סיפור / אלישבע טוויק

אלישבע טוויק
(לא יהיה בהם נגף)
הבדידות הזו תהרוג אותה.
היא קמה בתנופה מהספה” מנערת את ראשה בכוח” וניגשה לחלון. הסיטה את הווילון ותקעה את ידה מתחת לתריס (למה לא הספיקו לתקן אותו לפני הכול” למה?). הביטה מטה אל הרחוב הריק” ריק מדי” ושוב חשה איך הריקנות משתלטת על לבה.
המקרר פגש את מבטה ברגע שאחר-כך” כשהניחה לתריס להישמט ולחסום את קרני האור הבודדות. הזמנות היו תלויות עליו בקפידה” הזמנות שאגרה בכוחות של שפיות כשניסתה ליצוק צבע לחייה הריקים” אי אז בטרם המבול.
הזמנה לחתונה של בת דודתה. החתונה אכן התקיימה השבוע” אך בנוכחות של מניין משפחתי שלא כלל אותה.
הזמנה לערב נשים בשכונה – מרצה מוצלחת והצגה הומוריסטית ב”ערב בלתי נשכח”” כך הובטח שם. הערב היה אמור להתקיים אתמול” אך נשכח אל תהום הנגיף הסורר.
הזמנה לטיול צוות מגבש – היא חיכתה לו כמו אוויר לנשימה” אף שאינה מחבבת טיולים. אבל את הקשר שלה עם חברותיה לעבודה היא מחבבת – בין היחידות שיש לה על מה לדבר איתן אף שיש להן ילדים. אך הטיול בוטל כמובן עם ביטול ימי העבודה עצמה. ועכשיו החל”ת הבלתי ברורה הזו חונקת לה את הנשימה. אף שבעלה דווקא עובד” כי הוא חיוני למשק. אבל משכורתו זעומה מלכתחילה…
והזמנה חשובה ביותר” לערב ששניהם חיכו לו מזמן” ערב שהיה מחזיר להם קצת תקווה” קצת נשימה – ועכשיו הם נותרו להיחנק לבדם עם כאבם – עד שמצאו ידידים לצרה” בערב הקודם שארגנה העמותה הצדיקה הזו. והם נותרו לבדם – לצפות ולייחל” אף שגם הציפייה נגדעה באבה כעת…
והיא נותרה לבדה. אפילו לסופר אין לה ללכת – הוא כבר יעשה את הקניות בסיום העבודה” הרי יש לו אפילו הנחה כעובד הסופר – ושאר הדברים סגורים. סגורים…
היא הרגישה אטומה” הרגישה נובלת… מהבית ממול שוב שמעה את מצהלות ילדי השכנים” שדקרו את לבה יותר מתמיד” והיא הפנתה שוב את מבטה” מחפשת מה לעשות.
את ערימות הספרים שהספיקה לשאול מהספרייה כבר בלעה בלילות מנודדי-השינה שהיו לה בימים האחרונים. הרצפה נקייה” ואפילו כלים אין כמעט בכיור. לנקות לפסח? לא! לא מתחשק לה. לפתח תחביבים ישנים” כפי המלצת כולם? מעולם לא היו לה.
שוב הקיפה אותה הריקנות” שוב הלמה בה הבדידות” מכווצת את לבה” מאיימת לחנוק את נשימתה.
התיישבה על הספה. ארון הספרים הקטן שלהם היה בהישג ידה. בעלה אוהב לשבת ללמוד על הספה” וזה נוח לו רק להושיט את היד בלי לקום.
היא הושיטה את ידה גם היא. נטלה בלי שימת לב ספר חום שעמד רופף.
מסכת מידות. זה מה שהוא לומד עכשיו? על מה זה מדבר?
לא שמה לב איך כבשה הסקרנות את מקומה של הריקנות. דפדפה בדפים המהוהים מעט” ונשבתה בקסמן של המידות השונות. תמיד הייתה חזקה בחשבון” וגם עכשיו הילכו עליה המספרים את חוזקם.
בלעה את המילים” חישבה את החישובים” בנתה אותו בעיני רוחה. את בית המקדש.
ובתוך לבה נבנתה אט אט מחדש הציפייה. והתקווה. והאמונה.
בתוך לבה היא עשתה מקדש.