היום נדבר על הסיפור של החומה עצמה. בואו נראה.
הגענו לפרק ב', פסוק י'.
וישמע סנבלת
החורני וטוביה העבד העמוני, וירה להם רעה גדולה אשר בא אדם
לבקש טובה לבני ישראל. ואבוא לירושלים ויהי שם ימים שלושה.
ואקום לילה אני ואנשים ומעט עמי,
ולא הגעתי לאדם,
מה אלוהי נותן אליבי לעשות לירושלים?
ובהמה אין עמי?
כי אם הבהמה אשר אני רוכב בה, ואצאה בשער הגיא לילה
ואל פני עין התנין ואל שער האשפות, ויהי שובר בחומות ירושלים,
אשר הם פירוצים ושעריה עוקלו באש.
ואעבור אל שער העין ואל ברכת המלך, ואין מקום לבהמה לעבור תחתי,
ויהי עולה ונחה לילה, ויהי שובר בחומה, ואשוב ואבוא בשער הגיא ואשוב.
והסגנים לא ידעו אנה הלכתי ומה אני עושה.
וליהודים ולכהנים ולחורים ולסגנים וליתר עושי המלאכה עד כן לא הגדתי
ואומר עליהם
אתם רואים הרעה אשר אנחנו בא אשר ירושלים חרבה ושעריה נצטו באש
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה
ואגיד להם את יד אלוהי אשר היא טובה עליי ואף דברי המלך אשר אמר לי
ויאמרו נקומו בנינו ויחזקו ידיהם לטובה טוב זה בעצם אנחנו צריכים לשאול פה כמה שאלות
קודם כל מה בדיוק נחמיה עשה
מה הטכניקה שפה זו דינמיקה מאוד מאוד מעניינת, אבל עוד לפני כן יש מקום לשאול,
אנחנו בפרק ב', קראנו את פרק ב', מפסוק י' עד פסוק יח',
יש מקום לשאול מה הסיפור הגדול של החומה.
למה
עיר מוקפת חומה
היא דבר כל כך
קרדינלי וקריטי,
כן?
כן, נכון. עכשיו אנחנו גם נדבר על זה.
מה כל כך קריטי בעניין הזה? אז כדי להבין את הדבר הזה,
את המשמעות של עיר מוקפת חומה,
אנחנו צריכים לחזור רגע, ברשותכם,
להבין את המשמעות,
לחזור רגע עוד פעם לפורים,
להבין רגע את הדרמה הגדולה שקורית שם, להבין למה היא קורית, ואז לחזור לכאן.
טוב, כל מי שלומד הלכה יודע שההלכה היא תמיד שואפת לייצר מצבים ברורים.
ההלכה לא אוהבת ספקות, ההלכה אוהבת הכרעות.
ספקות זה עד ההלכה, בהלכה צריכים להכריע דברים.
זה העניין של ההלכה.
בסוף, מכל הדעות, מה צריך לעשות?
ולכן, זו תופעה מאוד מאוד מוזרה ומשונה שההלכה לא רק שהיא לא
מונעת ספקות, אלא היא בעצמה יוצרת אותם.
אין לזה אח ורע.
אבל מה אני מדבר?
אני מדבר על כך שבפורים יש לנו אירוע הלכתי מוזר ביותר, שבעצם אחד ומפוצל לשניים.
יש בי״ד, יש בט״ו,
יש פרזים ויש מוקפים.
מבחינה הלכתית זה אנומליה כמעט, זה פרדוקס.
מה מסובך לעשות חג אחד?
לא בא לבחור י״ג לדוגמה, הגמרא אומרת ש״י״ג זה יום קהילה לכל. בי״ג כולם נלחמו, תעשה רק בי״ג.
או בי״ד, בי״ד גם כן אפשר לעשות חג, כי כבר אלה
שנלחמו בפרזים כבר ידעו שהם ניצחו והם עשו מסיבה, וגם אלה שבט״ו כבר ידעו שהם ניצחו והם רק ביקשו עוד יום.
אז תעשה את זה, זה ודאי גובר, ערך האחדות גובר,
ומצד שני, ברגע שעשית פרזים ומוקפים, אז אתם ודאי יודעים את הסוגיה במסכת מגילה,
הסוגיה הסבוכה ההלכתית של פרוס בן יומו, האם נקרא פרוס, מוקף בן יומו, אחד מתל אביב שנסע לירושלים, וזה, אתה מתחיל פה להיכנס לספקות, וספקי ספקות, שזה דעות,
שאתה לא יוצא מזה. למה?
מדוע תעשה כל העבדיך?
שונה מאוד, נכון?
בואו נוסיף על זה עוד שאלה.
הגמרא אומרת,
במסכת מגילה, שוב פעם,
ש... אוקיי, מוקפת חומה, ממתי?
זאת אומרת, ממתי?
כלומר, ההיגיון לכאורה הוא כזה,
אנחנו רוצים לציין את שושן, עיר הבירה,
היא המוקד, שם הכל קרה, שם היו כל התככים,
כל העלילות, אז זה כאילו הלכאורה, זה הלב, זה הסיפור.
אתה אומר,
כדי לציין את שושן, אז אני אגיד גם כן, כל עיר מוקפת חומה שהייתה
כמו שושן גם כן נעשה בט״ו, נכון? אבל מי שבמרכז זה מי?
זה שושן.
אבל הגמרא אומרת בצורה מאוד מוזרה שהערים המוקפות חומה שבהם עושים בט״ו אלו הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון.
מה הקשר של יהושע בן נון לאירוע?
מוזר מאוד.
אז אומרים למה יהושע בן נון? לחלוק כבוד לארץ ישראל.
אם תגיד
רק ערים מוקפות חומה מימות שושן, אז בארץ ישראל באותה תקופה לא הייתה אפילו עיר אחת מוקפת חומה.
אז לכן, כדי לחלוק כבוד לארץ ישראל, הלכו ליהושע.
התאירוץ הזה הוא קצת קשה.
למה הוא קשה? הוא קשה,
קודם כל, מה זה לחלוק כבוד. הלכה זה הלכה.
לא משחקים פה משחקי כבוד. אבל דבר שני, יוצא שבסוף אתה עומד על הראש. למה?
כי אם אתה מחזיר את זה
לימי יהושע בן נון, אז מה עם שושן בעצמה?
או, אז אתה אומר ככה,
שושן יהיה חריג.
כלומר, באמת מצד עצמו לא היינו צריכים לקרוא בט״ו בשושן בכלל,
היא לא מוקפת חומה לימוד יהושע בן נון,
אבל בגלל שתועלת שנה עשרה לסת זה, אני מחריג אותה. זה קצת מוזר, כי התחלנו בזה ששושן היא העיקר.
ופתאום אתה מגיע לזה שלא, היא חריג.
אז איך זה יכול להיות?
אז לכן מסביר רבנו הבית יוסף,
בא בית יוסף, בדרכות מגילה,
שם בית יוסף חשוב מאוד, הוא מסביר בעצם את הדברים בצורה אחרת לגמרי.
כשאנחנו אומרים עיר מוקפת חומה,
המעלה שלה, זה משנה בכלים,
שבעיר מוקפת חומה יש קדושה יותר מעיר רגילה.
מדוע? מה הסיבה?
הסיבה היא בגלל שעיר מוקפת חומה יש בה פשוט
יותר קביעות בארץ ישראל.
זה הכול.
זה המעלה שלה. כשאדם גר בעיר מפורזת,
הוא היום פה, מחר שם,
במיוחד עם זה עם אוהלים, הוא נודד, אין פה קביעות.
כשאדם מגיע למקום מסוים ובונה בו
עיר עם חומה, זה בעצם אומר, אני כאן, אני לא יזוז,
אני גם מוכן להגן על המקום הזה, אני גם מוכן להילחם עליו, וזו המעלה והקדושה.
זה דבר פלא, עוד שנייה, אביאל, זה דבר פלא שהעיקרון הזה, הוא עיקרון,
מופיע במשנה בכלים, בתורה והמשנה בכלים,
זה עיקרון שצף ועולה מחדש
בארץ התנועה הציונית,
ברגע שהבריטים
מכריזים על הספרים הלבנים שהם אוסרים הקמת יישובים חדשים בארץ ישראל,
מצאה התנועה הציונית, הגופים המיישבים,
איזה חוק מהתקופה העות'מאנית שאומר שאם אתה
מקים יישוב ויש בתוכו חומה ומגדל אתה כבר לא יכול להרוס אותו, יש לו איזה, הוא מוגן, כמו דייר מוגן, כמו כל מיני דברים כאלה ואז התחילה תנועת חומה ומגדל שהקימו בה עשרות יישובים בארץ ישראל נדמה לי חנית הזה הראשון וטיר הצבי וכפר דרום ורביבים, נגבה וכולי וכולי, כל היישובים, באים, תל עמל, גיר דוד חומה, חומה זה קביעות, יש פה חומה אסור לך לגעת, יישוב רגיל טוב אבל פה אתה כבר לא יכול לגעת, חוק עותמאני כזה אז זה הקדושה
זו הקדושה.
לא, למה חולשה? למה משה אדון הוא שואף צרים? נו, מי אמר לך?
מי אמר לך?
רשי מפורש במקום.
רשי מפורש במקום. אני לא אומר שאי אפשר לפרש כמו רשי,
אבל פחיתו של מקרא מראה הפוך.
אוג מלך אבשן הוא מלך חזק או מלך חלש?
חזק מאוד.
מה קראת השבת בתורה?
כמה ערים משה כבש בממלכת אוג?
שישים ערים.
סליחה, אתה צודק, זה לא השבת, זה כתוב בספר דברים,
בפרשת דברים, 60 ערים גדולות גבוהות ובצורות דלתיים ובריח.
הרי אוג מלך הבשן.
עובדתית, כשיש ממלכה חזקה, היא בונה מבצרים.
וחלשים, אין להם כוח לבנות מבצרים.
אז לכן, אני חוזר רגע לכל המהות של מגילת אסתר, כבר דיברנו על זה בעבר,
זה לגרום ליהודים לעלות לארץ
בצורה קבועה.
להקים בה, מה?
להקים בה יישוב קבוע, כלומר ערים מוקפות חומה.
המצב העובדתי במגילת אסתר שאין קביעות בארץ ישראל, אין, עלו מעט אנשים ולא הספיקו להקים קומה,
סליחה, להקים ערים עם חומה. אומר מרדכי היהודי
כל המהות של החג,
תבינו שהוא תכליתו להקים עיר מוקפת חומה, ומה היא העיר המוקפת חומה? העיר המוקפת חומה?
ירושלים, ולכן יהי רצון שכל מי שיושב כאן בכיתה הזאת ולומד כאן את הסוגיה
לעולם לא יוציא מהפה שלו את צירוף המילים האנטי-תנכי המובהק שושן פורים.
אין דבר כזה שושן פורים, אין דבר כזה.
יש פורים מירושלים, זה יש.
זו העיר מוקפת חומה.
אתה חוזר חזרה ללמוד יהושע בן נון, מדוע?
מפני שיהושע בן נון הוא זה שירש את הארץ בביאה הראשונה,
וכעת אנחנו,
אומר מרדכי, צריכים לרשת את הארץ בביאה השנייה ולהקים בה ערים רבות מוקפות חומה.
אתם יודעים שכמעט כל עיר שחופרים היום מוצאים שהיא מוקפת חומה.
קריית אונו, חדיד, לוד, בית שאנטוורי,
בית שמש, כמעט כל עיר.
נגיד,
העננה היו בטוחים שאין בחומה, פתאום אחר יגידו שיש חומה. כן, ואז יהיה יומיים.
יפו,
יפו מוקפת חומה,
הרבה ערים מוקפות חומה,
כל עיר רצינית היא מתארגנת עם חומה.
אז מרדכי אומר, ארץ ישראל מופקרת, לכו תענו לארץ ישראל, זו התכלית, זה העיקר.
ולכן עיקר החג היה צריך להיות מה? אם באמת התוכנית של מרדכי הייתה מתממשת וכל עם ישראל כפי שהוא רצה היה עולה לארץ ישראל, אז מה היה לנו?
רק ט״ו.
רק פורים ירושלים והערים המוקפות חומה שנבנו בעקבות ירושלים.
למי שמתעכב בחוץ לארץ,
למי שעוד מתמהמה, אז אנחנו נותן לו איזה י״ד כזה,
הכנה, תתכונן, אבל הדבר המרכזי הוא ט״ו.
פורים ירושלים.
לצערנו, לבושתנו, לאכזבתנו, לכל הדברים הזה.
עם ישראל לא עלה.
ואז באמת יש מעט ערים מוקף, בעצם הייתה רק עיר אחת מוקפת חומה זו ירושלים.
אבל זו הייתה הסיבה.
ואז מרדכי, ואז הגמרא אומרת ככה, באמת, בשושן לא היה צריך לקרות בט ו בכלל.
כי היא לא מוקפת חומה, היא אומרת יהושע בן נון, היא לא...
הואיל ובשושן נעשה הנזק כמו ככה,
נגיד שאתה אומר,
מוציא כזה חוק,
שביום שהוכרז על הקמת המדינה,
אז עושים זיקוקים פה במדינה, זיקוקים, אז ב-A ב-R זיקוקים.
רגע, רגע, שנייה.
וגם, חריג אחד,
גם
בניו יורק,
בי'-ז' כסלווי.
מה קרה בי'-ז' כסלווי בניו יורק?
כ-ט' בנובמבר.
מכיוון שבניו יורק התרחש ניסה
של הדבר הזה, וזה היה נס,
אז צריך לחגוג בי'-ז', אבל זה בסדר.
אגב, אם כבר דיברנו,
אז נגיד משהו על הרבי,
על הרבי ועל הנשיא שזר, סיפור יפה,
הנשיא שזר שהיה מבית חב'די והצטרף לתנועה הציונית וכל זה,
וכמובן סיגל לעצמו אורח חיים אחר, אבל הוא כל חייו היה מאוד מאוד קשור לרבי והיה מגיע אליו,
ממש כחסיד בפני רבו היה עומד לפניו,
אז כשהוא יצא לדרך חדשה, אבא שלו אמר לו, תקשיב,
אתה יוצא לדרך חדשה וזה, אני לא יודע מה יהיה איתך,
בכל פעם שתהיה באיזושהי התלבטות ולא תדע מה לעשות,
מה?
לא,
לא.
הוא אמר לו, אני אלמד אותך ניגון,
תנגן את הניגון הזה ותדע מה לעשות. הוא באמת את הניגון ארבע באבות.
מי ידע את הניגון הזה, ארבע באבות.
והוא מספר שכך הוא היה עושה, שהיו לו התלבטויות,
מי להתחתן, זהו, היה מנגן את הניגון והיה מקבל.
והנשיא שזר היה חלק, היה חלק,
אתה לא יודע מה זה ניגון ארבע באבות.
יהי רצון שכל מה שאתה מוכן מאיר זה בשביל הרגע הזה שאני אגיד לך מה זה ניגון ארבע באבות.
איפה החלילה? אני עכשיו אנגן לך אותו.
אתה בטוח יודע, וכל חופה נגיד לי את זה.
קיצור, זה ניגון שחיבר אותו האדמו״ר הזקן בעצמו, וזה ניגון מכוון.
ארבע באבות כנגד ארבע עולמות, ארבע שם ה'
בקיצור, ניגון שהוא מעורר תשובה, ולשמוע אותו אתה, זה ברור שזה ממש קיבל אותו מהשמיים.
אז עכשיו הנשיא שזר מספר, הוא היה חלק מהמשלחת
של הנהלת התנועה הציונית לאו״ם כדי להשפיע שתתקבל החלטת החלוקה.
ומזכיר שההחלטה צריכה להתקבל ברוב של שני שליש,
לא רוב רגיל.
והיה להם ברור שהם לא מצליחים.
הם היו צריכים לשכנע את כל המדינות הבלתי מזדהות שיימנעו.
זה הייתה בעצם עיקר העבודה.
היו מדינות שהיו בעד,
שלא היה,
הן איתנו,
היו מדינות שהיו נגד, זה היה ברור שאי אפשר להזיז אותן,
וכאילו היה קצת זה,
אבל היו מדינות שהתלמדו וזה, והמטרה הייתה לגרום להם להימנע, ואז יהיה רוב של שני שיש, וזה היה נראה ש... והוא מספר, הנשיא שזר,
שלכל אורך התקופה הזאת הוא לא הצליח להיזכר בנימון.
זה לא כמו היום שאתה עושה ביוטיוב, אין, אין לך איפה לשמוע את זה, זה לא,
זה לא הצליח.
ביום של ההצבעה הוא קם בבוקר ונזכר בניגון.
ואז הוא אומר, אה, זה נראה לי שיהיה בסדר.
ההצבעה, ההחלטה עברה ברוב של 32 נגד 10 נדמה לי,
נגיד 13 זה ממש על הקשקש מבחינת ה...
אז הואיל והתרחש ניסה בניו יורק, אז גם שם אפשר לזה, אבל זה התכלית.
זו התכלית. בניית חומה ומגדל, בניית חומה זה בעצם
אמירה שאנחנו קבועים בארץ,
שאנחנו מוכנים גם להגן עליה, וזו ההתחלה של מדינה, וזו הייתה התכלית שם.
לא סתם החזירו אותנו לערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון, כי בעצם התוכנית הייתה שעכשיו יהיה כאן יהושע בן נון גרסה 2,
שעכשיו יהיה כאן מצב שבו עם ישראל חוזר לארצו ומקים בה ערים בצורה קבועה,
הוא מוכן להגן עליהם לכל אורח המחאה, והעיר הגדולה מכולם, המרכזית מכולם, זו ירושלים שהיא מוקפת חומה.
זה ברור.
זו הסיבה.
ולכן בניית החומה, צריך להתייחס אליה בכל הכובד המשקל הראוי,
זה לא איזה, זה בעצם תחילת הקביעות, זה בעצם תחילת היציבות, מכאן,
אחרי זה יתפתח מן הדבר הזה כוח מגן, זה בעצם מה שנחמיה מבקש וזה בעצם התחלתה של מדינה. אני מזכיר לכם מה שאמרנו בשבוע שעבר,
שאני עומד מאחורי הדברים האלו, שלכאורה לפי ההלכה הפשוטה, הפסוקה,
אנחנו לא אמורים לצום ביוז בתמוז.
באמת השנה אנחנו לא נצאים ביוז בתמוז כי זה נופל בשבת,
אבל גם למה?
וגם תשע באב. למה? כי יז בתמוז יש לנו
שני צומות שהם סמוכים זה לזה יחסית.
וצום, ברף הגזרות של חז״ל, צום זה הגזרה הכי דרמטית.
אז מה אתה עושה שני צומות על אותו עניין?
יז בתמוז, תשעה באב, זה שניהם על אותו עניין, שנכבה את המקדש.
לא.
לא.
יז בתמוז זה צום על אובדן המדינה.
וזה בא לידי ביטוי ב...
מובקעה החומה. חומה זה חוץ וביטחון.
תשעה באב זהו צום על המקדש.
וזה שני מצבים נפרדים. כלומר, יכול להיות מדינה בלי מקדש כמו עכשיו,
יכול להיות מקדש בלי מדינה כמו בימי בית שני, ויכול להיות בלי שניהם.
אם חזרה לנו מדינה,
הגמרא במסכת ראש שנה אומרת שהצומות הללו, כתוב צום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי,
יהפכו לבית ישראל לצום ושמחה.
הגמרא אומרת, תלוי במצב.
שמד,
רשי אומר שמד, שיד הגויים תקיפה על ישראל, מטענים.
שלום, מה זה שלום?
תודה רבה. מה זה שלום?
מה שאומר שאין יד האומות תקיפה על ישראל.
כלומר, אין, יש לנו מדינה.
אז ששון לשמחה.
לא שמד ולא שלום, כמו נגיד בתקופת המנדט,
שמצד אחד אין מדינה ומצד שני יש פה יחסית זה,
אז רצו מטענים, רצו לא מטענים.
אנחנו נמצאים היום באיזה שלב?
מה?
יש מדינה, אז לכאורה לא צריך עצומית, זעם בתמוז.
הגמרא אומרת שרבי ביטל את זעם בתמוז, הגמרא מסכת מגילה.
רבי, בגלל שבתקופתו היה נציב רומי נחמד, שקראו לו אנטונינוס, הוא כבר ראה וזה סיבה לבטל את יתריים בתמוז.
לא,
לא.
הגמרא אומרת ככה, בד' עמוד ב' רבי רחץ בקרונה של ציפורי בי״ז בית עמוז
וביטל תשע באב. אתה אומר, ביטל תשע באב, ביקש לבטל ולא ביטל.
בסדר? אז אומרים שזה היה תשע באב דחוי.
אז זה גם בתשעה באב, זה דיון, גם הגמרא בראש שנה אומרת שתשעה באב, כי הוא הואיל ויכפלו צהרות, אבל י״ז בתמוז הוא ביטל,
מדינה חינם, ירחץ ברבים, וגם אכל, הכל,
בסדר?
אז אתה רואה שהקמת מדינה בתור ערך דתי,
מדינה שכוללת בתוכה שלטון יהודי, קיבוץ גלויות ובניית הארץ,
זה המהות של החומה,
וזה י״ז בתמוז בעצם מבטא את האובדן של הדבר הזה, וכשחזרנו, אגב, לא סתם,
כל חודש תמוז הוא בסוד משיח בן יוסף,
שזה בעצם כל מדינת ישראל, היא ביטוי למשיח בן יוסף.
א' תמוז זה הילולת.
הילולת.
א' תמוז, הילולת
יוסף הצדיק.
אתם צריכים להתחזק בנושא הילולות.
כ' בתמוז, הילולת הרצל.
מבחינת משיח בן יוסף שבדור שלנו,
יש חמש פעמים בספר דברים פסוק שהולך,
כי אשר הולך מביאך אל הארץ הטובה אשר
נתן לך, אשר נשבע לך, אשר, בסדר?
אל הארץ
הטובה
אשר זה סופי תיבות הרצל
אל זה למד, הארץ צדיק, אשר רש, טובה ה'
בסדר, אז זה...
הרב הראשי יגיד, לא שיפרסו מדי בטבות, לא חושבים את זה בכלום?
מועצת הרבנות הראשית, שהיא צריכה להיות הסמכות הדתית העליונה של מדינת ישראל, צריכה להתכנס ולהחליט את זה, אבל לכאורה כן, זה לפי מה שאנחנו רואים.
אז אומרים, יש צרות נוספות, היה פה, היה מלחמות, מפחדים,
אבל לפי מה שכתוב בהלכה ולפי מה שכתוב בגמרא, כן.
על כל פנים,
זה העניין, בסדר? זה ברור?
זה ברור למה נחמיה מייחס לבניית החומה משמעות כל כך רבה.
בניית החומה בעצם משמעותה הקמת מדינה,
וזו הקדושה. הקדושה היא בקביעות בארץ ישראל.
אני רוצה להגיד פה איזה משהו קטן, בסדר?
אני מקווה שתבינו אותי בצורה הנכונה ביותר.
יש דיון בפוסטקים, האם מותר לצאת לטיול בחוץ לארץ.
אני לא אעשה כאן סקר מי יצא לטיול בחוץ לארץ, אבל אני יכול להניח שלא כולם פה, או לא תמימות, שלא יצאו מארץ ישראל, נכון?
ההלכה היא שמותר.
אני לא אומר שזה מעלה, אני לא אומר שזה עניין, אבל מותר.
מותר, בעיקר בגלל שמשמע ברמב״ם,
שאיסור הירידה מארץ ישראל הוא ירידה על מנת להשתקע.
אבל אם אדם הולך וחוזר,
אין בדבר הזה.
טוב,
מה התנאים?
כן, מה שאתה אומר, מה שאתה אומר, עוד פעם, זה לא שיעור בהלכה,
בסדר? אבל אני רק אומר את השורה התחתונה. עובדתית,
גם גדולי ישראל יוצאים למנוחה מחוץ לארץ, עובדתית, הכי גדולים.
ואני לא אומר, יש עניין גדול עוד בארץ ישראל, ויש מחירים של עצמם מחוץ לארץ ישראל,
מארץ ישראל לחוץ לארץ, אבל
רק אני רוצה להגיד שכמו שאתה אומר, התנאים האלו זה הכל בזמנם,
שכשאדם היה נוסע,
זה היה גם כרוך בסכנה וגם לא היית יודע אם הוא יחזור.
אבל אם אדם אומר, אני נוסע שלושה ימים וחוזר, יש לו, אז זה,
ודאי שנשאר כמה שיותר בארץ ישראל. אני רוצה להגיד שיש דבר הרבה יותר גרוע לדעתי,
הרבה יותר חמור.
לא,
לא.
לא, לא, לא, לא, לא, לא.
זה גם חמור, אבל לא נתכוון לזה.
מי שמוציא אזרחות זרה.
יש כאלה,
עכשיו, לפני כמה שנים הפורטוגלים פרסמו, לא יודע, מי שרוצה,
כנראה הם חשבו שזה יהיה איזה מאה ישראלים, הם לא הבינו שכל עם ישראל יתנפל להם על השגרירות.
מי רוצה להוציא שגרירות, אזרחות פורטוגלית?
כי הוא בן למגורשי ספרד, אם אתה מרוקאי או צרפוקאי או משהו כזה, יאללה, לך.
וכמובן אלפים הלכו לעשות את הדבר הזה. לדעתי,
זה מה שכתוב, זה איסור גמור, איך אני חושב?
כי מה?
לחסוך כסף, לחסוך תור,
ומה אתה שם בתמורה?
אתה מגדיר את עצמך אזרח
של המדינה ששרפה והרגה את האחים שלנו,
גרשה אותם.
זאת מדינה סופר-נוצרית, עובדת עבודה זרה. אתה האזרח שלו.
אתה הנתין של המלך עובד עבודה זרה הזה הנוצרי בפורטוגל.
מיוזמתך. לא אדם נולד.
לפעמים אדם נולד, יש לו אזרחות זרה,
אז הוא כבר איתה. בסדר, אז כאן נמצא.
אדם פה, אתה גר בארץ ישראל, אתה הולך להוציא נתינות זרה.
איפה?
ומתוך איזה מחשבה,
מה המחשבה עוברת בראש?
זה לא רק לקבל תור וכל זה. אתה יודע למה שגרירות ארצות הברית נמצאת ברחוב הירקון בתל אביב? אתה יודע למה?
מקום תקוע, היית שם פעם. זה מקום תקוע, אין חניה, אין כלום, אין... בנפשנו קצה בלחם הקלוקל.
למה היא שמה?
ככה. לא,
לא היא שמה, כי ברור לאמריקאים שהמדינה הזאת היהודית לא תחזיק מי יודע מה מעמד, וצריך לחלץ אותם, אז זה קרוב לים.
תבוא, עם מטוס אחד אתה לוקח את כל השגרירות ומבריח אותה, כי זה הראש.
אז יש גם כמה יהודים שחושבים בראש הזה.
מה, שיהיה לאן לברוח.
איזה דרכון ככה,
דרכון בהיר ליום סגריר.
אז שיהיה לי לאן לברוח.
מה?
לאיכות האירוציית.
או, החברים האלה פועלים פה.
זה יהיה החוק.
כן, אז אני לא אומר, אני רק...
עכשיו האמריקאים זה נהיה הסיפור.
כי מי שיש לו אזרחות אמריקאית לפי חוקי המס, צריך לדווח גם שם,
לשלם שם כסף.
אז אתה אומר, יאללה, אני נוותר על זה. לא, גם עולה כסף לוותר על האזרחות האמריקאית, זה 10,000 שקל. קיצור, אתה לא יוצא מהם.
הכי טוב להיות אזרח המדינה פה.
אז זה הסיפור של החומה,
והסיפור של הקביעות בארץ ישראל.
יש לי חבר
עם ארבעה אחים,
אחד קוראים לו ניר,
אחד קוראים לו גיל,
אחד קוראים לו ניצן,
והאחות קוראים לה שירלי.
אז הוא אומר לי פעם,
אתה מבין, אתה יודע למה קוראים לנו ככה?
אמרתי לו, לא, שימות יפים, הוא אמר לי, לא,
אבא שלי, אבא שלו נפטר, על אבא שלום,
היה לו מאוד מאוד חשוב שאנחנו לא נרד מהארץ.
אז הוא קרא לנו לפי השיר,
פה בארץ חן דת אבות, תתגשם מהגול, נכון, והפזמון, שירו ניר, ניר, גיר, גילו, גילו, גילו, שירו, שיר, שיר, שיר, עודיעני ציו ניצנים, כאילו, לפי הפזמון, אתם פה, מי כתב את השיר הזה? נדמה לי דושמן, מי כתב אותו?
במדרך של הגימנס ההרצליה כתב, תשאיר פה בארץ תחמונת אבות,
אתם תישארו כאן בארץ.
קביעות!
כל הספק הזה, אני פה, אני לא פה, אני זה... אתם יודעים שיש היום, לא יודע כמה, 300 אלף, 400 אלף
ישראלים גרים בלוס אנג'לס, בוואלי.
גרים שם, מדינת ישראל נמצאת שם.
מדברים עברית, אוכלים פלאפל ומרימים דגל ביום עצמם.
אבל לא מתכוונים לחזור, בסדר? אז זו המעלה של החומה.
עכשיו, אני מבקש שתכניסו את הראש שלכם לראש של הקמת מדינה. איך נראית הקמת מדינה? בואו נראה.
נחמיה מגיע,
והוא, אני חוזר רגע לפסוקים, פסוק י״ב.
בעקום לילה אני ואנשים מעט עמי ולא הגעתי לאדם האלוהי נותן ללבי לעשות לירושלים וכל זה.
ואז הוא מתחיל לעשות כאן סיור.
בעצה, פסוק,
פרק ב', פסוק עכשיו י״ג.
בעצה בשער הגיא לילה ואל פני נתנין ואל
שער האשפות והאיש עובר בחומות ירושלים אשר הם פרוצים
למה הוא לא מגלה לאנשים מה הוא עושה? למה הוא עושה את זה לבד? הוא יוצא בלילה לסיור מקדים
וכל זה נכון?
עד שהוא מגיע לשער הגיא
והסגנים לא ידעו הנה הלכתי ומה אני עושה
וליהודים ולכוהנים ולאחרים ולסגנים וליתר עושה המלאכה עד כן לא הגדתי
ורק כשהוא חוזר, רק אז הוא אומר להם
ואומר עליהם אתם רואים הרעה אשר אנחנו באה אשר ירושלים חרבה
וכשעריה נצטו באש,
לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד חרפה. חרפה זה מה שכל אחד יכול להיכנס,
זה לעשות מה שבא לו לבזות אותנו.
חרפה,
כבוד לאומי, כוח צבאי, כוח מגן עברי.
לא יעשו מאיתנו איזה, כן,
פרעות תרפ״ט, היינו חרפה.
כאילו היה כוח מגן עברי שהגן לא על היהודים במוצא ולא על היהודים בחברון.
בעקבות פרעות תרפ״ט אז התחילו לקום
ההגנה התחילה לבנות כוח מגן משמעותי שיוכל להגן על היישובים העברים, כי רואים שלאי אפשר לסמוך על הבריטים, הם שוחטים אותנו.
למה נחמיה לא אומר להם? רבותיי, זה המהות של הקמת מדינה.
אתה יכול לתת נאומים, נחמיה יכול להגיע, לנאום, אה, חרפה.
אבל אם אין ריאליה, אם אין היתכנות,
אז זה סתם להשחית מילים לריק.
כל המהות של התנועה הציונית,
בראשות הדוקטור הרצל, ואחר כך הדוקטור ויצמן,
זה היה לבחון את הדברים וליישם אותם בצורה ריאלית.
כמה יהודים צריך כדי להקים מדינה? הרצל
חשב בצורה ריאלית, איך אני מקים מדינה ליהודים? אז הוא פנה בהתחלה לקיסר
ולסולטן מחמיד, קראו לו,
והציע לו לקנות את ארץ ישראל בכסף.
הוא אמר לו, תשמע, אתה סולטן על כל העולם,
מה אתה צריך את הפינה הזאת, השוממה, אני אקביא לך כסף,
יש ליהודים כסף, קנה את ארץ ישראל. לא הלך.
למה?
לא בדיוק.
הוא לא הסכים לדעתי, אני זוכר שהוא לא הסכים.
אחר כך הוא אמר, אוקיי, אז אי אפשר בארץ ישראל, בוא ננסה ליד.
אז הוא הלך לאל-עריש, אל-עריש הייתה כבר בשלטון,
פגש את הקיסר פרנזי יוזף, שייתן לו את אל-עריש, ניסה להקים את זה. אחר כך הוא הלך לאוגנדה וספג התנגדויות.
כל הזמן הראש
הוא ראש ריאלי, איך אנחנו מצליחים לבסס בצורה ריאלית
קיום יהודי בארץ ישראל, שהוא כלכלי, והוא מצליח, והוא ביטחוני, ואיך אנחנו עושים את הדבר הזה? זה כל הזמן הראש.
כן? בן גוריון,
יש מכתב שהוא אומר, הדבר, בקום המדינה,
הדבר המרכזי שחסר למדינת היהודים,
זה יהודים.
זה הדבר המרכזי. צריך להגביר את העלייה.
איך אנחנו מנצחים בקרבות, איך אנחנו נערכים לקרבות,
לעקור את עצמך מעולם הנס,
מעולם ה... זה להבין.
הקדוש ברוך הוא יעזור לנו, אבל אנחנו צריכים לעזור לעצמנו.
ולכן זה צריך להיות בנוי בצורה מאוד מאוד ריאלית.
אני חייב להגיד לכם משהו שאני מזכיר אותו כל שנה.
אנחנו נקרא בשבת, בעזרת השם, פרשת בלק.
יש לי חיבה מיוחדת
לפסוקים בתורה ובנביא שהגאולה שלנו נותנת להם את הפשט.
אין פשט יותר פשט מהפשט, אי אפשר להתווכח.
לדוגמה, יש פסוק בתהילים, ירושלים הבנויה
כעיר שחוברה לה יחדיו.
אז הגמרא ביתנית אומרת, ירושלים של מטה, ירושלים של מעלה,
דרשות חשובות, אנחנו צריכים שיגידו לנו מה זה.
ירושלים הבנויה הייתה חצויה, היר אשר בדד יושבת ובלבה חומה, חובר עליה יחדיו של שתי ימים. פשוט, פשוט, בלי מסובך.
נכון?
ממש פסוקים,
אחד אחרי השני.
מישהו פעם אמר לי על הפסוק בספר ימיהו,
הוליכם בדרך ישר לא ייכשלו בה.
אמר לי שהנביא מתאר את הקיבוץ גלויות.
אומרים לו, אתה מכיר דרך ישרה? אין דרך ישרה, כל דרך היא מתפתלת.
אלא אם כן אתה מגיע במטוס.
מטוס זה קווים ישרים.
כל פנים, בפרשת בלק יש פסוק, דרך כוכב מיעקב
וקם שבט מיסו. דרך כוכב מיעקב, ארוחה עם הקדוש, מלך המשיח וכל זה.
זה גם הגיע לשם בחוכבה.
כן.
לפני שלושים שנה או יותר,
בשנת שמונים ושבע,
הוציאו מדליה.
מדליה.
על צד אחד כתוב, דרך כוכב מיעקב,
ובצד השני רואים את כדור הארץ ורואים לוויין משוגר מישראל,
ויש שם במידאליה הזאת איזה טריק.
מה הטריק?
רואים את הלוויין משוגר לכיוון מערב.
רואים אותו כאילו ככה, רואים אותו מקיף כאילו לכיוון מערב.
כל המקומות בעולם משגרים לוויין עם כיוון התנועה של כדור הארץ.
מבחינה פיזיקלית זה פשוט הרבה יותר פשוט. אתה מנצל את תנועת כדור הארץ,
כדור הארץ הרנק, נכון אנחנו ככה, נכון?
ואז אתה משגר אותו לכיוון מזרח,
כי זה עם כיוון התנועה של כדור הארץ.
ישראל לא יכולה לשגר לו וניר למזרח,
כי זה שטח אויב,
אז חייב לשגר לו מערב, זה לתכנן פיזיקה אחרת בערך.
אז דרך כוכב מיעקב.
כל הברכה קורית כאן בארץ ישראל, הכל קורה כאן, כל הפסוקים הכל קורה כאן.
אבל הכל צריך להיות ריאלי.
לפעמים זה יהיה מאוד מאוד קשה,
אז נצטרך להתאמץ
ולעשות ריאליה שאף אחד לא חשב עליה, אבל הכל צריך להיות ריאלי.
זה מה שנחמיה עושה כאן.
לפני שהוא נואם נאומים חשובים מאוד,
כמו הנאום, לכו ונבנה, המשפט הזה, לכו ונבנה את חומת ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה וכו',
הוא בודק האם הוא יכול להקים את החומה.
והוא עושה סיור קודם כל,
ומסתכל, ובודק, ורואה מה ההיקף, ומה הכוח שעומד לרשותו, ומה התקציב שיש לו,
ואם הוא מסוגל,
כמובן,
בשיתוף, כמו שבן גוריון אמר,
למרות שהסיכויים היו 50-50, הוא לקח בחשבון את הרוח של עם ישראל שאיתה ואוצרם.
אבל צריך להיכנס להיתכנות ריאלית,
ולכן הוא קודם כל בודק,
ורק אחר כך...
לא, לא. הוא צריך לראות, אתה יודע, אני אתן לך, אני אתן, אני אסביר, אתן דוגמה.
בשנת 1948, בחורף,
ב-1948 את השנה המעוברת,
תשנחי את השנה המעוברת, כמו השנה.
בחורף
דוד בן-גוריון יוצא לסמינר ביטחון.
הוא יוצא לסמינר.
הוא עובר באופן אישי ביחידות
ובודק מה יש לנו ומה אין לנו,
כמה נשק, כמה זה. הוא לומד, הוא אדם כמובן, היה גאון עצום ולמד וכל זה.
הכל אצלו מכוון לדבר אחד. מה?
הולכת לקום מדינה.
אנחנו לא נילחם מול כנופיות ערביות מקומיות
שיכולות לגרום נזק, אבל אחרי הכל זה מדובר על כפריים. עבד אל-כאדר חוסייני, הוא קורא לכפריים פה, לוקח אותם וריב וזה.
לא!
פה תהיה מלחמה בצבאות סדירים,
מאומנים היטב.
מי הצבא הכי מאומן והכי מסוכן?
לא!
הלגיון הירדני מאומן על ידי אנגלים,
עם תותחים ועם טנקים ועם אווירונים ועם הכול.
וגם הצבא המצרי. צבאות ערב, צבאות ערב. הרב עובדיה אומר,
רוח השם מפרק סלעים, משבר ערים.
אז סלעים, מה שתיבות סוריה,
לבנון, עיראק, ירדן, מצרים.
אתה יודע שהוא פירק אותם, כן?
אז הוא בודק מה יש לנו, ואז הוא מגיע למסקנה שכדי להצליח להכריז על הקמת מדינה,
הוא חייב רכש נשק מסוג,
בכמות מסוימת,
הוא חייב נשק כבד, כלומר תותחים,
מרגמות, הוא חייב מטוסים,
הוא חייב,
הוא עשה סמינר, הוא ידע בדיוק מה יש ומה אין.
והוא בעיניים רע, לא יספרו לו בזה,
והוא צריך לקבל את ההחלטה, הוא צריך לראות בעיניים.
ואז הוא נסע לבולטימור, נדמה לי, לארה״ב, ופגש שם איזה 12 אנשים מאוד מאוד עשירים,
ממש האנשים הכי עשירים בארה״ב, היהודים.
אמר להם, אם תשימו כסף, תהיה מדינה ליהודים.
אם לא תשימו כסף,
הם הכניסו את היד הכי עמוק לכיס ושפכו שם עשרות פילוליוני דולרים, ובכסף הזה התחיל מסע רכש עצום של נשק למדינה היהודית הולכת ומתהווה. רק נזכיר את שאול אביגור,
זיכרונו לברכה,
שאול מאירוב ששכל את בנו גור בקרב על סג'ר עד מלחמת העצמאות,
ואשתו קוראת לו, שרה קראו לי אשתו,
היא אומרת לו, תחזור לארץ,
מתחילים פה קרבות.
הוא אמר לה, אני לא יכול לחזור, אני לא יכול.
היא אומרת לו, תחזור לארץ,
הבן שלך, גייסו אותו, בוא תגיד שלום לילד. הוא אמר לה, אני לא יכול לחזור, המצב חמור,
אני עסוק ברכש, זה פיקוח נפש.
כתבה על המכתב, תחזור לארץ, הבן שלך נהרג.
לא יכול לחזור.
על הקבר של הבן שלה היא אמרה,
ילדתי לבד, גידלתי לבד ואני קוברת לבד.
הוא חזר אחרי תום המלחמה,
הוא זה שאחראי היה על כל קניית הנשק וגם ההובלה שלו, כי היו כאן הבריטים,
אז אי אפשר היה, עדיין היה צריך להביא אותו לזה.
וכשהוא הגיע, הוא החליף את השם ממאירוב לאביגור על שם הבן שלו, והוא נכנס לאיזו תקופת התכנסות, וכל פנים הוא... אז זה היה פה תקופות דרמטיות, זה צריך להיות בעיניים.
החלטות מנהיגותיות, אתה לא יכול לקבל על עצמך מה שאומרו לך.
אז נחמיה מסתכל, עובר את הכל, מסתכל בעיניים, אומר, זה ריאלי,
זה מעשי, ראיתי בעיניים, אני יוצא בהכרזה.
כן?
ואגיד להם את יד אלוהיי אשר היא טובה עליי,
ואף דברי המלך אשר אמר לי,
ויאמרו נקום ובנינו ויחזקו ידיהם לטובה.
יפה.
עכשיו יש כאן את פסוק יט.
וישמע סנוודת אחרוני וטוביה העבד ההמוני וגשם הערבי וילעיגו לנו ויבזו עלינו ויאמרו מה הדבר הזה אשר אתם עושים
על המלך אתם מורדים
ואשיבו אותם דבר ואומר להם אלוהי השמיים הוא יצליח לנו ואנחנו עבדיו נקום ובנינו ולכם אין חלק וצדקה וזיכרון בירושלים. כלומר יש כאן איזו הצעה
או שהם רוצים לבנות איתם ביחד או שעוד כל מיני דברים כאלה
הוא מסרב
הפסוקים האלה הם פסוקים מאוד מאוד חשובים
למה?
כי זה מראה
שהמתנגדים, סנדלט אחרוני וטוביה עבד אמוני זה בעצם הנציגים של הפלסטינים, כאילו, שנמצאים פה.
ערב מלחמת העולם הראשונה,
סליחה, בגמר מלחמת העולם הראשונה יש בארץ ישראל כמאה אלף יהודים,
מתוכם כמעט שני שליש בערי הקודש, מה שנקרא,
ושש מאות אלף ערבים.
זה המצב.
מה חושבים הערבים
על היהודים שמקימים פה מושבות?
האם הם מזהים בזה איום?
האם הם מזהים בזה שהיהודים מקימים מדינה?
האם הם מרגישים שהרוב שלהם מאוים?
תשובה,
לא.
במשך עשר שנים
הערבים פשוט לא קולטים את מה שקורה.
הם לא מבינים שהיהודים מקימים כאן מדינה בעצם,
מתחת לאף שלהם, ועוד ועוד יהודים מגיעים,
ועוד ועוד ערים נבנות. תל אביב, בעשר השנים האלו,
יותר ממכפילה את גודלה, יותר ממכפילה את גודלה.
בסדר, נהפכת מפרבר של יפו לעיר עברית גדולה ותוססת.
מושבות קמות,
תעשייה מתפתחת,
נבנים בתים, נבנים זה, מגיעים אנשי העלייה השלישית.
מה?
אז הזלזול הזה, מה, אנחנו פה 600 אלף, מה אנחנו, עוד יהודי מגיע, עוד איזה קמה ספינה, עוד איזה קמה מיפו, לא, לא רציני.
ולכן היה פה שקט תעשייתי לאורך עשר שנים,
שאיפשר הקמת תשתית
שיכלה אחר כך לעמוד בעשור הבא, שכבר היה הרבה יותר מורכב,
כי כבר היו פרעות וכו'.
מתי הסתיים השקט הערבי?
מה, על מה צריכים...
לא.
מה פתאום?
מתי הסתיים השקט? מה?
איזה פרעות?
לא.
תרפט.
פרעות תרפט.
אז הם הבינו.
אז הם הבינו.
מה הייתה הדינמיקה המאוד מאוד מזכירה את מה שקורה היום.
המנהיג הערבי המקומי
היה המופתי חאג' אמין אל-חוסיין.
אגב, מי שמינה אותו היה הנציב הבריטי,
הרוורט סמון מינה אותו.
הוא בנה נרטיב, אני אסביר את זה בשתי דקות ואז זה יובן.
הנרטיב הערבי, למה הם לא שמו לב? הנרטיב הערבי אז היה,
אחרי מלחמת העולם הראשונה,
בעצם הבריטים כבשו פה את כל המרחב, והם הבטיחו לפייסל
שהוא יהיה מלך על כל חיג'אז, זה נקרא פייסל,
מלך חיג'אז. חיג'אז זה כל המערב. כלומר, סוריה, ירדן, עיראק,
הוא התחיל לחלק את זה לבנים שלו,
את ירדן הוא נתן לבן שלו חוסיין ואת זה,
אבל הוא היה כאילו המלך
הגדול של כל הממלכה הערבית,
ותושבי ארץ ישראל ראו את עצמם כתושבי סוריה הדרומית.
סאות סוריה, כן?
סוריה נקראת שאהם,
דמשק זה בעצם שאהם בערבית, וסוריה נקראת שאהם.
דאי, זה דאולת,
נכון? דאולת א-שעם ערבייה, זה המילה עם דאעש.
דאולת א-רבייה שם, כאילו כל המרחב.
זה היה התכנון.
פייסל מגיע לדמשק כמנצח, כמנהיג גדול וכל זה.
זה קורה מיד בהתחלה.
אחרי כעבור שנתיים נחתמים הסכמי סייקס פיקו
בין הבריטים לצרפתים.
הצרפתים מקבלים בעצם את לבנון,
סוריה וכולי,
מותחים קו,
וכמובן שהדבר האחרון שבא להם, הם לא חייבים לשום התחייבות של פייסל, הם גרשים אותו בבושת פנים.
והוא בורח לעיראק ולבגדד, ובעצם
מאותו רגע הערבים, ערביי ארץ ישראל, מבינים שחלומם להיות חלק מסוריה הדרומית נגוז ואיננו,
ולכן צריכים להמציא את עצמם מחדש. מי ממציא את עצמם מחדש?
השייח,
המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני. ומה הנרטיב שהוא בונה?
הוא בונה נרטיב שמאוד מזכיר את היום.
אנחנו מגיני אל-אקצא, המסגד המאוים והמסוכן על ידי השאיפות הציוניות,
ואנחנו המגינים שלו, מאז זה התחיל.
ולכן פרעות תרפ״ט מתחילות, מתי? פרעות תרפ״ט באותה שנה, תשעה באב היה ביום חמישי.
היה תשעה באב.
יום שישי למחרת,
זה הדרשות.
היהודים בתשעה באב ישבו על זה, בכותל, הרגישו,
בדרשה היהודים רוצים לכבוש את אל-אקצא,
היהודים רוצים זה, ומהדרשה ביום שישי הם לירושלים,
הורגים, רוצחים, טובחים, משם זה מתפשט למוצא,
שם רוצחים גם כן משפחות רבות,
ניצל תינוק אחד שקראו לו,
לא,
מרדכי מקלף,
אחרי זה היה רמטכ״ל,
היה רמטכ״ל,
ובשבת זה מגיע לחברון,
בסדר? לחברון, וביום ראשון ליפו, ביפו נהרג ברנר,
הסופר.
זה הנקודה ששמים נועצים,
שבה הערבים התעוררו והבינו אליהוד מקימים מדינה מתחתנו אנחנו לא ניתן לזה לקרות אבל במשך עשר שנים מ-1918 עד 1928-1929 הם לא שמו לב
הם זלזלו, הם הרגישו בטוחים אנחנו חלק מסוריה הגדולה וכמה יהודים מגיעים והזמן הזה מבחינתנו היה חלון זמן משמעותי שבו היישוב העברי יכול היה להתבסס
ולקום
מה זאת אומרת?
ירושלים בחודש
במקומות עכשיו אנחנו נרדנו בשביל
אתה אומר לנו קול להתעורר, אני חושב שהמציאות היא לא ככה,
היא אחרת, אבל מסכים איתך שאנחנו צריכים להתעורר, בהחלט.
אבל זה בעצם מה שקורה כאן.
אז בעצם הפרק הזה, ככה זה, הוא מספר פה את תחילת הקמתה
של מדינה יהודית, מה קרה בהמשך,
נראה, תראו, בשבוע הבא,
בשעה הזאת יהיה כאן שיעור נפלא מאוד של אדם בשם דוקטור גרינפלד,
שמאוחריותו זה תורה ומדע,
והוא מגיע להעביר כאן שיעור מיוחד, הוא מידידי המכון, מתומכי המכון,
והשיעור כאן בעזרת השם, עוד תלמידים יצטרפו, אבל זה יהיה ביחידת הזמן הזאת, ואנחנו בעצם נמשיך בעזרת השם בעוד שבועיים.
אני אהיה, אבל לא אעביר שיעור.
כאן, כאן, בכיתה הזאת, כי הוא צריך ברקור.
