מצות יישוב הארץ
וידבר ה’ אל משה “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם… וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָה” (במדבר לג נג).
מפסוקים אלו בפרשת השבוע לומד הרמב”ן שמצות יישוב הארץ היא מצות עשה ממצוות התורה וכך דבריו “על דעתי זו מצות עשה” יצוה אותם שישבו בארץ וירשו אותה כי הוא נתנה להם” ולא ימאסו בנחלת ה’ “.
הרמב”ן מוסיף שמה שמצאנו בדברי חז”ל “שהפליגו במצוה זו ושאסור לצאת ממנה ודנו כמורדת” אשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל וכן את האיש” (כמבואר במסכת כתובות קי): “הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין”” ובגמרא שם: “הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות – כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתובה. וכן הדין אם היא רוצה לעלות והוא לא – יוציא ויתן כתובה”.
אומר הרמב”ן” המקור לדברי חז”ל אלו הוא פסוק זה “וכאן נצטווינו במצוה זו כי הכתוב הזה הוא מצות עשה”. והתורה חוזרת על מצוה זו במקומות רבים כמבואר בספר דברים (א ח): “בואו ורשו את הארץ” ואכן ספר דברים מלא מהציווי הזה (כמבואר שם בפרק א כא) “רְאֵה נָתַן ד’ אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד’ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָך…” (וכן בפרק ו א “… בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ”
דברים אלו כתב הרמב”ן ביתר תוקף ובאריכות בהוספות לספר המצוות (מצ’ ד): “שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתברך ויתעלה לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה” והוא אומרו להם: “והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה”. דברים אלו של הרמב”ן הם היסוד לקיום מצוות ישוב הארץ בדורנו.
וכך לימדנו הרצי”ה זצ”ל “שהרֶבֶּה שלנו לשמועה זו הוא הרמב”ן בהוספותיו לספר המצוות של הרמב”ם מצוה ד” (שהזכרנו לעיל).
ומספר הרב אביהו שוורץ שליט”א: “פעמים רבות הקריא רבינו (הרצי”ה) זצ”ל את לשונו הנפלאה של הרמב”ן מתוך ספר המצוות” וכשכולו מדושן עונג מכל מילה ומילה של הרמב”ן היה מוסיף ואומר ממש ‘א-מחַיה'” ללמוד בהירות” בריאות כזו” של הרמב”ן” (מתוך התורה הגואלת ח”ד עמ’ כו)” וראוי לכל אחד ואחד ללמוד רמב”ן זה גם כן מתוך הכתוב” ולעמוד על גודלה ותוקפה של מצוה זו בימינו.
וסיים הרצי”ה ולימד “עכשיו ב”ה הגיע הזמן שהשבועה הנצחית השמימית” הרוחנית” (שנשבע הקב”ה לאבות) מזדווגת עם כיבושם של בנים ועם המשכה: ‘שלא נעזבנה לא ביד אומה אחרת” לא אמריקאית ולא אירופית ולא ערבית” אלא רק בידנו ביד האומה האלוקית” (שם ח”ד לב).
אל תעקור נטוע
מתוך עומקה וגדולת של מצוה זו נוכל להבין הלכה שנפסקה בשו”ע (חושן משפט סי’ קסח א):
“שָטַף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חבירו” ואמר הלה: זיתי אני נוטל” אין שומעין לו בארץ ישראל” משום ישוב הארץ” אלא יעמדו במקומם”.
אדם שתל עצי זית בשדהו ובא הנהר שעלה על גדותיו והעביר את העצים לשדה חברו. לכאורה הדבר הכי פשוט הוא להחזיר את האבדה ולהחזיר לבעל העצים את עציו” אך הנה אנו מוצאים כאן דבר תמוה בהלכה – שהוא לא יכול לקבל את עציו משום יישוב ארץ ישראל. ומה הכוונה בזה? מסביר ספר ‘מאירת עיניים’ על השו”ע שם” שעמדו חכמים על דעתו ואמרו הראשון ודאי יטע עצים אחרים בשדהו כמו שנטעם תחילה אך השני לא בטוח שיטע ואם יקחם הראשון שוב לא יטע השני עצים אחרים אז נשאיר עצים אלו אצל השני” וכך הראשון יטע עצים אחרים ותתרבה ארץ ישראל בעצים ויגדל יישובה. סברא זו נראית קשה להתקבל” אך כאן אנו רואים את כוחה של מצוה זו שממנה למדו חכמים דין זה שאין הוא כמו בכל מקרה אחר” וכאן בעל האבידה לא מקבל את עציו משום יישוב הארץ.
מלחמה סמויה בערים המעורבות.
בשנים האחרונות אנו עדים לאויב מתוחכם שמנסה לכבוש את ארצנו לא במלחמה כי אם בכסף מלא” והדבר קורה במיוחד בערים המעורבות שבהן מגיעים ערבים הממומנים על ידי גורמים זרים” ומציעים כסף הרבה יותר משווי הדירה” והמוכר מתקשה לעמוד בפיתוי הזה. וכך הם כובשים בית אחר בית. עלינו לתת את דעתנו לדבר הזה ולהבין שזה סוג נוסף של מלחמה על ארצנו” שבו יש ממש את הציווי “ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות”. על הגורמים הציבוריים וראשי הקהל לחזק את הציבור בקרב הזה ולהסביר להם שכל מכירה כזו היא כמו נטישת העמדה באמצע הקרב” ואם עץ לא רצו חז”ל לעקור משום יישוב הארץ” מה נאמר על בית או מבנה.
פעילות מכון מאיר בשנים האחרונות התרכזה בחיזוק מקומות אלו בשבתות מיוחדות שהתקיימו בערים עכו” יפו ונצרת עלית .
כולנו נקראים לדגל לחזק ערים אלו ומקומות נוספים.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו.
