אנחנו ביקשנו מכבוד הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו,
לענות על שאלות שהציבור שאל לקראת יום העיון.
יש פה הרבה שאלות, ואני חושב ש... להן הן.
אז אנחנו, אז
אני אעשה פה משהו בקצרה, והרב כבר ישיב.
אני רוצה לומר לכבוד הרב שבמשך יום העיון דיברנו הרבה על היתר המכירה, דיברנו הרבה על הוצאות בית דין,
דיברנו הרבה על יבולי נוכרים ועל מחקרים בנושא של שמיטה וכו' וכו'.
וגם השאלות הללו נוגעות לדברים שעסקנו בהם היום, והאם שמחים מאוד לשמוע את דעתו של הרב בעניינים הללו. אז אני אחלק את זה לשלושה חלקים. יש פה שלושה חלקים.
נתחיל אולי במה שיש פה, כמה וכמה שאלות, אני אקרא במירו.
הרב של מיתר,
הרב משה, כותב ככה: אם לא נזכה,
וגם בשנה הבאה תהיה השמיטה לצערנו רק מדרבנן.
איזו שיטה עדיפה לפתרון הבעיות החקלאים הדתיים ובכלל החקלאים? זה בסדר מהר, או שאני אקרא את הדף של, טוב,
אז אני אקרא לפי הסדר של הרב, לפי הסדר של הרב. אני מחליף.
בסדר, אז אני קורא ככה, סליחה, שאלות אחרות.
האם גם היום מכירת הקרקע לנוכרים היא אקטואלית לאחר ההתקדמות הטכנולוגית, וכן שיש שפע ולא דוחק כפי שהיה בזמן הרב קוק?
שאלה שנייה, תושב גני-טל שגורש מגוש תקיף ובגוש גידל על גבי מצעים מנותקים בחממות,
אך כרגע הוא סוחר חממות באזור נתניה,
והשקעה גדולה במצעים מנותקים היא הוצאה שאינה מצדיקה את הגידול, כי החממה רק בשכירות,
מה עליו לעשות?
גנן,
האם מותר לו להתפרנס מגינון ולעבוד בשעת הדחק בגינה שנמכרה לגוי?
תושב נוב,
במטה זיתים יש זבוב הזית שתוקף את הפרי וגורם להחמצת השמן.
האם מותר בשנת השביתה להצמיד פרומון,
כן? זה נקרא לעץ?
איך?
פרומון. שיהיה ככה, שיהיה ככה, זה לא כתוב פה ככה, לוחית צהובה ועליה ריח נגבי המושך את הזכרים של הזו ומדביק אותם אליו,
זה לצורך עוק מי פירה.
חמש, האם ניתן לזרוע על ירקות שלושה ימים לפני תשרי תשס"ח,
כדי שנוכל לשווקם על ידי אוצר בית-דין.
כיצד אנו מתייחסים?
לא, לא, לא,
אבל יש לנו פה עשרות שאלות, נעשה אחד-אחד, אנחנו נשאר עד הבוקר, לא אכפת לנו, אבל זהו. ולכן אני כותב את זה, בקיצור, הרב יקבלו את השאלות, הרב
יחבר אותן.
אני יודע שכתוב בהלכה, לא שואלים את הרב יותר משלוש שאלות.
חז"ל אומרים לכל האכתניה הזאת,
כרגע זהו הרב שפט,
אני לא מזכיר את כל השלכים הרב החשוב,
שישו היום למעשה את בעל השנאה שלנו כאן,
ואני מוסיף גם כן כבוד הרב הגדול מאוד גדול, כבוד הרב אריאל,
שמייבכם מלא טוב כבל נימין,
שאחד מהבקיאים
בדיינים של תורת ארץ ישראל בכללותה,
אז הוא הרב אלאל,
כבוד הרב
יצחק לוי, שהוא מהדרום,
אז כתוב, רוצה להחכים ידים,
יש כאן עוד מכון התורה והארץ, עוד כמה רבאים חשובים שנמצאים כאן,
כל אחד כזה במערתו.
אז אנחנו, שלוש שאלות, ואחתך עוד שלוש שאלות.
השאלה השאלה שנדלה פה,
האם גם היום מחירת הקרקע לנוכרים היא ארטואלית לאחר ההתקדמות הטכנולוגית,
וכן שיש שפע ולא דחת, כפי שהיה בזמן הרב קוק גדל.
אני מגדיל כמה הרדמות,
יכול להיות בזה נפתור כמה שאלות בבת אחת, אבל נעלה על אחת-אחת.
מחירת קרקעות לנוכרים, אני לא חושב שאנחנו היום, בדור שלנו, בתקופה שלנו,
נצטרך לעשות את הפעולה הזו.
לא, היה בזמן הרפוק, היו לפני כמה זמן,
היום ישנן הרבה אפשרויות לגדל,
ישנן הרבה אפשרויות לגדל,
בלי כל מיני היתרים של מכירה.
זו הקדמה, הקדמה נוספת.
בפירות העץ
אני טענתי במצועה וממשרת עול.
אם התורה הפקירה את הפירות,
הפקר הפירות האלה,
אז הבעיה היא לעבודת בתי לאוויה או לאוויה.
אז לאוויה ולאוויה אפשר להסביר לחקלאים איך לעשות את זה.
למי הוא תויר כשחקלאי עשה לאוויה ולא לאוויה,
אבל עד כמה פירות לא נאסרו?
הוא לא יכול לעשות את הפירות שלי.
הפירות נמצאים בשדה של אותו חקלאי,
הם שייכים לי, לי ולכל אחד ואחד מישראל.
אז אם הוא לא יכול לאצור את הפירות שלי בעבודה שלו,
אז זה יעמוד ויעמוד.
דבר נוסף, אוצר בית דין.
היום עושים אוצר בית דין ואני שותק להם.
כי המקור של אוצר בית דין זה לא כסף,
זה שבית דין שליחים שליחים
לוקחים את הפירות האלה ומחכים.
לא אוכלים את זה עם קצב מסוים.
לא רוצים לדבר על זה, אבל אנחנו נוהגים את רוצי המדים, רוצי המדים.
אבל הדבר הכי קשה זה אם מותר לעלות לאוטובוס,
לתת כסף ולקבל עודף.
הכסף הזה יכול להיות רוב ראש, רוב קדושה תשיעית,
אם זה מותר, אם זה אסור,
זה גם כן בעיה, בעיה קשה מאוד מאוד.
אבל אנחנו מדברים עכשיו
הרי עדות שהרמב״ם אומר שיבוא המשיח
אז יקבעו שמיתים ויבולות.
כלומר, יכול להיות
שיבוא המשיח לומר, טעיתא, הרמב״ם אומר שפלטות ושנזרן וחטא זה שליחי דתות, לא שליחי, זה לא כך.
אז יש שלום לכל הדברים כולם.
השאלה אם יבוא באמצע שנת השמיתה,
אם הוא יכול למפריע או להתיר,
זה תלוי במה שיש, אולי תלוי במה שיש בעדות החודש.
אם העדים באו אחרי חצי החודש או לפני חצי החודש,
השאלה אם מתחשבים בהם או לא מתחשבים בהם.
אבל שמיטה,
שמיטה, גם כשהיא דרבנן,
גם כזה דרבנן, עדיין שמיטה.
שלא צריכים לזלזל מכיוון שזה ברבנן.
אלא אם ברבנן אומרים שאנחנו אומרים לכם ומותר לכם לעדכן בדבר מסוים, אז נכירים באותו דבר.
תושבי גני טל,
במקלט על סוגי גני טל, אבל הרבה מקומות עקרו ועובדים שם.
כל אותם,
אה, זה מוקלט, אין דבר.
מי שנגע בארץ ישראל,
כל מי שעקר יהודי מארץ ישראל,
אני רוצה להמשיך מה התוצאה שלו,
אנחנו יודעים מה זה,
אסור לאכול יהודים מארץ ישראל,
מה פתאום אתה עוקב והם מוצאו אותם מפה ומוצאו אותם מפה?
אתה קורא את זה התנצקות?
לא התנצקות?
התנצקות מלאשון נתק והנצק זה הסרה.
מה פשוט ההתנתקות? לא, אתה מתנתק.
אתה מתנתק בנותן לגויים שלך ארץ ישראל?
של העם יש לך ארץ ישראל?
ארץ יש לך לכלל עם ישראל, ואתה מחליט לעמוד את הדברים האלה כולם.
ואתם רואים מי שנוגע בארץ ישראל
לא יוצא נקי.
לא עושים את הדברים האלה כולם.
ועל כן,
דבר חממו עבור נתניה, עם דעתי, מסיעים ולתקים, זה עולה הרבה כסף.
אני שאלתי שאלה,
חול,
חול ממש,
יש חול,
יש שאלה אם מותר לכסות את כיסוי הדם בחול.
יש חול שאפשר לזרוע עמו,
יש חול שאפשר לזרוע עמו.
יש, מציאות כזאת.
אז במקום מצבים מנותקים, לפזר חול בארץ,
ברצפה, ולשים את העציס מלמעלה, וגמרנו, אז יותר בזול, יותר חול צהוב.
אני אגיד לכם משהו מאוד מעניין, יש בדרום מפעל לזכוכית
והמפעל לזכוכית, לוקחים חול ומנפים אותו, לא עושים זכוכי
המפעל הזה רצה לעבוד בשבת
אגב, אני לא יודע אם רבנים דיברו, דיברו,
חייב, חייב לעבוד בשבת
שאחרת, אם בלי עבוד בשבת,
אז הסוכים תיעצב בצינורות ואי אפשר לעבוד עדה.
אז אמרתי להם בזמנו, היו רבנים שהטילו להם.
אמרתי, רבותיי, מה אתם כל כך אוהבים, כל כך ראשי?
מה איש בשבת, תוליד מה שהמשיך החום להיות,
שישמור על החום.
בסוף הפסידו.
היה מפעל מרץ
בקמש.
לוקחים חפר ועושים מזה זהב,
והפסידו.
למה הפסידו? עובדו בשבת.
מה חשבים? מי שעולה בשבת מרוויח?
איפה הפסידו, יש דברים מטרימים ומטרים.
היה לי פעם, לפני כמה זמן, מעט מונית.
ביום תחור יש אוטובוסים.
בשבת אין אוטובוסים, אבל המוניות עובדות.
קראתי פעם לבעל המונית, תגיד לי, יש לך מה לאכול במוצע שבת?
אז מי שעלה מחדש, אין לו שום פריחה במעשה שהוא עושה.
עכשיו, אני מדבר לארבעה מטה זיתים.
שוב הפעם,
הלאווריה או הלאווריה,
בגדול כאן יש באותו מועייר,
אבל יש יותר גרוע מזה.
אם הפרי מתקלקל,
העוברי והאוקמה, מדובר על עץ,
אבל אם הפרי עצמו מתקלקל אז אפשר לעשות את כל המאמצים שהפרי לא יתקלקל כדי להגן על הפרי שאי אפשר לאכול אותו.
שאלה חמש, אמרתי שאני מרים את הרי, אין לי ברירה.
כתוב פה, האם ניתן לזרוע ירקות
שלושה ימים לפני תש"ח
כדי שנוכל לשבתם האלה, אוצר בן גיל.
אמרתי, אוצר בן גיל שמחכים בחינם, אבל אני, אוצר בן גיל.
אז שלושה ימים לזריעה, שבסדר.
יש רשש על, לא המקובל, עשש על הדברה.
אז הוא שואל, אם אדם זורח
או נוטע,
בזריעה מובאות לירקות, צריך שלושה ימים בקליטה.
אם אדם ביום שבת אחר הצהריים זרע,
הרי לא יתלות עד יום חול,
אם חייב, אז אומר חייב, כמו מבשל.
מבשל, אתה שם את האוכל על האש,
זה לא מייד מתבשל, אלא לאחר זמן. זאת דרך הזריעה. זאת דרך הזריעה. השאלה האחרת,
אדם שתן ביום שבת,
ובמוצאי שבת עקר את זה.
אז האם עבר על איסור שתילה,
בקבע שזה עוד לא השריש,
או לומר בקבע שזה דרך התביעה, אז דרך אגב, מה שלא השריש, מה שלא זה דבר אחר.
מעניין שהוא מביא ירושלמי לעדכן בדבר הזה, אבל אנחנו מספיק תמיד להחמיר בנושא הזה.
תיצב על מתייחסים לאזונים שבנגב, מאשקלון והלאה.
כלומר, אנחנו מדברים כרגע על
כיבוש ראשון, כיבוש שני, כיבוש יהושע, כיבוש אדרה.
אם אשקלון, זאת אשקלון?
אולי זה לא אשקלון?
אומרים אשקלון, מי אמר שזה אשקלון?
אז בעיה.
כשאני באתי לעבוד בבאר שבע,
אז מאלץ עד קריית מלאכי,
יותר נכון עד רחובות,
לא היו עושים גיטים.
היו שולחים לרחובות גיטים.
אז אני באתי לבאר שבע, קשה להם,
חצי מדינת ישראל.
החלטתי לחתוך מה אני עושה,
מה זה באר שבע, איפה באר שבע,
אז אני מגלה שיש בארץ שני באר שבע,
באר שבע אשר ביהודה.
אז אמרתי, טוב, אני מסדר.
מגלה לי שבאמריקה יש עיר שיושבה באר שבע.
אמרתי, מה אני עושה?
היה, מקודם, ראש עיר היה, היה לו כוח.
אז פניתי לראש העיר שיש מודעות לנצוב פה.
אמרתי לו, תשמע, אני צריך משהו,
נלמד להוציא ממני.
אמרתי לו, אתה אומר, איך הוא מקבל מים? אמר, מראש העין.
אמרתי, באיזה ויאשר האשר?
איזה באר?
תעשה טובה, תחפור לבאר,
תשאב מים מהבאר הזה, תערב את זה,
כשאני חול טוב, והשאלה נראית לי הרבה מהירות,
איך אין לי טובה על זה, נראה לי הדבר הזה כולו.
אז נעשה הדבר הזה כולו.
עוד דבר, למשל רחובות.
בעלבם כותבים אבנים אבנים כותבים,
בצורה כתובה אחרת,
ולמעשה אבנים בצורה אחרת.
האם לא בשנת השמיטה ירקות שייבאו, או ירקות היתר מכירה?
הבא חומר,
כשהגמרא אומרת, אם יש פרי בשבעת המינים,
ופרי לא שבעת המינים,
על דעת הרמב״ם חביב קודם,
אבל חנרוך פסק אחרת,
כדעת רוב הפוסקים, רבי הגאון,
ומסעמג
שפירי שהשתטחה בו את ישראל, זה קודם.
אומר הבא,
אם יש לך שני פירות לא משבעת המינים,
אני אומר, תפוח עץ
מאמריקה, תפוח עץ מהארץ.
קודם כל, ברור הוא שתפוח עץ מארץ יוצר טעים כשאתה דוחה מאמריקה.
כי אמריקה זה כמו קש, תבן.
אבל הוא שאל מה יהדים?
אומר, פרי שגדל בארץ ישראל,
כשקיבלו מצוות עולה ושביעית ומאפרונות ומאסרוק,
גדל בארץ ישראל, אז הפרי הזה חשוב.
כתוב למשה הבא לאכול מפריה,
זה לא סתם.
באמת לאכול מפריה זה דבר חשוב.
לאכול מפלות מארץ ישראל, זו חשיבות גדולה ומעלה.
ועל כן אנחנו אומרים,
ארץ ישראל זה לא של שום אדם בעולם.
כל גרגיר וגרגיר מארץ ישראל יש בו קדושה,
יש בו מעלה.
חשיבות יש בו בדבר הזה.
מי כרגע לא דן אם אדם לקח עפר מארץ ישראל ושם אותו בספינה והיא התרוששת או לא התרוששת,
אני לא יודעת מה הנושא הזה.
אבל עצם העניין זה תובע ששירות מיוחדת יש בלבן הדקודורי.
אז לכן, ירקות,
אין בכירה עדיף מירקות של חולטה ארץ.
כמו לבעיה, אני אגיד לכם, כמו לבעיה בשבילי.
אני יושב גר, גר,
ובדיוק, יש לי שווה, הם לא יודעים מה תשובה.
הם לא יודעים את השאלה.
אין לי שכן שיש לו חלון על הכביש הראשי ועל החלון הזה הוא שם אדוני
עם
שזורח שם פרחים ובצעי ירוק
והאדוני שלו עם חורם מן ה...
אז אם אני עובר מלמטה ביום שבת
אז נתקוצץ.
אז אני עובר איסור, לא ילד מהארץ.
ואחר כך, אם אני זז אז אני זורע.
אבל למעשה זה מחלוקת בין ראשי לתוספות.
אם יש עציץ על הרצפה,
אתה מגביה אותו.
אם אתה מגביה אותו,
או יש עציף על האדגים, אם אתה מגביר אותו, אם אתה מזיז אותו,
אם זה עובר מדין נוטע או מדין עצות חורש.
אז משמע שאוויר,
השאלה אם אוויר זה נקרא חציסה או לא נקרא חציסה.
אותו דבר,
בוא נאמר כך,
אדם גר בעיר העתיקה,
בקומה שנייה,
ורוצה להפוך קורבן פסח.
האם קומה שנייה זה נקרא כמו שנמצא על עץ,
או נאמר כבר שזה מחובר,
אז זה נקרא כאילו כולו אותו בית, זה לא נקרא,
כתוב שבליל פסח רעש גדול, אז כל הגגות היו מתפגעים משמע, מכאן שגם אוויר,
אוויר של ארץ ישראל, אוויר של ארץ ישראל, יש לו את הקדושה.
אני מכוון את זה להבלכה.
אז אם אני עובר תחת הדרדנים, יש בעיה.
אין דבר, אם אני לא מתכוון ואני לא יודע ולא רואה ואני הולך, זה דבר אחר.
אבל אם היא יודעת, אז היא יודעת.
או למשל היום,
אני מדבר כרגע על ירושלים,
בשביל להגיע לכותל,
איזה דרך שאני רוצה להגיע לכותל,
אין, כן, אם אני מגיע דרך שער השפוט, אבל אם אני מגיע דרך השוק הערבי,
יש שם טלוויזיה.
ורואים, אני עובר,
מטלמים אותי. בגלל הביטחון, בגלל הביטחון.
אני עובר, מטלמים אותי. אבל זה היה מבין ביטחון.
אז אם תחה, מי אמר, מי מטיף לי לעבור שם?
אני אעטוב.
ואני אעבור בדרך כלל אשפוט עוד כמה דקות הליכה, עוד חצי דקה הליכה.
או אני אגיד, לא, למה שאני אעטוב? אני אלך ברחוב הערבים, בביזר הזה,
להראות כיבוש, דווקא הילדים עוברים במקום הזה, ולא אדיר את הרגליי מהמקום הזה. זה דווקא היה.
היה פעם קמצנים,
נמצא פה ראשי העיר, אני לא מקווה אליו,
הקמצנים וראשי העיר,
שהיו עושים עמודי חשמל,
חושך.
אתה עובר קרוב לזה,
הם באים לך דבר, הם יגידו לך.
אז מה אני אעשה?
לא ילך, לא אעבור, כן אעבור,
אבל זה ממי חמישי אור, ואני רוצה שיהיה אור,
אז יש גם צנים לדבר הזה.
אמרתי פעם,
היה בשכנות שלהם, עשו את זה,
אמרתי פעם לראש העיר,
היה אז ראש העיר אולמרט.
אמרתי לו, דיברתי איתו, מה אתה כל כך חרנן,
מוציא הרבה המצאות,
מה אתה גורם לנו לבעיה לעקוב ולעשות את הדברים האלה כל ה...
זאת אומרת, לא ידעתי, לך תדבר עם אחראי על התאורה.
טוב, לך דיברתי איתו, הוא אמר, לא, זה כסף, זה עולה.
אמרנו, קראה, אני אמצא לך נדיב.
אני אמצא לך, אני אמצא לך נדיב שאני אעשה ב-4 שעות.
אבל פה אין, אני מחמישי מאוד, אני אומר, אין לי ברירה.
יש בהלכה, אם יש איכא דרכה חמינה,
אם יש דרך אחרת, אז מה נדע בנושא הזה?
תשע,
האם מותר לכיסח דשא שלא יגדל יותר מדי וכן לעצור גדר חיה בצורה של שער
או חומה?
זאת אומרת, אין הכוונה שלי לגזום בכדי שיגדל, שיצמח.
אני לא רוצה שיצמח, אבל אני רוצה שיהיה לי יופי לציין את זה,
לציין את זה בצורה ציור.
אז זה ציוט כזה,
כאילו שכל הכוונה לא נכון, זה גם מוטען.
דרך אגב,
אישה שכוחדת עליה,
היום, אבל אישה שעברה בשפתון,
אז קודם כל אמרו לי, צובץ, צובץ,
הרמב״ם אומר, כותבת,
היא כותבת בשבת,
והיא לא כותבת על הרמב״ם, לא יצחק ולא יעבורי.
וברגע שהיא מציירת את זה לפי השפתיים שלה,
אז היא מציירת.
הציור זה התורה מדי כתיבה,
אז יש איסור של כתיבה, ככה חמוד מאוד.
לפני זמן הראו לי
פוטרה שאפשר לשים על הפנים ולתת צבע יפה בפנים.
ואמרתי להם כמה פעמים זה נשאר, אמרו לי זה נשאר עכשיו בארבע שעות.
אבל אם תמצאו, אמרתי להם, אם תמצאו חוזר אשרת
שתי מטרי שעות, אז אפשר למצוא דחוף אותו הדבר הזה. אבל זה יותר זמן.
אבל יש בעיה קשה היום
עם כתובת קעקע.
הם חושבים שפה יהיה אדום,
אז מדטים דביקות כאן, צבע אדום מתחת לעור,
ונהיה פה אדום.
כתובת קעקע.
אבל אני שמעתי,
יותר רבה, אני שאלתי מדור הקודם מה יהיו עושות הנשים.
עדיף הלכות בלי גבולה, אין בעיה.
אבל אישה אחת אמרה לי,
מה אתה חושב, אנחנו נשתוק לכם?
אני לפני שנכנסת לאורחים, אני בא אורחה,
אני עומדת בכנסה,
אני יוצא מחוץ ככה,
אני אדון,
כשהמדינתי לך זה צבוע.
זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, זהו, צורה כזאת, מה שאומרתם, זהו, עשר.
שאלה לטום משלם.
למה טעימים אוכלים כל הזמן, לא? לא, לא משנה.
טעימים ושאב פירות יבשים שיש בהם חשש טריים,
האם עדיף לא לאכול אותם, ואיך צריך לנקות אותם?
וקודם כל אני אגיד לכם,
היו תקנות ירושלים שלא אוכלים טעינים בלילה.
ואחר כך אני ערנתי גם כאן על גויאבוס.
כי הצבעים בגויאבוס לא כל כך נהרים.
אבל זה היה בדור הקודם,
שהיה למפה,
נר, עשישית, לא היה אור חשמל.
היום כשיש אור חשמל אפשר לבדוק.
אז אנחנו אומרים, הטוב ביותר לקחת תאנה ולכן לאכול אותה,
לפתח את התאנה
ולהפוך אותה, והיינו,
ללחוץ מתחת לתאנה מהעור שלה, במרכאות,
ואז נצטרכת להיות כמו כיפה כזאת,
ואז אפשר למדוק בדיוק אם יש שם תולעת ואין תולעת בדבר אחד. דבר שני,
אם יש תולעת ואתה מוציא אותה זה בורר לאורייתא.
בורר, זה אורייתא.
אז עליך להוציא את זה עם חלק מהתאנה,
ואז כאילו לא יהיה דין בורר.
ולפעמים כשיש פה אבנים, אותו דבר.
אם יש אבנים,
אנחנו תמיד מזהירים.
עושים סלט, צריך ירקות.
אני מדבר מדין טוחן.
וסוחטים לימון על הסלט, מותר.
מותר.
אבל בימון יש גרעינים,
אשר זרעו בו.
אז הגרעינים יורדים לצלנט.
אתה מוציא את הגרעין,
אז יש מי שאומר, ואני לא מסכים איתו,
שעשית את הגרעין, מה שמסביבו יהיה אסור לך לאכול.
לדעתי כל הצלחת אסור לאכול.
עברת לנסות דאורייתא,
בורר, אז אסור לך.
יש מחלוקת מאוד מעניינת בין,
לא ראו אחד את השני,
בין החזון איש לבין איש חי.
לא ראו אחד את השני, אבל אנחנו לא רואים.
ישנו קומקום של תה,
סביבו עלה תה,
ויש שם רשת.
הרשת, כדי שאני אשפוך את התה,
תמצית, אפשר שהערים של התל לא יעברו.
אומר הבן איש חי, בורר ואורייתא.
אומר החבר איש,
זה אוכל מתוך פסולת.
הרי כל העיסוק בורר פסולת מתוך אוכל.
זה אוכל מתוך פסולת.
זה הכל. זה מחלוקת. לא ראו מחלוקת.
איך אנחנו פוסקים?
לא, אני לא ככה, אני מן איש חי.
אבל אין פוסקים, אני רואה את הפעקאים,
אני אומר ככה.
הסברה של בורר בכלי זה איסור אחר.
יותר חמור מאשר סתם בורר.
אם אתה בורר בכלי, והכלי יותר מיועד לברור,
אז גם אם אתה בורר אוכל בתוך פסולת זה אסור.
השאלה מאל,
אם יצאו דורות האוגר, הבנה היא מחלוקת בראשית אותו דבר,
אבל אני אומר את הדוגמה כמה שהם צריכים מאוד מאוד להיזהר.
אגב, ברוך השם, אין עלי תה, יש את התמצית של התה.
דרך אגב, מדברים על זה.
גם כאן
יש מחלות בין רמב"ם לבין שאר פוסקים,
והמשטרה ברורה רוצה להקל כדעת הרמב"ם, אבל אנחנו פוסקים כדעת רוב הפוסקים. מה?
דוגמה, מה?
ניקח ביצה.
לקחתי ביצה בערב שבת והראתי עליה מים רותחים.
בא אני ביום שבת,
לקחתי את זה לתינוק שיאכל, קטן שיאכל, או אני רוצה לאכול את זה,
אז אני לוקח מים רותחים ושופט על זה.
אני אומר, הרי אתמול זה בא בחמים,
אז גם אחר זה בא בחמים.
עוד שני אחוז לבישול,
אז זה בישול דאורטה.
זה כל כך חמור.
ועד כן,
ומחצי מותמות הכול זאת.
אז שואלים אותנו, אז איך אפשר לשתול בשבת קפה?
היו אומרים בבדיחה קפה של שבת,
זה כבר שהקפה עוד צף ממעלה.
אז אנחנו עוברים כך,
הקפה,
קודם כל, מה שאני אומר את זה מספר קדנת וירדים,
איפה שמה,
בגיל גוזמה,
אולי 30-40 דף
על השאלה על קפה.
איך עושים קפה?
יש מי שאומר,
הקפה, עורכי דרכים אוכלים אותו.
מי היום אוכל קפה?
או נס קפה, מי היום לוקח נס קפה בפה שלו?
זה אולי טוב למרור של פסח, הנס קפה. אבל זה לא, לא עשינו את זה.
אלא מה? איך שאומרים, זה כלול, זה כלול.
זה כלול, לא כלול, זה לא כמו תפוח אדמה שמשאיר כל צורפו ואני שופך עליו עוד הפעם מים חמים וזה מותר.
נכון, זה כלול,
אבל ברגע שאתה שופך עליו מים רוקחים מהמיחם, אני שואל, הוא אומר,
אז אתה לוקח את התמצית, אתה מבשל את הקפה הזה, זה מין כלה משוק כזה,
ואתה צריך את התמצית שלו,
אתה לא צריך את עפר הקפה הזה.
אז תה אסור לשתות, קפה אסור לתות, מה עושים?
אז למה איך לתת זאת?
אז סביבים, שולחים מהמחם לכאן, לקוד הזה,
ומהקוד הזה, שולחים לקוד הזה כל שני.
אבל זה מדע מאוד הבא,
שאירועים בשבת.
לקחתי ושבתי,
ואני צריך עוד פעם לקחת מים,
אז יש כאן מים,
יש מישהו שאומר, עליך לנגב את הטיפות הזה
ואולי אם זה מגבת יבוא לזה סחיטה לנגב ואחר כך זה מלוא.
אנחנו אומרים, קודם כל, למה לך לקחת מגבת, יש לי עוד ניירות,
לא עושים ככה, ובנייר אין סחיטה הזאת, אין בעיה.
אבל זה דבר אחר.
אז דן לא ניחא לו שהמים האלה יהיו פה,
כי זה קר.
אני לא ניחא לי בדבר הזה.
אז למה הרבה אני אומר כך להערות,
וגם יש מחלוקת
אם מצקת נקראת כלי ראשון או כפי שעל האש.
כי אתה מתקן, אתה מחליף ומוציא.
עוד דבר.
הייתה שאלה ברב פעני,
סורובריסקנר,
בא עני לבית של יהודי בבוקר.
העני תפלל לנצח המה.
בעל הבית, אדם מתפלל, אחים ושמואלים אומר,
מותר תפלל על חצות היום.
הדור הזה לא יכול,
אמרת לו, אתה אומר, חכה עד שבעלי יבוא.
אני אמור לך עד שבעלי יבוא.
אז אם מותר להוציא אוכל מהחמים, לתת לו.
אז אם האוכל הזה לא מבושר כל צורכו, אז אסור.
אבל אם הוא מבושר כל צורכו, ואתה מוציא ממנו,
אז זה נקרא
את האוכל.
אז זה אומר לצורך מצווה, אם האוכל בשם כל צורכו, מותר.
עוד דבר.
אדם יש לו אוכל על הפלטה בערב שבת,
ובשבת בבוקר, כאן לפני התפילה, הוא לא יכול לראות אוכל בשל, לא בשל, נסרר, לא נסרר,
אז הוא מוציא את המחשה,
קורה שהאוכל בסדר,
אבל יש על החוף את אחת שהוא הועיק למעלה, על זה,
לא בתוך המים.
אז אסור לך לחזור את המחשה.
ומחזירים מכסה זה מערב לכיסה.
כל ערך מדינים.
אבל אדם צריך לדעת
אם אדם לא לומד הלכות שבת,
אז מי יודע כמה עשרים עובר?
וגם אם אדם לומד הלכות שבת,
מי יכול לזכור את כל הלכות שבת?
הרעורים הטבעים בסערה.
אבל לא אנחנו אומרים, ידוע.
כל מצווה שאדם עושה נברא מלאך.
אדם לומד ארוחות שבת, נברא מלאך, קוראים לו שבת.
ואחרי שלומדים ארוחות שבת, המלאך הזה מזהיר את האדם ושומר עליו.
הישיבה שלנו סיפר
שפעם היו יושבים ללמוד,
היו לומדים עם למפה, עם נורת נפט,
לב שבת.
אז זה היה לומד, זה היה לומד, עומדים פה.
והספרייה הייתה שם.
אז יום אחד,
אדם חדש לומד,
אז היה צריך לעיין במסכת פסחים.
אז הוא קם ושכח, לקח את המנורה,
ללכת אליו במסכת פסחים.
בא חבר שלו, קורא חושך,
היי, שבת?
שבת?
לא, לא, אני צריך פסחים,
עם פסחים.
אמר לו, יום שבת.
יום שבת. מרוב המנהלה, הוא עזב הנפגע ונשמר.
אז גם כן,
עוד כמו שקצור בספרי המוסר,
שדן פעמין בא בליל שבת, קם,
הולך לחיות ומדליק את האור.
אז אומר לו את זה הרע: שבת?
מה קרה? תתחבק?
הוא הלכות יותר, זה אסור. אז צריכים מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.
בכנאי ירקות מעצר פרים,
חוץ מתחת לגפנים אנחנו נקלים, אבל מתחת לגפנים אנחנו נקלים.
יש שאלה
של ים שבטים, שאלה של בית.
אני קורא.
האם כתר תומך בהתארגנות של שיווג פירות וירקות? זה לא תורתו, זה לא תורתו, זה לא תורתו, זה לא תורתו, זה לא תורתו, זה לא תורתו. כן, כן, דעתי.
זאת אומרת,
כתוב כאן, קרוא תורתו.
אף אחד חזה חלילה, לא חושב שיקרו דבר כזה.
טוב,
שירות פירות ירקות ושמיטה למכשירי אוצר בית דין,
לאוצר הארץ,
או שעדיף מותר לקנות פירות ירקות מנושה אוצר הארץ.
על הארץ עדיף בדבר הזה כולו.
על השוק לא מאמין.
אני פעם באתי לשירות מוצר מצוין.
ואמרו להם כמה, שאלה בגללו הוא מחמיר, מחמיר, מחמיר.
אז, ועשו לי כוס סיי.
עשו לי כוס סיי,
אז החתק הזה בא לבית כנסת במקום השיעור,
הלך, קנה כוס זרוחית חדשה עם תווית עליה והביא מיסד על השולחן.
מהדין כוס לא צבולה,
לא אוסרת את זה,
אבל אני רציתי ללמד את כולם איך שירשו ש...
כולו, כולו, אז יכולתי ללמד את כולם, להגיד להם",
"רבותיי",
אז אמרתי לו, "רגע, זה תביא את זה..."
הוא אומר, "כן, כן, זו חדשה, חדשה לכל עוד מעניין..."
אז אם אני הייתי לא איש סינית, הוא אומר, "אני לא אכפת,
אני אתבול את זה עם התביא?"
לא התאכפת,
אבל אני כן לא מסתכל עם הדבר הזה,
אז אני בכלל ללמד אותם, אמרתי להם את זה. אבל מהדין, כוס לא טבולה, אין בו בעיה.
היה לי בעיה עם בעל תשובה שאבא שלו בשום פנים ואופן לא מוכן להקביל את הכלים.
מה, תיקח כזה חרסים מהאישור רות, תיקח כזה זוכים, תשאול. אני לא מסכים.
לא מסתיק.
אז אמר לו, מה עושים? אז הוא בא לשאול.
אמרתי לו, יש דרך.
תגיד לאבא שלך
שהוא מקנה את כל הקהיל שלו לשומר הערבי בשער אצלנו,
בשבת שומר.
אחר כך הוא לוקח ממנו בהשאלה.
ואז הוא לוקח בהשאלה, והוא נפטר על הבעיה.
הבעיה התחילה,
היו מוכרים,
היום מוכרים סודה,
כוס.
אני בעל חנות, אני רוצה לשתות כוס סודה.
הכוס הוא לא טעול?
לא טעול, במידה טעול הוא לא טעול.
אז נדיר מותר לשתות,
אבל
ללחנך אותו זה כבר אחרת, הדבר הזה קונה.
אז הבן,
בן לאב לבן הזה, צריכים להיזהר שלא לפגוע,
שלא יגידו, נו, נהיית בעל תשובה, מתחילתה לעצות לי כל מיני חסידיות,
כל מיני, כל מיני, כל מיני חומרות.
כאלה שאלות.
חופשי פרק, תקרא את השאלה. -יש אצל המרוקאים במוצאי פסח,
מימונה קוראים לזה, אולכים אחד לשני ואוכלים.
היום הפכו את זה לאפיה.
אבל מה היה המקור?
מרוקו,
אני אגיד לכם, תתאר לכם מה זה מרוקו.
מרוקו, פעם ישבתי,
ישב לידי
עליו השלום, הרב
הרבה של ירושלים, הרב משה,
וישב לידי, שהשלחנו שם בנקודת שלמה, הרב ניגוד עובדיה.
אז שאלו אותי,
מה הרב אומר אחרי שהוא אוהב תיבשה?
פסח.
אז אני אמרתי להם,
התחלתי להגיד, אמרתי להם מה אני אגיד,
אז אומר הרב עשן, אנחנו אוכלים שרחיתים אישה בפסח,
אנחנו חצים ואוכלים.
אוי, סלחם הטוב הרב בבית היהודים, חס וחלילה, מי אוכל שרחיתים בפסח? זה נכון.
מרוקו גדולה,
זה נמצא בסוף לום, זה היה כזה חלינקה, אז
כל אחד בקצה, אחד בקצה.
אז ככה, השאלה היא כזאת:
אדם,
אדם
שסובר על חלב מסוים שאסור,
ואם יש נקל,
אז אם זה חלב זה אוסר,
אבל אם זה שומן זה מתיר.
אמרו, אם הוא אחלה ואנחנו נאסור,
הם אוכלים ואנחנו נאסור?
זאת אומרת, אם אדם בשב,
בוא נאמר בשר בלא חל"ת בסיר.
ואחר כך, לא אחרי 24 שעות,
אחרי זה רוחפים בתצהיר ורוצים לאכול בבשר חל"ת, אז בסדר.
היתר מכירה, אדם שצורך על היתר מכירה, מה אצלנו? תראה, הכלים שלך גלועים בשביעי,
זה אני לא רוצה.
אם אנחנו ניצור גם את ה...
אנחנו לא עוקרים את ה...
באים צנצנות
מזכוכית
גרבר,
אוכל צינוק,
אבל לא משנה, באים
גדולים ביותר, צנצנות עם ריבה עם אפשר של הרבה כשרה,
אבל את זה, את הסופית
דרגול ייצר את זה, אבל יצר את זה בשביל חד פעמי.
אני עכשיו אוסיף את זה עוד כמה פעמים.
ברגע הזה אני חייב להטביל,
ואם זה אחד פעמים יכול להטביל.
אבל אם לא, אני חייב להטביל או לא חייב להטביל?
אנחנו אומרים שלא.
עוד דבר.
אני רוצה ליצור ידיים
באוכל.
ויש לפניי כלי מזהב, כלי מכסף, כלי מנחושת וזכוכית.
אז אני אקח דגלים מזהר מצווה.
אני בא לרצה לעשות קידוש,
ויש לפניי על השולחן כוס כסף,
וכוס כזה,
אז זה אליברנדרו, תיקח כוס כסף.
יש מי שאומר,
אם שמת בכוס כזה וקידשת את זה, חבל, לא מצאת.
אם עלה את זה בתל ידיים,
ואין שם כלי, ולקחת כוס חד פעמי ונתנת, ולא יוצאת דרך חובה.
זה לא מועיל.
אמרתי לו, והכובע שלך, המקבע שלך, אפשר לטוב בידיים? זה חד חד.
מה אתה אומר? מה אתה אומר? מעברתם חן שלי.
הוא אמר, קצוב, קצוב,
שאם נותנים מים עובר דרכים, והרואים משתמשים בזה,
כוס חד פעמי משתמשים בו גם לזה, אז אפשר.
אלא מה?
יש בעיה בכוס חד פעמי מסוג הזה.
אני מדבר על הסוג הזה.
אני בכוסת שבת שתיתי בו מים.
שמתי אותו במשולש בקיום.
בליל שבת, אחרי חצי שעה,
אני בא, אני מחפש,
אני מתעטר לקחת, אני רוצה לקחת מהקיום, מהמשולש, לשתום את זה.
ברגע שאני זרקתי את הקוס הזה,
אז זה כבר אני מוקצה.
כלי הזה כבר אני לא ראוי לשמש בו.
אבל אם ביום שבת אני זרקתי אותו,
לא אומרים מוקצה,
יש משות, לא אומרים בקצה לכל היומה,
אבל אם בתוך שבת אין מוקצה בשבת,
ואז זה עזרו אותם,
צריך להעיף אותם,
אז אם זה בערב שבת או ביום שבת נתקדם על הדבר הזה ועוד דבר.
אישה חכמת לב, אישה עם בעלת הבית, עקלת הבית.
היא צריכה לדעת את ההלכות שבת יותר מהבעל.
היא מכירה את הכול.
אז אני אומר, אני, אני אומר,
עצה לאישה.
יש לך ארון מדבח ויש לך מקרר.
בארון מדבח את שמה שקית סוכר ושקית קמח.
הקמח הוא מוקצה בשבת.
מי ייקח גמח כדי לעופות לאכול היום?
עולה הרבה כסף.
והסוכר, הסוכר.
רק תשימי את הקמח על הסוכר,
למרות שכרגע עוד לא צריכה לשמור.
רק תשימי את הקמח על הסוכר,
כי מחר אם תצטרכי את הסוכר,
אז תגידי אני אמשך את הסוכר, ולא,
זה כבר נעשה בסיס, זה כבר אסור ואסור.
אותו דבר בתוך מקרר.
יש לי עוף לא מרושל,
כפור,
עטוף בניילו,
ויש לי חבילה של גלידה,
עטוף בניילו, אין בעיה בתם רחמת.
לא צריך, נשארתי בעיני דברים כאלה.
באים לאורחים, נותנים גלידה.
אני לא יכול למשוך את הגלידה
כמו שאני שמתי את זה. אם שכחתי,
אם,
אז היא אחרת.
אבל אם לא שכחתי,
אני לא מזלזל בשום רעב ובשום כשרות.
לא מזלזל.
תחילה של
של עדה חרדית אמרת אסור לאכול.
ברור, מה שאסור לי, עדה חרדית.
אמרתי לו, למה
הטחינה, לוקחים סומסום מחצי ונתנות גויים בשלה עכו"ם.
אז אמרו לי, מה אתה מדבר נכה כמו שהוא חי?
אמרתי, מי אוכל כמו שהוא חי, סומסום?
מי אמר לך?
ולמדתי לאחר מבלאס,
אולי יש לך את המשרת עדה מסוימת? כן.
אמרתי לך צ'רטור, כן, הוא אמר לי שהכל סומסום חי.
אמרת את שואלתם מתי הוא אוכל את זה בליל?
בראש השנה?
פעם בשנה הולכים עם סמכות ומחר.
על סמך זה, אז לא סמכות.
אז איך זה הדבר?
עוד דבר,
שימו להיזהר,
כשמביאים דברים מחוץ לארץ וגמר מלאכה בארץ.
אז גמר מלאכה בארץ מחייב אדם להרחיב את זה,
פרמות ומאסרויות, ומאוד מוטי עיוור בדבר הזה.
אז עדכן, אני לא אומר לסמוך על הדעת ולסמוך על דעת בדעת זה.
אתה תסמוך על רב מסוים.
ואני רוצה לסכם.
ידוע שבשעופר יחי מאוד מאוד היה מזכה לחיה בים.
מאוד מאוד.
מה הדין?
לקחתי בשר,
לקחתי שומן,
הלכתי לרב אחד, אמר לי, שומן מותר.
שומן מותר. ארבע רע הלכתי בדעת, שירת ישראל,
בעבדות, רמי שעות.
כל הרבנים אמרו, בסדר, שומן, שומן, שומן.
אומר אני שוב, אתה חייה בשלב, אתה חייה בתורחת לחרב ולתעוררת, תראה.
מה קצת ממני?
אני שאלתי.
לא כאן הרבי, מה, איך אומרים, הערבים?
סבור.
רבי יהושב ברוךי, אתה קראתי?
תחמיר עלינו.
אומר רבי יהושב ברוךי, למה הלכת לשאול ולמה אתה לא למדת?
אתה צריך לנפול, אתה צריך לנסוף.
עכשיו עוד דבר בהלכות תשובה.
אדם בא אחת לחנות.
יש לך שוקולד?
יפי.
איכי זה, איכי זה, איכי זה.
אני טוען ששוקולד בירד הגליל הכי דחים והכי טוב, הכי משובע,
או שוקולד של הרב ברמטכ"ל שכתוב עליו. כבר לא.
כבר לא.
מה לא?
כבר לא. מה? הוא גם טען.
לא, גם על חלק, לא, רומן גל.
שוקולד.
אומרת הגליל שזה ארצת חיים ישראל,
אדם בוחר לאכול שוקולד, דומהבי,
ליהנות,
אומר הרמב"ם ברכות תשובה, חייב תשובה.
אם אתה אוכל להברות את הגוף, אם זה כש...
טעים, לא משנה,
ככה,
טענות, חייב תשובה.
כמה שאדם צריך להיזהה בדבר הזה.
אנחנו,
אני רוצה לברך את כל הרבנים שנמצאים כאן ואת כל הציבור שנמצא כאן
שיהיה רצוף שאת השביתה הזאת של דרות תהיה דאורייתא.
ואז אנחנו, כמו שפעם הרב גרוזיני אמרתי לו, תלמד אותי איך עושים קורבנות.
אמרתי לו, יבוא המשיח, הוא ילמד אותי.
אמר לו, המשיח לא דבר איתי.
המשיח ילמד אותך, מתי תלמד אותי?
אנחנו צריכים להודח "מתא דאורייתא",
צריכים להתכונן ללמוד גם על החוץ של "מתא דאורייתא",
ואז אנחנו עושים את הדבר הזה. אומנם יש משה ואהרון עימהם,
ואנחנו נשאל אותם,
אבל משה ואהרון יגידו,
רגע, מה אתה שואל?
זה כתוב בספר, בוא תשאיר אותי.
אמרתי, דרנד, אם לא כתוב דבר חדש, אז מי עונה לך את הדבר הזה?
יהיה רצון שנזכה שהשמיתה הזאת, יש "מתא דאורייתא".
ראם, ויהיה רצון שנזכה לר.
ביעת הבאל ובדיאנה לאל במהרה אימנו אמן.
