לומדים כאן תורות קצרות ומלאיבות של רבי ישראל בעל שם טוב.
קודש קודשים, אור שבעת הימים.
הלימוד הזה גם יהיה בעזרת השם לחיזוק ההתקשרות לרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה.
שזה ממשיך את המסורת של הצדיקים הגדולים.
ובעזרת השם בחודש אלול כנראה נחזור ללמוד כאן טניה מההתחלה. סבל חדש של טניה. אבל בין טניה לטניה קצת ככה טוב.
יש לנו כאן נושא.
הנושא,
תראו, אני אגיד לכם מה הבעיה בנושא הזה. אולי הוא ייראה לנו כמעט מובן מאליו, ברוך השם,
אבל צריך להבין שכשהבעל שם טוב כתב את זה, זה היה חידוש עצום.
ואחרי זה הגיע גם הרב קוק וכתב על זה, וגם זה היה חידוש עצום.
היום זה נראה שהדברים יותר נהיים פשוטים.
וזה כל הנושא של היחס לגוף, או היחס בין הגוף לבין הנשמה ולבין הנפש.
בסדר?
מהו היחס
הנכון לגוף?
האם צריך להתייחס אליו בכלל, הוא פונקציה, הוא כתובת, הוא רלוונטי, או שהוא מהווה מניעה
וצריך להתגבר עליו, נכון, פת במלח תאכל, מים במשורה תשתה, על הארץ תישן,
ככה, לגרוך על הגוף.
אז יש כאן שלוש תורות מהבעל שם טוב.
האחרונה היא, החידוש הכי גדול, האחרונה זה ממש פצצה.
אני מקווה שבאתם מצוידים לפצצות,
יש פה מישהו אחד שבטוח יכול לעזור בעניין,
נטרול פצצות.
אז בואו נראה.
זה הכל לקוח מספר כתר שם טוב, שזה תורות קצרות של הבעל שם טוב.
אז אומר הבעל שם טוב, כי תראה חמור, הפסוק הולך,
כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו,
ואז יש פה באמת פסוק מאוד מעניין, התורה כאילו אומרת מעלה אבה אמינה וחדלת מעזוב לו, כאילו,
עזוב תעזוב עמו.
כלומר, התורה מעלה את האווה אמינא שאולי, יאללה, אתה לא רואה, לא מעניין אותי, לא.
אל תתעלם, תעזור.
אז הבעל שם טוב מפרש את זה על הגוף, כי תראה חמור, חומר.
כי תראה חמור.
כאשר תסתכל בעיון טוב בחומר שלך, ההוא הגוף,
תראה שונאתך שהוא שונא את הנשמה המתגעגעת לאלוקות ורוחניות,
ועוד תראה שהוא רובץ תחת מסעו
שנתן הקדוש ברוך הוא להגוף שהזדכך על ידי תורה ומצוות והגוף מתעצל בקיומם.
טוב, זה נתון, זו עובדה.
זו עובדה
שהגוף מושך לכיוון מסוים והנפש מושכת לכיוון אחר.
הגוף מושך, כמו שאומר אדמו״ר הזקן, תודה.
אומר אדמו״ר הזקן בספר התניא שהנפש הבהמית
היא מורכבת מארבעה יסודות,
גם הנפש האלוקית וגם הנפש הבהמית מורכבים מארבעה יסודות,
אבל הנפש הבהמית מורכבת מארבע יסודות שזה עפר,
מים, רוח ואש.
ואז תחת הכותרת של כל אחד מהם יש מידות שליליות.
מהעפר יש עצלות ועצבות
וכבדות
מהמים יש רדיפה אחר התענוגות
מהרוח יש גאווה והתנשאות
ומהאש יש כעס.
כעס והתפארות, ככה הוא כותב.
אז זה מושך כלפי מטה.
הגוף שונא את הנשמה.
למה הוא שונא את הנשמה?
כי לכאורה, כן, הכל באהבה אמינו, בסוף נראה שזה לא ככה.
אבל לכאורה, הגוף,
לכאורה הוא שונא את הנשמה, כי היא דורשת ממנו
להיות ככה ולהיות ככה. אז רוצים להרוג את השליח.
זה סוג של אנטישמיות.
היה פעם ביטוי שנקרא אוטו-אנטישמיות.
זה האנטישמים הכי גרועים היו יהודים.
היה אחד, גרמני, איך קראו לו?
אמרתי על השם שלו, ראוטה.
שהוא כתב כל מיני דברים בשנאה עצומה כנגד העם היהודי.
אני גרמני, אני רק גרמני, כאילו זה... אז כמו שיש אוטו-אנטישמיות בעם היהודי, יש גם אוטו-אנטישמיות באדם עצמו. הגוף
שונא את החלק האלוקי שאמור להזכיר לו כי זה...
כל הזמן צריך לשים סייגים,כל הזמן צריך לעצור,כל הזמן צריך לשים לב,כל הזמן צריך להתבונן
ולא רק זה, אלא שכלפי אותם מצוות שנתן לנו השם יתברך, שאיתם אנחנו יכולים,
וזה, הכל עייף ויגע, נכון?
טוב, אז מה לעשות, זו המציאות.
אדם יודע את האמת במוחו, אבל בהתנהגות הוא קצת פחות הולך.
אז מה?
אז אולי נכריז מלחמה על הגוף.
תעניות, סיגופים, כל מיני דברים כאלה, כדי לצמצם.
אולי יעלה בלבבך וחדלת מעזוב לו,
שיוכל לקיים שליחותו,
כן, כדי שהגוף יוכל לקיים את השליחות,
אז לא נעזור לו, לא ניתן לו אוכל, לא ניתן לו התעמלות,
לא ניתן לו רפואה, כאילו נשים שק, לא יודע, כל מיני דברים כאלה, נזלזל בגוף.
אומר הבעל שם טוב, לא, אם תתחיל בשיא גופים לשבור את החומריות, הנה לא זו,
בזו הדרך ישכון אור,
כי אם עזוב תעזוב עמו לברר את הגוף ולזככו ולא לשוברו בשיא גופים.
לברר את הגוף ולזכחו. כלומר, זה הולך ביחד.
התשובה בתהליך התיקון הולכת ביחד עם הגוף.
ביחד עם הגוף. אז אדם צריך,
בוודאי בארץ ישראל,
לאכול טוב, לאכול בריא, לאכול מאכלים טובים וטעימים,
ולטייל,
ולעשות התעמלות.
אחרי שהוא רץ, אחרי שהוא אוכל באופניים, הוא מרגיש טוב, עכשיו תסוגלו.
ושיהיה לו גם בגדים נעים, לא מפוארים,
אבל בגדים נעים ונעימים, וגם יגור בבית נאה.
עם כלים נעים.
ולא עם כל מיני סמרטוטים וכל מיני דברים, לקח מפה, לקח משם. שיהיה נחמד, נכנסים הביתה, יש אור, יש שמחה, יש טוב לבב.
וכל זה, וכל הזמן לדייק את זה, כל הזמן לנקות את זה, כל הזמן לשים לב מה גורר אותך יותר מדי ומה. בסדר, אבל זה הולך ביחד.
אולי היום זה נראה לנו ברור.
אני רואה כמה אנשים אצלנו בקהילה, כל מיני קבוצות ריצה,
בכלל, אתה רואה,
כולם רצים כל היום.
שאם ככה לוקחים את הבריאות שלהם ברצינות.
זה חשוב, אני חושב.
זה מה שהוא אומר כאן.
החידוש הגדול של תורת החסידות,
שהכל הולך ביחד.
הכל הולך ביחד.
היה הרי
דמות שנקראה הפרוש.
היו פרושים.
כאלה שהם סגפנים ומטענים ולא אוכלים, והם פסים כסוג של איזה אידיאל.
ובא בעל שם טוב והרחיק את הדמות הזאת.
האמת שזה נשען
על אבחנה יותר עמוקה.
תסתכלו רגע
מי הם הגיבורים בתנ״ך.
מי הם הגיבורים שלנו בתנ״ך? איזה דמויות?
אז זה אברהם, יצחק, יעקב, נגיד האושפיזין, משה, אהרון, יוסף, דוד,
דוד המלך, שלמה המלך, יואב בן צרויה, בניהו בן יהוידע,
אליהו הנביא, אלישע הנביא.
אתה עובר דמות אחרי דמות,
אנשים מלאי עוצמות חיים, שמשון, יפתח, גדעון
אנשים מלאי עוצמות חיים, נכון?
מלאים בעוצמות חיים, מלאים ב... דוד המלך הוא גם שער, יש לו שש תכונות
הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי, מה עם התכונות?
שש תכונות יש שם, מגן דוד, יפה תואר, ויפה תואר, ויודע נגן, ואיש מלחמה,
וגיבור חיל,
והשם עמו, ויש עוד אחד,
ואיש תואר,
איש תואר, שש כתבות
שש צוות.
נכון? יודע נגן וגיבור חיל ואיש תואר, איש תואר, לא כתוב איפה תואר,
וטוב רוי כתוב שם,
ויודע נגן והשם עמו.
שש תכונות.
אז וואלה, איזה תכונות מדהימות,
נכון?
חסידות מוז'יץ.
הרבהים מחברים ניגונים
והם מנגנים בעצמם.
אז זה בתנ״ך.
לעומת זאת, כשעוברים לתורה שבעל פה,
מי הדמויות?
הדמויות, מה?
איך?
רבי שמעון שהוא במאה רעשתים עשרה שנים,
רבי יהודה הנשיא שאומר, לא נהניתי מהעולם בעשרת אצבעות ולא נהניתי מהעולם באצבע קטנה,
רבי חנינה בן דוסה שדי לו בקו חרובים מערב שבת לערב שבת, זה הדמויות,
נכון? אלה הדמויות,
שהם כאילו לא צריכים את העולם,
רבי אלעזר בן אורקנוס שאוכל אדמה,
רבי יוחנן, אפילו השירים,
כמו נגיד רבן חיים בן זכאי,
אז כתוב עליו שלא הלך ארבע אמות לא תורה ולא תפילית ולא סך שיחה בטלה מיאמר.
ולא הלך ארבע אמות, כן, בלי תורה ובלי תפילית, הכל תורה, הכל,
נכון?
אז איך זה מסתדר?
איך זה מסתדר?
ויש גם באמצע דמויות ביניים, נגיד יהודה המכבי עוד קרוב לתנ״ך.
או,
יפה, אז צריך לאפיין.
יהודה המכבי הוא קרוב יותר לתנ״ך, אז כאילו, עדיין אתה שומע?
אז תאפיין את התקופות, איך אני יודע? איזה תקופה?
אה?
אומר לך יוסף מישעני שהגיע כאן מברזל זה בדיוק ההבדל בין גלות לבין ארץ ישראל כשחוזרים חזרה לארץ ישראל
חוזרים חזרה ללכוד בארצנו
אז כל כוחות החיים מתעוררים אז צריך
מה מה?
מה?
אוי יפה, איך קוראים לך?
אריאל. אריאל, יפה אמרת אריאל אבל קודם כל הייתי בטוח שתקשה עליי קושייה אחרת מה?
או, זה הקושייה. כל השמות שהזכרנו, זה הכל בארץ ישראל.
רבי עקיבא, תתרץ.
איך?
לא שומע.
רוצה לנסוע לחו״ל?
בימי דוד המלך, אתה רוצה לנסוע לחו״ל?
נסע לקרית גת.
דוד המלך מפורש.
למה?
דוד המלך מדבר עם שאול, אז הוא אומר לו, אם
השמש איתך בי ירך מנך, ואם בני אדם ארורים מלפני השם, כי גירשוני מי הסתפח בנחלת אלוהים,
בנחלת השם, באמור אלי לך עבוד אלוהים אחרים. נכון דוד המלך אומר את הפסוק הזה?
הוא אומר את הפסוק הזה. נמצא מצד ימין למטה.
אז
למה הוא אומר את זה?
הוא צריך לברוח משאול, הוא ברח לאחיש מלך גת,
ומשם הגמרא לומדת,
מלמד שכל מי שגר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, אבל דוד גר בארץ ישראל, קרית גת זה ארץ ישראל לכולי עלמא, אז לומדים מזה שהעיקר זה הריבונות.
הריבונות בארץ ישראל, היא מגדירה אם אתה,
כל ההצעות המעוותות שנשאיר את היישובים
תחת ריבונות פלסטינית, כאילו כל מיני דברים,
ריבונות זה העיקר,
בסדר?
אז לכן, למרות שהתנאים האלה שהזכרתי גרו בארץ ישראל, אבל הריבונות הייתה ריבונות רומאית ברוב התקופה,
בכל התקופה כמעט של התנאים זה ריבונות רומאית.
אז אם כך זה שתי תקופות.
כשהמציאות היא גסה, המציאות היא...
הרי אתם יודעים,
צריך להרחיב לכם מה זה הרומאים, נכון?
הרומאים, הספורט שלהם, התחביב שלהם, מה זה?
מה?
גלדיאטורים. שפיכת דמים, גלדיאטור, יפה, איזה שפיכת דמים, וזה...
לא יודע. גם ה...
תמיד מתלבט, מי יותר גרוע בגלדיאטור? האלה שמתחרים, הייתה להם ברירה, או הקהל.
אימא, משעמם לי. טוב, חמוד, לך לקולוסיאום, יש שם גלדיאטורים היום, תלך תראה, חמוד.
מה קורה? נו, היום זה... מה, האיש בלוז?
אה, היום זה כמה עבדים יהודים נלחמים נגד עריות וזה, לך תראה, אולי יהרגו כמה, תחזור, תספר איך היה בכולל,
כן, איך היה בקולוסיאום.
אתם יודעים שאת הקולוסיאום בנו מהכסף שהם שגדו מעם ישראל,
מהחורבן.
אז כשהמציאות היא כזאת, אז אתה אומר, מה יש לחפש במציאות הגסה הזאת?
אין לי מה לחפש פה. הפוך,
המדרגה הכי גדולה זו של מי שפרש, לא צריך את המציאות הזאת.
היא בעיניי...
אבל כשחוזרים לארץ ישראל והמציאות היא מתוקנת,
אז קדימה,
אז יחד עם הגוף.
אז שאלת,
אבל החסידות זה לפני.
יפה אמרת,
לקראת התחלת התעוררות המדרגה,
הצדיקים הרגישים עם חוש הריח כבר
מתחילים להכין את התשתית.
אז רבי נחמן הכין את כל התשתית לכל התרבות הפוסט-מודרנית,
וכתב את כל הסיפורים על כל החיטה המשוגעה,
הכל הכל הכל, והבעל שם טוב מכיל את התשתית לקראת הגאולה, לקראת זה שאנחנו חוזרים חזרה לארץ ישראל וחיים חיים שלמים.
ולכן בתקופתו, כשהבעל שם טוב כתב את זה, זו הייתה פצצה, מה אתה מדבר,
כאילו הגוף הוא...
והוא אומר, לא, לא, עם הגוף, ביחד, ביחד, בסדר?
ביחד. אז זה אומר שהרב קוק באגרות,
יש לו הרבה אגרות שהוא מתמודד עם טענות ששואלים אותו,
אני אגיד את זה בשפה שלנו,
והוא גם עושה צעדים מעשיים בעניין.
שואלים אותו, אלה שגרים ביפו, אנשי היישוב החדש,
תגיד,
למה האלה, היישוב הישן, הם נראים תמיד כמו מדוכאים?
כאילו, כאילו,
מאורחים כאלה, למה זה ככה?
אז הוא מסביר להם, תראו את כל הגלות וכל הפרעות וכל... אבל אתם צודקים שכשאתה נכנס לדבר של קודש, הוא צריך להיות יפה. והרב קוק מאוד מאוד התאמץ, שהבית הספר שהוא בנה שם, שהוא
תמך בו, בית הספר תחכמוני,
שהוא היה כאילו המקבילה של הגימנסיה הרצליה.
פתחו את הגימנסיה, והגימנסיה היו לימודי כפירה, אבל הגימנסיה הייתה במקום מאוד מאוד יפה,
מאוד זה, אז הוא אומר, גם אנחנו צריכים שבית ספר יהיה מקום יפה, ומאיר עיניים, ומאיר פנים,
בקיצור זה הולך ביחד. ברוך השם זה כבר היום נראה דבר פשוט ומובן מאליו.
אבל הבא שחידש את זה
בצורה מאוד מאוד בעד. ועכשיו תראו איך התורה אותי מתרחבת.
הגוף זה לא רק הגוף, זה הולך ומתרחב. עוד תורה קצרה, כאשר גופו חולה גם נשמתו נחלשת
ואינו יכול להתפלל כראוי אף על פי שהוא נקי מעבירות.
לכן צריך האדם לשמור בריאות גופו מאוד.
אני לא אעשה כאן סקר,
אני לא אעשה פה סקר, למרות שהתוצאות שלו ברורות לי מראש.
מה רמת הידיעה של היושבים כאן
על נושא בריאות הגוף שלהם, תזונה,
אכילה וזה? מה רמת הידיעה?
ידיעה או ביצוע? ידיעה, לא ביצוע.
מי יודע מה קורה עם הגוף, איך הגוף עובד?
אוכל, תזונה, מה?
לא ביחס לרופא, ביחס למה שאתה צריך לדעת כדי לנהל את הגוף שלך בצורה מיטבית.
הרבה דיבור אני יודע, אני שואל למה אי-זה?
זה שדיבור באוויר זה...
רוב האנשים יודעים יותר על האוטו שלהם מאשר על הגוף שלהם.
רוב האנשים משקיעים יותר מחשבה כשהם קונים בגד מאשר כשהם מכניסים כדור לפה.
אני מרגיש לא טוב, כך כדור,
אתה יודע מה הכדור הזה עושה, אתה יודע מה הפחות לוואי שלו, אתה יודע מה, כי... לא יודעים, לא יודעים איך...
לאדם יש חום.
חום? מוריד חום. למה אתה מוריד חום?
למה יש לך חום?
מה?
הגוף התמודד.
הגוף התגבר על משהו. הגוף התגבר. אז למה אתה מפריע לגוף?
למה אתה מפריע?
תן לו לעבוד.
לא, מורידים חום. למה? אומרים. קיבלתי כדור, אני לא יודע מה.
עכשיו, הרופא צודק שהוא נותן כדורים...
הייתם פעם, אני אתן לכם כמה דוגמאות,
ואז אני גם אפנין אתכם לספרים.
הולכים לרופא, לדלקת כלשהי, אני אומר לך אנטיביוטיקה.
נכון, כאילו, כמו זה, אנטיביוטיקה. טוב, אנטיביוטיקה.
כמה ימים לקחת? עשרה ימים.
מה הרופא אומר?
גם כשאתה מרגיש טוב,
תמשיך לקחת.
נכון? אחרת מה?
זה לא יחזור, זה יישאר, זה לא יכול להגיע ללב.
סטרפטוקוק יכול להגיע ללב, בסופו של דבר בעיות.
הרופא צודק או לא צודק?
הרופא צודק.
הוא צודק.
למה?
כי הוא יודע עוד משהו,
הוא יודע שאנחנו נוריד חום.
בטבע,
כשהחום עולה, הגוף בכוונה מעלה חום, כי החום
מאפשר לחיידקים האלו שעובדים ומפרקים את הרקמות השליליות בגוף לעבוד,
והוא דואג שהם לא יוכלו לרדת למקומות
מסוכנים בגוף, אלא הם נשארים רק איפה שצריך. אז יש דלקת בגרון, לשם זה מתנקד.
אבל זה לא נעים חום, חום זה לא נעים. אז מה רוב האנשים עושים?
מורידים חום.
כיוון שהם מורידים חום,
אז עכשיו החיידקים, אין מה שיעצור אותם, הם באמת יכולים להגיע ללב, אז לכן תיקח אנטיביוטיקה. אבל אם אדם לא יוריד חום,
זה לא נעים, נכון, אבל תן לגוף לעבוד, הגוף יודע מה הוא עושה.
תן לו לעבוד.
אז הוא יאכול לחמישה ימים ויבריא, והכול יהיה בסדר.
איך אני יודע את זה?
אז צריך ללמוד, לקרוא, ספרים.
הספר הראשון שקראתי זה של הרב יחזקאל אסחייק,
חיים בריאים כהלכה.
ממש ספר קטן, עושה סדר מה זה סוכר, מה זה מלח,
לחץ דם, מה קורה לך כשאתה אוכל את זה, מה קורה כשאתה אוכל את זה, מה הגוף צריך, מה זה פח... כאילו דברים בסיסיים, BMI, כל הדברים הבסיסיים ביותר.
שתכיר מה קורה, כמה מים צריך לשתות, כמה... תכיר את הגוף שלך, איך הוא עובד.
אז הגוף גם יש לו... הגוף גם עד גיל 30 נותן הלוואות. מגיל 30, אתה יודע, הגוף הזה, אבל מגיל 30 הוא מפסיק לקחת, לתת הלוואות והוא מתחיל לגבות.
ואז אנשים מתחילים להשמין כי הם לא יודעים איך לאכול.
כמו מה זה, חילוף החומרים, זה תוקע את הכול. אפילו פעילות גופנית, אדם עושה, אני רוצה פעילות גופנית, אני אתחיל לרוץ. אתה יודע אם זה טוב לך לרוץ,
אנשים מתחילים לרוץ, ואז גורמים לעצמם נזק בגוף.
פציעות וכאלה. תלמד, צריך ללמוד על זה. אז אומר הבעל שם טוב, צריך
לשמור בריאות גופו מאוד.
אחרי זה יש דברים מצוינים של הרב יובל אשר, גם כן סדרה שלמדתי, מי הרופא, סדרה מומלצת מאוד,
ועוד ספרים של רחל יהלום ועוד כל מיני דברים.
דברים שהם יעילים וטובים ולשמור על בריאות גופו מאוד, וגם הבעל שם אותו מדקדק.
לשמור על בריאות, הכוונה רפואה מונעת.
לא להיות חולה ולהבריא, אלא לא להיות חולה.
ככה אומרים שבסין,
התפקיד של הרופא זה לדאוג שהחולים שלו לא יהיו חולים.
כלומר, רופא שיש לו חולים, אז מפטרים אותו.
איך יש לך חולים?
איך לא דאגת שהוא לא יהיה חולה?
אתה צריך, בסדר, לדאוג שהוא יאכל כמו שצריך, לפעילות גופנית,
יעשה את זה, ואז אדם לא יהיה חולה.
הרמב״ם אומר את זה,
בהלכות דעות.
הרמב״ם אומר, מי שיעשה מה שאני אומר לו, אני ערב לו שלא יכלה.
הרמב״ם נותן ערבות, חותם. אלא אם כן הוא אומר, יש לו איזו בעיה ממולדת.
אבל אם אין לו בעיה ממולדת, אז הוא יהיה בריא.
הרמב״ם כותב את זה, רפואה מונה.
אדם יאכל כמו שצריך, ויישן כמו שצריך,
ויזון את גופו בדברים מזינים ולא בשטויות, לפעמים אתה רואה אנשים אוכלים דברים מזעזעים, מה אתה עושה עם הדבר הזה?
ויעשה פעילות גופנית ויעמל את גופו.
אנחנו הרי היום חיים בעידן היושבני, ככה זה נקרא.
ברפואה זה נקרא העידן היושבני, אדם יושב בבית, בקורסה,
ואז משם הוא צועד ארבעה צעדים למעלית והוא יורד
למעלית בחניון, ואז הוא הולך עוד שני צעדים לאוטו והוא יושב באוטו,
והאוטו הוא נוסע עד העבודה, ושם הוא גם כן מגיע לחניון, אז שם הוא עולה למעלית ויושב במשרד,
וככה כל הזמן הוא רק יושב. כל היום הוא יושב.
כל היום הוא יושב.
לך!
תזיז את עצמך.
תנוע.
שמור על הבריאות. בקיצור, צריך להיות בריאים,
להיזהר בעיקר מהרבה מסוכר, זה הבעיה המרכזית היום.
טוב, עכשיו הבעל שם טוב מרחיב את זה עוד יותר.
אנחנו צריכים להגיע לפצצה, שלא נשיא את הפצצה.
וכן האדם, אמרנו שצריך לעבוד עם הגוף.
וכן האדם צריך לעבוד, השם יתברך בכל כוחו,
שהכול הוא צורך גבוה,
שהשם יתברך רוצה שיעבדו אותו בכל האופנים.
בכל האופנים.
אבל האופנים, הכוונה שלא עובדים רק, אומרים ככה, רבי נתן אומר באיזה מקום,
שהעצר הרע,
הוא משכיב, יש לו, הוא שם מארבים.
אבל הוא שם מארבים על הנתיבים הידועים. לדוגמה, אדם מגיע לתפילה.
אדם מגיע לתפילה. תפילה זה נתיב ידוע לקדוש ברוך הוא.
העץ הרע כבר השכיף שם מערב לפניך.
הוא התחיל לעשות לך מחשבות זרות וכל מיני דברים כאלה.
אבל אם אדם עובד את הקדוש ברוך הוא בנתיבים לא מוכרים,
אז אין שם עץ רע.
הוא לא יודע שמכאן עובדים את הקדוש ברוך הוא. אתה יכול להפתיע.
כן? אם אדם הולך, לא יודע, מה לסופר,
ופתאום יש איזה מישהו בתור שנורא ממהר, וצריך זה, ואתה מוותר לו, הוא אומר, שמע, אחי, בוא, הנה, תהיה לפניי, וכל זה.
אז עץ ההארה לא נמצא שם, כי הוא לא משקיף מארבים בסופר, הוא משקיף מארבים בבית הכנסת.
בום, עבדת את הקדוש ברוך הוא בסופר.
עקצת.
בסדר?
יש לי בכיס רב-קו.
רב-קו.
למה רב-קו?
כי אני משלם באוטובוס במוביט.
אחלה, מובית, טק, אתה משלם וזה, זה גם יוצא יותר זול, יש להם את החישובים כזה.
אז מה צריך רב-קו?
רב-קו בכיס.
אחת לכמה זמן עולה איזה אישה או איש,
זה איך כלל אנשים מבוגרים שלא נחשפו לסודות המובית, עם רב-קו,
עולים לאוטובוס,
גברתי, הרב-קו ריק.
עכשיו, אין איפה למלות.
רב-קו, אתה לא יכול, אי אפשר למלא אצל הנהג, אי אפשר לשלם במזומן.
עכשיו הוא ירד, חפש את הרב-קו,
אם זה לא בתחנה המרכזית אז גם אין לו בכלל איפה למלא.
תעשי את האוטובוס.
אז אני מסתכל, אתה רואה כזה אנשים קדימה,
אדוני, יש לי פה רבקה, בכבוד.
אה, איך אני יכול להחזיר לך? אל תחזיר לי. פעם הבאה שמישהו, תשלם אתה עליו.
תעביר את הטובה הלאה.
בסדר? בינתיים, היה לי 150 שקל ברבקה, אבל לא יודע כמה נשאר לי, עשיתי את זה כמה פעמים, יש לי עוד איזה 70 נראה לי בפנים.
חכה.
אז עכשיו זה כיף, למה? העצר לא נמצא שם, הוא לא עולה לאוטובוס.
הוא נשאר ב...
אז אומר הבעל שם טוב, צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא.
הכוונה כי לפעמים אדם הולך ומדבר עם בני אדם, ואז אינו יכול ללמוד,
זה כל מיני סיטואציות,
וצריך להיות דבוק באשר מטבח למחשבתו ולייחד ייחודים.
וכן כשאדם הולך בדרך ואינו יכול להתפלל וללמוד כדרכו,
צריך לעבודו באופנים אחרים.
וצריך לעבודו באופנים אחרים.
אל יצער את עצמו בזה, להגיד, אה, דפוק אני, אני מבטל תורה וכל זה. יש לך עכשיו הזדמנות לעבוד את הקדוש ברוך הוא בדרך חדשה.
בדרך חדשה.
בסדר?
יכול להיות דבר כזה?
יוסעים באוטובוס, לא תמיד יש כוח ללמוד.
תסתכלי מהחלום, אומרים, איזה ארץ יפה יש לנו, השתבח שמו, איזה נופים, תודה רבה, הקדוש ברוך הוא. אני רוצה לשבח את השם יתברך.
מי עשה את זה? גם דוד המלך עשה את זה.
אם דוד המלך, חלק מהתהילים שלו מתארים נופים,
אז מאיפה הוא עשה את זה? הוא היה בנופים ותיאר אותם. הוא היה במדבר יהודה, הוא היה בחרמון,
הוא היה בזה, ואז הוא כתב פרק טבעי.
תענוג.
הייתי אומר את זה לעצמי לפני מילואים.
לפני אימון. לפני קו, הקו היה יותר קל. יש לך באמת יותר זמן, אני לוקח ספרים וקורא.
גם, לא ספרים,
לא גמרות וכאלה, הייתי לוקח ספרים שחיכו לי שאני אקרא אותם מעניינים כאלה.
אבל לפני אימון, אין לך זמן באימון לקרוא וכל זה, נכון?
אז הייתי אומר שאני הולך לעבוד את הקדוש ברוך הוא באימון.
עבודת השם.
מה זה להיות חייל הכי טוב, להשקיע וזה, ככה. לעבוד את הקדוש ברוך הוא. ובמדבר בצאלים, גם כן היד שררה לא הגיע.
הוא נשאר בשקם בבסיס.
אז לכן צריך לעובדו באופנים אחרים עלי צער את עצמו בזה, כי השם צריך שיעבדו בכל האופנים, פעמים באופן זה ופעמים בזה.
לפני שבועיים חיכיתי לאוטובוס,
והזמן, הרבה סיפורים אצלי זה מהאוטובוס.
הזמן באוטובוס הוא זמן שאני מנצל אותו ללמוד ולהכין דברים ולעזור לאשתי וכל הענייני האולפנה שיצא, זה, זה.
ואז פתאום עבר איזה שכן שנסע לירושלים, עצר את האוטו, הוא אמר לי, אה, בוא, אני נסע לירושלים.
ואני אגיד לו, תשמע, הוא עצר את האוטו כבר, אז נכנסתי.
אז כזה,
בהתחלה עברה לי כאילו מחשבה, נו,
מה אני מפסיד? אמרתי לעצמי, בדיוק את התורה הזאת.
עכשיו עבודת השם שלך זה להיות ביחד לדבר, שבת אחי גם יחד וזה.
הוא אומר לי, יאללה, מה אתה אוהב לשים? איזה שירים? אמרתי לו, יאללה, שים ציון גולן.
שים ציון גולן, שמנו ציון גולן, נראה לי כל מיני חפות של ציון גולן.
נראה לי סרטון של
סרטון מתימן, מתימן,
שזמרים תימנים, ערבים הכוונה, שרים ציון גולן.
כן.
חולים עליו שם.
כן. זה יהודי אחד מנגן על,
כנראה היהודי האחרון שנשאר שם בתימן, עוד נגן שם על איזה דרבוקה, ואז אמרנו בכלל גוי.
שערי ציון גולה.
הייתה נסיעה מתוקה וכיפי.
כל מיני דרכים. לפעמים צריך, תוך כדי, אתה צריך לעשות,
לאותת. עכשיו תכננת, כבר היה לי בתים, מה אני לומד, וכל מיני דברים צריך להספיק.
תגיד את הכל בצד, עכשיו אנחנו עובדים ביחד, נוסעים ביחד.
צריך גמישות לעבודת השם.
וכן כשאדם הולך בדרך ולא יכול להתפלל וללמוד כדרכו צריך לעבודו באופנים אחרים אל יצר את עצמו בזה.
כי השם יתברך צריך שיעבדו בכל האופנים.
פעמים באופן זה ופעמים בזה.
ולכן נזדמן לפניו ללכת לדרך ולדבר עם בני אדם כדי לעבוד אותו באופן הזה אם אתה מדבר עם איזה מישהו ומעודד אותו אם אתה מדבר עם מישהו שנותן לו עצה. או אפילו סתיים אתה מדבר איתו ואתם מדברים ביחד בענייני יראת שמיים.
גם טוב.
כלל גדול
גול על השם דרכך ויקונו מחשבותיך
שבכל דבר שיזדמן לו יחשוב שהוא מאיתו יתברך
וגם שיבקש מהשם יתברך שיזדמן לו תמיד מה שהשם יתברך יודע שהוא לטובתו ולא מה שנראה לאדם טובה על פי שכלו וזה תורה, מה זה חשובה?
מה זה חשובה המשפט הזה?
בעיקר בדייטים, אדם יוצא לדייט, הוא אומר בחורה, הוא רוצה, הוא מפעל לקדוש ברוך הוא, אני רוצה אותה, אתה יודע אם זה טוב לך?
בסוף תתחתן איתה והיא לא טובה לך?
אז תמיד אדם יגיד, הקדוש ברוך הוא, אם זה טוב,
הרב שמואל אליהו יש לו תפילה לדייטים.
ריבונו של אולי, אם את הטוב תקרב,
את ארד תרחיק, והטוב בעיניך תעשה.
אם זה טוב, אני רוצה... זה נכון גם לגבי כל מיני דברים, לגבי עבודה.
אדם רואה איזה עבודה מסוימת, הוא חם עליה, הוא רוצה להתקבל,
אתה באמת יודע שזה טוב לך?
אתה בטוח במאה אחוז? תגיד, הקדוש ברוך הוא, אם זה טוב לי,
שיגיע, ואם זה לא, שלא יגיע.
יפתח!
שאדם צריך להתפלל שהקדוש ברוך הוא, כי כתוב
שאדם לא יעשה תפילתו קבע אלא
תחנונים לפני המקום.
אז רבי נחמן אומר, המילה קבע יש לה משמעות גם של גזל בתנ״ך,
כמו במלאכי, ואותי אתם קובעים הגוי כולו.
אז הוא אומר, אם אדם מתפלל בחוזקה על משהו, מתפלל, מתפלל, מתפלל, אז הקדוש ברוך הוא אומר לו, תשמע, קח,
אבל הוא אומר, זה כמו גזל,
גזלת מהקדוש ברוך הוא, לקחת את זה בחוזקה,
וזה לא טוב,
זה לא טוב לך.
אז יש סיפור נוירו ואויום על השפת אמת,
שהייתה לו בת.
יש תמונה אחת של השפת אמת, אין תמונה, יש תמונה אחת שלו, שאני לא ראיתי אותה, אבל סיפור לי עליה.
תכף תשמעו מאיפה התמונה הזאת היא...
מה?
יש לך תמונה?
כן?
תכף תגיד לי אם זו התמונה שאני מדבר עליה.
השפת אמת הייתה לו בת,
ולא היה לה ילדים.
והיא כל הזמן ביקשה מהאבא שלו שיברך אותה,
שיהיה לה ילדים, והוא לא הסכים.
לא הסכים, לא הסכים, לא הסכים.
אז יבוא נלך צדיק אחר.
היא הלכה לצדיק אחר, אני לא יודע למי.
הוא אמר,
לבת שלה אספה סמס אין ילדים?
אז הוא אמר לה, כמה את רוצה?
אה, נצבה עדרה,
איפי,
ג'י, ג'י, ג'י, ג'י, ג'י, עצרה אותו.
בערובי חמש עשרה נדמה לי.
והם הביאו לו חמש עשרה ילדים וכולם נפטרו.
והתמונה של אספת אמת זה מהלוויה של ה...
אני לא זוכר אם כולו נפטרו, שהיא נפטרה,
בלידה של, נדמה לי שהיא נפטרה, סליחה,
לא הילדים, הילדים וזה, היא נפטרה בלידה של הילד האחרון שלה,
אז שפת אמת ראה את זה.
לא יכול לברך אותך, אני אברך אותך שיהיה לך את זה.
והתמונה, תמונה של השפת אמת,
היא ביציאה מהלוויה של הבת שלו.
נדמה לי שזה הסיפור.
מה? אפשר להגיד.
איך הגעתי לזה?
ידע מזה.
אה, אז אתה מתפלל על הראשון, אתה לא יודע אם זה יהיה טוב לך או לא טוב לך.
אז לכן,
הכל לפתוח.
וגם יבקש מהשם יתברך, שיזמין לו, יזדמן לו תמיד, מה שהשם יתברך יודע שהוא לטובתו,
ולא מה שנראה לאדם טובה על פי שכלו.
כי אפשר, מה שבעיניו הוא טוב, הוא ראה לו.
רק ישליך כל כל ענייניו וצרכיו עליו יתברך, כמו שכתוב אשליך להשם יהוויך.
פעמים האדם כשיכור מחמת שמחת התורה,
מה זה?
זה לא קשור.
זה סתם נכנס פה, זה תורה אחרת.
זה טוב.
עכשיו אני מדלג,
אני נדלג לתורה הבאה, זו הפצצה רבותיי.
תחזיקו חזק, טוב?
כן, אריאל.
לא הולכים לתאם בשביל הכיף, הולכים בשביל ארץ ישראל.
לא פוגשים חבר כדי לבטפט, פוגשים כדי לעשות...
אתה מבין, התחושה שיש איזושהי מגויסות יפה.
לא, אני מסכים איתך לגמרי. אבל איזו רימה, אז יש איזושהי... מה התחלט של זה?
אני לא יודע אם זה עולה מזה, אבל אני לא יודע את מה.
קודם כל, זו הערה חשובה, אז לכן צריך לדייק את זה.
אני חושב שאדם צריך להגיד לעצמו,
אם עכשיו נקלטתי לסיטואציה שבה אני עם חבר,
בסדר? לא, ולא בקטע מגויס, אבל זה עכשיו הקדוש ברוך הוא שם אותי, אז הזרימה והשמחה, זה כאילו,
בסדר, אל תגיד לו, עכשיו אני עם חבר,
עכשיו אני...
החבר נהיה חפצה של המצווה. לא,
לא, זה בדיוק העניין שאפשר לעבוד על השם יתברך בכל דבר.
אפשר לעבוד על השם יתברך בזה שנהנים בטיול,
שמחים, אפשר לעבוד על השם יתברך בשיח חברים טוב.
כן, כן,
כן, זה נראה לי בעיקר,
זה כמו איזה מין נתיב כזה, שאתה ברגע שאתה שם את עצמך עליו, זה כבר בסדר.
כלומר,
אני עוד פעם אחזור רגע לסיטואציה שתיארתי לכם מקודם, הוא עוצר לי עם האוטו ואני כאילו נכנס,
אז ברגע הראשון אתה יכול להגיד,
נו,
מה פספסתי? ואז ברגע שאתה אומר, תקשיב,
זה מהקדוש ברוך הוא.
עכשיו זהו, זה שחרר את הכל.
אז נהנינו בדרך, שמחנו בדרך, היה טוב, צחקנו, הוא סיפר לי, אני סיפרתי לו,
והוא התעניין בו, והוא התעניין בי, היה טענוג,
היה טענוג, אבל את הסוויץ הזה היה צריך לעשות.
אין רק דרך אחת
לעבוד השם יתברך, שזה רק דרך ספרים או דרך זה. יש המון דרכים, גם דרך שיח קרוב בין חברים ואהבת חברים.
יש נחת רוח להשם יתברך.
הדוגמה הכי טובה זה הורים לילדים, בסדר?
יש דברים שוודאי עושים נחת להורים. כשהילדים לומדים תורה, עם מצוות,
ויש פעמים שגם כן סוג של לחץ. לפני שנתיים הילדים באו אלינו ואמרו לנו שהוא רוצה לעשות טיול אחים.
שנתיים, שלוש, טיול אחים. טיול אחים, משמע?
מה המשמעות? מה?
בלי ההורים ועם?
האוטו של ההורים.
זה הדלק שממלא את האוטו שלו. זה המשמעות העמוקה של הדברים.
בסדר?
זה ה... עכשיו זה. אז מה, נעלבנו שהם לא הזמינו אותנו? זה משמח, האחים ביחד, יש להם אחווה, זה הכי משמח את ההורים. נכון? זה הכי...
אז ככה גם כלפי השם יתברך.
שני יהודים יושבים ביחד, וטוב להם ביחד, והם מדברים וזה, הקב' הוא שמח!
גם אם הם לא עשו עכשיו איזה מצווה או דיבור, בסדר?
זה החסידות, זה פותח את הכול.
כן.
תסתכל שזה התרחבות, בסדר?
בהתחלה הוא אומר, עם הגוף.
כאילו,
הבעיה שלו בנושא שלא נהיה דוסים, בסדר?
עם הגוף.
עכשיו, לא רק עם הגוף, גם עם הסיטואציות.
עם הסיטואציות.
אתה מתרחב, אתה עובד את השם מתברך עם הגוף, אחרי זה אתה עובד אותו גם עם הסיטואציות שקורות לך,
גם עם החברים, גם, הכל, הכל, הכל. מרחיב את המילים
עבודת השם, להרבה מעבר לרק לתורה ולתפילה.
ועכשיו הפצוץ הוא הגדולת.
יש מדרש תמוה מאוד,
אי אפשר להבין אותו.
כתוב ככה, ויהי ערב ויהי בוקר, אומר המדרש, ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים. ויהי בוקר אלו מעשיהם של צדיקים. מצוין, אז אני יודע מה ערב,
חשוך לרשעים,
בוקר הצדיקים, וכל אחד צריך להיות בצד של הצדיקים.
אבל המדבר שאומר,
ואיני יודע באיזה מהם חפץ הקדוש ברוך הוא, מה?
אנחנו לא יודעים מה הקדוש ברוך הוא חפץ?
בצדיקים או ברשעים? לאן נגיע?
כשהוא אומר, וירא אלוהים את האור כי טוב,
הווי אומר, במעשיהם של צדיקים חפץ יותר. כלומר, כתוב, ויהי ערב ויהי בוקר,
שווה, אולי ערב, אולי בוקר.
מה הקדוש ברוך הוא יותר אוהב את הערב או את הבוקר? איך אפשר להגיד את זה?
אלה רשעים ואלה צדיקים.
לא, לא, מרגיעים אותך.
כתוב והיה עליהם טהור כי טוב, סימן שהוא רוצה את מעשיהם של הצדיקים. מוזר.
נכון?
אז יש במקום אחר הבעיה של הטוב מביא פירוש, הוא אומר, כן.
פשוט הצדיקים,
הצדיקות ניכרת לאור הרשעים.
אז מה יותר מדגיש את
נוכחות הבורא יתברך ואת נוכחות הצדיקים?
האם הרשעים, כלומר, אתם מבינים מה הכוונה?
כלומר, הוא קורא לזה שהרע הוא כיסא לטוב.
במקום אחר.
כן, מכיוון שישנם רשעים, אז האור של הצדיקים הרבה יותר בולט. אגב, זה מסביר לחלוטין את האנטישמיות, אני חושב.
כל מי שהיה בפולין, או באוקראינה,
אתה רואה, רואים את זה עכשיו, את השנאה,
את ה... עכשיו אחד כלפי השני, את האכזריות, את הרוע לב, כאילו זה נשען על אלפי שנים של שנאה.
ואז כשאתם חושבים שהגויים האלה, הגסים האלה, לידם יש איזו עיירה יהודית עם בעל שם טוב, ועם זה, ועם כל מיני צדיקים,
ועם נשים צדקניות שטובלות,
מין טהרה כזאת, מין גסות לידם. ברור שהם התנפלו עליהם בחמת זעם.
אל תשאנע.
אז דווקא לאור החושך הזה, אז הצדקות של עם ישראל וזה עוד יותר בולטת. אבל כאן הוא אומר פירוש אחר.
פירוש דרמטי.
והוא תמוה.
וכי סלקא דעתך, האם היה עולה על דעתנו,
שהקדוש ברוך הוא חפץ במעשיהם של רשעים?
הוא ביאר.
כי יש מעשי הרשעים
אכילה ושתייה ושמחה ושחוק וכיוצא בזה.
ויש מעשי הצדיקים,
תענית צום ובכי ומספד וכיוצא בזה.
זה היה בעבר.
אמנם בתקופתנו,
אומר הבעל שם טוב, ומה אנחנו נגיד אחריו בתקופה שלנו,
כשנתגברה חול ימרה השחורה על ידי עצבות וסיגופים,
ורבי משה יוכל לעדכן אותנו מה רמת הדיכאון בעולם,
אבל זה עדיין תופס את אחד המקומות הראשונים, אם לא הראשון שבאים בתור המחלה. המחלה,
שאנשים מדוכאים, וכדורים, ועצבות, וכל זה,
שנתגברה חולי המרה השחורה,
על ידי עצבות הסיגופים וכיוצא בזה,
אז צריך לאחוז במידת הרשעים,
לאכול ולשתות ולשמוח ולהסיר החולי הנעל. שמעתם?
עיקר התכלית של יהודי, תהיה שמח. אומרים משיח, אותיות,
שמח.
שהוא יהיה שמח. דוד, מה קורה?
שהוא יהיה שמח.
איך שמחים?
על האש,
יין טוב,
מוזיקה,
ככה, להעיף את זה,
יושבים ביחד, אווירה טובה,
וזה,
ויגיע מישהו, מה זה פה? הוללות, מה זה?
אה, לא קראת את עמל שם טוב?
מה אתה רוצה? בוא, קח כוסית גם אתה, תשב איתנו, תאכל, תהיה שמח.
לאכול ולשתות, אגב, זה פסוק.
זה ממש פסוק, אבל עוד פעם אנחנו חוזרים לתנ״ך, זה ברור שהתקופה שלנו אנחנו צריכים לחזור לתנ״ך, כאילו, כמובן, יחד עם תורה שווה וכו'.
בשיא השיאים של עם ישראל,
מה התקופה הכי משובחת של עם ישראל?
ימי שלמה המלך. מה הפסוק שמתאר את עם ישראל בשיא השיאים שלו?
לא.
דווקא שם זה לא כתוב.
מה כתוב?
שמאל,
תביא את התנ״ך הזה?
תודה. שמאל, לדעתי, בצד.
כתוב
וכל ישראל, פה כתוב ככה,
ביום השמיני שילח את העם, קודם כל המלך עשה להם על האש,
קהל גדול מלבו חמד, שבעת ימים שבעת ימים ארבעה עש היום,
ביום השמיני שילח את העם ויברכו את עמינו וככולי אליהם שמחים וטובי לב,
על כל הטובה אשר עשה אדוני לדוד עבדו,
זה כתוב כאן, אבל במקום אחר כתוב
וכל ישראל אוכלים ושותים ושמחים.
איפה זה כתוב? אני לא זוכר.
זה הפסוק שאני רוצה, ככה כתוב, חד משמעית, דמי שלמה המלך,
וכל ישראל, אולי מי שיעשה את זה גוגל יגיד לי איפה זה, עד שאני,
מה?
איפה, איפה?
לא, לא עם דוידה.
מה, מה? שהוא העלה את אהרון? לא, זה נראה לי עם זה.
אה, יפה.
אז זה לא עם דוידה, זה עם שלמה, פסוק כ', אמרתי שזה למטה, יפה.
יהודה וישראל רבים ככל אשר על הים, לרוב אוכלים ושותים,
ושמחים.
לא כתוב שהם לומדים תורה,
זה כתוב בתנ״ך, זה לא אני.
אוכלים ושותים ושמחים, זו התורה שלו בעל שם טוב.
נכון? מפה אנחנו רצים לאיזה מנגל רציני נראה לי.
אז כשמתגבר חולי הדיכאון,
צריך לאחוז
במדינת הרשעים, לאכול ולשתות ולשמוח ולהסיר החולי הנעל,
ולפעמים כשרואה עץ הערה מתגבר בו,
אם אדם רואה ש... אז טוב, ילבש חורים ועצפות. תעשה רגע איזה טיפול ממוקד.
איך נדע?
כל זה צריך לשקול במוסדי שכלו.
אדם צריך לדעת כל דבר, מתי מתאים.
אחריות שכל אחד מוטלת עלינו.
וזה שכתוב, ואיני יודע באיזה מים חפץ,
ואם אין לו דעת להכריע איזה דרך טוב, אם אדם לא יודע,
ילך לתלמיד חכם.
תלמידי חיים שהם רופאי הנפשות, כמו שכתוב הרמב״ם. אז יתייעץ,
יתייעץ עם תלמיד חכם, מה ככה, מה ככה. אבל בגדול,
זה חידוש עצום,
שעיקר העבודה בדור הזה של הגאולה זה עבודה על השמחה,
אכילה ושתייה ושמחה,
שאדם יהיה, כן, ואז בעצם אומר הקב' יהיה שלב, תהיה תקופה שבה אני יותר אחפוץ במרכאות במעשה הרשעים,
יותר ממעשי הצדיקים. למה?
כי מעשי הצדיקים, שזה צום ועצבות ובחיר ומספד,
עלולים להביא את האדם לידי,
לידי, כמו שיש, להבדיל, כן, בגוף יש מחלה נקראת איידס.
מה זה איידס?
איידס זה תסמונת הכשל החיסוני. אף אחד לא מת מ-איידס.
מתים משם מנזלת.
זה אדם יש לו, אבל אין לו עומד חיסונית שיוכל להתגונן. גם ברוחניות.
אם אדם הוא בעצבות, אם אדם הוא בדיכאון, אם אדם הוא זה,
אז הוא, כל דבר יפיל אותו. צריך להיות בשמחה, באופטימיות,
בעוז לבב, מתוך דיבוק חברים, בהתוועדות, ואוכלים, משמרים, ואז יש כוח ושמחה,
וצריכים גם
לעמוד בכל מטלות החיים, שנזכה לזה, ולא תשבי.
אני חושב שזה צריך להיות כבר מההתחלה.
שגם העמל בתורה יעשה בדרך הזאת, של שמחה ותאוללה.
וממש עובר לעשייתה, אנחנו הולכים לנגן בארבע וחצי.
אז אתם מוזמנים לבית מדרש ישן, הולכים תיאור.
