הנהגת הציבור מול שלמות עצמית

נאמר בברכת יששכר "ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד". מבואר במפרשים שבני יששכר נתנו ליבם לשאת את עול התורה" ויהי למס עובד-שקיבל עליו טורח בני ישראל שכל מי שהיה טועה בהלכה היו שואלים מבני יששכר והם היו מבארים לו אותה. (מדרש רבה)
הרב קוק זצ"ל (באוצרות הראי"ה" ב) מלמד עקרון חשוב לאדם העוסק בהנהגת הציבור" "המשתמש בתורה ביחוד להנהגת הציבור יש בו שתי בחינות.. האחת הוא כ'מס עובד' נקרא עבד ומשעובד להם"" והרב מסביר" שלפעמים אדם כזה מצד עצמו רוצה ללכת ולהתנהג בדרכים יותר גבוהות ובחסידות מופלגת" "אבל מפני שצריך להיות קרוב אל הרבים המקבלים הנהגה ממנו.."" וכדי להיות קרוב אליהם הוא עוסק ולומד בלימודים הדרושים להמון" "ומתנהג עמהם שלא בחסידות יתרה כדי שיהיו קרובים אליו". הרב מציין כאן עובדה ומורה דרך" שכדי להשפיע על הציבור הרחב אתה נאלץ במפגש איתם לרדת מההשגות הגבוהות שאתה נמצא" ללמוד את הדברים השייכים להם כדי לדעת להנחות אותם" וזהו סוג של מס שאתה משלם למען המטרה הנעלה הזו.
אבל" אומר הרב" אסור לך לוותר על שלמותך העצמית" "ומכל מקום אינו דבר הגון שישליך את חובת שלמות עצמו… וטוב שיאחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו" ויעסוק גם בלימודים גבוהים שהם ראויים לשלמות עצמו". העיסוק בציבור" הנהגתו והדרכתו" אינם פוטרים שום אדם מלהשלים את עצמו בכל השלמות הראויה לו לפי ערכו.
בספר 'אדר היקר' בו כתב הרב קוק רעיונות ורשמים לדמותו המיוחדת של חותנו מרן האדר"ת" כותב הרב שוודאי "חובה גדולה היא לגדולי הדורות לעבוד עבודת עמם בכל המקצועות שבידם להגיע להם..". אבל" אומר הרב" יש ערך בעצם מציאותם של תלמידי חכמים גדולים" שעצם מציאותם פועלת פעולה סגולית על האומה "ההכרה שהכיר העם כי איש אלוקים קדוש שוכן בקרבם" אדם נעלה ומרומם מכל שפלות החיים" איש שכולו קודש לה' ושלבו ונפשו נתונים רק לאהבת ה' יתברך ואהבת הבריות" אהבת תורה ויראת שמים…"" ההכרה הזו באדם כזה" ועצם מציאותו "פעלה תמיד בישראל את פעולתה הרוחנית יותר מכל השתדלות מיוחדת".
לכן עלינו להבין מכל זה א. להעריך את גדולי התורה" שנוטלים על עצמם את הנהגת הציבור אף על-פי שהם משלמים מס של ירידה ממדרגתם בעצם העיסוק הזה של הדאגה לעם ישראל. ב. לדאוג להעמיד גדולי תורה" גאונים וקדושים שעצם מציאותם תשפיע עלינו שפע רב להעלותנו לדבקות וקירבת אלוקים.