כל אחד מאִתנו הוא חלק מעם ישראל, מעם ד’, ומצד זה הוא שייך ל”עמך כולם צדיקים” . והרי יש רשעים? לא קשיא; זה מצד הפרטיות של האדם.
ברור ששייכוּת זו לכלל ישראל מופיעה במיוחד בארץ ישראל, כחידושו של אחד מגדולי העולם, רבי אברהם אזולאי בספרו “חסד לאברהם”. בספרו יש כמה פרקים הפותחים בנוסח מיוחד: “דע!” דע שזה כך וכך: אני מוסר לך ידיעה. אחת מהאינפורמציות האלה היא: “כל הדר בארץ ישראל נקרא צדיק, הגם שהוא אינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק, היתה הארץ מקיאתו, כמו שהכתוב אומר : ‘ותקיא הארץ את יושביה’. וכיון שהארץ אינה מקיאתו – בהכרח הוא שנקרא צדיק ואף שהוא בחזקת רשע”.
נפגשים במין ניגוד מעניין: אדם אחד שהוא גם רשע וגם צדיק! אלא שיש להבחין בין הצד האישי ובין הצד הכלל ישראלי. הוא רשע מצד פרטיותו אבל צדיק מצד שייכותו לכלל, כל עוד הוא לא יצא מהכלל.
לצערנו, יש הרבה רשעים ואפיקורסים, אבל הם אינם בגדר מינים שיצאו מכלל ישראל, חס ושלום. הם אמנם נמצאים במצב חולני ומקולקל, אבל לא יצאו מהגוף הלאומי. זה, במילים שונות, תוכן הגילוי של רבי אברהם אזולאי שכל אדם הדר בארץ ישראל הוא צדיק.
הארץ כוללת את כל עם ישראל “ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”. בארץ הם גוי אחד, דווקא בארץ – בארץ מופיע כלל ישראל בכל חיוניותו. על כן כל הנמצא בארץ ישראל שייך לכלל ישראל. מה היא ארץ ישראל? המסגרת הקדושה, האוויר, הקרקע והמציאות של כלל ישראל, וסדר השראת השכינה של “ואתם הדבקים בד’ אלהיכם חיים כולכם היום”.
ארץ ישראל היא הכלליות של מחצבת נשמות כלל ישראל. אדם מארץ ישראל נמצא במסגרת כלל ישראל. יש לו שייכות לזרם המקוריות והחיים הכלל ישראליים. אם אדם זה מארץ ישראל מלא חסרונות, חטאים, עוונות ופשעים בערכו האישי, ודאי אין הקדוש ברוך הוא ותרן, יש חשבונות על כל חטא ועל כל פרט של ערכו האישי.
אבל כל אחד מאתנו איננו רק אישי, האישיות שלו נמשכת מהקדושה האלוקית הכללית של כלל ישראל. כמובן, יש מדרגות בשלמות ובבריאות היהדותית, אבל על כל פנים קיימת העובדה היסודית של שייכוּת באיזו מידה לכלל ישראל, לנצח ישראל.
