תורת חיים

ראשית דבר הוא להיות אדם. הדבר השני הוא להיות אדם יהודי. “מקרא ומשנה” ” זהו המינימום האלמנטרי של היהודי. כמובן” יש גם גדלות בתורה ויש ישיבות” אבל לפני כל גאונות בתורה” קיימת האלמנטריות היסודית של האדם מישראל” המינימום” הא”ב: האחיזה בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה” בלעדיה האדם הינו ‘פרא אדם’ בתור יהודי. אנחנו לא קראים ולא רפורמים. תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם שני צדדים שהם אחד: הם הקרקע היסודית של תורה” השלמות היהודית הנורמלית. “כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ” אינו מן היישוב” ” במובן הטבעיות של האדם מישראל.
אחרי הלימוד בישיבה” התלמיד יוצא מן הישיבה ותופס מקום במדינה מתוך האווירה של הישיבה. רכושו הרוחני של התלמיד-חכם צריך להימשך גם כאשר הוא יוצא אל החברה” ובשביל זה נצרכים ששת המיעוטים שהם הדרכת חיים של חכמת קודש” הקובעת את סדר החיים האנושי הבריא.
מה המובן של מיעוט? אפשר להבינו כהפך של ריבוי” שהוא תהליך ופעולה אשר עניינו להרבות. לפי זה “מיעוט” הוא מצווה למעט” ואפשר למעט עד אין סוף עד שלא נשאר כלום” שלילת השחוק והתענוג וביטול המציאות. אבל לא זאת הכוונה” אלא מיעוט בניגוד לריבוי. אין מצווה למעט עד אין סוף” אלא יש ערך חיובי למיעוט” בתנאי שהוא חלק מועט לעומת הרוב. כל קיצוניות רעה. אמנם צריך לאכול” אבל בלי להיהפך בשל כך לזולל וסובא.
נמצאים בעניין זה הרבה פסוקים של הדרכות חיים במשלי ובקהלת” ויש המשך בגמרא המונה רשימה של דברים ש”רובן קשה ומיעוטן יפה”. חכמה ענקית בתוך ארבע מילים! אותם הדברים הקשים מבחינה גופנית ורוחנית כאשר הם באים במידה מרובה – הם יפים במידה מצומצמת” באחוז הנכון. כך הוא בסדר רפואה: בכמות גדולה התרופות מזיקות והופכות לרעל” אבל בשיעור קטן ובצירוף לדברים אחרים” הינן טובות. “דבש מצאת” אכול דָּיֶּךָּ” ” אבל לא בלי גבול. כך התורה” יש דברים חשובים מאוד” אבל במידה המתאימה להם בתור מיעוט. התורה לא דרשה פרישות קיצונית” ובספר ‘מסילת ישרים’ מוסבר שיש פרישות טובה ויש פרישות רעה. יש מצבים מיוחדים של אדם שכולו – גם גופו – קדוש” יש מקום לצרף כל מיני סגנונות אנושיים אל רוממות התורה” אבל במיעוט” מתוך מציאות של “גיבור הכובש את יצרו” ו”צדיקים שליבם ברשותם” . לעולם יש לזכור מה העיקר. לפעמים אנשים טוענים: אבל לאדם יש גם גוף! זה נכון” אבל יש חילוק יסודי אם הגוף הוא עיקר או שהנשמה היא עיקר ואליה מצטרף הגוף” כמו שאנו אומרים: “ועם רוחי – גויתי”. צריך “ונשמרתם מאד לנפשותיכם”” אבל לא להתמכר לתענוגי הגוף .