אנחנו בגדול לומדים כאן את עניה קדישא.
כמעט סיימנו את הספר, אבל חשבתי להקדיש את השיעורים שיש לנו עד שבועות,
לעבור על הספירות.
על הספירות,
אנחנו סופרים כל יום, וכתוב בסידור, נתח שבזה, חסד שבזה, עוד שבפה.
וזה אומר שברוך השם פרצה טהרה בישראל, והרבה אנשים כבר,
מושגים פנימיים לא זרים להם.
אז אני רוצה שככה,
ננסה כמה שאפשר לבאר את הספירות הללו.
בנפש זה כמובן קשור מאוד לטליאה, כי זה גם כן צינורות
מאוד משמעותיים לעבודת הנפש ולתיקון הנפש,
כי בעצם זה הסדר.
אולי בזה נתחיל. אנחנו בספירת העומר, היום נדבר על, אנחנו עכשיו בשבוע הנצח,
אז נדבר היום על חסד, גבורה ותפארת.
וכאילו מה נספיק, כן?
וכאילו נצמצם, ובשבוע הבא נדבר על הנצח וההוד ואז נלך
בקצב יותר איטי, אבל צריך להספיק, כי כבר אנחנו ב...
על כל פנים יש לנו עשר ספירות ולא שבע.
אנחנו עסוקים בשבע מידות בספירת העומר. מה עם שלושת העליונות?
הספירות הן כתר,
נכון?
לכתר יש שלושה ראשים, אמונת תענוג ורצון,
ואז מתחת לכתר יש חוכמה בימין,
בינה בשמאל ודעת באמצע,
מתחת לחב״ד, שזה הגימל ראשונות, גימל עליונות, גר,
יש ז' תחתונות,
חסד בימין, גבורה בשמאל, תפארת באמצע,
נצח בימין, הוד בשמאל, יסוד באמצע, ומלכות.
אז אנחנו,
יש לנו קודם כל קו קווי אמצע וקו ימין וקו שמאל וקו אמצע,
ואנחנו לא מתעסקים בכלל עם החב״ד, רק עם החסד.
מה אמרת? מדוע?
כי זה כל העניין.
העניין הוא שכדי לקבל תורה,
כאילו את החב״ד נקבל בשבועות.
כן? בשבועות זה חג מתן תורה פשוטו כמשמעות. כלומר, בחג הזה נכנסים לאדם אורות של דת ושל שמחה בתורה ושל הבנות ושל העמקה.
זה קורה בחג השבוע, אבל כדי לזכות לזה צריך לעשות איזושהי הכנה פנימית ונפשית, וההכנה הזאת היא קשורה לתיקון המידות.
אז זה עובד בעצם מלמעלה למטה מהחסד למלכות, ואז זה חוזר חזרה לחב״ד.
וזה דבר ייחודי לתורה, כי בדרך כלל
סתם חוכמה איננה קשורה לתיקון המידות. אדם יכול להיות חכם, אתה יודע,
ומידותיו יהיו מקולקלות, אבל בתורה זה לא עובד אחרת.
הקניין תורה וקבלת תורה קשורה לתיקון המידות.
בצורה פשוטה זה מעבר ממאכל בהמה,
קורבן השעורים שהוא קורבן העומר, למאכל חיטה. כלומר, תיקון הנפש הבהמית, שזה ממש
הסוגיה של ספר התניא, תיקון הנפש הבהמית
והמעבר מנפש בהמית לנפש אלוקית.
מזון הנפש הבהמית זה כביכול שעורים,
ומזון הנפש האלוקית זה חיטה,
חיטה בגימטריה זה
עם יוד, מה? או בלי יוד, לא זוכר כבר, חטא וטא, כן, מה, כמה זה?
כן, חיטה, בכתיב חסר זה 22, כנגד כפט אותיות. כלומר, זה המזון של מזון הנפש האלוקית.
אז בואו נתחיל, בסדר?
אנחנו מנסים להבין את הספירות האלה בצורה פשוטה,
אבל אה, ועוד עניין אחד,
תראו, הספירות או המידות הן כמו יהלום,
כלומר, כמו איזה ערך, ערך מסוים,
שאנחנו אומרים, הוא ערך חשוב,
אנחנו רוצים להתחנך אליו, אנחנו רוצים לשים אליו לב, אנחנו רוצים להיות בתוכו,
אבל כמו שקניתם פעם יהלום, לעצמכם או לאישה שלכם, יהלום, אוקיי, אתה יודע, יהלום,
אז יהלום יש לו A, B, C, D,
מכירים?
יש לו קריטריונים, גודל,
צבע,
יש כחול, יש לבן, יש ורוד,
נקיות,
יהלום קעקע כמה הוא נקי וליטוש.
איך יכול להיות להיות יהלום מדהים, אבל הוא לוטש לא בצורה טובה, הליטוש הופך אותו
ל... את ההשתקפות. אז כאילו, ואז מארבעת התכונות הללו ביחד
מרכיבים את המחיר, אם הוא גדל... מה הגודל שלו.
וכשקונים יהלום, אז מסובבים אותו,
מסתכל עליו מכל הכיוונים.
כדי להבחין בליטוש המרבי שלו ובניקיון, אתה מסובב אותו מכל הכיוונים.
זו הדרך שבעצם גם עובדים במידות.
בגדול זה גם הדרך שעובד בהר-מהר״ל מפראג,
מי שלמד בספרד ויודע שהמהר״ל לוקח נושא
והוא מטפל בו לאורך לפעמים 50 פרקים,
והוא פשוט מפרק את הנושא הזה לפרטים הכי קטנים, מביא את כל המדרשים שנמצאים עליו, את כל הזה,
והוא כאילו מסובב לך את הנושא הזה עד שאתה מקיף אותו מכל הזוויות.
אם הנושא יהיה התורה ותפארת ישראל,
הנושא יהיה עם ישראל ונצח ישראל.
אז גם פה במידות,
אנחנו נגיד, נתחיל תכף לדבר על חסד.
טוב, חסד זה דבר חשוב מאוד, אבל צריך להגיד למה זה חשוב, מה, למה זה כזה, למה מתחילים מחסד?
אבל אחר כך,
התורה,
החזל, התחילו לעשות התקללות המידות, זה נקרא,
וכל מידה היא מתקללת עם חברתה. אז יהיה חסד שבחסד, ואז יהיה גבורה שבחסד,
נכון? ותפארת שבחסד.
כלומר, זה לקחת את מידת החסד וממש לסובב אותה, לסובב אותה.
אז אנחנו ננסה להבין, נגיד, נתחיל היום בחסד, ננסה להבין את כל מידה עצמה,
וגם את ההתקהלות שלה. זה מתאים לכם?
זה מעניין אתכם?
אז נתחיל.
רבותיי, ראשית, תיקון המידות
של האדם זה בחסד.
ופנימיות החסד זה אהבה, גם זה חשוב לדעת. לכל מידה יש לה את הפנימיות שלה.
פנימיות החסד זה אהבה,
וזה קודם כל אמירה מאוד מאוד משמעותית שתיקון המידות מתחיל מחסד. האם יכולים עכשיו שמתחיל משהו אחר?
לא, אין דפים. זה ממש לימוד מהלב.
הכי טוב.
אם אתה רוצה, אז אתה יכול לכתוב את זה על דף,
ואז יהיה לך דף.
כן. לפעמים שואלים את הרב שרקי, איפה זה כתוב?
הוא אמר, אני אכתוב את זה, ואז יהיה כתוב.
אז,
אבל האמת שאולי בסוף השיעורים אני אחלק לכם,
כתבתי על זה רצף פעמרים, אז
יהיה לכם סיכום.
כל פנים, זה דבר מאוד מאוד מעניין שתחילה תיקון המידות מתחיל מן החסד.
זה אמירה.
אמירה, יכולנו לחשוב, להתחיל אולי מיראה,
יראת אלוהים, או מסורמרה, ועשה טוב. לא.
תחילת תיקון המידות זה מהחסד, והמדרש אומר שהמסגרת הפריים של התורה הוא חסד. התורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים שנאמר ויאס להם כותנות עור,
וסופה גמילות חסדים שנאמר ויקבור אותו בגיא.
אז זה מין מסגרת כזאת.
ובתהילים כתוב, כי אמרתי עולם חסד ייבנה.
העולם בנוי על החסד. על שלושה דברים העולם עומד, על התורה,
והעולם בנוי על החסד מפני שלפי רבנו הרמחל מגמת בריאת העולם הייתה הרצון של הקדוש ברוך הוא להיטיב לנבראיו.
כל המגמה של העולם היא הטבה.
זה פרט מאוד מעניין.
קראתי פעם באיזה ספר את כל המיתולוגיות של התרבויות בעולם,
איך העולם נברא.
יש מיתולוגיות.
הסינים, היפנים, ההודים, כל אחד יש לו איזה.
מה המחנה משותף לכל התיאולוגיות האלו?
שהכל נעשה מתוך איזה מעשה של אלימות.
אם אני נגיד זוכר נכון אצל הסינים, היה איזה ביצה של איזה דרכון ענק, ובא מישהו והרג את הדרכון וגנב את הביצה, ומתוך הביצה יצא איזה גוש של הדרכון שהוא זכר שהרגו אותו והוא נקם בו,
ועל זה נברא העולם, משהו כזה, כאילו מין סיפורים כאלה.
מחייבת אותם שכל התרבויות
זה סיפור של מאבק,
כוח,
השתלטות
ואיזושהי בגידה. כאילו, תחשבו שזה התבנית
שמספרת איך העולם נברא.
מה מספרת לנו התורה איך העולם נברא?
חפץ הטוב, המוחלט, האלוקי,
רוצה להיטיב.
אז הוא בורא העולם שהוא יוכל להיטיב לו.
וזה גם כתוב בתורה, כי בתורה המילה החוזרת לאורך
ספר בראשית, פרסת בראשית, היא המילה
וירא אלוהים ואת כל אשר עשה והנה טוב,
טוב מאוד,
טוב מאוד, טוב מאוד, המילה היא טוב, כמו פזמון חוזר זה חוזר.
אז המוטיבציה הבסיסית בבריאת העולם, בקיום העולם, אתה יודע, כל דבר יש את הסיבה למה הוא בא לעולם.
ואם הסיבה לא מתקיימת, אז הוא מיותר לגמרי. יש לפעמים, נכון,
כל מיני דברים,
כל מיני חפצים שעשו, שהיה להם איזושהי תכלית מסוימת,
והיום כבר לא צריך אותם, אז הם סתם מיותרים,
זרוקים בצד, נכון?
אפשר לראות את זה בספרים.
עכשיו הלכתי כאן פעם ברחוב, ראיתי
סט אנציקלופדיה עברית זרוק.
כי אני הייתי ילד, אנציקלופדיה עברית זה היה כאילו,
אה, זה היה עלה המון כסף,
וגם מי שהיה לא את זה היה כאילו,
הוא דרך כלל דוקטור או פרופסור בעצמו,
ככה זה פאר את ה... כשהיה ראש הממשלה, היה מתראיין, מאחוריו היה אנציקלופדיה עברית כזאת.
היום זה פשוט תופס מקום, כי הכל יש...
הכל קביל, לא צריך את כל ה...
נכון?
ויקיפדיה, ואפילו אנציקלופדיה עברית בעצמה היא ברשת.
אז זה כבר... טוב.
אז אם כך, העולם נברא, מטרת העולם היא עשיית חסד, ולכן זה ראשית תיקון המידות.
ואני רוצה להגיד פה עוד איזו הערה מאוד מאוד חשובה שקשורה קצת לכתבים של ניטשה.
מי שמכיר את הכתבים של ניטשה, אני לא מכיר יותר מדי, אבל הם היו הבסיס לאידיאולוגיה הנאצית.
וכשקוראים את הציטוטים מהספר המדע על איזם ומעוד מקומות,
אז מבינים הרבה יותר לעומק את האידיאולוגיה הנאצית.
בעצם מה אמרו הנאצים?
ניטשה דיבר על רצון לכוח, רצון לשליטה,
רצון לעוצמה,
לכן הוא מאוד מאוד תקף את הנצרות,
שהיא מדלדלת את כוחות החיים,
הורגת אותנו וזה,
הוא משבח את התנ״ך,
הוא מדבר על אדונים ועל להיות אדון.
אז בעצם הנאצים אמרו, רגע, בואו נראה מה קורה.
תסתכל על העולם מתחתנו, על שכבות הבריאה שמתחתנו,
אפילו על הדומם,
ודאי על הצומח, ודאי על העולם החי.
מה אנחנו רואים? איך העולם מתנהל?
החזק,
חזק מנצח, חזק שורד, אז למה לחשוב שזה שונה אצל בני אדם?
מה פתאום? ואז הם פשוט העתיקו
את עולם המושגים של החי, כמו אזור מחייה,
וכמו גזע,
גזע עליון, כאילו גזע כמו זכר אלפא, כמו טורף על, שאומרים על אריה, אריה הוא טורף על וכו'.
תעתיקו את זה לבני אדם, למה לחשוב שזה שונה? ומה עם מצפון, מה עם רחמים? המצאה יהודית,
שנועדה לסרס את העולם מן העוצמה שלו, נשענים על ניטשה.
בדיוק כנגד זה התורה יוצאת.
כלומר, התורה אומרת, נכון, אומר הקדוש ברוך הוא, שכל העולם שבראתי נברא בצורה מסוימת.
יש כוח כבידה לכדור הארץ שמושך את האדם אל עצמו וכולי.
ודווקא בגלל זה בראתי אותך האדם שתוכל לבחור ללכת כמעט נגד כיוון התנועה של כדור הארץ ולעשות חסדים.
זה יסוד תיקון המידות.
חסד.
יציאה לעבר הזולת.
ולכן אנחנו מתחילים מאברהם אבינו,
וזה כל כך חשוב שזה נהיה גם קוד גנטי.
הגמרא, הרמב״ם מביא את זה להלכה,
משנה במסכת אבות, שהקוד הגנטי של עם ישראל,
גבר, השתי תיבות גבר, ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים.
זה הקוד.
והרמב״ם אומר, פוסק להלכה בעקבות הסיפורים הגבעונים בתנ״ך,
שאם אתה רואה אדם שהוא אכזרי,
צריך לבדוק אם הוא יהודי.
עד כדי כך?
עד כדי כך.
אם אתה רואה אדם שיש בו אכזריות,
נא לבדוק
אם הוא יהודי.
כי זה לא בגנטיקה של עם ישראל התכונה הזאת. לא ייתכן.
אז לכן חסד, אברהם אבינו, משם הכל מתחיל.
תיקון עמידות מתחילה מהיכולת של האדם לצאת מעצמו לעבר הזולת.
שם הכל מתחיל.
כן. כאילו המשול זה לא סודק, לא סודק. נכון.
האדם נברא למשול בעולם, לעובדה ולשומרה,
אבל בין האדם, בין האדם לבין עצמם, יש חסד.
חסד, חסד, נתינה, בסדר?
עכשיו,
אז זאת התנועה הבסיסית,
תנועת החסד.
עכשיו בואו נתחיל לסובב את הדבר הזה,
כמו שאמרנו.
אז חסד שבחסד.
מה זה חסד שבחסד? חסד שבחסד זה לאהוב לעשות חסד.
או בשפה אחרת,
מהי המוטיבציה,
מה שקוראים פנימיות המידות,
לעשיית חסד? כי יכולות להיות כל מיני מוטיבציות.
אדם יכול לעשות חסד כי זה מבליט אותו.
עכשיו אני הצלתי איזה מישהו, הושעתי אותו, נתתי לו איזה, אז אני בולט.
אני יכול לעשות חסד כי אני רוצה להשתלט על איזה מישהו. זה מגדיל את הנוכחות שלי.
זה לא טוב.
המוטיבציה הבסיסית לעשיית חסד היא אהבה.
אהבה לכל יצור שהקדוש ברוך הוא ברא, בין אם הוא צומח,
בין אם הוא חי,
בין אם הוא אדם,
בין אם הוא יהודי,
בין אם הוא גוי. יש מדרגות. אני יותר אוהב את אח שלי מאשר את אדם רחוק,
אבל בגדול העמדה הבסיסית היא אמפתיה ואהבה לכל חלקי הבריאה.
ולכן החסד שבחסד, הכוונה לעשות את זה, מדברים שיש ארבע סיבות למה אנשים עושים דברים טובים.
ארבע סיבות.
שלוש מתוכן חיצוניות ואחת פנימית.
סיבה אחת,
שאדם עושה דברים טובים, הוא רוצה שישימו עליו, יכתבו עליו וישימו עליו שלט, כי ממש גאווה.
פנימיות החסד מונעת מגאווה, זה ודאי דבר גרוע מאוד.
דבר שני,
לא נעים לו. הוא היה מת לו לעשות, אבל לא נעים, רואים וכל זה, אז גם זה גרוע.
דבר שלישי,
לא שלא נעים לו מאחרים, לא נעים לו מעצמו. העני הזה הוא כל כך מסכן,
הוא סוחט אותי רגשית,
קח מהשקל וטוס לי מהעיניים.
והכוונה הרביעית, שאדם עושה טוב בגלל הטוב,
כי הוא חפץ לעשות טוב, כי הקדוש ברוך הוא ציווה,
כי הוא רוצה להידמות לבורא במעשים שלו. זאת הכוונה הראויה מכולם.
אז חסד שבחסד זה מה?
זה לאהוב לעשות חסד.
להיות... עכשיו, איך אני אדע אם אני אוהב?
כשאוהבים משהו, אז יש בו יצירתיות,
יש בו התלהבות, יש בו הצלחה.
כן, יש הרבה גבחים, הרבה... אתה גם... אם אתה אוהב משהו, אז אם הוא לא מגיע אליך, אתה תיזום להגיע אליו, אתה תחפש בעצמך את ה...
אז זה חסד שבחסד.
טוב,
גבורה שבחסד.
גבורה, בלשון תמימיות התורה, בניגוד למה שאנחנו קוראים היום גיבור Hero,
בחסידות, בפנימיות, גבורה זו הכוונה דיוק וצמצום,
כמו גבוהות גשמים.
החסד, יש איתו בעיה. מה הבעיה?
שהוא אוהב להתפשט בלי גבול,
אבל חסד אמיתי יודע שאם אני אתפשט בלי גבול אני אקלקל.
איך אומרים באנגלית?
מפונק?
ספוילד, שזה גם הביטוי למקולקל.
כשאתה נותן משהו ללא הגבלה, אתה מקלקל.
אתה נותן יחס ללא הגבלה, ללא גבולות,
ללא זה, אז זה מקלקל את הבן אדם.
אז לכן צריך להתגבר על הרצון שלי,
הקודם, לתת חסד בלא הגבלה,
ולהגיד, בשביל האמת של החסד, צריך לצמצם אותו.
לצמצם אותו, בסדר?
דוגמה,
נגיד מורה בבית ספר יסודי,
הוא מלמד תלמידים בכיתה ד', אז
אין מה להשוות את רמת הידע של המורה לרמת הידע של התלמידים. הוא יודע הרבה הרבה יותר מהם.
נכון, אז הוא יכול להגיע לכיתה ולהציף אותם בידע וכל זה.
הוא יכול לצמצם את עצמו,
לתת שאלה,
שיעבדו עליה,
שתהיה לנו תשובה,
שזה, כן, ואז הצמצום מוליד משהו הרבה יותר אמיתי.
זה גבורה שבחסד.
אתם יודעים, המילה קבלה היא בגלל שצריך לתת הרבה הרבה הקבלות כדי להבין.
אז אחת ההקבלות היפות לגבורה שבחסד זה המצאה ישראלית
מקיבוץ דן, נראה לי,
שנקראת טפטפת, טפטפות.
מים זה שפע,
שפע מרוגע. מים זה חסד, מים זה חסדים מרוגעים.
אם אני אתן הרבה חסדים,
קודם כל אין לי הרבה לתת, כי אין לנו הרבה מים.
ודבר שני, חלק גדול מן המים ילך לאיבוד.
לא יחלחל, ישתף הלאה.
כמו שיורד גשם חזק מאוד, אז שיטפונות, אז זה לא מחלחל מספיק.
הלכו עם ישראל והמציאו טפטפות,
שפע, אבל אתה שם את החור מול הצמח וזה מטפטף, טק, טק, טק, טיפה, עוד טיפה, עוד טיפה, וזה משפיע.
זה נקרא גבורה שבחסד, בסדר?
אני רוצה לתת, כמו נגיד הורים לילדים, ההורים רוצים לתת את כל הילדים, אבל הם מבינים שכדי שהילד יתפתח אני צריך
מעט לצמצם את עצמי, כדי שהוא יוכל לגדול. זה גבורה שבחסד.
אנחנו מדייקים את מושג החסד. חסד זה הדבר הגדול, בואו נדייק אותו.
אם זה דבר יקר, אז בוא נעבוד איתו כמו יהלום, לא כמו קורת עץ.
בוא נסובב אותו מכל הכיוונים.
טוב, כן.
טוב, אבל טוב אלוקים, להידמות לבורא, בסדר? זה מהמוטיב...
שמעתי, מה יהיה ההבדל?
אם אני רוצה להידמות לבורא, אז נגיד, אם אין לי איזו טובה שקרובה אליה, אני אלך ואחפש אותה.
ואני אשתדל גם לעשות את זה מהמוטיבציה הנכונה.
לפעמים אם אתה עושה טוב, אתה פוגע בזולת, כי אתה דורס אותו. אתה בכלל לא שם לב למה הוא זקוק.
אז זה הטובה.
כן, כן. אני חושב שמה שכבודו אומר לגבי שקשה להגדיר את המושג טוב זה בדעות.
מי אמר שמה שאתה אומר זה ה... אז כאילו קשה להגדיר היום. בפוסט-מודרניזם קשה להגדיר מה זה אמת. אבל טוב,
כן.
יפה. פגשת מישהו שהוא כמובן רווי וספוג בתרבות הפוסט-מודרנית, שבעצם אין אמת ואין קריטריונים, ומי אמר את זה?
והכל באיזו בועה מנותקת.
נכון. אבל בכל אופן, בצורה טבעית ופשוטה,
לא צריך לענות יותר מדי, אלא בצורה טבעית ופשוטה, אנחנו מבינים,
כך ילדים בגן הילדים, שהם מבינים שילד נפל והם ניגשו אליו ועזרו לו לקום ונלחמו אותו, הם יחזרו הביתה ויגידו, אמא, היום עשיתי מעשה טוב.
בלי שהייתה להם הבניה, גם את זה אומרים, יש פה הבניות,
יש פה כל מיני דברים, לא.
וכשמישהו, חסר לו כסף לעלות לאוטובוס ואתה נותן לו, אז תבין שעשית לו מעשה טוב. כלומר, כל מעשה של נתינה והענקה לזולת הוא בגדול מעשה טוב.
בדעות באמת יש שיבושים רבים, נכון.
אז דיברנו על חסד שבחסד וגבורה שבחסד.
מה זה תפארת שבחסד? תפארת,
פשוט אנחנו מרוויחים דרך
הפירוט הזה, גם כשאנחנו נוגעים בכל המידות, אז עוד רווח.
תפארת זאת אחת המילים בתורה וחז״ל ליופי.
משהו שהוא בתפארת הוא יפה.
מה יפה?
יפה מה שהוא, מה ההגדרה ליפה? האם יש הגדרה ליפה?
האם יש הגדרה בכלל? זה גם כן סובייקטיבי,
כמו שכבודו אמר, אצלך יפה זה ככה, אצלי יפה זה ככה, כל אחד היפה שלו. אצלי יפה זה לשים אסלה עם לא יודע מה, איזה מקל באמצע, ולהגיד שזה יצירת אומנות.
האם יש הגדרה אובייקטיבית ליופי? תשובה. יש, כן.
יש אפילו מספר.
חתך הזהר, 1.68 עד אינסוף,
שנותן הגדרה אובייקטיבית ליופי, ויופי הוא תמיד הרמוניה.
הרמוניה בצלילים, הרמוניה בצבעים, הרמוניה בטעמים.
יש סוגים שונים של הרמוניות.
אתה יכול ללכת לקונצרט של בית טובל,
זה הרמוניה. אתה יכול ללכת למכה, לשמוע תזמורת אנדלוסית,
או כל מיני מכמים.
אתה יכול לאכול אוכל מערבי, אתה יכול לאכול אוכל מזרחי.
כן, מטעמא שרקיעא, מטעם ערבייה.
לא משנה, בכל מקום יש את ההרמוניה שלו,
אבל זה הרמוניה, בסדר?
יש סליחות ספרדיות עם המכמים שלהם וכל זה,
ומי שלא ישיר שם לפיה זה, הוא מזייף.
הרמוניה תמיד מולידה יופי,
וזה חתך הזהב, שאמרתי לכם, חתך הזהב זה המספר,
אתם מכירים את המספר הזה, P,
זה המספר שמגדיר בטבע, גילו אותו,
פיבוראנצ'י, גילו את המספר הזה, המספר שמגדיר בטבע את ההרמוניה, זה היחס הנכון,
נקרא חתך הזהב או יחס הזהב, זה היחס בין החלק העליון של הראש שלנו לחלק התחתון,
בין החלק הזה של כף היד לחלק הזה, בין החלק הזה של היד לחלק הזה,
בין החלק של כל הגוף העליון לחלק הגוף התחתון,
בין המרכז של הפרח לעלים שלו,
בין מרכז הגל לקצה שלו,
בין מרכז השבלול לקצה שלו, מופיע באינסוף מקומות בטבע,
וכשבני אדם גילו את זה הם התחילו להשתמש, ולכן
ככה נראה בניין הקולוסיאום ברומא,
וככה נראה רומא, וככה גם נראה אייפון, לשאלתכם.
המלבן של האייפון הוא מלבן חתך הזהב.
זה הכול מאוד מאוד מדויק, והסמל של מרצדס והכל הכול,
שזה מאות ואלפי דוגמאות שמשתמשים בדבר הזה.
את צריכה לשאול, אבל למה הרמוניה היא יפה?
כלומר, זה שהרמוניה היא הגדרה של יופי, זה ודאי.
אבל למה זה יפה?
והתשובה היא,
כי בעצם ההרמוניה מראה איך הרבה מאוד פרטים שלא היינו מצפים שיסתדרו ביחד, כי הם פרטים מרובים,
מתארגנים ביחד. זה אומר שמאחורי ריבוי הפרטים מסתתרת מה?
אחדות.
זה אומר שיש אחוד, יש אחד, יש בורא לעולם. זה יפה.
הנשמה מחפשת משמעות,
מגלה אותה דרך ההרמוניה שפועלת ביחד.
זה אומר שהעולם הזה הוא לא אקראי,
שהוא לא מקרי,
שהוא לא בטעות. הנה הרבה מאוד פרטים מתארגנים ביחד, זה אומר שיש איזה מנצח מעליהם ויש מנצח של המנצחים, זה הקדוש ברוך הוא. אז לכן תפארת היא יפה.
תפארת שבחסד הכוונה היא שהאדם מצליח לפעול בצורה הרמונית
ברצו ובשוב והוא יודע לתת ולעצור בבת אחת.
כלומר, אם נגיד חסד זה גז באוטו וגבורה שבחסד זה ברקס לצמצום,
אבל האוטו לא יכול...
יש לנו קלאץ', תפארת,
שהיא יוצרת איזושהי סינרגיה כזאת, שבו אתה,
נגיד, לדוגמה, אני אתן לכם דוגמה, מה יפה?
נגיד יפה מורה,
שאתה רואה עליו שהוא מלא בידע,
והוא באמת יכול להעביר פה שעתיים שיעור וכל זה, והוא מלמד,
אבל פתאום איזה תלמיד שואל שאלה,
והוא יודע לעצור את עצמו, להגיד לו, אתה יודע מה, מה אתה אומר?
והוא פתאום עובר ממורה לאחד שבכלל מנהל דיון ונותן מקום לאחרים, והוא יודע, אבל בסוף הוא מסכם כן את הקולים.
הוא יודע לעבור בבת אחת מהשפעה, לצמצום, לצמצום.
וזה יפה.
נשיאת ההפכים הזאת,
היא מושכת את העין.
אז זה תפארת שבחסד, זה השילוב בין חסד שבחסד
לגבורה שבחסד.
תפארת, זה יפה. בסדר, בכלל, מידת התפארת היא מידה משלבת.
נצח שבחסד.
ספירת הנצח בגדול היא ספירה שכשמה כן היא.
כלומר,
לכל אחד מאיתנו יש הרבה מאוד רצונות ומחשבות,
אבל בסוף נשלחנו כאן לעולם כדי לנצח.
כלומר, כדי לעמוד במאבק
עם הצדדים הנמוכים באישיות שלנו וכו', ולהכריע לטובה.
נכון? זה הסיפור.
זה ספירת הנצח.
להצליח
בכל מפגש
שיתחולל ניצחון.
זו עבודת הבינוני.
נקראת לנצח כל רגע מחדש.
הבדואים לקרוא לנו מאבק, הוא צריך לנצח.
איך לנצח?
בדרך כלל הנצח נתפס אצלנו כמאבק,
כהתגברות וכו',
אבל אנחנו בתחילת הדרך.
מתברר שהדרך הכי טובה לנצח
היא נצח שבחסד.
כלומר,
אתה רוצה לנצח מישהו?
תיתן לו.
תעניק לו.
תהפוך אותו לשותף.
זו דרך, קודם כל זו דרך של ווין ווין,
דרך מקסימה,
כן? והיא חזקה מאוד.
ואני אתן לכם דוגמה,
הכי קלאסית, הכי חזקה, לנצח שבחסד.
הרבי מלובביץ' היה לו חלום שכל אדם יראה את עצמו כאחראי לסביבה שלו, כשליח, כאחד שיוצר שינוי.
כל אדם, לא רק החסידים שלו.
כל אדם, הוא צריך להיות...
איך עושים את זה?
איך עושים את זה?
איך הופכים לאדם לשותפים?
אתה יכול לכתוב מאמרים, לקרוא להם להגיע,
הרבה מאוד אפשרויות אפשר, אבל איך
בשנים האחרונות שלו,
נגיד בעשר שנים האחרונות נדמה לי,
הוא התחיל לחלק דולרים. אתם מכירים את ה...
כל יום ראשון היו אלפי אנשים שמגיעים,
מחכים אלף איש בתור, והוא מחלק דולרים.
מחלק לאנשים.
בדרך כלל מקובל שכשמגיעים לצדיק נותנים,
נותנים פדיון נפש.
אצל הרבי זה היה הפוך.
מה הרעיון מאחורי חלוקת דולרים?
איזה השראה, יפה, כלומר הוא בדיוק, הוא היה אומר את זה
נתתי לך את זה כדי שמה?
שתיתן הלאה, עכשיו מי שלא הבין את הרעיון נתן את הדולר עצמו, הלאה, לא נותנים את הדולר, נותנים דולר אחר, כן, את זה תשאיר אצלך
הפך את האנשים, הוא השפיע עליהם
ובזה הוא ניצח את ה... אתה יודע, כל אחד גר בתוך עצמו, בסדר, באתי לבקר איזה רב, שלום שלום, מקבל ברוכב ולהמשיך הלאה
באת אליי, אכלת אותה כאילו, קיבלת ממני משהו
ועכשיו אתה מרגיש מחויב.
אז, וכך הוא הפך אנשים לשליחים.
וכך הוא הקים צבא עצום של שליחים.
כלומר, אחת הדרכים המשמעותיות לנצח את המציאות בכלל, ואפילו גם לנצח מתנגדים,
זה לתת להם. ככה רואים שיעקב, זה מה שעשה עם עשו.
הוא שולח לו קודם כל מתנות, שפע,
והוא מרכך את ליבו, עד שבסוף שעשו מגיע, הוא מתחבק עם יעקב, למרות שעשו בא להרוג את יעקב.
תסביר?
תסביר?
תפרט כאילו?
כן. להשפיע.
זה נצח שבחסד.
פסוק בספר משלעים רעב, שונאה אחה, אכילהו לחם, ואם צמא אשקהו מים.
לפני כמה שנים
התקשר לאיזה מישהו בחודש אלול,
ערב ראש השנה זה היה.
הוא אמר, בוא נרצה, תראה אצלך, יש לי שכן שיש לי איתו איזשהו סכסוך.
סכסוך שכנים.
הוא עשה איזה גדר, השכן לא היה מרוצה מזה.
סכסוך מ...
שקרה לפני חודש שלו.
הוא אומר עכשיו ראש השנה, אני לא מתאים לי להיכנס לסכסוך.
אבל מצד שני, אני לא חושב שאני צריך לבקש ממנו סליחה.
כאילו, נראה לי שאני צודק.
ואז הוא אומר, וגם אני אגיד לך את האמת, גם אין לי בעיה לבקש ממנו סליחה, אפילו שאני לא צודק, אבל כשאני מבקש ממנו סליחה, אני מפחד שיגיד לי על מה לבקש סליחה. אבל אני אגיד לו, וואלה, באמת,
אין לי על מה לבקש סליחה.
ואז זה רק יעשה את המצב יותר גרוע, אז מה לעשות?
אז אמרתי לו, הקדוש ברוך הוא היר את עיניי,
אמרתי לו, תראה, אחד הרמזים לחודש אלול,
אחד הראשי תיבות של חודש אלול זה איש לרעהו ומתנות לאביונים.
ראשי תיבות אלול.
אל תבקש ממנו סליחה, אבל תכין איזו חבילה כזאת
לקראת ראש השנה, תקנה בקבוקי עין טוב ועוד איזה כמה דברים,
תכתוב פתק, בלי בקשה סליחה, תכתוב לשכנן העיקרים,
שתהיה שנה טובה ומתוקה, זה, הצלחה, כאילו בלי שום יחד, סליחה, בלי שום התייחסות למה שהיה,
אבל כאילו,
ותשלח את זה על ידי שליח,
כי משלוח מנות כתוב לשלוח על ידי שליח, עדיף,
ותספר לי מה היה.
וכך היה.
הוא שלח את המשלח הזה,
התקשר אליי אחרי ראש השנה,
הוא אומר לי, תשמע, הגעתי לבית הכנסת, הוא ניגש אליי, חיבק אותי,
יאללה רבה, שיהיה שנה טובה, גם לכם, מאוד שמחים.
כלומר, לא תמיד צריך לגשת ולפתור, לפעמים גם המעקף הוא חיובי.
לא צריך תמיד לגשת ולפתור את הבעיה בעצם. אתה נותן חסד, אתה מנצח.
אז זה נצח שבחסד.
כל ספירה?
אנחנו נגיע לזה במלכות.
מלכות שבחסד, אני אתייחס לשאלה שלך.
בסדר, אני אתייחס, אבל.
הוד שבחסד,
ספירת ההוד היא תמיד נושאת שתי משמעויות.
To think and to admit.
ת'סנק זה להודות, להגיד תודה, to'מית זה להודות באמת וכו'.
אז קודם כל, ההוד שבחסד, אני אתחיל מהאדמית,
זה להודות שכל השפע שאנו משפיעים הוא מקורו אלוקי. כלומר, זה לא בגלל שאני איזה משהו וכל זה. הקדוש ברוך הוא נתן, אני מעביר הלאה.
זה איזה מין הודאה כדי שאדם חנאי לא ייפול בפח הגאווה.
אתה כזה משפיע, אתה כזה נותן, אתה כזה עושה לכולם, אז אני, אני, אני, ואז ברגע שאתה אומר אני,
אין אני והוא יכולים לראות, ככה הקדוש ברוך הוא אומר, כל המתגאה, אין אני והוא.
אמרת את המילה אני, הקדוש ברוך הוא לא יכול לגור איתך, בסדר?
יותר מדי אני, אני, אני.
תחשבו איך יקראו לחברה שהרבה מאוד אנשים שאומרים בה אני יתקבצו למקום אחד.
איי-בי-אם.
זה הכל איי-בי-אם.
אני איי-אם. איי-אם. איי-בי. איי-אם.
אז הוד שבחסד.
עוד,
אני מודה,
מלמעלה.
ועוד שבחסד... כי משה נתן לי. להודות על מה שהוא נתן לי. להודות שמה שאני מעביר הלאה זה הכל ממנו יתברך.
זה לא שלי.
הטובה שאני עושה היא בעצם אני פשוט מצליח להיות צינור לטוב האלוקי. זה לא מחוכמתי ולא מ... זה הכל.
וגם,
עוד לדעת להגיד תודה. דל אומר תודה. אומרים דלת זה דלת. יהודי זה אחד שיודע להגיד תודה.
והאות דלת זה דל לומר תודה.
לדעת להגיד תודה על חסד שקיבלתי.
כי החסד הוא לכל הכיוונים, ואני גם נותן וגם אקבל.
ככה אנחנו.
יש הקדמה מאוד חשובה של רב שמעון שקופ לשערי יושר,
שהוא אומר ככה,
קראנו בשבת שעברה, קדושים תהיו,
כי קדוש אני השם אלוקיכם. אז המדרש אומר,
קדושים תהיו,
יכול כמוני, נהיה כמו הקדוש ברוך הוא, תלמוד לומר,
כי קדוש אני השם אלוקיכם, קדושתי למעלה מקדושתכם.
אז מסביר רב שמעון שקופ, מה הכוונה?
הקדוש ברוך הוא יכול להיות רק משפיע.
בני אדם לא יכולים להיות רק משפיעים, זה גאווה ויהירות.
אנחנו מקבלים ומשפיעים, אנחנו מין סירקולציה כזאת. איך מקבלים? מה שקיבלנו, נותנים את אותו והלאה.
בסדר, זה מין סירקולציה כזאת.
אתם מכירים, היה ניסיון חברתי, מכירים את הניסויים החברתיים?
אז שטראוס, חברת שטראוס, לפני כל הריקולים,
עשתה ניסוי חברתי בעולם.
זה היה ניסוי עולמי.
מה היה הניסוי? הגעת לאיזה תחנת עלונית או משהו,
והמוכר אומר לך,
תקשיב, ההוא שהיה כאן לפניך שילם לך על הארטיק.
אה, תודה, איזה גבר.
ואז אתה לוקח את הארטיק ואומר לך, אתה רוצה לשלם להוב אחריך,
לקנות להוא שיבוא אחריך?
אז בדקו את זה בישראל, היה בערך 80% שהסכימו, אז אמרו, אה, תודה רבה, בטח, כן, אני מפרגן.
במקומות אחרים בעולם,
זה לא רק שאנשים לא הסכימו לשלם, הם לא הסכימו לקבל את הארטיק הראשון.
למה הוא קנה לי? מה, הוא רוצה ממני משהו?
זה התערבות בפרטיות, מי פרייבסי, לא, כאילו פשוט, אני נתפס אצלם כאיזה...
אז אנחנו מקבלים ונותנים. אם אדם אומר, אני לא מקבל, אני רק נותן,
זו יהירות.
מה?
נכון, אבל להגיד שאני לא רוצה לקבל כלום, אני רק רוצה להיות במקום של נתינה, זה לא נכון.
אז זה הוד שבחסד, לדעת להודות על חסדים שקיבלתי מאחרים,
לדעת ולהגיד תודה, גם להודות, לא להיות כמו פרעה, להגיד, לא, לא,
לא עשתה לי כלום. לדעת להודות
באמת שהייתי נזקק, הייתי זקוק,
ולדעת להודות
ולומר תודה, ותודה כמו שצריך, תודה מפורטת, ראויה,
ולדעת להודות שכל השפע שאני מעניק הלאה בעצם הגיע
מן השם ידבר לך.
אז זה עוד שבחסד.
עכשיו,
זה, זה,
אמרנו להודות to admit ולהודות to thank.
זה כאילו... עכשיו תראו,
אנחנו לא יודעים אם נספיק את זה היום, אבל המידות הן תמיד הולכות ביחד, נכון?
כמו שאמרנו שחסד וגבורה מאוחדות ותפארת, גם נצח ועוד הם הולכים ביחד, זה כנגד הרגליים. נצח זה רגל ימין ועוד זה רגל שמאל.
מה הכוונה? בנצח יש לי תחולת מסוגלות,
אני יכול לנצח את העולם,
אני אצליח אחר כך, ובעוד אני מודה שאני לא יכול כלום לבד, אני נזקק לגמרי, אני צריך את העזרה של הקב' ברוך הוא.
אלמלא הקב' היה עוזר לי לא הייתי מצליח שום דבר, אני מודה שאני חסר אונים.
זה מזכיר את המשנה של הלל הזקן.
הלל אומר, אם אין אני לי, מי לי. אם אני לא פה...
וכשאני לעצמי, מה אני?
אז זה ממש נצח ועוד.
כולם בתוך החסד.
מצד אחד אני יכול,
אני מנסה ללכת, להשפיע וכולי.
מצד שני, אני מודה שמצד עצמי, כבשר ודם, אני חלש מהם.
יסוד שבחסד.
ספירת היסוד היא הספירה שבה אנחנו בעצם יוצאים מעצמנו לעבר העולם ומנסים לייצר השפעה.
עד עכשיו הספירות היו בעצם מין מחשבות פנימיות בתוך האדם,
תנועות נפשיות.
יסוד זה באמת כמו בגוף האדם, זה האיבר, בגוף האדם איבר ההולדה שמתחבר למשהו אחר ומוליד.
יסוד שבחסד.
פנימיות ספירת היסוד זה התקשרות.
כשאני משפיע על משהו,
אני יוצר איתו קשר.
והחוכמה בספירת היסוד זה ליצור התקשרות של אמת.
ליצור התקשרות של אמת.
לא, נגיד, בספירת היסוד ידובר הרבה על פגם הברית.
פגם בברית זה כשאני משתמש בכוחות חיים בצורה מבוזבזת.
דיבורים מיותרים, זמן מבוזבז, כל מיני דברים כאלו שזה פגם בברית.
ואילו היסוד מופיע כמו שצריך כשאני לוקח את כל האיכויות שיש לי ומכניס אותם לעולם בצורה פוריה,
פרוטפול ווי, באופן פורה, שזה באמת פועל.
אז לדוגמה, ביסוד שבחסד
זה קודם כל לדאוג שההשפעה שאני עושה היא מגיעה למקום הנכון.
נכון, לדוגמה,
אני אתן לכם דוגמה ליסוד שבחסד.
ביקשו ממני פעם, הייתי באיזה שמחה,
וביקשו ממני לדבר.
היה בר מצווה, ברית זה היה.
ברית של איזה קרוב משפחה.
זה היה ככה, היה ברית, קראו לילד בשם,
ולא אמרו את השם, לא הסבירו למה, כאילו האבא לא...
אז ניגשתי לנושא, תקשיב, אתה לא רוצה לדבר, להסביר?
הוא אומר לי, לא, תדבר אתה.
אמרתי לו, אני אסביר את השם של הבן שלך?
הוא אומר לי, כן.
אמרתי לו, טוב.
אני, שידי ודברי תורה.
אז קמתי לדבר, ואנשים היו באמצע האוכל.
אז אתה מדבר.
זה סוג של השפעה, סוג של...
אבל אין צד שני.
למה?
סיבות אובייקטיביות, הם עכשיו עסוקים באוכל, השניצל וזה, והוא מדבר עם זה, אז אתה מדבר כאילו, אתה מרגיש שזה נשפך.
אז קיצרתי כמה שיותר, אמרתי ברמקול וסיימתי, כי זה מה שאך.
אז כשאתה משפיע משהו, כשאתה
פותח ברז, תדאג שתהיה כוס מתחת,
אחרת זה הכל ינזול.
זה יסוד שבחסד.
ואילו חסד אמיתי,
פעולה אמיתית שנעשית בתשומת לב הראויה, יוצרת התקשרות.
מה גורם לאנשים להיות כרוכים וחברים ואוהבים זה בזה?
כשהייתה נתינה אמיתית, כשמישהו נתן לך משהו שהיית זקוק וזה היה בתשומת לב,
נוצרת התקשרות.
אז יסוד שבחסד זה היכולת להוליד
קשר אמיתי דרך החסד.
איפה נכנס חסד של אמת?
שאלה טובה.
חסד של אמת הוא בחסד של החסד.
כי אדם כל כך אוהב לעשות חסד, שהוא עושה את החסד גם אם ברור לו שהוא לא ירוויח מזה כלום. כי למה קוראים לבעיית המת חסד של אמת? כי הוא כבר לא יוכל להחזיר לך.
כל אדם שעושה חסד הוא אומר אולי עוברת אותו מחשבה, אולי יום אחד אני אזדקק, אולי יום אחד ישיבו לי טובה.
פה זה, אז זה ממש באמת ככה, אני חייב להגיד לך.
זה תפקיד מאוד קשה.
גם, לא רק הקבורה, גם הטהרה, והמשפחות, וזה, ואף אחד לא רוצה לחזור לזה, כן.
אף אחד לא ירים טלפון לאיש חבר'ה קדישה, תשמע, תודה רבה, על הלוויה שעשית, היה מדהים.
אף אחד לא.
טוב.
זו עכשיו שאלתך. מה זה מלכות שבחסד?
מה ההגדרה של מלך?
איך?
עליון, שליט, מתגלה.
נכון, אבל אחת ההגדרות של המלך, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.
לצורך העניין, במשחק הדמקה,
כשחייל פשוט מגיע להיות מלך, התכונה שהוא מקבל זה יכולת התנועה לכל מקום שהוא רוצה. לפני כן הוא היה יכול ללכת רק למעלה. עכשיו הוא יכול ללכת למעלה, למעלה, איפה שהוא בא לו.
וגם בשחמט,
נכון? שם אומנם זה המלכה,
כן, נכון, נכון, נכון.
אז המעלה, עכשיו, מעניין למה בשחמט המלך כאילו לא זז והמלכה היא...
גם המלך יכול לזוז לאן שהוא רוצה, רק הוא מוגבל בצעדים כי הוא מבחינת מלכות וזה, והמלכה היא...
אגב, למה קוראים לו שחמאט שחמאט זה מדהים?
זה בערבית בעצם, ערבית פרסית.
זה שחמאט.
שח, זה המלך, מת.
זה המשחק, צריך להרוג את המלך.
אז המלך יכול לעשות דבר בהיפוכו.
זהו מלך.
מלך פורץ גדר, הוא הולך יום אחד לפה, יום אחד לשם.
זה מלכות,
לא משועבד לכלום.
בספירות שאמרנו יש מידות שהן סותרות אחת את השנייה, נכון?
החסד סותר את הגבורה, הנצח סותר,
כי הוא סותר את ההון.
כשהכול עובד בצורה הרמונית מלאה,
והאדם הוא פשוט מלך על עצמו, הוא לא כפוף,
אני חייב לעשות, אני חייב לדבר, אני חייב לשתוק. הוא יודע לדבר, ויודע לשתוק, ויודע להודות, ויודע להתגבר.
הכול עובד בצורה הרמונית,
זה מלכות שבחסד. ספירת המלכות, כתוב, לית לה מגרמי כלום. היא אין לה כלום, היא פשוט שיקוף מלא של כל מה שהיה לפניה. כל הספירות שקדמו לה,
באות אצלה לידי ביטוי בהרמוניה שלמה.
כן?
צלילים שלמים של דבר היפוכו, ואז אתה אומר, בואנה, כשאתה רואה אדם כזה,
שיש כזה ביטוי של סלנג, בואנה, איזה מלך.
נכון? על מה אנחנו אומרים את הביטוי הזה?
כשמישהו עושה מעשה מפתיע.
לדוגמה,
אני אספר לכם פה סיפור ובזה אני אסיים. כשהייתי ילד,
אז היה מתארח אצלנו בבית הכנסת יהודי,
שאבא שלו היה מתפלל אצלנו,
והוא היה דוקטור למדעי היהדות,
מיכן שהוא מגיע, הוא מבקש ממנו לדבר.
הוא באמת היה מדבר נפלא.
גם הייתה לו הטעמה כזאת יפה, הוא היה מדבר עברית מאוד מאוד יפה, וגם התכנים היו, אני זוכר בתור ילד שזה עניין אותי.
והוא היה מדבר, רבע שעה, משהו כזה.
בזמן מן הזמנים,
האבא שלו, הסבא, כאילו, קיבל אירוע מוחי.
והוא היה שיקום וזה, ואז הוא היה מגיע לבית הכנסת עם כיסא גלגלי, והוא לא היה מאה.
ואז היו עושים תורנות הילדים, מי יהיה איתו בשבת,
ויום אחד הגיעה התורנות שלו, והוא הגיע, אז כמובן קיבלו אותו לדבר, אז הוא עלה לדבר.
לא עבר חצי דקה, מאז שהוא דיבר,
ואבא שלו מסתכל עליו וצועק לו מה...
כאילו, תראה, כאילו, הוא איבד את הסבלנות.
עכשיו הוא, אני זוכר שהייתי שם,
הוא השתתק במקום וירד.
זה היה מדהים.
כאילו, יכול היה להגיד לו, אבא, תראה, עכשיו זה דבר תורה, נסביר לו, כי הוא...
אז כאילו, בלב אמרתי, איזה מלך.
וואו, כאילו איך אתה יכול בתוך שנייה לעבור מפה לפה.
אתה שולט, ולא הדרשה שולטת עליך, או המעמד, או הסטטוס.
אז היכולת להיות בכל הדברים, באמת ובעונה אחת,
היא המלכות. בחסד זה יכול להיות במקום של השפעה, וצמצום, והתגברות, וניצחון, והתקשרות,
כל זה, כשזה מגיע בצורה הרמונית, שלמה, מלאה,
זה מלכות של בחסד.
טוב, ראיתם? מספק נורא כחסד היום. תיכנתי להספיק יותר.
שבוע הבא נמשיך.
ברוכים תהיו!
