אנחנו לומדים כאן בדרך כלל תנ״ך, ספר דניאל, אבל היום ערב ראש השונה ונרצה ללמוד ביחד
את ההפטרה של היום השני של ראש השנה.
ירמיהו,
פרק ל״א, נכון?
וננסה ללמוד אותה ביחד.
לדעתי יש לה סיפור מאוד מאוד מעניין בהקשר של ראש השנה,
אז בעזרת השם.
בואו נעשה טיפה סדר. בסדר? אתם יודעים שבזוהר כתוב,
שראש השנה מחולק ל...
מצד אחד זה יום האריכתא, מצד שני הוא מחולק לשניים.
היום הראשון נקרא דינא קשיא,
דין קשה, דין מתוח,
והיום השני נקרא דינא ערפיא.
בסדר?
זה החלוקה.
זה מאוד מעניין גם להתבונן על הקריאות,
קריאה והפטרה של היום הראשון, וקריאה והפטרה של היום השני, ולראות את ההבדל ביניהם.
ביום הראשון הכול הולך כשורה.
בקריאה בתורה שרה,
נפקדת, יצחק נולד, יש משתה, הכל טוב.
בהפטרה גם חנה מתפללת, זועקת, נודרת נדר, עושה בעצם את כל תהליכי התשובה המקובלים,
היא מתחרטת,
יש לה חרטה.
מה החרטה שלה? החרטה שהיא שמה בכל בעלה.
אלקנה אמר לה, עזוב מספיק, תוותרי.
חנה, למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירה לבבך?
הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים.
והיא
אוכלת ושותה, כלומר היא מקבלת לדעתו.
ואז פתאום היא אומרת, לא, מתקום חנה אחרי אוכלה ואחרי שתה,
והיא מרת נפש, ותתפלל על אדוני ובכות תבכה.
ואז היא נודרת נדר ובוכה ומתפללת וזוכה לילד,
זוכה לבן, ואחרי שזוכה לבן היא גם
משאילה אותו להשם.
אגב, למה היא קוראת לו שמואל ולא שאול?
מה?
אז הייתי צריך לקרוא לו שאול.
שאול זה על שם הישועה שהייתה.
שמואל זה על שם התפקיד שהוא יעשה.
שאול, הייתה ישועה, הוא שאול אצלי. שמואל זה המשימה שלו, לשים את שם האל בכל מקום.
אז היא קוראת לו על שם המשימה ולא על שם הישועה.
כי זה חלק מהטוב.
אז הכל הולך כשורה.
ביום השני הכל משתבש.
הכל משתבש.
יצחק שנולד,
שולחים אותו לעקידה.
וכל מה שהלך כשורה בסדר ישר וטוב
בהפטרת חנה, אנחנו מיד נראה בירמיה ל״א שהכול כאילו הולך הפוך באיזשהו מקום.
מה?
מה? את מה?
זה נושא השיעור? תכף תראה.
בסדר?
אז זה קצת מסביר לנו שכשהדין הוא קשה,
אז
עושים דברים כשורה.
אין פה מקום לגמישות, צריך לעשות דברים כמו שצריך.
אז ההבטחות ממומשות והכול.
אבל כשהדין הוא רפוי זה פותח לנו אפשרות מה קורה כשדברים לא הולכים כמו שצריך,
כשדברים משתבשים.
כן, אתה חושב שאתה יודע איך זה הולך, אתה לא יודע לאן זה הולך.
זה היה את המקום הרחוק אצל אברהם אבינו.
ביום הראשון הכל ברור, הכל קרוב, אברהם עושה חסדים, הקדוש ברוך הוא מבטיח לו, ביום השני אברהם רואה את המקום הרחוק.
ביום הראשון הכל מסודר, הפרשה של חנה היא פרשה מובנית בדיוק איך שאנחנו מצפים שדברים יקרו.
קושי ואז תפילה ואז זעקה ואז ישועה ואז משימה ואז שירה
ביום השני, ומיד נראה, זה הולך בדיוק הפוך. כלומר, היום השני מבטא כנראה באופי שלו וגם בקריאה שלו
מה קורה כשדברים לא הולכים כמו שצריך, כשהם משתבשים.
זה נקרא דינא רפיא,
דינא קשא דורש שדברים ילכו כמו שצריך, בצורה מסודרת,
בצורה שיטתית, כמו שאמרנו בזה. ודינא רפיא אומר, טוב, לא תמיד דברים הולכים כשורה,
אז צריך איזושהי גמישות.
בסדר?
טוב, בואו נתחיל.
פרק ל״א
כה אמר ה׳ מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל.
חלק גדול מהדברים שנגיד כאן נשענים על פירושו של המלבים.
כלומר,
אומר הקדוש ברוך הוא, עם ישראל מוצא חן בעיני במדבר למרות שאין להם שום מעשים טובים.
וכרגע המטרה שלי היא רק אחת, מה?
הלוך להרגיעו ישראל. אני הולך להרגיע אותם.
להרגיע אותם.
איך?
איך להרגיע אותם?
דרך שפע, שפע גשמי שיגיע אליהם, זה ירגיע אותם.
עכשיו, הם אומרים, מרחוק אדוני נראה לי.
כן, כמו שכתוב בפרשה,
שקראנו, והיה ראית המקום מרחוק, הוא אמר, אנחנו,
זה נראה לנו רחוק, כי לא חזרנו בתשובה ולא תיקנו, פתאום הוא...
אבל הקב'-הוא אומר, אל תדאגו, ואהבת עולם אהבתיך,
על כן משכתיך חסד.
אני אוהב אותך אהבת עולם.
ולכן יש צעד
באהבת עולם, שבו גם אם את לא חוזרת בתשובה,
אני אומר לקדוש ברוך הוא, אני אהיה איתך.
עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל,
עוד תעדי טופייך ויצאת ממחול משחקים,
עוד איתי כרמים בהרי שומרון, נתון אותים וחיללו.
זה שני פסוקים מקסימים.
כלומר, הוא אומר, אני אבנה אותך,
יהיה מחול, יהיה שמחה, יהיה כרמים.
בשבוע שעבר התוועדתי בפדואל,
ויחד עם הרב דודי דודקביץ',
ולפנינו דיבר יוסי דגן, ראש מועצת שומרון.
אז הוא סיפר דבר מאוד מעניין, הוא אמר שמחפשים כרמים ישנים בשומרון ולא מוצאים.
בכל הארץ יש, של הערבים, בשומרון אין.
ועד כדי כך שרצו לטעון שבאמת לא היו כרמים בשומרון.
כשכתוב בתנ״ך כרמים, הכוונה כרמי זית.
אבל זה בדיוק הפוך, השומרון כל כך משובח בכרמים שלו,
שהארץ לא נתנה את פירותיה לזרים.
לזרים.
והיום, כשנותנים כרמים בשומרון, זה באמת הכרמים הטובים ביותר, וזוכים בכל הפרסים. רק בשביל הפרט השולי,
גם הכרמים הרבים שגדלים באזור שילה ובנימין,
שילה ובקעת שילה שם, זה נחלת, איזה נחלה זאת?
אפרים. לא,
זה נחלת אפרים.
היום הגבול בין מועצה אזורית שומרון לבנימין עובר בצומת תפוח.
אבל הגבול המקראי
של הנחלות הוא בבית אל.
בית אל היא בנחלת בנימין, ומבית אל
וצרפונה זה כבר נחלת אפרים, בסדר?
אז הכל בנחלת יוסף. טוב,
עכשיו, כשאתה שותל גפנים,
למה אתה שותל?
למה אתה רוצה שתי יין? כי מה יהיה?
כי מה ברור לך שמה יהיה?
שיהיה שמחה.
כלומר, כל מי ששותה, שותל גפן,
מאמין שבמקום הזה יהיו לידות,
יהיו שמחות,
יהיו חתונות.
השתילה, כי גפן זה לא מוצר הכרחי, אתה לא יכול להסתדר בלי יין.
אתה שואל תל יין, אתה אומר, לא, כאן יש שמחות, אנשים יצרכו יינות.
אז זה הפסוקים.
עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, ותעדי טופייך ויצאת במחול משחקים,
מכיוון שיש שמחה,
עוד תתי כרמים בהרי שמרון, אתן עוטים וחיללו.
בסדר?
הלאה.
כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו בנעלי ציון אל אדוני אלוהינו. הפסוק הזה,
אותם נוצרים, נוצרים זה שומרים, נוצר תאנה יאכל פרייה. אלה השומרים שהציב ירבעם בנבט כדי למנוע משבטי ישראל לעלות
לבית המקדש.
כן.
אותם נוצרים, אותם שומרים, הם יגידו הפוך, קומו בנהל לציון.
בינתיים רק עובר על הפסוקים, תכף נדבר על המשמעות שלהם.
כי כה אמר אדוני
רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש גויים, השמיעו, הללו ויאמרו,
הושע אדוני את עמך את שארית ישראל.
יעקב זה תמיד ביטוי לעם ישראל שבמדרגה נמוכה.
אז הוא אומר, תהיה כאן גאולה,
צהלו בראש גויים וכולי.
ואז, בסדר גמור, הנני מביא אותם מארץ צפון וקיבצתי מירכתי ארץ.
בם עיוור ופיסח הרה ויוללת יחדיו, קהל גדול ישובו הנה.
אז יש כאן פסוק מאוד מאוד מעניין.
קודם כל הוא מביא אותנו מארץ צפון,
מקבץ אותנו מירכתי הרתמלבים, כאן אומר, ממקומות שלא האמנת שיהיו שם יהודים בכלל, יגיעו לכאן.
אבל איך הם יגיעו? עיוור ופיסח. עיוור ופיסח במקרא זה לא רק מום גופני,
ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם שהיה קוראים לו.
מי היה? ויליאם קרייר.
או,
חייבים לו הרבה.
ממציא המזגן, מהנדס אמריקאי.
ממציא המזגן. כל יום מברכים אותו, אף אחד לא יודע איך קוראים לו אפילו.
הרב איירבך היה אומר,
כשאדם מברך פעם ביום שהכל נהיה בדברו,
הוא צריך לכוון לכל ההנאות שלא תקנו עליהן ברכה.
אם היה יום סנהדרין, היו מתקנים ברכה על מזגן.
לא ככה?
אתה נכנס, וואו, איך השם שאתה... רגע, רגע, תן תן לי להתקררר, שנייה, אני רגע...
וואי, מי שהמציא אותו, מי שהמציא...
מי? יש מי שהמציא! ויליאם קרייר!
שמו אותו בגן עדן של מזגנים.
מכוון כל היום, אתה...
איך ידעת?
אני פעם ראשונה אומר את זה.
באמת?
אז בסדר, זה היה, יכול להיות, אולי בחלום, טוב, בחלום אדבר בו, בו מראה ולא בחידות.
טוב.
טוב, הרגעת אותי, בסדר, חשבתי שיש עוד גאונים חוץ ממני, עכשיו אני מבין שאני לבד, בסדר.
וויליאם קרי, נדמה לי זה הוא, בסוף שאני לא אטעה,
אבל ממציא המזלח. טוב, זה אמרתי בגלל שהכל נהיה בדברו.
על כל פנים,
אה, עיוור פיסח.
מאיפה אתה מכיר עיוור פיסח?
אברהם?
עברים ופסחים שנואי נפש דוד.
מה, דוד שונא עברים ופסחים?
עברים, הכוונה כאלה שהם מסתכלים ולא רואים מה קורה, לא רואים את הגאולה.
פסחים כאלה שהולכים צולעים.
אלה שיגיעו לכאן, לא כאלה שיראו את הגאולה, יגיעו כזה, באנו בזה, וחלק גם יגיעו ככה צולעים,
יכריחו אותם להגיע עד שקבלו איזו בעיטה מאחוריים בגלל איזה כל מיני פרעות וכאלה. לא כולם יהיו כאן אידיאולוגים,
אידאולוגים רוחניים, ציוניים, בית מדרש תלמידי הגר״א, בסדר? זה כאילו האמירה כאן.
יגיעו! כלומר, אין תשובה.
תשימו לב מה חסר כאן. חסרה כאן תשובה. המבנה
התנכי המובהק הוא תמיד מה?
תשובה,
עשיית מעשים טובים,
וכתוצאה מהדבר הזה, ישועה, ברכה וכו' וכו'. כאן אין תשובה, לכל אורך הדרך. תכף תראו לאן זה מידרדר, כאילו, לאן זה מתפתח.
טוב?
כן, דבר איתי.
רגע,
כן, דקרת את הנקודה, שנייה.
קודם כל בוא נשים לב שיש כאן נביא,
ירמיהו הוא נביא משבט בנימין, אבל הוא פועל ביהודה שמתנבא על ממלכת שומרון,
הממלכה החטאה.
עכשיו, הנבואה הזאת היא נאמרת גם,
היא גם רלוונטית לסיטואציה שהייתה בה, שבעצם שבטי אפרים כבר גלו עשרת השבטים,
אבל היא גם נבואה נצחית שנאמרת אלינו.
על כל פנים מתואר כאן איזה מבנה, אנחנו נצטרך להסביר למה קוראים את זה ביום השני של ראש השנה.
מתוארת כאן נבואה שכבר כאן אנחנו מבינים
שהיא הולכת בדרך משונה.
אם ביום הראשון הכל הולך כסדר, תשובה, תיקון, הבטחה אלוקית, אברהם עומד בניסיון, בניסיונות שהיו לו, ולכן הוא מקבל הבטחה לבן, ולכן זה הדרך,
חנה עומדת בכל הניסיונות ומקבלת הבטחה לבן. כאן, לא, הלכו להרגיעו ישראל, אבל אני רוצה להרגיע אתכם.
תשובה, לא צריך תשובה, עליי.
בבכי יבואו ובתחדונים יובילם, או לכי מלאכה למים, בדרך ישר לא ייכשלו בה,
כי הייתי לישראל לאה, ואפרים בכורי הוא.
אפרים!
זה הילד הפושטק!
זה הילד שעשה לנו מלא מלא בעיות,
ועבודה זרה וכו',
מלאה ארצו מעוננים וכו', הוא יהיה הבן הבכור של הקב' ברוך הוא. וואו.
טוב, איפה התשובה?
אין.
ממשיך הנביא ואומר
שימו דבר אדוני גויים, והגידו בה איים ממרחק, ואימרו מזרע ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו.
מזרע ישראל, אומר כאן המלבים, זריעה,
בשונה מזריעה, כשאתה זורע ושם זריעה זה ככה,
אתה מפזר לכל כיוון.
אז הוא אומר, עם ישראל
זרוי בגוי,
זה דבר לא טבעי.
הוא אומר, כמו שהזריעה היא לא טבעית, גם הקיבוץ גלויות יהיה בצורה ניסית.
כיפדה אדוני את יעקב, הוא גל, לא מיד חזק ממנו,
טוב, ממשיכים.
ובאו והריננו במרום ציון ונהרו אל טוב אדוני על דגן ועל תירוש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והייתה נפשם כגן רבה ולא יוסיפו לדאבה עוד. שפע כלכלי,
שפע חומרי, יהיה להם טוב. אחרי תקופה קצרה, יהיה להם טוב, הכל יום מפוצץ, לא תמצא חניה במרכזי קניות.
פתח תקווה יש לנו אזור כזה, יש לך אחד ליד השני, יוחנן אלוב,
אושר עד,
קופר שלדיל,
עוד איזה אחד, לא זוכר את השם שלו?
רב חסד, רב מון, אין לך חניה באף אחד.
כולם פוצצים.
עם ישראל, אתה מגיע, הכל מלא.
אז תשמח בתולה ובמחול ובחורים וזקנים יחדיו, והפכתי אבלם לששון וניחמתים,
ושמחתי מגונם, והריבתי נפש הכהנים, דשן ועמי הטובי ישבאו לעומד אדוניים. טוב, מאוד בולטת החיסרון של המילה תשובה.
עכשיו, תראו, קורה כאן תופעה מאוד מעניינת. מה?
אתם מכירים את המשפט, את הפסיכולוגי הידוע, כשרע לך אז טוב לך, וכשטוב לך אז רע לך?
כשרע לך,
אתה יודע, אתה בצבא, שבוז,
חום אימי, מלא זבובים,
ייאוש,
זרוק בשטח.
פתאום מגיע איזה נגמש,
מקרטע ועומד וחוסם לך טיפה את הקרניה של השם, ואומר, וואו,
איזה כיף, תודה רבה, איכברת לי מהשם.
אתה עדיין בקנטים, אתה עדיין עם הזבובים וזה, רק עושה לך קצת צל,
כמו יונה עם ה... זה.
בסדר?
אבל כשאתה הולך למלון ארודס,
בסדר?
וכולך כזה זה, והמזגן בחדר הוא...
אתה אוהב מזגן 22 וחצי.
המזגן בחדר, כיוונו לך אותו 23, אי אפשר להוריד אותו.
כל הנופש שאתה רואה עם הקבלה. מה קורה עם המזגן? למה לא מסודרים לי אותו? זה חצי מעלה.
אתה שם לב. נכון, ראובן? היית בארודס, כן?
נהייתם פה דוגמה, כן? אתה מבין את הרעיון.
זהו.
כשטוב חז רע לך, כשארך חז רע לך.
עכשיו, מרוב שטוב להם,
הם מתחילים לבכות, להיזכר בכל מיני דברים.
כמו אמר אדוני,
קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבקעה על בניה, מענה להנחם על בניה כי איננו. ומי נזכרת רחלה? הרי ריבונו של עולם, מה מדובר פה?
שבט בנימין נמצא, לא גלה.
כל הנבואה הזאת מדברת על אפרים, שחוזרים, אז הם פה.
אז על מי היא מדברת?
היא מדברת על בני מנשה,
חלק מבני מנשה,
שגלו עם עשרת השבטים מאה שנים קודם.
למה אתה נזכר עכשיו בזה?
כשטוב לך, והכל רגוע, וזה, אז אתה אומר, רגע, רגע, מה איתו באמת? אתם יודעים, מדינת ישראל, לצורך העניין,
כן, אז היינו כאן בשנים הראשונות,
קליחה קליטת עלייה, מסיבית, וזה היה כל ככה מלחמות וזה.
בשלב מסוים טיפה נרגע העסק, וקצת נשמנו.
ואז בגין, מנחם בגין, קרא לראש המוסד,
אז קראו לו, נראה לי, מי היה ראש המוסד?
יצחק חופי, נראה לי, היה.
אמרנו, שמע, מה הם יהודי אתיופיה?
מה איתם באמת?
יש לנו גם יהודים באתיופיה, צריך להביא גם אותם.
כלומר, אתה פתאום נזקק שטוב לך, כי קצת אתה מריד את הראש מעל המים, ואתה יכול להסתכל ולהגיד, רגע, מה אם, אני לא רק מגיב לצרכים קיומיים, אני גם...
בסדר?
כן? כן?
אז,
היא בוכה.
כה אמר ה' מנעיק הולך מבכי ועינייך מדמעה,
כי אין שכר ליפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב,
ושתקבע לאחר יתך נאום אדוני ושבו בנים לגבולם.
הם יחזרו.
איפה התשובה? אין תשובה.
טוב,
עכשיו קורה כאן דבר מאוד מעניין. עכשיו בפרק הזה מגיעה התשובה.
רק עכשיו.
אבל היא מאוד מעניינת.
שמוע שמעתי אפרים מתנודד
יסרטני ויבשר כרגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה אדוני אלוהי.
עכשיו אני אגיד לכם את הפסוק הזה לפי פירוש המעלבין.
פירוש מדהים.
אבל קודם כל בואו נשים לב למבנה.
בדרך כלל,
כמו שאמרנו, יש צרות,
כתוצאה מהצרות הללו יש התעוררות לתשובה,
ואז שפע.
אבל כאן מתואר מצב אחר לגמרי, שעם ישראל כאן הם כל כך חלשים,
שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהם שפע, וכתוצאה מהשפע הם מתעוררים לתשובה.
הפוך.
אז אם אני לוקח את זה רגע לראש השנה,
היום הראשון, דינא קשיא, לקח אחריות,
לתקן, להתפלל, לזעוק.
ביום השני אנחנו אומרים, רגע, ומה יהיה אם אין לנו כוח לזעוק?
מה יהיה אם אנחנו כבר גמורים?
אז לא תהיה תשובה?
אז אומר הקב' הוא טוב, אם זה יהיה המצב שלכם,
אנחנו נעשה משהו אחר.
נעשה משהו הפוך.
אני אשפיע עליכם טובה, טובה, טובה, טובה, טובה, עד שמה?
עד שמהטובה הזאת אתם תרימו עיניים ותגידו, רגע,
מי מביא לנו את כל הטובה הזאת? מה איתו? אנחנו צריכים לחזור עליו בתשובה.
אבל אומר כאן המלבים פירוש מדהים.
הם מתעוררים לתשובה.
שמוע שמעתי אפרים מתנודד. אפרים ככה מתנודד. ואז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, איסרטני ואייבשר,
כעגל ולאומד.
אומר שם, יש לך את המלבים? אתה עם המלבים שם?
אתה יכול להבין אותו? גם צריך רגע לקרוא את הפירוש,
פשוט פירוש כזה יפה.
ממש להעתיק את זה לכל תלמודי התורה שיש בעולם.
אומר המלבים,
אפרים מתלונן ומתווכח עם הקדוש ברוך הוא.
איסרטני, כי יש שתי דרכים להשיב את העם בתשובה.
האחד על ידי איסורים,
והשני על זה שיגלה להם אלוהותו בניסים ונפלאותיו.
הקב' רצה איסורים.
אומר לו, אפרים, זה לא יועיל!
אין לך מה לייסר אותי כי ייסרתני ויבשר. במה שהבאת על האיסורים לא פעלת מאומה.
רק ויבשר התייסרתי בייסורים אבל לא הואלת שאשוב על ידי כך בתשובה כי אני דומה לעגל לא לומד.
כי השור המלומד בחרישה כשאתה מן התלם ויכה הוא ישוב אל תלם המחרישה אבל העגל שאינו מלומד כשיכה הוא יאבד דרכו עוד יותר.
וכן על ידי האיסורים סרתי עוד מן הדרך ולכן אני מבקש אשיבני ואשובה על ידי מה שתראה לי שאתה השם אלוהי
על ידי שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלוהותך עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלוהים
אבל איזה טענה?
הוא אומר אין לך מה לייסר אותי כי זה לא עוזר לך
כי אחרי שובי ניחמתי גם אתה שאתה משתדל להשיבני על ידי איסורים
גם בעת שאשוב לפעמים מתוך האיסורים אתנחם אחר כך על התשובה
ואשוב לדרכי הרעה ואחרי יבדי אחרי שתיישרני שנית ספגתי על ירך
ובכל זאת בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעוריי
שהעבירות שעשיתי בימי נעוריי עדיין אינן עושה חרפתם כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה ואם כן אחר שהאיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבן על זה שתרעני אלוהותך כמו שעשית בימי קדם
כאילו איזה מין גישה בעניין אתה אומר אפרים לקדוש ברוך הוא חבר לך זה לא עובד לך נכון אז למה?
אז למה זה מועיל? סתם שאני אסבול? עזוב, לא יעיל.
השווייני והשווה.
הוא מתעורר לתשובה,
אבל התשובה היא אומרת לו, בלי איסורים, רק בדעת אלוהים ומאהבה.
אז יש כאן מבנה מאוד מעניין.
יש כאן מבנה מאוד מעניין.
יש כאן
הזרמת שפע אלוקי גדולה
מאוד
אל עם ישראל.
כתוצאה מהדבר הזה עם ישראל מתעוררים בתשובה,
אבל יש להם תנאים.
מה התנאים?
אנחנו לא מבנים בלי איסורים. אין לנו כל כך איסורים. רק תשובה מאהבה.
הוא מסכים או לא מסכים?
מה?
בדרך כלל בשפע יותר מועד. יפה.
זה החידוש.
המבנה הרגיל הוא שפע, שמן תעבית הכסית וכולי וכולי. הפרק הזה מספר חידוש עצום, שיש מבנה של תשובה אחר שהוא מגיע כתוצאה מהשפע. כנראה עם ישראל כל כך חלשים ואלה עם כוח,
שמה?
שאומר הקדוש ברוך הוא, טוב, אני הלוך להרגיעו ישראל. קודם כל נדאג שיהיה לכם טוב.
קודם כל, אתם יודעים, זה נכון ב...
לפעמים מגיע זה ב...
בחינוך,
מגיע איזה נער, איזה לא יודע איפה הוא היה, באיזה בית שמקים אותו וכל זה, מגיע לאיזה מוסד חינוכי. דבר ראשון, צריך דבר ראשון לעשות, קודם כל תדאג שיהיה לו טוב חומרי טוב, אוכל טוב, שיוכל, שיירגע,
שירגיש באופן, אל תתחיל לדבר איתו עכשיו על חינוך, על אידיאלים, קודם כל שיהיה לו טוב,
קודם כל תפנק אותו, קודם כל,
אחר כך נתחיל קדימה.
אז הוא מפסיק להיות רדוף, מפסיק להיות במדינת התגוננות כזאת,
זה מה שהקדוש ברוך הוא עושה,
הלוך
להרגיעו ישראל. אתם יודעים, הרב לאו
כותב בספר שלו,
שהוא היה פעם אצל הרבי מלובביץ',
והרבי אמר, אני רוצה לשאול אותך שאלה.
ולא שאלה פוליטית, אבל שאלה,
תראה, למה עם ישראל כתוב רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה? עם חכם.
אתה יכול להסביר לי למה הממשלה שלכם עושה שטויות אחת אחרי השנייה?
כאילו, עזוב רגע פוליטיקה, זה סתם לא חכם. כל מי שנמצא מחוץ,
מסתכל,
הוא אומר איזה שטויות אתם עושים, איזה טעויות,
ניצחת במלחמת ששת הימים, כאילו מה אתה רץ להחזיר, מה כאילו,
זה לא מובן.
הרבי דיבר על הנהייה האובססיבית אחרי השלום.
הוא אומר אתם חזקים, אתם מנצחים, מה אתם כל הזמן...
אז הרב לאו ענה לו,
הוא אומר לו רבי,
אולי כבר אין לנו כוח,
אולי העם כל כך עף מכל הצרות, הוא רק רוצה קצת רגע מנוחה, אז כאילו,
לא שהוא מצדיק את זה, אבל.
כמו שרבי שמע את זה והתחיל לבכות.
לא, זה כבר כל כך הרבה צרות,
איסורים, שעם ישראל עבר.
עכשיו אתה אומר, לא, עכשיו תגייס אותך עוד אנרגיה לחזור בתשובה. אין לנו כוח לחזור בתשובה.
ביום הראשון יש לנו כוח.
ביום השני אין לנו כוח.
דין ערפיה.
אז אומר הקב' אין לכם כוח, אני אוליד בכם את התשובה מתוך השפע.
איזה תשובה נולדת?
טוב, אנחנו מוכנים לחזור בתשובה, אבל בלי איסורים.
רק מאהבה.
מאהבה או מדעת אלוהים.
איך הקדוש ברוך הוא מגיב? אנחנו אומרים מה? אתה לא רוצה לחזור בתשובה? זהו, תן לך יותר איסורים. חוצפן!
לא!
הבן יכיר לי אפריי, אומר הקדוש ברוך הוא, עם ילד שעשועים.
עכשיו,
אתם יודעים,
בכל משפחה,
יש לך ילדים, יש לך כל מיני, לעזור.
יש ילדים שאתה יותר קשור אליהם, אוהב את כולם,
אבל יש כאלה ש... ואלה שאתה יותר קשור אליהם, דרך אגב, יש לך בעיות.
עברת איתם כמה דברים,
גילית איתה בכל מיני מקומות, בחדר של המנהל, בחדר של הפה, בחדר מיון לפעמים, כל מיני כאלה. אין מה לעשות, שאתה
נכנס עם איזה ילד לסחרור, אז נוצר קשר מיוחש, נכון?
אז הבן יכיר לי אפרים, למה הוא יכיר? בגלל כל הבעיות שהיו, הקב'-ברוך-הוא.
כאילו פרץ את גבולות האהבה, בגלל הדבר הזה.
הבן יכיר לי אפרים.
עם ילד שעשועים, כי מדי דברי בו, זכור אזכרנו עוד,
על כן אמרו מאי לא, רחמא רחמנו נאום ה'.
בגלל הדבר הזה.
אז יש כאן,
קודם כל, רק תראו,
עוד שנייה, אני אתייחס לכל השאלות של שמואל. יש כאן,
כאן ההפטרה נגמרת, אבל עוד שני פסוקים,
מספרים את הכול.
אז שימי לך ציונים, מה ששאלת מקודם.
שימי לך את המורים, שיטי ליבך למסילה דרך הלכת וכו'.
עד מתי תתחמקין הבת השובבה?
כי ברא אדוני חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר.
בדרך כלל התשובה היא,
יש לה מבנה קבוע,
תיקון, תשובה,
ואז כתוצאה מזה שפע. כאן הפרק הזה מספר מה?
חדשה בארץ.
מה?
שפע שמוליד תשובה.
חדשה. נקבה תסובב גבר. הגבר זה כאילו הפעולה שאנחנו עושים, הנקבה זה השפע שיורד עליהם.
נקבה מולידה את הגבר.
כן?
חידוש, עצום.
עכשיו,
תראו בהשגחה הכי פרטית שבעולם,
הסליחות האשכנזיות היום,
מי שאמר אותן, יש שם פיוט שבדיוק מדבר על הדבר הזה.
יש פה סליחות אשכנזיות ב...
מה? יש פה אשכנזים? צריך לשאול באמת.
לא משנה, עזבו. תסתכלו שם
בזה, בסליחות.
יש שם שורה כזאת שבדיוק הוא אומר את זה.
תשיב אותנו לנווה,
תיטיב אותנו,
כמו ההבטחה שלך. כמו שאמרת, ברא ה' חדשה בארץ, נקבה תסובב גבר. כאילו, תתחיל אתה.
ואשיבנו ה' ממש כאילו לוקח את הפסוקים האלה והופך אותם לבית.
היום בדיוק.
אז זה חידוש עצום.
כלומר, כשאנחנו שואלים את עצמנו, מה יהיה אם אין לנו?
לא יהיה לנו כוח לחזור בתשובה חלילה.
אז מה?
אז אין ברירה?
אז אומרים לי קדוש ברוך הוא, יש לי דאפה ב',
תוכנית ב',
אופרציה נוספת. מה?
אני אחזיר אתכם בתשובה. איך?
הלוך להרגיעו ישראל. קודם כל, אני אשפיע עליכם שפע גדול מאוד חומרי.
יין, ותירוש, ודגן, ויצהר, ורוגע, וכן הלאה. זה המטרה הזאת, בפני עצמה.
וכתוצאה מהדבר הזה,
אנשים גם יגיעו מהר מאוד לשפע,
אז הם יתחילו לחשוב מאיפה הגיע לי כל השפע הזה, מה תכליתו, מה עניינו, וכתוצאה מהדבר הזה יתחיל תהליך של תשובה.
זה מאוד מאוד מזכיר דברים שקורים היום, מאוד מזכיר.
לא מגיעים היום לתשובה לא מתוך כפייה ולא מתוך פחד ולא מתוך איראן, אנשים מגיעים, די מהר מגיעים לאיזה מיצוי של העולם החומרי, היו, באו, ראו, תהילו, חזרו, עשו כסף, עשו פה, עשו אקזיט, בגיל 35 יש לו בית פרטי, שתי מכוניות, אישה,
היה בחו״ל, חזר מחו״ל, עשה את כל הזה, אוקיי, מה עכשיו? יש לי עוד חיים שלוים לחיות, לאן זה הולך עכשיו?
מה אחרי האקזיט? מה עושים אחרי האקזיט?
לא כולם עושים אקזיט, אבל
כמטאפורה.
אז כאן זה בעצם מגלה דרך מיוחדת לתשובה.
אז זה מסביר את היחס הזה. היום הראשון דורש מאיתנו, דינה קשיאה, תתאמצו.
היום השני מעלה אפשרות אחרת, מחודשת ביותר,
מה קורה אם לא.
אם יהיה כל כך חלשים, ללא כוח, ללא גבורה,
מה שאין לנו כוח להם, עכשיו נתחיל להתאמץ, אז נעשה הפוך, אז אני אתחיל.
קודם כל נשפיע עליכם שפע, חומרי, גשמי, נחזיר אתכם לקבץ גלויות, עיוור, פיסח, ארע, יולדת, כולם יגיעו לכאן, ואז, כשיהיה טוב, אנחנו נתחיל להיזכר בכל מיני דברים, רגע, ומה הם האחים העובדים האלה, מה הם האחים העובדים האלה, ואז גם נתחיל להתעורר מתשובה,
כתוצאה מהדבר הזה, וזה פלא, זה חדשה בארץ,
לא היה דבר כזה.
הפרק הזה למעשה מאוד מאוד מזכיר את המבנה
של פרק ל' בספר דברים שקראנו בשבת.
בסדר?
אפשר ממש לראות שזה כמעט אותו דבר. תסתכלו רגע בדברים ל' בפרשת מצבים.
בואו נראה את הסדר כאן.
והיה כי יעברו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה שנשאתי לפניך והשבותי לבביך בכל הגויים אשר הדיחך אדוני אלוהיך שמה.
ושבת על אדוני אלוהיך ושמעת בקולו
ככל אשר אנוכי מצבך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.
יש איזו התעוררות לתשובה.
מה היא כוללת? היא כוללת מה? קיבוץ גלויות. מי עושה את הקיבוץ גלויות? הקדוש ברוך הוא.
ושב אדוני אלוהיך את שבותך וריחמך,
ושב וקיבצך מכל העמים אשר הפיצך אדוני אלוהיך שמה. אם יהיה נידחך בקצה השמיים,
נכון?
מאוד מזכיר את ירכתי הארץ,
את הנידחים,
משם יקבצך, את הזרועים,
משם יכבדך, אדוני אלוהיך, משם יכחך.
והביאך אדוני אלוהיך אל הארץ
אשר יהרשו אבותיך וירישתה והיטיבך וירבך מאבותיך. שפע כלכלי.
תראו, יש כאן, לדעתי, ממש דבר שהתחדש לי כאן בשבת.
אתם איתי, כן, רפאל, אתה איתי.
כן?
אתה דרוך, כולך אתה באנרגיות.
אז עד כאן זה רק שפע גשמי, נכון?
ורק מפה מתחיל איזושהי חזרה בתשובה דתית.
ומל אדוני אלוהיך את לבבך ואת לבב זריך לאהבה את אדוני אלוהיך וכל לבבך וכל נפשך למען חייך".
יפה.
אז זה כבר מתחיל הקטע הדתי, התשובה הדתית.
ואחר כך, ונתן אדוני אלוהיך את כל העלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר ידפוך,
ואתה תשוב ושמעת בקול אדוני ועשית את כל מצוותיו אשר אנוכי מצוויך היום.
כלומר, רק כאן מגיעה התשובה הדתית. אבל אז נכנס כאן פסוק לא קשור.
מה?
שוב פעם חוזרים למה?
לשפע הכלכלי.
והותירך אדוני אלוהיך בכל מעשי ידיך בפרי ויתניך ופרי ובהמתך ופרי ידמתך לטובה כי ישוב אדוני לסוס עליך לטוב כאשר שש על אבותיך השבת בבתי כסת מרוקאים היה משבר
כי ישוב לשוש עליך כאשר שש על אבותיך.
שאלו מרוקאי איפה יש שין בשיר השירים?
הוא אמר לי שהוא שתיבריך בפרעה, לא שמעו.
תצחקו קצת, תצחקו, כבדים.
שיר השירים.
אז זה...
למה הפסוק? ואז
כי תשמע בכל אדוני אלוהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשב אל אדוני עליך בכל לבבך ובכל נפשך.
מצוות, חוקים, למה יש כאן באמצע את הפסוק
שמדבר עוד פעם על שפע חומרי?
כי גם החלק הזה וגם ירמיהו מתארים דינמיקה אחרת של תשובה,
שמה שמוליד את התשובה זה השפע,
ולא להפך,
לא אם תחזור מתשובה תקבל שפע, אלא תקבל שפע וזה יוליד תשובה.
ולכן זה כל הזמן כמו איזה מנוע צמיחה כזה,
בתוך התשובה עוד שפע ועוד שפע. הנה, פתאום מצאנו מאגר גז.
מאגר גז, עוד צריך לחזור בתשובה. עוד ש...
הרווחה הזאת מולידה מחשבות תשובה. זה מאוד מאוד מסתדר,
מאוד מאוד מסתדר ליומיים של ראש השנה.
כמו ש... אז אני מסכם. היום הראשון,
בילה קשיא. היום הראשון,
דברים כמו שצריכים להיראות.
עובדים, מתפללים,
זוכים,
זועקים, נודרים נדר, עושים פעולות.
זה כאילו מדבר על עם ישראל שיש לו כוח.
אבל היום השני מדבר על אפשרויות אחרות,
על גאולת בעיטה, על צורך העניין, שבה כבר אין לנו כל כך כוח,
אנחנו כבר כל כך בתלאות,
וכל כך הרבה איסורים,
וכל כך הרבה קשיים,
וכל כך הרבה זה.
אז מה יהיה?
אומר הקב' ככה, לכזה מצב, הגעתם?
יש בזה גם משמעויות בזוהר.
כתוב בזוהר, התנערי מאפר קומי.
נכון? כאילו, הוא אומר לה,
אז אומרת לו, אין לי כוח.
אז הזוהר אומר, אז הקב' ברוך הוא מקים אותה
היא לא יכולה לקום לבד, אז הקב', אז מה?
הוא אומר את זה על הפסוק בעמוס,
נפלה לא תוסיף קום בתולדת ישראל,
היא לא תקום מעצמה, הקב' ברוך הוא יקים אותה.
אז איך הוא מקים אותנו?
שפע.
מה הקב' ברוך הוא, אם זה המצב שלכם?
תקבלו שפע, ברכה, שמחה.
וכתוצאה מהדבר הזה,
יהיה לכם התעוררות תשובה. וזה היום השני של ראש השנה.
דין רפיע,
דין רפעות, בסדר.
בין כך ובין כך קרוים בנים, עתידים כל ישראל לעשות תשובה.
אז זה מסביר את המתח הזה בין שתי הדרכים.
אם היו זוכים מכוח המעשים שלנו, מכוח היינו מזדרזים, אז זה היה ראשון.
אם אנחנו לא זכינו והתעכבנו והגן לנו כוח, בסדר.
יש גם דרך אחרת.
יש תשובה שמביאה שפע, ויש שפע
שמוליד בעקבותיו תשובה.
איזה תשובה? תשובה מאהבה, תשובה של דעת אלוקים.
זה ירמיהו,
פרק ל״א, שנזכה בעזרת השם לראות בעינינו.
כל ישראל חוזרים בתשובה, חוזרים לארצם, שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה.
כל הבחינות, שנת פנים בפנים, תשפ״ב, שנת פנים בפנים, דיבר השם עימכם.
ביום הקהל,
שנזכה להמשיך להעמיק בלימוד התנ״ך, לדעת התנ״ך היטב היטב, ונזכה בעיקר לראות את כל נבואות התנ״ך עד האחרונה שבהן מתממשות במדינת ישראל, בארץ ישראל, בעזרת השם,
בבשורות טובות, בפרט ובכלל, אמן ואמן.
שנה טובה ומתוקה.
תגובה אחת
במחילה נראה שפשט המלבי”ם הפוך “ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא”כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם?” לכאורה בפירושו הקב”ה מסרב לבקשת אפרים. אולי מהמשך פירושו לנקבה תסובב גבר ניתן להבין שבכל זאת נענה לבקשתו בתנאי שישוב אל א”י והארץ תבקש אותו כנקבה תסובב גבר