יש לביטוי “ישוב” מובן של ישוב ארץ ישראל או של “ישובו של עולם”. אבל כאן המובן הוא: ישוב הדעת. זהו העניין הראשון בדמות תלמיד החכם הזה שמופיע במציאות עם ישראל. הוא צריך להיות אדם מיושב ולא אדם מבולבל ופראי. אם הוא פרא אדם” זהו ביזיון לתורה ולישיבה. “כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ” אינו מן היישוב” . צריך להיות אדם מן היישוב” אדם נורמלי ובריא” אדם מיושב וישר” בישרות שכלית ובישרות יהדותית” ולא אדם עצבני ומבוהל. הרמב”ם כותב לגבי תלמיד חכם: “ולא ירוץ ברשות הרבים כמנהג משוגעים” . ישוב הדעת צריך להתגלות בכל המובנים ובכל הצדדים: ישוב בלימוד” ישוב בשכל” ישוב בחברות. תלמיד חכם צריך להיות אדם אנושי לפני הכל” ולגלות קידוש השם בתכונת מידותיו ויחסו לבריות. מתוך גדלות תורה וקדושת ישיבה” אדם זה צריך להתנהג בצורת חיים נחמדה וצודקת” שמקדשת שם שמים” ועושה רושם נחמד של תפארתה של תורה. תלמיד חכם צריך להתגלות בתור אדם” אדם עילאי” אדם גדול במציאות האנושית שבו. אומרים בצחות “לעולם יהא אדם”. כמובן שצריך שיהא “ירא שמים”” אבל ראשית דבר להיות אדם. בעיתון אחד הופיע בג’ באלול מאמר לזכר אבא הרב זצ”ל עם רשימה של שבחים” ובסוף: הוא היה אדם. לפעמים יש תלמיד חכם שאינו אדם אלא מעורר אנטיפטיה.
יש סיפור קצת מבדח על למדן גדול שבא לבקש סמיכה מגאון אחד. למדן זה למד הרבה שנים” היה שקדן עצום מלא תורה” ידע כל הש”ס” בבלי וירושלמי” פוסקים ועוד. אבל לא היה כל כך מיושב בקידוש השם. הוא נפגש עם הגאון הזה ושוחחו זמן מה” והגאון לא הגיב. לא היה נעים ללמדן הזה לדרוש סמיכה בפה מלא. הדבר נחשב כביזיון. בסוף הוא הרגיש תמיהה וגם קצת עלבון” ושאל את הגאון: “מה העיכוב? אולי כבודו שמע עלי לשון הרע” טענות?”. – “לא” חס ושלום”. – “אם כן אולי מצא בי איזה פגם” איזה חסרון של יראת שמים?”. – “לא” לא”. על השולחן היה מונח ספר ‘טור יורה דעה’. אמר הגאון: “כבודו מלא גדוש ידיעות כ’טור’. אבל אם ה’טור’ הזה בעצמו יבקש ממני סמיכה” האוכל לתת לו?”. הדברים האלה היו חידה. – “אבל הרי זה ספר ולא בן אדם!”. אמר לו הגאון: “הוא אינו בן אדם. זה בדיוק טעמו של העיכוב כאן”. כשנכנסים לעולם היהודי מתוך המילוי של הישיבה” יש צורך בנורמליות של יהודי” בנעימות ובנועם של קידוש השם .