טוב רבותיי שלום
צהריים טובים אנחנו ממש מתקרבים לסיום ספר שופטים כמו שאמרנו יש לנו שתי פרשיות מרכזיות לפנינו
אחרי שסיימנו את שמשון ואני מקווה שכולנו מעכשיו מבינים מי זה שמשון
פרשייה אחת זה פרקים י״ז וי״ח שזה מעשה פסל מיכה
והפרשייה השנייה היא מעשה פילגש בגבעה שאנחנו נקדיש לה
נקדיש לה את הזמן.
כמו שאמרנו בפעם הקודמת
שתי הפרשיות האלה בעצם מתארות את העומק ההידרדרות של עם ישראל בספר שופטים
אחת בציר
של בן אדם למקום ואחת בציר של בן אדם לחברו.
בסדר?
ציר של בן אדם למקום היחס אל הקודש, היחס אל הקדוש ברוך הוא בכלל, היחס לעבודת השם הנשגבות אם תרצו וציר
בן אדם וחברו, כמובן ציר בן אדם וחברו תמיד עובד
סביב המרכיב של חסד.
חסד זה העמידה המרכזית, התכונה המרכזית
בבן אדם וחברו,
וזה בעצם בא לידי ביטוי פייגש בגבעה. אז אנחנו נתחיל היום
מפסל מיכה. תחזיקו טוב את הבטן, שלא תצחקו, כי הבדיחה היא אנחנו,
כן? זה בעצם אנחנו הבדיחה.
פרק יז, ויהי איש מהר אפרים ושמו מחיהו.
כל הזמן הר אפרים חוזר פה, זה תסכום מתמשך.
ויאמר לאמו, אלף ומאה הכסף אשר לוקח לך, ואת עלית וגם אמרת באוזניי,
הנה הכסף איתי אני לקחתיו.
ותאמר אימו, ברוך בני לאדוניי.
כן?
כלומר, אמרו, הוא אומר, למה? תקשיבי, את זוכרת שהיה לך אלף כסף וגנבו לך אותם ואת קיללת את מי שגנב?
אז תדעי לך, זה אני גנבתי.
אז מה היא אומרת? טוב, קיבלת לו שתי סתירות.
אמרו, איזה ילד טוב, ברוך בני לאדוניי.
כן.
והיה שיבת אלף ומאה כסף לאמו.
אתה אומר, אמו,
הכדי שהקדשתי את הכסף לאדוני מידי לבני לעשות פסל ומסכה,
ועתה שיבנו לך.
כן?
אז היא אומרת, תקשיב, יש כאן בעיה, הכסף הזה הלך לי לאיבוד, היא עשתה נדר. אמרה, אם אני אמצא אותו, אני אעשה מהכסף הזה לשם שמיים, כן?
הכדי שהקדשתי את הכסף לאדוני מידי לבני, אבל מה לעשות?
פסל ומסכה, כן?
אז איך זה?
משרה היא ביחד, נעלה השם, נעשה פסל ומסכה.
ועכשיו אני, אתה נותן לי את זה, אז קח את זה אתה.
והיה צריך לעשות פה שינוי בשולחנות, אבל בסדר, אחר כך נעשה את זה בהזדמנות אחרת.
בואו, אתם יכולים לשבת פה, כאן ליד, ממש פה,
בלשכה.
בקרות. כן, אם אתם מרדמים,
אני מושך לכם באוזן ישר.
אז
וישב את הכסף לאמו ותיקח עמם מתי כסף ותתנהו לצורף ויעשהו פסל למסכה ויהי בבית פי חיהו. עכשיו היא מאמינה באלוהים, כן? היא מאמינה בהשם, זה לא שהיא עובדת עבודה זרה, היא מאמינה, אבל עושים עסק.
וישבו מיכה לא בית אלוהים
ויעש אפרו לטרפים וימלא את יד אחת מבניו ועידו לכהן.
בימים ההם אין מלך בישראלי שישר בעיניו יעשה.
כלומר, הוא בונה לו איזה מין מקדש קטן,
לאלוהים, לשם שמיים,
ומתחיל, מה שנקרא, לתפעל את העסק.
העסק מתחיל להיות מתופעל.
ויהי נער מבית לחם יהודה, ממשפחת יהודה והוא לוי, מה?
תכף תראה, תכף תראה.
ברוך אתה, זה מה שאנחנו נהנים לו. טוב, מה הבעיה? הבעיה שהם משבט אפרים, כן?
אז אין להם את הפרסטיג'ה המתאימה.
אז הנה העלילה המתקדמת.
ויהי נער מבית לחם יהודה, ממשפחת יהודה, והוא לוי והוא גר שם.
ויהיה לך איש מהעיר מבית לחם יהודה לגור באשר ימצא, ויבוא הר אפרים, עד בית מיכא, לעשות דרכו. וזה לוי.
הוא אומר לו, מיכה, מאין תבוא? והוא אומר אליו, לוי אנוכי, מבית לחם יהודה,
ואנוכי הולך לגור באשר ימצא. אתם צריכים לזכור שהלוויים, היה להם 49 ערים פרוסות
על פני כל הארץ.
השיטה הרוחנית של התורה זה בעצם, אני קורא לזה רבנות קהילה.
יש 49 ערי לוויים
שהם גרים בעצם צמודים לערים של ישראל.
כל לוי, יש לו מכירי לוי, המשפחות שהוא צמוד אליהם, שנותנים לו את המעשרות, גם כהן.
והוא בא לבקר אותם, לאסוף את המעשרות פעם בשבוע.
באותו שבוע שהוא מגיע, הוא בודק את המצב של הילדים,
איך הם יודעים לקרוא,
שואלים אותו שאלות בהלכה, הוא עונה, כי הוא תלמיד חכם.
אם יש בעיות בשלום בית, הוא עושה פיוס. ככה זה המודל של הרבנות הקהילתית של התורה.
יש לך כל כהן, יש לו איזה עשר עשרים משפחות שהוא,
כל כהן או לוי, יש לו עשר עשרים משפחות שהוא צמוד אליהן. אז עכשיו הלוי הזה, לא יודע, בית לחם יהודה הוא מיצה את העניינים,
מחפש מקום אחר לגור, הולך.
ויבוא הרי אפרים ותניחה לעשות דרכו.
ויאמר לו מיכה, מאין תבוא? ויאמר אליו, לוי אנוכי מבית לחם יהודה, ואנוכי הולך לגור באשר אמצא.
ויאמר לו מיכה, שבא עימדי ויהיה לי לאב ולכהן.
ואנוכי יתן לך עשרת כסף לימים וערך בגדים ומחייתך, ויהיה לך לוי.
כן, כאילו, בוא, תמשיך עסקה משתלמת, שב אצלי, ניתן לך משכורת קבועה ונתחיל להפעיל את העסק, אם יהיה לי פה לוי שמכיר את כל התפילות וכל הנחשים, יהיה פה יותר מבקרים.
ויואל הלוי להשבת את האיש, ויהי הנער לו כאחד מבניו,
ויהי, וימלא מיכה את יד הלוי, ויהי הנער לכהן, ויהי בבית מיכה.
ויאמר מיכה, עתה ידעתי כי יטיב אדוני לי, כי היה לי הלוי לכהן.
או, עכשיו העסק עובד.
עכשיו אנשים יבואו לכאן, ייתנו תרומה בכניסה,
הוא יעשה למי שברך, ייתנו לו גם קצת כסף.
עכשיו שיש לי לוי, אני התחלתי את העסק, אבל אני לא בקי בכל התפילות של הדתיים.
עכשיו שיש לי לוי, הוא יעשה לי פה את העניינים, כן?
שוב פעם חוזר הפסוק, בימים ההם אין מלך בישראל,
ובימים ההם שבט הדנים מבקש לו נחלה לשבת, כי לא נפלה לו עד היום,
הוא ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. תכף נתייחס לפסוק הזה, כן? אבל זה רק הספתח.
הקדוש ביותר, הנשגב ביותר. הרי אנחנו מדברים על זמן שמשכן שילה עדיין עומד.
עוד לא נחרב משכן שילה.
אבל היחס אל הקודש הוא כל כך מזולזל,
שהתחתית של התחתית קורית. מה?
מזייפים את זה.
לא מדובר על אנשים שעובדי עבודה זרה באמת.
מישהו עובד עבודה זרה באמת, אז הוא כמובן טועה וכל זה, אבל לפחות,
ככה חזון אומרים שזה עבודה אבל היא זרה. יש לו איזה רצון לעבוד את הקודש,
לעבוד איזה כוח עליון.
הוא טועה, הוא עובד את זה דרך פסלים,
אבל יש שם איזו התלהטות.
פה זה ביזנס.
הם יודעים שהקדוש ברוך הוא אמת, והפסלים האלה אין שום דבר, והכל כאילו שטויות.
אבל בני אדם צריכים משהו, והם מספקים להם את הצרכים שלהם.
כלומר, זה זלזול וביזוי הקודש והפיכת הקודש למין מסחרה. אחרי זה זה יבוא לידי ביטוי בצורה אפילו עוד יותר בוטה אצל בני עלי.
שבני עלי, בני בליה, לא ידעו את השם, ומבחינת המשכן זה מקור להכנסות.
מקור להכנסות, אנשים מגיעים, לוקחים להם את הבשר,
זה האירוע, זה נהיה עסק,
כמה מרוויחים מזה, כמה ההון, כמה הנכסים, זה הסיפור, זה הסיפור.
בסדר, עכשיו אני, מה אני אגיד לכם, הלוואי שהיינו מדברים על זה רק אז, גם היום זה קורה, כל מיני נר הישועות, נר הזה, נכון.
אני מכיר אנשים מהמשפחה שלי שמאמינים, מתקשרים ולוקחים להם הוראות קבע, 180 שקל ל-200 שנה, בשביל הנר הישועות הזה.
נכון, פעם איזה חבר שלי התקשר, כתוב נר הישועות, נר הישועות הבחילה הזאת.
התקשר, הוא אומר, אני רוצה את נר הישועות. כן, אדוני, הוראת קבע? לא, לא, אני רוצה רק את נר הישועות, בלי הוראת קבע.
אי אפשר, זה הולך צמוד עם הוראת קבע, בסדר?
כוס הנערות, כוס הישועות, אנשים תמימים וזה,
משלמים כסף. עסק, זה עסק.
אם תפחיד את האנשים מספיק ותבטיח להם מספיק הבטחות וכל זה,
איך נוסעת עד לכיס? מי לא רוצה ישועה? מי לא רוצה זה?
תמורת 180 שקלים כפול 12 חודשים, כפול 13 חודשים, אתה מסודר, הבטחות וכל הדברים האלה.
ואם זה לא עובד, לא, זה לא עובד, 180 שקלים.
כן, זה...
עוד מאה, נשים אותך בטריפל.
כן.
יש בדיחה שזה...
מרגי דני שרים דיבר על עמידת הביטחון, עמידת הביטחון, צריך להעמיד,
בתואר בקדוש ברוך הוא, עמידת הביטחון,
פתאום, תוך כדי שהוא מדבר, הגיע אריה, הוא רץ,
טיפס על איזה עץ.
אמרו לו, אמרת מילאת הביטחון? הוא אומר, כן, אבל זה ליתר ביטחון.
לצערנו הרב זה קיים גם היום, כל המסחריות הזאת.
וברוך השם שזכינו לראות את גדולי ישראל האמיתיים,
הר מרדכי אליהו ועוד, שמעולם לא ביקשו כסף, מעולם לא. יכולת לתרום אם רצית, אבל הם מעולם לא... אפשר היה לגשת אליהם, והכול היה פתוח, והכול היה...
אז זה העניין, בסדר? אז זה מה שקורה כאן, בסדר?
זה העניין.
טוב, עכשיו, האירוע,
תכל'ס די אירוע איזוטרי,
אבל האירוע הזה,
הוא משתלב עם אירוע שהוא לא איזוטרי כבר, והוא כבר נהיה אירוע כללי.
אני אתן פה איזה הקדמה.
מהי הקדמה?
הקדמה חשובה ביותר, שימו לב.
מה לפי דעתכם היום,
מה נראה לכם נחלת שבט דן?
איפה היא נמצאת?
מה?
אומר לנו רב גרשן,
תל אביב, שנאמר גוש דן.
אומרים זה נחל דן, זה צפון, צריך להחליט. דן לא יכול להיות גם פה וגם שם, או פה או שם.
אומר לנו אביעד,
דן גור אריה זנק מן הבשן. כבר בברכת
משה
לשבי דן, הוא מדבר על הבשן, נכון?
עוד לפני כן, מה כתוב אצל אברהם אבינו?
וירדוף עד דן ועד חובה אשר משמאל לדמאסק.
אז דן זה בוודאי בצפון.
אז איך זה, אז אומרים עברו. מה זה עברו מה זה? כל אחד עושה מה שהוא רוצה. יש נחלה לשבת, הוא לא יכול לעבור. מה זה לעבור? יש לו נחלה.
שאלה?
ניב. שאלה, נכון?
התשובה היא כזאת
רבותיי, התשובה היא כזאת
הנחלות
של השבטים
הם מחולקים לפי בני האימהות ובני השפחות.
בני האימהות נמצאים במרכז הארץ
באזור ירושלים שילה.
בני השפחות נמצאים בפריפריה, בסדר?
ולכן אנחנו נמצא את יהודה, את בנימין, את אפרים, את מנשה, את יששכר
ואת יששכרו של לאה, כולם נמצאים יחסית במרכז הארץ, ואילו בני השפחות כגון אשר
ודן ונפתלי וזבולון, הם נמצאים יותר בפריפריה, בסדר?
האם עד כאן?
יפה.
עכשיו,
קרתה פה משהו שלא היה אמור לקרות או שלא היה מתוכנן
שנייה עכשיו אני מדבר על זה בדיוק עכשיו אני מדבר
קרה פה משהו שלא היה מתוכנן מה?
בני גד ובני ראובן מבקשים נחלה בעבר הירדן המזרחי
הם הרי אמורים לרשת איפה?
בעבר הירדן המערבי יחד עם כולם פתאום אומרים אנחנו רוצים להישאר בעבר הירדן המזרחי שזה ארץ מקנה ולעבדיך מקנה וכו'
שבט גד כנראה אם לא היה יורש בעבר הירדן המזרחי
היה יורש במדען המערבי גם כן באחת הפריפריות.
כנראה איפה?
יש מקום שנקרא על שמו בעל גד.
מזהים את זה היום עם בעל בק שלנו.
איפשהו באזור לבנון, זו הייתה הגזרה שלו, אזור בעל בק, בעל גד. זה היה כנראה נחלת שבט גד בפריפריה.
אבל ראובן הוא בין האימהות. איפה ראובן היה צריך לרשת?
ראובן היה צריך לרשת במרכז הארץ.
כן?
סמוך ונראה לנחלת אפרים ויהודה הייתה נחלת
שבט ראובן.
בסדר?
מכיוון שראובן מעדיף לנחול בעבר הרדן המזרחי, התפנתה נחלה במרכז הארץ.
מי יקבל שדרוג?
למה דן?
הוא בכור בני השפחות.
הבן הבכור של שפחת רחל בלהה,
הבן שנולד לו זה דן.
בסדר? דן נולד, ולא הרבה זמן אחריו נולד יוסף.
רחל יולדת, מיד אחרי שבלהה יולדת את דן, רחל יולדת את יוסף. כשכתוב על יוסף והוא נער את בני בלהה ובני זילפן נשי אביו,
הכוונה בעיקר לשבט דן ולכן מתאים גם שדן יהיה צמוד בנחלתו לאפריים שהוא בן של יוסף ולבנימין כן אז בעצם נחלת שבט דן היא בעצם נפגשת בחלק המזרחי שלה עם נחלות ולכן דן מקבל שדרוג במקום לגור ליד נחל דן זה אחלה נופק אבל זה רחוק הוא מקבל שדרוג לגוש דן
מי לא רוצה שדרוג לגוש דן? כולם רוצים
אלא מה, שלאט לאט מגלים שזה לא קל לגור במרכז.
למה לא קל לגור במרכז?
צפו, אין חנייה, ויש לחות, ובעיקר יש פלישתים.
פלישתים,
כמו שלמדנו אצל שמשון, הם בעצם,
כשהם עולים צפונה, הם בעיקר פוגשים את אנשי שבט דן,
שנמצא בנחלה שלו, נגיד שמשון נמצא בין צורו ובין אשתאול, זה החלק
המזרחי של נחלת דן, בסדר?
אבל דן גם,
איך כתוב אצל דן?
אמרה דבורה ודן, למה?
איזה אוניות יש לשבת דן?
נמל יפו.
זה החלק המערבי שלו.
נמל יפו עד בין צורה ובין אשתאול.
ופלישתים דוחקים אותם.
ולכן בני דן אומרים, רגע,
הלכה ואשובה אל אישי הראשון, כי טוב לי אז מעטה. מה, אני צריך להתרסק עם כל הזה? בוא נלך צפונה, נחה חיים שקטים.
אז הם בעצם רוצים לעלות צפונה למצוא נחלה.
כמובן שמאז
שהם נטשו את נחלתם בצפון, יכול להיות שכבר השתלטו עליה כל מיני גורמים זרים, אז צריכים לבדוק האם הדבר הזה ניתן. זו סיבת התנודה והתנועה של שבט דן. אין פה הפקרות, כל אחד יוצא מה שהוא רוצה.
שבט דן יש לו נחלה בפועל ונחלה בכוח.
הוא כרגע רוצה ללכת לבדוק את הנחלה שלו.
ולכן כתוב כך, וישלחו בני דן ממשפחתם
חמישה אנשים מקצותם, אנשים בני חיל, מצורם ומאשתאול,
לרגל את הארץ ולחוקרה.
ויאמרו עליהם, לכו חיקרו את הארץ, ויבוא הר אפרים עד בית מיכה ואלינו שם.
המה עם בית מיכה והמה הכירו את כל הנהר הלוי. ויסורו שם ויאמרו לו, מי הביא אחלה הלום? הם הכירו אותו,
כנראה הנהר הלוי הזה שהיה בית לחם יהודה, גם אנשי שווה דן הכירו אותו.
ויאמרו לו, מי הביא אחלה הלום? ומה אתה עושה בזה? ומה לך פה?
הוא יאמר עליהם כזה וכזה, עשה לי מיכה, ויזכרני ויגידו לכהן. אני שודרגתי, אתם מכירים אותי בתור לוי?
אני כהן, נכון?
כן, מספרים שהגיע איזה יהודי לארה״ב,
חדש, הגיע מככה בשנות ה-20, כשהיהודים עלו
בהמוניהם לארה״ב, לגולדנה מדינה.
אז הוא אמר, איך יכירו אותי פה? אף אחד לא שם אליה לב, אני אגיד שאני כהן, אין פה הרבה כהנים, אני אגיד שאני כהן, אקבל עלייה, וככה יכירו אותי.
אז הוא, אני כהן, אני כהן, מקבל עלייה, עולה לדוכן, מברך את כולם, רואים שהוא הגיע.
כן, שם, ברכת כהנים שם זה רק בשבתות,
לא בימי חול, נכון? רק במוסף בשבת.
רק בחגים, גם לא בשבת?
רק בחגים, סליחה.
אז,
עכשיו, אמא אמר, הוא הגיע בדיוק לקהילה שהרב שם הכיר אותו מהעיירה.
כן?
אני לא יודעת איך קוראים לך,
My name is Bronx.
ואז הוא אומר ברונקס, ברל, מהעיירה.
והרב, הוא אומר בי סמיון.
אז כשהוא בא להגיד שבת שלום ל...
בשבת שלום לרב, אז הרב אומר לו,
איך זה שברל מהעיירה שבקושי היה ישרואל
נהיה פה באמריקה כהן?
אז הוא לא נשאר חייו,
הוא אומר לו, אם שמלכה מהעיירה שהיה סנדלר יכול להיות פה רב, אז אני יכול להיות פה כהן.
סתם, אתה פה.
אז זהו, עכשיו אנחנו פה קונים את הכל.
אני עכשיו, יש לי עסק חדש, יש לי ביזנס. עכשיו, אתם תורים, אתם רואים שאתם צוחקים,
אל תצחקו בשיעור הזה, כי הבעיה שהצחוק הוא עלינו, אנחנו הבדיחה, אנחנו הדחקה, בסדר?
ויאמר אליהם כזה וכזה, עשה לי מיכה ויזכרה לי ויהיה לכהן. ויאמרו לו, עכשיו, הוא אומר להם,
הוא מספר להם שהוא שקרן.
הוא אומר להם שהוא עובד על כולם,
מה אומרים לו?
שמע, צ'אלנו באלוהים באמת, מה קורה?
ואמרו לו, שאל נא באלוהים ונדעת יצלח דרכנו אשר אנחנו הולכים עליה.
עכשיו, לפני רגע הוא אמר להם שהוא,
מאמינים, הוא עושה ככה, ככה, ככה, ככה, זה, לכו לשלום, יהיה בסדר.
ויאמר אליהם הכהן, לכו לשלום נוכח אדוני דרככם אשר תלכו, ועשה להם מי שברך.
סלח שבתי, ממש, כאילו, סליחה שאני אומר, זה היה, נותן להם ברכות, נותן להם זה, והוא,
אה?
וילכו חמשת האנשים ויבואו לישה, אגב,
החידה נאה לילדיכם בשולחן שבת.
עניתם לי כבר על החידה הקודמת?
על שמונה זוגות ושתי שלשות בפרשות? לא עניתם לי.
כל פנים, חידה נאה,
משהו בתורה, שם שהוא גם שם של עיר, גם שם של חייו וגם שם של אדם.
וואי, איך ידעתם?
גאונים, כתוב.
מהאדם?
פלטיבן לייש.
לייש זה עיר, כאן לישה. לייש זה אחד משנותיו של האריה.
יש לאריה חמש שמות.
חמישה שם אחד חמישה שם אריה שחל כפיר לביא
לאיש שש ושחץ
אז זה זה וגם שם של מקום
וילכו חמשת אנשים ויבואו אליישה ויראו את אמא שלו בקרבה יושבת לבטח כמשפט צידונים שוקט ובוטח ואין מחלים דבר בארץ יורש עצר וחוקים המצידונים ודבר אין להם עם אדם
ויבואו אל אחיהם צורע ואשתערו ואמרו להם אחיהם מה אתם ואמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ
והנה טובה מאוד ואתם עכשים אל תעצלו ללכת לבוא לרשת את הארץ עכשיו אני רוצה להגיד שלא כתוב במפורש אבל משמע שזה ביקורת
משמע שהיו כאן גויים שישבו בשקט בבטחה הם לא הפריעו לאף אחד אף אחד לא הפריע להם והם היו בסדר עם עצמם ובכזה מצב אסור לך
לפגוע בהם בלי שאתה אומר להם לפני כן או שאתה צריך כתוב נכון כי תצור על עיר ללחמה וקרתה עליה לשלום
והיה עם שלום תעניך, והייתה לך למס ועבדוך.
צריך להגיד להם, אם אתם רוצים להיות כאן, אז אתם צריכים לא לעבוד עבודה זרה, ולהעלות מיסים, שזה לגיטימי, ואז אם כן, אסור לך להזיז אותם מהאדמה.
פה, משמע ששבט דן לא עשו את זה, ויש כאן, משמע שזה סוג של ביקורת עליהם, נכון?
יושבים, אין מחלים דבר בארץ,
כי דיברנו על זה כמה פעמים, שגם כיבוש הארץ צריך לעשות בצורה מוסרית.
אל תעצור ללכת לבורש את הארץ,
כי ואכן תבואו עם בוטח בארץ רחבות ידיים, כי נתנה אלוהים בידכם מקום אשר אין שם מחסור, כל דבר אשר בארץ, כי באמת זה ארץ,
אנחנו מכירים, ארץ נחלי מים שם.
וייסעו משם משפחת הדנים מצהרה ומאשתאול, 600 איש חגור כלי מלחמה,
ויעלו ויחנו בקרית יערים ביהודה,
על כן קראו למקום ההוא מחנה דן עד היום הזה, בדרך שלהם,
הנה אחרי קרית יערים, ויעברו משם הר אפרים,
ויבואו את בית תמיכה. כן, אתם מדמיינים את המפה. הציר המרכזי זה,
כן, ללכת בציר החוף צפונה זה גם מסוכן בגלל פלישתים, אז הם הולכים על גב ההר.
ציר 60,
בעצם אתה הולך, כן,
נגיד צומת תפוח, חווארה, שכם,
אילון מורה עוברת שכם, אילון מורה, מגיע לעמק דותן, ג'נין,
עפולה, עד שאתה מגיע לאן שאתה צריך, מגידו, ואם שם עולה צפונה.
עולים,
מגיעים
ואז עונים חמשת האנשים ההולכים לרגל את הארץ ליש, ואמרו לכם, הידעתם כי יש בבתים האלה אפוד וטרפים ופסל ומסכה?
ועתה דיו מה תעשו. הם לא אמרו, הם גם כן יודעים שזה שקר.
ויסורו שמה ויבואו אל בית הנער הלווי בתמיכה וישאלו לו לשלום.
ושש מאות איש חגורים כלי מלחמתם וניצבים פתח השער אשר מבני דן.
ויעלו חמשת האנשים ההולכים לרגל את הארץ, באו שמה ולקחו את הפסל, את האפוד, את הטרפים ואת המסכה.
את כל הפסיליטיז, את כל הפסיליטיז, לוקחים את הכל.
למה? וואלה, גם לנו מתאים שיהיה לנו ככה איזה אפוד, תרפים, אנחנו צריכים גם את הקישוט הזה.
ואלה באו בתמיכה, ויקחו את פסל האפוד ואת התרפים ואת המסכה, ויאמר אליהם, כן, מה אתם עושים?
אה,
אתם הורסים לי את העבודה.
ואמרו לו, החרש,
שים ידך על פיך ולך עמנו, אנחנו מציאים לך שדרוג.
שדרוג.
והיית לנו לאב ולכהן, הטוב היותך כהן לבית איש אחד, היותך כהן לשבט ולמשפחה בישראל.
שים לך שדרוג.
הכל,
אתם יודעים, הם אומרים שאם אדם עובד על מישהו אחר,
הוא 50% מצליח, 50% לא מצליח, אבל אם אדם עובד על עצמו, הוא 100% מצליח.
הצלחה מובטחת.
הם עובדים על עצמם, והם יודעים את זה, והם מבסוטים, כן, בואו נעשה.
צריך שיהיה כאן איזה
איזה בית תפילה, בית אפו, בית רפים, עם כל הטקסים של הדתיים האלה, שיהיה מה, נתנדנד, ואז זה, יאללה.
מבסוט, באמת, וואלה, שדרוג.
ויטב לבא כהן, שהוא כמובן לא כהן, אלא מהו?
לוי.
ויקח את האפות, את התרפיב ואת הפסל, ויבוא בקרב העם, ויפנו וילכו וישימו את הטף ואת המקנה ואת הכבודה לפניהם.
המה ירחיקו מבית פניכה, והאנשים אשר בבתים אשר מבית פניכה נזעקרו.
האנשים בהר אפרים, וידביקו את בני דן,
ויקראו אל בני דן ויעשה בפניהם ואמרו לביכם, מה לך כי הזעקת? מה קרה, מה?
הוא אומר, את אלוהי אשר עשיתי לקחתם.
אלוהי אשר עשיתי, כן, אז לקחתם לי את האלוהים שלי, מה אני אתפרנס עכשיו?
לאן אני אלך?
בסדר, אנחנו צוחקים, אתם מבינים?
כאילו, הפרק הזה הוא פרק ארוך, ואתה לא גומר לרדת מדחי אל דחי ביחס אל הקודש.
מסחר, רמאות,
גניבה,
הכל התחיל מגניבה, הכל התחיל מילד שגנב כסף מאימא שלו, ובמקום שתיתן לו שתי סטירות ותאפס אותו, היא אומרת לו כל הכבוד, ואז היא נותנת לו זה, וכולם עובדים על כולם, וכולם מרוצים מזה.
וזה, כלומר, ברור שאין פה אמת, וברור שצריך לשקר, וכולם רוצים להקים פה איזה בית אפולוטרפים שהוא, אין בו שום אמת, וככה זה עובד.
אין, עכשיו,
העובדה שהפסוק חוזר כל הזמן, אין מלך בישראל, מראה
שאחד מהתפקידים המרכזיים של מלך בעם ישראל זה לא רק לנהל את כל החוץ והביטחון, זה לנהל את השאיפות של הקודש.
דוד המלך, המשימה המרכזית שלו בסוף,
זה ככה חז״ל אומרים,
דורשים את הפסוק. דוד המלך אומר,
שיר המעלות לדוד, שמחתי ואומרים לי בית אדוני נלך.
נכון?
שמחתי.
דקלון, השם שלך ברופו שלו.
בית אדוני נלך.
אז מה אומרים חז״ל?
דורשים את הפסוק.
שמחתי אומר דוד המלך שמחתי ואומרים לי תלך
שמחתי ששמעתי את עם ישראל אומרים מתי ימות זקן זה ויבוא בנו ויירשנו ונבנה את בית המקדש כי דוד לא יכול לבנות את הבית כי הוא היה איש מלחמות ושלמה כן יכול לבנות את הבית כי הוא איש שלום
אז דוד אומר איזה יופי סוף סוף עם ישראל רוצה לבנות את המקדש כי כשדוד קיבל את המלוכה זה בכלל לא עניין אותם מה צריך מקדש יש לנו כותל יש לנו חוץ וביטחון זה מספיק
ודוד עשה עבודה מאוד מאוד גדולה כדי לעורר את חשק בניית המקדש,
וסוף סוף זה כל כך הצליח, שאומרים, יאללה, נו,
תפנה את המקום, אנחנו רוצים את הבא בתור.
כאן אנחנו רואים שזה שום חשק לקודש, זה מסחרה, פשוט מסחרה.
זה ה...
תארו לעצמכם, הייתם הולכים להתפעל בבית כנסת
שהגבאי שם, אז הוא אומר, זה מונדנין, זה מקום עסקי פה.
פה איזה מקום עסקי?
אנחנו צריכים לעשות רווחים.
מה אתה משלם?
150, 200, לא, אם לא.
הכנסת זה לא מקום עסקי, הכנסת זה מקום לשם שמיים.
כסף מגיע, ברוך השם, אנשים תורמים בלב שלם, אבל זה לא מקום עסקי.
אז עשית את אלוהיי, עשיתי, כן.
ויאמר את אלוהיי אשר עשיתי לקחתם
ואת הכהן ותלכו, מה לי עוד פה? מה זה? תאמרו אליי, מה לך? מה אתם אומרים?
תשמע, מה לך?
הרסתם לי את הפרנוסה.
ואמרו אליו בני דן, אל תשמע קוליך עמנו,
פן יפגעו בכם אנשים מראי נפש,
זה אספת נפשך ונפש ביתך. בוא תגיד תודה שאנחנו לא הורגים אותך,
בסדר? אז תרגיע, לך מכאן.
וילכו בני דן לדרכם,
וירמיך כי חזקים המה ממנו,
ויפן והיה שובל ביתו,
והמה לקחו את אשר עשה מיכה
ואת הכהן אשר היה לו.
ויבואו עלייש על עם שוקט ובוטח,
ויכו אותם לפי חרא, ואת העיר שרפו באש. ושוב פעם, אני אומר, דעתי זה נכתב בצורה של ביקורת.
ביקורת, לא עושים דברים כאלה, גם לא לגוי.
ואין מציל,
רחוקה היא מצידון, ודבר אין להם עם אדם, כלומר, אנשי שלום כאלה.
ויהי בעמק אשר לבית רחוב, ויבנו את העיר וישבו בה.
ויקראו שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל,
ועולם לה היא שם העיר לראשונה, וגם זה לדעתי מחאה.
כאילו,
כן,
ככה לא בונים עיר,
ככה לא עושים.
אתם קוראים לזה דן, אז תדעו לכם זה ליש.
הייתי צריך לעשות את זה בצורה אחרת.
ויקימו להם בני דן את הפאסל,
וסוף סוף יודעים מי זה הלוי הזה.
ויהונתן, בן גרשום, בן
מנשה יש פה נון תלויה, שזה אומרים שזה הנכד של משה רבנו, משה רבנו.
הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ.
שבט דן היה אחד מהשבטים הראשונים שגלו, פני שהוא מאסר את השבטים,
עד יום גלות הארץ.
העסק הזה עבד.
עבד.
זה עובד,
אני נותן לזה תרומה, איזה חי שקלים,
עושה איזה מדליק איזה נר, עושה איזה הוקוס פוקוס, לא יודע מה.
זהו, אני מסודר. אני...
במקום
עבודת השם אמיתית, תפילה,
תשובה, תיקון,
המכניקה של הדת אני קורא לזה. יש פה איזה מכניקה,
נעשה תרומה, נעשה תיקון כזה או אחר, זה עובד.
וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלוהים בשילו. עכשיו, אתם צריכים להבין את המשמעות של הדבר הזה.
בית האלוהים בשילו,
או בכלל, הרעיון של התורה
זה רעיון בלתי רגיל, חדשני ביותר.
מהו הרעיון?
עם ישראל נכנס לארץ ישראל בספר יהושע, מבחינה מספרית,
משהו כמו ארבעה מיליון איש.
זה המספר המוערך.
לפי המפקדים שעשו במדבר מעל גיל עשרים,
אז אלה המספרים פחות או יותר.
ארבעה,
חמישה מיליון איש.
ממצרים יצאו שש מאות אלף גברים מעל גיל עשרים,
נשואים ל-600,000 נשים מעל גיל 20, זה מיליון 200 איש.
נגיד שלכל משפחה יש,
כל זוג יש, כל בית אב, זה 600,000 בתי אב,
לכל בית אב יש שישה ילדים, אז 6 כפול 6 זה 3.6 מיליון,
ארבעה מיליון, זה ריבוי טבעי, נכנסו.
ארבעה מיליון זה לא הרבה.
זו לא כמות גדולה.
במיוחד, אם ניתן את ליבנו לכך,
שבמדבר הם היו מאוד מאוד צפופים.
המחנה ישראל במדבר היה יב',
מיל על יב מיל, 12 בערך, 12 קילומטר על 12 קילומטר,
שזה משהו לא גדול.
אתה קם בבוקר, אתה פוגש את השכן, אתה פוגש את החבר, אתה רואה את משה רבנו, אתה רואה את המשכן.
זה אירוע צפוף.
עכשיו מגיעים לארץ ישראל, ארץ ענקית.
הם כבשו ארץ גדולה,
יחסית, כן? כולל עבר הדין המערבי, מעבר לים המלח.
וכל שבט יושב בנחלה שלו.
הסכנה לפירוק ופירוד היא גדולה מאוד.
מה המענה של התורה לדבר הזה?
מצוות עלייה לרגל.
שלוש פעמים בשנה יראה כל זכור אחד פני אדוני אלוהיך במקום אשר יבחר. שלוש פעמים בשנה,
זה הכי הרבה,
אבל ודאי לפחות פעם אחת בשנה, באיזה חג?
פסח.
חייב להכיר קוראן פסח.
כולם עולים לרגל.
עם שלם,
חודש חופש,
אורזים את הכל, משאירים את הפועלים ובעלי חיים, עולים לרגל.
עכשיו תנסו רגע לדמיין את הדבר הזה, את הדרכים שמתמלאות,
ולאט לאט לקראת ירושלים נפגשים, והדרכים זה כבר זה,
ונפגשים, וראו, ומדבר עם שמעון, ומיישבת אחר, ועולים, ומגיעים.
אתה כבר מגיע לירושלים, אתה מגיע שבוע קודם כדי להתארגן, פוגש, שומע את הכהן הגדול, שומע את הלווים,
שומע את כל הדברים.
חוזר חזרה, כעבור חודש לביתך, אחרי שפגשת את כל עם ישראל, חווית חוויה, וזה קורה כל שנה.
והילדים יש להם ציפייה לזה, מתי אני אעלה לרגל.
ואולי זה קורה גם יותר מפעם, יש כאלה שכבר הגיעו חודש, נשארו עד שבועות.
יש כאלה שיגיעו ליום כיפור ויישארו כדי לראות את הכהן הגדול.
זה האירוע שגורם לכך שעם ישראל יישאר מאוחד.
זה קריטי האירוע הזה.
ומי לא מגיע למסיבה, ממתישהו?
שבד על. הוא לא צריך לעלות לרגל, כי יש לו אלוהים משל עצמו.
אז בעצם אנחנו מבינים מדוע השבטים האלה היו הראשונים לגלות.
הם היו הראשונים לגלות כי הם היו הכי פחות מחוברים.
אז זה הציר, פסל מיכה זה הציר של בן אדם למקום.
זה הציר של בן אדם למקום, זה פסל מיכה.
אובדן הקודש,
אובדן היחס אל הקודש, הרוממות, היראה.
אנחנו עכשיו בפרשת המשכן, ועשו לי מקדש ששכנתי בתוכם.
אתם יודעים, הרמב״ן אומר על הפרשה אצלנו,
הוא אומר דבר ממש פשט,
כמובן, אבל הרמב״ן אומר את זה בהבנת תרומה, הרמב״ן הראשון על תרומה.
הרמב״ן אומר שבעצם,
הקמת, הרי
אם אנחנו קוראים את הפרשות ברצף, יוצא שהדבר הראשון שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו בהר סיני,
זה להקים את המשכן.
זה, נכון, משה רבנו בסוף הפרשה הקודמת עולה להר סיני,
ואז,
נכון,
ויהי משה בהר ארבעים וארבעים הלילה, וידבר ה' למשה לאמור, דבר לבני ישראל,
ויקחו לי תרומה. אז המצווה הראשונה שמשה רבנו שומע בהר סיני זה
עשיית משכן. למה?
אומר הרמב״ן כי בעצם אנחנו מנסים להעתיק את מעמד הר סיני שהיה חד פעמי להעתיק אותו למשכן
בעצם המשכן זה מעמד הר סיני מתמשך
ותראו כמה הגבלות יש
בין מעמד הר סיני לבין המשכן
במעמד הר סיני יש ענן ועל המשכן יש ענן
במעמד הר סיני היה עשן והמשכן יש לו עשן הקטורת
במעמד הר סיני היה כל שופר ובמשכן כשמפרקים אותו משמיעים כלי חצוצות
במעמד הר סיני כל הנוגע בהר מות יומת
והמשכן עזר הקרב יומת.
במעמד הר סיני הגבל את העם, נכון?
והמשכן הגבל אותו דרך החצר,
דרך כיסוי הכלים.
במעמד הר סיני עם ישראל שומע את הקולות, במשכן ונשמע משה את הקול מתדבר אליו
מבין שני הקרובים. ממש זה כאילו אותו עניין, אותו עניין.
אז אחת המצוות הגדולות זה מצוות מורן, אה,
במעמד הר סיני ישראל שעמדו על הר סיני פרחה נשמתם,
ובמשכן
נדב ואביהו מתו.
בסדר?
אז יש המון המון הקבלות,
אבל אחת ההקבלות הרבה כזו זו מצוות מורא מקדש, יראה.
וכאן אנחנו רואים שבט שלם בעם ישראל, לא איזה אפיזודה משפחתית של פסח נכון, שבט שלם בעם ישראל, שבט רציני,
שרק לפני דקה קראנו שהוא העמיד את שמשון, הוא עשה דברים כאלה,
שהוא מרמה את עצמו, כאילו,
בסדר, כאילו,
זה כמו ללמוד תורה בלי להאמין בקדושת נותן התורה.
מה?
אז זה האירוע, בסדר?
חורבן גדול של בן אדם למקום.
זה אירוע אחד. האירוע השני שנתחיל אותו, בעזרת השם, כבר היום ונמשיך אותו בשבוע הבא, זה הסיפור של פילגש בגבעה.
אני רוצה להקדים פה איזו הקדמה ובעזרת השם נמשיך ונפרט אותו בשבוע הבא. תראו,
כדי להבין את האירוע של פילגש בגבעה,
זה אירוע מאוד מאוד מורכב ומסובך.
להבין אותו. קורים פה כל מיני דברים שהם לא ברורים בכלל.
אנחנו נצטרך פה לעשות קצת איזה עבודת מחקר.
יש פה איזה כתב חידה כזה אפילו.
אבל אנחנו צריכים להבין דבר אחד מאוד מאוד בסיסי.
בסדר?
מאוד מאוד בסיסי.
רק ההבנה שלו תוכל
לתת לנו איזה...
אני אגיד לכם את השאלה המרכזית.
השאלה המרכזית היא איך קורה שמזה שבמקום מסוים, הגבעה זה לא איזה... הגבעה זה מקום קטן.
במקום מסוים לא הכניסו אורחים,
ואפילו מתה,
שזה חמור מאוד, תכף עוד גם נראה איך היא מתה, איך מגיעים מזה למלחמת אחים?
בסדר? זה קצת לא מסתדר.
זה מעשה חמור מאוד,
תקראו לזה רצח,
תקראו לזה התעללות, לא משנה,
זה אמור להיסגר ברמה המקומית,
ברמה של אנשי הגבעה או אנשי בנימין. איך מזה הגענו למלחמת אחים עם שלושה
סבבים שנהרגים בכמעט מושמד שבט מישראל?
זה לא מתכנס,
האירוע הזה.
ולכן ברור שמעשה פילגש בגבעה רוכב
חזק מאוד על מתיחות גדולה קודמת
שמרחפת מעל כל ספר שופטים.
בואו נגיד את המתיחות ובשבוע הבא נפרט עליה. המתיחות מול שבט אפרים.
שבט אפרים לאורך כל אורך ספר שופטים הוא שבט לא מרוצה.
הוא כל הזמן מתסיס.
הוא לא מרוצה בגלל שבעמדה שלו,
אחרי שיהושע הוא היה המנהיג, אז המנהיגות אמורה לי שרק אצלו.
הוא לא מקבל את העובדה שבספר שופטים כל שבט מעמיד מנהיג מתורו. הוא אומר, אנחנו או מנהיג מבני יהודה, אם זה מבני רחל, אז אני הבן המובחר מבני רחל, וזה שלי.
וחוץ מזה, הוא סוחב גם תסכול מהנחלה שלו. הוא קיבל נחלה שלפי דעתו לא מתאימה לו,
קטנה עליו, גם באזור קשוח בהר אפרים,
והוא רוצה נחלה יותר גדולה, ויהושע מסרב.
ולכן, הם כל הזמן במתח על האירוע הזה.
איך אנחנו יודעים את זה? בואו ננסה להיזכר במתחים ששבט אפרים מוליד לכל אור ספר שופטים. מתח ראשון מול גדעון.
כשגדעון יוצא למלחמה, גדעון הוא משבט מנשה.
יוצא למלחמה, מביא ניצחון, באים אליו בני אפרים ואומר לו, איך העזת לצאת למלחמה ולא לקרוא לנו?
איך אתה זה?
אבל גדעון היה מנהיג, מתון.
הוא היה אומר עליהם, מה יכולתי לעשות ככם?
הייתי זה, והיה לא טוב, בכל מקרה, בידכם נתן השם את אורי ואת זאב.
היה לו טוב עוד עוד עוד אפרים בציר אביעזר, אז רפתה רוחה מעליו. טוב, בסדר, הוא דיבר איתם, אתה להם את הכבוד,
את האחתרם שמגיע אליהם, נרגעו.
לא מספיק, הם ממשיכים גם עם יפתח, יפתח, גם כן עם אנשה יוצא למלחמה,
לא, איך לא קראת לנו? ביתך נשרוף עליך באש.
יפתח לנו, מה אתם רוצים ממני? מה אסגר איתכם? מה זה? אבל יפתח, הוא לא סבלן כמו גדעון,
נכנס בהם והורג מהם 42,000 איש.
לא מאפשר להם לחזור חזרה
מאזור יבש גלעד, לחזור לנחלתם.
תגיד שיבולת, אומרים שיבולת, הורג אותם על המעברות. מלחמת אחים.
נוראה.
בסדר?
בתוך זה.
גם,
אז כאילו חלק מהתסכול הזה של בני אפרים, שהם כאילו לא סופרים אותם, אז זה כנראה סיפור של פסל מיכה, גם הוא בהר אפרים.
הוא אומר, אוקיי, אני לא צריך את המשכן שלכם.
משכן שלו, אני עושה כאן איזה אלטרנטיבה.
בסדר?
והסיפור הבא,
ויהי בימים ההם, ומלך אין בישראל, ויהי איש לוי גר בירכתי הר אפרים,
גם כן הר אפרים.
ואני רק מזכיר לכם שספר שמואל, במי הוא מתחיל?
ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים מהר אפרים,
ושמואל קנה. כלומר, הכל סובב סביב אנשי הר אפרים.
הנחת העבודה שלנו היא כזאת,
זאת הנחה שאפשר להוכיח אותה,
אנחנו גם נוכיח אותה.
שבט אפרים היה מאוד מאוד רגיש לנחלה שלו. גם ככה הייתה לנו נחלה קטנה, הוא היה מאוד רגיש לנגיסות בנחלה.
השכן של שבט אפרים מדרום זה בנימין.
בנימין, בסדר?
הם מאוד מאוד רגישים לכך שמישהו מבנימין יבוא ויגור אצלהם.
ולכן כשמגיע איש מהר אפרים
ועובר בגבעה, הם לא מוכנים להכניס אותו.
לא רוצים להכניס לך לצורכים.
מי כן מכניס אותו?
זוכרים?
פסוק טז,
והנה איש זקן בא מן מעשה ומן השדה בערב, והאיש מהר אפרים והוא גר בגבעה.
בדיוק מה שהם פוחדים קורה.
מה?
יש פה איש אחד שהוא מהר אפרים אבל גר בגבעה,
בבנימין,
אז זה כאילו שבט אפרים שמנסה קצת...
שבט אפרים מאוד רגישים שבנימין לא יקחו להם והם גם מנסים להתפשט.
אז גם בנימין רגישים לזה, הם מבינים ששבט אפרים צפו, אז שבט אפרים מנסה לדחות את זה.
אז יש כאן איש מהר אפרים שגר בגבעה, אוקיי, נגיד שבלענו אותך, אבל מה אתה עכשיו עושה?
מכניס אורחים! הבנו את הרעיון, ככה זה מתחיל, ככה זה מתחיל!
השכן הראשון קונה, אחרי זה מביא שכן, אחרי זה, וזהו, האזור משנה את האופי שלו,
בסדר?
ככה זה מתחיל.
זה הסיבה,
אנחנו נרחיב את זה בשבוע הבא,
שהם
לא מסכימים להכניס את האורחים. זה יושב על מתח גדול מאוד בין בני בנימין לבני אפרים, על רקע של נחלה.
מה האירוע הזה ואיך הוא יתפתח נראה בעזרת השם בשבוע הבא ברוך הלילה לעולם.
ביי נאמן.
