רבותיי, אנחנו זוכים בי״ז בתמוז לעסוק בספר נחמיה ולבנות את חומות ירושלים.
וזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות.
במקום להתעסק במה שלא היה, לראות מה יש לנו, ברוך השם.
היום אמרנו את הסליחות של י״ז בתמוז,
ויש שם סליחה על ירושלים, העיר,
אני אומר את הסליחה, אבל בראש כל הזמן עוברים לי כל המנופים והמשאיות והבנייה והבניינים.
טוב, אז בעזרת השם,
נערי בני המקדש גם.
אנחנו,
אני רק אומר שהתלבטתי אולי לעשות שיעור מיוחד ליוצאה מבית תמוז, אבל אמרתי, אנחנו בדיוק עוסקים בתיקון
בנחמיה. אז רק אני אגיד שכיוון שבכל אופן אנחנו ביום שי״ח בתמוז היום, כן, יום שהובקעה החומה,
אז דיברנו על זה כבר בשיעורים עצמם, אני רק אחזור על זה שהחומה זה בעצם הדרך של התנ״ך
להגיד את המילה מדינה.
חומה, הכוונה חוץ,
הכוונה קביעות בארץ ישראל,
וממילא יכול להיות גם להגן. וזה בעצם התפקיד של מדינה.
זה התפקיד של מדינה. ואנחנו מתאבלים גם את יז בתמוז וגם את תשעה באב, שני צומות נפרדים,
אחד על אובדן המדינה ואחד על אובדן המקדש.
אז אובדן המקדש, תשעה באב, זה באמת צום חמור,
וכל עוד לא יחזור בית המקדש אנחנו נמשיכים לצום אותו, אבל
על אובדן המדינה, ברוך השם יש לנו מדינה
ואין כבר שמד.
אז הדבר הטוב ביותר זה ללמוד, ביום הזה ספר נחמיה, בעזרת השם.
לאן הגענו פעם שעברה?
שבוע שעבר היה את השיעור של דוקטור רוזנפלד, נדמה לי.
נדמה לי. מקווה שנהנתם.
זה היה פעם. יפה. אז לאן אנחנו הגענו?
מי זוכר?
אני זוכר.
טוב, הגענו לפרק ג', אני חושב.
היום אנחנו נספיק הרבה פרקים, בעזרת השם.
אנחנו נספיק הרבה פרקים. על כל פנים,
נחמיה מחליט לבנות את החומה,
וכמובן שזה לא יעבור ללא התנגדויות.
אז מה? אני אומר, עוד שנייה.
הגענו לפרק,
עסקנו, אתם זוכרים, בשגל ובאסתר שהתערבה וכל זה.
בנחמיה. בנחמיה, נכון.
ואז בוא נגיד שהגענו לפרק ג',
אבל היום טיפה נתקתק את העניינים, טוב?
פרק ג'
ויקום הנשיב הכהן הגדול ואחיו הכהנים ויבנו את שער הצאן המה קידשו ויעמידו את דלתותיו עד מגדל המאה קידשו עד גמר חננל
ואז יש כאן רשימה מי בנה מה.
רשימה מאוד מאוד ארוכה, תעברו על הרשימה
מי בנה את שער הגיא, את שער האשפות,
את שער העין, כל מיני דברים כאלה ואחרים. רשימה מאוד ארוכה, אני לא אקרא כאן את כולם, אבל בעצם כל הפרק
עסוק פה ברשימה, אני מדלג לפסוק ל״ג.
ויהי כאשר שמע סנבלת כי אנחנו בונים את החומה, ואיכר לו ויכעס הרבה וילעג על היהודים.
ויאמר לפני אחיו וחיל שומרון ויאמר מה היהודים העמללים עושים?
היעזבו להם, היזבחו, היכלו ביום,
היחיו את האבנים מערמות העפר והם השרופות.
וטובייה העמוני אצלו ויאמר גם אשר הם בונים, אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם.
שמע אלוהינו כי היינו בוזה השם חרפתם אל ראשם מותנם לביזה בארץ שבייה ואל תכעס על הבונם וחטאתם מלפניך ואל תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים ונבנה את החומה ותיקשר כל החומה עד חציה ויהי לב העם לעשות. כלומר כאן מתואר בניית חצי מהחומה.
עכשיו הפסוקים שקראנו יש בהם שני עקרונות מאוד מאוד חשובים שאני רוצה שנדבר עליהם. נתחיל דווקא מהעיקרון האחרון.
העיקרון האחרון עולה מהפסוקים שקראנו שבעצם הגויים המקומיים,
הפלסטינים מזלזלים ביהודים. ונראה להם שהם, מה הם עושים? מה הם...
לא הצליחו, אבל על הזמן.
מה?
הבנתי, בסדר.
יופי. מצוין, מצוין. אין דבר כזה.
אז אני עדיף להכיר את המציאות ולהילחם בה, מאשר לדמיין דמיונות שאין זה, אבל איך שאתם רוצים.
טוב, אחרי זה אני אדבר איתך על זה, אבי. עכשיו אנחנו לומדים תורה.
אז סנוולט וכל האלה,
זה אנשים מקומיים שהם או שהם היו שומרונים והגיעו אבל הם לא יהודים והם מקומיים לצורך העניין
אני כן משתמש בביטוי הזה פלסטינים נמצאים פה ערביי ארץ ישראל מי שירצה לקרוא להם עכשיו
מה הנס פה
שהם מזלזלים מה הם מסוגלים לעשות
כשהם יתעוררו
להבין שהיהודים מצליחים זה כבר יהיה מאוחר מדי
וזה מאוד מאוד מזכיר את העשור
שהזכרנו אותו כאן כמה בעבר,
בין 1920 ל-1930.
בעשור הזה היהודים היו עסוקים בצורה אינטנסיבית בלהקים מדינה.
וגם הבריטים לא רק שלא הפריעו אלא גם עזרו.
בעשור הזה תל אביב גדלה כמעט פי שלוש, אולי אפילו יותר. הייתה עלייה מאוד גדולה, יותר מ-100,000 יהודים עלו בעשור הזה.
הערבים היו כאן רוב בשלב. והערבים, אנחנו כאן רוב, היו כאן 600,000 איש. היהודים היו מעט יחסית, 100,000 יהודים היו בארץ ישראל אחרי מלחמת העולם הראשונה.
ולכן הם ממש תרדמו בשמירה, הם לא הבינו מה קורה כאן.
וכשהם התעוררו, זה כבר היה מאוחר מדי להם.
כבר היה יחסית
יישוב מבוסס, גם כלכלית,
כבר התחילו להקים גופי הגנה כאלה ואחרים,
המשך של ארגוני השומר מלפני המחירות העולם הראשונה.
וזה כבר היה העשור הזה,
שהיה ליישוב העברי כחמצן,
כאוויר לנשימה, כחמצן,
גרב לכך שהיישוב יהודי התבסס,
הקים את המוסדות שלו,
הבריטים עזרו וליוו את התקופה הזאת,
היה פה נציב יהודי ציוני,
ערוורד סמואל, אחריו היה אחד פלומר שהוא לא היה יהודי וגם לא היה ציוני, אבל הוא היה מאוד מאוד בריטי כזה ועשה כאן סדר ודאג שלו למהומות, ואחריו היה וורקופ,
שהיה מאוד מאוד,
אומרים שהוא היה הכי טוב מכולם,
וורקופ, היה באמצע כזה,
היה
איזה ספר לבן, אבל מייד אחרי זה יצאה איגרת של ראש הממשלה רמזי מקדונלד, שביטלה אותו בסך הכל עד 35, אפשר להגיד אפילו.
מתי הערבים התעוררו?
איפה נשים את האצבע על ההתעוררות של הערבים?
צאבה.
לא.
עשר דקות זה הרבה לפני.
29. רבותיי,
מי שגרם לזה זה כמו שזה, זה האויב הגדול של התנועה הציונית,
שעד היום הערבים פה בארץ ישראל בעצם נשענים על הנר,
שהוא בנה,
וזה המופתי חאג' אמין אל-חוסייני,
שהוא מונה למופתי של ירושלים על ידי הבריטים. רצו כאילו להרגיע אותו, לתת להם איזה תפקיד ולהגיד שהנה הכל בסדר,
והוא בנה את הנרטיב של אל-אקצא בסכנה.
של אל-אקצא בסכנה, כן? הוא כאילו בנה את
הנרטיב הזה שהיהודים רוצים לרבוש את אל-אקצא, ובתפילת יום שישי
של אותו שנה, חודש הרמדאן יצא בחודש
סמוך לתשעה באב,
בתפילת יום השישי,
יצאו הערבים מהמסגד והתחילו פרעות בירושלים.
משם זה הגיע למוצא.
אלה פרעות תרפט הידועות. משם זה הגיע למוצא,
ונהרגו במוצא כך וכך משפחות מצה״ל ילד,
מרדכי מקלב, שאחרי זה לימים היה הרמטכ״ל
השלישי של צה״ל.
כן, השלישי.
ובשבת זה התפתח, התפשט לחברון,
שם נהרגו 84 נדמה לי יהודים, נרצחו שם,
ועד יפו זה הגיע.
זה הרגע, פרעות תרפ״ט, זה הרגע שבו הערבים הבינו שהיהודים מקימים מדינה.
ולכן הם
התחילו להתנגד.
בעקבות פרעות תרפ״ט הקימו את משטרת היישוב העברי, ועוד כוח המגן העברי קיבל חיזוק, אבל
אני רק אומר את זה ביחס לפסוקים פה.
ביחס לפסוקים פה אנחנו פשוט רואים איך ההיסטוריה,
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת,
איך היהודים בונים חומה, לא רואים מה, חומה, גם אם הם יצליחו, אנחנו עושים ככה,
נעפים להם את החומה, אין שום בעיה.
משם כבר זה טולית.
זה עיקרון אחד שעולים מכאן. עיקרון שני זה כל הפרק שבעצם ככה עברנו עליו בעיניים.
זו הדרך שבה נחמיה בוחר לבנות את החומה. אני רוצה, כדי להבין את הדרך הזאת, לחזור איתכם רגע לספר יהושע.
בסדר?
זו דוגמה מאוד מאוד מיוחדת לספר יהושע.
האמת שיש לזה גם רמז מאוד מובהק בפרשה אצלנו.
פרשת פנחס שקראנו השבת.
מהי המילה הדומיננטית ביותר בפרשת פנחס?
מילה דומיננטית, הכוונה מילה שחוזרת על עצמה כל הזמן,
הכי הרבה פעמים.
המילה היא משפחה.
משפחה, משפחות, משפחות, חוזר על עצמה כל הזמן.
וזה,
זה דבר מאוד מיוחד, כי במפקד של השנה השנייה, בספר במדבר, בפרשת במדבר,
היה פקידה אחרת, היה ספרו בית אבות, כאילו לתולדותם, למשפחותם, לבית אבותם, כל שזכר לגולגולותם. לא ספרו משפחות.
כל שבט ידעת כמה המספר שלו.
כאן אצלנו בפרשת פנחה סופרים משפחות, משפחת זה כך וכך, בסוף כל השבט כולו.
למה זה חשוב ללמוד משפחות?
בגלל שלקראת הכניסה לארץ
אנחנו זקוקים לעניין הזה.
מדוע?
יהושע,
הרי
לוקח ליהושע 14 שנים לכבוש את הארץ, נכון? כתוב, שבע שכיבשו ושבע שחילקו.
אז שבע שכיבשו אני מבין, אני יכול להבין שלוקח שבע שנים לכבוש את הארץ,
אבל למה לוקח שבע שנים לחלק את הארץ? מה כל כך מסובך בלחלק את הארץ?
שמה שחילקו זה גם כן מלחמה,
זה גם מלחמה, אבל זו מלחמה בדרך אחרת.
בשבע השנים הראשונות הם נלחמו בצורה ריכוזית,
בצורה, נקרא לזה ממלכתית. היה צבא אחד יחד עם יהושע,
ובכל מקום שצריך לחבור השולחים כולם וכובשים.
כעבור שבע שנים יהושע הזקן בא בימים, הוא כבר לא יכול לצאת
איתם למלחמה, אז הוא מטיל את כיבוש,
את גמר הכיבוש של הנחלות על השבטים. כלומר, כל שבט
כבר כבש איזושהי מידה מסוימת בפני הנחלה שלו,
ועכשיו יהושע אומר לו, טוב, קדימה,
קחו את הנחלה שלכם,
תחלקו למשפחות, ושכל משפחה תכבוש,
תרחיב.
כן.
אז עכשיו, כשאתה מטיל את זה, כשמשפחה יודעת, זאת אומרת, או,
אם אני אכבוש, זה יהיה שלי,
אז יש יותר מוטיבציה.
אתה עושה את זה כשאין לך כוח מרכזי מספיק חזק. אם יש לך כוח מרכזי מספיק חזק, אז אין בעיה, אז תצא עם צבא למלחמה. אבל אם אין לך כוח מרכזי מספיק חזק, אני חושב שזה יחלשות,
אז תמתי לזה על המשפחות. אז כל משפחה יש לה מוטיבציה.
כל משפחה תוכל להצביע ולהגיד, הנה, את החלק הזה אנחנו כבשנו.
את החלק הזה אנחנו עשינו.
וזה מאוד מעניין לראות בספר יהושע, שיהושע מתעקש על הדבר הזה.
באים אל יהושע,
בספר יהושע, כן, באים אליו שבט יוסף
ואומרים לו, מה,
נתת לי נחלה קטנה ואני עם רב, זה בפרק, לקראת הסוף,
בפרק י״ז,
וידברו בני יוסף את יהושע לאמור,
מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני אדוני. אני רוצה יותר.
מה אומר להם יהושע?
תפאדלו.
אתם רוצים יותר? קדימה, תכבשו, זה שלכם.
ויאמר אליהם יהושע, עמם רב אתה, עלה לך היערה ובראתה לך שם, בארץ הפריזי והרפאים, כי אץ לך הר אפרים.
כאילו, התיישצתם בהר אפרים, הר אפרים זה השומרון היותר נמוך.
אתם רוצים יותר, בבקשה, תיקחו את המשפחות, תכבשו את החלק היותר מזרחי.
לא רוצים, אמרו בני יוסף, לא יימצא לנו ההר,
ורכב ברזל, וכל הכנעני יושב בארץ העמק, זה קשה לנו וכל זה. ויאמר יהושע אל בית יוסף לאפרים, למנשה לאמור, אמרב אתה,
בכוח גדול לך, לא יהיה לך גורל אחד.
לא.
אתם,
לא מוותר לכם.
אז יש כאן איזו עוצמה מסוימת בהעברת האחריות אל המשפחה.
זה מה שעושה נחמיה.
נחמיה מחלק את החומות לקטעים ומטיל על כל משפחה לבנות קטע.
לצורך העניין, כל משפחה גם יהיה איזה אבן שיהיה כתוב. זה החלק שבנתה משפחת חנון.
זה החלק שבנתה משפחת שלון.
זה החלק שבנה נחמיה בן עזבוק.
ואז כל משפחה יש להם מוטיבציה והם עושים את הדבר הזה.
בסדר?
יפה.
עכשיו,
כמובן, ברגע שהחומה,
חצי מן החומה נעשית,
מתחילות ההתנגדויות. פרק ד׳.
ויהי כאשר שמע,
כמו שאמרתי לכם, אנחנו עושים מספיק הרבה פרקים,
כאשר שמע סנוולת וטובייה והערבים והעמונים והאשדודים כי עלתה הרוחה לחומות ירושלים כי החלו הפירוצים להיסתם ואיחר להם מאוד ויקשרו כולם
יחדיו לבוא להילחם בירושלים ולעשות לו תואתו, הכוונה מערב,
סבוטאז'.
ונתפלל אל אלוהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם.
ויאמר יהודה כשל כוח הסבל ועפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה.
ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם בהר הגנום והשבתנו את המלאכה.
ויהי כאשר באו היהודים ויושבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקומות אשר תשובו עלינו
ואעמיד מתחתיות למקום האחרון לחומה בצחיחים ואעמיד את העם למשפחות עם חרבותיהם,
רמחיהם וקשתותיהם,
ויראה בה אקום ואומר אל החורים ולסגנים וליתר העם אל תראו מפניהם את אדוני הגדול והנורא זכרו וילחמו על אחיכם בניכם ובנותיכם נשיכם ובתיכם".
רבותיי,
אנחנו קוראים פה את הקמה, אתם איתי, כן?
אתם בריכוז מלא, נכון?
אתם בשטייגן.
לומדים תנ״ך בארץ ישראל, פרק ד',
לומדים תנ״ך בארץ ישראל בירושלים.
אז אנחנו קוראים כאן להקמת כוח המגן העברי הראשון.
אבל שוב פעם,
לכאורה נחמיה עושה מה שהרמב״ם אומר לא לעשות.
הרמב״ם אומר שאדם יוצא למלחמה לא יחשוב לא בבנו ולא בביתו ולא באשתו ולא באחיו, אלא ידע שעל ייחוד השם הוא עושה מלחמה.
וכאן מה אומר להם נחמיה?
אל תראו מפניהם, ושזכרו את השם, ויילחמו על אחיכם, בניכם, בנותיכם, אשיכם ובתיכם.
בסדר, מה שאומר הרמב״ם זה במצב שלם שיש מלך ויש צבא כללי, והרמב״ם,
לא שהרמב״ם צריך את הציון שלי כמובן,
אבל הרמב״ם, אני יודע שהרמב״ם צודק.
איך אני יודע?
אתה צודק פה. לא, כן, זה ברור, אבל כשהיינו ב...
עכשיו זו התקופה בדיוק של לבנון השנייה,
זו התקופה שהדברים התחילו, נכון?
אז בכבוד.
אז, אגב, הצבא מאז עבר שינוי בהקשר הזה. אז היה ראש מאוד מאוד עקום ומעוות.
היית נכנס, נגיד, נכנסים ללבנון,
אנחנו היינו בשטח כינוס
בכפר יובל.
שטח כינוס,
נכנסים ללבנון,
אתה כאילו במתח כל הזמן נכנס, לא נכנס, וזה, פצמר, וזה,
פתאום אומרים לך, יש התאווררות.
מה ההתאווררות? לוקחים אותך למלון בכפר גלעדי.
יש לך קצר במוח, אתה לפני רגע היית בתוך הזה ויורים עליך, פתאום אתה הולך לבית מלון והגיע המאשינה להופיע.
כאילו יש כאן איזה...
זה לא טוב לחיילים, אתה נמצא באקט קרבי, אתה צריך בשלב מסוים הבינו והפסיקו עם זה, התאווררות בסדר, אבל הכל בשטח, אתה לא הולך לשום בית מלון, לרגע, לפני רגע ישנת בטנק, פתאום אתה ישן באיזה מיטה של בית מלון, זה לא עושה טוב לחיילים.
נגמרה המלחמה, יצאנו מלבנון וזה, ואז עוד היינו בשטחי כינוס,
והעסקנו בזיכויים, אני יודע מה.
ואז אחד החברים שהיה גר בצפון,
אשתו באה לבקר אותו עם הילדים
בשטח כינוס. עכשיו,
אנחנו היינו מגווסים בערך איזה
שבועיים וחצי בערך, זה היה צו שמונה שלנו.
שבועיים וחצי אתה באמת לא רואה את הילדים, גם לא חושב עליהם יותר מדי, משתדל לא, כי זה נורא מחליש. אתה אומר, אני עכשיו סוג מלחמה,
גם רוב הזמן לא היינו עם טלפונים בכלל,
זהו, ואתה שלח אסמס אחד, הכל בסדר,
ופתאום מגיעה המשפחה.
זה מבלבל נורא, אתה כאילו, טוב, אתה רואה ילדים, אתה מסתכל על הילדים שלך,
זה מוציא אותך לגמרי, אני מבין לגמרי מה הרמב״ם מתכוון.
אבל מה שרק בא לומר,
שמה שהרמב״ם אומר זה באמת מצב שלם, שיש לך מדינה,
ואתה אומר כאן,
הדרך לגייס אותם זה להגיד להם, תסתכלו אחורה, אתם רואים? הנה הבית שלך, הנה אשתך, הנה השדה, לך תילחם על השדה שלך, לך תילחם על הנחלה שלך.
ככה נחמיה עובד.
הוא עובד דרך המשפחה.
ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר עליהם את עצתם ונשוב כולנו אל החומה איש אל מלאכתו. כלומר, הם נערכו, התכנון היה כאן איזה,
היה כאן תכנון לאיזשהו מערב פתע, נחמיה גילה את זה, בין אם זה על ידי רוח הקודש או בין אם זה על ידי מודיעין שהיה לו,
הוא גילה את זה והם נערכו, אז האויבים, זה כנופייה, זה כמו שבאה איזה כנופיית ערבים פה,
והיישוב נערך לקראתם והקיבוץ נערך ויצא, הוציא מערה ותקע אותם.
אז ממילא הם נסוגו.
ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר עליהם את עצתם ונשוב כולנו אל החומה איש אל מלאכתו.
אבל מעכשיו,
וכאן אנחנו ממש קוראים על הקמת הנחל הראשון, נוער חלוצי לוחם,
חצי חצי.
חצי עושים במלאכה,
באים מן היום ההוא, חצי נערי עושים במלאכה וחצי ים מחזיקים והרמכים והמגינים והקשתות והשריונים והשרים.
אחרי כל בית יהודה, הבונים בחומה והנושאים בסבל, עומסים באחת ידו עושה במלאכה,
באחת מחזק את השלח,
ממש חלק בונים,
חלק מגינים,
אחרי... הבונים עושים? כאילו החלק שמגינים רק מגינים, והחלק שבונים... כן, כן.
והבונים, איש חרבו אסורים על מותניו, ובונים,
והתוקר בשופר יצמי, כלומר גם הבונים מצוידים בנשק, אבל יש להם גם כוח שמגן עליהם,
ויש כאן גם איזה...
תוקע בשופר, כלומר אם יש איזו התקפה במקום מסוים אז תוקעים בשופר וכולם רצים לשם.
ובאמר אל החורים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה רבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה ורחוקים איש מאחיו.
במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תכבצו אלינו אלוהינו יילחם לנו.
ואנחנו עושים במלאכה וחציה מחזיקים ברמכים מעלות השחר עצות הכוכבים.
גם בעת ההיא אמרתי לעם, איש ונערו יעלינו בתוך ירושלים,
והיו לנו הלילה במשמר, ביום מלאכה,
ואין אחי ונערי,
אין אני ואחיי ונעריי, ואנשי המשמר אשר אחריי,
אין אנחנו פושטים בגדינו, איש שילחו המים. בקיצור, מחלקה מיידית, מה שנקרא,
וכן על זה הדרך.
טוב,
אז הנה זה הולך. אנחנו קוראים פה אחרי יותר ממאה שנה
שלא היה כוח מגן עברי בארץ הקודש,
יש.
יש כוח מגן עברי בארץ הקודש ברישיון ובסמכות, כי נחמיהו פכה יהודה.
אז מתירים לה להקים, להקים, אגב, כן עזרא,
סליחה.
בא כנתיב המלך. כן.
לגבי כולם, שם לתמבלג, לא, לגבי היהודים, רק לגבי היהודים, כן. הוא היה... כן, כן, כן.
פכה יהודה, אין לו, אין לו, יש להם אהה. הוא היה יכול להקריא על זה. כן.
מאה שנה שלא היה כוח מגן עברי בארץ ישראל,
והנה יש.
יפה מאוד.
התחלתי לומר לכם שבעקבות פרעות תרפ״ט כמדומני,
אז היישוב היהודי בא בטענות אל המשטרה הבריטית.
אתם לא מגינים עלינו, אנחנו סומכים עליכם.
והבריטים היו הוגנים,
הייתה להם הגינות בריטית כזאת.
ואז אמרו, אתם מציינת, אז בואו נקים משטרת היישובים העבריים.
הקימו כוח מגן בריטי שנקרא משטרת היישובים, על טנדרים.
כמובן שכל הלוחמים האלה שהתאמנו במשטרת היישובים העבריים היו,
העבירו את כל הידע לארגון ההגנה וחד על זה הדרך,
וזה בעצם היה תשתית של הקמת הכוח,
ארגון ההגנה מה שנקרא,
וממנו אחרי זה פלוגות הלילה, פלוגות השדה והפלמ״ח וחד על זה הדרך.
טוב,
פרק ה' תדלגו עליו,
אנחנו נחזור אליו בהמשך.
אנחנו הולכים לפרק ו׳
והיהי כאשר נשמע לסנוולת וטוביה ולגשם הערבי וליתר אויבינו כי בניתי את החומה
ולא נותר בה פרץ
גם עד העת ההיא.
תזכירו, אנחנו צריכים לחזור לפרק ה'. למה דילגתי?
כי אני רוצה קודם כל לגמור את כל בניית החומה וההתמודדות מול האויבים מבחוץ,
ואז לחזור חזרה לפרק ה' ולהתעסק בהתמודדויות מבפנים. יתברר שנחמיה,
היו לו גם התמודדויות לא פשוטות מבפנים.
מבפנים, כלומר מהיהודים.
זה לא כזה קל להקים מדינה ליהודים, כידוע לכם.
אבל קודם כל בואו נגמור ברצף את בניית החומה,
ואחר כך נחזור.
וישלח סנוולד וגשם אליי ואמור לך וניבעדה יחדיו בכפירים בבקעת אונו והם החושבים לעשות לי רעה. כן, ומציעים לו כאילו פגישת פסגה אבל רוצים להרוג אותו מעין מה שעשו למי?
דליה בן אחי כאן. בדיוק. אבל נחמיה למד את הלקח
וישלחה עליהם מלאכים לאמור מלאכה גדולה אני עושה לא אוכל לרדת למה תשבע את המלאכה כאשר ערפיה ויראתי אליכם. ובקיצור הוא מנסה להתחמק.
וישלחו אליי כדבר הזה ארבע פעמים ואשיבו אותם כדבר הזה. הוא יודע, יודעת המלאכה.
וישלח אליי סנבלת, סנבלת, כדבר הזה, פעם חמישית את נערו ואיגרת פתוחה בידו.
עכשיו, מה זה איגרת פתוחה?
איגרת פתוחה, הכוונה שהוא עושה עליו תעמולה.
איגרת פתוחה, וכל אחד יכול לראות מה כתוב.
אז נגיד שעכשיו סנוולת
יצליח לספר שנחמיה פוגש אותו ולהראות לכולם את האיגרת ולהגיד הנה נחמיה מגיע איתי כאן לאיזה הסכם וכן על זה הדרך. זה עלול מאוד מאוד להחליש את מי?
את היהודים. פתאום הם ירגישו שנחמיה בוגד בהם לכן הוא הולך עם איגרת פתוחה.
כתוב בגויים נשמע וגשמו עובר. אתה והיהודים חושבים למרוד על כן אתה בונה החומה ואתה הובה להם למלך כדברים האלה.
וגם נביאים האמת לקרוא עליך בירושלים לאמר מלך ביהודה
ואתה יישמע למלך כדברים האלה, ואתה לך ונבצחת. ומאיימים עליו.
ואנחנו, הנה, איגרת פתוחה, הכוונה עיתון,
ואנחנו נפרסם עליך שאתה מורד כאן, ולכן או שתבוא ותסגור איתנו עסקים,
או שאנחנו נושין עליך למלך.
ויש לך עליו לאמור, לא נהיה כדברים האלה אשר אתה אומר,
כי מליבך אתה בא דם,
כי כולם מייראים אותנו לאמור, ירפו ידיהם מן המלאכה ולא תעשה, ואתה חזק את ידיי.
פעל הקדוש ברוך הוא.
לא, זה לא נכון.
ואז תראו את מנגנון ההתנגדות.
בהתחלה זה פשוט מזכיר אחד לאחד את מנגנון ההתנגדות הפלסטינית למדינת ישראל.
בהתחלה מנסים באלימות,
נכון? הם עשו בהתחלה מארב.
לא הלך להם.
לא הלך להם.
ואז מה מנסים לעשות?
המליאת הסלאם.
בואו ניפגש, בואו נעשה מטר ומטר,
נגושיה אישה,
ודרך הדבר הזה בעצם לערבב את הכל,
ותוך כדי כמובן גם לאיים שאם לא תבואו לשבת איתנו, אנחנו נושאים עליכם לבית הדין הבינלאומי בהאג ונתלונן עליכם שאתם עושים פה אפרטהייד וגזענות וכולי וכולי, הכל איומים.
נחמיה עומד כנגד הדבר הזה.
מה יהיה הדבר השלישי?
מה יהיה הדבר השלישי?
הדבר השלישי זה יהיה לערער את עצם הלגיטימיות של נחמיה בכלל בתור מנהיג.
איך אפשר לעשות דבר כזה?
או לחלופין,
לערער את עצם קיומה של מדינה יהודית כמדינה יהודית, על ידי כוחות פרוגרסיביים,
על ידי כוחות כאילו דמוקרטיים, אבל שבעצם מנסים להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה.
זו התכלית שלהם, להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. יש פה במקרה הרבה יהודים, אבל היא תהיה מדינה דמוקרטית השייכת למי?
לכולם. לכל אזרחיה. קראו להם ישראלים, זה יהיה הכינוי החדש להם, ישראלים,
יהודים, דרוזים, צ'רקסים, כולם ביחד,
איזה מין ערבוב כזה,
טשטוש ערכי המשפחה,
טשטוש ערכי הזהות היהודית.
כן, זה כאילו יהיה... וככה אנחנו בעצם נפרד אותם מבפנים, כי באמת אם אנחנו לא נשענים על הזהות היהודית שלנו לאורך אלפיים שנה, אין מצב שנחזיק פה מעמד. או למה שנחזיק פה מעמד? זה מקום מאוד מאוד קשה לחיות במזרח התיכון.
ברילוקשן פשוט אתה עובר לארה״ב וחי כמו מלך.
כשאתה מחזיק פה, הסיבה, כי אתה אומר, אני תקוות הדורות, אלפיים שנה, המדינה היהודית, יציאת מצרים, דוד המלך, או, בסדר, זה נותן כוח.
אבל בשביל ה... זה יקר פה, וחם פה, ויש מלחמות פה, ומיסים, וכל הדברים. מה אני מחפש פה? אני יכול לקחת כרטיס טיסה, עם המחשב, עם הלפטופ, לעבור. גם ככה כבר אנשים עובדים בחברות שעובדות מחוץ לארץ. הוא עובר, זהו, נגמר הסיפור.
עכשיו באוקראינה, עם המלחמה, אתה, כל מיני ישראלים פתחו בתי... תשמע, אדם פתח בית תוכנה בלבוב.
זה ישראלי, ירושלים. פתח שם בית תוכנה עם מאות עובדים בלבוב. מה אתה עושה שם?
הוא גר שם, גר שם.
אז זה הדבר השלישי, זה מה שעושים לנחילת אירוח עושים לו את זה.
ואני באתי בעת שמא היה בן דליה בן מיטב אל, הוא עצור,
ויאמר נבעד אל בית האלוהים אל תוך ההיכל,
ונסגרה דלתות ההיכל,
כי באים להורגך ולילה באים להורגך.
אווווווווווווווווווווווווווו הרי מקודם נחמיה ניצל מהמערב
שרצו לעשות לו דרך זה שהוא קיבל איזשהו מודיעין והוא התארגן למארב הזה ועכשיו מגיעה לו עוד ידיעה מודיעינית מה הוא אומר תקשיב באים להרוג אותך
באים להרוג אותך
ולכן אני מציע לך אומר לו נשמעיה הזה
בוא תתחבא בלילה איפה איפה בבית המקדש
עכשיו מה זה מזכיר לכם שוב פעם את מי גדליה בן אחיקם
גדליה בן אחיקם הוא טעה והוא לא שמע לכל האזהרות והוא נרצח ואז כל תקוות ירושלים
ירדה לטמיון.
כעת, האם אותו דבר יקרה לנחמיה?
האם נחמיה ייתן שיהרגו אותו? ושוב, אתם יודעים, הרבה מאוד תהליכים תלויים גם במנהיג. אם נחמיה נמצא, הדברים יקרו. אם נחמיה לא נמצא, הדברים לא יקרו.
אז יש כאן, באה אליו מישהו עם מודיעין,
מודיעין מדויק.
וזהו, יוכלו להרוג אותך הבוטן.
אבל נחמיה מרגיש שיש פה משהו מסריח.
ואומרה,
האיש כמוני יברח,
לא בורח.
ומי כמוני אשר יבוא אל ההיכל וחי לא אבוא.
מה אתה מציע לי? להסתתר בתוך בית המקדש?
אסור להיכנס לבית המקדש.
אתה לא אסור?
הוא לא כהן?
גם לכהן אסור.
לא, הוא מציע לכאן להסתתר מסגרת דלתות ההיכל,
לא יודע אם הכוונה לקודש הקודשים או רק להיכל עצמו, ואז זה גם לכהן, אבל הוא ודאי אסור לו.
לישראל אסור לעבור את הקו של המזבח החיצון, כבר משם אסור לו לעבור.
לא אבוא.
ואכירה והנה לו אלוהים שלחו כי הנבואה דיבר עלי וטובייה וסנבלה שכרו.
ממש
תחמון על.
סחרון נביא שקר שיבוא ויגרום לנחמיה להיכנס לבית המקדש ואז הם היו עושים פרסומת המנהיג שלכם מחלל את הקודש והיו
היו עוקרים ממנו את הלגיטימציה וגורמים נזק עצום לכל עם ישראל ולנחמיה אבל נחמיה עלה על זה.
אז אתם ממש רואים איך צורת ההתנגדות על זה, קודם כל אלימות, לא הולך באלימות, אז הסכמי שלום, לא הולך בהסכמי שלום, אז ערעור הלגיטימיות הדתית היהודית שלך.
למען שכורו, למען נירא, ועשה כן וחטאתי, ואלה הם לשם רע, למען יחרפוני.
מנסים לערער את הלגיטימיות.
ותשלם החומה ב-25 לאלול ל-52 יום.
וואי, וואי. חשבון קטן.
אם הם השלימו את החומה ביום כה באלול, שזה יום בריאת העולם,
ולקח להם לבנות את החומה ב-52 יום.
אז מתי הם התחילו לבנות אותה?
לא.
איך ראש חודש?
מה?
לכאורה, לפי החשבון,
הם התחילו לבנות אותה בד' באב.
ואז, הרי קודם אמרנו שנחמיה עשה יומיים סיור,
כשהוא הגיע,
אז לפי זה אנחנו מבינים שנחמיה, מתי הגיע לירושלים?
א' באב. הוא לא הראשון שמגיע בא' באב. מי הגיע לפניו בא' באב?
12 שנים קודם לכן?
עזרא. עזרא.
הם בכוונה תכננו תמיד להגיע לירושלים באלף באב כדי
לסמן את התיקון,
לסמן את התקווה,
את הנהפך לששון ולשמחה. אז גם לחמיה, למרות שזה לא כתוב במפורש, אבל לפי החשבון ככה יוצא,
שגם לחמיה הגיעה באלף באב.
ויהי כאשר שמעו כל אויבינו ויראו כל הגויים אשר סביבותינו ויפלו מאוד בעיניהם וידעו כי מעת אלוהינו נעשתה המלאכה הזאת
גם בימים ההם מרבים חורי יהודה איגרותיהם הולכות על טובייה ואשר לטובייה באות... כלומר, הם רואים שהולך להם,
הולך לציונים,
אז הם מתחילים כל מיני ועדות,
ועדת חרטום, ועדת זה,
שלושת הלאווים, כל מיני כינוסים, איך אנחנו מתמודדים, אבל
התנועה הציונית כבר קמה, חיה ובועטת.
כי רבים ביהודה בעלי שבועה לו, כי חתנו לשכניה בן ערך, ויכולנו בנו לקחת בת משנה וברכיה, יש להם גם קשרי חיתון.
גם טובותיו היו אומרים לפניי, מנסים להתחנף לנחמיה. בקיצור, מנסים ליצור כל מיני קשרים.
בדבריים היו מוצאים לו איגרות, שלח טוביה להראיני. הכל היה כדי להפחיד את נחמיה,
אבל זה לא מצליח.
טוב,
הגענו לפרק ז'.
פרק ז' גם כן פרק ארוך מאוד, מלא מלא ברשימות.
בואו נקרא את הפסוקים הראשונים שלו ונבין מהי תכלית הרשימות
שמופיעה בפרק ז'.
ויהי כאשר נבנתה החומה
ואעמיד הדלתות ויפקדו השוערים והמשוררים והלוויים
ואצווה את חנני אחי
ואת חנניה שר הבירה על ירושלים כי הוא כאיש אמת
נכימיה צריך להסביר למה הוא ממנה את אח שלו
שזה לא איזה פרוטקציה, אז הוא אומר הוא איש אמת
וירא את האלוהים מרבים
ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים עד חום השמש
ועד הם עומדים יגיפו הדלתות ואחוזו
והעמיד משמרות יושבי ירושלים איש במשמרו
ואיש נגד ביתו.
ואייר רחבת ידה עימו גדולה
והעם מעט בתוכה ואין בתים בנוי
ויתן אלוהי אל ליבי ואקבצה את החורים
ואת הסגנים ואת העם להתייחס
ואמצע ספר היחס העולים בראשונה והאמצע כתוב בו.
טוב, רבותיי, מה הבעיה?
לא.
ופה יש רשימה ארוכה מאוד.
אלה בני המדינה עולים בשבי הגולה.
זאת רשימה שכבר נתקלנו בה בעבר בתחילת ספר עזרא.
רשימה מאוד ארוכה, כמעט זהה כבר, ההבדלים כמובן.
אבל זה כמעט אותו מספר, תראו פסוק ס״ו, כל הקהל כאחד,
ארבעה ריבוע 2360. שזה ארבעים אלף
שלוש מאות ושישים, ארבעים ושתיים אלף
שלוש מאות ושישים, זה אותו מספר שהיה בתחילת ספר עזרא.
למה הוא עושה כאן את המספר הזה מחדש?
אז יש פה שתי תשובות. תשובה אחת,
לחמיה אומר, אני גם רוצה לזכור את אנשי העלייה הראשונה.
מגיע להם שיזכרו אותה.
שהיה לי הראשון, היו מעטים,
אבל איפה שאני יכול לכתוב אותה, ונכתוב אותה.
אבל יש פה תשובה נוספת, רבותיי.
מה הבעיה?
הבעיה פה היא אותה בעיה שקרתה בתחילת ספר יהושע,
והיא אותה בעיה שאנו נמצאים בה בימינו אלה ממש.
נבנתה החומה,
ירושלים מוקפת,
אבל מה מתברר?
שהעיר רחבת ידיים וגדולה,
והעם מעט בתוכה.
אז מה הסכנה עכשיו?
ממה נחמיה מפחד?
שלא רק שלא יהיו תושבים, אלא שמה?
שלאט לאט, אתה יודע, שערים פתוחים,
הם הסתננו פנימה. הם הסתננו פנימה. הם הלבוסו איזה בגד כזה, מסתנן, כל יום יסתנו 10-20 זה. אתה תקום בעוד
חודש-חודשיים, רוב ירושלים המוקפת חומה היא שבכלל גויים.
אז לכן דבר ראשון, מה אומר נחמיה?
לא יפתחו שערי ירושלים עד חום השמש.
כאילו רק עד הצהריים שנוכל לזהות את האנשים וגם לנעול אותם ולהגיף, הוא מעמיד איזשהו פיקוח
על הנכנסים, כי ככה זה עובד פשוט, אתם מכירים,
ערים שהיו ערים יהודיות לחלוטין,
ברגע שכמו רמלה, שהייתה עיר יהודית,
עיר, הייתי ביום שישי ברמלה בניחום אצל הרב ארי הנדלר, שמשלחנו לרפואה של נחמה,
משפחה, אז זו הייתה עיר יהודית, אבל העבירו שם את משפחת קראג'ה, לא יודע מאיפה,
מסכסוך העבירו אותה לרמלה,
זה עוד משפחה ועוד משפחה, פתאום במקום שלהם נהייה השתלטות של ערבים
ובכן על זה הדרך.
אז מזה הוא מפחד.
נכון, התבלבלתי בין רמלה לחריש.
העיר היחידה של בונו ערבים בשנת שש מאות פעמים שלנו. כן, כן, טעיתי, סליחה, אתם צודקים.
רמלה הייתה עיר ערבית שהגיעה ליהודים.
אבל היה שם סכסוך חמולות, ואת משפחת קראג'ה לקחו מרמלה והעבירו לחריש.
ואז שם היה בלאגן.
בדיוק, בדיוק.
כל פנים ההשתלטות ידועה, ולכן חז״ל אסרו למכור בתים לגויים.
כן.
העיר, נכון, במעלות זה קורה, בנצרת זה קורה, בכל מיני מקומות,
נצרת עילית,
נוף הגליל, כן.
והעיר רחבה, אז זה הדבר הראשון שהוא עושה, סוגר.
אבל פסוק ה',
ויתן אלוהי אל ליבי ואקבצה את החורים ואת הסגנים ואת העם להתייחס.
באמצע ספר היחס העולים בראשונה, באמצע כתוב בו וכולי וכולי, זה כאן כל הרשימה.
למה הוא עושה את הרשימה?
מפרשים כאן הפרשנים שהוא בעצם,
בעיקר בעיקר, אני מדלג לפסוק סט אחרי כל הרשימה.
ומקצת ראשי האבות נתנו למלאכה, הטרשה נתן לאוצר זהב דרקמונים אלף,
מזרקות חמישים, קוטנות כהנים שלושים וחמש מאות.
ומראשי האבות נתנו לאוצר המלאכה, זהב דרקמונים שתי ריבו כסף מנים אלפיים ומאתיים.
מאשר נתנו שארית עם, זהב, דרכמונים, שתי ריבוע וכסף מנים
אלפיים וכתנות כהנים שישים ושבעה וישבו הקונים בלבים והשוערים והמשוררים מן העם והנתינים וכל ישראל בעריהם ויאגע החודש השביעי ובני ישראל בעריהם".
אז הפרשנים כאן אומרים שכמו שנתנו מעשר מהכסף,
ככה נחמיה דרש ממנו לתת מעשרות מבני האדם.
כלומר, כל משפחה, לפי המספר שיש לה,
בני חשבים 328, יפה.
32 אנשים מתוכם עוברים לגור בירושלים.
הוא עשה מעשרות מהמשפחות כדי לשלוח אותם לגור בירושלים, כדי שירושלים תהיה בנויה ותהיה מלאה. מין תקנה כזאת.
ככה נראה מנהיג.
אתה אומר, אני צריך לחזק את ירושלים,
כל משפחה תתרום פה, לא רק כסף, תתרום גם אנשים.
תתרום... זה בעצם התכלית של הרשימה הזאת, כדי להבין את המעשרות לצורך חיזוק ירושלים.
גם אם תציע, הם לא גרו בירושלים פה. אני אסביר. כי ירושלים הייתה קודם כול עיר
קודם כל, יש ארבע או חמש סיבות למה לא כדאי לגור בירושלים.
קשה להגן עליה, אי אפשר לעשות בחקלאות, קשה להוביל עליה מים,
מזג האוויר בקר
ועוד ועוד.
אז הם העדיפו לגור איפה? באזורים חקלאיים יותר, בסדר, אבל ירושלים זה הסמל, זה השאיפה.
אז לכן נחמיה בונה את ירושלים,
בונה את החומה,
הופך אותה ליותר בטוחה,
יש מגן ומבקש מהעם לשלוח מעשר שיבואו ויחזיקו את ירושלים.
ויגע החודש השביעי ובני ישראל בעריהם ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר ציווה אדוני את ישראל החומה נבנתה מד' באב עד ק' באלול
ברגע שיצאה השמועה שנבנתה החומה בירושלים היא בטוחה כל העם שהיו יושבים איפה ראינו מקודם בגבעון, בענתות, בבארות, בית אל, העי, נבו,
כפיר, עוזגד, קריית אונו, כל המקומות האלה. כולם, כולם מגיעים לירושלים לחגוג את מה?
את בניית החומה. הם מגיעים לירושלים לחודש השביעי, לחודש החגים.
החג הראשון יהיה מה?
ראש השנה. ראש השנה, א' ב' תשרי.
מבקשים מעזרא להוציא את ספר תורת השם. כנראה זה ספר מאוד מיוחד,
ספר שנגנז, ואולי עזרא מצא אותו, הספר שכתבו משה,
שיקרא להם בתורה.
מה קרא עזרא בתורה?
איזה פרשייה הוא קרא?
או איזה פרשיות? ברור שהוא לא קרא את הפרשיות שאנחנו קוראים היום בתורה.
מה אנחנו קוראים בראש השנה?
ביום הראשון ה' פקד את שרה כאשר אמר ויהיה שם שרה כאשר דיבר וביום השני עקדת יצחק. ברור שהם לא קראו את זה. ברור שלא. בסדר? הם קראו משהו אחר.
בחודש השביעי. או, אז אתה אומר בחודש השביעי. הם קראו על הקורבנות.
לכאורה.
גם אני ארצה לטעון בשבוע הבא שהם קרו דברים אחרים, אנחנו נוכיח את זה, שהם קרו דברים אחרים לגמרי, שהוביל תהליך אחר לגמרי, ובשבוע הבא בעזרת השם נעסוק בפרק ח' וגם קצת בפרק ט' ונחסוך חזרה לפרק ה',
עליו דילגנו. רבותיי, ראו בטוב ירושלים כל ימי חייכם.
