לב האומה הרב יורם אליהו
שאיפות קודש יש לבני הנוער” רצון לקשר ודבקות בה'” גם מי שנראה לנו לא כל-כך קשור ומחובר” נוכל לראות אותו מידי פעם בעת רצון” בשעת התעלות” וכתבנו כמה פעמים” שצריך לשמוח בזמנים האלה שלהם” לחזק” לחבק” להביע הערכה” גם אם זו לא הדרך שאנו רגילים לה בעבודת ה’.
הדבר בולט במיוחד ביחס למקומות קדושים וקברי צדיקים. הרבה נערים לא יפסידו כניסה לקבר יוסף” הרבה זכו והיו במירון בהילולת הרשב”י והצטרפו להמוני המתפללים והרוקדים. ויש אף מרחיקים יותר ומגיעים לאומן שבאוקראינה כדי לרגיש קשר וחיבור לאביהם שבשמים.
אך נראה שהיחס אל מקום הקודש והמקדש” ושריד בית מקדשנו הכותל המערבי – שהשבוע אנו מציינים 50 שנה לשחרורו – לא ברור מספיק ולעתים אף נראה ונשמע מזלזל.
רבנו הרצי”ה זצ”ל לימד אותנו שמקום זה נחשב כלב באברים ביחס לכל שאר חבלי ארצנו. וכך כתב שנים רבות לפני שחרור הכותל (ושנים רבות לפני השיר המפורסם): “יש לבבות ויש לבבות” יש לבות אדם ויש לבות אבנים. ויש אבנים ויש אבנים” יש אבני דמה ויש אבנים לבבות”. והמשיך וכתב” “כמו ישראל לב האומות” לב האדם” כן הארץ ומקום מקדשה בקרבה – לב העולם” ליבם של ישראל”. ודבר זה נובע” מסביר הרצי”ה” מתוך ששכינה לא זזה מעולם מהכותל המערבי לכן רוח ה’ שמשכין שמו שם “לעולם מרחף הוא עליהם ומחיה אותם”.
נמצאנו למדים שהדרך היותר טובה ומיוחדת לזכות לקשר לדבקות בה'” הלוא נמצא קרוב כל-כך אלינו”תפילה בכותל” אמירת תהילים” כל דבר שבקדושה שם במקום הזה” מעורר גלים וזרמים של קודש מהכותל למתפלל ומהמתפלל אל הכותל. כך לימד הרצי”ה באחת השיחות המיוחדות שנאמרו בליל יום ירושלים ליד הכותל . “עם כל פגישה שלנו עם הכותל מסתמא מתחדש משהו… בקשרנו אל הכותל ומהכותל אלינו… מעלין בקודש”. והמשיך הרצי”ה ואמר “לב זה מרכז” מרכז החיים” משם יוצא ומתפשט זרם חיים לכל אברי הגוף. כך הן ממש האבנים האלה… הן מרכז” מרכז חיינו” בית חיינו…”.
תפקידנו א. להפנים ולחיות את המדרגה הזו ולהגיע למפגשים של הטענה מהמקור” מהלב” שריד בית מקדשנו. וב. ללמד את ילדינו שמקור הקדושה לכל שאר המקומות הקדושים זה כאן בירושלים הבנויה” בכותל. ומתוך החיבור הלבי הזה” יזכו גם לקבל השראה של קדושה אמיתית מכל המקומות הקדושים במלוא רוחב ארצנו.
לע”נ סבא שלי ר’ חיים אליהו ז”ל שעלה לארץ עם הקמת המדינה”
היה ממקימי מושב הודיה שבדרום וזכה להיקבר בירושלים בהר
הזיתים. נפטר במוצאי יום ירושלים תשמ”ב. תנצב”ה