לראות את הקולות

וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר.. . דורשים חז”ל במכילתא יתרו” “שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה”. יש להבין” הרי באוזן שומעים ובעיניים רואים” ואיך כאן היה ערבוב של החושים? מסביר הרב זוין (לתורה ולמועדים” שבועות)” שחילוקי החושים קיימים רק מפני ההתפשטות של כוחות הנפש באברי הגוף ולא מצד עצם הנפש” עובדה היא שאדם עיוור מוליד אדם שלם כי קלקול הראיה שלו שמתלבש בכלי העין אינו נוגע לאותו הכוח כפי שהוא כלול בעצם הנפש “ולכן במתן תורה שבני ישראל הגיעו למדרגת הגילוי של עצם הנפש…” לא היו חציצות ומחיצות בין הכוחות השונים של הנפש”.
מעמיק בדבר רבינו הרצי”ה ואומר שאין להבין את הדברים בצורה שטחית” “כל החושים הם ביטויים של כוחות הרוח שבאדם” הם גילויים של הנשמה” הכוללת במקוריותה את כל הכוחות” החושים כולם הם ביטויים של כח החיים” של חיוניות הנשמה”” כך שאומנם יש חושים שונים אבל שורשם ב”ויפח באפיו נשמת חיים…”. ובמעמד הר סיני” כיוון שהופיעה נשמת האומה כולה” הופיעה גם נשמת כל יחיד ויחיד” שכוללת בתוכה גם ראיה וגם שמיעה” עד כדי אפשרות ראיית הנשמע. לכן ראו בני ישראל את הקולות ממש ולכן אמר להם ה’ אחר-כך “אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם”. הוא מדגיש להם שהם ראו ולא רק שמעו (עפ”י שיחות הרצי”ה פר’ יתרו).
שואל ה’שפת אמת'” למה היה צורך בנס הזה” למה לא היה מספיק שהם ישמעו את הקולות בלי נס? ומסביר ה’שפת אמת’ כי ראיה ושמיעה הם שני עניינים” בכל אחד יש מעלה וחסרון. בראיה אתה רואה את הדבר בשלמות כפי שהוא” בלי שום שינוי וחסרון” אבל בשמיעה הקול משתנה עד שהוא נכנס לאוזנך” ואין הוא בדיוק אותו הקול שבא מצד המשמיע. זוהי מעלת הראיה על השמיעה. אולם בשמיעה יש יתרון “שמכניס השמיעה בקרבו ממש על-ידי האוזן” אבל הראיה היא מבחוץ”. וזה מה שהפסוק בא ללמדנו” שלבני ישראל היו שתי המעלות והם קיבלו את הדברות “בבחינת רואים את הנשמע” שאף שנכנסו לתוכם ממש (ויש חשש שלא הכל נכנס בשלמות)” מכל מקום ראו את הקולות (והדברות נכנסו בתוכם) בלי שום שינוי”” ומוסיף ה’שפת אמת’ שהם זכו לכך מתוך הקדמת נעשה לנשמע.
הנצי”ב ב’העמק דבר’ (שמות כ” יח) מסביר תחילה שלא מדובר בקולות של רעמים שבאו עם הברקים “אלא קול של עשרת הדברות שהיה קול ה’ בכח ובהדר” ובקול יצאו ניצוצות אש ולפידים כמו אותיות הדיבור” והעם ראו את האותיות”. ובספר דברים על הפסוק “רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך” (ד” ט)” הוא מסביר שהיה צורך בהופעת הדברים באופן זה” כי אדם שלומד ומתפלפל בתורה עלול לפעמים להגיע לגאווה יתרה וזה נהפך לו לרועץ” “והנה הקב”ה רצה להשריש בשעת מתן תורה יראת ה’ בלב ישראל” ע”כ נתן התורה בקולות וברקים… כדי שיהיה המעמד הנפלא מצויר בנפש לעולם כדי להיות מזה יראת ה’…”. ולכן משה מזהיר את בני ישראל שיזכרו את אשר ראו בהר סיני ויעסקו בתורה מתוך יראת ה’ טהורה.
רצה הקב”ה לזכות את ישראל ופעל שבני ישראל לא רק ישמעו את הקולות אלא אף יראו אותם” ובדרך זו גרם שתיקבע התורה בנפשותינו בצורה היותר מעולה” מבלי שנכניס בה שינויים העלולים להיגרם מסתם שמיעה חיצונית. נזכה אף אנו לראות את הקולות המתחדשים עלינו משנה לשנה ולעסוק בתורה לשמה.
חג שמח.