“ויקרא אל משה וידבר אליו מאהל מועד לאמר ..אדם כי יקריב מכם קורבן לה’ “(ויקרא,א).
רש”י מלמד אותנו שמדובר כאן בקרבן נדבה. מלמדת אותנו התורה שכאשר חשקה נפשו של האדם להקריב קרבן לה’ והוא רוצה דרך זה להתקרב אל בוראו, ניתן הדבר בהבאת קורבן נדבה לה’.
הקורבנות הראשונים שהתורה עוסקת בהם הם: “מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן”. מדובר בבני אדם עשירים יחסית שידם משגת לקנות בהמה יקרה ולהביא אותה קורבן נדבה לה’.
אדם שאינו עשיר, ואין ידו משגת להביא קרבן בהמה, יכול להביא קרבנו מן העוף. ואף הוא מתקבל כקרבן עולה לפני ה’.
אך החידוש היותר גדול הוא בקורבן המנחה נאמר שם בהמשך “ונפש כי תקריב קורבן מנחה לה’ סולת יהיה קורבנו”. גם האדם העני ביותר שיש לו רק כמה שקלים לקנות קמח יכול להיות שותף ושייך לעבודת ה’ המיוחדת הזו של הקרבת קורבן עולה. יתרה מזו, קורבנו נחשב אף יותר משאר הקורבנות. כך מלמדנו ר’ יצחק: “מפני מה נשתנית מנחה שנאמר בה נפש (-נפש כי תקריב) אמר הקב”ה מי דרכו להביא מנחה, עני! (שאין לו בהמות) מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו”.
הקב”ה הבוחן כליות ולב ורואה את רצונו האמיתי של העני להידבק בו, אינו מזלזל חלילה בקורבנו הדל, להפך, הוא יודע כמה הוא מתאמץ וחוסך מפת לחמו כדי להביא את המנחה הזו. הוא שמח בה ואומר, בזו אני חפץ ומעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו לפני.
וממידה זו של הקב”ה נלמד גם אנחנו בחינוך ילדינו. אנו שואפים שהנער ילמד בישיבה קטנה או תורנית, יעסוק ברוב שעות היום בלימוד התורה וקיום מצוות ובתפילות בזמנם כראוי. אך יש ילדים רבים שעדיין אינם במצב הזה. אינם יכולים לעסוק בתורה יומם ולילה, קשה להם לקום לתפילות בזמנן ואף מתקשים להתמיד בשלוש תפילות כסדרן. ובכל זאת, אנו רואים אותם דבקים במצוות מסוימות, מהדרים בעשייה שהם רואים בה אידיאל ושליחות. לדוגמה: יישוב הארץ, כניסה לקבר יוסף במסירות, סיבוב שערים וכדו’. רבים מקפידים על קריאת תיקון הכללי בכל יום בדבקות ועוד ועוד.
לעיתים נוטים הורים ומחנכים לזלזל בכך. הם מתוסכלים מכך שהבן או הבת אינם הולכים בדרך האמונית שלהם ובדרכם בעבודת ה’. הם אף חוששים שמא ימצאו דרכים שונות ומשונות בעבודת ה’. נראה שהעניין שלמדנו לעיל שייך גם לכאן. אותה דבקות, אפילו מועטה, שיש לנער/ה היא בבחינת “נפש כי תקריב”. דרך זה הוא עכשיו מקשר ומחבר עצמו לאלוקיו. אם נזלזל בזה ונמעיט בערך הדבר, אנו עלולים חלילה, לגרום לו לניתוק מוחלט מהקשר שלו לריבונו של עולם.
עלינו לשמוח ברצון הזה ובדרך הזו להתקשרות לה’. תפקידנו הוא לחזק ולעודד.ללמוד מהקב”ה שמקבל את המעט הזה ולראות בו סימן לרצון גדול לדבקות שנמצא בנשמתו הטהורה וכרגע הוא מופיע בדרך הזו. מתוך העידוד שלנו ידע הנער לייקר את המעשים שלו ואת הטוב שקיים בו, ומתוך כך ימשיך ויעלה בעזהי”ת במעלות אהבת ה’ וקיום מצוותיו בדבקות ובמסירות.
