ברשותכם, היום ג' בתמוז. לפני שנתחיל את השיעור, אז נגיד כמה מילים על ג' בתמוז.
יום ההילולה של הרבי מילובביץ'.
אני רוצה להגיד שני דברים, אולי שתי
תובנות על היום הזה.
קודם כל,
תראו מה קורה,
תראו כמה כוח יש להגדרה שהאדם מגדיר את עצמו.
בסדר?
תראו כמה כוח יש לזה.
הרב מילואביץ' עלה להיות אדמו״ר בשנת תש״א, 1951,
ומייד כשהוא עלה,
התחיל עוד טיפה לפני כן, אצל חמיב, אבל מייד כשהוא עלה הוא הגדיר לעצמו הגדרה פנימית לעצמו שמעניין אותו כל יהודי בעולם.
לא רק מעניין אותו מבחינה רוחנית,
מעניין אותו ממשית,
פיזית, להגיע לכל יהודי בעולם.
הייתה הגדרה,
הגדרה מהפכנית.
כלומר, אתה בעצם, במירכאות, משתמש בחסידים שלך
כדי להפוך אותם לשלוחים. וזה היה הרעיון הגאוני של חלוקת הדולרים, כי בדרך כלל כשבאים לרעבי, אז נותנים לו פדיון נפש.
והרבי חילק לדולרים, ובעצם כל מי שקיבל ממנו משהו נהפך לחייב לו קצת.
אז אתה חייב, מה אתה חייב? תהיה שליח, תהיה.
אז כשהוא מגדיר את עצמו
כמי שמעניין אותו להגיע לכל יהודי בעולם ולגעת בו,
אז המציאות מתיישרת לפי זה.
אז באמת, כל יהודי בעולם, הרבה מאוד יהודים
בעולם ראו בו כתובת,
הגיעו אליו והתייעצו איתו וכו' וכו'.
אז זה דבר אחד.
כדאי שנכיר את זה, שאם אדם...
ודבר שני, שאולי זה
המפעל הגדול ביותר של הרב מילובביץ', שכמובן עדיין לא הגיע לסיום,
אנחנו חיים במאה השנים האחרונות,
זה אולי 150 שנים, אלה השנים הדרמטיות ביותר.
בתולדות ההיסטוריה האנושית. קרו בהם אירועים,
גם כמות האירועים וגם האיכות, הגודל שלהם והדרמה שלהם,
לא מקביל לשום תקופה אחרת בהיסטוריה.
שתי מלחמות עולם, ואטום, והאדם שהגיע לחלל ולירח. כלומר, אי אפשר להשוות את התקופה שאנחנו חיים בה,
המאה השנים האחרונות,
וודאי השלושים שנים האחרונות, לשום תקופה אחרת בהיסטוריה, מבחינת הקצב, מבחינת ההתפתחות, מבחינת ה...
יש איזה...
פילוסוף אמריקאי שהמציא מושג שנקרא השנה הקוסמית, אתם מכירים את זה?
הוא אומר, תיקחו את כל ההיסטוריה של האנושות,
נגיד, עם ישראל, מבריאת העולם עד היום זה 5,781 שנים,
ונגיד שזה שנה אחת, נקרא לזה שנה קוסמית.
אז הוא דקר את הנקודות. הוא אומר, מתי בשנה הזאת האדם המציא את הגלגל?
אחרי כמה חודשים.
אז אחרי שמונה חודשים,
כן, הומצא הגלגל.
מתי הומצא הפקס?
לפני עשר דקות, כאילו.
מתי הומצא האינטרנט?
לפני שתי דקות,
וכל השאר קרה מאז.
אתם מבינים?
כאילו, אנחנו בשתי הדקות האלה של כל השנה, אנחנו עשינו מה שלא עשו כל השנה כולה.
ובהתאם,
הרבי ראה גם את המנהיגות שלו כמנהיגות רדיקלית ופורצת דרך,
שלא באה להמשיך את הקיים, אלא באה לעשות מהפכה.
והמהפכה הזאת היא התמצתה אצלו במילה אחת שנקראה משיח.
ואפשר להגיד שהפרויקט המרכזי של הרבי היה להוציא את המשיח מהארון האוטופיה,
שזה מין דמות כזאת, אוטופית,
ולהפוך את הדמות אותי לדמות ריאלית וממשית ביותר. ביום שיש בו,
אי אפשר לדעת מה יהיה עד שלא יהיה, אבל אומרים שמתחלפת היום ממשלה,
ככה השמועות אומרות, עד שזה לא יקרה אז אי אפשר לדעת מה יהיה,
אבל זה יום שגם כדאי לעסוק בו במנהיגות. בעצם הרבי רצה שאנחנו נצייר לעצמנו איך נראה
המנהיג האמיתי של העם ישראל, שהוא יהיה אדם
מלא בחוכמה, מלא בתבונה, מלא ברוח הקודש, שיהיה לו כוח דיבור שאנחנו נאמין לו ונלך אחריו.
הוא ידע לייצר חיבורים. העם יבחר בו, הוא לא רק ייבחר מלמעלה
וייבחר מלמטה, הוא יצליח להניע את כל המפעל הציוני הזה לעבר היעד שלו,
של מלכות בית דוד וכן על זה הדרך.
וגם הוא קצת יראה בדוגמה בעצמו איך זה יכול להיראות.
כלומר,
אומרים בפרפרזה על הרבי שהוא קיים בעצמו במקום שאין משיח, השתדל להיות משיח.
זה נראה שהוא מראה איך הדבר הזה יכול להיות. איך אדם שלא יוצא מדלת אמות משפיע על נשיאים, על ראשי ממשלות,
על לא רק נשיאים בארץ, אלא גם נשיא ארצות הברית ועוד,
מצד אחד, ומצד שני אכפת לו והוא דואג לכל יהודי ויהודי הכי פשוט,
ויהודים העסיקו אותו. הרבי היה מקבל אלף מכתבים בדרך כלל,
בערך כל יום,
ורוב המכתבים לא עסקו בבירור עניינים של עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה והצמצום כפשוטו או לא.
רוב העניינים עסקו במה שמעסיקים בני אדם, כאבים, פרנוסה, בריאות, ניתוחים, וזה, כל הדברים, הוא אמר לי, והוא ענה לכל אחד.
זו מין גדלות כזאת שיודעת גם להתעניין בפרטים הקטנים ביותר, כי זה בני אברהם, יצחק ויעקב,
סורו, רבקה, רחל ולאה.
והדבר השלישי שאני רוצה להגיד לפני שנחזור ללימוד שלנו זה שהרבי אף פעם לא היה מרוצה.
הוא תמיד דרש עוד.
הוא אמר ששביעות רצון זה תחום ששייך לענייני עולם הזה.
אדם,
יש לך בית, זה מסודר, יאללה, תירגע. אבל בעניינים של רוח, בעניינים של גאולה וזה, אף פעם לא תהיה מרוצה.
תמיד הוא רצה עוד, ותמיד הוא דרש עוד, ותמיד הוא דרש שיכפילו ויוסיפו ויזמו עוד.
הרצף המבצעי הכי גדול של הרבי קרה אחרי שאשתו נפטרה.
השבעה והתחיל להפוך את העולם במבצעים.
ובעצם הדרישה מכל אחד מאיתנו לגימל תמוז
זה להיות גואל.
מה הכוונה?
לא רק להיות יהודי נחמד,
שזה חשוב מאוד להיות נחמד, להיות דתי,
לא.
להיות גואל, מה הכוונה להיות גואל?
יש גואל, הגואל הגדול, משיח, שנזכה לראות אותו בעינינו, אבל לכל אחד מאיתנו יש ניצוץ משיח.
כל אחד מאיתנו יכול להיות גואל.
יכול לנגול את הסביבה שלו.
ראית איזו מציאות של לא טובה, ואתה מתערב ומושיע, אתה גואל,
גואל קטן.
וכשכל אחד יהיה גואל קטן, גם יגיע הגואל הגדול, נכון? יש שיר של ביני לנדו יפה.
אז שכל אחד יקום ויהיה מושיע,
ויגע על עצמו מידם. כל אחד יכול להיות מושיע.
אז לחשוב, להגיד איך אני, כתוב חסיד עושה סביבה,
זה הביטוי.
בחב״ד צוחקים ואומרים,
יש משנה באבות,
איזה הוא מכובד המכבד את הבריות, אבל בחטא, לא בכף.
איזהו חבדניקה, מכבד אחר.
אז איך אתה מייצר סביבה?
איך אנחנו דואגים שהסביבה שלנו תהיה סביבה יותר מחוברת,
יותר קשורה לקדוש ברוך הוא? לא רק להסתכל, איך אנחנו פועלים באופן של אין בו סביבות רצון, אלא מתקדם כל הזמן.
זה ג' בתמוז,
יום גדול, שנזכה בעזרת השם.
דמות מופלאה.
הרבי,
תראה,
אני אומר בקשר ליחס למדינת ישראל.
צריך בחיים קצת מרחב גמיש של מחשבה, בסדר?
הרבי לא אמר הלל ביום העצמאות ולא הניב דגל ישראל.
אבל תגדיר לי ציונות. מה זה ציונות?
הגדרת הציונות זה שאכפת לך מכל
עם ישראל ולא רק מאלה שקשורים אליך.
ואתה פועל למען כל עם ישראל וגם מוכן לשלם לזה מחירים. כל ההגדרות האלה
מתקיימות ברבי הלכה למעשה, כלומר,
שליחים בכל מקום בעולם, שדואגים לכל יהודי בעולם, מוסדות חינוך שפתוחים לכולם, וכן, על זה הדרך.
לגבי שאלתך ולגבי היחס למדינה, אני חושב שהרבי לקח על עצמו תפקיד מאוד מאוד חשוב, מאוד חשוב,
וזה להזכיר לנו,
להזכיר לנו,
לא, זה לא צריך להזכיר, זה אנחנו יודעים,
להזכיר לנו שמדינת ישראל
היא לא התחנה האחרונה.
היא תחנה חשובה,
אבל יש עוד לאן להמשיך.
כי הסכנה הגדולה, והיא מופיעה גם בתנ״ך,
שברגע שיש לך מדינה,
בסך הכל מצב ביטחוני טוב, וכלכלה, והייטק, והכל סבבה, והכל פה והכל שם, אז תגיד,
זהו, הכל טוב.
נבנה איזה רכבת לכותל,
והגענו למנוחה לנחלה, הנה, השגנו את כל מה שצריך.
אז עומד אדם גדול ואומר, לעולם לא נסתפק בפחות ממה שהבטיחו לנו התורה והנביאים, שזה משיח ובית קדש וכן על זה הדרך.
אז הוא משמיע את הקול הזה, בסדר?
הוא משמיע את הקול הזה, לקח עצמו ומשמיע את הקול הזה.
אבל בלי ספק שהיחס שלו למדינת ישראל היה גם,
היה לפי יחס חיובי מאוד, יחס מעורב, היה מעורב מה שקורה כאן,
ומאוד מאוד קירב את חיילי צה״ל, וכולם עשו אצלו עצה, וכולם עשו אצלו
אוזן קשורה, היה מעורב בפועל בלחזק פה כל מה שצריך,
כידוע שהוא לא הסכים לאף חסיד שלו לעזוב כאן בימי מלחמת המפרש, לאף מי שלמד כאן,
אז לכן לא צריך עכשיו להיות כאילו איזה דקדקן, הוא לא הניף דגל איזה.
אפשר לאהוב את עם ישראל ולהיות מסור אליו בכל מיני דרכים.
הכל נדווח.
כזה צדיק עושים כזה צחוק.
לא, אבל... זה משיח, התלמידים שלו.
טוב, זה קושייה עליהם, לא קושייה עליי.
אבל בסדר. אני אגיד לך איך אני מסביר...
מה?
איך חבל שכזה צדיק עושים כזה צחוק.
בסדר. אני אגיד לך איך אני מפרש את זה, בסדר?
זו דמות כל כך גדולה וכל כך משפיעה,
שקשה להם להיפרד ממנו.
כאילו זה...
זה כאילו באמת זכות על הדבר הזה.
כל כך כאילו, כמו ילד שאיבד את אבא שלו.
אז הוא אומר, הנה, הנה, אבא רגע תכף יחזור. ככה מתייחסים לזה. אבל גם בחב״ד עצמה,
הזרם המרכזי והגדולי הזה, הם מבינים שהרבי היה, והרבי נפטר, וצריך להמשיך.
אפשר גם לדון מה נקרא חי ומה נקרא מת.
אחת ההגדרות לחי ומת, דבר מת הוא עוצר ונסוג, דבר חי הוא מתפתח.
אז במובן הזה, דווקא אחרי פטירתו של הרבי,
זה מתפתח עוד יותר אפילו.
טוב,
בסדר, עד כאן לגיבל תמוז.
אנחנו לומדים בספר דניאל.
אני מזכיר לכם מה ראינו בפעם שעברה.
בפעם שעברה ראינו שנבוכדנצר חלם חלום,
והוא לא ידע לא מה החלום, ודאי לא מה הפתרון. שאלנו, אז אם זה ככה, למה לעשות אותו דבר הזה? והסברנו שזוהי הדרך של הקדוש ברוך הוא לדבר עם נבוכדנצר
בלי לדבר איתו.
בסדר?
כלומר, מצד אחד נבוכדנצר הוא נבוכדנצר עבדי,
כמו שראינו בספר ירמיהו,
ומצד שני הוא טמא.
אז הקב' הוא לא יכול לדבר איתו, אפילו הוא יותר טמא מפרעה. פרעה עוד היה כתובת, הקב' החלים אותו חלום.
נבוכדנצר,
הקב' רק מטלטל לו את האישיות, הוא אומר לו, אתה את החלום ואת התשמע תקבל מדניאל, אתה לא ראוי.
בסדר? אתה עבד, אבל אתה לא ראוי להתגלות אלוקית, לזכות של התגלות אלוקית.
טוב, נבוכדנצר ראינו בפעם שעברה, רוצה להרוג את כל החכמים,
ואז דניאל נקרא אל העניין, ומגלה לנבוכדנצר את החלום. ראינו את החלום, לא ראינו את הפתרון. הוא מגלה לו גם את הפתרון, בסדר?
אנחנו נקרא רגע את החלום, את הפתרון שנית, ואז ננסה טיפה להרחיב ולהבין מה קורה. אבל על כל פנים,
זה ברור שדניאל,
נקבל מהקדוש ברוך הוא,
וזה גם הגיוני שזה מה שמטריד את נבוכדנצר, מה שבעיקר מטריד מנהיגים, הנה זה כל כך מתאים לי היום,
זה מי יחליף אותם.
אני חושב שאם היינו נותנים לנתניהו לסמן בטבלת הזה, מי יחליף אותו, הוא לא היה ממלא בנט.
זה לא אחד השמות שהיו עולים, היה ממלא אחרים אולי, אבל את בנט, והנה יש הפתרות בחיים.
כל פנים, מנהיגים,
שוב פעם, הכל בעירבון מוגבל, אנחנו... לא יודעים מה יקרה פה. לא יודעים מה יקרה, עכשיו יש איזה מחרום אחד, אני יודע, זה עכשיו... עוד פעם זה מוציאים איזה משהו חדש, אי אפשר לדעת מה יהיה.
אז אה...
אז אה... נבוכדנצר מוטרד,
מה שמטריד את כל המנהיגים, וגם, אגב,
מנסים גם לדאוג שזה לא יקרה, מי יחליף אותו?
לדוגמה, סטלין, אפשר להזכיר את נבוכדנצר, אז אפשר גם להזכיר לדעתו את סטלין,
סטלין, נימח שמו וזכרו,
באמת, לא יהיה אף אחד שיהיה מסוגל להחליף אותו.
לא בשיטות של סטלין.
אני לא רוצה להגיד לך ש... מחילה.
איך? כן. אם אתם מסתכלים לעומק?
רק לעומק. ההתנהגות היא דומה.
גם פוליטיקאים, אז אני גם רוצה להם בן-גוריון,
אפילו למי יש פה... בואו ננסה לשער שיעור תורה ולא פוליטיקה. אבל יש פסוק באיוב. אתה מכיר את הפסוק? וטס אדם כי דגי הים.
מה הכוונה?
אז אומרים שדגים זה החיה היחידה שאוכלים אחד את השני.
זה גם בני אדם.
אבל בסדר, נכון, אתה יכול להגיד, לדוגמה, בארצות הברית,
בגלל הדבר הזה,
אחרי שהיה FDR,
פרנקלין דה לינור רוזוולט היה נשיא שנבחר לקדנציה רביעית,
הוא נפטר בקדנציה הרביעית שלו,
אבל,
מה קורה, נגמר היום הריטלין? אתם היום, זה,
פרנקלין דה רוזוולט נבחר לקדנציה רביעית, הוא נבחר לא בגלל המלחמה, הוא נבחר בגלל הכלכלה,
נכון?
הוא הצליח להוציא את הברית מהמשבר הכלכלי,
ואז גם פרצה המלחמה, הוא נפטר לקראת סוף המלחמה.
אחריו עשו תיקון,
תיקון ה-20 ומשהו לחוקה,
והגבילו את הקדנציה לשתי קדנציות. אז אתה רואה ש...
ברגע שאתה מגביל את זה לשתי קדנציות,
אז מטבע הדברים, בקדנציה השנייה הנשיא דווקא ירצה להצמיח מנהיג
שימשיך אותו, שיהיה איתו, ואז הופך את הכול. יש אומות מתוקנות שיודעות לעשות את הדברים האלו כדי ש...
רונלד רייגין הצמיח את ג'ורג' ו. בוש
ביל קלינטון הצמיח את אל גור
ברק אובמה הצמיח את קמילה האריס. עוד דוגמאות?
טוב, אני לא מתווכח איתך עכשיו, אביאל, נו, אנחנו נתן דוגמאות.
טוב, בסדר, אתה צודק.
מטריד את נבוכדנצר, מי יהיה אחריו?
בסדר?
מי יהיה אחריו?
אנחנו בפרק ב'.
ואז דניאל אומר לו,
פרק ב', פסוק כט'.
מי יהיה אחריו? מי ומה?
אבל גם היא, בסדר?
אבל גם מה? כלומר, כמה זמן הוא יימשך? מה המשך הזה?
אימפריה.
פרק פסוק כט, אנת מלכה,
אומר דניאל נבוכה נצר, אנת מלכה ראיונח על משכביך סליקו,
מה דלהבה אחרי דנה? מה יהיה אחריך? וגלה רזה להודאך, מה דלהבה? הקב' ברוך הוא הודיע לך מה יהיה. עכשיו, למה הקב' ברוך הוא מודיע לו? כדי לתת לו אפשרות בחירה.
זה סוג של צ'ופר למנהיגים.
הנה, אני הולך לספר לך מה יהיה, בסדר?
שלא תגיד שלא אמרתי לך, ונראה מה תבחר.
אנחנו תכף נראה מהם האפשרויות השונות לבחירה,
אבל נראה מה תבחר,
בסדר.
ואנא, אומר דניאל, לא בחוכמה דאיתי בי מן כל חייה, היום אנחנו נחתן עם חתן שקוראים לו איתי,
רזה דנה גללי,
לא, זה לא בגלל החוכמה, אלא, כמו שאמר יוסף,
אלוהים יענה את שלום פרעה.
יש
באומות, אומה כזאת שמיוחדת לדבר עם הקדוש ברוך הוא.
רז דנא גללי להן על דברת דיפש על מלכה יהודאון ורעייני לבביך תמדא אנט מלכה אתה המלך חזה הבית ואילו צלם חד סגי ראית פסל גדול
צלמא דיקן רב צלם שיש לו בסיס רחב וזיוו יתיר קאים לקבלך יש לו זיו אור גדול והוא עומד לפניך
ורבה דחיל ומראהו מפחיד הוא הצלם הזה צלמא ראשי דידהו דו הראש שלו הוא מזהב טוב
חדוי ודרעוי דכסף
חזה ואזרועות מכסף, מעוי וירקתא דנחושת
שוקיים מברזל ורגלוי
מן עון דה פרזל, מן עון דה חסף. חלק מברזל וחלק מחרס.
חזה אביעת עד דהתגזרת
אבן דלו בידיים, הגיעה אבן גדולה, ומחת לצלמה על רגלוי.
הכתה אותו על הרגליים
די פרזלה וכספה והדקת אימון, שברה את הכל.
בעדין
דקו כחדה, פרזלה,
חספה, נחשה כספה בדאבה.
כל הברזל, חרס, ניחושת וכסף נטחנו עד דק.
והיה בקיעור ובנד ריקאית ונישא המון רוחה וכל עתר להשתכח לאון בא הרוח ונשאה את כולם ולא נשאר אלא האבן דמחת לצלמה אבל לתור רב ומלאת כל הר האבן הזאת ששברה את הצלם נהייתה להר גדול ומילאה את כל העולם.
דנא חלמה, זה החלום, עכשיו הוא גם אומר לו את הפתרון.
ופישרא נאמר קדם מלכה. עכשיו אני אגיד לך את הפתרון.
אנת מלכה אתה, אדוני המלך,
נבוכדנצר,
מלך מלכיה דאילאהשמיה מלכותה חיסנא ותוקפה ויקר יאהב לך.
קיבלת מהקדוש ברוך הוא מאלוהים,
קיבלת את המנדט להיות מלך.
הקדוש ברוך הוא מינה אותך לגורם המרכזי באנושות.
כשעולה איזה מלכות, עולה איזה מלכות, זה הקדוש ברוך הוא העלה אותה.
נתן לך תוקף ועיקר.
ובכל תדארין בני אשה, חבא דברא ועוף שמאי, יש כאן המון המון פסוקים שאחרי זה הוא ישתמש בהם בירימון.
חבא דברא ועוף שמאי אהב בידך והשלתך בכל ההון, אנת הוא ראשה דידי אהבה. כלומר, לבוחדת יש לו גם שליטה על הטבע.
כלומר, הוא יודע לנצל את אוצרות הטבע לטובתו.
בסדר?
שזה חלק גדול מתולדות
ההיסטוריה האנושית זה אילו עמים ידעו לנצל את הכלכלה לטובתם ולרתום את כוחות הטבע ולגלות גילויים טבעיים כאלה ואחרים לטובתם, בסדר?
לא סתם ארצות הברית גילתה ראשונה את האטום וכן על זה הדרך,
וטוב, ובטראח אחריך,
אה אתה ראש הזהב,
ובטראח תקום מלכות אחרת,
ער עמינח,
ואחרי זה יהיה מלכות ליטאי,
תראו שהמלכות השנייה הוא מדלג,
די נחש,
תשלוט בכל ערה, יהיה מלכות שנייה ואחרי זה שלישית של נחש.
ומלכות רביעייה, תהווה תקיפה כפרזלה, היא תהיה תקיפה כברזל.
כל קבל דה פרזלה, מהדק וחשל כולה, כמו שהברזל שובר את הכל.
וכפרזלה דמרעה, כל עילין תדיק ותרוע. כמו הברזל, היא
תכבוש את הכל.
ודיחזיתיה, מה שראית שהמלכות הרביעית,
רגליה ואצבעתיה, מנהון חשף, דפחר, חלק מהם מחרס
של עפר
ומנהון ברזל,
ברזל, מלכות פליגת תאבה, היא תתחלק.
ומניצבתא דפרזלה לאיבה, יהיה בה חלק ברזל.
כל קיבל דכזיה פרזלה מארה בכספתינה יהיה בה חלק ברזל וחלק יהיה מברזל מעורב בכסף.
באצבעות הרגליים, מאיום ברזל, מאיום חרס,
מנצת מלכות תאבה תקיפה ומנה תאבה תבירה. חלק ממנה יהיה תקיף כמו ברזל
וחלק ממנה יהיה מאוד מאוד שביר כמו חרס.
דיכז יד פרזל המערב בחספתינא מתערבינון בזרע אנשיו ולא יבנו דווקא מדינא ממדינא
הכא די פרזל ולא מתערב עם חספא. כמו שהברזל לא יתערב עם החרס אז גם שם לא יהיה התערבות.
ובאותם ימים דמלכיה אינון באותם ימים יקים אלא השמאיה מלכות דלעלמין לא תתחבל. מלכות שלעולם לא תיפסק
ומלכותה לעם אחריהם לא תשתבק.
היא לא תעביר, היא לא יהיה מעבר לעם אחר.
תדיק מתאסף
כל אילין, מלכותה, היא תשבור את כל המלכויות הקודמות, והיא תקום לעולמים.
כל קבל דיחזית, דמיטורה יתגזיר את אבן, ראית מההר נלקח האבן,
דלא בידיים, ועדקת פרזל הנחשה, חספה כספה ודאבה,
אלה רב הודה למלכה, מה דלאבה, אחרי דנב יציב חלמה ומהמן פשרה. זה, אלוהים מודיע לך מה יהיה אחריך,
וזה החלום ופתרונו הנאמן.
בואו ננסה רגע להבין מיהם המלכויות השונות,
בסדר?
מי הם המלכויות השונות ומה...
יש פה
כל מיני אפשרויות לפרש, בסדר?
לפחות שתי אפשרויות להבין.
אז אני חוזר. יש לנו כאן צלם. אתם איתי, כן?
אתם מרוכזים.
אתם באנרגיה.
אני אספר לכם בדיחה, שתתעוררו.
אני אספר לכם בדיחה. שנה הבאה, שנת שמיטה.
יש דיון, יותר מכרה, לא יותר מכרה. מישהו אמר לי, שמעתי, השנה מכרו את כל הארץ. לא, אין בעיה, מכרו.
הכל מכרו.
בהשגחת מנסור.
אפשר לגדל הכל בנגב חופשי, מכרו את הנגב.
אז בואו ננסה להבין. טוב, יש כאן צלם גדול מאוד, יש לו ראש מזהב, חזה וזרועות מכסף, מעיים מנחושת,
רגליים מברזל ומחרס,
ואז באה אבן גדולה ומפרקת את הסלע הזה,
והאבן גדלה וגדלה וגדלה, ונהיית להר עצום שלא זז לשום מקום.
בסדר?
בואו ננסה לפרש. אז ראש הזהב זה נבוכדנצר.
כלומר, הוא המלכות הראשונה, הוא גם היוקרתית מכולם כנראה.
יש לו עוצמה, זהב זה גם מראה מיירא.
אתה מסתכל על משהו מזהב ואתה שניון.
טוב.
אחריו, יש מלכות
שיש לה חזה וזרועות
ונשוי מכסף.
בואו ננסה רגע לתרגם.
זאת מלכות, ראש, הראש יודע,
הראש גם חושב על עצמו במושגים שהוא עליון.
אבל אם יש לך מלכות שהיא זרועות,
יש לה זרוע ימים וזרוע שמאל,
והיא גם מסויה מכסף.
מה זה אומר שאיך היא מתנהלת? מה המוטיב שלה?
מוטיב פרקטי-מעשי.
תהיה כאן אימפריה מאוד מאוד פרקטית, מאוד מעשית, כאילו כסף, היא תגבה כסף, היא תחלק כסף, אבל היא מאוד מאוד פרקטית, מתאים למי?
לפרס.
פרס זה כמו שאנחנו רואים במגילת אסתר, מה עושה אחשוורוש בעיקר כל הזמן?
מטיל מיסים, גובה מיסים, לוקח מיסים, הנחה למדינות, עוד מיסים, שולח מס לאיי הים,
והוא אומר, אני פרקטי,
אני לא מנסה להגיד שאני יודע יותר מאחרים,
אני מנסה לארגן את המצב שבו כל אחד יקבל אוטונומיה,
כל אחד יקבל תקציבים, כל אחד ישלם מיסים, מי יקבל תקציבים,
יקבל אוטונומיה תרבותית, ואני לא מנסה לטעון לאיזה חוכמה מיוחדת או משהו כזה,
ולכן זה מתאים לממלכת פרס, כן?
אז אחרי הראש הזהב,
ממלכה שטוענת לעליונות,
ממלכה שטוענת לאיזה... תהיה ממלכה אחרת, פרקטית לגמרי, מאוד מאוד.
אחריה תהיה ממלכה שהיא מאוד מאוד מעניינת.
מבחינת האיברים היא מקבילה לאיברי המעיים,
נכון?
והמעיים וירחיים מנחושת.
מעיים וירחיים זה מקביל כנגד איברי המין,
איברי המין.
כוחות ההנאה חזקים מאוד בחיים,
כן? וזה גם נחושת.
נחושת
זה בתנ״ך, נחושת מתפקדת, גם היום אגב,
בתור תחליף לזהב.
אם אין לך זהב,
תיקח נחושת ותמרק אותה היטב, וזה ייראה כאילו זה זהב.
איזה מלך עשה מגיני נחושת כי לקחו לו את מגיני הזהב?
מי?
עוזיהו, עוזיהו עשה מגיני נחושת,
כי לקחו לו את מגיני הזהב, וזה עשה...
בסדר, זה נראה, גם היום, כשאתה...
מה זה? הדלתות שנקנעו. מה זה? הדלתות, כן. גם היום בחשמל אתה לוקח נחושת,
כי זה גם מוליך טוב.
אז כאילו, היא תהיה איזה מלכות
שיהיה בה, היא תהיה מורכבת קצת. היא תהיה בה יסוד מאוד מאוד נמוך ושפל של נהנתנות וניהליזם גמור.
מצד שני, היא כאילו תתחפש למלכות, למלכות הזהב.
ויהיה בה גם צד שכאילו מדבר על דברים עליונים וכל זה. למי זה מתאים?
לא.
יוון.
יוון.
כשאנחנו מדברים על יוון, יש שתי יוון, תראי יוון איקה. יש את יוון הפילוסופית,
אריסטו, אפלטון, חושבים עכשיו וכל זה, ובעת ובעונה אחת מתקיימת יוון הניהליסטית,
חסרת הערכים,
שעוסקת בתיאטראות ועוסקת
בזנות ובאריות ובכל הדברים כולם, וזה קורה במקביל.
זה קורה במקביל, ולפעמים גם זה קורה אצל אותם אנשים שבבוקר הוא פיוסוף ובערב הוא עסוק בהנאות שלו, בסדר? זה כאילו, זה יוון.
זה קצת מבלבל, אגב, בחנוכה...
למעיים.
מעיים זה אזור ההנאות האלו של המעיים, זה בדרך כלל לברר.
לא, זה מעיים מנחושת.
אז אמרנו, נחושת זה איזשהו חיקוי לזהב.
כאילו, יוון יש בצד שהיא מחקה את הזהב, אבל זהב, אתה אומר, זהב צריך לרדת לחיים. לא, בתוך יוון עצמו,
הוא פילוסוף, אבל יש לו משכב זכור. כאילו, בתוך יוון עצמו יש... אגב, זה מה שמאוד מאוד מבלבל בחנוכה.
כי בחנוכה אנחנו מתמודדים מול שתי יוון.
מצד אחד אנחנו מבינים שהיוונים גזרו,
נכון, כל הנישאת להגמון, כל הנישאת תיבעל להגמון תחילה. יש שם כל מיני גזרות כאלה נורא נורא גסות ובהמיות מצד אחד.
ומצד שני, הגמרא משבחת את חוכמה היוונית במסכת מגילה,
ומדברת על
שמותר לתרגם את התורה ליוונית.
אז מי זה בדיוק יוון? תשובה,
יש שתי יוון.
יוון פועלת בשני רבדים. יש לה רובד פילוסופי
גבוה שפיתח את כל מדעי הטבע. עד היום אנחנו בעצם נשענים על הרובד הזה, ושם יש לנו שיג ושיח.
צריך לדעת איפה כן ואיפה לא, אבל באותה עת יוון גם,
באותה עת יוון גם
מתעסקת בדברים הנמוכים ביותר.
זנות ואריות, וכמובן כנגד הדבר הזה עם ישראל התקומם בתקופת החשמונאים. בסדר? אז זה הממלכה השלישית.
בעוד אובא, כן, כן, ואז יש מלכות רביעית.
מכאן יש איזה מחלוקת, את הולכת לפרש. אני אפרש לכם, לדעתי, את הפירוש היותר מרווח, בסדר?
אנחנו כמובן נקשה עליו קושייה ונתרץ עליו תירוץ.
המלכות הרביעית מתוארת כמלכות של רגליים,
חלק מהרגליים מברזל וחלק מחרס, גם כפות הרגליים, חלק מברזל וחלק מחרס, בסדר?
אז קודם כל, אם זה רגליים,
זה אומר שזו מלכות מאוד מאוד חזקה.
רגליים זה איבר מאוד מאוד חזק,
מאוד יציבה על הארץ, יש לה כוח, כנראה, תנועה והתפשטות אדירה,
אבל זו תהיה מלכות שיש בה איזשהו יסוד של פיצול,
כי זה שתי רגליים,
ויש בה מרכיב מאוד חזק מצד אחד ומרכיב מאוד חלש מצד שני.
כנראה, כך אומרים הפרשנים, דניאל מדבר פה על אלכסנדר.
וריאציה ביוון,
בסדר? יוון הרי מתפתחת וכו',
ובשלב מסוים עולה שם אלכסנדר להיות מלך, ואלכסנדר הוא בעצם אימפרטור בסדר גודל של נבוכדנצר בעצמו. כובש חצי עולם,
מגיע עד להודו עם הכיבושים שלו,
מת שם, לא ברור עד היום מהרעלה או ממה הוא מת שם.
ומצד אחד מלכות אלכסנדר היא מלכות מאוד מאוד חזקה, מצד שני ברגע שאלכסנדר מת, היא גדולה מדי ולכן יש בה יסודות ראויים, והיא מתפצלת מיד לארבעה חלקים.
בית סלבקוס, סוריה, בית תלמי במצרים,
ומה ש...
רומא,
ומה שאחרי זה יהיה ביזנט. כאילו, שתי חלקים גם בתוך אירופה. יש כאן ארבעה בעצם חלקים, כולם תרבות יוונית-הלניסטית. כולם מושפעי תרבות, אבל מאבקי שליטה וכוח.
וכתמיד, כשיש לך מאבקי שליטה וכוח,
אז בסוף יבוא מישהו, אחד חזק, וייקח את כל הקופה.
וזאת רומא.
רומא מתוארת כאן כסלע הגדול,
שטוחן את כל המלכויות שלפניו וגדל לממדים כאלו,
שזה נראה פה, בדברי הנבואה, שהוא לא הולך לשום מקום ולעולם לא תילקח ממנו המלכות. ככה דניאל אומר. עכשיו, זה קצת קשה להגיד, אנחנו תכף ננסה להקלט על זה, אבל קודם כל בואו ניקח את זה בתור הנחת עבודה.
בסדר? זה ברור, זה מבחינה היסטורית ברור, שמבחינת עוצמה רומא הייתה אימפריה,
בסדר גודל,
אולי עד היום לא היה כמוהו.
מבחינת השליטה בעולם,
הם שלטו בעצם מבריטניה בצפון,
גרמניה, הגיעו עד בריטניה בעצם,
מה? אספסיאנוס היה ראש הליגיון שכבש את בריטניה,
ועד ארץ ישראל וכל המרחב, עד הודו.
אימפריה של 500-600 שנה.
מסודרת, מאורגנת, עם סדרי ממשל, שלטון, עם צבא מודרני.
צבא שיטתי, מודרני, עם עד היום, ארטילריה, כוחות,
משהו כאילו.
סדר גודל כזה,
שאתה לא רואה איך הוא נגמר בכלל. זה לא משהו שאתה יכול, כי הוא גם מסודר. זה לא איזה מלך שיש לו פתאום איזה...
זה מסודר מאוד מאוד, בעוצמות אדירות שרק הולכות, כן,
זה אלכסנדר.
זה אלכסנדר. כי אמרנו, המלכות של אלכסנדר מתפצלת.
בסדר?
אחרי שהליצן וגומר לרבוש את הכל, המלכות שלו מתפצלת לכמה חלקים. חלק ממנה, החלק הוא יותר חזק, נגיד, החלק של רומא הוא חלק חזק, וחלקים יותר חלשים,
ואז החלק של רומא מתגבר, יורש לתוכו את כל החוכמה היוונית בעצם מרכזת אצלו, מפתח סדרי שלטון מאוד מאוד
מיוחדים,
מפתח צבא מאוד מאוד מוגן, יש להם בעצם,
זה קצת כמו היום, אתם יודעים, לנו יש אלוף פיקוד צפון,
אלוף פיקוד דרום. נכון, גם לאמריקאים יש,
אבל אצלם צפון הכוונה צפון העולם, דרום הכוונה דרומה. כשמגיע לכאן מפקד צבא מרכז של ארצות הברית, הכוונה מרכז העולם.
זו הכוונה.
אלוף פיקוד המרכז אצלם זה מרכז העולם.
הצבא שלהם מתוכנן
על כל העולם. זה כאילו סדרי הגודל.
אז כדי להבין את זה, אז באמת תראו שהממשל האמריקאי מאוד מאוד מזכיר את רומא. גם הסמל,
הנשר הזה, העייט הלבן,
גם שדרת השלטון האמריקאית היא בעצם ההעתקה של השדרה הרומאית,
גם הפנטגון, הכל כאילו בנוי, הסנאט, הכל מילים שלקוחות בעצם מהתרבות הרומאית,
הם בעצם העתיקו את זה משם.
בסדר?
אז אומר דניאל לנבוכדנצר,
בסוף
תהיה איזה אימפ... זה גם אותן אותיות, רומא ואמריקה, זה אותיות דומות, כן?
יש כאלה, לא זוכרים מי שמעתי, אולי בשם הניטור,
שהוא אומר שאמריקה חזרה, זה רומא בגלגול.
רומא שהחריבה אותנו,
חוזרת בגלגול,
כי יש בזה קצת משהו מוזר, כי הרי האמריקאים,
נגיד ככה,
המקום הכי דומה להשוות עליו את האמריקאים זה האוסטרלים.
זה יבשת שהגיעו לשם האנשים שבדיוק נמאס להם מכל המלחמות של האירופאים. כאילו, בדיוק מזה הם רצו להתנתק.
כאילו, עזוב אותנו,
נעזוב לנו ללכת למקום שאף אחד לא יציק לנו,
ואנחנו נחיה עם עצמנו. ולכן, כמו שהאוסטרלים,
לא שמעת עליהם שהם יותר מדי מעורבים בעולם.
באוסטרליה שלהם, הקנגורים, אבסוטים וכל זה.
אז היה אמור להיות שגם אמריקה תהיה מאוד מאוד עם עצמה. ובאמת, בשתי מלחמות העולם היא די נגררה לתוכם.
וכאילו היא נדחקת, כאילו נדחקה להיות אימפריה. אז הוא אומר שזה כאילו גלגול,
קדוש ברוך הוא, כמו שיש גלגול נשמות, יש גם גלגול אומות. זה רומא חזרה חזרה בגלגול, כדי הפעם,
בפעם שעברה היא החריבה, עכשיו היא תעזור להקים את מדינת ישראל.
אז הוא מתאר פה את רומא ביומיון דמלכה ינון יקים אלוהי השמיים מלכות דלעלמין לא תתחבל. כלומר,
רומא לעולם לא תיעלם. כאילו, תרבות אדום, המערב, היא לעולם לא...
היה פעם אצטקים,
תרבות מאוד מפותחת. נשאר ממנה משהו?
כלום.
היה פעם, נגיד, התרבות הסינית היא מפותחת מאוד, אבל היא מאוד מאוד סגורה בתוך עצמה.
היא לא התפשטה לכל העולם, לא יודע.
יש כל מיני תרבויות מאוד מאוד גדולות,
שהם נשארו או נכחדו או נשארו סגורות בתוך עצמם.
ואילו התרבות המערבית שנשתלשלה מיוון ואחרי זה הגיעה לרומא, היא עד היום פה.
היא לא נעלמת. האומות כאילו משנות צורה, אבל לצורך העניין באמת ארה״ב של אמריקה לא רק מנכיחה את הלך החשיבה אלא גם את הסמלים.
גם הסמלים נשארים פה. הנשר, העייט הרומאי, כמו שאמרנו, סדרי השלטון, המילים, סנאטור, כן?
הנשיא האמריקאי זה הדבר הכי קרוב לקיסר.
כי בהגדרה שם הנשיא הוא מפקד הכוחות המזוינים.
הוא מפקד הצבא.
אין שם רמטכ״ל.
יש, אבל הוא כאילו פקיד.
כשנבחר נשיא אמריקאי יש להם שיר. אתם מכירים את השיר?
Held to the Chief.
Held to the Chief we salute him on a no.
Held to the Chief.
מה?
Held to the Chief. זה כאילו המנון מצדיעים למפקד.
זה כאילו זה מין, שרים לדעמרית, מצדיעים למפקד.
שנבחר,
שייקח אותנו ויוביל אותנו, נכון?
איך?
שרים את זה, כן, to the chief, to the chief, זה לנשיא.
וקריאה כאילו לכולם, לשתף איתו פעולה.
מילים כאלה יפות.
הרבה יותר יפה מההמנון המסובך שלהם, שלא מבינים שם את המילים, הכל כזה ארוך ולא זה,
קצר כזה.
אז במובן הזה הוא מאוד מאוד דומה לקיסר.
אז אומר כאן דניאל,
עתידה להיות ממלכה כזאת,
שאגב, ראיתי איזה, יש בעיטורי כוהנים,
חוברות שפעם היו מוציאים מישיבת עיטורי כוהנים, יש שם בסוף קורות רבנו,
קורות רבנו הרב צבי יהודה.
אז הסתובב כאן במכון, ראיתי איזה חוברת, קראתי.
אז ראיתי שם
שמישהו מספר שזה תלמיד,
הייתה איזה מסיבה וזה תלמיד דיבר בתקיפות,
שלא צריך להתחשב באמריקאים,
ומי האמריקאים, מה הם חושבים לעצמם, ואנחנו זה.
אז אחרי זה הרב צידה קח אותו ואמר לו, תגיד,
אתה באמת חושב שלא צריך להתחשב בהם?
אתה באמת חושב שאפשר לנהל מדינה? כאילו אתה
האדם היחיד בעולם?
אנחנו,
יש לזה מלכות יחסים, אנחנו נעזרים בהם.
כן, צריך להתחשב.
תלוי במה, אבל צריך להתחשב.
אז זה, המלכות הזאת לא יהיה לה הפסק.
ובימיון דמלכה ינון יקים אליה שמע המלכות בלהעלמין לא תתחבל ומלכותי לעם אחרן לא תשתוויק.
תדיק ותסף כל אילין מלכבתה והיא תקום לעולם.
עכשיו, אני אומר, זה קצת קשה, הפירוש הזה, זה פירוש אחד.
יש כאלה שאומרים
פירוש אחר,
שבעצם הם מעלים את רומא, כאילו, יוון זה המעיים,
יוון זה כולל את אלסטנדר המוקדון, רומא זה הרגליים,
ואז זה מסתדר עם הפיצול של רומא לרומא הביזנטית ולרומא הרגילה,
והאבן זה המלכות, המלך המשיח,
שהוא נקרא, נכון, ראיתי אבן אחת ושבעה עיניים עליה מוצקות, שבעה על ראשה, נכון? אבן הראשה, נכון? תשועות חן חן לה וכו'. אז זה יהיה האבן של מלכות ישראל,
שתנצח את כל המלכויות כולם ותישאר לעולם. מין חזיון אפוקליפטי כזה שלעתיד לבוא יהיה רק עם ישראל ולא יהיו אומות העולם וכן על זה הדרך.
יש מפרשים בכיוון הזה,
אבל אז כאילו שואלים,
האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים?
מכירים את השאלה הפילוסופית המתחכמת הזאתי?
יש כל מיני תשובות.
תשובה אחת, כן, הבחירה החופשית. הוא לא יכול לבטל את הבחירה החופשית.
תשובה שנייה, כן, אבן ישראל.
עם ישראל אין לו ביטול.
הקדוש ברוך הוא לא יכול לבטל את עם ישראל.
אבל הפירוש היותר נכון לדעתי, מבחינה תנכית,
זה הפירוש הראשון שנקטנו. אז אם כך תשאלו,
מדוע דניאל לא מתאר פה את עם ישראל?
בסדר, יש כאן...
זה ברור שהוא מתאר כאן את מהלך ההיסטוריה האנושית. למה הוא לא מתאר את מלכות ישראל? כי הוא מדבר על נבוכדנצר.
הוא כרגע לא מדבר על עם ישראל. כרגע עם ישראל מחוץ למשחק. כרגע עם ישראל בכרטיס אדום על הספסל,
מחוץ לאירו. הוא כרגע מתאר על נבוכדנצר את מהלך ההיסטוריה האנושית.
זה ברור שבמהלך ההיסטוריה האנושית תקום מדינת ישראל, והיא תהיה מאוד מאוד חזקה,
והיא תהיה מאוד נורדה, אבל היא לא תהיה אימפריה שמבטלת את כל האימפריות. זה לא סדרי הגודל, נכון?
היא תהיה מדינה שמאוד מאוד תעניין. הרבה מאוד אימפריות. ובאמת הדבר הזה הוא פלא עצום. איך מדינה כל כך קטנה עם שבעה מיליון תושבים,
האמריקאים מתאמינים בנו מאוד, והסינים והרוסים, וכולם אנחנו כאילו מרכז העולם. זה ודאי.
אבל צריך להבין את סדרי הגודל, בסדר? אנחנו לא,
כתוב בספר דברים, כי אתם המעט מכל העמים, בסדר? אנחנו לא יכולים להכריז
מלחמה, רוסיה, צורך חיים. בסדר, זה לא. להכריז אפשר, כי השאלה מה יהיה עם ההכרזה הזאת.
יש ספר שנקרא הכריש, מישהו כאן קרא את הספר הזה?
הכריש, כתב את זה מישקי בן דוד, הוא היה איש מוסד הרבה שנים.
נכתב עכשיו, הכריש תכתב, נראה לי ב-2020,
לא, 2018 הוא היה כתב את זה, ספר חדש.
ובספר הזה, אני לא אעשה לכם ספוילר,
אבל הוא כאילו מממש את כל תרחישי הייחוס המסוכנים של מדינת ישראל בעת ובעונה אחת.
בסדר?
זה הספר.
הוא מתרחש אותה.
אגב, חלק כבר קרו.
כאילו, נגיד, הוא מתרחש שם אירוע בירושלים שמתפתח למלחמה בעזה ופלישה המונית של חמאסניקים לתוך שטחי ישראל וכו' וכו'. בקיצור, הספר מתגלגל, מתגלגל.
בשלב מסוים בספר ישראל תוקפת בסוריה, והרוסים מחליטים לתקוף את ישראל.
ופשוט משגרים פה טילים ומשביתים פה את כל...
במתקפה אחת של טילי קרקע, קרקע מושבת, נשמעת כל חיל האוויר, אין חיל האוויר, נגמר.
ואז הכל מתגלגל שיש צוללת אחת גרעינית שעוד נשארה בים התיכון, והיא מתחילה להפציץ את כל העולם בערך כדי
להציל את מדינת ישראל. זה כאילו הספר.
ספר מרתק,
והוא גם בנוי על המון המון פרטים שהם אמיתיים.
אז האם זו הכוונה? לא נראה לי. הכוונה נראה יותר הגיונית, כמו שאמרנו בהתחלה,
שהאבן הרביעית מדברת על המלכות הרביעית רומא,
שבגדול ממשיכה עד היום.
כלומר,
רומא, אחרי זה טורקיה, שהיא בעצם ביזנט, זה גם כן רומא,
ואחרי זה כל העמים האירופאיים, ושוב פעם, אמריקה בעצמה,
איזה מין כוח מערבי תרבותי של מדע להשכלה ועוצמה צבאית שהולכים להתפתח,
והוא לא יתבטל. זה בעצם מה שמראים לנבוכדנצר, זה החלום.
עכשיו
יש לנו,
לנבוכדנצר יש לו אפשרות בחירה.
מה אתה בוחר לעשות בתור ראש הזהב
של האנושות? כלומר, התנ״ך כאן מגדיר אותו,
את נבוכדנצר, בתור זה שיפתח את השער לאימפרטורים, כאילו. ככה.
אז לצורך העניין, סתם אפשר לשער, דוגמה. אם נבוכדנצר
יפרסם את אמונת
האמונה באלוהים,
יכול מאוד להיות שכל שאר האימפריות ילכו אחריו.
האימפריה הרומאית הייתה אימפריה אלילית בצורה בלתי רגילה, עד שקונסטנטינוס
קיבל על עצמו את הדת הנוצרית כדת של האימפריה.
זה טיפה צמצם את האלילות והפך אותה רק לשילוש.
אבל הייתה דת אלילית לחלוטין.
העולם,
כעובד עבודה זרה,
זה כישלון חרוץ של התוכנית האלוקית, כי חביב אדם שנברא בצלם. בני אדם שעובדים לעץ ואבן זה השפעה של צלם אלוקים.
יש לנבוכדנצר הרבה מה לעשות אם הוא מקבל את החלום הזה ואת העובדה שהקדוש ברוך הוא המליך אותו והוא ראש הזהב
כדי להתוות את כיוון ההיסטוריה בכיוון מסוים.
אנחנו יודעים שישנם מנהיגים
שהם חיו תקופה מסוימת אבל הם יתוו אחר כך דרך
שרבים צעדו בעקבותיה.
נכון?
פה בארץ אולי נגיד מנחם בגין היה לו איזה כאילו התווה איזושהי דרך של...
אחרי זה כבר
אני מדבר בעיקר מבחינת המארג החברתי כאן במדינה,
בארצות הברית, אולי זה היה לינקולן,
שכאילו התווה דרך, אחרי זה כבר זה.
יש כל מיני נהגים שהם נמצאים באיזושהי נקודת,
או ג'פרסון או וושינגטון, תמיד בכל הנאומים של הנשיאים האמריקאים הם מזכירים את החוקה שלנו.
אנחנו צריכים לממש את הערכים של החוקה. אז כאילו, אלה שכתבו את החוקה
האמריקאית ואת הצהרת העצמאות ואת החוקה, בין אם זה ג'פרסון או אדאם,
כאילו יתוו איזושהי דרך שהולכים אחריה גם 200 ו-300 שנה אחר כך. אז יש מנהיגות שיכולה להתוות דרך.
היא לא רק מארגנת או מסדרת, אלא היא מתווה דרך.
בסדר, בן גוריון במדינה התווה איזשהו, קבע כל מיני כללים שעד היום הולכים לפיהם.
אז אפשר, נבוכי נצר יכול לעשות דבר כזה.
פה,
בתנ״ך, הרלוונטיות היא, מה?
לגבי
העובדה שנבוכי נצר יהיה מאמין,
שהאימפרטור הגדול בעולם יהיה מאמין בהנהגה האלוהית.
אתה יכול לשים את כל העולם במקום אחר, ואז תחשבו שהעולם הוא מאמין.
אז אם אתה מאמין, אתה דבר ראשון מחפש
מי יכול לתת לי דיבור עם מי שאני מאמין בו? מי יכול לתת דיבור?
עם ישראל. כלומר, דניאל בעצם מכין כאן את התשתית
לחזרתו של עם ישראל לארצו ולהיותו כתובת אוניברסלית.
וזה נראה סולח בכיוון טוב. תראו מה אומר
נבוכדנצר העתיק את זה מנסראללה בעדן,
פסוק מו
כן, מלכה נבוכדנצר נפל על אנפוי, נפל על פניו,
ולדניאל סגיד,
השתחווה לדניאל,
ומנחה וניחוכין אמר לנסחלה,
הראש של העבודה זרה שלו, הדפוק, הוא רצה להפוך את דניאל לאלוהים.
ענה מלכה לדניאל ואמר,
מן קשוט אלוהיכנו אלוהינו מראה מלכין וגלי רזין,
דיכלת למגלה רזה דנה. הוא אומר לו,
זו האמת, שהאלוהים שלכם הוא אלוהי האלוהים, מלך המלכים וכולי, מגלי סודות.
עדין מלכה לדניאל רבי, המלך גידל את דניאל, ומתנן רברבן סגיאניה אבלי, נתן לו הרבה מתנות,
והשלטה על מדינת בבל, ממש מה שכתוב אצל יוסף, כן?
ממש מה שזה...
ורב סגני על כל חכמי בבל, הוא מינה אותו אחראי על כל חכמי בבל,
ודניאל באה מן מלכה, ומניה עליו איתה את מדינת בבל, לשדרך ומשך ועבד נגו,
ודניאל ביטרה המלכה. דניאל ביקש את העוזרים, חנינה מישאל ועזריה, שהם יהיו העוזרים שלו,
וכך זה המצב שנוצר. אז בעצם זה נראה טוב, זה נראה שנבוכדנצר...
מי? יוסף.
כן, אנחנו נגיע עוד לאריות, זה קורה בתקופת מלך אחרת.
אז אה, אין את זה כאן, בתנ״ך הזה.
אז זה נראה שזה הולך טוב,
שהאימפרטור הגדול בעולם הולך לקרוא בשם השם.
יהיה כתוב אצלו מעל הכיסא,
שמע ישראל השם אלוקינו, משהו כזה.
זה יהיה כתוב אצלו איזו אמירה כזאת.
אבל כל מנהיג יש לו יצר טוב ויצר רע.
לאן לקחת את זה?
ומה יעשה נבוכדנצר
כתגובה
למה שדניאל, אחרי שהוא כיבד מאוד את דניאל וכולי וכולי? האם הוא יתהפך נבוכדנצר לאדם מאמין באלוהים
או לא?
נראה בשבוע הבא.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. בשורות טובות לעם ישראל.
