אחרי שעשינו סיבוב גדול מאוד בספר מגילת אסתר אנחנו בעצם חוזרים למקום שבו היינו בספר עזרא
שזה בעצם סוף פרק ה' אני רק עושה כאן איזה תזכורת קטנה מחבר את כולנו לרצף
בסדר
והרצף הוא
שאנחנו בעצם לכל אורך
ראינו את עליית זרובבל ראינו כמה היא הייתה יחסית מינורית
ראינו את הניסיון לגייס את האנשים דרך המקומות שבהם הם גרו, נכון? איך פתאום הרשימה עוברת משמות משפחה לשמות מקומות.
ראינו את תחילת הבנייה, ואז ראינו את כתב השטנה שנשלח לאחשוורוש,
וכתוצאה מן הדבר הזה, אחשוורוש בעצם הוציא צו הפסקת עבודות. ואם כך, התנועה הציונית,
שהתחילה את דרכה בצורה מאוד מאוד מצומצמת,
נקלעת כרגע לקושי, כי היא לא יכולה להתקדם.
יש ספר לבן,
היה הראשון של כורש והשני של אחשוורוש,
הכורש הפסיק את העלייה, ואחשוורוש הפסיק גם את הבנייה ואת פניית הקרקעות,
שזה מקביל לספרים הלבנים של פספילד ומקדונלד,
הספרים החמורים.
ובעצם בתוך ה-18 שנים הללו שהבנייה לא קורית, בתוך טווח הזמן הזה מתרחשת מגילת אסתר. מרדכי,
שהוא ציוני, הוא עלה לארץ ישראל, נשלח
כשליח ההנהלה הציונית לניו יורק
שבשושן הבירה,
איפה שמתקבלות ההחלטות כדי לנסות לשנות את המצב,
וזה מה שלמדנו במגילת אסתר.
ואני מזכיר לכם שהסיכום של מגילת אסתר הוא כישלון טוטלי של העניין הזה.
אנחנו עדיין משלמים מיסים לאחשוורוש.
כלומר, אם הציפייה הייתה שמרדכי יעלה בראש צבאו,
שנלחם בעמלקים ויקים את המדינה היהודית מחדש,
התקווה הזאת נכזבת.
ובעצם המצב נשאר אותו דבר
כל ימי אחשוורוש,
וגם בימי בנו.
כמה נמשכו, כמה זמן נמשכה מלכות אחשוורוש, אנחנו לא יודעים.
אבל בנו היה כבר במגילה לפחות מתוארות 12 שנים. כנראה אחשוורוש מלך עוד אחרי, עוד כמה וכמה שנים,
כי הבן שלו עולה למלוך אחריו, הוא צריך להיות בגיל שראוי למלוכה, אז אפשר להגיד שיש כאן בעצם איזשהו עיכוב
לא קטן.
וזה שם אותנו בסוף פרק ד', תסתכלו בבקשה,
מפסוק נגיד יז, זה כתב השטנה של אחשורוש.
פתגמה שלח מלכה על רחום בעל טעם ושמשי ספרא ושאר
קנה ותהון.
כלומר המלך נתן מכתב לכל הרחום וכל הכנופיה שלו.
דייתבין בשמרין שיושבין בשומרון ושאר עבר נהרה שלם וכעת שלום לכם.
נשתבנה דשלחתון עלינה.
כן מה ששלחתם אליי מפרש קרעי קדמיי נקרא לפניי.
ומיני סמטעה ממני ניתנה פקודה ובקרו ואשכחו די קריית הדך
מן יומת עלמא על מלכין מתנשאה ומרד ואשתדור מתעבד בה". כן, אתם צודקים, באמת, בדקתי בספרי ההיסטוריה,
וזאת עיר מורדת. ירושלים תמיד מורדת.
ומלכין תקיפין עבו על ירושלים ושליטין בכל עבר נהרה.
כן, הם ניסו לכבוש את ירושלים כמה וכמה פעמים.
ומידה בלו והלך מתייעב ליאון.
מידה, מינדה, מידה זה המס, בלו.
ולכן כען כעת שימו תיעם לבטלג ובריה אי לך,
כן ממני כרגע יוצא פקודה אומר רחשוורוש
וקריית הדח לא תתבנה עד מיני טעם היית שם. עד שאני אתן הוראה חדשה שכמובן
לעולם לא תגיע.
איך אומרים במחלקת המדינה האמריקאית It's ain't appropriate time.
האם אפשר להקים מדינה?
It's ain't appropriate time.
האם אפשר לבנות בהתנחלויות?
It's not appropriate time. האם אפשר לתקוף באיראן?
It's not appropriate time.
תמיד זה לא הזמן המתאים, זה לא העיתוי המתאים, appropriate זה עיתוי,
כן?
appropriate זה ראוי, ראוי, מתאים, כן, ראוי.
time זה הזמן, זה לא העיתוי הראוי, המתאים.
אז תמיד, תמיד, תמיד, גם פה, עד שאני אגיד לכם, מתי אני אגיד לכם? אני אגיד לכם.
נקים ועדה וכו' וכו'. ככה הוא מורח אותם.
וזהירי נאבו, תיזהרו, שאלו למעבד על דנה, כן, לעשות את מה שאני אומר, למה יסגח חבלה לאן נזקת מלכים, כן?
אני לא רוצה שאוצר המלך ייפגע.
עדין, אחר כך,
מין דין פרשגן נשתבנה דה ארתחשסתא מלכה,
אחר כך, אחרי שהדבר הזה יצא,
ונקרא לפני קדם רחום ושמשה איספרא וקנבתון,
אזלו בביהילו לירושלים על יהודיה, הם רצו מהר מהר לירושלים ליהודים,
ובטילו אימו בעדרה וחיל. ביטלו אותם יחד עם כתב השטנה הזה, ביטלו אותם בזרוע וחיל.
בעדן בטלת עבדת בית אלאה דבירושלים ועבדתלת עד שנת תרטן למלכות דרב ישמלך פרס. עד שנת שתיים למלכות דרב ישמלך פרס העבודה הייתה בטלה. ובשנת שתיים קרה משהו, שאותו ננסה ללמוד מה הוא קרא. מה קרה?
פרק ה' פסוק א',
והתנבא
חגי נביאה וזכריה בר עידו נביאהיה על יהודיה דביהוד ובירושלים בשום אלאה ישראל עליהום.
חגי ועידו התנבאו איזושהי נבואה.
בעדין, אחרי הנבואה שלהם, קמו זרובבל בן שלתיאל ויהושע בן יוצדק
וסרב למבנה בית אלהדי בירושלים ואימאון נביא איה דאלהא מסעדין להום. וכאן כמובן השאלה, מה היה כאן? מה הייתה הסוגיה?
מה תרמו כאן חגי וזכריה בנבואה שלהם לבניית המקדש?
בסדר? אז כדי להבין את זה, מה צריך לעשות?
ללמוד את ספר חגי.
זה מה שנעשה עכשיו.
תפתחו בבקשה ספר חגי ונראה לאן אנחנו הולכים.
אבל אני חשוב לי שתזכרו את המצב. המצב הוא כרגע שאסור להם לבנות.
יש להם צער הפסקת עבודות מהמלך ואסור להם לבנות. זה המצב.
ספר חגי.
בשנת שתיים לדריווש המלך. או, מצוין. אז זה בדיוק השנה שאנחנו מחפשים, נכון? מצאתם כבר?
הוא קטן, אז קשה למצוא.
אז מעולה. מצאנו את השנה שלנו.
בשנת שתיים לדריה ואש.
זה זה, זה כאילו, אה, חגי, איפה הוא?
לא, זה לפני, לפני עזרא.
יש תרעשר, הושע, יואל, עמוס, עבודי יונן, נחום, מיכה, חבקוק, צפניה, חגי, זכריה, מלאכי,
בכתובים.
מצאתם?
רבי עזרא, מצאת?
זה לפני זכריה, לפני, לפני זכריה.
חגי זכריה, צמוד לזכריה.
אומר לנו חגי הנביא,
בשנת שתיים לדריוויש המלך בחודש השישי.
מהו החודש השישי?
איזה חודש זה?
אלול. אלול. יפה.
ביום אחד לחודש, וא' באלול,
היה דבר אדוני ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שאלתיאל,
פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמור.
כן, חגי קורא לזרובבל וליהושע בן יהוצדק שני המנהיגים, אחד זה המנהיג המדיני
והשני זהו הכהן הגדול.
הוא אומר, יש לי נבואה להגיד לכם, מה הנבואה?
כה אמר ה' צבאות לאמור, העם הזה אמרו לא עת,
בוא עת בית אדוני להיבנות. בואו נעצור כאן ונבין מה הנביא אומר.
הסתכלות בעיניים ריאליות
של בשר ודם,
התנועה הציונית מסיקה את המסקנה הבאה,
אנחנו עלינו לארץ ישראל,
אנחנו התאמצנו,
אנחנו השתדלנו,
ולא הולך,
לא הולך פעמיים, לא הולך גם כי כורש חזר בו,
וגם כי אחשוורוש מפסיק את הבנייה כולה.
מה המסקנה?
הקדמנו את זמננו.
הקדמנו, הרי כל הזמן יש את המשחק עם 70 שנה,
מתי נגמרות, מתי מתחילות ה-70 שנה, מפה לשם, מפה לשם.
כנראה לא חישבנו נכון.
כנראה לא הגיע הזמן.
לא עת.
טעינו.
הקדמנו את זמננו. זה מה שהעם אומרים.
ויש להם עוד ראיות לזה, כי יש להם גם, נוסף לזה, גם רעב שמגיע לארץ ישראל. זה דבר שלא שמענו עליו בספר עזרא, אבל תכף נראה אותו כאן.
הם כבר חווים רעב, כלכלי, כן? בצורת.
אז התחושה שלהם היא, טעינו בכתובת.
באנו לכאן כמו, אתם מכירים את הסיפור על גיאוני,
ג'עוני, ראש פינה.
הגיעו אנשים מרומניה וזה, אמרו להם איזו מושבה נחמדה,
רואים את החרמון וכל זה, רק שכחו פרט קטן לספר להם שהכל מלא ביצות שם.
ואז הם מגיעים, ולא עלינו, מתחילים למות המבוגרים והילדים וכל זה.
אז כנראה טעינו.
נכון, איך כתב צ'לניחובסקי? כיצד זה?
טעינו, טרם הונח לנו.
איפה אותה ארץ? אותה?
לא מצאנו.
מה?
אומרים, יש כמה מנגרות.
כן?
אז זה מה שהעם אומרים, זו הטענה.
ויהי דבר אדוני ביד חגי הנביא לאמור,
האת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?
אז בעצם מה שקורה זה שכל אחד מתכנס בבית שלו ומנסה ככה למזער נזקים,
אבל הזניחו לגמרי את מלאכת בניית המקדש. כלומר, מה שבנו זה את המזבח, וזהו.
ועתה כה אמר אדוני צבאות,
שימו לבבכם על דרכיכם.
שימו לב מה קורה איתכם.
זרעתם הרבה והבה מעט.
כלומר, בצורת,
יובש חקלאי.
אכול ואין לשובעה.
שתו ואין לשוכרה.
לבוש ואין לחום לו.
והמשתכר, משתכר אל צרור נקוב. כלומר, המצב הכלכלי שלכם על הפנים. שוב פעם,
איך הם מסבירים את זה?
והנה, זו עוד הוכחה שאנחנו הקדמנו את זמננו,
כי כתוב שכשעם ישראל חוזר לארצו, הארץ צריכה לתת פירותיה בעין יפה, אלא אם היא לא נותנת פירותיה בעין יפה. כנראה הקדמנו את זמננו. אבל הוא אומר להם הפוך.
זה בגלל שאתם מתעצלים ולא מספיק מתאמצים לבנות. תלכו, תבנו.
אבל אסור, יש לנו צו הפסקת עבודות.
כה אמר אדוני צבאות, שימו לבבכם על דרכיכם.
עלו ההר
ועבדתם עץ,
ובנו הבית וארצה בו ויכבדה אמר אדוני. אני מקווה שאתם מבינים מה כתוב כאן.
הנביא אומר להם, תבנו בלי רישיון בעצם, זה לא מה שאומר להם.
תתחילו לבנות.
בוא נתחיל לבנות. ברגע שתתחיל לבנות, מה יקרה?
מיד יתפסו אותנו, מיד יעלו. והפעם זה,
קודם זה רק היה צו ראשון, עכשיו אנחנו עוברים על דברי המלך, זה סכנת נפש, יהרגו אותנו.
יתפסו את כל האחראים וייתנו אותם ברחוב העיר.
תראו את הדוגמה הזאת, איך הדבר הנביא,
תמיד יש כזאת שאלה, מה, למה לא שמעו בכל דברי הנביא? הנביא הוא איש אלוקים, למה לא נשמע בקולו? והתשובה היא
כי הרבה פעמים דבר הנביא סתר את הריאליה. אתה רואה בעיניים,
זה כמו אדם טייס, טס, נכנס למצב של ורטיקו, כן?
אז הגוף שלו, הוא טייס, בזה הוא עובד, להבחין במצבים, הוא יודע לטוס בכל הממדים,
והגוף שלו אומר לו, תשמע, אתה כרגע
עף למעלה.
בעוד שהמטוס בדרך לצלול באדמה, והוא חייב כאילו להתגבר על התחושות שלו וללכת עם המכשירים.
אז הנביא אומר להם דבר שנראה להם לא ריאלי. מה לבנות? איזה לבנות?
בואו נפתור את זה פוליטית, בואו נעשה דיפלומטיה, אבל זה לא...
נבואה שהוא קיבל נבואה שהוא קיבל? אין בעיה, אני אומר, זה הנבואה שהוא קיבל. אני לא בא בתמונות על הנביא, אני רק בא להסביר למה קשה לשמוע בקולו.
אתה מבין?
פנו, ממשיך הנביא ואומר, פנו אל הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו, יען מי נאום אדוני צבאות, יען ביתי אשר הוא חרב,
ואתם רצים איש לביתו.
על כן, עליכם, בגללכם,
אתם הציונים שעליתם לכאן ולא מתמסרים לעבודה.
כלאו שמיים מטל, והארץ כלאי יבולה.
ויקרא חורב על הארץ ועל ההרים ועל הדגן ועל התירוש ועל היצר ועל אשר תוציא האדמה ועל האדם ועל הבהמה ועל כל יגיע הכפיים.
זהו.
זו התעלה של הנביא.
ישמעו בקולו או לא ישמעו בקולו?
וישמע עזרו בבל בן שלתיאל ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול וכל שארית העם בקול ה' אלוהיהם ועל דברי חגי הנביא כאשר שלחו ה' אלוהיהם
ויראו העם מפני ה'.
טוב, אז אם זו הבעיה וזה, אז אנחנו שומעים בקולו.
זה עובד?
זה לא עובד.
ויאמר חגי מלאך ה' במלאכות ה' לעם לאמור אני איתכם נאום ה'. אל תפחדו, הם מפחדים.
ויראו העם מפני ה' אבל גם הם מפחדים מפני המלך
והוא יכול להרוג אותם והוא יכול לראות בזה ממש מרידה
וירא אדוני את רוח זרעו בבית בן שאלתיאל פחת יהודה
ואת רוח יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ואת רוח כל שארית העם ויבואו ויעשו מלאכה בבית אדוני צבאות אלוהיהם. נו, מתחילים.
כלומר בחודש אלול הם התחילו עוד פעם לאסוף את העצים ואת החומרים והתחילו לבנות.
אבל עדיין צריך
כל זה קרה מתי?
ביום 24 לחודש בשישי
בשנת שתיים לדרעי. כלומר, בכ״ד באלול, הנבואה הייתה בא' באלול, ובכ״ד באלול הם התחילו את
התנועה מחדש לבנות.
אבל אז מה קורה?
מגיעים החגים.
בשביעי, ב-21 לחודש, זה כ״א,
כ״א, תקרא ישר.
בשביעי, איזה חודש זה?
תשרי.
כ״א בתשרי. זה בדיוק אחרי?
אחרי סוכות.
עכשיו, כל מי שזכר את סוכות מימי בית ראשון,
את החג הגדול הזה שהיו מגיעים לברל ירושלים, לא רק יהודים, גם גויים היו מגיעים, כדי להקריב קורבנות, אלפים, עשרות אלפים, מאות אלפים היו מגיעים לכאן.
הוא חווה את החג עוד פעם בעליבותו בימי בית שני, כאילו החג הזה,
במקום לתת להם כוח,
החליש אותם.
אז לכן צריך פה עוד נבואה.
בשביעי ב-21 לחודש היה דבר אדוני בעד חגי הנביא לאמור. אמור נא עזרו בבל בן שלתיאל פחת יהודה ואל יהושע בן
צדק הכהן הגדול ואלשארית העם לאמור מי בכם הנשאר
אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון
ומה אתם רואים אותו עתה לא כמוהו כעין בעיניכם ונראה לכם מה זה צ'קמו כזה מה זה הבית הכל
לכן הסוכות הכניס אותם לייאוש עוד פעם הם כאילו נסוגו אחור ממין משחק סולמות חבלים כזה
ועתה חזק זרובבל לאום אדוני וחזק יהושע בן צדק הכהן הגדול וחזק עולם הארץ לאום אדוני ועשו
כי אני איתכם, נאום אדוני,
את הדבר אשר קראתי איתכם בצאתכם ממצרים, ורוחי עומדת לתוככם. אל תיראו, אל תפחדו. מה דחפו? אומרים בערבית, אל תפחדו.
כן?
תלכו על זה.
אל תלכו, אבל אתה אומר, למה שיפחדו? אנחנו מבינים למה מפחדים, כי אומרים, רגע, עוד רגע, עוד שנייה,
מגיעים לפה כל המלשנים, כל השונאים,
ואנחנו עוד רגע מסתבכים.
והפעם זה יהיה גם אישי, יחפשו אותנו.
אומר להם הנביא, כה אמר אדוני צבאות, עוד אחת מעטי,
ואני מריש את השמיים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה. כלומר, הוא אומר להם, תראו, אתם נראה לכם המצב נראה מאוד מאוד סטטי וכל זה, עוד רגע הולכת להיות כאן מהפכה טוטלית.
מהפכה טוטלית, גמורה.
על איזה מהפכה הוא מדבר? אנחנו ננסה לענות על זה.
על איזה מהפכה? כבר משהו שישנה את המצב מן הקצה אל הקצה.
וירשתי את כל הגויים ובאו חמדת כל הגויים,
ומילאתי את הבית הזה כבוד.
אמר אדוני צבאות.
הוא מדבר על זה שיהיה איזה רעש גדול, וכל הגויים יגיעו לבית המקדש, ויהיה...
טוב, אנחנו אומרים, אבל איך זה יקרה?
מה, איך זה יקרה הדבר הזה? איך זה... מה, אין לנו גרוש?
הוא אומר הכסף ברוך הוא, לי הכסף ולי הזהב, נו, אדוני צבאות, אל תדאגו.
גם הכסף יגיע אליכם.
גדול יהיה כבוד הבית הזה, האחרון מן הראשון,
אמר אדוני צבאות, ובמקום הזה יתן שלום, נו, אדוני צבאות. גם כבוד,
וגם הכל יהיה בדרך שלום ללא מלחמה.
תקשיבי, זו הבטחה מרחיקת לכת ביותר.
הגמרא אומרת שההבטחה כמובן התקיימה, כי בית שני היה גדול מבית ראשון גם בשנים.
בית ראשון היה 410, בית שני היה 420. וגם במראה, כי בעצם המבנה המפואר זה בית המקדש שבעצם
בנה אותו הורדוס, שהוא היה גדול ומפואר מכל מה שקדמנו.
מספיק?
לא מספיק.
צריך להמשיך לחזק אותם.
ב-24 לתשיעי, מה זה התשיעי?
כסלו.
כד כסלו, חנוכה. זה חנוכה לפני חנוכה,
כי עדיין לא היה חנוכה.
זה 200 שנים לפני חנוכה.
אבל אתה רואה שהאור של חנוכה כבר מאיר.
ב-24 לתשיעי בשנת שתיים, לדריה בשעה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמור. כה אמר ה' צבאות, שאל נא את הכהנים תורה לאמור.
הניסה איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד
ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל האקדש
וינוע הכהנים ויאמרו לא.
ויאמר חגי, אם הגעתם אין נפש וחולליה יטמע.
וינוע הכהנים ויאמרו יטמע.
זה מין איזה חידה כזאת לא ברורה,
מה קורה כאן, בחידה המצחיקה הזאת שם.
מה מדובר, כן?
הוא שואל אותם, תגיד, אם אדם נוגע,
אדם קדוש נוגע במשהו, הוא הופך את החפץ, את המאכל לקדוש?
תשובה, לא.
לעומת זאת, אם אדם טמא נוגע בדבר,
אז הוא מטמא אותו?
אתה אומר אותו, תלוי מה הייתה הטומאה של האדם. אם הוא היה אב הטומאה, הוא יעשה את זה ראשון לטומאה. אם הוא היה
ראשון לטומאה, יש לנו עד שלישי לטומאה, נכון? במשנה הזאת.
אז המלבי כאן אומר, מה זה הדבר המוזר? המלבי כאן אומר שלקראת
חנוכת עבודת המקדש,
אז חגי הנביא עושה להם חידון בטהרה.
כמו שלא נשאר חידון פסח,
אז הוא עושה להם חידון בטהרה. מה הדין שני בטומאה שנגע בשלישי לטומאה ולא...
זה ככה המלווי מסביר, אבל הפשט הוא לכאורה
שהוא בעצם אומר להם, תראו, יש פה דבר מאוד מעניין,
באמת השאלה מעניינת, למה הטומאה מדבקת והקודש לא מדבק?
זה לא סימטרי.
לכאורה, אם טמא מטמא אחרים,
אז גם טהור צריך לתאר אחרים.
תשובה,
תשובה,
יש הבדל.
כדי שיהיה טהרה צריך לעבוד.
כדי שתהיה טומאה,
מספיק לא לעשות כלום.
בסדר? אם, אתם מכירים את זה נכון,
אם אדם לא ייגע בשדה, לא ייגע בה.
לא שהוא יזרוק שם זבל, הוא פשוט לא ייגע בשדה,
יעלו שם הקוצים, בברקנים והכל זה.
כדי שהשדה תהיה כמו שצריך, צריך
לעבוד אותה.
אם לא ניגע בבית,
הבית יתבלגם,
ויתחיל להתקלקל, דברים יתחילו להתקלקל.
כדי שהבית תהיה כמו שצריך, צריך
שיהיה כל היום מסודר, נכון? אוטו שאתה לא נוגע בו, תחזור אחרי שנה, אין אוויר בגלגלים,
השמן כולו בארוכה, המנוע מתייבש לך, הכל זה, הלכה אותו.
צריך להפעיל אותו.
אז זה לא סימטרי, אומר להם הנביא. מה אתם חושבים? שאם תשבו רגל על רגל, הדברים יקרו מאליהם?
ויענו הקונים ויאמרו,
סליחה, ביען חדי ויאמר, כן העם הזה,
וכן הגוי הזה לפני נאום אדוני,
וכן כל מעשי ידיהם,
ואשר יקריבו שם טמאו. למה? למה טמא? מה הטומאה?
טומאה היא בגלל טומאת חוסר המעש.
זה הטומאה.
חוסר המעש יוצר טומאה.
דורכים במקום.
כבר אני מדבר איתכם מאלול ואתם לא זזים.
ההוא הביא עץ, ההוא הביא איזה משהו, זה לא מלא מניע.
עכשיו, למה הם לא זזים?
כי הם מפחדים.
הם גם מפחדים מהקדוש ברוך הוא, אבל הם גם מפחדים מהמלך.
אז הם מנסים ככה ללכת בין הטיפות, איזה עץ פה, איזה עץ שם, איזה רבע בלט אפו בלי שיתפסו אותם.
אומר להם הנביא, זה לא עובד ככה.
ועתה,
שימו נא לבבכם
מן היום הזה ומעלה, מטרם שום אבן אל אבן בהיכל אדוני. אז למדנו מכאן שלמרות שהנבואה הייתה באלף באלול, עד כ״ד בכסלו לא הייתה אפילו אבן על אבן בהיכל השם.
הם אספו את העצים. אתם יודעים שרוצים למרוח דברים? יודעים למרוח דברים, נכון? כן. יודעים למרוח דברים. זה כמו שאמרנו, it ain't the appropriate time. זה ככה וככה, ומתקדמים לאט, זה הולכים אחורה, וצעד קדימה.
ריקוד תימני, צעד קדימה, שתיים אחורה, העיקר
מסתובבים מסביב. זה לא עובד ככה.
מטרם שום אבן אל אבן בהיכל אדוני.
ואז הוא שוב פעם מתאר את מה?
כן?
אתם איתי? כן, רבותיי.
לא להירדם לי פה בבקשה. לומדים תנ״ך, לומדים נבואות שנצטרכו לדורות.
להיות ערניים.
מיותם בא אל ערמת עשרים והייתה עשרה. אדם מגיע לערמה שאתה אמורה להאכיל, עשרים טון, יש לו רק עשר.
למה זה ככה?
איפה הברכה?
היום בארץ ישראל זה הפוך, נכון?
טון לדונר, אנחנו שוזרים את שיא העולם
וכל זה. מה קורה כאן?
בא אלי יקב לחשוף חמישים פורה והייתה עשרים.
מידת יין. מידת יין, נכון, או גפן.
הכיתי אתכם בשידפון ובירקון ובברד את כל מעשי ידיכם, ואין אתכם אליי. הנאום אדוני. הדרך של הקב' לדבר עם העם זה באמצעות הכלכלה.
אבל הם מפרשים את זה הפוך.
שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה, ביום 24 לתשיעי,
למן היום אשר יוסד היכל אדוני, שימו לבבכם. שימו לב!
אז יוצא שהם התחילו בסופו של דבר למעשה לבנות את בית המקדש, מתי?
בכ-ה, מהיום הזה ומעלה, אז הוא מדבר איתם בכ-ד',
כן, חנוכה, אז הוא מדבר איתם בכ-ד', זה קורה בכ-ה,
אז פתאום אנחנו מבינים את כ-ה כסלו, וזה תאריך משמעותי זה.
ההוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרימון בעת הזית, לא נשא מן היום הזה אברך.
מן היום הזה אברך.
ויהי דבר אדוני שנית אל חגי ב-24 לחודש לאמור.
אמור אל זרו בבל פחת יהודה לאמור. אני מרעיש את השמיים ואת הארץ.
כלומר,
אל תחשבו שהמציאות שאתם כרגע רואים אותה, זאת המציאות שהולכת להיות. הולכת להיות מהפכה.
מהפכה, הכל הולך להשתנות מן הקצה אל הקצה.
והפכתי כיסא ממלכות, וישמתי חוזק ממלכות הגויים, והפכתי מרכבה ורוכביה, וירדו סוסים ורוכביהם, איש בחרב אחים.
ביום ההוא נאום אדוני צבאות אקחך זה רובבל בן שאלתיאל עבדי
נאום אדוני ושמתיך כחותם כי בך בחרתי נאום אדוני צבאות. תלכו על זה ויהיה מהפכה.
תראו מהי המהפכה. הכי נוח להגיד שהמהפכה היא באמת המהפכה הגדולה שקרתה לא הרבה זמן אחר כך. ממלכת פרס יורדת מגדולתה ואת מקומה תופסת ממלכת יוון
בראשותו של
אלכסנדר מוקדון
שכשהוא מגיע לארץ ישראל הוא משנה את כל המדינות מן הקצה אל הקצה
מורה לו לגעת בבית המקדש
בגלל שהוא מעריץ את שמעון הצדיק. זו אפשרות אחת. אנחנו ננסה ללכת על אפשרות אחרת,
טיפה יותר מצומצמת וקרובה, מפני שתמיד אנחנו נעדיף לפרש את דברי הנביא כנאמרים בסמיכות לתקופתו.
למרות שדברי הנביא יכולים גם להיאמר לטווחים רחוקים יותר,
אבל ברירת המחדל היא לפרש את זה לטווח היותר קרוב,
ולכן מיד נראה איזו מהפכה גדולה מאוד קרתה
בטווח הקרוב.
אבל לפני כן אמרנו שהנבואות היו של שניים, של
חגי ושל מי?
ושל מי? עידו בן,
של זכריה בן עידו. אז יש לנו כאן את זכריה.
הוא טיפה יותר ארוך.
בואו נראה רגע את הנבואות.
כן, כן, רגע, שמואל. אז בואו נראה. זו אותה שנה, זה הכל נבואות שתיים לדריווש.
זה קובץ נבואות
שתיים לדריווש.
בחודש השמיני זה חודש טבת.
חשוון, סליחה, חשוון.
זכריה, אנחנו ממשיכים, ממשיכים.
חגי זכריה.
בחודש השמיני בשנת שתיים לדריווש היה דבר אדוני, קודם כל אתם יכולים לספר בבית שהיום למדתם ספר בתנ״ך.
תעשו סיום.
בסדר, מה אכפת לך? תגידו, שלא ישנו אתכם איזה.
תגידו, לא הספר הכי קצר, עובדיה יותר קצר, פרק אחד. לא הכי קצר.
עשיתם אקזיט היום, עשיתם סיום.
בחודש השמיני בשנת שתיים לדריווש, היה דבר ה' לזכריה בן ברכיה בן עידו הנביא לאמור, אז לזכריה שלנו, כן, דילגו על ברכיה,
קצף ה' על אבותיכם קצף.
הקדוש ברוך הוא כועס.
ואמרת אליהם, כה אמר ה' צבאות,
שובו אלי נאום ה' צבאות, ואשוב אליכם,
אמר ה' צבאות. אל תהיו כאבותיכם,
העצלנים, הבטלנים, שלא עלו לארץ ישראל.
לאמר כה אמר אדוני צבאות שובו אלא מדרככם הרעים ומעלליכם הרעים ולא שמו ולא הקשיבו אלי נאום אדוני.
אבותיכם היו הם והנביאים הלעולם יחיו.
מה יהיה איתכם? תזוזו כבר.
אך דברי וחוקה אשר שיבאתי את אבי הנביאים הלוא השיגו אבותיכם וישובו ויאמרו
כאשר זמם אדוני צבאות לעשות לנו כדרכנו וכמעללנו כן עשה איתנו.
ואז יש לנו כאן עוד נבואה ביום כד לשבט.
שוב פעם, הוא מדבר פה, הוא מתאר את המהפכה שחגי דיבר עליה, מהפכה שבה איש רוכב על סוס אדום
מנצח את הסוסים הלבנים. מי זה איש רוכב על סוס אדום?
זה כנראה אלכסנדר, כן?
ואז אומר לו בפסוק יב,
ויען מלאך ה' ויאמר ה' צבאות עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים ואת ערי יהודה אשר זעמת זה שבעים שנה.
ויען ה' את המלאך הדובר בי דברים טובים דברים נחומים.
ויאמר אליה המלאך הדובר ביקרא לאמור, כה אמר אדוני צבאות, קינאתי לירושלים מול ציון קנאה גדולה.
בקצף אני קוצף על הגויים השאננים.
ושוב פעם, לכן, כה אמר אדוני, שבתי לירושלים ברחמים,
ביתי ייבנה בה. נאום אדוני צבאות וקו ינתה לירושלים.
יא, ישון לירושלים, הכל באותה שנה.
נבואות מחמה על ירושלים, עוד תפוצה נעריי מטוב,
וניחם אדוני עוד את ציון,
והוא בחר עוד בירושלים.
מעזרא, מעזרא,
לא מניחמיה, מעזרא.
אנחנו רואים ספר עזרא, זוכר את זה?
כבודו נכנס באיחור קהל השיעור, זה שורש הבעיה.
לא, כי למדנו בספר עזרא, עזרא,
בפרק ד',
שהבנייה נפסקה,
ומתי הבנייה התחדשה?
בעקבות נבואות חגי וזכריה.
למה? כתוב בכף ד', מן היום אשר יוסד ה'
כלומר רואים שבכף ד' בכסלו הוא דוחף אותם, דוחף אותם, דוחף אותם, דוחף אותם,
בסוף בכ״ד בכסלו הם הולכים על זה.
בסדר?
רצף הנבואות של חגי מסבירות לעם,
מסבירות לנו קודם כל מה התפיסה של העם,
שהם חושבים שעדיין לא הגיעה
עת
הבית ליבנות,
וגם את העמדה של הנביא שאומר להם זה הפוך,
הגיעה עת ליבנות ואתם מתמהמים ומתעצלים.
לא, אל תקרא את זה.
תקרא את פסוק יח.
שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מיום 24 לתשילי, מן היום אשר יוסד ה' שימו לבבכם.
אז אתה מבין שביום הזה הם התחילו לייסד אותו, התחילו לעבוד בפועל.
יפה.
והתחילו את העבודה.
ואז הוא מדגיש את זרובבל,
אומר לו, אל תדאג,
תצליח.
אנחנו נראה גם את ההמשך בזכריה,
גם רני בשמחי בציון, הנבואה הידועה מחנוכה,
מראים פה את יהושע הכהן הגדול וזה, ואז אני טיפה מדלג לפרק ד',
נגיד, פסוק ו',
ביען ויאמר אלי לאמור, זה דבר ה' זרובבל לאמור, לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוכי אמר ה' צבאות, כלומר
אתם תבנו את ירושלים וזה לא יהיה כתוצאה מאיזה מלחמה, אלא זה יהיה
איזה רוח שתתהפך.
מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור? כלומר, הר גדול
שנראה כמחסום, שנראה כמניעה, שנראה כדבר בלתי עביר, אנחנו מבינים שזה כנראה כל צווי הפסקת העבודה שיצאו,
כלום, מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור.
והוציא את האבן הראשה תשועות חן חן לה. מה זה אבן הראשה?
האבן הראשה זה האבן שמחזיקה את הקשת. נכון? יש קשת.
כשהקשת תעמוד יש את האבן הראשה. אם אתה מוציא את האבן הראשה הכל קורס.
אז הוא אומר, ההר הזה ייפול כמו שאתה מפיל קשת. אתה פשוט, אבן אחת תיפול והכל יקרוס.
מה זה חן חן לה? תשועות חן חן לה. יהיה כאילו... ואחר כך הנביא אומר,
ויהי דבר אדוני אלי לאמור, ידי זרו בבל ייסדו הבית הזה, וידיו תבצענה. כלומר, מה ש... לא.
מה שקראנו בספר חגי,
שהיה כאן,
הנחת אבן פינה למעין ייסוד הבית הזה, אנחנו יודעים שהרבה פעמים מי שהניח את אבן הפינה,
אולי הנכד שלו יגזור את הסרט.
פרויקטים...
אגב, יש כאן ברחוב שושנה איזה בניין שהתחילו לבנות אותו ונתקעו באמצע. מה קורה עם הבניין הזה?
אה?
תקועים באמצע.
כבר שנה עומדת שם.
אז יש מי שמניח אבן פינה,
כן, אז אבן פינה, ובסוף, כמו התחנה המרכזית בתל אביב, שעמדה איזה עשרים שנה, עמדה ריקה, ובסוף גם כולם מצטערים שהשמישו אותה בכלל, צריך להעיף אותה.
הפיל הלבן, הפיל האפור, הפיל המכוער.
זה נראה שהעסיקו שם מהנדס מיוחד שדאג שיצא מכוער.
מהנדס כיעור,
ממש אחד המבנים הכי מכוערים שיש בה.
בלי שום חן, בלי שום...
אז אומר כאן הנביא, לא ככה יהיה במקרה שלנו.
אצלנו ידי זרובבל יייסדו והוא גם יבצע
וידעת כי אדוני צבאות שלכני עליכם
כי מי בז לים קטנות זה נראה לכם קטן אל תבוזו והדבר הזה יהיה אחרי זה דבר גדול
וראו את אבן הבדיל ביד זרובבל וכו' וכו' וכאן הנביא תראו אנחנו לא ללמד עכשיו את כל ספר זכריה
שלא תלמדו שני ספרים ביום זה כבר מוגזם
אבל זה חוזר על עצמו את כל נבואות ההבטחה שזה יצליח תראו
לא, זה לא עתיד, זה מה שאני רוצה לטעון. שהנביא קודם כל מדבר אל ההווה.
נביא לשון ניב.
אם זה לא קורה בהווה, זה נדחה לעתיד.
תראו את פרק, אני מדלג לכם קצת פסוקים.
פרק ו', פסוק י״ב,
ואמרת,
נגיד, מפסוק ט',
באי דבר ה' אלי לאמור, לקוח מאת הגולה, מחלדיים ומאת טוביה, מאת ידעיהו, ובאת עתה ביום ההוא, ובאת בית יהושע בן צפניה אשר באו מבבל,
ולקחת כסף וזהב ועשית עטרות ושמת בראש יהושע ובני יוצאת הכהן הגדול", פסוק יב' בפרק ו'
ואמרת אליו לאמור, כה אמר ה' צבאות לאמור, הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל אדוני.
מי זה צמח?
זה כנראה זרו בבל.
והוא יבנה את היכל אדוני והוא יישא עוד וישב במשל על כיסאו והיה כהן על כיסאו והעצת שלום תהיה בין שניהם.
כן?
ואחר כך,
הוא מדבר על שנת שתיים לדרייבש, על זה נדבר, לא על היום.
כן, כן, כן. אני מדלג איתכם לפרק ח',
ואתה חוזר על זה ואני אומר עוד פעם,
הנביא מדבר קודם כל אל ההווה,
קודם כל אל התקופה שלו.
אם זה לא יקרה בתקופה שלו, זה יידחה לעתיד לבוא.
אבל הנביא קודם כל מדבר על התקופה שלו.
בתקופה שלו זה הולך לקרות.
ואם תשאלו, אז למה צריך שהוא יהיה נביא אם הוא לא יודע להגיד את העתידות?
הסברתי את זה,
שלמרות שהוא מדבר על התקופה שלו,
קשה מאוד לשמוע בכל דברי הנביא,
כשהמציאות הריאלית מראה הפוך.
אבל הוא קודם כל מדבר על התקופה שלו. צמח זה מישהו רלוונטי בתקופה שלו.
שיקראו לו זרובבל, והכינוי שלו יהיה צמח.
גם בפרק ח'.
ויהי דבר אדוני צבאות לאמר, כה אמר אדוני צבאות, קינאתי לציון קנה גדולה,
וקמה גדולה קינאתי לה.
שבתי על ציון ושכנתי בתוך ירושלים, ונקרא ירושלים עיר האמת, והיה אדוני צבאות הר הקודש.
עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים ורחובות העיר נמלאו ילדים וילדינו משחקים ברחובותיה יש כזה אבן דרך ברובע היהודי בכיכר בתי מחסה שאבא של אשתו של הרב טויבר הוא דאג להציב את זה שם לא היה בכותל אלא במקום אחר זה היה פסוק שאמר רבי עקיבא שנייה רגע שנייה מה אתה אומר? קודם כל זה היה אקטואל יאזק זה לא קרה או לא קרה בגרסה המלאה
בסדר, אז זה אומר שעת הרצון הזאת היא נדחתה,
ויגיע עת רצון אחרת,
טובה ממנה. נעשה תיקון, נלמד מן ההיסטוריה, בסדר?
זה ה...
כזה רבי עקימאל צחק, זה בחור, כמו שהאיזור ראש של דבר היה תקרה.
כה אמר אדוני צבאות, כי יפלא בעיני שארית העם הזה, בימים ההם גם בעיניי יפלא, נאום אדוני צבאות. זה נראה לכם כבר פלא, נראה לא הגיוני.
איך זה יקרה?
אולי גם היום זה נראה לנו לא הגיוני. איך, איך, איך ייבנה בית המקדש?
נראה כזה רחוק, נכון, מה,
נראה כבר פלא, אבל אל תתפלאו, אל תתפלאו. על כל פנים, בוודאי שעשינו
קיבוץ גלויות הוא יותר,
בעיניי לפחות, אירוע יותר דרמטי ויותר תמוה ויותר רחוק מן הדעת שאפשר לצפות עליו מאשר בית המקדש. את הדבר התמוה כבר עשינו, קיבוץ גלויות מכל כך הרבה מדינות, להקים פה מדינה זה כבר קרה.
בית המקדש זה כבר המשך טבעי.
טוב, עוד פסוקים רבו רבים.
כה אמר
אדוני צבאות, הנני משה היטמים מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש,
הבאתי אותם ושכנעו בתוך ירושלים. ארץ מזרח זה כמובן בבל, פרס.
אחר כך פסוק ט, כה אמר אדוני צבאות,
תחזקנה ידיכם.
השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים, אשר ביום יוסד בית אדוני צבאות היכל להיבנות. כן, כל הכבוד למי ששומע בקולי והולך על זה.
והוא מבטיח להם בפסוק יב, זרע, שלום,
הגפן תיתן פרייה והארץ תיתן יבולה, במקום בצורת יהיה לכם
שובע ויבול וכולי וכולי, יהיה לכם ברכה.
כה אמר אדוני הצבאות, כאשר זממתי להרע לכם בהקציב אותכם,
כן שבתי וזממתי ובאמת להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תירהו,
אלה הדברים אשר תעשו,
דברו אמת איש את רעהו,
אמת ומשפט ושלום שיפטו בשעריכם,
ומי שתראה את ריאו אל תחשבו מלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה שנאתי נאום ה' כלומר תיקון חברתי
והצומות האלה גם התהפכו לצום הרביעי וצום החמישי, התהפכו לששנה לשמחה.
אלה הנבואות המרכזיות
העוסקות בזה. מכאן זכריה עובר לעסוק יותר
בעמים שנלחמו על ירושלים
וגם בפרק י״ד באמת זו נבואה
שכולה לעתיד לבוא. אולי עוד
משפט אחד בפרק ט' פסוק ט' גילי מאוד בת ציון הרי היא בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושהו
עני ורוכב על חמור ועל עיר בין אתונות אנחנו נראה בהמשך מי זה
בלילה זה משיח אבל יכול להיות שזו כבר דמות אפילו קודמת
טוב
רצף הנבואות האלו שנאמרות בשנת שתיים לדריווש באמת גורמות לעם לזוז
והם מחליטים
לזמות את בית המקדש
בלי מישהו,
בלי הסכמה. לוקחים את הריזיקה, לוקחים את הסיכון.
לדחוף אותם פה, לדחוף אותם שם, הנביא הזה, הנביא האחר, הבטחות, עניינים ציפורים, הולכים על זה.
לא, מה פתאום, לא, מה פתאום, לא. מבחינתם, הם לא ראו את זה, לא.
בואו נראה
מה קורה.
עזרא, כן. היום אתם רצים הרבה.
עזרא, פרק,
לא ו' אלא פרק ה'.
בואו נתחיל את הפרק הזה עוד פעם.
פרק כ' פסוק א', והתנביא חגי נביאה וזכריה בר עידו נביאיה,
נביאיה,
נביאיה ככה כתוב, על יהודיה דביהוד ובירושלים בשום אלוהי ישראל עליהם.
בעדן, אחרי שראינו את כל הנבואות האלה, כן, כרגע ראינו אותן,
קם וזרובבל בר שאלתיאל ויהושע בר יהוד צדק ושריו
למבנה בית אלוהד בירושלים,
לבנות את בית האלוהים בירושלים ועמאון עמם נביאיה דאלוה המסעדין לו. כלומר, הנביאים כל הזמן דוחפים אותם.
זה הדוגמה, זה בעצם מה שמסביר,
שכל מיני נבואות, הם נחלשים, עוד נבואה, נחלשים, עוד נבואה, עוד איום, עוד אבטחה,
רצף נבואות מאלול, אלול, תשרי,
כסלו ושבט.
זה כאילו רצף הנבואות שנאמרות.
לא עובר מה שנקרא זבוב, זמזום קצר, בזמנה.
מה אתם במקום?
עטא עליאון תתנאי פחת עבר הנהר, כלומר האחראי, הפכה של כל עבר הנהר, מיד מגיע, שמע שיש כזה, מיד מגיע.
ושטר בוזנואי וקנבתון, כל העוזרים שלו והכנופיה,
וכן אמרין לאון, מיד הם אומרים לאון,
מן שם לחום תא עם ביתא דדה להבנה ואישור נדנא לשכללה. מי נתן לכם אישור לבנות את הבית הזה? יש לכם אישור? יש לכם איזה משהו?
עכשיו אומרים, עדין קנימה אמרנה לאום, עוד הם אומרים, מן אינון שמעת גבריה דידנה בניאנה בנאין. אנחנו רוצים את השמות, מי אחראי פה על הדבר הזה?
אנחנו רוצים הפעם, מה שנקרא קרקפות, בבקשה שמות, זרובבל,
יהושע,
הכהן הגדול, כל האנשים האחראים,
קודם זה רק היה כתב שטנה כללי. עכשיו אנחנו רוצים לתת שמות כדי שמה?
כלומר, כל החששות שחששנו מהם, מה קרה?
יתגשמו על הצד היותר גרוע.
עדין קנה מה אמרנו ליום, מן ינון שמעת גברה יד דידנה בניאנה בניאנה.
אומר לנו כבר הכתוב, עושה לנו ספוילר,
ואין על העם אהבת על שבי יהודה ולא בטיל איימו עד לטעמה לדרייבש שייך ועדין נתיבו דין אשתבן על דנא. כלומר,
אין עליהם הייתה עליהם לטובה,
אבל המצב כרגע הוא מאוד מאוד מאוד רגיש,
מאוד מאוד מאוד מסוכן,
מאוד מאוד מאוד קריטי,
וזה בת שגן האיגרת ששלח את התנאי פחת עבר הנהר ושטר באוזניי לדרייבש המלך.
כן, ואז בואו רק נראה מה הם אומרים לו.
טוב, זה כבר.
בואו נראה שני פסוקים
פתגמא שלחו עלוי וקדנקתיב בגבה כן ככה היה כתוב לדריאבש מלכה שלמה כלה שלום לך
ידיע להבל למלכה תדע לך אדוני המלך דאזלנה ליהוד מדינתא לבית אל ההר רבה הם בונים מדינה
תשכח ממרכז דתי שהסכמת להם הרי גם את זה לא הסכמת להם נכון גם את זה אמרת להם לעצור הם שמים עליך פס הם פשוט שמים עליך פס הם בונים מדינה
והוא מתבנה אבן גלל, אבן גלל זה אבן חצובה, אבן גדולה,
וער מצם בקוטלי עצים, קורות עצים בקטלים,
ועבי תדח אספרנה מתעבדה ומצלח בידו, והם מתאבדים ובקצב מהיר הם עובדים.
עדיין שאל נא לשביה הילך, שאלנו אותם,
אמרנו להם, מאן שם לחום טעם ביתא דנה למי זה וישאלנו, מי נתן לכם?
מי זה?
ואף שמאתום שאל נא להם להודועתך דנכתב
שם גובריה דבר השם.
גם את השמות הבאנו. הנה בבקשה אדוני המלך, הנה הראיות, הנה התמונות, הנה התצאות,
הנה השמות של המורדים בממלכה,
רק נשאר לך לחתום למטה, נא להוציא להורג את כל מי שהעיז לעבור על התקנה ולעבור על הגזירה ולבנות פה מדינה יהודית ללא אישור, על החתום דריאדיש.
מה קרה בפועל?
איך הדברים התהפכו מן הקצה אל הקצה?
איך באה לידי ביטוי אותה מהפכה שדיבר עליה חגי, ואותה מהפכה שדיבר עליה זכריה?
נראה בעזרת השם, לא בשבוע הבא שזה כבר בין הזמנים,
ולא בעוד שבועיים שזה גם בין הזמנים,
ולא בעוד זה, אלא בעזרת השם, באלף באייר, בעזרת השם, עד אז, תזכרו איפה היינו.
