שירה

“ועתה כתבו לכם את השירה הזאת” . רש”י מפרש: “‘האזינו השמים’ עד ‘וכפר אדמתו עמו'”. גם הרמב”ם סובר שהכוונה לשירת “האזינו” אבל יחד עם זה הוא פוסק שיש מצוה לכתוב את כל התורה כולה” שמכיון שאין התורה נכתבת פרשיות פרשיות” חובה זו גוררת חיוב כתיבת כל התורה. אם כן” חיוב כתיבת התורה נמשך מתוך השירה. לעומת זה” יש מסבירים שהתורה היא השירה” כדברי אאמו”ר הרב זצ”ל שכשם שיש חוקים לשירה” כך יש שירה לחוקים. כל התורה כולה היא שירה” וישראל הם המשוררים שירה זו. “החיות ישוררו” וכרובים יפארו” ושרפים ירֹנו” ואראלים יברכו” . ואנו משוררים בכל שנות דור ודור. השירה הזאת מתגלה גם בגמרא” בהויות דאביי ורבא” ב”שב שמעתתא” וב”קצות החושן”. כל הגמרא וכל ה”שולחן ערוך” הם שירה” המגלה את זרם החיים האלוקיים שבהם. ואם התורה שירה היא” לימודה גם הוא בשירה ובניגון; “כל עצמֹתי תאמרנה ד’ מי כמוך” .
יש חילוק בין שירה לזמרה. שירה היא ביטוי של המחשבה היותר עליונה” לעומת זמרה שהיא מצב נמוך יותר של ביטוי רגשי. יש לחז”ל ביקורת על מיכל שזלזלה בדוד מפני ריקודיו וכרכוריו בשעת העלאת הארון. אבל יחד עם זה” הם באו בטענות על דוד המלך שקרא לתורה זמירה ואמר: “זמִרות היו לי חֻקיך” . התורה אינה זמרה אלא שירה. וכן אנו מוצאים ב”שיר הכבוד”” שמיוחס לרבי יהודה החסיד או יותר נכון לרבי שלמה אבן גבירול: “אנעים זמירות ושירים אארוג”. פותחים בזמרה ומתוך כך מגיעים לאריגת שירה. בשם החסידות יש פתגם עממי של חוסר הערכה לחזנים” מכיון שהם בעלי זמרה” והיכל הזמרה כל כך קרוב להיכל השירה” ובכל זאת הם אינם עושים קפיצה זו. לכן אנו מתחילים בזמרה וקופצים לשירה” ויש צורך להתנצל מיד על כך: “איך אתה – שהנך רק בגדר בעל זמרה – מתנשא פתאום למדרגת בעל שירה?!” על כן אנו מתנצלים: “אנעים זמירות ושירים אארוג” כי אליך נפשי תערוג”. בגלל הגעגועים וסערת הנפש” יש מעבר חד מזמרה לשירה.
“נפשי חמדה” – יש לי חמדה רוחנית גדולה” אהבה במידה עליונה. “בצל ידיך” – יש לי תשוקה רוחנית לצל שמגיע מתוך האור הגדול. “לדעת כל רז סודך” – לא רק לדעת את הסודות” אלא את סודי הסודות (‘סוד’ הוא בלשון עברית ו’רז’ בלשון ארמית המופיע בספר דניאל). ומניין לי הרצון לדעת כל זאת? מכיון ש”מִדי דברי בכבודך” הומה לבי אל דודיך”. כל פעם שאני מזכיר אותך” הומה לבי לדעת אותך. תשוקתי לקניין תורה נובעת מעומק לבי הפנימי. כל לבי וכל חיוניותי נמשכים אל אהבתך. וזאת הסיבה שאני מחבר שירים. “על כן אדבר בך נכבדות” ושמך אכבד בשירי ידידות”. אלו אינם סתם שירים” אלא עצם דרישת החיים. פתיחת “שיר הכבוד” היא בענייני שיר וכן הסיום: מה שמאפשר לי לשיר הוא “כי נפשי תערוג אליך” .