יום הכיפורים

בתלמוד הבבלי מובא” בשם רבי” שעיצומו של יום מכפר. “רבי אומר: על כל עבירות שבתורה” בין עשה תשובה” בין לא עשה תשובה” יום הכפורים מכפר” . בתלמוד הירושלמי מפורש היסוד הפנימי בכל תוקפו: “האומר אין יום הכיפורים מכפר” מכפרת היא; אי אפשי שיכפר לי” מכפר הוא לו על כורחו… לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך”. אם אדם אומר: איני רוצה שהמלך ימלוך” האם אין המלך מולך עליו?! יש כאן פגישה עם מציאות הכרחית ומוחלטת. העובדה הבחירית של כל יחיד בישראל נאחזת ביסוד האלוהי” הנצחי והמובטח: קץ מחילה וסליחה לישראל. ביום זה אנו מחפשים דרכינו ונפגשים עם נצח ישראל. “קדושים תהיו” זה ציווי – אתם מצווים להיות קדושים; ויחד עם זה” זו מציאות – אתם תהיו קדושים. “בני בכורי ישראל” – בין שרוצים לקדש את הבכור” בין שלא רוצים לקדשו” הרי הוא בכור וקדוש. ויחד עם זה יש מצווה להקדישו. כך” אתם קדושים בטבע” ויחד עם זה” עניינכם הוא לגלות זאת במציאות” בדיבור ובמעשה. עלינו להיפגש במעשינו ובדבורינו עם מעשה ד’ ודבר ד’. “קחו עִמכם דברים ושובו אל ד'” . עצמותו של היום הזה” שייכת לעצמותם של ישראל” וצריכה להתגלות בפועל ממש. אנחנו קדושים בעצמיותנו” ועל ידי בחירתנו” מעשינו ודיבורינו” נפגשים בקדושה טבעית זאת המובטחת להתגלות” “הבא ליטהר מסייעים אותו” – מתוך בואו להיטהר והרגשת שייכותו לכלל ישראל ואורייתא” נפגש הוא ומסתייע בקדושה הנצחית והקיימת.
יום הכיפורים הוא קץ מחילה וסליחה ” יום גאולה רוחנית מן השעבודים היצריים. עיקר התענית הוא ההשתחררות מן הגוף אל הרוחניות והנשמתיות. אמנם בגמרא יש נזיפה במי שרוצה להשיג צידקות על ידי תענית: “האי בר בי רב דיתיב בתעניתא” ליכול כלבא לשירותיה” . כשתלמיד חכם יושב בתענית” כלב יאכל את סעודתו – זהו כל הרווח! זאת גערה נגד צידקות על חשבון בריאות הגוף. אבל יום הכיפורים הוא היום האחד והמיוחד בתענית” הקדוש והטהור” המעולה והנשגב” יום שלילה מוחלטת של אופן חיי העולם הזה” כדי להתעלות לדרגת מלאכי השרת הקרובים לריבונו של עולם” דרגת “ואתם הדבקים בד’ אלהיכם” .