עלינו להתבונן בנוסח הברכה של “על הנסים”” שהוא נקבע על פי השראת השכינה של חז”ל. בחנוכה היתה מלחמה” אלא שמלחמה זו נמשכת מאז ועד הנה. מה היתה מלחמתנו זאת עם היוונים? היה לנו עסק עם רשעת הגויים שרצו “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך”. קנאתם זו נמשכת מאז ועד הנה. בספרות הקדושה שלנו מתברר ששנאת הגויים לעם עולם זה” היא שנאה לקדוש ברוך הוא ולעמו. יש פרקים מיוחדים בהיסטוריה שבהם מצטברת שנאה זו.
צריך “ללמוד ולקיים”” ושניהם עניין אחד” וכנגדם רצו הגויים “להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך”. עניינה של תורה הוא “אשר יעשה אותם האדם וחי בהם”. סדרי חיים נקבעים על פי לימוד התורה. יחד עם המלחמה הפוליטית והצבאית” היתה אז גם מלחמה דתית. העם הקטן הבעיר את רשעת הגויים. הם לא יכלו לסבול את זרותם של היהודים וגזרו עליהם כל מיני דברים – כל פעם דבר אחר. הם לחמו נגד לימוד תורה ונגד קיום תורה.
הרמב”ם מסביר שעניין התעניות אינו רק אבלות אלא כדי לזכור ולתקן: תיקון תשובה ומצוות וגדלות רוח בישראל. ממילא” אנו מבינים שגם בחגים עלינו לתקן. בזמן הזה יש לתקן את שכחת התורה וההעברה על הדת. כשאנו נפגשים במציאות ההיסטורית של “להשכיחם תורתך” – עניין ימים אלה הוא לעשות את ההפך של “להשכיחם”. ממילא מובן שבחנוכה צריך להוסיף לימוד תורה ודבקות בתורה” ריבוי זכירת התורה וריבוי קיום מצוות.
הבירור ממשיך: “וזדים ביד עוסקי תורתך”. מזה יצא קידוש השם גדול לעולם. “ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך”. לכן אותה מלחמה שהיתה בחנוכה נשארה אצלנו באופן מיוחד. בחנוכה יש התחברות של שני הדברים יחד: הגבורה המלחמתית ונצחון הקדושה [1].
מקורות:
[1] ע”פ שיחות הרצי”ה” כרך מועדים א’ ועמ’ 174-5″ 195.
