רבותיי, אנחנו לומדים פה ספר נחמיה,
קצב מהיר ומסחרר, כדי שנעמוד ביעדים.
אנחנו היום בפרק ב',
פסוק י'.
וישמע סנוולת אחרוני וטוביה העבד העמוני,
וירא להם רעה גדולה אשר באה... נכון רגע, פעם שעברה למדנו את הסיפור עם...
מה?
אה, זה מה שעסקנו?
פעם שעברה? אה, סליחה, סליחה, סליחה.
טוב.
אנחנו נלג אחד אחורה. סליחה. אז בסדר, אז
אה, נכון, נכון, בסדר.
אז בעצם, לא, בסדר, הבנתי, תודה.
אז פרק ט' ופרק י' בעצם עוסקים בכל הסוגיה הזאת של ההתנתקות מהאנשים.
תראו שזו סוגיה ש... בואו נקרא רגע את פרק י' זה הכל אותו עניין.
אה, נכון, נזכרת לי.
אז בואו נקרא נגיד את פרק י' נקרא את פרק י'.
הוא כי התפלל עזרה וכי התוודתו בוחר ומתנפל לפני בית האלוהים נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד.
אנשים ונשים וילדים כי בחרו העם הרבה בכר. ויערן שחנה בן יחיאל
מבני האלה ויאמר לעזרה אנחנו מעלנו באלוה אלה ונשת נשים נוכריות מעמי הארץ
ועתה יש מקווה לישראל הזאת.
עכשיו, זה פרק י׳
יש מקווה, זה כאילו שאלה האם ניתן לגייר, האם יש מקווה.
כן?
וראינו בפעם שעברה שבעיית הגיור הייתה הבעיה פה הצדדית.
מה הייתה הבעיה המרכזית?
נטישת
הנשים שבאו איתם מארץ ישראל,
הנשים המקוריות, כן, אשת הנעורים,
הפסוקים שראינו במלאכי.
ועתה ניחות ברית לאלוהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בהעצת אדוני והחרדים במצוות אלוהינו וכתורה יעשה. קום כי הלך לדבר ואנחנו עמך חזק ועשה.
ומתחיל כאן תהליך של תיקון וניקוי.
זה קורה בחודש טבת ואחרי זה בכסלו.
אני מדלג לפסוק ט' ויקבצו כל אנשי יהודה ובנימין ירושלים לשלושת הימים הוא חודש התשעי ועשרים בחודש.
וישבו כל העם ברחוב בית האלוהים מרעידים על הדבר ומהגשמים ויעקם עזרא הכהן ויאמר עליהם אתם העלתם
ותושיבו נשים נוכריות להוסיף על אשמת ישראל ועתה תנו תודה לאדוני אלוהי ישראל נכון?
כזה קראנו פעם שעברה נכון?
תנו תודה אמרנו מאיפה זה לקוח?
אכן נכון מעילה בקודש מעילה בחרם אכן מעל בחרם ביריחו והם מעלו בחרם בקודש בברית של איש ואשתו בגלל שהם גירשו אני מזכיר לכם כן
ראינו שבשבוע שעבר כנראה הם גיירו,
אבל זה מאוד מאוד קל לגייר אישה. כאילו, מה, אתה אומר לה רואה, תגיד לי, שמע ישראל, תפרישי חלל, אל תחללי שבת, תעשי כאן איזה מקווה.
זה לא כמו איזה גבר שצריך ברית מילה, שזה אקט הרבה יותר דרמטי.
אז זה מאוד מאוד קל וכל זה, נגיד שגיירו. ואז, מה שהעזרה עושה, כמו שאמרנו, הוא מתקן תקנה,
או שהגיור הזה לא תקף,
או דיברנו בשבוע שעבר על כך שבעצם נשאלנו על כך,
באופן בסיסי, הייחוס הולך אחר האבא, ואז יכול מאוד להיות שעזרה הוא זה שתיקן
את העובדה שהייחוס הולך אחר האימא,
ממעיל הילדים הנולדים מן הגויים, מן הגויות הללו הם גויים,
וזו הרשימה שמופיעה בסוף פרק י'.
תראו, בקיצור, זה היה פרויקט מורכב,
ויענו כל הקהל ואמרו כל גדול, כן כדבריך עלינו לעשות,
אבל העת האמרה, והעת גשמים, ואין כוח לעמוד בחוץ,
והמנחה לא ליום אחד ולא לשניים, כי הרבינו לפשור בדבר הזה.
אז אתה שואל, איך הרבו לפשור בדבר הזה? כשיש איזה היתר הלכתי,
כשיש איזה,
יש איזשהו כאילו פתח, אז הדבר נהיה תופעה.
יעמדו נסערינו לכל הקהל וכל אשר בערינו, אנשים ונשים נוחיות, לבוא לעיתים, בקיצור, הם מקימים בית דין לכל עיר, ומנסים לפתור את הבעיה ברמה המקומית, קצת כאילו בתי דין לפירוק המשפחות,
כן, אבל ברמה העירונית.
ויש פה רשימה, פרק י' מי״ח עד הסוף
זה הכל רשימה של מי שעשה את זה, כולל כהנים, כולל לוויים
ובסוף זה מסיים
כל אלה נשאו נשים נוכריות
ויש מהם נשים וישימו בנים
חלק התחתנו וחלק גם נולדו להם ילדים
מה?
מה זה?
נעשה, זה מה שלמדנו כאן איך?
אלא? לגייר אותה לא,
עזרא לא מסכים לגייר לא,
כי זה תוך כדי, נעשה תוך כדי בגידה בנשים הקודמות שבאו והתלוננו, דיברנו על זה בשבוע שעבר,
על הבכי ליד המזבח וכן על זה הדרך. לא.
ברית.
צריך לתקן את הברית.
כן.
מה זה עוד פעם?
לפי האבא. נו?
יש שאלה, הוא אמר שם, לפי האבא.
כן.
יהיו דיינים בונוס כזה שיסכימו לזה.
בוודאי.
לעזרה, לכל בית דין סנהדרין יש לו כוח לדרוש בתורה.
הוא רק מורשה עובד, הוא בניגוד מה שכתוב.
לא, אבל הראיתי לכם שבוע שעבר, אני לא אחזור על כל השיעור.
הראיתי לכם את הדרשה של רבי שמעון בר יוחאי.
למה?
עזרא דורש, יכול לדרוש אחרת.
הדרשה של עזרא זה מה שרבי שמעון דורש.
נכון? עד עזרא דרשו את זה בצורה מסוימת.
נכון? על החותן.
בתקופת עזרא בא עזרא ואמר זה לא החותן זה האבא, ואז קייסיר את בנך, בנך הבא
מהבת הוא יהודי ובנך הבא מנגויה.
לא עבירה, לא, לא, לא. אני מסביר את זה.
התורה ניתנת להידרש בכל דור ודור בי״ג מידות שהתורה נדרשת בהם על ידי בית הדין, וזה יהיה דאורייתא.
זה מהות תורה שבעל פה,
הי״ג מידות.
אז בהחלט יכול להיות שהייתה דרשה,
אתן לך את הדוגמה הכי קלאסית שבעולם, בסדר? שלמדנו עליה.
שבועז דורש המוני ולא המוני, מואבית ולא מואביה. אז מה היה עד בועז?
אה?
בועז ועזרת אותו דבר.
הם שניהם מתפקדים כראש הסנהדרין.
לא, מה זה פרשנות?
עד בועז מה היה? עד בועז מה היה?
היה מותר להתחתן עם מואביה? לא לקחו. לא לקחו. היה איסור. היה איסור.
בא בועז ודרש.
אז אתה רואה שיש כוח לבית הדין לדרוש
כל דור לפי זה שלו. בית הדין, לא כל אחד יעשה את זה ברחוב.
סנהדרין. יש להם יכולות לדרוש.
כל המשניות מלאות במחלוקות בדרשה. האם זה ככה? האם זה טמא? האם זה טהור? האם זה מותר? האם זה אסור?
הכל דורשות מהפסוקים.
אז עזרא דרש את הפסוק הזה ואמר, אני דורש את הפסוק, כמו הדרשה של רבי שמעון.
עד עזרא הפסוק נלמד, כמו שאני קראתי לכם אותו,
שאין שום הבדל.
בנך, כן, נכון, כמו שאפשר לקרוא אותו בצורה פשוטה. בא עזרא ואמר, לא, אני דורש את זה, שזה בנך שנולד לך
מפניסיר את בנך מאחריי, הכוונה הבן שנולד מהאישה היהודייה שהתחתן עם הגויה, הוא עדיין בן שלך,
אבל בנך שבא מהגויה הוא לא הבן שלך, וזו הדרשה של עזרא דרש.
ואחרי זה רבי שמעון אומר אותה בגמרא.
אפשרי לגמרי. טוב,
אנחנו רוצים לעבור לספר נחמיה היום,
וזה אומר שאנחנו מדלגים,
מדלגים,
הרי עזרא עלה לארץ ישראל באיזה שנה?
שנת שבע לארתשסתא המלך.
עזרא עולה, ובעצם הסיפור של כל הפעולה של עזרא,
וריבוי התורה, והתיקון, וכל זה, זה בעצם נמשך 13 שנים.
13 שנים, ואני מזכיר לכם את הפספוס הגדול.
הרי אמרנו שהציפייה הייתה שיחד עם עזרא יעלו מאות אלפים.
ועלו איתו בקושי אלפיים איש.
אז זה ברור שהעסק בארץ ישראל תקוע, ובזמנו השווינו את זה לשנות ה-20, ולדוקטור ויצמן, ועוד ועוד ועוד.
עוברות 13 שנה, וזו התחנה הבאה בתולדותיה של התנועה הציונית,
וזה נחמיה. אנחנו הולכים עכשיו את ספר נחמיה,
בעזרת השם.
כמו שסיימנו את עזרה, כך גם נצליח לסיים את ספר נחמיה.
יש בו יותר פרקים, י״ג פרקים, יהיה בסדר. בואו נראה.
עכשיו תחזיקו איתי ראש,
למה אנחנו היום הולכים לעוף חזק?
בסדר?
דברי נחמיה בן חחליה,
ויהי בחודש כסלו, שנת עשרים, אני הייתי בשושן הבירה.
ספר נחמיה, פרק א'.
ויבוא חנני אחד מאחיי, הוא ואנשים מיהודה, ואשאלם על היהודים הפלטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלים.
ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה.
וחומת ירושלים מפורצת ושעריה ניצתו באש.
חומת ירושלים מפורטת, שערן נפטו באיזה, זה לא קרה עכשיו.
הכוונה, זה המצב מאז החורבן.
אבל החרפה, זה כן קורה עכשיו. החרפה, כמובן, אין כבוד לאומי. כל אחד בא, עושה מה שבא לו.
כל אחד נכנס וזה, לועגים להם. הם מקימים מרכז דתי,
מצליחים להקים מרכז דתי, אבל אין שום
כבוד לאומי, הם נתפסים כמיעוט נרדף, כמיעוט חסר כוח.
זה המצב.
מדוע זה כך?
הסיבה היא ברורה. מדוע?
כי לא עלו.
אם היו כאן מיליון יהודים, היחס אליהם היה אחרת, אבל מכיוון שהם פה בקושי 45,000 יהודים, אז זה היה היחס אליהם.
ואומר,
אנא אדוני אלוהי השמיים,
האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו.
תהי נא אוזניך קשבת, סליחה, סליחה, סליחה, בסדר, בסדר, זה לא קריאה בתורה.
ויהי כשומע את הדברים האלה,
אתם מרוכזים, זה מצוין,
ויהי כשומעי את הדברים האלה ישבתי ואבכה ואתאבל הימים והי צער ומתפלל לפני אלוהי השמיים. צודקים, תפילה.
ואומר,
אנא אדוני אלוהי השמיים האל הגדול והנורא שומר הברית וחסד לאהביו ולשומרי מצוותיו.
תהי נא אוזנך קשבת ועיניך פתוחות לשמוע
אל תפילת עבדיך אשר אנוכי מתפלל לפניך היום
יומם ולילה על בני ישראל עבדיך ומתוודה על חטאות בני ישראל אשר חטאנו לך אני ואני ובית אבי חטאנו.
איזה חטא
חטן נחמיהו ובית אביו. איזה חטא הם עשו? חילול שבת חלילה? מה הם עשו?
מה החטא?
החטא!
אומר נתניהם. לא עלו לארץ.
זה החטא.
כשהגמרא אומרת במסכת סנהדרין, שיעקב,
הרי הקב' הבטיח ליעקב, הנה אנוכי אימה, חושמתיך בדרך אשר תלך, ואשיבותיך אל האדמה הזאת, כי לא עזובך עד אשר עשיתי, אשר דיברתי. הבטחות.
ובכל אופן כשיעקב אבינו חוזר,
אז הוא מפחד, וירא יעקב מאוד וייצר לו.
אז הגמרא אומרת, מה אתה מפחד? יש לך אבטחה, צ'ק פתוח מהקדוש ברוך הוא. אומרת הגמרא, שמא יגרום החטא. איזה חטא עשה יעקב
בבית לבן?
הוא רק היה צדיק ורק היה ישר ורק היה נאמן.
חטא אחד הוא עשה, מה החטא?
שבע שנים ראשונות על רחל, בסדר.
שבע שנים שניות, עוד פעם על רחל, גם בסדר.
שבע שנים אחרונות,
על כסף,
על צאן,
מי יתיר לך
להתעכב לחזור לארץ ישראל.
היה לזה גם מחיר כבד.
השבע השנים האלה שהוא התעכב גרמו לכך שמה?
שהוא לא יפגוש את אמא שלו.
מה? מה אמרת?
מה יוסף?
יוסף נולד אחרי 14 שנים. אבל הוא נענש.
הוא לא נענש.
לא, לא, אחרי יוסף הוא היה, לא, הוא רטרואקטיבית, רטרואקטיבית אולי.
אבל,
אבל זה,
הוא לא פגש את אמא שלו, אמא שלו מתה.
עד שהוא הגיע היא כבר מתה.
זה דרמה גדולה מאוד.
הדבר הזה. אז יעקב ירא שמה יגרום החטא, ולעומת זה תשא, ויש לו זכות ארץ ישראל. גם פה אותו דבר.
יחמיה אומר, היה לנו
כמה וכמה הזדמנויות לעלות, לפחות שתיים גדולות מאוד, שלוש כנראה, בזמן מרדכי, בזמן עזרו בבל,
בזמן עזרו בבל, בזמן מרדכי ובזמן עזרא, ולא עליתי.
ובגלל זה כל התנועה הציונית בעצם נתקעת.
אז זה החטא, הוא מתוודה.
והנה, זה ממש כתוב.
זכר נא,
חבל חבלנו לך ולא שמרנו את המצוות ואת החוקים ואת המשפטים אשר ציווית את משה עבדיך.
זכר נא את הדבר אשר ציווית את משה עבדיך לאמור
אתם תמעלו אני אפיץ אתכם בעמים.
ושבתם אליי ושמרתם מצוותיי ועשיתם אותם.
אם יהיה נידחכם בקצה השמיים משם אקבצם ואביא אותים
אל המקום אשר בחרתי לשכן את שמי שם. כלומר, הוא מתאר פה את כל התהליך. אם תחטאו, יהיה גלות, אבל אני אחזיר אתכם. באמת הכל קרה. עם ישראל חטא, חטא. היה גלות, גלות.
הקדוש ברוך הוא החזיר, החזיר. אבל הם לא הצטרפו ל...
לא הצטרפו ל... הקדוש ברוך הוא פתח את השער, אבל השער נשאר שומם.
נו,
והם עבדיך ועבדיך אשר פדית בכוחך הגדול ובידך החזקה. טוב, מה זה כל התפילות האלה? זה ברור.
שנחמיה, יש לו איזו תוכנית,
תוכנית דרמטית.
הוא רוקם,
הוא בעצם מתפלל על התוכנית הזאתי. אנא אדוני,
תהיינה אוזנך כשמת אל תפילת עבדך ואל תפילת עבדיך, החפצים ירא את שמך,
והצליחה נא לעבדך היום,
ותנהו לרחמים לפני האיש הזה, ואני הייתי משקה למלך.
כלומר,
הוא אומר, הקב' ברוך הוא, אני עכשיו רוצה לעשות צעד דרמטי ביותר,
צעד חשוב מאוד, צעד זה, תצליח אותי.
עכשיו, למה חשוב לדעת שהוא היה משקה למלך? אתם צריכים לדעת
שמשקה, משקה לא משנה.
בגלל שאמרתי משקה, הייתי צמא.
אז מה?
שר המשקים לא רק יודע את הסודות.
בעולם של אז, שר המשקים הוא האדם הכי קרוב למלך,
ואם אתה מצליח לגרום לשר המשקים לבגוד במלך,
אתה מסודר,
כי הוא זה שיכול להרעיד את המלך. כלומר, זה האנשים הכי נאמנים למלך,
הם מקבלים את הגישה הישירה. זה כמו,
תנסו רגע לחשוב איזה רמת אבטחה
וסיווג ביטחוני
צריכים לקבל המאבטחים של ראש הממשלה.
הרי אלה האנשים הקרובים ביותר לראש הממשלה שיש להם נשק.
נכון?
כל המטרה היא שלא יתקרב בראש ממשלה אף אחד שמסכן אותו.
אבל אנשים סביבו יש להם נשקים, אז מספיק שאחד הוא...
לכן הם צריכים לעבור את רמת האבטחה הכי-הכי גבוהה, הסיווג הכי גדול, הם צריכים להיות...
כן, מאז עברו כל מיני דברים.
מה?
בקיצור, שר המשקיעים.
יפה.
ויהי בחודש ניסן, באותה שנה, שנת עשרים,
להרתכשסת המלך
יין לפניו, יש פה כאילו, נסעתי לפניו יין ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו. נחמיה אומר, מבחינתי הייתי רגיל.
ויאמר לי המלך, מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה?
אין זה כאמרו הלב, היראה הרבה מאוד. המלך, כמו שאמרנו, אתה כל הזמן חושד,
ואתה חושד בעיקר באנשים שיכולים להרוג אותך.
אז הוא כנראה זיהה איזה משהו, אז הוא אומר, מה קרה?
אתה מכיר את הסיפור היחסית של האדמו״ר הזקן,
שאמר פעם שההוראה של האדמו״ר הזקן, שיהיה מוח שליט על הלב, הצילה את החיים שלו כפשוטו.
למה? כי האדמו״ר הזקן,
במלחמה הגדולה בין הצאר ניקולאי לנפוליאון,
הוא היה בעד הצאר,
בניגוד לרוב הצדיקים.
אמר האדמור זקן, אם ינצח נפוליאון,
אם ינצח הצאר,
יהיה רע לגוף של היהודים וטוב לנשמה.
אם ינצח נפוליאון, יהיה טוב לגוף של היהודים ורע לנשמה, כי תהיה התבוללות וכו', ולכן הוא היה בכל התוקף
נגד נפוליאון, והוא גם לא הסכים להיות רגע אחד תחת השלטון שלו, והוא רק נסוג ממנו,
במהלך הנסיגה הוא גם נפטר.
והוא שלח אחד החסידים שלו, שדיבר צרפתית ורוסית, להסתנן למפקדה
של נפוליאון ולהעביר ידיעות.
ונפוליאון היה מאוד מאוד מחודד.
לא מאחד נפוליאון נכנס בבת אחת לאוהל שם של המפקדה,
פנה אל החסיד הזה ואמר לו, אתה מרגל? ושמנו את היד על הלב
כדי לראות אם...
והוא אומר, מוח שליט על הלב. אמרתי, לא, מה פתאום, למה אתה אומר את זה? אני כאן, אני נאמן, אני רק מתרגם וזה.
טוב, תכף.
אז זה מה שקורה כאן.
נחמיה מחליט לנצל, כנראה הוא מחכה להזדמנות, מחליט לנצל את ההזדמנות
ואומר למלך, המלך לעולם יחיה.
מדוע לא ירעו פניי אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה עוקלו בה אש.
כן, איך אני...
ואומר לי המלך, על מה זה אתה מבקש?
ואתפלל אל אלוהי השם. תזכרו את המילים האלה, ואתפלל, אנחנו בהמשך ננסה לחשוף את התפילה של נחמיה.
ננסה לגלות אותה.
יש לי
כיוון,
נוסח, מצאתי את הנוסח של התפילה של נחמיה, אולי.
אבל אני מקווה שאתם כבר מבינים
שהאווירה פה מאוד מאוד מזכירה את מגילת אסתר, נכון?
זה קורה בשושנה בירה,
יש פה משתה יין, יש פה סכנת הרעלה, בקתן ותרש,
המלך, המלך, המלך,
ואז הוא אומר כאן, אם על המלך טוב,
כן?
ואומר למלך,
אם על המלך טוב,
ואם יתאב,
עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה על עיר קברות אבותי ואבננה. אני רק רוצה להסביר מה הכוונה אבננה.
הכוונה אבננה זה את מה?
את מה?
לא את העיר אלא את
החומה.
הרי החומה כל הזמן מתואר שהיא פרוצה וכו'.
המשמעות, אנחנו נדבר על זה בעזרת השם, נרחיב על זה בשבוע הבא.
המשמעות של בניית חומה
היא משמעות ביטחונית צבאית נקודה.
האם אני ברור?
אני רוצה להסביר דרך הדבר הזה,
שיהיה ברור, כן?
משמעות בניית חומה, המשמעות שלה היא משמעות צבאית-ביטחונית.
כשאתה בונה חומה, אתה צריך בעצם להגן עליה. אתה לא בונה סתם חומה בלי שאתה יכול להגן עליה.
אם אתה צריך להגן עליה, אתה בעצם צריך לקבל היתר להקים כוח צבאי. בעצם נחמיה מבקש רשות להקמת כוח מגן עברי ראשון ביהודה מאז הצבא האחרון שהיה כאן בימי צדקיהו.
אני רוצה להגיד כאן איזה משהו מאוד מאוד לכאורה פשוט.
אנחנו, השבוע יהיה ראש חודש תמוז,
ובשבת, ועוד שבועות זה יצא יז בתמוז, הצום נדחה ליום ראשון.
למה יש לנו שני צמות כל כך סמוכים?
יז בתמוז תשעה באב.
זה גזירה, הצום זה הגזירה הכי חמורה שחזל יכולים לגזור.
תענית.
זה בסך הכול, זה על אותו עניין, נכון? למה יז בתמוז
רצה חומה? למה תשעה באב
נרחב בית המקדש? אז זה כאילו אותו עניין. בכלל חורבן בית המקדש,
גם נפרצה החומה, הכל, הכל, הכל כלול.
למה צריך, יחסית, בתקופה סמוכה.
זה לא אותו דבר בכלל.
יז בתמוז זה צום על אובדן המדינה.
חומה זה מדינה.
תשעה באב זה צום על אובדן המקדש.
בסדר?
שני עניינים נפרדים, וגם יכולים להיות זה ולא זה.
לדוגמה, יכול להיות מקדש בלי מדינה.
מתי?
פה, בבית שני, היה מקדש. בלי מדינה, לא הייתה מדינה.
לאורך הפרסים, וגם,
זה גם יכול להיות הפוך, מדינה בלי מקדש, כמו היום,
נכון?
אז דיכאון רעיון שלנו, מדינה בלי מקדש,
אז צום יום ז בתמוז, מה צריך לעשות?
איך?
לא לבטל, אלא...
ליום משתה ושמחה.
יש דבר כזה?
מה אתם אומרים?
אפשרי?
אפשרי?
נכון.
הגמרא במסכת מגילה אומרת שרבי ביטל את ז בתמוז.
בתקופתו
בתקופתו הוא ביטא את זה בתמוז כי היה אנטונינוס כי היה נציב רומאי נחמד ליהודים אז הוא אומר זה כבר לא הושמד זה שלום
ולכן כתוב שזה יהפך אפילו ברמה הזאת
טוב אנחנו היום אין לנו את הכוח לעשות את הדבר הזה וכו' אבל צריך לדעת שזה בעצם
שני צומות נפרדים אז זה בעצם מה שקורה כאן
יפה טוב עכשיו
למה אין סיכוי בעולם
שנחמיה יקבל את מה שהוא מבקש
גם זה מאיים, זה לא, קשה להגיד שזה מאיים, כי זה, מה, זה כוח כזה, אבל הבעיה באימפריה,
שמה שאתה נותן לאחד,
אתה תצטרך לתת לכולם.
הוא רוצה, אז ברגע שהוא קיבל, אז למה אני לא, ולמה אני לא, אני גם רוצה, ויש לו שבע ועשרים ומאה מדינה, ואז האימפריה תיפול.
אתה כל הזמן צריך לחשוב,
אתה נותן משהו למישהו אחד, אז זה מיד נהיה רוחבי, אז זה לא נשאר בסוד.
ולכן אין מצב שזה יקרה.
בכל אופן, נחמיה הוא שר קרוב למלך, ולא נעים להגיד לו לא בפנים.
אז מה עושים שאתה לא רוצה להגיד למי שלא בפנים?
הקים ועדה.
כשמנחם בגין רצה להרוג את האוטונומיה,
אז הוא הקים ועדה עם הדוקטור יוסף בורג לבחינת האוטונומיה. דוקטור בורג, הוא דיבר שבע שפות,
כל דבר היה צריך לתרגם לכל השפות,
הוא קבע פגישות, הפגישות בוטלו, היה חגים, היה פה. בקיצור,
זו הייתה תוכנית לחנוק את תוכנית האוטונומיה, מה שנקרא, במוות איטי וגסיסה איטית.
זה מה שהוא אומר לו כאן.
ויאמר לי המלך מהשגל יושבת אצלו,
עד מתי יהיה מהלך אחר, או מתי תשוב? כאילו, תתחיל להגיש טפסים, תגיש בקשות, תגיש פה, תגיש... נדבר על זה, בקיצור, נעשה ככה על זה.
אבל אז, בפסוק הזה יש
שינוי דרמטי.
ויטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן.
עכשיו, ברשותכם, אני רוצה לעשות רגע זום אין על הפסוק הזה.
נכון?
אני מנסות להבין אותו. הפסוק הזה הוא מאוד מאוד תמוה. קודם כל תראו למה.
שימו רגע את זה בצד, את המילה שגל בצד, היא באמת,
תכף נתייחס אליי, היא מילה מאוד מאוד משונה,
היא מילה בוטה.
כשהיא נכתבת בתורה, אנחנו לא קוראים אותה.
אנחנו קוראים ישכבנה, נכון?
למה התורה משתמשת, התנ״ך, הנביא משתמש במילה כל כך בוטה?
בסדר? שימו את זה רגע בצד.
אתה יודע, התייחסנו. אז קודם כל, למה, אם תתייחס, למה זה מעניין אותנו בכלל?
למה זה רלוונטי לסיפור?
מה היה, מי הייתה לידו בחדר, מי זה, אם הייתה תמונה על הקיר או לא תמונה על הקיר? את מי זה מעניין? למה זה חלק מהסיפור?
אז באמת המילה של גל היא גם מילה מאוד מאוד בוטה וגם נראית לא קשורה לכלום.
אבל חוץ מזה, הפסוק הזה לא מסודר.
אני רגע מדלג על המילים של גל.
ויאמר לי המלך,
עד מתי המהלך, אחר מתי תשוב?
זאת שאלה.
עכשיו צריכה להגיע מה?
תשובה, אני אלך, אני אחזור בעוד שנה, ואז צריך לבוא המענה של המלך אם הוא מסכים או לא מסכים.
אבל זה לא כתוב ככה.
ויאמר לי המלך,
עד מתי יהיה מהלכה ומתי תשוב? ויטב לפני המלך וישלחני,
כאילו הוא מקבל אישור,
וייתנה לו זמן, אחרי שהוא כבר בדלת הוא מסתובב ואומר למלך, אה, אדוני המלך אני גם חוזר בעוד שנה.
איזה מין דבר עקום זה?
אומר כאן רבינו המלבים
מסברתו, מליבו הגדול של המאלבים,
הוא אומר ככה,
כשהגיע נחמיה לדריווש
ורצה לבקש את הבקשה,
דריווש לא העלה בדעתו לאפשר לו את הדבר הזה,
אתה גגג אותנו מכל המדרגות.
אבל ליד דריווש ישבה אמא שלו,
המבוגרת והזקנה, זו המלכה, אם המלכה אסתר,
שפעם האחרונה שפגשנו אותה היה במגילת אסתר, ואולי כבר עברו שלושים שנה מאז,
אבל היא סוכנת מוסד סמויה,
היא פעלה אז, ואז היא נכנסה לתרדמת, כאילו זה. ועכשיו עוד פעם יש לה הזדמנות להשפיע השפעה של ממש
מכרעת על תולדות התנועה הציונית,
והיא שם
כדי להגיד למלך, לבן שלה, תן לו,
אתה אח שלו,
גם אתה יהודי אל תשכח.
וזה בעצם מה שכתוב כאן, הוא רוצה להגיד לו, והוא אומר לי המלך,
אז מתי המלך אדוני? אבל אז היא מדברת איתו,
ואיטב לפני... אמרת, טוב, אתה יודע מה? אימא אמרה, יאללה, לך.
ואיטב לפני... אה, אני חוסם אותך?
וואי, סליחה.
התקשרת אליי ולא עניתי לך?
פשוט תזיז ותשים את המפתחות. אתה יודע, יש לך רישה?
למי יש רישה? יש לך?
תחילה.
אין קודם כלום.
הקושי יש אוטו.
הקושי יש... סליחה.
אז אה...
אז אה...
אז אה... מה?
כן.
אומר המלבים, זו הסתר.
אז למה היא נקראת בכזה שם מזעזע?
מה?
כן, כן, ודאי, כן.
כן, כן. אז למה, למה,
זה כל כך מתבקש, המלבים,
למה לקרוא?
בואו נו, בואו, אני רק חוזר.
היא אסתר, היא סוכנת סמויה, מחויבת
להצלחתה של התנועה הציונית. היא עשתה את האקט שלה
בימי אחשוורוש והצליח מה שהצליח. היא עדיין ככה, כמו צוללת,
נמצאת מתחת לפני המים, רגע שצריך, היא עולה,
תוקפת, צריכים אותה שם. למה שקל? כדי שנזכור את המחיר שלה.
היא שילמה את המחיר הכבד מכולם
בתור סוכנת.
היא שילמה את המחיר. כשנגמרת מגילת אסתר וכולנו הולכים לחגוג ולהיות מרוצים וכל זה,
רק מישהי אחת לא יכולה לחגוג. מי זאת?
אסתר, היא צריכה להמשיך לגור איתו עם הטמא הזה, נכון? היא צריכה להמשיך להיות בכל המסיבות ובכל ההילולות ובכל השחיתויות, היא צריכה, היא לא יכולה להגיד, אוקיי, נגמר בגילת אסתר, אני רוצה לחזור ללמוד תורה עם מרדכי, נכון?
אותו דבר, אגב, גם מי עוד?
יוסף.
גם יוסף הצדיק.
בגיל 39 נגמרות הדרמות עם יוסף, זהו.
בגיל 30 הוא נהיה המשנה למלך מצרים,
שבע שנים סבה,
שנתיים רעב, בגיל 39 מגיע יעקב, מגיע כל המשפחה, חיבוקים, נשיקות, דרמה, בכי, וזהו, נגמר.
עכשיו מה יוסף רוצה לעשות?
הוא יחזור למשפחה, ללמוד תורה עם אבא, שהנכדים יגדלו בגוי ארץ גושן. הוא יכול?
הוא לא יכול.
יש לו עכשיו
70 שנה.
הוא מת בגיל 110, שהוא בכלוב מזהב.
אז לכן, כדי שנזכור את המחיר הכבד שהיא שילמה, הסוכנת הסמויה הזאתי,
זו המילה, מילה קשה.
תראו איזה מחיר היא שילמה.
אבל היא הכריעה את הכף.
וישלחני המלך, וישלחני, ואת תתנה לו זמן.
ועכשיו, כמו יהודי טוב,
בסדר? ברגע שנתנו לך אצבע,
אז אתה אומר, הואיל ויתרחש ניסה,
הואיל וקרה זה, אז בואו נלך עד הסוף.
הוא אמר למלך, אם המלך טוב,
איגרו תיתנו לי על פחבת עבר הנהר אשר יעבירוני עד אשר אבוא אל יהודו. אני רוצה מעבר חופשי, קיבלת.
עוד איגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך,
שייתן לי עצים לקרות שערי הבירה אשר לבית ולחומת העיר, ולבית אשר אבוא אליו. וייתן לי, אמר, אני צריך עצים כדי לעשות חומה, קבל.
תקציבים.
ואבוא אל פחבת עבר הנהר,
ויתנה להם את יגרות המלך, וישלח עם ימי המלך שרי חיל ופרשים.
אני רוצה, רבותיי, שתעצמו רגע את העיניים.
תנסו לדמיין את עצמכם בירושלים
של נחמיה, של עזרא.
כבר העסק תקוע ארבעים שנה.
חרפה, בושה.
ביום אחד אתם מסתכלים לכיוון צפון ורואים שיירה מגיעה.
בראש השיירה מישהו הדור, לבוש מדהים,
לבוש מדהים,
על סוס,
עם שיירה צבאית מאחוריו ואחרי זה גם עורכה לוגיסטית.
עובר לכם בראש אויביו,
וואי וואי וואי וואי, מי עכשיו הגיע אלינו? איזה אויב עכשיו הולך לעשות אותנו חרפה?
אבל כשהמנהיג הזה מתקרב ויורד מהסוס,
הוא מדבר עברית.
שלום עליכם אחיי ורעיי, אני נחמיה,
מוניתי להיות הנציב העליון
The High Commissioner, נכון? זה הנציב העליון לארץ ישראל,
גאולה.
כן, יש, היה יהודי בשם נווק, הוא היה המזכיר של הרבורד סמואל.
יש איתו ריאיון מקסים.
הוא מתאר, הרבורד סמואל הגיע לארץ באזור יולי עכשיו,
אוגוסט, יולי-אוגוסט, ולא הרבה זמן אחרי שהוא הגיע, הוא הלך ברגל בשבת מארמון הנציב לבית-כנסת החורבה
ועלה לתורה.
זו הייתה שבת נחמו,
והוא עלה לתורה, בירך, קרא,
והנורוק הזה אומר,
זה אומר שכשה...
הוא אומר
When the high commissioner says, נחמו, נחמו,
there was a blow in the audience, it was the feeling of redemption,
כאילו, התחושה של הגיעה הגאולה.
הגיעה הגאולה. כולם, זו הייתה איזו הנחה בקהל, הייתה איזו נהייה, נהמה, לא איזה נהמה בקהל שהגיע הזמן
הגאולה. אתה מבין? זה כאילו הדבר הקרוב ביותר
למה שהופיע כאן אצל נחמיה.
נחמיה מגיע.
דרמה עצומה, עם כוח צבאי מסוים שיש לו, קטן אומנם, אבל כוח צבאי,
ועם אישור לבנות חומה.
אישור לבנות חומה.
טוב,
אמרנו, ואתפלל אל אלוהי השמיים.
אני מבקש מכם להצטייד בכוח הדמיון,
ואמרתי לעצמי, המילה הזאת, הבוטה שהזכרנו, שגל,
היא מוזכרת עוד פעם בתנ״ך.
יש אותה בתורה, אבל לא קוראים אותה. יש עוד פעם אחת בתנ״ך. איפה?
תהילים. יפה מאוד. איפה? איזה תהילים?
תהילים הם וה... בוא נראה.
מ.ה.
מ.ה. עכשיו, אני רוצה לטעון טענה שהפרק הזה,
וזה הפרק שנחמיה אמר
כשהוא נכנס.
זו התפילה. כתוב ההתפלל אליה שם, התפלל את הפרק הזה.
בואו נראה.
ספר תהילים מורכב מפרקים שדוד אמר
ומפרקים שנאמרו לפניו ואחריו.
משכיל איתן האזרחי, למנצח לבני קורח מזמור,
ובסוף עגדו את זה לאוגדן אחד.
הרוב זה
תפילות דוד בן ישי,
חלק זה תפילות שנאמרו לפניהם ואחריהם.
יושב בסתר עליון, אמר אותו משה רבינו. יש כל מיני חזל מסמנים. אני רוצה להגיד שהפרק הזה
אמר אותו נחמיה. בואי ננסה להבין איך.
הוא השתמש בפרק הזה.
למנצח על שוש... תודה, סליחה על הטרחה. לא הפסדת כלום, תאמין לי.
ברוך תהיה.
למנצח על שושנים לבני קורח משכיל שיר ידידות.
אנחנו מנסים להבין מה הייתה התפילה שאמר נחמיה,
אז דילגנו לתהילים מ.ה.
רכש ליבי דבר טוב,
אומר אני מעשי למלך, לשוני אצופר מהיר.
כלומר, יש לי רעיון,
יש לי רעיון, אבל אני צריך להיות
מלשון מדויקת, כי אם אני אתחיל לגמגם,
אני אתחיל, אז אלה לך ההזדמנות. אני צריך להיות חד ומחודד.
ואז הוא מדבר אל עצמו.
יפיפית מבני אדם, מוצג חן בשפתותיך, הוא כאילו מעודד את עצמו.
על כן ברכיך אלוהים לעולם.
חגור חרבך על ירך גיבור אותך ועד ערך. כלומר, ראה את עצמך כנציג העם היהודי,
כנציב העליון עם חרב,
והדרכה, צלח רחב על דבר אמת וענווה,
צדק ותורך הנוראות ימיניך. כלומר, תלך, תבוא בענווה, תבוא בשליחות, תצליח.
חיציך שנונים,
חיצי הלשון,
אתה עושה את הדברים המדויקים,
עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך.
בתוך הלב של המלך יש אויבים.
מי הם האויבים?
העמים האחרים, שיבקשו גם מה שאני מבקש.
ואז בתוך לב המלך יתרחש איזה מאבק, האם לתת לו, לא לתת לו, לאפשר לו, לא לאפשר לו.
כי המלך זה, אז הוא אומר, עמים תחתיך יפלו בלב אויבי המלך.
כן, אני אצליח.
ואז הוא פונה לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא, כיסאך אלוהים עולם ועד.
שבט מישור, שבט מלכותך. הקדוש ברוך הוא, אתה המלך האמיתי.
הוא רק יושב על כיסא, אבל לב מלאכים ורוזניים
ביד השם.
ואז הוא חוזר לדבר על עצמו, אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משככה אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך. למה אני הגעתי לכזה מעמד
שאני שר משקיעים, למה יש לי תפקיד? כי אני אהבתי צדק, שונא רשע, אני שומע את הרשע,
את החרפה. כאילו זאת שאלה ששואלים, בעצם יש מקום לשאול, כל מי שנהיה מנהיג ציבור,
למה הוא נהיה מנהיג ציבור?
כי הוא הרבה פעמים, מגיל צעיר,
זה אנשים שאהבו צדק ושנאו רשע.
כן? כל מיני כאלה.
אז זה מה שהוא אומר. על כן משכה אלוהים אלוהיך שמן ששון מחבריך.
ואז הוא נכנס לארמון.
בום.
מור ואהלות קציעות כל בגדותיך,
מן הכלי שן מיני,
שימחוך, הוא רואה בגדים יפים, ארמונות, שן, הוא נכנס לתוך החדר.
בנות מלכים ביקרותיך,
הוא רואה פתאום מלא בנות, אבל פתאום
נצווה שגל לימינך בכתם אופיר.
הוא רואה אותה.
היא איתנו, היא לא איתנו,
היא מזוהה עם היהדות שלה, לא מזוהה, איפה היא נמצאת?
ואז הוא כאילו מדבר איתה
שמעי בת וראי תשימי לב כאן לסיטואציה
תשימי לב מה קורה, להטי אוזנך
ושכחי עמך ובית אביך אולי זה בסימן שאלה אם שכחת את עמך ואת בית אביך אם אחרי שתחרישי בעת הזאת
רווח והצלה יעמוד ליהודים ואת ובית אביך תאבד וזו עוד ראיה חזקה שגל שגל בית אביך בית אביך
יתאב המלך יופייך כלומר
תמצאי חן בעיניו
כי הוא אדונייך וישתחווי לו. כלומר, הדרך שלך לעזור לי זה להיות כאילו תחתיו ולשכנע אותו, לפתות אותו כמעט, כמו שאסתר עשתה לאחשוורוש.
ובא צור במנחה, פנייך יחלו אשירי עם.
ואז הוא אומר לה, כל כבודה ואת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. אני יודע, או אני בוטח, שהפנימיות שלך
נשארה מחוברת לעם ישראל. למרות שכלפי חוץ את נראית מלכה פרסית לגמרי,
וכבר עברו המון שנים,
אבל אני יודע שבפנים נשארת,
אני מתפלל,
אני מבקש, אני מקווה שבפנים נשארת מחוברת לעם שלך.
אז הוא אומר, לרקמות תובא למלך בתולות אחריה רעותיה מובאות לך. הוא מתאר פה את התהלוכות, כאילו היא קמה מהכיסא,
היא כבר זקנה, אסתר, והולכת אל המלך ולוחשת לו משהו על האוזניים,
ואז הוא פתאום מקבל את הבשורה שהוא יכול ללכת. אז הוא מתחיל להלל,
תחת אבותיך יהיו בניך,
תשיתמו לשרים בכל הארץ.
כלומר, אני הולך להיות תחת מקום אבותיי,
תחת מקום אבותיי ולהיות שר.
על ארץ ישראל.
ומיד מודה נחמיה הזכירה שמך בכל דור ודור על כן עמים יהודוך לעולם ועד. זה ממש נראה לי
שזה מה שנחמיה אמר.
רבותיי, ההיסטוריה חוזרת.
ואנחנו כל הזמן מנסים למתוח קווים מקבילים
בין מאורעות ספר נחמיה לבין מאורעותיה של התנועה הציונית
בטלטלותיה לקראת הקמת מדינה. אחד הפרקים המרתקים,
כשנגמרה מלחמת העולם השנייה היו מאה אלף עקורים שהמתינו לעלות לארץ ישראל
והיה המון המון לחץ שהבריטים יאשרו מאה אלף סרטיפיקטים.
המספר היה מאה אלף. המספר שהיה בחדשות,
מספר האישורים שהתנועה הציונית ביקשה היה מאה אלף.
הרבה דברים קרו, בין השאר מה שקרה זה שמרכז הכובד עבר
מאנגליה לארה״ב בכלל.
באנגליה דוקטור ויצמן היה בעל משקל.
ארה״ב פחות הכירו אותו, פחות היה.
ובסופו של דבר גם ארה״ב התחילה כל הסיפור של האם חלוקה או לא חלוקה וכל זה.
לא הייתה ברירה, לא הייתה עצה אחרת,
ושלחו את הדוקטור ויצמן באונייה לארה״ב להיפגש עם הנשיא טרומן.
ויש ראיון של הנשיא טרומן בעצמו,
שהוא אומר, במחלקת המדינה אמרו לי, תקשיב,
אם אתה תפרוש את הדוקטור ויצמן, אתה לא תוכל להגיד לו לא, כי הוא גם אב שכול, הבן שלו נפל.
פשוט אל תיפגש איתו.
זהו.
זה הפתרון.
כי זה נוגד את האינטרסים שלנו, אנחנו נסתבך עם הערבים, עם הנפט, כל התירוצים שמאז ועד היום, אז פשוט אל תיפגש איתו.
הדוקטור ויצמן מגיע לארה״ב ומנסה להיפגש עם הנשיא טרומן, ולא מצליח.
נחזור אליך, לא נחזור אליך, קיצור.
לא, לא הולך.
אז הם הבינו שהנשיא טרומן מתחמק.
עשו עבודת מחקר,
אבא אבן עשה עבודת מחקר, הוא היה המזכיר של הדוקטור ויצמן,
והם הגיעו ליהודי אחד בקנזס,
שהיה איש עסקים,
והוא עזר לטרומן בתחילת דרכם העסקית,
עזר לו מאוד.
הם הצליחו להגיע, אמרו לו, תקשיב, אנחנו חייבים שתעזור לנו, יש לנו... הוא אמר לו, מה אתם רוצים?
רק דבר אחד,
תשכנע את טרומן להיפגש עם ויצמן. זה הכול.
לא מבקשים לך שום דבר.
הוא אומר, אני אעשה את זה.
הוא בא לטרומן, טרומן פשוט מספר את זה בקולו.
הוא פגש, הוא אמר לו, תשמע, אני צריך לך משהו, אז טרומן אמר לו, תשמע, אנחנו חברים 40 שנה, לא ביקשת ממני אפילו פעם אחת כלום.
אני נורא אשמח לעזור לך.
הוא אמר לי, יש רק בקשה אחת ממך,
תפגוש את הדוקטור ויצמן.
הוא אמר, אוקיי, אני אפגוש אותו.
באמת, הוא פגש את הדוקטור ויצמן, ואז הוא כבר לא יכול היה להתנגד,
והעבירו הוראה למחלקת המדינה שיתמכו בהצעת החלוקה באו״ם וילחצו על המאה האלה. בקיצור, אתה צריך למצוא את חוט הקשר הזה.
כן? אז כאן, חוט הקשר שהשפיע על דריווש המלך לקבל החלטה נגד האינטרס הממלכתי הכללי של האימפריה כולה,
זו הייתה אסתר שהייתה שם,
וזו הפעולה האחרונה של האישה הגדולה הזאת,
שהייתה סוכנת מוסד סמויה והמתינה
עד שהייתה לה עוד אפשרות להכריע על מהלך התנועה הציונית,
כאן בנקודה הזאת.
בשבוע הבא נעסוק, נעמיק חקר בכל נושא החומה. למה חומה זה כזה חשוב? למה העיר מוקפת חומה היא יותר קדושה?
איך זה קר... אנחנו נחזור רגע לפורים, ננסה להבין את האירוע שם.
למה שם פתאום צפה לנו הסיפור של ערים מוקפות חומה, ואיך כל זה קשור לתנועה הגדולה שנקראה תנועת
חומה ומגדל.
לכן כדאי מאוד להגיע גם בשבוע הבא. חזק וברוך הוא מותר.
