לאחר שסיימנו את התורה בשמחת תורה, ע”י חתן תורה, קראנו מיד את פרק א’ בחומש בראשית. הנצי”ב בסוף דבריו בחומש דברים כותב, שאהבת ה’ למשה הייתה גדולה ומיוחדת, כי בשונה משאר הנביאים שגרמו גילוי שכינה רק לתלמידיהם, בני הנביאים, משה רבנו גרם גילוי שכינה לעיני כל ישראל, בים סוף, בהר סיני ועוד, ובזה הוא הראה לכל, שה’ יתברך ברא את העולם ומלואו, “והוא יתברך מנהיג עולמו ומשום הכי מראה אור פניו כביכול, וזהו תכלית הבריאה לדעת, כי בראשית ברא אלוקים”.
הדרך להגיע לתכלית הזו, הכרת ה’ וכבודו בעולם, רמוזה בפסוקים הראשונים של ספר בראשית. על הפסוק, “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”, דורשים חז”ל, בראשית – בשביל ישראל שנקראו ראשית, ובשביל התורה שנקראת ראשית, התורה וקיומה על-ידי עם ישראל, הם התכלית לבריאת שמים וארץ, כאשר משימתנו היא “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו”, לספר ולהודיע את מציאות וכבוד ה’ בעולם.
אבל רומזת התורה בפסוק השני, שהדרך לשלימות הזו ארוכה ומורכבת. “והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלוקים מרחפת על פני המים” דורשים חז”ל במדרש רבה על הפסוק, “תוהו זה בבל.. ובוהו זה מדי.. חושך זה יון.. תהום זו מלכות הרשעה(רומי), ורוח אלוקים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח.. באיזה זכות ממשמשת ובאה, מרחפת על פני המים, בזכות התשובה שנמשלה למים”,(בראשית רבה ,ב’, ה’.).
המהר”ל בתחילת ספרו נר מצוה, מבאר, שעצם הבריאה, המעבר הזה מהעלול (הקב”ה) לבריאה, יוצר חסרון במציאות, לכן מופיעים ארבע המלכויות האלו שעניינם להילחם נגד ההופעה השלימה של עם ישראל בעולם, כי באמת היה ראוי שהבריאה תהיה כולה תחת רשות ה’ יתברך, אבל מצד החיסרון והעדר שיש בבריאה, מופיעים אומות אלה, שמטרתם ליטול את המלכות מישראל, ובזה הם מבטלים כבוד ה’ בעולם, אך ה’ יתברך בזה הוא חפץ “כי עיקר כבודו מה שהוא יתברך אחד בעולמו ואין זולתו, דבר זה ממעטים האומות, ולא נבראו לזה, רק ישראל שהם עם אחד.. כנאמר בישעיהו ‘עם זו תהילתי יספרו’.. וזו= 13 כמניין אחד,.. ועל זה נבראו בתחילת בריאתם, כי האומה הזאת מעידה על השם שהוא אחד”, ולכן אומר המהר”ל נרמזו בתחילת הבריאה שני עניינים אלו, בראשית – בשביל ישראל נברא העולם, וכן רמזו את ארבעת המלכויות שהם החיסרון שנמצא בבריאה, ולאחר שיכלו מלכויות אלו, תושלם הבריאה כפי מה שראוי לה.(עי”ש דבריו באריכות).
בליל שמחת תורה רקדו ושמחו עם ישראל בשמחת התורה, וקיבלו עליהם בשמחה את המשימה הזו, רבים מספרים שההקפות בלילה היו מיוחדות בעוצמתם, בבוקר באו שליחי האומות הללו, להילחם נגד המגמה הזו, ויצאנו להקפות שונות, למגר את הרוע הנתעב ואת הרשע הזה שהתגלה במלוא ניוולו, כך כותב הרמב”ם ללוחמי ישראל,(הלכות מלכים, פ”ז הט”ו), “ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקווה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד ה’ הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא ירא ולא יפחד..”, זוהי מגמת מלחמתנו נגד הרשעה , על יחוד ה’ וכבודו אנו יוצאים למלחמה, ומתוך ההישענות על צור ישראל וגואלו, אנו משמידים את הרשע הזה ומתוך כך הולכים ומתגלים פעמי משיח, כדברי מרן הרב קוק זצ”ל, “כשיש מלחמה בעולם מתעורר כח משיח, עת הזמיר הגיע זמיר עריצים, הרשעים נכחדים מן העולם, העולם מתבסם וקול התור נשמע בארצנו“.(אורות, המלחמה א’). במהרה בימנו אמן.
