יש סוג אנשים שמהווים ‘מקור’. לפני שנים השתתף ה’חפץ חיים’ באסיפת רבנים וראשי ישיבות. ר’ יצחק ויינשטיין” מחותן שלו” שהיה נוכח שם” סיפר לי זאת. ה’חפץ חיים’ נראה לכאורה יהודי פשוט. גדול מאוד” חזק ובריא מבחינה רוחנית” אבל פשוט. ‘ביאור הלכה’? הכל מבואר עם מקורות. דברי מוסר? יש מקור במאמרי חז”ל. כך רגילים אצל ה’חפץ חיים’ לסגנון פשוט” לא כל כך מחשבתי מקורי. באסיפה הזאת” ה’חפץ חיים’ זכרונו לברכה התבטא באיזה עניין. היו שם תלמידי חכמים” רבנים גדולים” שהתייחסו ל’חפץ חיים’ כמובן ביראת כבוד. הוא אמר איזה ביטוי שלשומעים היה נראה קצת מפתיע ומוזר” שלא כפי הסגנון הרגיל שלו. אחד שאל: “רבי” איפה זה כתוב”? רגילים שהכל כתוב. ר’ יצחק ויינשטיין סיפר לי שה’חפץ חיים’ הצביע על חזהו” על ליבו” והשיב: “פה זה כתוב”!
יש סוג אנשים כאלו בדורות האחרונים שנקראו ראשונים. הגאון מוילנא זכרונו לברכה חי בדורות האחרונים” ובכל ישראל הוא מקובל כמו ראשון. תלמיד חכם אחד אמר לי: “אני מטפל בהרבה כתבי יד” שירים של קדמונים. הרב [הראי”ה] זכרונו לברכה” הוא ‘קדמון’. במשוררים חדשים אינני מתעניין. אבל בשבילי הרב הוא כמו מדורות הקדמונים” הראשונים”.
אגב” הרב ויינשטיין הוסיף: “ה’חפץ חיים’ יכול לומר: מה שכתוב כאן ומורגש בלבבי – זה תורה”. אז אמרתי: יש דבר מעניין בגמרא” דומה לזה. בגמרא בפרק שני של עבודה זרה ” מתבררים ענייני מאכלי עכו”ם” בישולי עכו”ם. חביות פתוחות מותרות” סתומות אסורות. מיד אחרי זה: “אמר ליה: מנא לך הא”? אמר לו: פסק הלכה זה” “מתלתא קרָאֵי שמיע לי”” משלושה מקראות” פסוקים של תורה. איפה הפסוקים האלה? הוא מיד פירש: “מרב ושמואל ורבי יוחנן”. רש”י מפרש שם: “משלושה חכמים גדולים” שהם כדאי לסמוך עליהם כעל המקרא”. אם רב ושמואל ורבי יוחנן הם פסוקים” אז” לפי מדרגות הדורות” כך הוא גם ה’חפץ חיים’ שאמר: “כתוב אצלי – פה”!