?
לא, רק שיעור אחד. אז נעשה שיעור אחד, נעשה הפסקה 10 דקות, נשתה כוס קפה,
נתאושש ונבוא עוד פעם.
מתאים לכם?
יאללה, בסך הכבוד.
ננסה להספיק, האמת שגם זה לא מספיק, אבל ננסה להספיק. טוב,
אז עכשיו למה אני אומר את זה? בגלל שזה השיעור האחרון שלנו לזמן אלול,
כי שבוע הבא זה ראש השנה ובעוד שבועיים זה ערב יום כיפור,
אז תהיה לנו הכנה טובה בעזרת השם.
טוב,
ואנחנו בעזרת השם בזמן חורף נמשיך מהמקום שבו הפסקנו, שזה מלחמת אחאב ובן הדד.
שם אנחנו נמצאים. נכון, דני? אתה הזיכרון הארגוני? תודה.
ספר יונה, רבותיי,
נמצא אחרי עובדיה.
פרק א', ויהי דבר ה' ליונה ולמיתי לאמור קום לך אל ננבי העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפניי.
ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני ה' וירד יפו וימצא אונייה באה תרשיש.
ויתן שכרה וירד באה לבוא עמהם תרשישה מלפני ה'.
וה' תל רוח גדולה אל הים.
ויהי סער גדול ביום והאונייה חישבה להישבר.
ויראו המלאכים ויזעקו איש אלוהיו ויטילו את הכלים אשר באונייה אל הים להקל מעליהם.
ויונה ירד אל ירכתי הספינה וישכב וירדם.
ויקב אל אברהם החובר ואומר לך נרדם כה נקרא לאלוהיך אולי יתעשת האלוהים לנו ולא נובד.
ויאמרו איש אלוהיהו לכו ונפיל הגורלות
ויפול הגורל על יונה.
ויאמרו אליו, הגיד הנה לנו באשר למי הרעה הזאת לנו, מה מלאכתך ומאין תבוא, מה ארצך ואין מזיעה מטה.
ויאמר אליהם, הבריא אנכי ואת אדוני אלוהי השמיים הניירה אשר עשה את הים ואת היבשה,
ויראו האנשים יראה גדולה, ויאמרו אליו, מה זאת עשית? כי ידוע האנשים,
כי מלפני אדוני הוא בורח כי יגיד להם.
ויאמרו אליו, מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו, כי הים הולך וסוער?
ויאמר אליהם,
ויאמר אליהם
ויאמר אליהם, שעוני ותילוני אל הים
ואשתוק היה מעליכם, כי אודה אני כי בשלי השער הגדול הזה עליכם.
ויחתרו האנשים להשיב על יבשה ולא יכול לו, כי היום הולך וסוער עליהם. ויקראו אליהם ויאמרו, אנא אדוני,
אנא נבדה בנפש האיש הזה ואל תיתן אליהם דם נקי, כי אתה אדוני כאשר חפצת עשית.
וישאו את יונה ויטילו אל הים ויעמוד הים מזעפו ויראו אנשים יראה גדולה את אדוני ויזבחו זבח לאדוני וידרו נדרים. זה פרק א' בספר יונה. הלימוד שלנו ינוע גם על הציר התנכי וגם על הציר הדרשני.
כלומר אנחנו ננסה לתת מענה גם תנכי לכל מיני שאלות
אבל גם על הציר הדרשני כי ספר יונה בעצם נקרא כסוג של דרשת תשובה ביום כיפור.
כך אומר המשנה ברורה שקוראים את ספר יונה כדי שהאדם ידע שאי אפשר לברוח
מן התיקון שצריך לעשות. הקדוש ברוך הוא לא מוותר לאדם על התיקון שהוא צריך לעשות, ואי אפשר לברוח מזה. כך אומר המשנה ברורה.
הספר הזה מתחיל בפסוק מאוד מאוד מפתיע.
מאוד מפתיע.
אין
הרבה פסוקים בנביא, יש, זה לא שאין, יש בסוף ירמיהו, יש בסוף ישעיהו,
אבל אין נביא שהוקדש
לתת נבואה לגויים.
ועוד לפני שאני אנסה לענות למה יונה בורח ולמה יונה לא רוצה ללכת, שזו שאלה מאוד מעניינת,
השאלה היא, למה באמת מגיע לנינווה השכר הגדול הזה שיבוא אליהם נביא מעת השם ויזהיר אותם ויתרה בהם ויאמר להם תחזרו בתשובה? מה יש בנינווה?
העיר הגדולה שהיא כזאת...
סדום לא זכתה לזה, אמר כך,
והיא נהפכה, מה יש שם?
כל פנים, יונה ודאי לא מבין את זה.
נינווה היא בירת ממלכת אשור.
מה השכר?
על מה זה מגיע?
והתשובה לזה היא,
בעצם כתובה בספר יונה,
כתוב שכשיונה מגיעה אל נווה,
ויקום יונה וירך לנלווה כדבר אדוני וננבה הייתה עיר גדולה לאלוהים מהלך שלושת ימים.
למה זה משנה לי אם היא עיר גדולה או קטנה, מה היא נפקא מן אביב אם היא לא עיר גדולה ואם היא לא...
מה כתוב אתה ספר לי? זה פה עכשיו עניינים של דמוגרפיה?
ננבה עיר, עיר בורה.
וושינגטון, אני לא יודע לא בדקתי, אבל היא לא נראית לעיר הכי גדולה בארצות הברית, נכון? ניו יורק כנראה יותר גדולה ממנה, אבל זו עיר הבירה, זה מספיק חשוב כדי להציל אותה, אם חשוב.
למה הכתוב דואג להדגיש כאן את הגודל של נינווה?
על הקב' אנחנו אומרים כי זוכר כל הנשכחות עטה.
וגם דבר שהרבה אנשים שכחו וההיסטוריה שכחה,
הקב' הוא זוכר.
יסוד ההקמה של העיר נינווה
היה יסוד חיובי.
מהו היסוד?
בסוף פרשת בראשית,
כשהעולם מתחיל להידרדר למציאות של עבודה זרה,
שהרמב״ם מתאר אותה בהלכות יסודי התורה,
ולמציאות של שם שמיים נעדר מהמציאות, עולה לשלטון נמרוד.
ונמרוד היה צייד, כתוב הוא יוכל להיות גיבור צייד לפני השם.
גיבור צייד לפני השם, הכוונה שהוא,
השיטה שלו אומר, אני אהיה כל כך גדול, כל כך עוצמתי,
שאני אסתיר את השם, אני אעמוד לפניו ולא יראו אותו מאחוריי.
וכל הארץ היא שפה אחת ודברים אחדים הכוונה לשפה של נמרוד.
הוא טוטליטרי, הוא אימפרטור, הוא חזק, הוא מוכשר, הוא צייד.
הוא גם טוען שהעולם הוא עולם של ציידים.
עולם שבו החזק שורד, עולם שצריך להיות ערבומי, אכזרי,
נקמני וכן הלאה וזה הדרך.
בין שאר הפרויקטים המגלומנים של נמרוד
הוא מחליט לבנות מה?
הוא הפרויקטור הגדול של מגדל בבל.
מה אמרתי בהתחלה? סוף פרשת נח כמובן.
כתוב ככה, וכור שהלדת נמרוד הוא החל להיות גיבור בארץ.
הוא היה גיבור ציד לפני אדוני,
על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני אדוני.
הסברנו מה זה לפני השם, כן?
ותהי ראשית ממלכתו בבל וערך ועקד וחלנה בארץ שנער.
ארץ שנער, זו הארץ שמתארת אחר כך.
ויהי בנושא מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם.
ושם הם הוגים את הרעיון לבנות את מגדל בבל.
מה הרעיון בבניית מגדל בבל, יכולות להיות שתי אפשרויות.
אפשרות אחת,
שנמרוד מוליך אותה,
שהיא מאוד מאוד מזכירה אגב את העת המודרנית.
יש כאן איזה אלוהים בשמיים שהוא יכול לעשות לו מכל מיני צרות ולהביא עליו מכל מיני מבולים, אנחנו נתגבר עליו.
נבנה מגדל גבוה גבוה גבוה,
כדי שהפעם הבאה שיהיה מבול יהיה לנו לאן לברוח.
האדם מנסה להתגבר על איתני הטבע שמנוהלים על ידי אלוהים.
כן?
כן, אני אנצח אותך, אתה תראה.
זו אפשרות אחת.
הרב זקס מרבה לעסוק במתח הזה בין,
כי הטענה שלו היא שהקדוש ברוך הוא חפץ בזה,
שנגלה את הטבע.
אבל האנושות במשך הרבה מאות שנים תופסת את זה בתור מלחמה.
מי מחזיק את הכוח ביד?
טענה נוספת יכולה להיות שזה איזושהי מגלומניה מטורפת שמזכירה את נבוכדנצר כמה מאות ויותר שנים אחריו,
שגם כן בנה באותו מקום פסל זהב ענק בגובה,
כתוב בספר דניאל נדמה לי 60 אמה אני חושב, זה המספר?
אני מקווה שאני צודק אבל זה בוודאי ענק, 60 אמה זה 30 מטר מזהב הכל מזהב, פסל ענק, כולם צריכים להשתחוות שזה בתוך בקעה וכולם מנגנים, יש שם פסנתרים וכתרוסים ועוגבים והכל משהו אדיר מטורף, מגלומניה מטורפת,
קדם לנבוכת נצר, אתם יודעים, האימפרטורים אוהבים לקרוא לעצמם על שם,
גם סדאם חוסיין קרא לעצמו,
רצה לקרוא לעצמו חניבאל או משהו כזה נכון, היה לו איזה שם,
שם איזה גיבור קודם, וכן על זה הדרך.
אז נמרוד רוצה לבנות איזשהו מגדל גבוה מאוד מאוד, שיגיע לקו הרקיע,
ובגובה שלו יהיו עננים,
והוא יצליח לעלות למעלה למעלה ולדבר אל העם מתוך הענן האופף את המגדל,
הוא ידבר אל העם שנמצא למטה, וככה עוד יעצים ויאדיר ויפאר את דמותו האלילית גם ככה.
איך שלא נסובב את זה, זו מגלומניה מטורפת של בעצם השליט המגלומן הראשון בעולם,
נמרוד,
שרוצה לשלוט על כל העולם ושבכל מקום יהיה פסלים שלו ותמונות שלו.
וכמו שאנחנו מכירים מהעת החדשה, סטלין וכן על זה הדרך,
שבכל מקום ובכל חור היה את הפסל שלהם והשם שלהם והתמונה שלהם והארים על שמם וכן הלאה, טנקים על שמם, ארים על שמם, הכל על שמם.
מן הארץ ההיא יצא אשור.
הייתה קבוצת אנשים אחת שאמרה לא מתאים לנו כל המגלומניה הזאת, זה לא נראה לנו.
אשור עוזב את מרכז ההוויה האנושית,
את מרכז התרבות, הוא עוזב,
והוא בונה ויבן את ניבה ואת רחובות עיר ואת כלח.
למה רחובות עיר נקראת רחובות עיר?
מה?
כי היא בנייה לרוחב ולא לגובה.
עד היום בענייני הגובה מסמנים את שלטון האדם, כן? שינינו את קו הרקיע, זה הביטוי, נכון? קו הרקיע של מנהטן, זה כאילו הביטוי, הפסל החירות, זה כל קו הרקיע של המגדלים,
קו הרקיע של תל אביב.
כן, תמיד אני פגש כל מיני יהודים מתוקים וקצת מבוגרים, בני 70-80 שגרים ברמת גן,
אומרים, כשאנחנו באנו לרמת גן, מהמרפסת היינו רואים את הים! איזה ים, איזה זה!
כל אחד שמראים מגדלים יותר גדולים מחברו, מה הכי גדול היום בתל אביב?
שרונה. שרונה עקף את אביבי, נכון? מגדלי אביבי, שרונה. ועכשיו בונים איזה אחד
יותר גבוה, ברמת גן, משהו...
איפה ברמת גן, איפה זה?
בונים... בקיצור, עפים לשמייש!
הייתה לי את הזכות להיות על הגג של מגדלי אביבי.
איזה חבר סידר ליב, אתה מגיע עם שומר וזה, זה מקום מדהים לראות אותו.
גבוה מאוד,
גבוה משכמו מכל, אז הוא היה הכי גבוה, יותר מעזריאלי.
אז מהארץ ההיא יצא מנווה,
לא הפים להם, והם בנו בכוונה לרוחב.
סוג של צניעות,
כן, האלוהים בשמיים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים.
סוג של צניעות כלפי שמאיה,
אנחנו מבינים שיש אלוהים ויש בני אדם, אנחנו לא רוצים להתחרות איתו,
ולכן מיובא ורחובות עיר, כל הערים האלה של אשור, יוסדו מראש על איזשהו כבוד ורספקט
למימד האלוקי במציאות. הם לא מנסים להתחרות.
מאז קראו הרבה דברים, והם הרשיעו ועשו דברים,
אבל עדיין עומדת להם זכות ראשונים.
והר העניין שזה נכון,
שהם חסרו בתשובה.
כלומר, יש שם איזה יסוד,
תראו, אפשר נאמר כך, אפשר כמובן, ואולי גם בצדק,
ללעוג או להיות ציניים כלפי החברה האמריקאית שהיא חברה חומרנית והיא רודפת אחריה כסף ו... ו... ו... ובסופו של דבר חברה שבבסיס הייסוד שלה עומדות הצהרות אמוניות.
אנחנו מאמינים שבני אדם נבראו שווים, שאלוהים יצר את בני אדם בצורה שווה.
הדבר הזה מקרין, היא חברה ודאי הרבה יותר אמונית מהחברה האירופאית.
והרבה יותר במושגים שלה, שאוהפת צדק ויושר וכן הלאה.
משהו משפיע בסופו של דבר. אם כל
עם כל הפספוסים והחטאים והשכבות שנוספות לאורך השנים.
בסופו של דבר הייסוד מגמת המייסדים,
פילדלפיה 76, כן, זה לא קבוצת כדורסל,
זה גם, אבל זה קודם כל המעמד,
פילדלפיה 1776, שם בעצם ייסדו את מגילת העצמות האמריקאית.
הדבר הזה משפיע על החברה.
נכון, עיר גדולה לאלוהים בדיוק.
נכון, אלא היא עיר גדולה והיא לאלוהים והיא גם שלושת ימים, היא גם בנויה לרוחב.
שלושת ימים זה אדם הולך ביום 18 קילומטר לפי חז״ל כפול שלוש,
זה כמות נכבדת ביותר,
זה קרוב ל-60 קילומטר,
רוחב מקצה לקצה זה מקום גדול מאוד,
בטח, אפילו במושגים של היום,
גם במושגים של אז.
אז יש להם זכות,
אז מגיע לה שישלחו אליה איזה נביא.
אבל יונה מסרב.
למה הוא מסרב?
אז לא צריך להתעמת יותר מדי כדי להבין למה יונה מסרב.
מה אומר?
אז הגואל אומר ככה, יש מפרשים כדבריך שיונה הוא חשש על נבואתו.
גם ככה המקצוע הנביא אז היה רעוע מאוד בגלל שלא האמינו לדברי הנביאים ונביאי אמת ונביאי שקר. אומר יונה, אני יודע, אני אגיד להם והם יעשו תשובה וזו תשובה של רמיה,
ובסוף אני יוצא כשאמרתי לא אמת, אני לא רוצה. זו סיבה שחז״ל מציינים אותה,
אבל היא מאוד חלקית.
היא חלקית,
היא חלקית, כי, מה זאת אומרת,
בגלל זה אתה לא תלך להציל אנשים?
מה זאת אומרת?
נכון, אז צריך להפוך את זה.
אז הסיבה שיונה לא רוצה להתנבאות,
כי הוא יודע בדיוק לאן זה הולך.
אתה שולח אותי הקדוש ברוך הוא להציל את בירת ממלכת אשור,
שכל מי שיש לו עיניים בקודקוד מבין שהשור זו המעצמה העולה.
שזה ברור שיש לו שאיפות טריטוריאליות חזקות מאוד לעבר המוצא לים,
לעבר ים תיכון, ואז הם יכו אותנו, לא תודה.
על זה אומרת הגמרא, יונה טבע כבוד הבן ולא טבע כבוד האב.
יונה אמר, אני לא מעוניין להתנבאות נבואה שממנה עלול להיגרם נזק לעם ישראל.
עכשיו כדי להבין את זה היטב אז צריך קצת טיפה להיכנס לרקע של יונה עצמו.
מי היה יונה? אז אנחנו יודעים יונה בן אמיתי. אבא שלו קוראים לו אמיתי.
אמיתי יכול להיות שהיה כזה שם,
אבל יכול להיות שהכתוב קורא לו על שם אבא שלו הרוחני.
אבא שלו הרוחני זה אליהו הנביא.
כי יונה זה הבן של האישה הצרפתית שהחיה אליהו.
אז הוא בן אליהו שאמרה לו אז האישה,
אתה ידעתי כי איש אלוהים אתה ודבר השם אמת בפיך.
רק שהוא החיה.
אז יונן עושה בקרבו איזו קנאות של אליהו.
רק שאליהו כינה למי?
לקדוש ברוך הוא. ויונן מקנא למי? לעם ישראל. לעם ישראל. הרבה פעמים, אתם יודעים, זו אותה תכונה, אבל זה מתהפכת אצל הבן, כן?
אבל זו אותה תכונה. אז יונן מקנא, אני אומר, אני לא מעוניין
שמהנבואה שלי ייווצר איזשהו נזק לעם ישראל. אני מוותר.
עכשיו,
זה לא
שזה לא שזו הייתה השליחות הראשונה של יונה. אנחנו פגשנו כבר את יונה.
באמת השליחות הראשונה של יונה התאימה מאוד לאופי הנבואה שהוא רוצה לשאת.
במלאכים ב' פרק יט ו׳ לא ו׳ אלא ט׳ י״ד סליחה. מלאכים ב' פרק י״ד
בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה
המלך ירובעם בן יואש מלך ישראל בשומרון ארבעים ואחת שנה.
מלך רשע.
והיה עשרה בעיני אדוני ולא שר מכל חטות ירובעם בן נבט אשר החטיא את ישראל.
אז הפסוקים הבאים אמורים להיות בימיו עלה איזה מלך רשע ולקח את זה ואת זה כי מגיע לו עונש.
במקום זה מה אנחנו קוראים?
הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה.
כלומר הלך לו, היה לו הצלחה צבאית.
כי דבר אדוני אלוהי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה ולעמיתי הנביא אשר מגעת חפר.
או,
וואי,
זו השליחות הראשונה של יונה.
מלך רשע נשלח אליו יונה הנביא כדי להגיד לו, כה אמר השם אתה הולך להצליח הצלחה צבאית. למה? מה הסיבה?
הכתוב כאן מפרש את הסיבה. כי ראה אדוני את עני ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל.
ולדיבר אדוני למחות את שם ישראל מתחת השמיים
ויושיעיהם בעד ירובעם בן יואש. איך קוראים לדבר הזה בשתי מילים?
סגולת ישראל.
בין כך ובין כך קוראים בנים.
חוטאים לא חוטאים.
הפסוק הזה, כי ראה השם את אני ישראל מורה מאוד ואפס עצור ואפס עזור ואין עוזר לישראל, זה ציטוט
של פסוק אחר.
איזה פסוק מצוטט פה?
כבוד הכיתה,
האזינו.
אתה מציל את כבוד הכיתה.
פעם בא מישהו לרעה באריאץ וקצת התהדר שהוא יודע תנ״ך ויודע זה.
אז הוא אמר לו, איפה כתוב בתורה אני והוא איש?
פסוק בתורה.
אני והוא איש.
פסוק אחד.
חייזה.
לא יודעים?
זה לא, אבל קראתי לך את הפסוק.
לא זה.
כמה שניות עשו גוגל.
ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא איש כפתרון חלומו חלמנו.
פרשת מקץ,
אפילו תחילת הפרשה.
נכון.
אז כן, הוצאנו את זה מהקשר.
אז גם כאן,
זה פסוק שמצוסף בעצם מפרשת, מהאזינו, שנקרא בעזרת השם עוד מעט, האזינו אני וכו' וכו', כל השירה כולה מדברת על דברים הטובים שיקראו לעם ישראל, אבל לקראת הסוף,
מה כתוב לקראת הסוף?
אומר הקדוש ברוך הוא, טוב, מה אני עכשיו אלחץ אותם עד הסוף, אני רואה שכבר לקראת סוף הגלות, לא יהיה להם כוח,
הם יהיו עייפים,
הם יהיו חלשים, ואז אני אגר אותם בכל מקרה,
כן, כי ידין אדוני עמו בעל עבודה ויתמכם, למה?
כי יראה, כי עזלת יד, אין להם כוח כבר, ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלוהם ועצורך עשתה ירבו וכו' וכו'
אז זה בדיוק, אפס עצור ועזוב,
עזלת יד, אפס עצור ועזוב, זה בעצם הפסוק, כי ראה השם, נכון?
איך כתוב אצלנו בי״ד?
כי ראה השם שאין עוזר לישראל,
עולי ישראל מורו מאוד,
זה עוזלת יד, ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל, כמעט אותו פסוק.
ולא דיבר אדוני, אני יכול לתת שם ישראל, מתחת השמיים.
גאויה שלא תלויה בתשובה.
ומי הנביא המבשל את הגאויה הזאת?
יונה.
אז אומר יונה מצוין, אני אוהב את התפקיד הזה, זה תפקיד שאני אוהב, ללמד זכות על ישראל.
הוא קנאי, כמו שאליהו היה קנאי, אנחנו בדיוק עכשיו לא יודעים פרק, זה דווקא טוב, כי למדנו פרקי אליהו עכשיו,
כמו שאליהו היה קנאי לשם השם,
יונה קנאי לכבודם של ישראל. לא,
קשר פיזי, חלילה.
קשר רוחני.
ילדו. אליהו נתן את רוחו ביונה בן אמיתי, ולכן יונה הוא איש אמת. רק מה האמת? האמת היא שישראל קודמים לעולם, ישראל קודמים לתורה, ישראל.
מחויב לישראל.
יונה? לא, לא. מה קשור, עובדיה?
אתה מדבר על, אתה מערבב בין שלושה דברים.
עובדיה, אשתו של עובדיה, שהנושה בא לקחת את שתי העלייה לעבדים, ואחרי זה האישה השוננית.
זה שתי נשים נפרדות.
אתה מקדם את העלייה כי אתה לא תהיה פה בסוף.
כן, יונה מקבלים את ניגמר, נו,
הרי כולנו יודעים את השואה שאמורה לבוא אחר כך, כן,
יונה רוצה להתנבא את נבואת נחום, אחרי יונה יש נחום, נחום יש לו שני פרקים,
הכל זה נבואת פורענות על אשור, ממלכה רשעה, מלאת דמים,
אז שואל מוטי, למה יונה נשבר?
היה צריך ללכת עד הסוף,
אנחנו נגיע לזה, היום, בשיעור הראשון, בעזרת השם.
אז ננסה,
ננסה, ננסה.
טוב,
תשימו לב עוד דיוק אחד בפסוק.
כל כך הקדוש ברוך הוא מאמין שנינווה תחזור בתשובה שהוא לא מבקש מיונה לדבר אליה אלא לקרוא עליה.
הוא קרא עליה כי עלתה רעתם לפניי וזה מה שיונה עושה.
כשיונה מגיע לנינווה הוא לא תופס את האנשים חבר'ה אתה לא בסדר מה יהיה? הוא אומר עוד ארבעים ימים בנינווה פחד הוא כאילו אומר איזה אמירה אפשר להגיד טוב הגיע פה איזה תימוני
מתחיל לדבר כל מיני דברים, הוא אומר לך, אני צריך לשים אליו לב, הם שמים לב לדבר הזה.
כלומר, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא רואה בננבה מקום שהוא רך לבב
וקרוב לתשובה.
וכמובן זה הכל קשור ליסוד, להתחלה, לתחילת, כיוון שהמקום הזה יוסד על איזשהו כבוד,
כבוד הדת שקורא הרב קוק, אז הוא גם קל תשובה.
יונה מתנגד כי הוא לא רוצה ללכת,
כי הוא הבין שעלול לצאת מהדבר הזה נזק לעם ישראל, ואנחנו צריכים להראות גם א' למה הוא נשבר, ולמה, אחרי שנענה למה הוא נשבר, יונה,
אנחנו ננסה להבין, אבל מה חשב הקדוש ברוך הוא? כלומר, מדוע הקדוש ברוך הוא רוצה להביא ברכה על מקום שהעלול לגרום חלילה נזק לעם ישראל?
יונה יורד לברוח תרשישה מלפני ה' וכולם כבר יודעים להגיד שהרי אי אפשר לברוח מה' אלא אפשר לברוח מלפני ה' או במילים פשוטות,
הוא מתפטר מהנבואה שלו.
מה הפתרון להתפטר מהנבואה?
לרדת מהארץ, כי אין נבואה אלא בארץ ישראל.
גם כאן צריך לשים לב,
כשאומרים שיונה יש לו מסירות נפש לעם ישראל,
על מה הוא ויתר יונה?
הוא ויתר על הנבואה.
בשביל נביא לוותר על הנבואה זה כמו בשביל ציפור לוותר על הכנפיים,
כמו בשביל סוס לוותר, להבדיל, כן, המרוצה, כמו בשביל מתמטיקאי לוותר על מספרים.
להבדיל, יותר מזה.
מתמטיקאי,
אז הוא...
אז הוא לא ידע מספרים.
יש באיכילוב פרופסור רם,
מנתח מוח.
שמעתם עליו?
הוא פיתח שיטה שבה,
לא היה לנו שמגיע אדם, יש לו איזה גידול במוח, צריך להסיר את הגידול.
אז לפני כן הוא עושה לו איזה תחקיר כזה,
פסיכולוגי, פסיכו, מה שזה, כדי לברר מה הכישורים המרכזיים של הבן אדם הזה.
והניתוח, הוא עושה אותו בערות, הבן אדם ער תוך כדי הניתוח.
בתוך יום הניתוח נמצאת שם איזה פסיכולוגית או עובדת סוציאלית או זה,
שכל הזמן שואלת את האדם שאלות בתחומים הרלוונטיים לו.
כלומר אם זה מתמטיקאי, אז כל הזמן שואלת אותו שאלות במספרים,
והוא בינתיים משחק ונוגע,
וכשהוא נוגע באיזה מקום והוא מתחיל לדבר שטויות,
הוא אומר, עצור, עצור, פה אתה נוגע לו במשהו שהוא...
אם תיקח למתמטיקאי את היכולת לכתוב שירה,
הוא יסתדר בלי.
אבל אם תפגע לו במספרים,
פגעת לו באיכות החיים בצורה, אם תיקח נגן ותפגע לו ביכולת, לא יודע מה, בסדר, הוא יסתדר בלי יכולת לעשות ג'אגר, אבל אם תפגע לו ביכולת לנגן ולהלחין, וככה הניתוח נעשה כאילו במעקב אחרי ה... ורואים איזה סרטים ביוטוב, רואים איך הוא לוחץ באיזה מקום, פתאום האדם מתחיל לדבר שטויות.
אצלנו מולים בלי קשר, טוב, אז הוא ילך אחורה,
נלך מסביב, נלך...
פרופסור רם,
רם, ניתוח מוח כשהבן אדם ער,
ומדברים איתו, משהו, כי אין עצבים של כאב במוח.
אז יונה מוותר על החיים שלו, מוותר על נבואה.
מזכיר את משה רבנו כמובן,
שהסכים לוותר על נבואתו ועל הכתיבה בספר של השם יתברך, כדי שלא,
לא, הקדוש ברוך הוא לא יכנס על ישראל.
אז הוא בורח.
אבל הקדוש ברוך הוא לא מוותר.
יש רוח גדולה, המלאכים כן, מטילים את הכלים באונייה אל הים.
וימונה ירד מדרכתי הספינה וישקע וירדם. איך הוא נרדם? בן אדם אמר לך נרדם, הרי זה לקוח מכאן. איך הוא נרדם?
כאילו הוא איבד את הרצון לחיות.
מה שווים חיים של נביא בלי נבואה?
מה זה שווה?
לא,
אז כאילו, אז שלא יהיה.
אני לא רוצה לחיות בכזה עולם שבו אני צריך להתנבות לרעת ישראל.
עד כדי כך מגיעה מסירות נפש שלו.
אז הוא נרדם.
ויקרא לרב החווה לא יאמר לך נרדם, קום קרא לאלוהיך וכולי.
אולי יתעשת האלוהים עבור יום אבד, והמשמעות היא שיונה לא מגיב לזה. הוא לא קורא לאלוהים, הוא לא רוצה לקרוא לאלוהים, הוא פשוט לא רוצה להיות פה.
הוא לא רוצה לשחק את המשחק הזה.
וכאן המצלמה עוברת על המלאכים.
ואפשר להגיד שפרק א' מספר את הסיפור של תשובה מיראה, את התהליך של תשובה מיראה.
המלאכים מפילים גורלות, וזה לא הגורל של הכהן הגדול ביום כיפור, זה הגורל-גורל, מקרה.
התפיסה, עד היום האמת,
יש המון המון אמונות טפלות שקשורות לירדי הים. אתם מכירים?
אסור להביא חתום,
איך איך? אסור שתעלה אישה לספינה,
אסור לה להפליג ב-13 לחודש,
כל מיני כאילו...
מה?
תת-שעוד. עולם הימאים מלא מלא באמונות טפלות.
מה? כן? מלא באמונות טפלות. אז הם מפילים גורל!
מי שהוא כאן עשה לנו עין הרע.
עכשיו, מלאכים,
גם היום,
אבל בטח אז, זה אנשים מאוד מאוד קשוחים.
כי זה אנשים שיוצאים להפלגה, הם לא יודעים אם הם יחזרו.
אין, זה לא ספינות מנוע פה, זה משטר רוחות.
או שכן או שלא.
כל הפלגה היא באמת מוכנות לא לוותר. אנשים קשוחים ביותר.
כן, מפילים גורלות.
ואז נדע בשל מי הרעה הזאת לנו. ויפילו הגורל ויפול הגורל עליונה.
ואמרו אליו, אגיד הנה לנו באשר למי הרעה הזאת לנו.
כאילו, למה נהיה לנו כזה מצב גרוע?
ותראו את קצת השאלות שהם שואלים אותו.
הגידה לנו מה מלאכתך ומאין תבוא,
מה ארצך ואין מזה עם עתה.
מה הם לא שואלים אותו?
מה עשית?
אולי אתה רוצח, אולי אתה גנב, תגיד מה עשית, את זה הם לא שואלים אותו, זה לא מעניין אותם. ברור להם שאם בא זה צרה, זה לא קשור למה שאדם עשה.
זה קשור למזל שבו הוא נולד, לעיר שמנו הגיע, לסידור הכוכבים בשמיים, להורוסקופ שלו,
זה שהיה לו חוט אדום או לא היה לו חוט אדום, זה שהוא עשה ככה או לא עשה ככה, זה סט השאלות שהם שואלים.
ויונה אומר להם, לא, לא,
אני שייך לתפיסה אחרת.
אני עברי, אני מעבר אחר
של התפיסה שלכם,
ואני מאמין בהשגחה.
עברי אנוכי, ואת אדוני אלוהי השמיים אני ירא אשר עשה את הים ואת היבשה.
יש אלוהים בשמיים,
הוא משגיח על מעשי בני אדם,
הוא נותן שכר ועונש,
ואני עשיתי משהו חמור, ולכן, בגללי,
מגיע לכם עונש.
עכשיו, הפרשה הזאת, אנחנו לומדים את זה סמוך לפרשת מצבים,
הרי מכאן לקח רבי שמעון את המשל של מי שנמצא בספינה וחופר חור בחדר שלו.
בסדר?
יש כאן איזה דיון במערכות היחסים של היחיד והכלל.
הרי הכלל מגן על היחיד,
נכון? לכן אנחנו מתפללים במניין,
כי אם ריחפתי וזה, הכלל מגן.
אבל הכלל מגן רק בתנאי אחד, שהיחיד לא משתמש בו כמחסה.
אם האדם יתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשריעות ליבי אלך למען שפות ערבה את עצמאה, אני אעשה מה שבא לי כי יש כלל כלל כלל, לא יבוא אדוני סלוח לו.
כי אז יאשם אף אדוני בקינתו באיש ההוא ויבדילו אדוני לרעה מכל שבטי ישראל. אם אתה איזה עכן כזה שעסוק בזמן שכולם נלחמים בסמטאות לקחת
לעצמך כל מיני דברים לא רק שהכלל לא יגן עליך אלא אתה תפגע בכלל ועד שלא ייזהו מזה הכלל יטבע כולו אתה חופר חור בחדר שלך כל הספינה בבעיה אומר להם יונה אני החור
אני הבעיה
ויש אלוהים בשמיים והוא משגיח
ותראו מה קורה כאן
ויראו האנשים יראה גדולה ויאמרו אליו מה זאת עשית
כי ידעו האנשים כי מלפני אדוני הוא בורח כי יגיד להם
אז הפסוק הזה לא ברור
נכון?
תמוה מאוד, למה?
אבל הוא אמר להם מה הוא עשה,
נכון?
כתוב שהוא ידוע אנשים כי מלפני השם הוא בורח כי הגיע להם, אז הם יודעים.
אז מה הם שואלים אותם מה עשית?
הרי הוא אמר לכם.
מה התשובה?
איזה חסידוק. מה? איזה חסידוק. הוא אמר. זה כניעה, זה לא...
כלומר?
מה עשית? אתה נורמלי, מי בורח אותי?
כן.
הוא לא מוקצה ממנו, הוא אמר למוזמתו.
אי אפשר לגרות.
אז אני מקווה שאתם מבינים איזה מהפך הוא העביר אותם.
כלומר הוא סיפר להם שיש אלוהים שמשגיח
מאנשים שחיו חיים של גורל.
הוא סיפר להם שיש אלוהים שמשגיח, ושנה השגחה פרטית.
מה?
מה שאמרת, זה מה שאת עושה. כן, אז כאילו, אז מה, אז מה... כל זה תוך כדי סערה, כולם מנסים... כן, אז מה עשית? אז כאילו, איך עשית באמת על זה?
הוא הפך אותם.
נכון, נכון, יפה,
כאילו הם, אז הוא העביר אותם ממצב למצב,
מה עשית?
ואז
הם אמרו אליו, מה לעשה לך ואשתו קיים מעלינו כי ים הולך וסוער.
אז זה נכון, מה שנוטי מאיר, שכל הרקע כאן הוא רקע של תשובה מהיראה.
הם לא באמת חוזרים בתשובה, המלאכים, תכף נראה את התשובה שלהם איתו,
הים הולך וסוער, מישהו מחבל להם אגידך על הרכה.
אבל עדיין, יונה מעביר אותם כאן איזשהו תהליך.
אין אתאיסטים בשוק.
כן, בדיוק.
אין אתאיסטים. יפה. מי אמר אותו?
משפט הזה?
לא יודע.
משפט יפה.
מה?
אז שמעתי השבת משהו יפה מהרב מיכה הלוי, הרב של העיר שלנו.
הוא אומר, החורים בסליחות,
ספרדים.
שומר, ישראל, שמו שירית ישראל ועל יאבד ישראל, האומרים שמע ישראל.
מאז שומר גוי אחד, שמו שירית עם אחד ועל יאבד עם אחד, האומרים שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד.
אז אותו דבר, לא?
זה לא אותו דבר.
שמע ישראל זה מה שכולם אומרים כשהם בצרה. כשיהודים בצרה שמע ישראל הוא לא אומר שמע ישראל, הוא רק אומר שמע ישראל. מה הכוונה? אני חלק מהעם ישראל.
להגיד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד זה עוד מדרגה.
אבל המדרגה הפשוטה של הפשוטים, של הזה, כמו שאמרת, בשוחות שמע ישראל.
הסתערי.
ויאמרו אליהם מה נעשה לך וישתוק הים מעלינו כי הים הולך וסוער. כן תגיד, אז אם יש השגחה אז אולי אפשר לתקן.
והוא הולך איתם עד הסוף.
ויאמר אליהם לא תהיה כאן ברירה.
אתם
סובלים בגללי.
שעוני והטילוני אל הים ואשתוק הים מעליכם,
כי יודע אני כי בשלי הסער הגדול הזה עליכם.
אין ברירה.
הוא אומר אין ברירה.
לא כל דבר אתה יכול לעשות עם. לפעמים צריך את הרע להוריד.
נכון? זה ההבדל בין שני הבתים הראשונים של הפיוט
האהוב על אחינו האשכנזים וגם על כל ישראל,
כי הנה כחומר ביד היוצר.
כי הנק החומר ביד היוצר, ברצותו מאריך וברצותו מקצר.
כן, אנחנו בידך, חסד נוצר,
לברית הבט ועל תפן ליצר. המשל הוא, היוצר עם החומר שעושה כד.
מה מיוחד בדבר הזה?
החומר הוא רך,
התנועות הן רכות,
ושום דבר לא הולך לאיבוד.
כל החומר הוא בתוך הכד,
נכון?
זה שלב א', חסד נוצר.
אבל בדרך כלל זה לא הולך, אז מה צריך?
כי הנק האבן ביד ה...
מסתת.
פה כבר צריך להוריד חלקים, אתה לא יכול...
האבן פה לא תיכנס אם לא תיתן לה בראש.
ברצותו אוחז וברצותו מקטט,
כן, אנחנו בידיך, מחיה וממוטט.
לברית הבדיה, יש דברים שזה, אבל יש דברים שצריך למוטט אותם. שם זה כתוב בתי, להמית אותם.
אז אומר יונה, אנחנו ביחד לא נגיע לחוף.
אם לא יאורו כל מלאכיה, איך את תגיע הדוגית לעשות? פה מישהו צריך לזרוק אותו לים.
עכשיו,
אני מחזיר אתכם רגע למלאכים. אמרתי, המלאכים זה אנשים קשוחים.
הם רואים את המוות מול העיניים, המוות הוא הידיד הכי, הוא בן בית אצלהם.
אז אתם רואים שזה המצב.
והוא אומר לכם שזה המצב,
אז מה אתם בהתלבטות? תפסו וזרקו אותו.
ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יחולו,
כי הים הולך וסוער עליהם. הם לא רוצים לוותר עליו.
מה אתם אה... מה הסיסוס?
במאפיה. אין ספקות. אתה רוצה כדור? קבל כדור. אין בעיה, קבל כדור בראש. מה אתה בכלל...
המפגש שלהם עם יוני, עם איש אמת, זה לא הפעם היחידה במקרא שאנשים מאוד מאוד חיצוניים פוגשים איש אמת והמפגש מזעזע אותם,
כמו רות ונעמי,
כמו אביגיל ודוד,
כאילו אתה פוגש איזה מישהו שאתה אומר, האדם הזה טלטל איתה את המציאות.
אז הם פוגשים כאן איזה אדם שכל הוויית החיים שלו היא אחרת,
כל הוויית החיים שלו היא שונה,
הם לא רוצים לוותר עליו, חבל להם,
אז הם נורא נורא מתאמצים.
ובסוף מה?
ויקראו אל אדוני,
הם מגיעים למעמד של תפילה.
כלומר, הם ממש חוזרים בתשובה.
ויאמרו, אנא אדוני,
אל נא נבדה בנפש האיש הזה.
הם לא רוצים לקחת,
שחלילה הדם שלו יהיה עלינו.
מלאכים, קשוחים, לך תדע כמה אנשים הם הרגו בדרך.
פיראטים כאלה.
ואל תיתן עלינו דם נקי, כי אתה אדוני כאשר חפצת עשית.
פסוק של השגחה.
וישאו את יונה ויטילו אל הים,
ויעמוד הים מזעפו,
ויראו האנשים יראה גדולה את אדוני ויזבחו זבח לאדוני וידרו נדרים. חזר אומרים שהם יתגיירו, אבל זו תשובה מיראה.
ויראו יראה גדולה.
המפגש עם ההשגחה האלוקית בכל עוזה, בכל עוצמתה,
מוליד יראה.
תשובה של גויים.
תשובה מהירה.
עכשיו,
ננסה רגע להבין את מה ששאל מוטי.
אנחנו אוהבים ללמוד תנ״ך בתלת מימד, כן?
אז תנסו רגע לקלוט את הרגע הזה שהם מחזיקים את יונה
מעל הספינה,
ועוזבים אותו.
ברגע הזה, מה קרה ליונה?
זהו.
הוא אומר, נגמר.
הסיפור נגמר.
הוא ברגע הזה כבר מת.
הוא מת.
הוא אחרי הכול.
כשהיינו ילדים בשכונה,
היה איזה בחור אחד שאנחנו היינו מפחדים ממנו.
הוא היה ככה,
התחכך בעולם הפשע, נקרא לזה כך.
ובדי פעם היה גם,
כל פנים.
הוא פעם אחת היה לו רובע אוויר, הוא הלך ברחוב,
ראה את חבר שלי וירה לו ברגל ככה פה. זה היה הטיפוס.
אז שמרנו מרחק בריא.
יום אחד שמעתי שהוא,
גם היה לו הרבה מאוד בעיות אישיות, לא שהכרתי אותו יותר מדי לעומק, אבל
הוא היה באור המקיף של ה...
יום אחד שמעתי שהוא ניסה להתאבד בצבא,
אבל הוא לא הצליח.
הוא ירה לעצמו בראש
ולא הצליח.
הוא החזיק את הרובה בזווית לא נכונה.
החזיק אותו במקום ככה, החזיק אותו ככה.
אז נפגע לו חלק מהמוח, הוא קצת צולע וקצת נפגע לו הדיבור, אבל הוא חי.
מה חושב אדם?
הוא כבר היה מבחינתו מת.
זהו, הוא כבר ויתר על החיים והקדוש ברוך הוא לא ויתר עליו.
זה בעצם האמירה.
זה סוג של טלטלה שאנחנו לא יכולים לתאר אותה.
הוא חזר בתשובה, הבחור הזה.
לפי היכולות שלו הוא פגוע וזה, נגיע לבית כנסת, נתפלל, נלך תפילין.
כאילו, כל ימיו, ככה אני רואה את זה, מגיע להורים שלי, אני רואה אותו מדי פעם,
זה נראה שכל ימיו הוא מנסה לכפר על ה...
להודות לקדוש ברוך הוא שהשאיר אותו,
ולכפר על הטעות הזאת.
זה מישהו כאילו שחוזר מהמתים.
הוא כבר מת.
כשהמלאכים עזבו את יונה, והוא מבין בדיוק לאן הוא הולך, הים סוער,
הוא כבר אחרי הווידוי, אחרי שמע ישראל, אחרי הכול.
הוא כבר מת.
וימן אדוני דק גדול לבלוע את יונה,
ויונה במי הדג שלושה ימים ושלושה לילות. ויתפלל יונה אל אדוני אלוהיו ממעי הדגה.
יש פה דג ודגה,
כן? חז״ל אומרים,
היה דג אחרי זה דגה.
ויאמר,
קראתי מצרה לי אל אדוני ויענני.
מבטן שאול שיבעתי שמעת קולי.
ותשליכני מצולע בלבב ימים ונהר יסובבני כל משבריך וגליך עליי עברו.
ואני אמרתי, נגרשתי מנגד עיניך.
יונה כבר אמר לעצמו, אני כבר אמרתי שאני אבוד.
כי היה ברור ליונה שהוא ייתן את הדין גם בעולם הבא,
כי הוא יתאבד בעצם.
מאוד מזכיר את אליהו, וישאל את נפשו למות. יונה בעצם יתאבד, לרדת לספינה ולהגיד להם תזרקו אותי,
הם זרקו אותך אבל אתה בעצם היית הגורם המזמן, אז הוא ישלם מחיר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
מה הקבלה שהוא מתכוון לך? שנייה רגע.
ואני אמרתי נגרשתי מנגד עיניך, אני כבר הייתי אבוד, ופתאום מה קרה לי?
אך אוסיף להביט אל חל קודשך.
עפפוני מים עד נפש תהום יסובבני אז אנחנו לומדים שיונה לא ישר איכשהו נחת בים הגיעה הלוויתן הוא קודם כל טבע הוא קודם כל בלם מים
מישהו כאן פעם חווה חוויה של מצוקה נשימתית בתוך מים?
לא נעים פעם הייתי בבריכה עם איזה חבר הוא שיחק איתי והטביע אותי
והוא כאילו לא קרע את הזמן הוא פשוט לא עזב אותי ואני עוד פעם הרגשתי שאני מת
והוא לא הבין בסוף הצלחתי בכוחות אחרונים לצלול יותר עמוק מהיד שלו
ולצאת מהצד השני לבריכה בכחול כבר כולי עם עשן מהאוזניים.
אז יונה כבר היה בשלב הזה שאתה מרגיש שאת החמצן מתחיל להיגמר לך במוח ואת המוח מתחיל להתאבן.
ופתאום ברגע הזה הוא מקבל חיים.
אני אמרתי, עפפוני מים עד נפש, תהום יסובבני, סוף חבוש לראשי.
לקצבי הרים ירדתי, אני יורד למטה, הארץ ברכיה בעדי לעולם. הארץ סוגרת עליי, הוא רואה את הארץ,
את הים, את הארץ נסגרת עליו.
ותעל משחת חיי אדוני אלוהי.
שניהו,
בהתעטף עלי נפשי את אדוני זכרתי,
ותבוא אליך תפילתי אליך על קודשך,
משמרים אבלי שם חסדם יעזובו,
ואני בכל תודה אסבירך לך אשר נדרתי השלם הישועת על אדוני.
אז תכף אני נותן לך לשאול, אבל רק אני אומר, לשאלת מוטי, החוויה הכל כך עמוקה של יונה,
שאחרי שהוא ויתר כבר על עצמו ועל חייו ועל העולם הזה ועל העולם הבא שלו, הקדוש ברוך הוא לא מוותר עליו, החסד האלוקי הזה מרכך אותו קצת.
הוא מוכן, עוד פעם, לצאת.
הוא כבר לא היה פה.
הוא כאילו קיבל חיים חדשים.
מהמקום הזה הוא יכול טיפה יותר לראות אולי גם את החסד האלוקי.
התפילה פה היא תפילה על קרבת אלוקים.
והתפילה פה היא תפילה של תשובה מאהבה ולכן היא כתובה בלשון עבר.
קראתי מצרה לי אל אדוני ויענני מבית עין שאול שיבעתי שמעת קולי
זו התשובה מהאהבה שהיא מובטחת לאדם לבוא יונה מרגיש בפרק הזה כמה גדולה האהבה האלוקית אליו ואולי לכולנו שאחרי שכבר אני כבר התייאשתי מעצמי הקדוש ברוך הוא לא מתייאש וזה כמובן שיקוף לנינווה אתה כבר התייאשת מנינווה הקדוש ברוך הוא עדיין לא התייאש מהם
זה לא יהיה השיעור האחרון שיונה יצטרך לעבור כן אביאל מה רצית לשאול?
כן?
איזה צרה הייתה לו?
הוא לא עשה צרה רבועה, הוא לא עשה צרה רבועה. נכון.
זה לא מבחינת מצרים, אלא שתלך קרן אדוני ועל עיניים.
אנחנו צריכים לבוא על ענן.
מבית זה ישבו לשים ועד לרשימת הקולי. זאת אומרת, הוא התפלל, הוא לא רצה לקחת את המוטונסים,
והארצות הזמור שובר אותו. נכון, יפה.
זה רק משל, כאילו זה לא העניין.
כן.
כל מה שעשיתי כבר, עזבתי את ארץ ישראל,
היה פה רק משל, זה לא חד שזה יקרה.
מה זאת אומרת לא יקרה? מה אתה עכשיו רוצה להגיד לנו, שהספר הזה לא קרה? אתה כמו הרמב״ם, מביא פה דעות ברמב״ם, במורה נבוכים, שדברים לא היו.
בסדר, הבנתי, אבל הבנתי מה שאתה אומר.
כן, נכון, אנחנו רואים שהתפילה הזאת היא בעצם סוג של ביטוי של יונה,
מספר בעצם את סיפור חייו,
ולענייננו העיקר פה זה שאחרי שהעונה כבר התאבד בעצם,
הקב' יתמלא עליו ברחמים ונתן לו חיים חדשים.
והמקום הזה,
הוא כאילו מבין שהוא קיבל את החיים רק לטובת מטרה אחת,
ויאמר אדוני לדג סליחה ואני בכל תודה אזבחה לך אשר נדרתי השלם הישועת על אדוני הוא נודר
למלא את שליחותו ורק אז ויאמר אדוני לדג ויקה את יונה על היבשה ויהי דבר אדוני לעונה שנית לאמר קום לך אל נלוי העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה של אנוכי דובר אליך פשר הקריאה תוכנה עניינה בסיום הספר
