בוקר טוב רבותיי,
אנחנו לאור בקשת הכיתה כדור שאנחנו עוסקים בסיפור יציאת מצרים, ובפעם הקודמת
שאלנו שאלות רבות, נכון?
ובעצם בפעם הקודמת הגענו לתובנה שחלק מרכזי מסיפור יציאת מצרים בכלל עוסק בניסיון להוציא את מצרים ממצרים.
כלומר גם מצרים היא כתובת ויעד
ביציאת מצרים. מצרים היא האנושות, מצרים זה התרבות, מצרים זה העולם,
וישנה מטרה להוציא גם את מצרים ממצרים.
עמדנו על כך דרך כמה נקודות. קודם כל, נזכיר לכם את מה שעשה יוסף הצדיק,
שהביא את מצרים למצב שבו הם ביקשו להיכנות לעבדים, ואז, מהמקום הזה, אתה יודע, אפשר להגיד הרבה דרשות על הגנות,
בגנות העבדות ובגנות הזה, אבל כשזה מגיע, עובר לעשייתם, יש לך אפשרות
לקנות את העם לעבדים ואתה לא עושה את זה.
אין לך לקח יותר מהדהד מן הדבר הזה, שהחירות של האדם איננה דבר שסוחרים בו.
זה מה שניסה יוסף לעשות.
ואחרי זה ראינו שבעצם התורה היא כביכול מתחשבת בטיעון המצרי.
היא מתחשבת לא רק בסיפור יציאת מצרים עצמו,
אלא גם רטרואקטיבית, לא תטעב מצרי, כי גר היית בארצו וכן על זה הדרך. והתורה מתחשבת בטיעון הזה, ובעצם הסיבה שמשה רבנו נבחר להוביל
את יציאת מצרים, והיא גם הסיבה שבגללה הוא מסרב,
היא כי רק משה רבנו באמת מכיר את המצריות מבפנים,
ורק משה רבנו יוכל ללוות את התהליך הזה באופן המכבד ביותר, העדין ביותר כלפי מצרים,
הביקורתי ביותר, נקרא לזה ככה.
כי אם משה רבנו חותם אחרי כל שלב,
זה אומר שעשינו את כל מה שאפשרי כדי לתת למצרים את כל האפשרויות
לוותר על העבדות.
כלומר, יש כאן בעצם איזשהו ניסיון לבודד את הרצון המצרי ולראות האם באמת פרעה מעוניין,
יש לו רק כאילו בעיות טכניות, הוא כבר התרגל לעבדות,
כבר קשה לו לשחרר,
אבל אם נעזור לו לדבר אז הוא באמת
יבחר בבחירה המוסרית,
או שפרעה כבר התאהב בעבדות עצמה.
זו הסיבה שמשה רבנו מסרב ללכת ולגאול את עם ישראל, כי משה רבנו אומר לקב'
בראת אותי טוב, ותראה אותו כי טוב הוא.
המידה הכי הכי ראשונית של הטוב זה הכרת הטוב.
משה רבנו יש לו הכרת הטוב למצרים.
פרעה, אחרי הכל, פרעה הציל אותו, בתיה הצילה אותו.
אז תשלח, ביד תשלח, אני לא יכול לבוא להכות את מצרים.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, אבל זה בדיוק העניין, אני בכלל לא רוצה להכות אותם.
אני רוצה לעזור להם להשתחרר בעצמם מכבלי העבדות.
ואני עושה את זה מן חזרה מהירה. וזו כנראה גם הסיבה לכך שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תלך לפרעה ותגיד לו דבר ראשון דרך
שלושת ימים נלך.
זה לא הונאה,
זה לא תרמית חלילה,
זה באמת הייתה כוונה כזאתי. כלומר, הייתה אפשרות
שיציאת מצרים
תהיה תהליך הדרגתי.
הם קודם כל ילכו דרך שלושת ימים
ואז יחזרו.
ואחרי זה ילכו בפעם הבאה דרך
שישה ימים ואז יחזרו.
אחרי זה ילכו דרך חודש ואז יחזרו. ועד שמיצו לגמרי.
אולי קצת כמו שהיה אמור להיות,
אנחנו מצליחים גאולה לגאולה,
כמו שנראה, שעל פניו אמורה להיות הגאולה האחרונה שלנו.
הבריטים יקבלו את המנדט על הארץ,
לא בבת אחת אנחנו מקימים מדינה, אנחנו עדיין לא יודעים איך עושים דברים כאלה.
אז ישנה הצהרת בלפור,
ואז הבריטים מקימים כאן מדינה, ובשלב ראשון הם בונים פה את המקום, מוסדות שלטון, בואו נגיד שהם לא מרשיעים,
ועוזרים לנו להקים את מוסדות היישוב, אנחנו גם רואים מהם איך נראית ממלכה, איך נראים מוסדות שלטון,
וכעבור תקופה של, לא יודע, לאט לאט הדברים מתגברים, לאט לאט הם מוותרים על...
כמו שקרה, אגב, אחר כך, כמו שקרה, נגיד, עם הונג קונג.
הרי בונג קונג הבריטים לאט לאט ויתרו על סמכויות, עד שהם העבירו את הכול,
נכון?
אז הם כל פעם ימסרו לנו עוד איזה כל מיני סמכויות.
בהתחלה סמכויות אזרחיות,
אחר כך סמכויות כלכליות,
אחר כך סמכויות משפטיות, ובסוף סמכויות ביטחוניות וצבאיות.
חבר'ה, אתם עומדים על הרגליים, אנחנו יוצאים מכאן, תכריזו על עצמאות.
יכול להיות שבהכרעת העצמאות אפילו יהיה נציג בריטי שהיה עומד שם.
אבל הם החליטו להרשיע, וקרה מה שקרה.
כן?
אז גם פרעה היה על המסלול הזה.
כלומר, אם הגיע משה
עם הרבה מאוד כבוד, משה גם דובר את השפה המצרית,
ואמרתי לכם בפעם הקודמת שרשי בשני מקומות
אומר שהקב' ציווה את משה לחלוק כבוד לפרעה,
לחלוק כבוד במלכות.
בשני מקומות רש״י מביא את זה.
מה?
בועל פרעה, ועוד מקום אחד לפני כן שאני כרגע לא זוכר, ובשני מקומות רש״י ציו... מה?
לא, לא, בספר שמות, בספר שמות.
ברוך אתה אדוני אלוהים המלך ארוהים של כל ימים זוהר.
ומשה רבנו מגיע.
ועכשיו בואו ננסה ברשות...
מעולה, מה זה אומר?
למה יעניש?
למה דן זה יעניש?
דן,
הם ידעו אותם.
אולי הם יקבלו שכר.
שהם מילאו את שליחותם. גם את הגוי, הכל שפיט מה שנקרא.
גם את הגוי אני אדון.
זה יהיה מערך, ואחר כך שהגוי הזה יקבל שכר, אז הוא מילא את שליחותו.
כן? והוא לא הפריז מעל ה...
ועכשיו אנחנו עוברים לביצוע.
בסדר?
תראו כמה, הרי כשקוראים את זה בעיניים כאלו זה דבר מדהים.
אה, סליחה, אני עושה עוד איזה חזרה. גם ראינו שהמופת שנתן הקדוש ברוך הוא למשה נחה, שנהפך למטה וכולי, זה בעצם משה בעצמו.
משה,
משה אותיות מטה, הוא יודע,
מכיר היטב את הנחש המצרי מבפנים,
והוא בעצמו נהפך למטה האלוהים.
דווקא בגלל הכפילות הזאת,
אומר רכבי ישמחו, דווקא אותך אני רוצה.
ט' וש' מתחלפות.
אתה מכיר דתלנש?
הילד אומר, אני רוצה,
מה?
אני רוצה, יש כאילו ט' וש' מתחלפות. תלום, נכון? במקום להגיד שלום, תלום.
מה תומך? את אמת דורחת.
ט' וש' מתחלפות.
הספקנו כבר, אז הספקת לשכוח.
אז עכשיו בואו נראה.
הרי זה כמעט מעורר גיחוך, בסדר,
הדבר הזה.
הרי
הקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואין שום מציאות אם בלעדו יתברך.
אז למה הוא שולח את משה רבנו לעשות מופתים
שגם המצרים יודעים לעשות אותם, נכון? הרי המכות הראשונות, דם,
עד קינים, גם החרטומים יודעים לעשות את זה.
למה?
זה כאילו יוצא חילול השם. הנה מגיע משה נציג האלוהים, והחרטומים אומרים, אתה מאיים עלינו?
ממש רואים איך ההנהגה האלוקית הולכת בעדינות.
בסדר, בלי מכות, בלי אלימות, בלי זה. בואו נתחיל בטוב.
בואו נתחיל לעבור היום, היום נעבור על המכות, ונראה מהמכות עד קרית ים סוף, ונראה את ה...
איך קוראים לזה בצבא?
נוהל דרדור, דרדור אמצעים.
איך לאט לאט לקדוש ברוך הוא מדרדר את האמצעים על מצרים.
בהתחלה מגיע משה לפרעה ואומר לו בנחת,
בכבוד, בדרך ארץ.
ואחר באו בפרק ה', באו משה ואומרו אל פרעה, כי הוא אמר, אדוני אלוהי ישראל,
שלח את עמי ויחוגו לי במדבר.
ואז פורק אומר, סליחה, מי מדובר?
ואמרו, אלוהי העברי נקרא עלינו, נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר, ונזבחה לאדוני אלוהינו, פן נפגענו בדבר ובחרב. הנה, סליחה, זה המקום.
מה צריך להיות כתוב פה פן?
פן יפגעך בדבר או בחרב, נכון?
ככה צריך להיות כתוב בפסוק, אבל איך כתוב?
פן יפגענו, מה אומר כאן רשי?
לשון כבוד למלכות.
זה לא דרך ארץ להגיד לפרעות, שמע, או שתשחרר אותנו,
או שיהיה עליך דבר, אז הם דיברו בלשון כבוד, כאן רשי אומר את זה וגם בעוד מקום.
ואז פה הוא אומר, לא, אני לא, לכו לסבלותיכם, לא מספיק לי.
טוב,
שימו לב, כאן זה מגיע בלי שום מכות, בלי שום דבר.
ואז
בפרשת
ואירע, לא בפרשת בואו,
אחרי כל הפסוקים,
כי ידבר אליכם פרעה למותנו לכם מופת, זה כבר בפרק ז',
תעשו את המטות, שוב פעם תנין וגם החרטומים עושים את זה,
ומתחיל שלב א' בעניינים.
מהו שלב א'? שלב א' זה פרק ז', פסוק י״.
פרעה מלא מעצמו,
נפוח מעצמו,
מלא גאווה. אומר הקדוש ברוך הוא, אולי אם טיפה נפוצץ את הבלון הנפוח הזה, הוא יתרכך.
אז ויאמר אדוני אל משה, כבד את פרעה מאין נשלח העם, לך את פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה וניצבת לקראתו על שפת היהור.
הפסוק הזה מספר את כל הסיפור כבר.
להתייצב לקראת מישהו, זה אומר לחסום לו את הדרך.
כמו,
לא, לא האתון, אלא מלאך.
המלאך התייצב.
והתייצב מלאך אדוני בדרך לשטן לו, והוא רוכב על אתונו ושני נעריו עמו.
זה הפסוק.
כשאתה מתייצב לקראתי שאתה חוסן לו את הדרך. אז חז״ל כאן אומרים שפרעה היה משחק אותה
שהוא אלוקה, כן?
והוא לא צריך לשירותים, ובבוקר היה קם לוותיקין בשביל זה, כל אחד הוותיקין שלו, הוא היה קם לוותיקין בשביל הלכת לשירותים,
ואז משה רבנו חוסן לו את הדרך,
ומשה הוא רבנו, רבנים יודעים לדבר,
אז הוא נותן לפרעה, זה שיעור כללי ככה בענייני פסח, בעניינים, מעריך לו.
עכשיו פרעה לא נעים, הוא אומר לו, אתה יכול? לא, לא, שנייה, אני רק רוצה, יש לי עוד כמה דברים להגיד לך, וכאילו, זה ניצב, והוא בינתיים, ויש פה גם עונאים כבר, עם חריכות, כאילו, המטרה היא,
המטרה היא לפרק ולפוצץ את הנפיחות העצמית, וכן להעמיד את פרעה באיזשהו מקום של מבוכה,
אבל זה עדיין מאוד מאוד סטרילי.
אף אחד לא רואה את זה, הוא לא מבייש את פרעה ברבים, זה רק משה ופרעה, וכאילו הוא אומר לו, מה, תגיד, על מי אתה בא לעבוד? אתה הרי יודע שאתה בשר ודם, אז יאללה, בוא, תרד מהאולימפוס, אני בא אליך, כן?
והמטה אשר נהפך לנחש תיקח בידיך.
למה זה כזה חשוב?
המטה אשר נהפך, כאילו,
קח בידך את היכולת להיות,
להיות,
לדבר אליו גם בכבוד, לא רק ללעוג לו.
מה?
מה?
לא, הכבוד בא מהנחש, לא מהמטה.
הנחש זה הביטוי למצרים.
המטה אשר נהפך לנחש. אגב,
אז אפשר גם להגיד הנחש אשר נהפך למטה.
מה זה המטה אשר נהפך לנחש?
אתה רואה שכאילו הנחש בתור סמל מצרי,
משה משחק איתו. כלומר, משה מגיע והוא יודע גם כאילו לדבר אל האנושות,
לדבר אל המצריות,
לפחות בשלב הראשון, בכבוד.
ואז
מכה ראשונה,
הנה אנוכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאור,
ונהפכו לדם.
טוב, מכת דם.
לא אומר, זו מכה מאוד מאוד מינורית.
שבעה ימים.
קודם כל, הדבר הזה יכול לקרות גם,
קורה שלפעמים ישנו איזשהו זיהום באגמים והם מחליפים צבע. זה לא איזה משהו
שהקדוש ברוך הוא מראה בבת אחת את גבורתו.
זה ממש שהקדוש ברוך הוא כביכול מצמצם את עצמו.
זה גם במצרים, זה לא שמצרים אין להם מה לשתות. חזר אומרים, אם הם קונים מהיהודים,
אז זה משהו, איזה לייט כזה, מכה לייט,
כן?
למה לא לתת להם כאפה ולפרק להם את הצורה?
אתה רואה ש... בוא הנה, בוא נתחיל קצת זה.
לא עוזר.
לא שעת פרעה גם לזאת.
מכה הבאה, מכת צפרדעים.
שוב פעם, זה מכות, בוא נגיד לכם, זה בעיקר ויזואלי כמעט, אפשר להגיד.
זה רעש וקרקורים ולא נעים וכל זה, אף אחד לא מת מזה.
אף אחד לא... זה קצת לא נעים, זה גם לא הרבה מאוד זמן, שבעה ימים.
אבל כאן פרעה קורא למשה ואהרון ואומר,
העתירו אל אדוני וייסר הצפרדעים ממני ומעמי.
ואז משה אומר פסוק מאוד לא מובן. ואומר משה לפרעה, התפאר עליי,
למתי העתיר לך ולעבדיך ולעמך,
להאחיד את הצפרדעים ממך ומבתיך,
רק ביאור תישאר נא.
כאילו,
פרעה אומר למשה, תתפלל עליי. אומר משה רבנו, בסדר, אבל בוא תגיד לי
מה נוסח התפילה.
קודם כל, איך קוראים לאמא שלך? איך קוראים לשרים שלך? מה שם ההורים שלהם?
מה העם שלך צריך?
מתי בדיוק? כאילו, תפילה לפי הזמנה.
מה זה הדבר הזה?
רואים שמשה רבנו התפאר עלי, הכוונה,
זה מיד נאמר, הפסוק הבא, זה כבר מפורש. למה?
וסרו, וסרו, צריך להגיד, צפרדעים, ממך ומעמך וכולי.
למה?
סליחה, ויאמר למחר, ויאמר כדבריך למען תדע כי אין כדוני אלוהינו.
כלומר, פרעה הוא הכתובת,
כתובת מרכזית ביציאת מצרים,
לדעה שאין קשה מלואינו.
ולכן מאוד מלטפים אותו, לא רוצים לשבור אותו.
עכשיו הרב מדן יסביר, יסביר שמאוד התיישב על ליבי,
שהקשיית הלב של פרעה,
אמרנו את זה בשבוע שבא נראה לי,
היא לא באה לשלול את הבחירה, אלא היא באה להעמיד אותה כל פעם מחדש על נקודת הבחירה.
כי אחרי שאתה חוטף איזה מכה, אז כאילו איבדת את הבחירה.
ואנחנו רוצים שפרעה והאנושות יבחר בחירות ולא בעבדות,
אז לכן כל פעם מגשים את ליבו כדי להחזיר אותו חזרה לנקודת האמצע.
אתה תראה שזה לא ככה.
אתה תראה שזה לא ככה.
טוב,
הלאה.
אחרי הצפרדלים מגיעה מכת קינים.
זו מכה שעד היום יש לנו אותה, גדלים חיות מחמד, אנשים בבתים,
וזה הקינים.
בסדר, אז גם פה זה לא איזה משהו
שמישהו מת מזה, זה לא נעים וכולי וכולי. טוב,
אתם יודעים ששלושת המכות הראשונות זה איזה מין
הנה, עדין, ליטופים, ליטופים, אפילו כלכלית מצרים לא נפגעו מזה, בטח לא...
טוב, עוברים לשלוש הבאות.
מכת הרוב.
מכת הרוב, בפרק ח' כבר,
פסוק טז, אוף, זה כבר נראה דבר יותר רציני,
מגיעות חיות רעות וכולי, ויכולנו לחשוב אולי, אולי,
שהרוב באמת טרף את כל הבהמות וכולי, אבל אנחנו מבינים שזה לא כך. מדוע?
כי יש, בדיוק, אנחנו עוד נגיע למכת ברד, וגם אחרי מכת ברד יש לפרעה 600 סוסים לרדוף אחרי בני ישראל.
אז גם פה כנראה בעיקר מדובר בהרתעה.
ותשחט הארץ.
הולכים עריות וזה, זה לא נעים, מפחדים.
והנה, לכאורה, יש כאן איזו התרככות של פרעה.
ואומר פרעה, אנוכי אשלח אתכם וזבחתם לאדוני אלוהיכם במדבר,
רק אחרי כך תרחיקו ללכת, תעתירו בעדי.
כאילו, הוא מסכים.
יש פה אור והתרככות, והוא מבקש תפילה.
כלומר, האנושות מבקשת מעם ישראל שיתפלל עליה, זה נפלא מאוד.
ואז משה מתפלל, וייתר אל ה' וכבר אמרנו שכשמשה מתפלל הוא מתפלל על פרעה,
ופרעה מכביד את ליבו גם בפעם הזאת.
טוב,
אחרי זה מגיע דבר.
עכשיו, אתם ודאי יודעים, ודאי שמעתם, ודאי קראתם, ודאי חקרתם בנושא,
שלפני קרוב, נדמה לי, 800 שנה, משהו כזה,
700 שנה היה הדבר באירופה, המגפה השחורה, כמה זה?
עכשיו נחלקו הפוסקים, כמה מתו? 50%? 60%?
המונים, המונים מתו.
דבר זה מכה שלא מבחינה בין אדם לבהמה. אין, זה מגפה.
טוטאלי, נכון?
שאין פה משחקים.
מה אומרים? זה חיידקי אנטרקסט, נראה לי, מה אומרים? זה היה, זה דבר.
גחלת, קוראים לזה בעברית.
אז זהו, סוף סוף מגיעה מכה רצינית.
או, או, סוף סוף מצרים ככה ימותו.
מי מת בדבר?
השיר,
קצת לא מדויק פה,
אלו אלו עשר המכות, ויהי האדם,
הצפרדע והקינם, הקטרוף של חיות רעות, עד כאן מעולה, בדבר מתו
הבהמות.
כתוב כאן, כן, הבהמות, זה דווקא נכון.
מי מת בדבר?
מקנה מצרים.
מקנה זה הכבשים והפרות.
מה עם הסוסים?
מה עם בני אדם? דבר, לא מבדיל. לא, לא, לא, לא.
כן?
כתוב כאן.
נכון.
לא, חשוב לראות כאן את ההבדל בין האזהרה לבין הביצוע.
כתוב ככה.
אם ויהנת לשלח ביתך מחזיקבא, הנה אדוני הוא היה במקנך אשר בשדה,
בסוסים בחמורים, בגמנים, בבקר, בצאן, דבר כבד מאוד. יש כאן קל ופרט.
ויפלע אדוני במקנה מצרים ובמקנה מצרים וכו'.
ויעשם אדוני מועד לאמור מאחר יעשה אדוני את הדבר הזה ויעשם את הדבר הזה במחרת וימות כל מקנה מצרים וממקנה בני ישראל לא מת אחד.
אז מי מת?
בסוף מתו רק הכבשים והפרות.
לא מתו לא הסוסים, לא הגמלים ולא החמורים.
כלומר היה איום אבל הביצוע היה מאוד מאוד מרוכך.
שוב פעם,
אתה משאיר אצלם את הכוח הכלכלי המרכזי.
טוב,
ברוך הוא יכבד לב פרעה.
המכה הבאה היא קצת יותר,
קצת יותר,
או, מתחילים לגעת בגוף, מכת שחין.
מכת שחין, טוב. לא נעים.
לדעתי, מכת שחין
היא מקבילה ל... הנה יוצא המימה,
והמטרה היא,
מה שנקרא, לפרק את הפוזה המצרית.
המטרה היא לא באמת להעניש אותם בגוף, אלא המטרה היא לגרום להם למצב, אתם יודעים שהאדם שהוא,
אמר לי פעם איזה רופא,
רופא פנימאי,
תמיד נהיה בריאים, כל עם ישראל, עד מאה ועשרים. הוא אומר שאנשים שמגיעים למחלקה פנימית,
אז יש הידרדרות חמורה בדרך כלל במצבם ברגע שהם לא מצליחים לשלוט על הסוגרים שלהם. כשהם עוברים למצב טיטול,
זה מכניס אותם לנוהל טיטול.
כאילו, זה כאילו משהו,
ברגע שאתה, אז כל הכבוד, כל הדיגניטי, אומרים באנגלית, הכבוד העצמי, כי הוא נפגע בזה.
אז כאילו, אתה מכניס אדם לאיזשהו מצב שהגוף שלו קצת,
משבש אותו, זה מוריד לו את כל הגאווה ואת כל ה... אז זה מה שמשה עשה כשהוא עמד
מול פרעה, וזה מה שקורה גם במכת שחין.
אז החתומים מתגרדים, מתגרדים, מתגרדים, לא יכולים לעמוד, מתגרדים. ולכן, תצאו מהסרט שלכם.
ויחזק.
או!
ואז מגיעה מכת ברד,
סוף סוף
מכה רצינית.
סוף סוף מכה שבאמת אפשר להיפגע ממנה.
למרבה הפלא,
יש פה פסוקים רחבים של התראה על המכה שהולכת
להגיע.
כן, יש את המערכון החמוד הזה, מצוק איתן,
שמתקשרים להפציץ בעזה,
היחידה להפצצה, והם כאילו מנסים לתאם איתם, מתי אפשר להפציץ,
שלא תהיו בבית,
מאיפה להתחיל את ההפצצה, מהסלון, מהמדבר, כן, זה,
וזה, והוא כזה, כן. אנא איסמי עודד, שו איסמק אינטה.
לא, טוב, אל תבואו.
אז הוא אומר לו ככה,
בפעם הזאת אני שולח וכולי, תומגיפי כל ליבך בעבדיך וכולי,
כי עד עכשיו שלחתי את ידי ואח אותך ואת עמך בדבר ותיקחד מן הארץ אולם ועבור זאת אמתיך ועבור אותך עשמי וכולי
עודך מסתולל בימין אינני מבטיח כעת מחר ברד כבד מאוד
אשר לא היה כמוהו במצרים למנהל יבשדה ועלתה. או, זה דבר רציני.
אבל אז מגיע מה?
פסוק שאי אפשר להאמין שקוראים אותו.
ועתה שלח העזת מקנך ואת כל אשר לך בשדה כל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא ייאסף הביתה וירד עליהם הברד ומתו.
חיות כפיים סוערות. אז למה אתה מוריד ברד?
הקב' הוא מוריד ברד, אומר למשה רבינו, תגיד לפרעה שהולכת ברד ותגיד לו שיכניס מהר את כולם הביתה שאף אחד לא ייפגע.
זה רציני, אני שואל אתכם?
ככה עובדים?
אתה רואה, אז מפה אתה גם למד שגם לא מתו בדבר.
שבדבר מתו רק הכבשים אולי.
נכון? ועוד נשאר עוד מקנה.
כן, אז כבר הזכרנו את הקש בגג הזה. את כל העדינות הזאת, חבר'ה, אנחנו רוצים להגיע, אם אפשר ל...
אפשר גם באמת לתאם,
אם נגיד אדם רוצה לעשות שיפוץ בעזה,
במקום להביא קבלן הריסות,
נרים טלפון לחיל האוויר, אפשר?
עם צצה של 250 קילו, תסדר לי את העניינים.
אז מתי נפציץ מחסנים ובתים ריקים ונעשה עבודה לקבלנים בעזה?
אה?
כן.
כן.
הירא דבר אדוני מעבדי פרעה הניס את עבודה ואת מקנהו אל הבתים.
או, אז קודם כל אנחנו מגלים שזה פואנט,
שישנם אנשים ממצרים שהם ירא השם,
אומנם עליהם אמר רבי שמעון בר יוחאי,
הטוב שבנחשים הרוג,
כשר שבמצרים הרוג,
טוב שבנחשים רצת את מוחו, כי מהאנשים האלה שהניסו את מקניהם, מהם לקח פרעה סוסים לרדוף אחרי בני ישראל.
אבל הם נסים.
והנה התקדמות, וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרון ויאמר אליהם,
חטאתי הפעם,
אדוני הצדיק
ואני ועמי הרשעים.
או,
אתם רואים איך האנושים מתקדמת?
יש פה התקדמות מסוימת.
הוא אומר, השם הצדיק, אני רשע.
עושה תשובה,
חטאתי.
או, לכאורה הגענו לזה, ועכשיו, אם עכשיו הכל היה מסתיים,
אז זהו, המכה האחרונה הייתה מכת ברד.
כן.
העתירו אל אדוני ורב מיות קולות אלוהים
וברד ושלחה אתכם ויות אסיפו לעמוד. מבטיח.
ואז משה רבינו מתפלל,
כי תדע שם הארץ,
אני יודע שעוד לא ירדתם לגמרי וכו'.
שוב פעם, הכביד את ליבו.
כל הכבדת הלב נועדה כדי שפה הוא יחזור לנקודת הבכירה שלו בעצמה,
ויבחר לוותר על הדבר הנורא הזה של עבדות,
של ניצול,
של השפלה של המיניה, שאנחנו רוצים שהאנושות
תגיע למצב שהיא מקיאה מתוכה את העבדות.
לצורך העניין,
הצהרת העצמאות של ארה״ב של אמריקה,
שהיא האומה המרכזית,
לא המרכזית, עם ישראל זה האומה המרכזית, אבל היא האומה המובילה באומות העולם,
כן?
היא מתחילה ככה.
אנו מאמינים שכל בני האדם נבראו שווים,
ושאלוהים יצר את כל בני האדם עם זכויות שלא ניתן לקחתן או משהו כזה.
זה מה שאנחנו מתחילים.
זה הסיפור.
לא ניתנים להיראו, נכון?
לא, יפה, יש כאן יהודי מפוכח שמכיר את הצהרת העצמות היטב,
וכן על זה הדרך.
ואז הם מסבירים, אם ימצא את עצמו עם באיזושהי סיטואציה שהוא נכבש על ידי עם אחר,
וזכויותיו נשללות, החירות האלוהית של אלוהי המשפט, זה נאמר שם בהמשך, אלוהי המשפט, לא רק סתם אלוהים, אלוהי המשפט,
מחייבת אותו למרוד, לפרוש ולעמוד על עומדו.
כלומר, ההצהרה היא הצהרה של חירות.
אנחנו רוצים שפרעה יעשה את זה
אחרי מכת ברד,
וזה לא קורה.
הוא אומר את זה מתוך הלחץ של המכה, אבל אחרי שמורידים ממנו את המכה וקצת מחזירים אותו, עוד פעם הוא חוזר.
יפה. עכשיו,
בפרשת בוא ישנה עוד פרשת מים, כי אמרנו,
יכול מאוד להיות שכל המכות האלו, מכיוון שהם ליטופים כאלו,
עדיין כלכלית
משתלם לפרעה להחזיק את העבדים.
בסדר?
בסדר, חופצים מכה פה, מכה שם.
עדיין, אני לא אוותר על כל הכלכלה המצרית,
על כל מנועי הכלכלה שמונעים על ידי העבדים בגלל מכה כזו או אחרת.
אבל בפרשת בוא נשמטת
הסיבה המרכזית
שבגללה פרעה אוחז בעבדים. כי מה אומרים לו החרטומים?
מגיעה מכת, אחרי מכת ברד מגיעה מכת הרבה, נכון?
ומכת הרבה זה כבר בלי רחמים,
באמת יורדת כאן מכה כלכלית, ואז אומרים החרטומים,
ויאמרו עבדי פרעה אליו העבדים,
עד מתי יהיה זה לנו למוכה?
שלח את האנשים ויעבדו את ה' אלוהיהם, הטרם תדע כי עבדה מצרים. זה כבר לא כלכלי להחזיק אותם.
זה עולה לך יותר ממה שזה. כשאתה רוצה להילחם באיזושהי תופעה,
אתה דואג שמי שיעשה אותה ישלם כזה קנס,
שזה לא משתלם לו להחזיק.
אתה רוצה להילחם בשב״חים,
אז אתה אומר, מי שתופסים אותו עם שב״ח, אני מביא לו כזה קנס, שלא שבוע להחזיק את הפועל הזה.
זה הכול.
זה מאוד מאוד פשוט.
אז הם אומרים, העבדים לפרעה, אומרים לו, תקשיב, זה כבר לא כלכלי להחזיק אותם.
אנחנו מפסידים אותם, ואז הנה נשמטה הטענה המרכזית שאיתה התחלנו.
מה הייתה הטענה?
הם גונבים מאיתנו, הם לוקחים מאיתנו, אבל כבר התרגלנו אליהם, אנחנו לא יכולים לבטל. זהו, אתה עכשיו רק מפסיד.
הטרם תדע כי עבדה מצרים,
והנה פרעה אומר,
טוב, לכו עבדו, ונביאו מערכים, נערינו, זקנינו,
וכולי וכולי.
ויגרש אותם מאת פני פרעה.
כאן
מגיעה מכה משונה מאוד.
משונה מאוד,
שבעצם קוטעת את העלילה באמצע בלי כל כך הסבר,
וזו מכת חושך.
הרי מה קורה במכת חושך?
לא קורה כלום.
מה, זה כאילו שביתה של המשק לשלושה ימים, זה הסיפור?
לא קורה כלום.
המצרים לא נענשים,
אף אחד לא מת,
מה הקטע של המכה הזאת?
אז זה כל כך בולט שחז״ל מיד ממהרים להשלים באמצעות
המדרש את תכליתה של המכה. מה הם אומרים? טוב, מכת חושך,
מתו הרשעים מעם ישראל. זה לא כתוב, בשום מקום.
בחז״ל משלימים את התמונה.
או לחיופי, מכת חושך,
יכול היה ישראל להיכנס
לביתו של המצרי ולהגיד לו לראות מה יש לו, ואחר כך, בסדר?
אבל לפי פשוטו של מקרא, מה תכלית המכה הזאת?
לדעתי,
המכה הזאת היא בכלל לא קשורה לעם ישראל,
אלא היא שיקוף למצב החברתי המצרי.
רוצה לומר להם, הקדוש ברוך הוא, תקשיבו.
היום אתם משעבדים את עם ישראל.
עוד רגע אני מוציא אותם.
אם לא תגמלו מהעבדות,
אתם תתחילו לשעבד אחד את השני.
בסדר?
אתם מבינים? עכשיו אתה משעבד את היהודי,
העברי,
אבל כשלא יהיה עברי אתה תשעבד את האח שלך המצרי.
אתם בנויים על שיטה פגומה. אומרים, יש פסוק,
פסוק באיוב, ותעש אדם כי דגי הים.
מדוע משווים את האדם לדגי הים?
הדגים זה היה בדיוק, החיה היחידה שאוכלת אחד את השני.
אז גם בני אדם יכולים לאכול אחד את השני.
איפה זה כתוב במכת חושך? בואו נראה.
פרק י', פסוק כא', ויאמר אדוני אל משה נטה ידך על השמיים
ויהי חושך על ארץ מצרים ולים יש חושך.
ויהי את משה את ידו על השמיים ויהי חושך אפלו בכל ארץ מצרים ובשלמים לא ראו איש את אחיו
ולא קמו איש מתחתיו שלושת ימים.
איש את אחיו על מי זה מדבר?
על המצרים.
הוא אח שלך.
האנושות, חביב אדם שנברא בצלם, הוא אח שלך, אתה לא רואה אותו.
אתם גרים בחברה שלא רואה את הזולת, היא רק רואה אותו בתור אובייקט לניצול.
פשוט כרגע יש לכם את מי לנצל, את היהודים, אז כולכם מתנפלים עליהם, אבל כשלא יהיו כאן יהודים, מה אתם תעשו?
אתם תנצלו אחד את השני.
איזה חברה רעה זאת היא חברה נצלנית שמנצלת את החלש,
שגוזלת אותו, שחומסת אותו.
החוסן של חברה נמדד ביחס שלה דווקא לחלשים,
לנכים, לאוכלוסיות המיוחדות, לחולים. זה היחס, זה חוסר של חברה.
בקצה ההפוך, הנאצים,
נאמרו, באמת,
כל האוכלוסיות החלשות, הן מעכבות אותנו מלהתפתח. אז לפני שהם הרגו את היהודים, הם הרגו את ההומוסקסואלים ואת המפגרים ואת הנכים והם הרגו אותם.
כי הם מבחינתם גם כן לא בני אדם, הם פוגעים בהשבחת הגזע.
איזה חברה חולה הזאת היא חברה שלא רואה איש שטחים אלא היא עסוקה בניצול.
אז זה שיקוף למצרים.
יש כאן הערה נפלאה של הגרע.
מיד אחרי מכת חושך, מה כתוב? פסוק פרק יא',
לפני מכת בכורות, ויאמר ה' למשה, עוד נגע אחד אביעל פרעה בעל מצרים,
אחרי כן ישלח אתכם מזה, כשנחו כלה גרש יגרש אתכם מזה,
דבר אליהם באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה,
כלי כסף וכלי זהב.
ואז כתוב, וייתן ה' אתכן העם בעיני מצרים.
גם האיש משה גדול מאוד בארץ מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיני העם.
אז קודם כל יש פה ניצחון חינוכי.
אבל מי זה ישאלו איש מאת רעהו ואישה מאת רעותה?
מי זה ה...
לא הבנתי. מי שואל ממי?
מה?
ממי?
ממתי המצרי חבר?
ממתי קוראים לו רעהו?
אתה מכיר את המדירה של הרב הרוש?
האריה התחתן.
אז הוא הזמין את כל החיות לחתונה.
מגיע גם העכבר, ככה עם צ'ק, בא לוחץ ליד לאריהו, אומר לו מזל טוב אחי.
הוא אומר לו, לא זכור לי שאנחנו אחים.
הוא אומר לו, גם אני, לפי שהתחתנתי, הייתי אריה.
חזק, אה?
ממתי הם הצריעו רעהו של הישראל?
מה זה הדיבור הזה?
עכשיו, אדרבה, הכינוי רעהו בתורה
הוא כינוי מובהק למה?
ליהודי.
ליהודי.
רעך, רעך, עמו במצוות. כי גוח שור איש את שור רעהו.
כן? שור רעהו, הכוונה שור של ישראל ולא שור של גוי.
נכון?
ואהבת לרעך כמוך.
תמיד רעך זה שעמך במצוות.
אז רעהו כאן אומר הגרע, זה לא המצרי, זה היהודי.
כלומר, משה, הקדוש ברוך הוא אומר למשה, תגיד לעם ישראל שישאילו אחד לשני.
כדי שהמצרים יראו את ההבדל בין החברה החולה שלהם, הנצלנית והרעה והדורסנית, לבין החברה הישראלית, שהיא מלאת חסד. איך אומר הרמב״ם בלחוץ צדקה?
אתם מכירים את הרמב״ם הזה, הרמב״ם בלחוץ צדקה, הרמב״ם בדרך כלל לא מדבר ככה.
הרמב״ם הוא מאוד שכל,
אבל אומר הרמב״ם, הלכות צדקה,
לשונו הזהב היא כזאת. מעולם, אומר הרמב״ם,
לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה.
לפני שאני מדבר איתך על ההלכות, אני רק מדווח לך שאין דבר כזה קהל מישראל בלי איזה ארגון גמ״ח בתוכו. לא מצאנו דבר כזה.
מדינת ישראל מובילה את האנושות כולה בעמותות חסד,
ממוצצים ועד כליות, בסדר?
ברמה הזאת.
מה?
מהביטוח לאומי. מהביטוח לאומי, כן.
יש מקומות שלא נעים לאנשים להסתובב עם שתי כליות.
הולכים ככה, מאחורי הגב, שלא יהיה...
מצער, קשת, שם הרבה תורמים.
ואז, תראו מה קורה.
המצרים רואים את אופי החסד בתוך עם ישראל, מה זה גורם להם?
ויתן אדוני את חן העם בעיני מצרים.
וואו, אז הוא מוצא חן בעיניהם, איזה יופי.
איזה חברה יפה.
איך אמר לנו איזה חבר שנחת בארצות הברית ונחת, הוא אומר, או, כאן ה-Waze עובד.
מה הכוונה? לא, גם בארצות הברית יש ווייז, אבל אין דיווחים.
פה איך אתה נוחת?
שוטר מאחורי העץ, תיזהר, שוטר עשה אפצ'י, רכב עיטוי, כל אחד מדבר.
מדווחים, מדווחים, כולם פה ביחד, עוזרים, מי שיראו, יעזורו.
תראו מה קורה כשיש גשם.
כל הג'יפאים יוצאים החוצה לחלץ את עם ישראל. יאללה, בואו נראה מי נתקע, מי זה.
גם האיש משה גדול מאוד וכולי. טוב, נמשיך.
טוב, אז מגיעה מכת בכורות. כמה מכת בכורות?
מכת בכורות זה ודאי מכה,
פה כבר אנשים באמת מטילים סוף סוף במצרים, אבל
בהשוואה למבול,
בהשוואה לסדום, זה עדיין ברחמים. סדום לא חילקו בין בכור ללא בכור, אלא ירדה עליהם ארטילריה ונגמר הסיפור.
בוודאי לא במבול. כאן יש כאן עדיין איזה מינון מסוים.
אחרי הכול זה אפילו לא רוב.
כן?
בכור הוא אחד ותוך משפחה שלמה.
אבל סוף סוף פרעה נשבר.
סוף סוף, ותראו את
סצנת הסיום.
ויקום פרעה לילה
ובכל עבדה ובכל מצרים.
ויקרא למשה ולאהרון לילה,
ויאמר,
קום וצאו מתוך עמי,
גם אתם, גם בני ישראל, ולכו עבדו את אדוני כדברכם.
עדיין מדובר על לעבוד את השם.
גם צונכם, גם בקרכם, ככו כאשר דיברתם, ולכו וברכתם גם אותי.
אני הייתי רוצה להיות שם,
לצלם את האקט הזה.
איך משה רבנו מברך את פרעה.
הוא הרי בירך אותו מן הסתם, לא?
פרעה הוריד את הראש,
משה שם עליו ידיים,
בירך אותו,
יהי רצון שיהיה לך מעכשיו, תחזור בתשובה שלמה,
תוביל את האנושות בדרך ישרה, שם לו מי שברך.
כמו שהרב משאש כותב
בספרים שלו,
כותב בשלום משאש,
שמלך מרוקו היה קורא לו פעם בשנה,
שיברך אותו, הוא היה מנשק לו את היד.
ככה.
היה מנשק יותר, חסן השני, לא עכשיו המוחמד הזה, גם עכשיו מוחמד הזה נתן איזה עיטור לרב עמאר,
אבל חסן השני, היה מוציא את כולם מהחדר, הוא אומר לרב תברך אותי.
וגם הרב עובדיה יוסף
בירך את מובארק, ביקש ממנו איזה משהו,
ומובארק אמר, נתניהו שאתה הרב יברך אותי.
מורידים את הראש ומקבל ברכה.
אז משה רבנו בירך את פרעה,
ולכאורה הכל מצוין.
וה' לתנתך את העם בעיני מצרים וישעילום וינצלו את מצרים. זהו, היה אמור להיגמר פה.
ואפילו, אני אגיד לכם יותר מזה,
התורה, הקדוש ברוך הוא, מה זה מפרגן לפרעה? חבל על הזמן.
כי בסוף מה כתוב בפרשת בשלח? ויהי בשלח?
פרעה את העם.
פרעה שלח את העם, אחרי שהוא חטף כאלה מכות, אחרי שהוא חטף...
אומר הקדוש ברוך הוא, עזבו. אני לא נכנס לקטנות, פרעה שלח.
פרעה.
לא בגלל שהבריטים חזרו בהם,
לא נעקר את הצהרת בלפור. בסדר, נכון, חטף מכות, בסוף,
כך אומר אורחיים הקדוש,
משייכים את זה לפרעה.
אבל הקדוש ברוך הוא אומר, רק בשביל לסגור את הפינה,
רק ממש אקט אחרון, בואו נראה שהוא באמת נטהר פרעה
מהנמיכות הזאת, מהשפלות
של לשעבד עבדים. עכשיו זה כבר ניסיון מאוד מאוד קל.
יש הבדל בין
לא לשחרר עבד שניתחת לידיים שלך,
נמצא, או בין לרדוף אחרי עבד שכבר יצא.
די, הם כבר יצאו, הם כבר אחריך,
הם כבר זה, עזוב אותך מהם.
אז אומר הקדוש ברוך הוא למשה, תקשיב, בוא נעשה לפרעה איזה תרגיל קטן, לא מסובך מאוד, נעשה לו כזה,
ככה, קצת מסמן לו, ונראה.
אם פרעה השתכנע מוסרית, ערכית,
שזה לא נכון להחזיק עבדים,
אז אין שום בעיה, הוא לא ירדוף אחרי אף אחד.
אבל אם עדיין לא קרה הדבר המוסרי,
אז הוא יביא על עצמו את מותו.
והקדוש ברוך הוא אומר למשה, תזכור מה אמרתי לך.
אתה מלווה את כל התהליך,
ראית כמה פעמים היה לו מפרצים שהוא יכל לצאת מהם בכבוד.
תראה איך פרגנתי לו גם עכשיו וקראתי לו בשלח פרעה.
הכל נתתי לו.
עכשיו בוא ננסה לו עוד מבחן אחד אחרון ונראה מה יהיה.
מאז פרשת בשלח
והקדוש ברוך הוא אומר למשה, דבר על בני ישראל וישובו וכו', ונגיע לבן היער.
ואמר פרעה לבני ישראל הנבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר. טוב,
אז מה?
וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ויקבת בפרעה ובכל חייהם, וימצאים כי אין ידע ועשויכם.
ויוגד למלך ניצאים כי ברחם, ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם.
ויאמרו מה זאת עשינו כי שילחנו את ישראל מעובדיהם.
התהפך לו הלב.
ועכשיו, ברגע הזה, פרעה
יורד לגמרי ממדרגת צלם אנוש.
כי לרדוף אחרי נשים וילדים, עבדים משוחררים,
כדי לכבוש אותם חזרה לעבדים,
זה אובדן צלם אנוש.
ברגע הזה פרעה מציף עליו
את הגלגול של המעשה החמור שהוא עשה,
בתור אומנם שלב קצר בתוך השעבוד, אבל היה שלב שגם פרעה היה רוצח.
לא ברור אם זה פרעה זה או פרעה שלפניו,
כי באמצע מת מלך מצרים,
אבל באחד משלבי השעבוד רצחו תינוקות.
ממהרים להסתיר את זה, כנראה זה לא קרה הרבה זמן, אבל זה היה. היה רצח תינוקות,
הושלכו ילדים ליאור,
משה רבנו נולד בעצם בתקופה הזאת,
ואפשר היה להגיד שאולי, אם פרעה היה זה, אז אולי הייתה מתקבלת איזו כפרה על הדבר הזה. אבל עכשיו שפרעה מחליט לרדוף אחרי עבדים משוחררים,
וחז״ל במכילתא אומרים שהוא כרת ברית עם השטן בכבודו ובעצמו. מי?
עם עמלק.
הוא שולח שליחים לעמלק שנמצאים באזור
רמת נגב,
ומהר מהר תבואו, תרדו למטה לים סוף ותתפסו לי אותם.
מה שמסביר את המלחמה עם עמלק, עמלק כבר מגיעים, פרעה תובע, אבל עמלק כבר ממשיכים בתוכנית שלהם.
לכרות ברית עם השטן,
לרדוף אחרי עבדים משוחררים,
ללכוד אותם לעבדות, זה אובדן צלם אלוקים.
ובזה פרעה גזר עליו את מותו.
אבל זה לא נגמר.
מי שצריך
לחתום את דינו של פרעה,
ולהוריד עליו את מסך ההיסטוריה,
מי הוא?
רק משה רבנו.
הוא היחיד שליווה את התהליך מתחילתו ועד סופו.
הוא היחיד שיכול להעיד על הרחמים האלוקיים האינסופיים, על האינסוף הזדמנויות, על האינסוף תחינות,
על האינסוף אפשרויות. כל טענה המשפטית שפרעה העמיד טופלה וניתן לה מענה.
ולכן, רבותיי, שימו לב להבדל בפשוטו של מקרא.
מי בוקע את הים?
לא המטה,
גם לא משה.
הקדוש ברוך הוא בוקע את הים.
ויאמר אדוני אל משה,
מה תצעק אלי?
דבר אל בני ישראל ויישאו, ואתה ערם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. אבל מה כתוב בביצוע?
ויית משה את ידו על הים, פסוק כ״א.
ויולך אדוני את הים ברוח קדימה זק כל הלילה.
וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.
כלומר, משה רבנו הטה את ידו עם המטה,
ואז התחילה רוח גדולה של אחר כמה שעות כנראה,
ולפנות בוקר נבקעו המים. מי עשה את זה?
הקדוש ברוך הוא.
ואז המים נבקעים ועומדים כמו נד נוזלים.
אבל עכשיו צריך להשיב את המים.
פה אומר הקדוש ברוך הוא למשה, בכבוד, אתה.
אתה שהתנגדת
ללכת השליחות בגלל הכרת הטוב למצרים.
ואני שהתייחסתי לטענה ברצינות ולקחתי אותך, ואתה יכול להעיד על התהליך מתחילתו ועד סופו,
אתה תחתום שמצרים ברדיפתם אחרי בני ישראל איבדו צלם אנוש ולכן אם יורדים מעל במת ההיסטוריה ויאמר אדוני אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים על מצרים על רכבו ועל פרשיו
ויית משה את ידו על הים וישוב הים לפנות בוקר לאיתנו ומיצרים נשים לקראתו.
מי שמוריד את המסך על המצרים זה משה בעצמו.
הוא חתום על זה.
דווקא הוא.
רק הוא יכול להעיד לאיזה שפל הידרדרה מצרים
באופן שהביאה על עצמה את העונש הזה.
חז'ל אומרים שפרעה אמר שהוא השליך ילדים ליאור, הוא אמר, הוא לא יכול לנקום בי האלוהים שלהם כי הוא הבטיח שהוא לא יביא מבול.
אמר לו הקב' הוא רשע.
הבטחתי שאני לא אביא מבול,
אבל לא הבטחתי שאני לא אביא אותך אל המבול.
אתה לא צריך להביא מבול, אני יכול להביא אותך לתוכו.
ואז פרעה במו, כאילו האמירה היא מאוד משמעותית. מי שמכלה את מצרים
זה מצרים בעצמה.
קריעת ים סוף או התביעה בים סוף היא רק שיקוף
לכך שמצרים טובעת בתוך השיטה של עצמה.
אבל מה לא עשתה ההנהגה האלוקית כדי להפוך את מצרים לשותפה
ביציאת מצרים ולא לאחת שזה נעשה על הראש שלה.
נכון שאנחנו הרווחנו כי עכשיו זה לסדר נהיה הרבה יותר צבעוני,
ואפשר בהצגות את הילדים,
ואפשר לשפוך את היין ואת המים,
ולהגיד מבהילו ולהגיד דם ואש וצבעות רשן ויותר פירות טכניקה בליל הסדר וכולי.
אבל מצד ההנהגה האלוקית זה ברור שהקדוש ברוך הוא דרך משה רבנו עשה כל מאמץ כדי שגם,
עוד מיוסף הצדיק,
כדי שלא רק ישראל יצאו ממצרים,
אלא גם מצרים תצא ממצרים.
חזקו ומצאו רבותיי, אני מברך אתכם בחג פסח כשר ושמח,
מלא ברכה ונחת מכל יוצאיך לצרכם המסובים על שולחנכם.
חבר הכנסת דמיה של חבר הכנסת
