יופי, טוב, אנחנו בפעם הקודמת
הגענו ל... דילגנו לפרק ז', נדמה לי, נכון? דילגנו על פרקים ה' וו', בגלל ה... אנחנו רוצים להתעסק בסדר הכרונולוגי,
ואנחנו נחזור אליהם בהמשך.
הסדר הכרונולוגי הוא שיש לנו את
נבוכדנצר, בלשעת סער, ואז יש לנו את דריווש,
הראשון כאילו, ואחריו את
כורש, חשוורוש וכו'.
אז אנחנו סיימנו את פרקי נבוכדנצר ואנחנו עובדים לבלשצר,
ופרק ז' מתחיל בשנת 1 לבלשצר, בסדר?
עכשיו אנחנו, טוב,
בואו נקרא קצת.
בשנת חדה לבלשצר מלך בבל דניאל חלם חזה רעה חלום וחזבוי ראשי על משכבה בעדם חלמה כתב ראש מילים אמר,
הוא ראה חלום.
ענה דניאל ואמר, חזה אבית וחזו אם לילה, הייתי רואה בחזון הלילה, וערו ואז ארבע רוחי שמיא מגיחין לימה רבה.
באו מארבע רוחות השמיים לתוך איזה ים גדול,
וארבע חייבן רברבן,
ארבע חיות גדולות, סלקן מן ימה, שניה דה מן דה.
חיות שונות זו מזו.
קדמייתה כאריה,
דומה לאריה, וגפין דנשר,
יש לה כנפיים של נשר,
לה חזה אבית עדה מריתו גפה,
ונטילת מן ארעה עד שנמרטו הגפיים שלה והיא נתלה מן הארץ ועל רגליהן
כעינה שכמעט עומדת על רגלי אנוש ולבב עינה שיהיו לה יש לה לב אנוש
וארו אחר כך חייבה אחרי חיה אחרת תניאנה שנייה דמיה לדוב ולשטר חד הכמעט
עומדת לתקופה אחת ותלת אלעין בפומה שלושה עלים בפה שלה בין שיניה
וכן אמרין לה, קומי אכלי, אכולי בשר שגיא.
תאכלי הרבה בשר.
באתר דנא, אחר כך,
באותו המקום, חזה, אבית וארו, אחרי, כי נאמר,
חיה של נמר, ולאג אפין ארבעה דעוף
על גבי, וארבעה ראשין לחיבתה, ושלטין יעיב לה.
כן?
חיה דומה לנמר, יש לה ארבע כנפיים.
באתר דנא, חזה את אבית ואחרי זה לילה, וארו חייבה רביעה,
חיה רביעית, דחילה,
ואימתני,
ותקיפה יתירה ושיניים די פרזלה, יש לה שיני ברזל,
רברבן גדולה, אחלה ומדקה אוכלת וטוחנת,
ושערי ברגלה, רפסה,
את השער היא דורסת ברגליה,
והיא משונה מן כל חיבתא דקדמא,
מכל החיות שקדמו לה, וקרניים עשר לה.
מסתכל עליו את הקרנא, והיה לו קרן אחרי זעירה,
סילקה,
מביניהם עלתה איזה קרן זעירה,
הוטלת מן קרניים קדמייתא,
שלושת הקרנאים הקודמות, התעקרו מן קדמי ועלו עינן כעיני אנשה בקרנדה אש לה עיניים כעיני איש ופום ממליל רברבן ופה ממלל גדולות.
חזה אבית עד אקרסן רמיהו
עלתה הכורסה ועתיק יומין יתיב.
יושב על זה עתיק יומין, לבושה,
עתיק יומין זה כינוי לקדוש ברוך הוא
או למשיח,
לבושה כתלג חיוור,
לבושו לבן ושיער רושה כאמר נקי.
כצמר נקי וכרסי שביבין דינור גלגלואין דנור דליק הכל שם אש
נהר דינור נגד ונפק מן קדמוי
יוצא משם הנהר מתחת
לכורסה הזאת ואני קורא קצת ברצף
אלף אלבין יש שם שינה וריבור רבין קדמוי יקדמון דינא יטיב אסירים פיתחו יש שם זיהום הדין חזית אביב בעדין מנקל מנהר אברבתא דקרנא במעלה חזה אביתא דקתיל את חבטא בעובד גשמא ויעבית להיקדת אשה כלומר החיה הזאתי
היא נאבדת
ושאר חיבתה העדיו ושלטונן
וערכה בחייהן יאיבתלן עד זמן ועידן.
כלומר, שאר החיות,
אני פה אקרא לך קצת מהתרגום המשובח של הוצאת קורן.
רועה הייתי אז מכל הדברים הגדולים אשר הקרן מדברת, רועה הייתי עד שנהרגה
החיה וגופה נאבד באש ושאר החיות העבירו את שלטונן וערכה בחיים ניתנה להם עד זמן ועת.
רואה הייתי בחזיונות הלילה, והנה בא עם ענייני שמיא,
כן?
חז את אבי בחזיונות הלילה, וארו עם ענייני שמיא, כבר עינש,
עתה אבא ועדתי כיומיה, מטה קדמיה וקרוביה.
מגיע אדם לקראת סוף האירוע הזה.
ולא ניתן לו שלטון ומלכות,
וכל עממיה ואומיה ולשניה לא יפלחון,
שלטוני שלטון עלם, די לא יעדי ומלכותי די לא תתחבל.
זה החלום.
פרק ז',
עכשיו, כתוב כאן גם את הפתרון, אנחנו נגיע אליו, אבל בואו רגע נעצור כאן, ננסה רגע להבין מה קורה כאן,
לאן זה הולך.
תראו,
כמו שאמרנו, דניאל,
אני אתן כאן איזה דוגמא.
לפעמים,
כשאתה נמצא בתוך המשחק,
קשה לך לראות תהליכים.
ודווקא כשאתה נמצא מחוץ למשחק,
אז יותר קל לך לראות את הדברים בצורה כוללת, נכון? גם בתוך.
עם ישראל עכשיו, בספר דניאל נמצא מחוץ למשחק.
מחוץ למשחק.
אנחנו כרגע בכרטיס צהוב או אדום על הספסל.
אז באופן עקרוני, דניאל,
בשונה משאר הנביאים, הנביאים מתנבאים בדרך כלל לתקופתם,
דניאל רואה פרספקטיבות רחבות מאוד.
זה תלוי בעובדה שאנחנו נמצאים
באיזשהו מקום מחוץ למשחק. אז אתה כאילו יכול רגע להתבונן לכל ההיסטוריה.
עכשיו, החלום הזה שדניאל רואה מאוד מאוד מקביל לחלום שנבוכדנצר ראה,
ומראים לדניאל בעצם את מהלך ההיסטוריה.
מראים לו את מהלך ההיסטוריה.
זה דבר מאוד מאוד מיוחד,
העובדה שעם ישראל חי כל הזמן על תודעה היסטורית מאוד מאוד חזקה.
בדרך כלל, בני אדם, לא, אני חי, זה החיים שלי.
לעם ישראל יש תודעה היסטורית רצופה של...
תודעה היסטורית רצופה של איזה תקופה אנחנו נמצאים ואיזה מלכויות וכן איזה הדרך ודניאל רואה את זה.
יש כאן משלים.
אז בואו ננסה להבין מה כאן המשל. החייה הראשונה,
באופן בסיסי זה ברור שהיא מקבילה לממלכת בבל והיא אריה.
אריה.
אריה עם כנפי נשר, זה מבטא את העוצמה של ממלכת בבל, את הגבורה שלה, את העוז, את ה...
כן, כל מה שדיברנו ולמדנו על זה. זה ברור.
בעיקר מעניינת אותנו החיה הרביעית, כן?
החיה השנייה שמתוארת כאן
דומה לדוב.
יש לה שלושה עלים בפה
ואומרים לה, לכי תאכלי בשר שגיא.
וזה, כן,
למדנו את זה כבר, למדנו חלק מזה, אני עושה חזרה קצרה ואנחנו גם נתקדם היום.
תודה על ההערה.
אז
זה ממלכת פרס, זה מאוד מאוד בולט. ממלכת פרס
היא ממלכת
שמתוארת בגמרא כדוב מסורבל,
הרבה משתאות, הרבה חומר, הרבה, כמו שמתואר במגילת אסתר,
שלושה עלים בפיה, זה מרמז על שלושת התאוות המרכזיות של האדם, הכבוד, המין והאוכל.
כן, אלה התאוות המרכזיות,
ועתידה להגיע הממלכה שהעניין שלה בחיים יהיה
מימוש התאוות וסיפוקם, כמו שאמרו ברומא.
כן, מה צריך לתת לעם?
לחם ושעשועים.
ואז הם לא עסוקים בכל מיני...
טוב,
טוב, אחר כך עולה חייה שהיא בצורה של נמר,
נכון?
יש לה ארבע גפיים
וארבע ראשים.
עכשיו, זה ברור שהנמר הזה, כל הפרשנים כאן אומרים, הוא יוון,
רומא, סליחה, לא רומא, אלא יוון של אלכסנדר מוקדון,
ויש לה ארבע ראשים, שזה עומד לפיצול הגדול של ממלכת אלכסנדר מוקדון לארבעה ממלכות נפרדות,
ארבעת הדיאדוכים.
מה שמעניין אותנו כאן זה למה נמר.
אריה מובן למה.
עוז, גבורה,
דוב גם מובן. למה נמר?
מה שמאפיין נמר, המשנה אומרת, הווי עזקא נמר.
והזוט של בני אדם
זה
נגיד
אפילו נבוכדנצר שהוא אימפרטור,
אבל הוא אחרי הכל כובש דברים שקשורים אליו.
הוא יוצא למלחמה בכרכמיש מול פרעה מלך מצרים, הוא אומר, אוקיי, אם פרעה הגיע עד אליי, אני צריך גם להגיע עד אליו.
יש לו איזה מוגבל בשאיפות שלו.
אפשר להגיד שהאימפרטור הראשון שאמר, אני אחבוש את כל העולם.
אני אגיע למקומות שאין לי שום צורך בהם, הם לעולם לא יכולים לאיים עליי צבאית.
לעולם.
אני רק אגיע כי אני רוצה להגיע.
כי אני רוצה להיות, להכיר, לשלוט על כל מה שקורה כאן.
הראשון שהתנהג בצורה הזאת
מביא את דפוסי החשיבה הזאת, מי הוא?
אלכסנדר.
עכשיו, אתם מבינים,
תיקחו את קו החשיבה הזה קדימה,
תמתחו ממנו קו, לאן תגיעו?
לא להיטלר, לא דווקא להיטלר.
אתם תגיעו למחשבה של האדם, אני אגיע לירח,
למאדים.
מה שלך מהירח?
מה אתה צריך את הירח? מה אתה צריך את המאדים?
מה כאילו ה...
הם לא רלוונטיים לשום דבר שקורה בחיים פה, נכון? לא אכפת לכם.
אני אגיע לירח.
זו מחשבה הזויה.
זו מחשבה כמעט, אפשר להגיד, מגלומנית.
כל מה שאני רואה, אני אגיע ואחקור,
יש לו, באמצע, אם תרצו, עוד שנייה, באמצע, אם תרצו,
התחנות הגדולות של המגלים הגדולים
של היבשות,
מגלן,
קוק,
אמריגו,
ואסקו דה גמא,
וכמובן קולומבוס.
אתם מבינים איזה הלך חשיבה צריך
כדי למלא ספינה
בכמה שאתה יכול למלא אותה, ולהפליג, לאן?
לשום מקום.
להפליג מערבה מפורטוגל או מספרד,
הוא יוצא מערבה,
ומה?
לא יודעים.
אני אגלה.
אגלה ארצות חדשות.
מה המפתעים האלה? יש שם את ההצטקים במקסיקו מאה אלפי שנים, לא הפריעו לאף אחד, אף אחד לא הפריע להם.
קו המחשבה, בעצם זה ביסוס, הנמר
זה ביסוס קו המחשבה המערבי
הראשון שאומר, אני רוצה להגיע לכל מקום.
רוצה לדעת כל דבר, רוצה לשתות על כל דבר.
יש על זה הרבה מאוד דיבורים.
זה מסביר באופן בסיסי את היתרון העצום של המערב על פני המזרח.
כי אנחנו היום יודעים, לדוגמה,
שחלק גדול מההמצאות שהתגלו במערב בצורה בשלב הרבה יותר מאוחר כבר היו בסין,
כמו הדפוס ואבק השרפה.
ובכל אופן, הסינים עד התקופה האחרונה נשארו המון המון מאחור.
כי זה תלוי בדפוסי החשיבה שלך.
פלסינים הם גילו את הדפוס, בסדר, אבל זה הדפוס.
האדם המערבי אומר, אוקיי, איך אני יכול לקחת את זה הלאה? איך אני יכול לתרגם את זה לתעשייה?
איך אני יכול לתרגם את זה לעוצמה, לכוח?
שזו צורת החשיבה שלך, של נמר, של אז כאן נמר.
צריך המון המון תעוזה כדי להגיד, אני אגיע לירח, לא?
לא צריך תעוזה?
כאילו זה שיח חוץ ובועדה.
מה?
תעוזה עצומה להגיד, אני אדע מה קרה בגלקסיות, אני אעיף
חדלית שתגיע ל...
צורת חשיבה בעלת תעוזה.
זה הניח
כתשתית אנושית מצורת החשיבה הזאת
אלכסנדר מוקדון וקול יוון, אריסטו, אפלטון ועוד,
הוא היה תלמיד שלהם הרי, הם הניחו את זה כתשתית.
כתשתית. בסדר?
לא.
לא.
אשור עסוקים בכיבוש,
יש מנסרות, אני המלך הכי גדול, אני הכי זה, אני הכי חזק, כולם נכנעים לי, זהו.
אבל מישהו אומר,
תחשוב
מאיפה אלכסנדר יצא ולאן הוא הגיע?
הוא יצא מיוון,
ממקדוניה מיוון,
והוא הגיע, הוא מת בהודו, ככה אומרים.
עכשיו זה באמת מאוד מאוד גדול, אין סיבה שאתה תגיע עד לשם.
אפילו על אחשוורש כתוב,
המולך על שם עשרים מדינה מהודו ועד כוש.
איפה זה כוש?
אין כוש. אין כוש, כלומר זה...
הוא מלך על פרה, מה שהיום פרס, עיראק, הודו, כאילו האזור הזה הוא שבע ועשרים מהמדינה.
אלכסנדר חטא את הגלובוס בעצם.
הגלובוס הידוע להם אז, לא היה להם אז,
אבל הוא התפשט טיפה
צפונה ומערב ומיוון, והגיע במזרח הדודו. זה מין מחשבה כזאת, זה הלך רוח כזה.
שאתה אומר, אני רוצה לחבוק את הכול.
זו מחשבת תעוזה עצומה.
כמובן שזה...
מה?
לא, לא. אז כמובן שזה קצת אולי מקדים את זמנו, ולכן הכול התפרק, וכן כך זה הדרך,
אבל לא ניתן להבין את רומא
בלי להבין את יוון.
וכאן אנחנו מגיעים לחיה הרביעית.
בואו נחזור רגע על התיאורים של החיה הרביעית.
באתר דנא חזה עבד וחזה לילה וארוחייבה רביעה דחילה ואמתנה בתקיפה יתרה.
החיה הרביעית מפחידה מאוד.
שיני ברזל לה,
רברבן,
שיניים גדולות.
אחלה אומדקה, אוכלת וטוחנת,
רומסת ברגליה, היא משונה מכל החיות.
יש לה עשר קרניים,
ואחר כך כתוב עליה שיש לה עיניים כעיני איש, ופום ממלל רברבן,
ופה ממלל גדולות.
מי זאת?
יש פה כל מיני פרשניות וכו', אבל הדעה הרווחת בפרשנים,
שמדובר כאן על רומא.
מה? זה גם לפי הסדר.
מדובר כאן על רומא, על המלכות הרביעית.
איך רומא מתוארת כאן?
איך רומא מתוארת כאן?
קודם כל, היא מתוארת בתור, זו עוצמה שאי אפשר לעמוד מולה.
פשוט היא מרסקת כל מה שעומד.
מה שקרה עם האימפריה הרומאית, כמובן זה
שנוצר כאן, קודם כל, האימפריה הרומאית קמה כתוצאה מרצף מלחמות
בתוך יוון, בין ספרטה לאתונה, שהחליש שם עוד את יוון,
ומשם בעצם העוצמה עברה לאיטליה. הייתה להם מלחמה גדולה עם קרטגו,
כן, קרטגו זה בעצם חצי האי סרדיניה,
ושם בסופו של דבר אחרי שהרומאים ניצחו במלחמה הזאת, בעצם הם הצליחו לאגם אליהם את כל החוכמה והתבונה היוונית
יחד עם איזו עוצמה מאוד מאוד גדולה צבאית שהייתה,
כאילו החוכמה היוונית הייתה באתונה,
העוצמה הצבאית הייתה בספרטה, הכל מתנקז לרומא,
ונוצר כאן איזה מין מונסטר כזה שיש לו עוצמה אדירה מסודרת שלטונית. עד היום,
עד היום
כשלומדים על הצבא הרומאי אתה עומד משתאה מול שיטות הלוחמה, מול הסדר,
חלק גדול מתורת הלחימה היום בעצם בנויה
על דברים שהצבא הרומאי סידר.
ליגיונות מסודרים,
פיקוד מסודר,
ארטילריה,
כוחות הסתערות, חי״ר, בניית טכנולוגיות מתקדמות של מכונות מצור ומכונות
נגחים כאלה ומכונות שמטילות את הקטפולקות האלה, איך שקוראים להן,
וכן על זה הדרך. אתה עומד.
וצורת שלטון יחסית מסודרת.
גם שם כאן הרבה מאוד,
אבל צורת שלטון יחסים מסודרת, עם סנאט, עם טריבונים,
עם יכולת של העם להחליט על כל דבר, וכן הלאה, זה הדרך.
הולכת ונוצרת כאן איזה מין התאגמות של מיטב השכל האנושי
שמושקע בשלטון ובכיבוש צבאי.
וזה מה שכתוב כאן,
פה, כאילו, חיית המתכת, כאילו יש לה זה, ופה ממלל גדולות.
פום ממלל רברבן.
כן, כלומר איזה מין שאיפות
שלא יודעות מנוח,
לא יודעות צובע.
רומא באמת מלכה בעולם.
אלכסנדר הייתה תקופה קצרה.
היה איזה מין מופע כזה, וואו!
אבל הייתה תקופה קצרה.
האימפריה הרומאית, אנחנו מדברים על בשלמותה כאימפריה אחת 500 שנה.
אחרי זה היא מתפצלת
לאימפריה הביזנטית ולאימפריה המערבית ועוד.
כלומר,
זו מין תקופה שאתה לא רואה את הסוף שלה פשוט.
כן.
אלכסנדר הייתה תקופה קצרה, יחסית.
כלומר, כן, זה היה הוא, רק הוא.
האימפריה הרומאית, תעשה, אני עכשיו לא, זה לא שהוא בהיסטוריה של האימפריה הרומאית, אבל זה מדובר על מאות שנים ועשרות קיסרים.
עשרות קיסרים. אנחנו מכירים את זה מהזווית שלנו.
אבל בוא, רק בשביל לסבר לך את האוזן, בסדר?
הסיבה שמביאים לכאן את
את אספסיאנוס,
שהוא זה שהחריב את בית ראשון,
אספסיאנוס ובנו טיטוס.
למה אספסיאנוס נבחר?
בית שני. בית שני, סליחה. אמרתי בית ראשון?
בית שני.
למה אספסיאנוס נבחר, אתה יודע?
מפני שהליגיון של אספסיאנוס בפיקודו
היה הליגיון המצטיין בכיבוש בריטניה.
בריטניה.
הרומאים כבשו בעצם את בריטניה. בריטניה זה שם רומאי.
האי הבריט, כן.
אז תבין, תבין את הפריסה.
לקחו אותו משם, העבירו אותו לפרובינקה שלנו כדי לנהל כאן את הכיבושים.
כלומר, זה מין מוטת כנפיים שנמשכת על מאות שנים
של שליטה מוחלטת בכל מה שקורה כאן,
בכל המרחב.
בצורה מסודרת, בצורה שיטתית, אנחנו רואים את זה, איך הרומאים הגיעו לכאן פעם אחרי פעם כדי לדכא כאן את המרד.
והם הביאו איתם את מה שהם הביאו איתם, את התרבות, את צורת השלטון,
וגם את האכזריות,
ואת הגסות, ואת הרוע,
זה הוויכוח בין החכמים על האומה הזאת.
האם מעשיה מתוקנים, כמו שאומר רבי יהודה ברבי אלי, תיקנו גשרים, תיקנו שווקים, תיקנו מרחצאות,
או שכל מה שתיקנו לצורך עצמם, או שכדאי לשתוק כדי לא להסתבך איתם.
אבל זה ברור שמדובר כאן בעוצמה לא מוכרת. עכשיו,
עוד דבר שחשוב להבין, ולא ניתן להבין את התרבות המערבית,
בעצם מבחינה היסטורית יש לנו כאן איזו בעיה.
ההיגיון היה אומר ככה, שיהיה יוון,
אחרי זה רומא, ומייד אחרי זה
המהפכה התעשייתית ומהפכת התבונה, ואנחנו כאילו.
זה כאילו, זה הרצף.
זה לא ברור למה זה נעצר.
איפשהו זה נעצר.
אבל היה אמור בעצם כאילו מיד להמשיך.
יוון, מיד אחרי הרומא, יוון, כל החוכמה של יוון עוברת לרומא, הפילוסופיה, המדע,
האומנות, התרבות, אבל באמצע הכל נתקע לאלף שנים של ימי הביניים.
כן, כאילו מיד אחרי שרומא מתפרקת בעצם הכל נתקע.
אבל בעצם התרבות המערבית של היום, שאנחנו חיים בתוכה,
שהאופי שלה מה הוא?
שהאדם חותר לגלות הכול
בכוח התבונה האנושית שלו, היא המשך ישיר של יוון ורומא.
לא ניתן להבין את התרבות המערבית שלנו בלי להבין את היסודות האלו.
ולכן הדבר המרכזי, הוא מדבר כאן על חיית המתכת,
נכון, חיה עשויה ממתכת, מפחידה, תקיפה,
יש לה שיני ברזל,
רברבים, אוכלת, כאילו,
אין דבר שהאנושות לא מסתערת עליו בחמת זעם כדי לפרק אותו ולהבין אותו.
בלשון הרב זקס, כ' בחשוון זה יום השנה לפטירתו של הרב זקס,
חכים ידי יהודאי.
אז הוא אומר, המדע מפרק דברים כדי להבין כיצד הם עובדים,
והדת או האמונה מחברת אותם כדי להבין את משמעותם.
אז המדע,
שהוא יסודותיו ביוון העתיקה ואחר כך ברומא, מסתער על כל דבר כדי להבין,
מפרק כל דבר.
דברים שבעבר היו נראים לנו כדמיוניים לגמרי, הגנום האנושי.
זהו, פענחנו אותו. אתם מבינים שברגע שפענחת את הגנום האנושי,
הדרך לגלות את הגן האחראי על הזקנה היא כבר לא רחוקה.
זה אומר שכנראה בעוד כמה שנים הרופא ישלח לך מל, יגיד לך, אתה מוזמן בבקשה לקבל את התרופה שמאיטה את קצב ההזדקנות של הגן שלך בפי שתיים, ונתראה בעוד 80 שנה.
מדפיסים איברים.
איך נוצרים איברים? לקחת את הגזע, איך הם יודעים? אז כבר מדפיסים איברים, מגיעים לחלל,
מגיעים לאיזה מאדים,
האור, הפיזיקה, החלקיקים, הבוזון, החלקיקים, כל דבר שקיים במציאות,
בני אדם מסתערים עליו כדי לפרק אותו ולהגיד, אני אבין הכל.
אני אדע הכל, אני אבין איך הדברים עובדים ואני אצליח לפענח את העולם.
זה נקרא פה מדבר גדולות.
על הדרך,
יוון, רומא, והתרבות המערבית מדיחים את אלוהים ואומרים אין אלוהים,
תרבות כופרת,
כי הכל זה מדע והכל זה מתמטיקה ופיזיקה וכו' וכו'.
בסדר?
כן.
לא, מי אמר שזה רע? אמרתי שזה רע.
רק תיארתי.
מה? רק תיארתי.
אתה רואה כבר בדברים שלי מקודם, הזכרתי את הוויכוח בין החכמים כשרומא הייתה כאן
וסבלנו מהם.
לפחות
דעתו של רבי יהודה ורבי אלי הייתה כמה נעים מעשיה של אומה זו.
תיקנו מרחצאות, תיקנו גשרים, תיקנו...
בסדר?
אלא מה?
כנראה נקודת הכשל שזה הולך ביחד עם כפירה,
נכון.
אלא מה? שזה הולך, הבעיה המרכזית שזה בדרך כלל הולך ביחד עם כפירה.
אני רק אומר שבדרך כלל
זה הולך ביחד עם כפירה. כלומר, אם בעולם
שבו אין מדע,
אז הרבה יותר קל להאמין שיש בורא לעולם והוא ברא את העולם והוא עושה את הכל ואת הרעמים ואת הברקים,
כי פתאום אתה מגלה שהכל זה תופעות פיזיקליות,
כן, ותורת האבולוציה של דרווין,
ואז בעצם המדע הוא גם מופע כפירה עצום.
אין אלוהים.
יותר נכון, יש אלוהים. מי הוא?
המדע.
הוא האלוהים.
הוא האלוהים.
ועוברות הרבה מאוד... עכשיו, אם אין אלוהים, אז גם אין מוסר,
אז גם אין שום דבר.
ואז יוצא איזה דבר מאוד מאוד מוזר,
שהממלכה הרומאית הזאת,
שמתפתחת מאוד מבחינה מדעית, וגם אחרי התרבות המערבית,
בד בבד עם ההתפתחות המדעית, היא גם עושה אסונות בקנה מידה עצום של מלחמות ורצח והרג של בני אדם.
כלומר, אין קורלציה בין ההתפתחות המדעית שלך לבין האמירה המוסרית שלך, בגלל שבעצם הדחת את אלוהים ושמת שם את האדם. והאדם, יש לו כל מיני תכונות.
כלומר, צריך שיעברו עוד כל מיני דברים ועוד
שני אסונות מאוד גדולים כמו שתי מלחמות עולם,
כדי שבני אדם טיפה ייבהלו ויגידו, רגע, כנראה באמת אי אפשר להסתדר בלי אלוהים, ואז אולי בכלל,
וזה נראה לי הציר החורז
בכל הספרים של הרב זקס,
זה להגיד שהקדוש ברוך הוא ברא עולם יצירתי,
והוא חפץ שאנחנו נגלה, הוא בעצמו יצר אותנו כשותפים,
וחפץ שנגלה, ואז בעצם זה הולך ביחד.
אבל הבעיה בדבר הזה, המורכבות,
זה
תחושת הגאווה והעוצמה האדירה של האדם שמתחיל לגלות
כל דבר, והוא מדיח את אלוהים ואומר, הכל זה מדע.
אין באמת בורא לעולם, זה הכל תורת ה... בקיצור, מי שכתב את ספר הכפירה הנפוץ ביותר בעולם
הוא יהודי.
איך קוראים לו?
לא.
איך?
לא.
לא, לא, אני מדבר איתכם על ספרים עכשיו. זה לא היה יהודי. לא, לא, לא. זה היה עכשיו ספר יחסית מודרני.
קיצור תולדות האנושות. פרופסור יובל נח הררי,
יהודי,
ישראלי?
ספר שכולו כפירה. כלומר, כל הראשית שלו היא כפירה.
גמורה.
אחרי זה הוא מתאר,
מרגע שהוא מגיע לאזורים מוכרים לנו במדע, אז הוא
מתאר דברים שכנראה היו, אבל
כאילו זה ברור שהעולם הוא תורת ההתפתחות, ודרווין, והוא תמיד היה, ואין בורא, והוא מתייחס לזה גם בזלזול ובלעג בחלק מהמקרים.
אבל אתה מבין,
זה כאילו המחיר של ה...
ואומר הקב'-ברוך-הוא, אני אמרתי בני אלוהים אתם,
אני נתתי לכם עולם בכוונה סגור,
שתגלו אותו ותפתחו אותו.
בכוונה עשיתי את זה, כי אני רוצה אתכם כשותפים. ומה אתם עשיתם?
הדחתם אותי.
היום עם התרבות הפוסט-פודרנית והמדע שיש אצל פרופסור זוהר עמאר
באוניברסיטת בר-אילן,
מישהו סיפר לי, אני לא ראיתי בעצמי,
יש שלט במשרד
המדע והתורה אינם סותרים זה את זה,
אלא משלימים זה את זה.
אך המדע צעיר מדי בכדי להבין זאת.
זה כאילו,
זה העניין.
אבל זה פה ממלא לגדולות.
עכשיו, כביקורת חריפה מאוד על החיה הזאת,
אז אי אפשר להעביר את השיעור הזה בלי לצטט את שירו המופלא, של מי?
של מי?
כן.
יפה.
יפה.
פעם שעברה קראנו אותו? לא קראנו אותו.
נכון, עידו?
אז אתה רואה שאנחנו מחדשים?
כן, אני מצליח ל...
אז יש לה גם מחירים, כי בני האדם... זה קצת מכיר את פרשת השבוע, כן?
לשאלתך, איך קוראים לך? ורוב המסכה והשמש, אני לא רואה כלום.
עמיאל.
בעצם אנחנו פוגשים כאן את ראשית הטכנולוגיה,
פגשנו אותה אצלנו בפרשה, נכון?
שהם
בונים את המגדל,
ותהי להם הלבנה לאבן, ואחרי מה ראיה להם לחומר,
ופרקי דרבי אליעזר מתאר שהלהט הזה אחרי כיבושים טכנולוגיים הביא למה?
לזלזול עמוק בחיי האדם.
אם הייתה נופלת להם איזה לבנה, הם היו אומרים, אוי,
נפלה לבנה, מי ייתן לנו את תמורתה?
ואם היה נופל איזה פועל, הם היו אומרים, טוב, יאללה, הלך עוד סיני.
יש מיליארד ומאתיים מיליון,
לא כזה קריטי.
בסדר? אז זה גם כן חלק מהעניין.
כן.
קודם כל היו.
המערל... המדע בעצם. זה ברור שכשאתה, אם חשבת עד היום שכשיש ברקים ורעמים זה כאלוהים כועס עליך,
ולא היה מישהו והסביר לך שזה פשוט מטען חשמלי של מים שנמצאים בתוך הענן והם מתנגשים, אז זה ברור שאתה אומר, אה, אה.
כלומר, מראש נאמר ככה, המדע ניפץ אמונות נמוכות.
זה כן הוא ניפץ.
בסדר? עזוב. כן. אבל זו שאלה טובה.
כל פנים זה ברור
שרמת הכפירה וכמותה של הכפירה עלתה מאוד ברגע שהמדע,
זה נתפס כחולשה לפנות לאמונה ולדעת.
טוב, אתה לא מבין, אז אתה הולך,
תעבוד, תחקור, תגלה.
רוסיה הקומוניסטית התייחסה לדעת כאופיום להמונים.
נכון, זה לא מדעי.
נסעתי פעם עם איזה, בצבא, באיזה, הנה, טיולית.
אז נסעתי שם מקדימה.
דיברתי עם הנהג, הנהג היה יהודי עולה מרוסיה
הוא אמר לי, מה אתה עושה? אמרתי לו, אני מורה
אמרתי לו, אני אגיד לו רב, אולי הוא יגיד,
אני אגיד רב, מורה, ככה, להסתכל אצל הרוסים, מורה זה דמות
אני מורה למה?
אז אמרתי לו, אני מלמד תנ״ך,
גמרא, אתה יודע מה זה גמרת תלמוד?
וואו, התחיל לסגוח, חשבתי, מוטיקרא, פיזיקרא, וזה,
וואו, זה לא מורה,
זה לא מקצוע, כן?
אז זה ברור שהפה הממלל גדולות,
הפה הממלא רב רבין זה פה שאומר, אני אגיע לירח, אני אגיע למאדים,
אני אשים את טלסקופ האבל בחלל, אני אדע כל דבר, יחקור כל דבר,
ואסביר כל דבר בתבונה.
בסופו של דבר, בקצה בקצה, הפיזיקה מגיעה ואומרת, טוב, יש פה איזו אמונה.
ניוטון בסוף ימיו עסק בעיקר בדת.
ואיינשטיין אמר, אני לא מאמין בעולם של אלוהים שמשחק בקובייה, ועוד ועוד.
כן, אבל בדרך עד לשם,
העמדה בעצם
ביסס את הכפירה, כביכול.
הרב קוק, אתה כל שניה זז, והוא זז אחריך.
תיקח תיפה השמאלה.
כן, זהו, אח, ככה בדיוק. הרב קוק,
בדיוק אמר שהעמדה מפרק את האמונה הנמוכה,
לא את האמונה האמיתית העמוקה.
בסדר?
במה שהעמדה כופר, גם אנחנו כופרים.
לא, זה לא התיקון.
זה לא התיקון.
זה מניעת נזקים. אומרים לך, בוא תלמד,
אתה יודע מה, אולי אני אגיד על זה כמה מילים, בסדר?
מה שאתה אמרת זה חשוב.
אני רוצה להסביר,
זה בעצם טיפה הרחבה לשאלה שלך, למה הפה ממלא לגדולות של רומא
ושל כל התרבות המערבית
והמדע וההשכלה, הוא בעצם
כמעט חייב להוביל לכפירה.
מדוע?
מהו הכלי המרכזי שאיתו עובד המדע?
הטלת ספק.
נכון, הזכרנו את זה. זה הכלי המרכזי.
מה שאתה רואה זה לא מה שאתה רואה.
תטיל ספק בכל דבר, ואז זה יכול להתקדם.
מי אמר
שברזל לא יכול לצוף או לעוף?
מה זה מי אמר? רואים? אתה זורק ברזל, הוא נופל, אתה שם ברזל, הוא שוקע.
לא,
לא,
הוא יעוף.
מטוסים, בשמיים.
טרונות של הברזל לא נופלים.
מי אמר שהשמש מקיפה אותנו? מה זה מי אמר?
קמת הבוקר, ראית את השמש פה, בלילה אישה, הנה אתה רואה בעיניים? לא, אולי אחרת.
רמת הטלת הספק של המין האנושי היא צריכה כל כך עמוקה,
כי אתה כל הזמן צריך להתספק במה שאתה רואה, לא במחשבות, בדברים שאתה רואה.
ואנחנו היום, ולהם לא היה כלי מדידה, הם לא יכלו להרים לווין לשמיים כדי לראות שבאמת זה ככה.
הם הגיעו לזה מכוח מחשבה,
נכון?
כשאתה לוקח את אותה הטלת ספק ומניח אותה על האמונה,
זה גומר אותה.
במילים אחרות, נכנסת לשערי האוניברסיטה,
פנית ימינה למדעי הטבע,
ברוך הבא, להטיל ספק.
פנית שמאלה למדעי הרוח והטלת ספק.
ככה לומדים באוניברסיטה, מדעי הרוח. הורגים אותם בעצם. זה ניתוח גופות.
אז כאילו המדע, לפי הכלים המדעיים שלו,
כשהוא מגיע אל הרוח, אל ההתגלות,
הוא חייב להטיל ספק.
ככה הוא עובד.
אבל האמונה בנויה אחרת. היא לא בנויה, היא בנויה מאיכויות אחרות.
אז עוד שנייה נענה על זה.
בסדר?
אז עכשיו.
אז מה אומרים? אוקיי.
אז קודם כל, נגיד, דיברת על מכון לב. אז מכון לב הוא מקום חשוב מאוד.
לומדים שם רק מדעי
הטבע ולא מדעי הרוח,
ואומרים, במקביל, בוא תמד תורה וזה, כדי שלא תיסחף.
אבל התיקון האמיתי הוא לגלות לא איך
רק המדע והתורה לא סותרים,
כי הם עוסקים בתחומים שונים. המדע עסוק בלגלות את היש,
והתורה עוסקת בלהגיד, אוקיי, מה אני עושה עם מה שיש? מה מוסרי? מה נכון? מה המשמעות של כל הדברים האלה? אוקיי, גילית שהאדם הוא... מה אני עושה עם הדבר? מה המשמעות של זה?
שזה כאילו החלוקה הברורה בין תורה לבין מדע.
השלמות האמיתית, וזה דברים שכבר עושים אותם אנשים גדולים מאוד, זה לגלות
איך דרך הידיעות של המדע אתה מבין אחרת את התורה בצורה עמוקה יותר ומדויקת יותר,
ולראות איך מבנים מתמטיים
או אפילו פיזיקלים, מופיעים בתורה עצמה.
מופיעים בתורה עצמה, בסדר? כלומר, זה הכל אחדות אחת. אותו בורא שברא את הטבע גם נתן לנו את התורה, ולכן אתה אמור למצוא השקות
ודימויים בין החלקים השונים.
זה החלום הגדול.
נראה לי שהספר ה... זה כמה ספרים,
אבל הספר המשמעותי יותר שנקרא, זה נקרא אחדות תורה ומדע. כתב את זה ניר מנוסי בהשראת שיעורים של הרב גינזבורג.
הוא פשוט עובר תחומים, תחום, תחום במדע ובמראיך. כשאתה לומד את התחום הזה,
אז
אתה יכול ממנו להשיג כל מיני העסקות פילוסופיות שעוזרות לך כשאתה בא ללמוד תורה.
בתובנות, ברמת התובנות. טוב, זה נושא מאוד מאוד עמוק. אני רק באתי
לדבר כאן. תראו, מאיר אריאל כותב כאן
את השיר הזה.
תקופת המתכת עידן הברזל מזכיר לי חייה מחזון דניאל.
חיית המתכת, חיית הברזל, כל כך דומה שאני מתבהל.
מה דומה?
בשנת אחת לבלשצר מלך בבל, חזון בחלום ראה דניאל,
ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים,
וכל חיה מסמלת מלכות בעולם.
והרביעית,
שונה ומשונה מקודמותיה,
מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה.
דורסנית,
עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת,
והשאר בציפורני נחושת דורסת.
בעשר קרניים לה, והקטנה מתוכם צומחת וגדלה,
וצצות בה כעיני בני אדם, ופה מדבר גדולות מתרברב,
סופה להתקצל ולהתחרב. והוא כאן רומז,
הוא רומז כנראה לתעשייה אולי המשמעותית ביותר של החיי הערבית, זו תעשיית הדיבור, התקשורת.
בסדר?
כל אחד יכול לדבר הכול על כולם, זה נע מקצה לקצה של העולם.
חלת המתכת, חלת הברזל, מלכות משונה של חזא דניאל.
אז הוא אומר, כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת,
כל השפיצים בגרפים,
ברזל כתנין, מתכת כפרד, ברזל כציפור, מתכת ג'ירפה
ברזל מצופה, מתכת ערמומית, מוזרמת אלקטרוניקה, מוזרקת נתונים פרצוף של שפחה לא עושה עניינים
עם הרשת הכי גדולה של סוכנים כפולים כל המחשיבים האלה, המרדימים, העוקרים את אצבעותינו מעולמנו
תקופת המתכת קטנה ברזל, האם זה עכשיו שוב מתגלגל?
גורסת, דורסת, הורסת, הודקת ומשווק את זה כחופש דיבור כן, העיתונאות,
מוצצת, יורקת, משתמשת, זורקת עצם לתחקירני זכות הציבור,
קרניים שולטות מרחוק, עיניים בכל מקום, כל מקום מצולם, כל מקום מתועד, כל מקום,
כל כזה סוג של האח הגדול.
פה, לא מפסיק ללהג, אומר מה לרצות, מה לחשוב,
שטיפת מוח כזאת.
מה להיות, מה לעשות, איך להתנהג.
והמונים במונים חצי אוטומטי, הלומי פטישוני כסף סמויים.
כי הרי מה שמניע את הכול זה כסף,
נכון?
הכל זה, מה שמניע את כל ה... זה רצון להרוויח, זה עוד כסף.
זה עוד זה, אז אתה מוציא, אז אתה...
מה חסר לך בטלפון הנוכחי? לא, אני צריך את הטלפון הבא, כבר קיבלתי לשווק,
אייפון 13 יוצא, מה עוד אין לך?
קדימה, במבצעים, תהיה הראשון, תכף ייגמר.
רצים, רצים, מפוקדי ריצודים מהבהבים,
עטופים במגילה של תנאים וזכויות,
מסוממי קדמה והתפתחויות,
לעבוד בלי דעת ולשרת,
לשמש ולשמן את חיית המתכת, חיית הברזל.
לכל מקום יגיעו יונקותיה,
שלטון המתכת, מלכות הברזל,
בני האדם, טיפות של דם וקשקשיה.
ואז הוא אומר, מקובל שהרביעית היא רומי.
מקובל שרומי היא אדום. ממש כך באופן סמלי יש די הרבה
מרומי היום.
כל הקולוסיאום, הכל עולמי הזה.
חלונות הצצה אל הזירה.
מסתכלים, כל האח הגדול, רוצה לראות הכול.
המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף.
בעצם כמעט כל אולפן חדשות היום הוא סוג של
זירת קולוסיאום של גלדיאטורים שצריך לטרוף את המטרח.
ודם מציף את את ההכרה, תחליף תחנות תמיר ערוצים,
שוטט כאוות נפשך בעולם, תחשוב שאתה מחוץ לכל זה,
לא נוגע לך שם.
אבל בינתיים מה שקורה זה שעוד אחד יורה ויורה, מתרגל לחסל בכליצת כפתור.
טאק, חיה טרף גלדיאטור. תקופת המתכת עידן הברזל,
נזכיר לי חיה מחזון דניאל.
דניאל, חיית המתכת, חיית הברזל, כל כך דומה
שאני מתבהל.
אז תחשבו, איזה תיאור של דניאל.
אנחנו היום נמצאים בקצה של ההיסטוריה ומכירים את כל ה... ודניאל רואה ומתאר את ה... מאפיין את התרבות המערבית כפה מדבר גדולות, כעוצמת מתכת. כלומר, זה בעצם גם המהפכה התעשייתית, שהיא בעצם מאופיינת בברזל, גם מהפכת התקשורת והמידע ועידן התבונה שמתואר ב...
מאופיין במלל ובדיבור,
גם קרניים שדוחפות ובועטות לכל מקום כרצון להשתלט ולהבין את הכל.
ועם כל זה,
אומר דניאל,
ראיתי את זה עד דקרסן רמי הוא,
עלה כיסא, ועתיק יומין יתיב,
יושב על זה עתיק יומין לבושה,
לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי,
ויש מתחתיו דינור, כלומר,
וזה נסיים היום, מכיוון שבסופו של דבר האדם האוניברסלי, האדם הראשון,
האנושות,
נוצרה כאנושות מחפשת משמעות.
לעולם לא יוכל האדם להתחמק מזה.
ואם כל התרבות המערבית שמגלה וחושפת בסוף, תמיד תעמוד השאלה ותגיד, אוקיי, אבל בשביל מה כל הדבר הזה? מה נותן לי הדבר הזה? וכאן יבוא מקומה של האמונה או של הדת.
ולכן, למרבה הפלא, אחרי תקופה מסוימת מתחוללת פריחה
הדתית בעולם בכלל, כולל הדתות האחרות, כולל האסלאם, כולל הנצרות, כולל ה... זאת אומרת, רוב בני האדם בעולם, רוב מוחלט של בני האדם בעולם, מאמינים במשהו.
בין אם זה נצרות, אסלאם ויהדות, כן, שזה כאילו
ודאי דברים קרובים מבחינה זאת,
ואפילו עובדי עבודה זרה, אבל הם מאמינים באיזשהו כוח
רוחני שהוא איזה מיסטי מסוים, שיש בו איזשהו... שיש מישהו שרואה אותך, ויש איזה...
בודק את המעשים שלך, אם הם טובים או לא טובים, עכשיו אפשר לדון האם מה שהם חושבים שטוב זה טוב או לא, אבל יש לך איזו צורת חשיבה כזאת שאומרת
עולם המשמעות נמצא מחוץ לעולם החומרי,
כן? וזה בעצם האיש הזה,
איש האמונה השלם שיגיע אחרי המלכות הרביעית, בעזרת השם בשבוע הבא, שיזכו ואמצו.
