ולכן צריך להתחיל מבדיחה על אריה, כן?
שני אנשים הולכים באפריקה ביער, פתאום בא מולם אריה.
טוב, מתחילים לברוח.
פתאום אחד החבר'ה עוצר, מתחיל לחפש בתיק.
החבר שלמה אומר לו, תגיד, מה אתה עושה?
אני מחפש נהלי ספורט.
אז הוא אומר, אני אומר לך שאתה תשיג את הראם עם נהלי ספורט? הוא אומר, לא צריך להשיג את הראם, אני צריך להשיג אותך.
טוב.
לא הבנת את הבדיחה, אז טוב.
לא מסבירים בדיחה, לא מסבירים, לא מסבירים. מי שהבין, הבין.
אתה יודע מה אומרים על פולנים,
אה?
שאין בדיחות על פולנים.
זה הכל אמת.
את זה הוא הבין.
אין בדיחות על פולנים.
יש ספר הברכות והקללות ביידיש.
עמוד אחד ברכות וכל השאר זה קללו.
שיפול לך כל השיניים ותישאר לך.
יפסו לך כל השיניים ויישאר לך שן אחת, שיהיה לך טיפול שורש.
בפעם שעברה ראינו, כמו שאמרנו, ושאלנו את עצמנו, אבל השאלות שבעיקר העסיקו אותנו זה מדוע דניאל בכלל התפלל.
אני מזכיר לכולם,
ביום עלייתו של דרייבש המדי,
שהוא המלך הפרסי הראשון,
היועצים באים ומנסים להפיל את דניאל בפח.
חורה להם
שדניאל הוא כזה מוצלח,
וכזה פה. אז הם מנסים, כמו שעשו לרמב״ם, כמו שעשו להרבה מאוד,
מנסים להפיל אותו. הפח הזה הם עושים איזו גזירה כזאת שאסור להתפלל במשך חודש.
ומנצלים כאילו את ה... האמת שזה פשוט לא יאומן, אבל כנראה זה מה שקורה עכשיו בטורקיה,
לזוג הישראלי המסכן הזה.
אם אתה מחפש איזה מישהו להפיל אותו, עשתה, או כמו שעשו לנעמה יששכר,
זה היה הסיפור הקודם הרי, מה עשת המסכן על נעמה יששכר?
לא עשתה. מה?
היא לא עשתה כלום, וזה,
וכאילו הכניסו אותה בכלל בטעות לרוסיה, ושמה.
אז כאילו מחפשים את דניאל,
מחפשים את דניאל.
יצרו כאן איזו גזרה מעומעמת שאומרת שאסור להתפלל.
דניאל היה בטוח שהיה מדובר על כינוסים, יש בזה היגיון מסוים.
אסור להתכנס,
תחילת השלטון של דריווש, הוא חושש, אולי אנשים יעשו כל מיני כינוסים במוסדות דתיים,
שם הרבה פעמים קורות מהפכות, אז כאילו בואו נעשה רגע איזה עצירה ואף אחד לא מתפלל וכלום.
אבל להתפלל ביחיד אין שום בעיה.
מה, זה לא קונספירציה ואין שום דבר. לכן דניאל גם לא מסתיר את התפילה שלו. הוא מתפלל בחלום, כולם רואים?
אבל,
כמו שאמר אביאל מקודם, היועצים המשפטיים אומרים, לא, לא, אבל בחוק, באותיות הקטנות,
כתוב כל התפילות, כל סוגי התפילות.
ולמרות שזה מאוד מאוד, ראינו את זה בשבוע שעבר,
זה מאוד מדגיש את שלטון הפקידים הפרסי. הוא אחרי זה יבוא לידי ביטוי בצורה יותר בולטת במגילת אסתר.
נכון, שהמלך אומר, אני מצטער,
כתב אשר נכתב, זה אולי אחד הפסוקים המדהימים ביותר במגילת אסתר.
ניתנה פקודה לרצח עם.
הרגע גילית, אחשוורוש,
הפקודה לרצח עם היא פקודה נוראה ואיומה, בלתי חוקית. עד לפני רגע יכולת להסתתר שלא ידעת.
כי המן לא סיפר לך וערבב אותך,
הרי המן לא אמר לאחשוורוש שהוא הולך להרוג את היהודים. הוא אומר, ייכתב לעבדם, לעבדם, להי, כאילו, ייכתב כזה, ואחשוורוש אומר שאתה רוצה, אל תערב אותי.
עכשיו אתה יודע הכל, עכשיו אסתר מספרת לך את הכל, אז מה?
אז תן פקודת ביטול. לא, פתאום יש בירוקרטיה, פתאום אני בלתי אפשרי, מכתוב.
כן, בכבוד יוגל יש לך פה.
כתב אשר נכתב בטבעת המלך, ונחתום בטבעת המלך, אין להשיב. מה קרה? מה זה, ירד מסיני?
הכתב הזה, זה כאילו ככה, ככה זה.
שלטון הפקידות.
אז גם כאן, למרות שהמלך דרי רביש לא רוצה לאבד את דניאל,
יש לו יועץ טוב,
הוא סומך עליו, הוא יועץ נאמן,
הוא יועץ זה.
אבל הפקידים אמרו לו, אדוני, אתה לא יכול.
אין לך שום אפשרות,
זה הכללים,
כך צריך לעשות,
זה החובה שלך, והם גם מאיימים עליו איום סמוי, שאם הוא יעז לסטות מהכללים, אז גם אותו יתבעו.
וככה הוא בעצם נאלץ.
לזרוק את דניאל לגובה האריות בניגוד לרצונו.
יש ניסוי ידוע שעשו בארצות הברית אחרי מלחמת העולם השנייה, והם נורא נורא התעסקו
אחרי מלחמת העולם השנייה. איך יכול להיות שעם שלם, גרמנים, שהם
טיפשים הם לא, כן?
הלכו כולם אחרי המשוגע הזה, אחרי היטלר.
מטורף.
איך כולם הלכו אחריו?
סוג מיני ניסויים.
ואחד הניסויים המפורסמים, שהפסיקו אותו באמצע בגלל התוצאות המזעזעות,
לקחו
לקחו סטודנטים,
ואתם מכירים את זה?
לקחו סטודנטים,
ו...
מה אמרו? מה?
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, שנייה.
ואמרו להם, אנחנו רוצים שתשתתפו בניסוי שמנסה ליצור,
לבדוק את הקשר בין כאב לזיכרון.
בסדר?
כלומר, האם אדם,
כשהוא מתבקש לזכור איזה משהו ומכאיבים לו, האם הכאב
עוזר לזיכרון אל הצוף.
בסדר.
אז אמרו להם, אז מה הניסיון?
מה הניסוי? אמרו, אנחנו, יש לנו כאן סטודנטים ששאלנו אותם עליהם מלא שאלות,
ועכשיו אנחנו נכניס אותם לחדר,
ונשאל אותם את השאלות, הם יצטרכו לזכור, וכל פעם שמישהו מהם שוכח איזה משהו,
אתם תלחצו על כפתור שייתן להם מכת חשמל.
אנחנו רוצים לראות האם המכת חשמל מועילה,
האם הם זוכרים או לא זוכרים וכן וכן הלאה. עכשיו, הסטודנטים שהשתתפו בניסוי, אלה שהיו צריכים ללחוץ על הכפתור,
אמרו להם, בואו תרגישו את עוצמת מכת החשמל הקטנה והבינונית,
ואמרו להם, וזה...
אז הם הרגישו גם את הכאב.
עכשיו, כל הנשאלים,
אלה שהיו צריכים את זה, הם היו בעצם שחקנים.
אז הסטודנטים שהשתתפו בניסוי היו בחדר אחד, כאילו זה,
ומעליהם היה פרופסור לבוש עם חלוק לבן כזה, וכו' זה, היה ניסוי,
שאלו אותו שאלות, והוא זכר וזה, ואז כשהוא לא זכר, אז הפרופסור אמר לסטודנט, תלחץ.
תלחץ על הכפתור והוא קיבל איזה מכה.
והניסוי היה, אמר ככה,
העוצמה הולכת ועולה,
כל פעם מרימים את העוצמה של מכות חשמל,
והסטודנט שלוחץ, הוא יודע את הכאב, כי נתנו להם לפני כן להרגיש.
ואמרו, בניסוי, אמרו שהפרופסור יכול להגיד שלושה משפטים, ואם הסטודנט
מבצע ניסוי
מסרב אחרי שלושה משפטים, אז כאילו באמת,
אז הוא כאילו עמד בניסיון כביכול.
משפט ראשון זה,
תמשיך, הכל בסדר.
משפט שני זה, אמרתי לך להמשיך.
משפט שלישי, הניסוי חייב להמשיך.
כאילו, זה, בסדר? ורצו לראות מי...
וככה, נכנסו הסטודנטים, והוא אומר לו, תלחץ,
תלחץ, תגביר את העוצמה,
ואז רואים כבר מה זה שהוא אומר לו, תגביר את העוצמה, והוא עושה כזה,
עכשיו כמובן הם שחקנים ולא קורה להם כלום אבל נשאל לא יודע את זה והוא מסתכל על הפרופסור ואומר לו זה בסדר אתה יכול להמשיך
הרוב המשיכו אחרי זה מעטים שהתנגדו הפרופסור אמר להם
אמרתי לך להמשיך ועוד מעט בקיצור בודדי בודדים אמרו מה פתאום זה נראה לנו מוזר והרוב אדיר המשיך ולכן
עצרו את הניסוי הזה באמצע כלומר איזה מין עוצמה של כללים של פקידות
של ככה עושים כי ככה זה, היא אדירה על היחיד,
היא סוחפת אותו.
אז גם כאן, כן, המלך לא רצה, אבל לא הייתה לו ברירה, והוא זרק את דניאל לגובה האריות, האריות
לא יאכלו את דניאל, ואז המלך נקם בכל האוכלי קורצה וזרק אותם,
וכן על זה. אז יש לנו כאן בעצם סיפור,
סיפור בתוך ספר דניאל, שהוא מאוד מאוד כללי ומאוד הירואי,
נכנסה כאן גם איזו אפיזודה כזאת שבה על ספר הכניסו להתנקש בחיי דניאל, בסדר?
זה ראינו בפעם שעברה, אבל רצינו להגיד שזה נראה נראה מוזר, כלומר
התפילה נראית משהו הרבה יותר מזה. ולכן התחלנו לטעון שבעצם קרה כאן איזשהו אירוע מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד דרמטי.
מאוד דרמטי.
כדי להבין את האירוע שקרה, הדרמטי,
אנחנו צריכים ללכת לפרק נוסף. הרי אנחנו עכשיו נמצאים באיזה פרק? אתם זוכרים?
היינו, לא, למה? וו, כן?
היינו בפרק וו, נכון.
יפה, נכון. ונקרא את הפסוקים
בפסוק יא'.
דניאל,
בפסוק יא',
כדי, בפרק ו', פסוק יא'.
אני קורא רק איזה, להתחזק.
בדניאל, כדי ידע דרשים כתב העל-על לביתא. דניאל, למרות שידע את כתב האיסור על תפילה, הלך לביתו.
וכבין פתיחן ליה בעילתה, וכיוון את הפתח בעלייה נגד ירושלים.
לזה,
וזימלין תלתה ביומא הוא ברך על ברכו יום מצלע ומודה קדם אלאה,
כל קבל דעיו העבד מן קמת דנה. הוא מתפלל ומברך ומודה לפני האלוהים,
כל קבל דעיו העבד מן קדמה, כמו שהוא עושה.
כן.
למה הוא עשה את זה? כדי להבין את זה בואו נלך ברשותכם.
כן, כן, כי הייתה גזירה לא להתפלל במשך חודש. בואו נלך רגע לפרק ט',
בסדר?
בשנת אחת לדריווש בן אחשוורוש מזרע מדי אשר הומלך על מלכות כסדים.
שוב פעם, אחשוורוש, שם גנרי.
בסדר?
אז דריווש כאן זה לא דריווש בנם של אחשוורוש ואסתר, אלא זה דריווש מי?
גשאו. הראשון. אתה יודע, גשאו, דריווש הראשון, דריווש עמדי. מלך אשר הומלך על מלכות כסדים. כלומר, המלך הראשון שמחולל את המעבר ממלכות בבל למלכות פרס.
בשנת אחת למולכו, שזה השנה שלנו, של פרק ו', זו אותה שנה בדיוק.
אשר היה אני, דניאל, בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר אדוני אל ירמיה הנביא למלות לחורבות ירושלים שבעים שנה.
מה יש פה?
מה יש כאן בינותי בספרים? מיד נראה.
ואתנה את פני אל אדוני האלוהים לבקש תפילה ותחנונים בצום ושק ואפר.
ואתפללה לאדוני אלוהי ואתוודה ואומרה
אנא אדוני האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו
חטאנו ועבינו והרשענו ומרדנו וסור ממצוותיך וממשפטיך ולא שמענו על עבדיך הנביאים אשר דיברו בשמך אל מלאכינו סבאנו ואבותינו
ואל כל עם הארץ, לך אדוני הצדקה. הרבה מזה נכנס לתחנון של הספרדים.
לך אדוני הצדקה ולנו בושת הפנים.
נכון, כיום הזה לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים והרחוקים
בכל הערצות אשר ירדכתם שם במעלם אשר מעלו בך.
אדוני, לנו בושת הפנים למלכת ומסרנו לאבותינו אשר חתנו לך.
לאדוני לנוער חכמים ועשה לכרות.
התגעגעתם, אה?
יפה.
ולא שמענו בקול אדוני אלוהינו ללכת בתורתו אשר מתן לפנינו ביד עבודה בנביאים
וכל ישראל עברו את תורתך וסור לבלתי שמוע בקוליך ותיתח עלינו העלה והשבועה
אשר כתובה בתורת משה עבד האלוהים כי חטאנו לו
והיה כמדבריו אשר דיבר עלינו ועל שופטנו וכו'
כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה עלינו, ולא חילינו את פני אדוני אלוהינו לשוב מעווננו להשכיל בעמיתיך וישקוד להביא את הרעה. בקיצור אני קצת מדלג
ואז הוא אומר בפסוק טז, אדוני, ככל צדקותיך זה לב התפילה,
ישוב נא אפך וחמתך, מעירך ירושלים, הר קודשך,
כי בחטאינו ובעונות אבותינו ירושלים, ועמך לחרפה לכל סביבותינו. ועתה שמע אלוהינו אל תפילת עבדיך ואל תחנונה ואיר פניך על מקדשיך השמם למען אדוני. הטה אלוהי אוזניך ושמה פקח עיניך וראה שוממותנו בעיר שנקרא שמך עליה,
כי לא אל תתכותך ומפילי תחנון לפניך, כי הרבה לך רבים, אדוני ישמע, אדוני יסלח לך, זה ממש פסוקים, אנחנו רואים את זה בתחנון.
אדוני יקשיב אז אל תיאכר, למענך אלוהי, כי שמך נקרא לירך בעל עמך.
יפה.
ואז יש לו גם תפילה מגבריאל,
אנחנו נראה אותה בעזרת השם בשבוע הבא,
אבל אז מה בעצם, מה קורה כאן?
טוב,
הטענה שאנחנו גם טוענים בשיעור בעקבות דברים שראיתי אצל הרב מדן, שהתפילה הזאת
של פרק ט' היא התפילה של פרק ו', זאת אותה תפילה.
אבל למה הוא מתפלל? אז כתוב בינותי בספרים.
מה יש להיות בינותי בספרים? בואו ניזכר בשני פרקים בספר רמיה, פרק כה ופרק כט.
בסדר? בפרק כה מופיע בפעם הראשונה מספר 70. נכון?
פרק כה כאן.
לכן, פרק כה פסוק ח',
נגיד, לכן כה אמר ה' צבאותי, אנא שלוש שמעתם את דברי, הנני שולח ולקחתי את כל משפחות הצפון,
נאו אדוני ולנבוכדנץ רצח מלך בבל עבדי ואביא אותים על הארץ הזאת ועל יושביה ועל כל הגויים האלה לסביב ואחר אמתים ושמתים לשמע ולשריקם ולחורבות עולם והבתים הם וכו' וכו'.
והייתה כל הארץ עד לחורבה ולשמה ואבדו הגויים ההנה את מלך בבל שבעים שנה והיה כי אם לא עוד שבעים שנה אפקוד על מלך בבל ועל הגוי ההוא נאום אדוני את עוונם ועל ארץ כסדים ושמתי אותו לשיממות עולם.
אז הנה, כאן מוזכר בפעם הראשונה המספר 70. אבל מה מתברר?
שהמספר הזה הוא מספר דינמי.
אין לו נקודת
התחלה ברורה,
ממילא גם אין לו נקודת סיום ברורה.
וזה החידוש הגדול בפרק כט.
תראו, בפרק כט פסוק ח.
כי כה אמר ה' צבאות אלוהי ישראל,
אל ישיעו לכם נביאכם אשר בקרבכם.
וקוסמיכם
ואל תשמעו על חלומותיכם אשר אתם מחלמים
מחלמים כי בשקר הם ניבאים לכם בשמי לא שלחתם נאום אדוני
כי כה אמר אדוני כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב
להשיב אתכם אל המקום הזה. אז זה מובטח, שבעים שנה מובטח, אבל ממתי?
כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אני חושב עליכם נאום אדוני מחשבות שלום ולא לרעה
לתת לכם אחרית ותקווה וקרעתם אותי והלכתם
והתפללתם אליי ושמעתי אליכם. רגע,
אם זו גאולת בעיטה, מה שנקרא, בתי,
בעיטה בזמן שלה, מה צריך תפילה?
תפילה, הגאולה בכל מקרה תהיה.
הוזכר מקודם 70 שנה, 70 שנה, נגמר הסיפור.
למה נכנס כאן תפילה?
וביקשתם אותי ומצאתם כי תדרשוני בכל לבבכם,
ונמצאתי לכם נאום ה' ושבתי את שבותיכם וקיבצתי אתכם מכל הגויים ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שם,
נאום אדוני ואשיבותי אתכם על המקום אשר הגליתי אתכם משם כי אמרתם כי קיבלנו אדוני נביאים בבלה.
אז כאילו בתחילת הפסוק הוא אומר שבעים שנה זה one way ticket, אין פה זה.
בהמשך הוא אומר הכל תלוי בתפילה.
מה קורה כאן?
מה שקורה כאן ומיד נראה פה את רשי החשוב מאוד זה רשי הסודי אי רצון שנדע אותו בעל פה כל חיינו.
רשי הראשון על ספר עזרא.
מה שקורה כאן וזה גמרא במסכת מגילה ועוד זה שהשבעים שנים הללו
יש להם כל מיני אפשרויות לספור אותם.
בתוך תהליך גאולת בעיטה
יש אפשרות
שהתהליך הזה יהיה מאוד מאוד מוקדם
ונתחיל לספור את ה-70 שנים מנקודת זמן מאוד מוקדמת.
ויש אפשרות שהוא יהיה מאוד מאוד מאוחר ונתחיל לספור את ה-70 שנים מנקודת זמן יותר מאוחרת.
הפער בין הנקודה הראשונה לנקודה האחרונה הוא 18 שנה.
ואולי
כמה מאות אלפי יהודים שיהרגו או לא יהרגו
בגזירתו של המן,
בסדר?
או תארו לעצמכם מה היה קורה אם מדינת ישראל הייתה קמה בשנת 1930,
18 שנים לפני 48,
דבר שהיה יכול לקרות היסטורית.
אז מהן הנקודות?
ממתי ניתן להתחיל לספור את ה-70 שנה?
איפה אפשר לדקור את הנקודה?
זה חשבון שרש״י עושה לנו בתחילת ספר עזרא. הוא עושה את זה בכמה מקומות,
אבל רש״י בתחילת ספר עזרא הוא הכי הכי נוח, הכי מרוכז מכל המקומות.
בואו נראה.
אני אקרא את זה ליד כי זה לא לפניכם,
אבל זה מאוד מאוד ברור.
אומר רש״י כך,
הרי ספר עזרא מתחיל בשנת אחת
לכורש מלך פרס.
כלומר, עוד לא הגענו לזה בספר דניאל, כרגע אנחנו נמצאים בשנת אחת למי?
לדר יבש.
אומר
רש״י, סדר ספר זה סדור ומשוך אחר ספר דניאל.
עזרא, המשך הטבעי של דניאל.
כמפורש במסכת בעל בתרא.
והמילה מוסבת מזה לזה,
שנאמר בדניאל בשנת אחד למולכו, אני דניאל בינותי בספרים,
הפרק שלה, פרק ט',
מספר השנים אשר היה דבר השם אל ירמיה הנביא
למלות לחורבות ירושלים שבעים שנה.
וכן הולכת ומספרת כל הפרשה של ספר עזרא,
בחורבן הבית הוזמן גלות בבל, סליחה, בדניאל,
ואת וידויו אשר התוודה על חטאת ישראל.
ותחילת סדר ספר זה כך, הוא עכשיו רשי עושה את הסדר,
שאחר שנהרג באלשצר הבבלי,
הוא נהרג, זוכרים למה?
בדיוק, יצאה הכתובת וכרשמה על הקיר,
מנה מנה תקל ופרסין אתה מזלזל וכולי, הוא נהרג.
מלאך דריווש עמדי
שנאמר ודריווש מדעה קבל מלכותי
ולאחר מיתת דריווש מלאך כורש זה מלך פרס
ובשנת אחת למולכו
הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים
כלומר שנת אחת לכורש מלך פרס
זו שנת שבעים למי?
לגלות יהויקים
זה ברור?
האם גלות יהויקים זוהי הנקודה הראשונה והמוקדמת ביותר שניתן למנות ממנה את השבעים שנה?
לא.
יש נקודה קודמת לה.
אומר רשי,
אני חוזר רגע משפט אחד אחורה,
ובשנת אחת למולכו הושלמו שבעים שנה לפקידת גלות בבל מיום שגלה יהויקים, שנאמר לפי מלות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם,
שחזרו ישראל מגלות בבל לארץ ישראל.
ובאותה שנה בשנת אחת לכורש
ייסדו ישראל ייסוד בית המקדש, וצרי יהודה ובנים נלשינו עליהם לכורש מלך פרס, וציבה לבטל את המלאכה וכו'.
וישראל בטלים שלא בנו הבית כל מלכות כורש ואחשוורוש, עד שנת שתיים למלכות דרייבש בן אחשוורוש מלך פרס ודרייבש בן אסתר.
בשנת שתיים למלכותו התחילו לבנות בית המקדש עד אשר הושלם הבניין.
ומשנת אחת לכורש
עד שנת שתיים לדרייבש בן אחשוורוש יש שמונה עשרה שנה.
בסדר?
שנייה,
לקיים מה שנאמר למלות לחובות ירושלים 70 שנה.
ועכשיו, בשנת 2 לדריווש שלמה 70 שנה למלות לחובות ירושלים,
חורבן הבית. אז זו הנקודה השנייה.
בשנת 2 לדרייבש המדי,
סליחה, לדרייבש בנם של אסתר ואחשוורוש,
נגמרו 70 שנה מאז מה?
מאז
חורבן הבית.
בסדר?
כלומר, מאז חורבן הבית באמת צדקיהו. תיקח קו, תמתח 70 שנה
מגלות יאויקים, לאן תגיע?
שנת אחת לכורש.
קח קו, תמתח מחורבן הבית, לאן תגיע?
לשנת שתיים לדריה ולבנם של כורש ובנם של אחשוורוש ואסתר
שבונים את המקדש. כלומר, הנה יש לנו פה פער של 18 שנה
בין הנקודה המוקדמת לנקודה המיוחדת.
אבל יש לי גם נקודה מוקדמת יותר.
שמתבאבאל עם מטי הטל השירותון?
כן. רשי עושה בעיקר את החשבון הזה.
אבל,
אבל,
בואו ניזכר רגע בספר מלכים,
כי יכולות להיות עוד נקודות,
מוקדמות יותר.
ואם אתה צופה הגאולה,
אז אתה תחתור לגלות
כמה שיותר נקודות מוקדמות.
אז בואו ננסה רגע להיזכר מה היה בספר מלכים.
כן?
סוף ספר מלכים, יש לנו ככה.
מה?
שנייה, לא. גלות המסגר זה נקודה מאוחרת יותר.
אני רוצה לצייר לכם ארבע נקודות. שתיים כבר חשפנו, נכון?
ארבע נקודות שמהן ניתן לספור שבעים שנה.
בסוף אנחנו נצטרך לבנות חנוכיה.
אתם מבינים?
ארבע וארבע.
יש לך כאן ארבע נקודות שאתה יכול לספור בהן 70 שנה.
זה אומר שמכל נקודה שאתה מותח 70 שנה, משהו צריך לקרות.
אז בואו ננסה רגע, כיוון שהזכרתם את גלות החרש מהמסגר,
אז בואו נגיד גם את זה.
סליחה, בואו ננסה מההתחלה.
בין 25 שנה יהויקים במולכו, 11 שנה מלך בירושלים.
הוא היה עשרה וכולי. בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל
ואילו יהויקים עבד שלוש שנים וישוב וימרוד בו.
נכון?
אז זה אומר ככה שיהויקים היה עבד שלוש שנים ובגמר השלוש שנים בא נבוכדנצר והגלה אותו.
בסדר?
זה אומר שבאיזה שנה בערך
מלך בבל השתלט על המרחב, הרי יהויקים היה ת׳פ של מצרים בהתחלה, נכון?
באיזה שנה זה היה?
אם הוא מולך, איך?
שלוש שנים לפני, נכון?
פילה אוטו זה היה השנה הראשונה שעברנו, כן.
אז זה יוצא,
אני אביא כאן עוד איזה מקור אחד,
כן, חמש, כן. אז זה אומר שיש איזה ארבע, חמש שנים, כן,
שבהם,
כלומר, יואקים הולך 11 שנה,
אבל מהשנה השמינית ליואקים הוא בעצם, מה?
הוא בעצם מה?
תפ, של מי?
של מלך בבל.
אז זאת הנקודה הכי מוקדמת של השבעים שנה.
זאת הנקודה הכי מוקדמת.
הנקודה שבה יהויקים הוא עבד של מלך בבל.
אחרי זה הוא גם מורד במלך בבל. כנראה זה לקח יותר זמן קצת,
טיפה יותר, כי הקרב בין בבל לבין פרעה היה בשנה הרביעית ליויקים.
אז נגיד שעד שפרעה הפסיד, עד שמלך בבל הגיע לכאן, לקח לזה כמה שנים וכולי, ועד ש...
אז איפשהו באזור שנת שש-שבע ליויקים,
מלך בבל שם עליו את היד.
בסדר?
ובשנה ה-11 הוא מורה.
עכשיו, למה זה נקודה של גלות?
בדיוק. אתה יכול להגיד כי לפי מילות לבבל 70 שנה, הנקודה הכי מוקדמת שאני יכול לדבר עליה על 70 שנה זאת הנקודה שבה בבל התחילה לשלוט עליי.
וזה קרה ארבע שנים לפני גלותי אויקים.
בסדר?
אחר כך הנקודה השנייה, מה?
גלותי אויקים בעצמה.
זה נקודה שנייה. נקודה שלישית, גלותי אויקים המלך בפני עצמו.
נקודה שלישית היא
גלות יאויכין,
ונקודה רביעית זה חורבן המקדש.
מה הפער בין הנקודה המוקדמת ביותר לנקודה המאוחרת ביותר?
מה? לא.
22 שנים, משהו כזה, 24 שנים אולי.
בסדר?
רשי עושה את החשבון בין
א' לכורש לשתיים לדרייבש.
אבל אנחנו הרי ממשיכים עוד לפני כורש, הולכים עד יאויכין, כי
מהפעם הראשונה שאתה יכול להגיד משהו על ממלכת בבל.
אז זה כאילו ארבע תחנות.
תחנה ראשונה, אני חוזר, המוקדמת ביותר,
היום שבו מונף דגל בבל על ירושלים בתור האימפריה השלטת.
עדיין יאויקים הוא מלך, הכל זה, אבל הוא עכשיו את המיסים שהיה משלם לפרעה הוא מעביר לנבוכדנצר.
נבוכדנצר אומר לו שלום, אני הבוס החדש.
בסדר?
זו הנקודה הראשונה. הנקודה השנייה, מה?
כשמלך בבל מגיע לכאן ותופס את יאויקים באוזניים ומגלה אותו.
זו הנקודה השנייה. זה קורה ארבע שנים אחרי הנקודה הראשונה.
משהו כזה.
בסדר?
נקודה שלישית, מה?
גלות יהו יחיד או איזה גלות, זה גלות, עשרת אלפים איש?
מי כאן היה עובד מדינה פעם?
אביאל, אתה היית עובד מדינה בביטוח לאומי משהו?
בזק, מה היית?
לא, לא, עכשיו לא התכוונתי לכל ההיסטוריה, כששאלתי איפה באת?
תודה רבה. עכשיו אני שואל אותך שאלה, תענה לי בבקשה. אם אני לוקח מראש הממשלה ויורד עשרת אלפים איש למטה, לאן הגעתי?
אה?
כלומר, אני הכנסתי בתוך הדבר הזה את כל השרים,
סגני השרים, מנכ״לים, סמנכ״לים, מנכ״ל בנעם, מנכ״ל זה. לאן הגעתי? במשרדים?
למטה, הגעתי למטה. אתם מבינים?
כשאתה לוקח...
כן, כן, כן.
אם אני לוקח מהרמטכ״ל ויורד עשרת אלפים, לאן הגעתי? מימפאים, לאן הגעתי?
לא. כן, לא. סיימתי. קיצור,
אני רק בא לשחק, להסביר לכם את המספר. כשמלך בבל מגלה עשרת אלפים איש מהמלך ולמטה, הוא גילח את כל שכבת השלטון. זה אירוע.
זה טלטלה.
זה הנקודה השלישית. הנקודה הרביעית היא החורבן בעצמו.
מהנקודה המוקדמת ביותר לנקודה המאוחרת ביותר 22 שנים.
עכשיו בואו ניתח את הקווים, נעשה חנוכיה. זה חנוכה, כן? זה בית שני.
נתחיל דווקא מהנקודה המאוחרת. מהנקודה המאוחרת ביותר
18 שנים, מהנקודה המאוחרת ביותר 70 שנה, לאן הגענו?
2 לדרייבש, בניית בית המקדש בפועל ממש.
מהנקודה השנייה, יאויכין, תיקחו שבעים שנה, לאן תגיעו?
תגיעו לאירועי מגילת אסתר.
לקצה של מגילת אסתר, לשנת ש...
מגלות יאויכין.
עכשיו זה ממש כתוב במפורש, מפני שמגילת אסתר מדגישה,
איש יהודי היה בשען אבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שבעי מן קיש,
איש אשר הוגלה מירושלים הגולה אשר הוגלתה עם יחוניה מלך יהודה אשר היגלה נבוכדנצר.
אז המגילה עצמה אומרת, תקשיב,
אני קורא את 70 שנה אחרי גלות יאויכים,
הקצה האחרון של המגילה, שנת 12 למגילה,
שהיא כנראה,
של מלכות אחשוורוש,
היא 70 שנים.
האירוע הבא,
שנת
גלות יאויכים,
70 שנה מגלות יאויכים, לאן הגעתי?
לאן הגעתי?
להצהרת כורש.
שנת אחת לכורש, רשי אומר את זה.
למה?
נכון, אז מה הבעיה?
זה בדיוק מסתדר.
אני הולך מהסוף להתחלה.
עוד פעם גשר להסביר, עוד פעם.
היה פה לוח, הייתי, יש פה לוח.
מה?
תביא, תביא, נעשה לוח, יאללה, בוא.
הגמרא אומרת שבלשצר מנה וטעה.
הוא בעצמו מנה וטעה.
הגמרא במסכת...
נקודה ראשונה היא ל-14 שנים, שאמרו כאן.
זה לא 22. תתעלם מה שכתוב.
מהנקודה שגלו תיהו יקים עד
דריאבש, רשי אומר 18 שנה. רשי אומר את זה, ראינו את זה.
אנחנו הוספנו כאן עוד איזה ארבע שנים אחורה.
משוער, לא כתוב בצורה מפורשת. אנחנו, יש לנו, נתון אחד זה שנמוכדנצר ניצח
את פרעה בשנת ארבע ליהויקים. אנחנו מבינים שלוקח לו קצת זמן עד שהוא מגיע לירושלים,
לוקח לו עוד איזה שנתיים עד שהוא מגיע כנראה לירושלים,
ונתון שני זה שיהויקים היה לו עבד לשלוש שנים,
והוא מלך אחת עשר שנים, אז איפשהו בשנת שמונה, שבע, שמונה ליהויקים,
מלך בבל תולה את הדגל שלו בירושלים.
בסדר? זו הנקודה המוקדמת ביותר, והנקודה הזאת יוצאת מקבילה לשנה הראשונה של דריווש.
ולכן דניאל אומר,
כן, בדיוק. עכשיו, במה זה תלוי?
במה תלויה הקדמת הגאולה?
הרי יש לנו מספר 70 שנה.
האם ה-70 שנה היו ה-70 שנים האחרונות
או ה-70 שנים הראשונות? זה תלוי במה לפי נבואת ירמיהו?
בתפילה.
בתפילה, בבקשה.
עכשיו,
התפילה זה לא רק להתפלל, להתפלל כאילו בתור סגול, אלא להתפלל הכוונה לרצות מאוד,
להתאמץ, להעלות, התפילה בתור גורם מדרבן, בתור גורם שזה, וידוי, התפילה הרי, קראנו אותה, התפילה בעצם, בעצם קיבלנו את נוסח התפילה.
כשדניאל מתפלל בחלונו לירושלים, יש לנו את הנוסח, זה מה שמופיע בפרק ט',
הוא קודם כל מתוודה, על מה מתוודה?
שלא עלינו, שהרשענו, שלא היינו מספיק זה, ועכשיו אנחנו עושים תיקון.
אז
בעצם דניאל מבין בספרים והוא מגלה שהתאריך המוקדם ביותר שממנו אתה יכול לשים חותמת שבעים שנה יוצא עכשיו בשנת אחת לדרייבש ולכן צריך להתחיל פה תפילה שתעורר את כולם ויתחיל פה איזה מגמת עלייה ובעוד הוא עושה את זה פתאום בלי קשר נופלת לו איזה מין גזירה כזאת שאסור להתפלל אבל אין אפשרות אחרת אסור להתפלל מה? אין אפשרות אחרת מה פתאום?
כלום לא עבר לא, זה האירוע הראשון
עוד לא היה הצהרת כורש, עוד לא היה, זה האירוע הראשון, זה היה ריחוק מוקדם
זה לא דריה ושני, אני חוזר, אתה מתבלבל, זה לא דריה וששני, זה דריה ושש הראשון
איפה נמצא כרגע זה?
דניאל נמצא בדריה ושמדי, פה, באחד
דריה ושמדי, אתה רואה?
דניאל נמצא בנקודה הזמן המוקדמת ביותר, הוא עוד לפני הצהרת כורש, הצהרת כורש זה ספר עזרא,
ספר דניאל הוא לפני ספר עזרא.
בסדר?
בלשצר
יש כאלה שאומרים שבלשצר התחיל מהניצחון של אבא שלו על פרעה.
ברגע שניצחתי את פרעה,
אז זה רק עניין של זמן שכל הממלכות ייפלו תחתיי.
בלשצר מנה וטעה.
צריך שהרגל תדרוך בירושלים.
כשמלך בבל יגיע לכאן, שם את הדגל והתחיל לגבות מיסים, מכאן דניאל רוצה להתחיל.
אגב, הגמרא במסכת מגילה אומרת שגם דניאל מנה וטעה.
כלומר, גם שם היה, אבל הוא לא חשב שהוא טעה.
אולי נקרא גם את רשי...
איפה זה?
רשי הזה.
עוד שנייה, רגע, עוד שנייה, מחילה. עוד שנייה.
אני קורא גם את רשי על פרק ט' בספר דניאל.
בשנת אחת אדריווש בן אחשוורוש מסדר רמדיה. אומר רשי,
לא זהו אחשוורושי בימי המן,
כי הוא היה מלך פרס,
וזה דריווש עמדי,
אשר הומלך על מלכות קסדים כשנהרג בלשצר.
בינותי בספרים,
דניאל, נסתכלתי בחשבונות.
מה אני מסתכל?
מספר השנים. הייתי מחשב חשבון השנים.
כשהייתי סבור על מה שניבא ירמיהו,
כי לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם,
דימיתי שהפקידה הזאת הוא בניין הבית
ושבעים שנה כלים בשנת אחת לדריווש עמדי.
למה? למה?
ריכוז מלא של כולם בכיתה.
משפשתה מלכות בבל על יד ישראל,
שכבש נבוכדנצר יהויקים להיות לו לעבד.
היא הייתה שנה שנייה למלכות נבוכדנצר.
דאמר מר שנה ראשונה כיבש ננבה שנה שנייה עלה וכיבש את יהויקים.
צא וחשוב מאותה שנה ועד כאן ותמצא הם שבעים שנה.
והוא מביא כאן עוד, אף שיש חשבונות אחרים וכולי,
אז זה,
כי יש כאילו שנה שחלוקה בין בלשצר לדריווש,
ואז הוא אומר ככה
ובראותי דניאל כי עדיין אין הגאולה ממהרת לבוא הבינותי ונתתי לב לספירת החשבון וידעתי שלא היה לי לנות לפי כיבוש יהויקים אלא למלא חורבות ירושלים כן כלומר הוא מתאר את התיקון שדניאל עשה אבל דניאל מבין בספרים ומנסה לתאר או לגלות או לחשוף את נקודת הזמן המוקדמת ביותר שממנה אפשר לדבר על 70 שנה
הוא אומר, הזמן הכי מוקדם זה ברגע שנבוכדנצר כובש את יאויקים,
משם עד...
עכשיו, זה נורא נורא חשוב.
הגאון מווילנה מספר לתלמידו הגדול,
רב חיים מוולוז'ין,
הוא היה אומר
שהוא היה רואה הרבה פעמים את הגאון הולך בחדר,
הרי הגאון מווילנה הוא האבא של הגאולה שלנו.
הוא האבא של גאולה בדרך הטבע,
גאולה קמעה קמעה. זה גאולה קמעה קמעה.
כלומר, בסופו של דבר אנחנו יודעים שבכל,
בכל אירוע קרה משהו.
כאן קראה הצהרת כורש, כאן הושמד,
סליחה, כאן קרא דריו שעמדי, שדניאל עלה לגדולה, עוד יותר, כאן קראה הצהרת כורש, כאילו בסוף בכל דבר קרה משהו.
אני מספר, רב חיים בולוג'ין מספר שהוא היה רואה
את רבו הגאון מווילנה מהלך בחדר,
ואומר, ריבונו של עולם, אנחנו עומדים על הפשט של הפסוק,
כי הפסוק הרי אומר,
אני השם בעיטה אחישנה, והגמרא במסכת סנהדרין עושה ספליט,
זאת אומרת, זכו אחישנה,
לא זכו בעיטה. אם זכו, יהיה ארו עם ענני שמיא, הופ, ואם לא זכו, יהיה לאט לאט.
אבל הגאון אומר, ריבונו של עולם, הפסוק הפשט הוא
אני השם בעיטה אחישנה. כשגם שהגאולה תהיה בעיטה,
תהיה אפשרות לעשות לה אחישנה איזה מין דילוגים כאלו, איזה קיפוצים.
וזו בדיוק הדוגמה. 70 שנה זה 70 שנה. זה לא יקרה לעולם לפני 70 שנה.
אבל 70 שנה יכול להיות גם
52 שנה או אפילו פחות מזה אם אתה סופר את זה מהנקודה המוקדמת ביותר זה יכול גם מאוד מאוד להתאחר תלוי במה
תלוי במעשים שלנו כי גאולת החישנה תלויה בתשובה
תלויה במעשים שלנו אז אם אנחנו נעשה תשובה ונתפלל ונרצה לחזור חזרה לארץ ישראל תהיה לנו הגרסה המצומצמת
של ה-70 שנה והאמת מוריי ורבותיי
האמת האמיתית מכל האמיתיות
שהדבר הזה כבר קרה
קיבוץ והרחבת
שנות הגאולה
כבר היה.
במצרים.
מספר הקסם 400 שנה.
400 שנה ממתי?
400 שנה מאז שהקדוש ברוך הוא דיבר עם אברהם אבינו,
כשהיה אברהם אבינו היה בן 75,
אז נגלה אליו הקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים,
או אולי 400 שנים מרגע שנולד יצחק,
כי הדוהר תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם.
הפער הוא פער של 25 שנה, 25 שנה זה דור.
או אולי 400 שנים מרגע שעם ישראל ירדו למצרים.
מאיפה אתה מתחיל את ה-400?
יש נקודת זמן הכי מוקדמת?
אז הגמרא אומרת, ככה מסביר הרמב״ן,
שבני אפרים,
אלה שיצאו, הגמרא מספרת, נכון,
שבני אפרים יצאו ממצרים לפני הזמן והם נהרגו,
וזה הבקעה המלאה עצמות שיחזקאל אחרי זה.
מה פתאום יצאו לפני הזמן? מה זה החשבון הזה?
אז הגמרא אומרת, לא, הם יצאו בזמן.
הם יצאו בזמן,
בארבעה מאות שנה, מברית בין הבתרים, בסדר?
או יש חשבון אחר שרם בנושא, כי הרי בסוף כתוב שבני ישראל היו במצרים
ארבע מאות שלושים שנה, כתוב את זה פעמיים.
לא ארבע מאות, הוא במושב בני ישראל שלושים שנה וארבע מאות שנה.
אז מה?
אז בני אפרים יצאו כי הגיעה ארבע מאות שנה.
אבל העם לא יצא איתה,
אז היה צריך להתעכב עוד קצת. כלומר, טווח הגאולה,
ואז זה נהיה 400 שנים מ...
לא מהולדת אברהם, אלא מהולדת ישראל. כלומר, הטווח, המספר הוא מספר, אבל אם הם מספרים...
אתם מכירים את הבדיחה שאתה שואל רואה חשבון כמה זה אחד ועוד אחד, מה הוא עונה לך?
כמה אתה רוצה שזה יצא?
כאילו, אולי.
מי אתה שואל?
ככה, אתה יודע מי אתה שואל?
אז המספר הוא 70.
אבל ה-70 האלה יכולים להיות מאוד מאוד מוקדמים, מאוד מאוד מאוחרים.
ורק שנבין את המשמעות, ההבדל יכול להיות מיליוני יהודים שיינצלו, כן או לא.
ההבדל הוא מיליוני יהודים.
אם מדינת ישראל הייתה קמה בשנת 1928,
כמו שלכאורה הייתה צריכה לקום,
תנסו להבין את המשמעויות.
רגע, תתבטלג גם בגבירה לא מקימה וקיימה ב-1948.
היה ספר עליו ב-1939,
בגבירה שבארבעה שנות 1949 הייתה לקום, הייתה צריכה לקום במדינה ערבית.
תלוי איתי מארצות ה-19.
כן.
נכון, אז לכן, אז זה החשבון, וככה גם נראית גאולה, א' זה יוצא חנוכיה,
אתם יודעים שכל ימי בית שני הכל מאוד מאוד קשור לחודש כסלו,
ודבר שני, זה גם, זה הצורה של גאולה קמעה קמעה,
כי באמת,
בכל אירוע קרה משהו, בכל שבעים, ולכן זה חישוב קץ שמותר,
כי באמת, כמו שראינו בפרקים הקודמים, שהמלבים חישבת מלחמת העולם הראשונה, ואת ארלאח,
בכל תאריך כזה קרה משהו משמעותי מאוד, איכותית משמעותית,
בתוך תארית חגי יאולה.
דניאל מבין בספרים,
מבין שזה עת רצון והוא לא מתכוון לפספס אותה, ולכן דבר כללי,
בגלל דבר כללי הוא הולך ומתפלל ומסכן את עצמו, הוא גם מוכן ליפול לאריות בשביל הדבר הזה והקדוש ברוך הוא מציל אותו.
מה הייתה תשובתו של גבריאל המלאך
שנגלה לדניאל בעקבות התפילה ואיזה מספר הוא זורק לו שם?
נראה בעזרת השם בשבוע הבא. ברוכים תהיו.
