הקודש שבחופש – הרב נתן קוטלר

הקדמה
האם ‘חופש’ הוא ערך יהודי?
התפיסה המקובלת היא שהקודש והחופש רחוקים וסותרים זה את זה, אך אין לך טעות גדולה מזו. לא זו בלבד שאין הקודש מנוגד לחופש, אלא שהחופש הוא ערך מקודש ביהדות. אי אפשר לחיות חיי קודש ללא חופש ויותר מזה, דווקא במקום שיש חופש, הקודש מתעצם.
בסדרת מאמרים זו נדון בכמה מההיבטים של החופש: הבחירה החופשית וגבולותיה, קיום התורה והמצוות מתוך חופש ורצון, החופש להיות נאמן לאני הפנימי, שמירה על חירות האדם מפני עריצות ודיכוי.
בחירה חופשית היא יסוד התורה
הרמב”ם כותב שאילולא הבחירה החופשית לא היה מקום לתורה (הל’ תשובה ה, ד). לכן, הבחירה החופשית שניתנה לאדם היא אחד היסודות החשובים ביותר בתורה (לנבוכי הדור א’). השאלה היא היכן מקום הבחירה החופשית בתוך השפעות התורשה והסביבה?
תורשה וסביבה
האם האדם אחראי למעשיו?
לקיחת האחריות על המעשים אינה מובנת מאליה. בפסיכולוגיה המודרנית משתמשים לא פעם בטענה שאין האדם אחראי למעשיו בגלל השפעת התורשה והסביבה (Nature and Nurture). האם זו אשמתו שנולד והתחנך בסביבה לא סימפטית עם עוני, אלימות והזנחה? או האם זו אשמתו של אדם שהוא נולד עם יצרים חזקים?
סיפורו של אלעזר בן דורדיא
חז”ל מספרים על אדם בשם אלעזר בן דורדיא ששקע בחטאים רבים, עד שיום אחד תוך כדי חטא ירוד במיוחד, נאמר לו שהוא עבר את הגבול ואין סיכוי שיקבלו אותו אם ישוב בתשובה. הגמרא מספרת: “הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות… שמים וארץ… חמה ולבנה… כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו” (ע”ז יז, א).
יש לשאול: מדוע פנה אליהם אלעזר בן דורדיא שיבקשו עליו רחמים? ובכלל, מה הכוונה שהוא פנה ודיבר אליהם והם ענו לו? איך אנחנו צריכים להבין זאת?
לקיחת אחריות
אלא שאלעזר בן דורדיא ניסה בהתחלה לברוח מקבלת אחריות, הוא ניסה להאשים את הסביבה שהוא גדל בה, ולכן פנה באופן אלגורי להרים וגבעות, לשמים וארץ המסמלים את הסביבה, שהרי “האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו”. אלעזר בן דורדיא ניסה לטעון שהוא הגיע לאן שהגיע בגלל סביבה בלתי תומכת, אבל לבסוף הבין שלמרות נקודת הפתיחה הגרועה שלו, הוא עדיין היה יכול להתקדם.
לאחר מכן ניסה אלעזר בן דורדיא לתלות את מעשיו בתורשה, בגנים שלו, שלא היה יכול שלא לחטוא עם היצרים והדחפים החזקים שהיו לו, ולכן פנה באופן אלגורי לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות המסמלים את התורשה. כפי שמצינו שמי שנולד במזל מאדים יהיה אדם שופך דם (שבת קנו, א).
לבסוף הגיע לתובנה שלמרות היצרים שהיו לו, הוא היה מסוגל לנתב אותם לאפיקים חיוביים, כמו אדם שנולד במזל מאדים שמטבעו נוטה לשפיכת דם, יכול לבחור האם להיות רופא, שוחט או מוהל, או חלילה רוצח. כאשר הוא הבין שהוא היחיד שצריך לקחת אחריות על מעשיו, הוא אמר: “אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה [=יצאה] בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא”.
אלעזר בן דורדיא נקרא “רבי”, כי הוא לימד שדרך התשובה מתחילה מלקיחת האחריות, מהתובנה שרק האדם עצמו נושא באחריות למעשיו. הבנה זו נובעת מעיקרון הבחירה החופשית, כדברי הרב קוק “אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם” (אורות התשובה טז).
אם האדם מבין שהוא האחראי הבלעדי על מעשיו לטוב ולמוטב, בזה הוא סולל את הדרך לתיקון. אם יש לאדם בחירה חופשית לחטוא, יש לו גם בחירה חופשית לשוב בתשובה. “ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד’, לחדש את חייו בסדר הטוב” (שם). אם כן, לבחירה חופשית שני פנים: היא מחייבת את האדם על מעשיו, אך היא גם פותחת לפניו דלת לתיקון מעשיו.
בשבוע הבא ננסה אי”ה לברר מהם גבולותיה של הבחירה החופשית?
לתגובות: natanorot@gmail.com