ומהם בטרו ידיהם בנעימים.
אם מי תרצה לקצר, הייתי אומר, רבותיי,
כזה ראה וקדש. תראו איך הרב בגול נהג, ככה תנהגו. זה הכול, גם הקטע הקדשה שלי.
איזה מסירות, איזה אהבה, איזה השקעה,
איזה קדושה, איזה טהרה, הכל לשם שמיים.
אבל אני כבר אמצא פה על צריכים לדבר ככה יותר קצת.
חז"ל אומרים על משה רבינו,
יושב בשמיים נשחק אשרי מלעג אל עמו.
פרעה מתכנן מה לעשות.
כל הבן היו לו את האורות הזה, תשלחוהו
בכל הבתי חיון,
ואצל הגויים,
אז זה כמו שאצלנו בפיסול הולכים על פי האם.
אז אם אתם לא אכפת להם, הגברים, העיקר הבנות,
הם רוצים לקחת אותם, להפוך אותם למה ש... להפוך אותם.
וחז"ל אומרים, כשפטייה עדות לישראל היו אומות העולם לועדים.
אם בגופם שרתו ברוחם על אחת כמה וכמה,
באה התורה ומעידה שגם בגופם לא שרתו.
אישה אחת מבנות ישראל,
אם היתה הולכת ונהפכת למצרית, אתה מקבל את כל הכבוד,
ובניה לא היו עובדים עבודת פרך.
אולי היתה אישה אחת שהתבוללה.
ועל זה כתוב בזוהר הקדוש: בזכות נשים צדקניות תגלו אבותינו ממצרים.
בזוהר הקדוש מביא עוד אמר שלא העפילו וולדותיהן.
אתם תארו לכם
אישה צעירה בגיל שמונה עשרה מתחתנת,
כל שנה שישה ילדים בגיל עשרים וארבע כבר צבא בבית.
אף אישה מהם לא העפילה עוברה.
לא ביקשה לעשות את הדברים האלה כולם.
ככה בעם ישראל, בתוך ההצהרות, בתוך הדברים כולם.
מצרים אתה טומאה רצוסה,
משה רבנו גדל בבית של מלך, מלכות,
ומשחק על הכתר של פרעה.
מתחילים מה לעשות לו.
בא הים,
לקחו גחלת ולקחו אבן יקרה לבדוק את התינוק הזה.
אז משה רבנו עד לקטנותו.
הוא לוקח את
האבן יקרה, באה המלאב ודוחף אותו לגחלת.
שימו לב,
אצל משה רבנו כתוב:
"ויגדל הילד ויצא אל אחיו
וירא בסבלותם".
הוא יצא החוצה ורואה את עם ישראל שהם עובדים עבודת פרך.
"וירא בסבלותם" אומרים חד"ל,
שלא קיבלו יום אחד חופש, לא קיבלו שבת.
הלך לפרעה ואמר לו,
אתה רוצה שיעבדו?
אתה רוצה שיטרחו?
תן להם יום אחד מנוחה, אתם יכולים לעבוד יותר טוב.
ומחרף יום השבת,
ועל זה אנחנו אומרים בתפילה, יסמך משה במתנת חלקו.
ועוד דבר,
אומרים חז"ל,
כשחטאו את זה בעגל,
הקדוש ברוך הוא לקח את כל הכתרים שלהם ונתן למשה.
מור, קח את הכתרים האלה. משה אמר: אני לא רוצה, די לכתרים שלי.
אומר הקדוש ברוך הוא: בשמים נותנים ולא לוקחים, תשאיר את ידי התלך.
והנשמה של משה ארבי נתן, הנשמה של כלל עם ישראל,
ובשבת היום הוא מחזיר לנו את הנשמות האלה.
לכן נאמר כעבד נאמן נתת לו. הוא לוקח את הנשמות והוא מחזיר לנו.
וזו הנשמה היטלה שאנחנו מקבלים בשבת.
משה רבנו,
שכואב לו גדי,
צמא, הוא רץ אחריו,
מלין אותו,
אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה,
לך לגאול את בני ישראל.
ואם אתם תקראו בפרשה,
למעלה מעשרה פסוקים שהקדוש ברוך הוא מתאר לו: ראיתי את עוני העם בישראל ומצרים,
ושמדתי את זעקתם, לא שמעתי, למדתי
את זה שמצרים עבדים אותם ואזכור את בלתי ועתה עליך
לא, משה לא הולך
לא רוצה ללכת
מה אתה לא רוצה?
הקדוש ברוך הוא אומר לך
מה לא רוצה?
שבעה ימים צריך לבקש ממך להתחנן, אסור להגיד
אנחנו הולכו לרחז עליך?
אז כתוב "אחר אף ה' במשה
גז עליו"
לך.
משה רבנו אמר, בראש העולם, אני רוצה להיות בן ישיבה, לשבת, לשמוע שעורים,
ליהנות מהשעורים של הרבנים, של הרמים.
מה, אני צריך להכין שעורים, אני צריך לעבוד, אני צריך לתרוע,
אני צריך ללמד,
ואני אתן ללמוד בין ישיבה.
אומר הקב"ה, לא לכך נועדת,
אתה נועדת לתת.
וחז"ל אומרים,
כשהקדוש ברוך הוא רצה לתת תורה למשה רבנו ועלה אותו לשמיים,
ואחרי זה נתן לו את התורה,
אז בא השטן ושואל את הקדוש ברוך הוא: תורה היכן היא?
אמר, הולך אצל בן עמרם.
הולך השטן אצל בן עמרם של משה רבנו: תורה שנתן לך השם היכן היא?
אמר, מי אני שהשם ביתי לתורה? על מה אתה מדבר?
חוזר שטן הקדוש ברוך הוא מריבונו של העולם,
אתה שלחת אותי ועמרם, הוא אומר לא קבל.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה?
ודאי אתה?
לא קיבלת את התורת עמני?
אמר משה נוי לקדוש ברוך הוא מריבונו של העולם:
אני,
במחילה, אני אומר,
אני פוסטא, אני דבר,
קיבלתי תורה ממך ואני מעביר לעם ישראל, אני אכך מעביר.
אז זו לא התורה שלי,
אמר לו הקדוש ברוך הוא, מכיוון שמעת העתמך תקרח על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי.
אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו משה,
אתה מקבל ואתה מעביר,
אתה לומד ואתה נותן.
אתם שימו לב,
מספרים על הארי הקדוש שפעם אחת התנמנם באבצע סעודת שבת,
היו פניו נהירים,
אחרי ש... אתה עובר?
שאלו תלמידיו ותעלה קדוש, שאלי, מה פניך כל כך מהרים? מה התנמנמת?
אמר, התנמנמתי ונשמתי עלתה לשמיים.
מה עשה בשמיים? למדה תורה.
אמרו, טוב, נו, תגיד לנו מה למדת בשמיים. תגיד לנו.
אמר, אם יהיה 400 שנה, ויש אומרים, אמר להם 600 שנה,
שיהיה לי זמן,
אז אני אוכל להגיד לכם מה שלמדתי בשמיים במשך הדקות האלה.
לא יהיה חינם, חז"ל אומרים:
כל מה שתלמיד ותיק העתיד לחדש,
משה רבנו כבר ידע שם,
למד את זה.
איך אפשר ללמוד את זה ב-40 יום?
את כל התורה כולה עד מה שתמיד העתיד לחדש.
על כל זה למד משה רבנו עולם השלום.
כל זה רב"ד בתקופה צרה זה לא יכול להיות, כלומרים לשם שמיים, אדם יכול להבין יותר טוב.
אדם שרוצה להכין שיעור לעצמו, ללמוד, תלמד.
אדם שרוצה להכין שיעור, לתת לאחרים,
יש סייעתא דשמיא לתת.
יש סייעתא דשמיא.
מבין יותר, ויודע יותר, מהר,
נכון?
יש הוזהורות נתן בלבם.
יש אדם שיודע, אבל לא יכול להסביר, לא יכול ללמד.
אבל להורות נתן בלבם.
אתם תשימו לב,
משה רבינו מסרב.
אומר לו, אני כמדפא וכמדלשון.
בחודש שבט,
שימו לב,
עומד משה רבינו וחוזר על התורה ומדבר ומדבר ומדבר ומדבר עד זין דהדר.
זה כמטבע וכמד ראשון.
אומרים חז"ל,
אמר הקדוש ברוך הוא למשה,
משה,
אתה לא רצית, אתה אומר כמטבע,
אתה תמשיך לדבר.
אם תרצה דברים אישיים שלך,
פרטים אישיים שלך, אתה כמטבע וכמד ראשון.
ואיך אומרים חכמי חסידות?
אילו משה רבנו היה לא כבד באב חדשון,
היו אומרים בשכנוע שלו ובדיבורים שלו ובהסבר שלו,
הוא שכנע את עם ישראל לקבל תורה.
אה, כבד באב חדשון.
הוא כבד באב חדשון.
אבל אני לא מקשיב על משה רבנו חזק, אני רוצה להבין.
יורד השטן ואומר לו למשה רבנו, תורה שנתה לך השם היכן הם,
הוא אומר לו, מי אמר לכם? מי עתה לי? כלום.
הוא אומר לך, אני איתי במקומו, איתי בועט בשטן, אני לא תסתלב, מה אתה רוצה?
מה איתך בתורה אתה? מה אין לך עסק בתורה? לך!
לא, משה רבנו עונה ככה, כמוהו משה רבנו.
העניין הוא כך,
השטן בא ואומר למשה רבנו, אני צריך לדעת איפור התורה, ומה כתוב בתורה.
אמרנו, שמה לך?
בא לוועד לו, מה לאנשים לעשות ההפך?
אם אני לא יודע מה כתוב בצורה, איך אני אגיד להם מה לעשות להפך?
אז אני רוצה ללמוד מה אני אגיד להם מה להפך.
זה המהלך המחשבה של השטן.
איך כתוב? כתוב על יוסף הצדיק,
שיש את הספר ודיפאר,
כתוב, במורה את המגדים שמלבישתו יום אחד, יום שני לא מלבישתו.
אני כל כך, בתמימות שלי, הבנתי, אה,
כמה האישה הזאת לא טובה, כל יום נותנת לו ליוסף בגדים חדשים ולפתות אותו.
אומר רש"י על המקום, בגדים שרובשת כי ביום אחד מחליפה את זה לבגד ביום שני, ואז נשאל אותו יוסף איזה סמלה יפה, איזה מה לבש, מה ככה, ואומרים ליוסף לא התעניין. אז היא לא נותנת לו בגדים ללבוש
ויהיה לה כנסת זרק לעצמה.
לחז"ל אומרים
יש שלושה מחזים
הלל ובלעזר, אל-חרסון ויוסף.
הלל,
אני,
אין לו מלא חול,
הולך לישיבה רוצה ללמוד.
אז שומעת לישיבה ואומר: רגע רגע, אדוני, היום, זו לא ישיבה שמקבלים מלגות, מקבלים כסף.
היום אין תקציב, לדעמה המדינה עשתה כל מיני צרות, אין כסף לישיבות.
אתה רוצה לקנית שלם?
אין לו.
אין לו מה לשלם.
אז עולה על הגג, על הארובה,
וישב לשמור דברי תורה משמעי בא אבטליון.
ליל שבת,
אין להם רבנים מה לעשות, צריך ללמוד, אה?
ליל שבת,
יושבים לומדים.
בבוקר אומר לשמעייה לאבטליון,
מה קרה, אין אור, לא רואה אור.
מרימים עיניהם למעלה ורואים בצורת בן אדם.
מיד עלו למעלה והורידו אותו.
קפוא!
קפוא!
אז והם חיממו אש ואמרו, על זה מותר מחלל שבת.
מה פירוש הדבר?
עד פתאום פה קושי על הלל,
מי מטיל לך במסירות נפש כזאת למות כשבתורה?
נכון, אדם כן מות באוהל, אין אדם לומד תורה עד שימית עצמו עליה, אבל אדם מות בפועל.
עכשיו כל כך התלהב מגיבות תורה,
אז לא שם לב שיש עליו שני מטרים של שליק, לא שם לב.
אז כשראינו,
אמרו שם היה ואבטלו, מה?
זה לא מגיע לו, מי אמר לו להישאר למעלה?
אמרו לו, על זה מחללים של באתון, כל כך התלהל מלימוד תורה, אה,
לדעת לו.
אז כתוב שהלל היה עני ובכל כשהוא למד תורה.
כשנהיה הלל,
בא אחי ואומר לו, הלל,
בוא חצי-חצי אני אקח לך כסף, חצי-חצי בלימוד תורה.
אז כתוב שאם אדם תומך ומי שרומם קורה, לוקח חצי.
אמר לו, הלל אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז גבוזו לו.
מה זה בוז? למה לא?
הרי אומרים, בצל החוכמה, בצל הקסף, אדם נותן, אדם תומך, מקבל.
מה? למה הוא אומר לו לא?
אומר לו אליר כך: הנה היית נוטה לי כשהייתי עריף את הכסף ולמדתי תורה בגלל הכסף שקיבלתי ממך, מגיע לך.
עכשיו כשאני לומד תורה אני אמכור לך?
בואו זה, בואו זה, מה זה?
שורה אחת של תורה, מיליארדים של כסף לא יספיק.
לבוא לך את התורה.
בואו זה, בואו זה לא.
תתמוך ונפריע לכם, בבקשה, אני מוכן.
אתם תארו לכם,
אדם שעוזר ותומך לאחד ללמוד תורה, אז לוקח שכר גם כן.
אישה שעוזרת לבעלה ללמוד תורה,
אז לוקחת שכר, פרגן בהדי הוא.
ואישה שמלמדת בנה ללמוד תורה,
איך אמר הרב בידון על הרבנית שלו, שעוזרת ומסייעת לגדל את הבנים תורה גרועת שמיים,
אז גם כן לוקחת,
אז שימו לב, האישה הזאת לוקחת לבעלה חצי,
מהבן שלה חצי, מהבן שני עוד חצי,
אז יש לה כבר אחד וחצי.
ולבעלה המשקל הזה חצי, פרגה, אני לוקח אותו חצי.
נו, לכן כתוב, אם הבנים שמחה, אם יש לה שני בנים,
אומרת לבעלה, אני יש לי אחד ואחיתי, לך זה רק חצי.
נו, אז מה, החצי לוקח עשיר, חצי לוקח את האשה, מה נשאר לי? מה נשאר לי?
אומר הקדוש ברוך הוא,
אם אתה לומד, ישמע, אני שותף שלישי שלך, אני אתן לך.
אני אתן לך.
שנאמר, להנחיל אוהבי יש ואותורתיהם המלא.
מה זה יש?
יש זה שלוש מאות ועשר והתורה יש בה תרי"ג מצוות
ושבע מצוות הרבנן, יחד יהיה כתר, חצי יש.
אומר הכבוד לך, אני אתן לך חצי, אתן לך, מה שחזר לך, קיבלה שליחה, קיבלה בנים, אני אתן לך חצי, להנחיל אוהבה יש.
אבוא עשיב במר ואנימה,
גם לך אתן כסף, ואותו תרמה מלא, גם לך אני אשלם לך את הכסף.
היה תנחומה לעשיר, אני לא רוצה כסף ואני רוצה תורה,
אבל העשיר, עשיר,
הוא לא מבין מה זה, מה זה, הוא צריך תורה.
היה בירושלים, אני מספר כמו ששמעתי, היה ליפשטה, מי שיודע מה זה ליפשטה,
ליפשטה הייתה עיירה, כולה גויים.
המוסלמים היו גרים שם.
אז יום אחד אבא אומר לבנו, בני תלמד תורה,
דע לך, נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מגבש לנופי צופים.
אם אתה לומד תורה זה כל כך חשוב, יותר טוב מזהב, יותר טוב מכסף.
איבד, לומד.
הילד הזה עומד,
הולך לחנות ועושה גלידה,
תן לי גלידה, נתן לו גלידה,
שלם לי.
אבל אם אתה קורא לצמא ברבין,
משום שהכהנים נכנסו לברכות בתאומתם, עצו ועצמו ראשונה, והוא התחיל לומר את המשנה מבחינת ברכות ואמא שלי רומז לו שווה עשרה זהובים, פילי עוטף.
הוא אומר, תלך לשוקה, תביא כסף, מה אתה מדבר?
טוב, הולך לאבו סואבה,
מה עשיתם לי, מה,
מה הלכתי אצלו, ולא עשה לי כלום, הוא צעק עליי ובייש אותי.
אמר, טוב, טוב, טוב, בסדר.
קח הבנים תמות ומרגליות ולך לליפתא, ליפתא, יש שם מגרים ערבים,
אתם קוראים להם.
דע לך, זה אלף שקל,
זה אלפיים, זה שלושת אלפים.
הוא הולך לליפתא עם המסתורות הערביות, רואה איזה זכוכית כזאת מבריקה.
זה כמה?
אלף.
משהו גען לקצריכן, לזוגרים. מה אתה רוצה אלף שקל? טוב, אז שנייה כמה? אלפיים.
גפש, אין לך.
חוזר לאבה, התחיל ולפקוד אבה, פעמיים צחקת עליי, שמה צחקת עליי ופה צחקת עליי. למה ככה אתה צוחק?
אבל אין דבר. עכשיו אני אתן לך את מה שצטטתי לך, אלה,
תיגש לבורסה ברמת גן.
אבל תדע לך, תרשום באלף ושניים ואלפיים, תזכור.
שלישים, שלושת אלפים, בסדר.
הולך וישב בבורסה שמה,
בא אדם שמבין ביהלומים, זה כמה? אלף. אלף? תן לי. יש לך עוד? תביא לי.
אבל אין לי עוד. תן לך אלפיים, תביא עוד, תן לך עוד כסף.
השני, גם אלפיים? ארבעה כנפים נותן לך, תביא עוד.
חוזר לאבי ובוא לו, מה קרה?
מותר לשם המבינים ביהלומים, אז משלמים, טוב.
אין בעיה, ויש את המסדורות האחרים, הם לא מבינים ביהלומים.
אותו דבר בגנדה שלך, מוחה לא הבין בערך של התורה.
לא מבין בדבר הזה כולו.
אז זהו, עזוב כלום.
אבל תדע לך שכל לימוד ולימוד של תורה זה חשוב מאוד.
אבל אני רוצה לומר לכם דבר כתוב,
ידוע על אבן עזרא, שהצורה שלו, הדמות שלו,
היה עני ככה, לא היה ניכר בגדלות שלו.
אז יום אחד, ביום שישי,
הלך את המוכר יין יהודי וקנה יין,
קנה רביעית ועוד קצת,
וכדי שיספיק לו לקידוש בלילה ובבוקר ולהמדלה.
ושם את הבקבוק בחיק שלו.
ושמור על הבקבוק.
ראה אותו קסדור אחד,
שוטר פרסי.
אמר לו, מה יש לך פה?
אמר לו יין, נראה אמר לו
מורו גנבת משהו אחר, אמר לו לא אדוני יין, נראה
לא מעשינו שכן, הוציאו את היין, לקח את היין, פתח אותו, הריח, גין, סגר חזירו, שלם לי, יין נסך, זה לא עושה לכלום, שלם לי
אמר לו מה עשיתי לך, לא שתיתי ולא אכלתי, מה אתה רוצה?
יין נסך, תן לי צעוק,
הוא צעק, הוציאו לכם לקצין של המשטרה
רק אז היא לא מבינה, מה זה אתה רוצה?
מה אתה רוצה? מה עשה לך?
רק לצעוק. אני הולך לשופט שלום.
הולך לשופט שלום. עוד פעם, אשר צועק.
השופט לא מבין.
לך למחוזי.
או לך למחוזי. אני בטוח לשפט בג"צים.
לא מבינים.
אמרו, לא הסק שלנו, זה עסק של רש"ח, לך לרש"ח.
טוב, הולכים לרש"ח.
הולכים לרש"ח, רש"ח משחק עם השרים שלו, שחמט.
אז עומד אלעזרא המשטרקל ואומר לו, אדוני השח, אתה טועה.
אם תעשה מהלך כזה, אתה תפגע.
הם ינצחו אותך. הוא אומר, אני שח, אתה תלמד אותי, אני אלוף בשחרץ.
הוא אומר, אדוני, אני אומר לכם, תעשה ככה, אתה נכשל.
באמת?
השח הבין.
אז אמר לו, אתה יודע מה? אמרת לו, בוא נשחק אני ואתה, אומר לו השח. אומר לו אלעזרא, אני מבקש שיהיה לי שקל.
אם אתה תנצח אותי אני אתן לך שקל, אין לי מה יכול, אין לי יותר מזה.
אבל אם אני אנצח אותך, מה תיתן לי? מה אתה רוצה?
אומר לו, אדוני המלך, אני לא רוצה הרבה. אתה רואה את הרוחמה כזה אנשי כפול 8?
בראשון תיתן לי חיטה אחת,
בשנית תיתן לי כפול 2 חיטים, בשלישית תיתן לי כפול 6 חיטים,
ברביעי תיתן לי 12, ועד זה.
מה לא? בסדר, בסדר, משחקים.
משחקים
ומגיעים עד הקטע האחרון, כל הזמן אבן עזר מנצח, בקטע האחרון אבן עזר עוד יש פגיעה.
והשייח מנצח.
עוד פעם אותו דבר, עוד פעם אותו דבר.
אומר השייח, אני מבין שאתה רוצה רק לכבד אותי, שלא להעניב אותי בפני כולם, אני יודע שאתה ניצחת, מגיע לך.
הוא אומר לו, בסדר, אין לי.
אבל תן לי מכונית מסע ותן לי מחסנים.
מה זה, המשוגע, המאכילת מסע, המחשרים, מה לא כאן, כאן.
אמר לה, עזוב, אמר לשר האוצר, תן לו.
נותנים לו, מגעים בצורה השנייה של השחמט,
כבר אין חיטה בכל פרס.
אין.
הולך לשר האוצר, אומר למלך, אדוני המלך, אין לי גבולים.
מה משוגע, מה אתה עושה, קודם כל אדם, מה זה, מה אתה מדבר?
אמר, נגמר לי.
אמרתם בן, תביא מתמטיקאי מהאוניברסיטה,
אביא אחד מתמטיקאי,
אמרת איך שזה לא מסתר האוצר, אמר אדוני המלך צחק עליך היהודי הזה,
כל פרס קודלו, את כל החטים שלה לא יספיק לך
לשלם לו את זה.
אדם שיושב ולומד תורה, שימו לב,
וידבר השם אל משה לאמור הפשק חמשה מצוות עשה קיימתי,
לא.
"וידבר" זה פחד
אשר משניים, ועוד לא ידבר, זה כמו אבן עזרא.
כמו אבן עזרא. היו פה סוג אחד כמה שכר גדול אדם מקבל.
כמה שכר גדול אדם מקבל.
רק אדם ידע לו מה השכר,
שהאדם לא יגיד אני לומד בשביל שכר.
אבל צריך להאמין שיש שכר.
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס.
יש פרס, אבל אני לא עובד על מנת.
אני עובד מפני שה' ציווה.
זאת חוקת התורה, כל התורה חוקה. חוק, ה' ציווה ללמד, אני לומד.
ה' ציווה אותי ללמד לאחרים, אני מלמד.
ה' נתן לי את הכוח להסביר מעלת ארץ ישראל. חשבות ארץ ישראל,
אני אומר, אני עושה.
מה כל הכישורים, הקדוש ברוך הוא נתן לאדם, תנצל אותם.
אדם אמר, אני לא יודע, אני לא יודע, אני לא יכול, כן יכול, אין לא יכול.
היה פעם
עשיר גדול, היו קוראים לו ביוטו, זה עשיר מפורסם,
שהוא לחם נגד עלירות דם בדמשק.
אז יום אחד הוא נכנס בכנסת להתפלל,
אין שם הרב, מורנו באברהם מנטבי, אז הוא אמר אדם שצריך לקיים כל דבר ודבר לא יאמר אני לא יכול,
אל תגיד, נגיד אני לא רוצה.
אין לא יכול.
נגיד אני לא רוצה.
וכתוב בתורה על יצר הרע ואלכת תשוקתו ואתה תמשול בו.
אומר רש"י, אלכת תשוקתו, התשוקה שלו שיצרה להכשיל אותך.
ולכת לתשוקתו ואתה תמשול בו, רש"י אומר, אם תצא.
ובדברה לקידוש אל"ד,
רש"י אומר,
ואתה תמשול בו, אם תרצה, תלמד תורה ותמשול בו.
זאת אומרת, יש כוח לאדם לשלוט.
אז על זה היה עשיר בדיוקו, נמצא באיזה מקום, אז הרב היה אומר את זה.
אז הוא יצא, הוא אומר, אנשים עשירים אומרים, אנחנו לא יכולים, החלוץ פתוחה, העסקים, העבודה, אנחנו יכולים ללמוד.
הם לא רוצים, ואומרים, לא יכולים.
אם ירצו, יכולים.
זה מה שאמר בפסוק.
אז יצא העשיר הזה עם אשתו ואומר, מה מדבר הרב? מה אומר הרב?
טוב, הם ממשיכים ללכת,
רואים עגלה של אחד מהשרים הגויים תקועה בשלג,
ומנסים להזיז אותה, אי אפשר.
אז אמרו לעגלון של העשיר, תרד ותעזוב.
ירד, התחיל לדחוק, לא בצליח.
אומר השר לביטוטו, לעשיר, תרד גם אתה.
אמר לה, אני מה, אני עשיר, אני מעולם לא נגעתי בעגלה, לא נגעתי בשלג.
אמרתי, עד,
לא רוצה? איך ניתן לו סטירת להיירד?
אבל אני לא אכול, עודד!
טוב, ירד.
מנסה לדחוף, נו, אגרה זזה.
אז בא הגוי, במקום שאמר לו תודה רבה, נותן לו עוד סטרנט לחי.
נו, תראה, סטרנט לחי הראשונה מגיעה לי עשרה, שנייה, שנייה, שנייה, למה? אני עזבתי לך.
אמר לו ששיקרת, אמרת לא יכול, אתה לא רצית!
אמרו לו אשתו, שמעת מה שאמר לך הרב,
ועכשיו הנה הלכה למעשה קיימת את זה.
שמעת?
אם תרצה אתה יכול לשלוט בו.
אומר רש"י עדי לימוד תורה, תורה אש,
אש של תורה.
היצר הרך כתוב: פגע בך מנוול זה,
מושכהו לבית המדרש.
מה?
אתה מנוול לשאלה של מכון מאיר? מה פתאום? או לשאלה אחרת? מה זה?
מה זה?
מה זה מושכהו לבית המדרש?
מושכהו עד הגל אצל בית המדרש.
כי אם לומדים תורה, יצא רע, פוחד בתורה, לא נוח לו לשמוע אותו, בורח מהר.
יא זה, עזוב אותך וילך.
כוח של תורה,
כוח של לימוד תורה,
היא מכניסה, הופכת את האדם לקדוש, לטהור.
מעלה יש אדם יושב, לומד תורה, האיברים שלו מתקדשים,
האיברים שלו נהיים טהורים.
האדם נהיה מתקדש ומתעלם,
בלבד שילמד לשמה.
לשמה,
יש שתי אפשרויות:
לשמה לשם ממון,
לשמה לשם כסף,
זה מותר.
אבל כתוב,
כל מי שלומד תורה שלא ישמע,
תהפך לו שיגתו על פניו, מקבל עונש.
אומרים הצופות, שמה לקנדר.
שימו לב,
בשאלה הקדוש,
כל אותיות הדפוס האלה הראשון,
כל אותיות כתב רש"י.
מגיע להלכות תלמוד תורה,
אומר שאלה הקדוש,
אדם שלומד תורה יברך ברוך אתה השם אלוקנו מלך העולם, שם הוא הלכות,
אשר כדשאל מלמותיו הציוונו ללמוד תורה שלא לשמה כדי שמתוכה עבור לשמה.
כך עושה שאלה הקדוש.
נו, איך הנשמה גדולה מזאת?
כאן לא נשמע, וכן כבודו נשמע.
רבותיי,
אין לנו שיעור אלא תורה.
להרבות בלימוד תורה,
כל שעה פנויה ללימוד תורה, זה חשוב מאוד.
ודבר ברחוב, מחברך,
מלפניך בדרך דברי תורה.
כתוב על,
הם הולכים ומדברים על אלישע ואליהו, ואחר כך באה רוח סערה.
מה מדברים?
כמה עולה השוקולד, או כמה עולה הלחם? דברי תורה!
אז עולה לשמים וידיעו הנביא בתוך דברי תורה.
לחשוב על דברי תורה גם כן טוב,
ובהשאבה השם טרפה למעשה.
אתם תארו לכם, אדם קם בשעה ארבע לפנות בוקר,
כמובן לא יכול לישון.
אז הוא מתעקש במיטה שלו, בשמאל לימין, מימין לשמאל,
הטובה יותר קום, תעשה מטרת ידיים, שם תלמד.
אבל אומר, אולי אני ישן.
מותר לו, לאדם, כי הוא בלי נטילת ידיים,
כי הוא ישן כל הלילה.
לקום כאן מוקדם, לא יכול לקום, לא רוצה לקום, להרהב בדברי תורה.
מותר לך להרהב בדברי תורה.
בלי נטילת ידיים.
זה לא נקרא מקומות המטרנפים.
ישראל עבודיהם עליו השלום, מה שבדרך כלל קוראים הרד"ק
ובדיבית עבודיהם עליו השלום.
שהיה עוד לפני מר"ן לבית יוסף.
אומר, אדם לוקח כוס מים לשתות ומברך שהכל נהיה בדברו.
שם את זה, בא אחרי שעה,
רוצים לו עוד פעם לשתות, והיה כדאי, כבר בירכתי על הכוס הזה, שהכל,
ולא תברך עוד פעם.
אז מי שואל, אדם בבוקר מברך ברכות התורה.
אגב,
אם לא למדים, אז לא יודעים, אני אגיד שהכל...
ואני מסיים.
אחד הרבנים אמר כך,
כתוב בגמרא:
"ואכלת ושבעת וברכת ברכה אחרונה על אוכל ודאורייתא" אם אדם שבע ויספק וברך ולברך, חוזר ומברך
ברכה ראשונה, דרבנן.
בצורה זה ההפך
כשם ה' אקרא אבו גודל אלוקינו הברכה הראשונה היא דאורייתא
הברכה האחרונה ברבנן.
אז אומרים שם הגאון ושם הרב חידה.
הכלל הוא,
אדם כששבע צריך לברך לקדוש ברוך הוא.
ואוכל לפני שחר, כי אני רעב, זה רבנן הברכה.
אכלתי, שבעתי, זה לא ראיתה.
ותורה זה ההפך.
מי שלא לומד תורה, אני שמח, אני יודע תורה. מה צריכים ללמוד? מה, אין דילה, עושים ככה, לא יודעים לו חצי מדיים.
מה צריכים ללמוד? הוא שמח.
מתחיל ללמוד תורה, הוא רואה שהוא רואה שלא יודע כלום,
ואז הוא צריך
תסתכלו ברבי יונה, רבי יונה החסיד, רבי יונה גרון דבארן שערי תשובה,
בפירושו לפרקי אבות.
הוא כותב שם כך:
אדם שלומד על מנת לעשות,
אז מזכר אותו ללמוד, ללמד, לשמור ולעשות.
אדם הלומד
לא כתוב סתם, אבל מזכיר בידו ללמוד וללמד.
אז הוא שואל,
רבי יונה, וכך כתוב בנוסחאות שלנו,
אז אם אדם לומד על מנת לעשות, מזכים אותו לשמור ולעשות?
והשנים משמע שלא על מנת לעשות!
אם לא על מנת לעשות,
אז מה, מה הוא משווה?
כלום לא משווה!
אומר רבי יונה כך,
אותו שלומד על מנת ללמד על מנת,
אז לומד, כתוב כך בתורה, אז אני מקיים,
הלומד על מנת לעשות,
לומד הלכה כמה ימים ושנים לדעת לקיים את המצווה כהלכתה,
זה נקרא על מנת לעשות.
לא סתם אני עושה מפריעת ידיים,
כלי כשר או לא כשר,
כלי סדוק, מוציא משקה, מכניס משקה.
יש לפניי כלי פלסטיק וכלי זכוכית ומה אני נוטל?
יש לפניי כלי מפלסטיק וכלי מזהב וכלי מכסף, מה אני מברך?
נכון, יש מי שאומר שבקידוש,
ועושים כנסת קידוש,
אז לא מועיל לברך על הכוס הזה בורא פרקט.
צריך לקחת כוס כסף, זה לא ככה.
לא מהר לקחת את הכוס עצוב ממנו נטילת ידיים, זה לא כך.
אבל מה שכן ככה, אני אגיד לכם דבר מעניין.
אדם לוקח כוס חד פעמי ושותה בו מים.
ביום שישי אחר הצהריים וזרק את זה לכיור, למשורה של הכיור.
בא במוצא בליל שבת,
רוצה לקחת את הכוס הזה, לשטוף אותו, לקחת עד הפעם כוס מים.
מוצא!
אסור!
ביום שבת לקחתי כוס חד פעמי,
שתיתי בו מים וזרקתי אותו, לא למשולש,
לפח אספה.
מחסק לי את הכוס, אני מוציא אותו לפח אספה, שוטף אותו, מותר לי.
מה ישנה?
בבין השמשות הכוס הזה לא היה מוקצה,
הכוס שזרקתי אותו בכיור, אני הפך למוקצה בבין השמשות.
נו, אתם יודעים את ההבדל בין זה לזה?
הם לא רוצים ללמוד, הם לא לומדים, הם לא יודעים
אתם תאמרו לכם
יבוא אדם, אומר אני מחמיר, מחמיר, בשבב, כמו כל הפוסקים
יש לו בקבוק קולה, שם אותו בהקפאה ומוציא אותו
ושם אותו בחוץ עד שימאס וישתה
מי אמר לך זה מותר לפי כל הפוסקים?
לפי דעת רמה זה בדיעבד
למה זה מניע
קפוא, אז אסור לך לשים אותו באש, בשמש.
מותר לך לקחת את קוביית הקרח ולשים אותה בתוך כוס מים,
אבל לקחת קוביית הקרח ולשים אותה בתוך כוס ריקה שתהפך למים, לדעת הרמה לחטא אל האסור,
ומתי לא אמרת איך תדע את זה?
למה? אתה שם כדור קוביית קרח בתוך המים,
ולא נאמץ לאתר, אתה לוקח כפים ורוצה להעמיס אותה, לרסק אותה אסטור,
אומר השיבורי מים.
לא למדתה, איך תדע?
איך תדע?
אז אני אמשיך, חבר'ה, אגיד לכם בקיצור,
היה פעם אדם, אמר בשביל אני ללמוד הלכות,
אני לא אלמד ואשמע הלכות, אלף ישיבה ואשמע הלכות, איך מתכנסת, מה, אני אבוא לשמים ואגיד לו לדעתי, איך עוד לא למדתי? גמרנו.
טוב, אז הוא בא לשמים,
אז אמרו לו, תראה, נתנתי ידיים בבוקר, לא נתנתי. למה?
מאיפה כתוב? אני לא יודע שצריכים לצור ידיים.
לא הלכתי לישיבה ללמוד, לא הלכתי.
לא שמעתי דרשי, איך למדתי?
ברכת? לא ברכתי.
למה? לא יודע, אני אומר לך.
למה לא למדת? אני לא יודע.
לא למדתי.
אז אמרו בשמיים, מה נעשה? מה נעשה לו?
יש מלאך רע כמו, האדם הזה,
אמר לו, בסדר גמור.
אתה לא למד, תן לו למדת, אבל יש לך עוון קטן שלא למדת.
אמרת עבירות הכל, אבל על העמון קטן לא למד. אמרו, נכון.
על העמון יוצא חמש דקות בגיהינם.
אמר לו, אביב אני, כן, איך מי מי יוציא אותי?
אמר לו, אני נותן לך נייר. אמר לו, נייר בגיהינם זה שרף.
אמר לו, אני נותן לך על אסבסטק שלא נשרף.
על נייר שלא נשרף.
טוב, נכנס.
חמש דקות, צוחק על כל החברים שלו, איך אתה צחק אחרי העבודה של מעלה, אתם מפסופים, אני עוד חמש דקות יוצא?
אלה מחכים, מסתכלים, רואים איך זה רימה את המלאכים.
כשגמר חמש דקות עומד לצאת, עומד השוער של הגיהנב,
אומר לו, איך, כנס פנימה.
אומר לו, יש לי פתק.
הוא לוקח את הפתק,
הופך את הפתק ככה, אומר לו, מה זה פה? קח,
מה זה?
אומר לי, כתוב פה חמש דקות.
אומר ראש הממשלה בגיהנב, אני לא יודע ללמוד, לא יודע לקרוא.
מה, בגלל שאתה לא יודע לקרוא אני יישאר בגיהנב?
אמר לו, כן, גם אתה עשית ככה.
ואמרת, אתה יודע לקרוא, גם תשאה, ככה היה. נו, הם קונצי ושומעים לא עושים דבר מהחזון שלנו.
רבותיי,
ללמוד ולבד, לשמור ולעשות.
האדם לא יסתפק בכלל, לא תתארך למעלה יותר.
למדת שעה ביום, תוסיף עוד שעתיים.
למדת שעתיים, תוסיף עוד.
ויגיד לבוא יומם ולילה.
כל היום שלך יהיה הראש שלך תורה.
אתה הולך לגלות ירקות,
אתה אומר לו, כמה זה? אומר לך, 20 שקל. אה, השני נמכר ב-11 שקל.
אתה רוצה להוריד לו, שקרן, אסור לך לשקר.
אסור לך לומר את הדברים האלה.
תאמר, בוחרים לך, במקום אחר טוב בזו, אבל לא לומר את המחירים.
תיזהר מהדברים האלה.
מהם דברים קטנטנים האלה.
אם אדם לא לומד תורה,
אבל מצד שני, אם אדם ילמוד תורה,
ואני אתרוס לי לכל מסכת שבת, הוא כמה דפים יש בה.
בסרט בבבא בתראו הוא כמה דפים. הלכות שבת הלכות עצמי בשר, איך אני יכול לשמור?
אומר לאריה הקדוש, למרת הלכות שבת אתה בורא מלאך ששמו שבת,
והוא מזהיר אותך.
דברו מלאך ששמו שבת, שמזהיר אותי די טוב.
ועל זה אומר אחים הקדוש.
ואני מסיים.
ויש שבת,
באים הביתה, אומרים "שלום עליכם",
"בואכם לשלום", "בשבתיכם לשלום",
ואומרים "בצאתכם לשלום".
יש עדות
שלא אומרות "בצאתכם לשלום".
מה, אנחנו מגרשים את המהלכים?
וזה לא אומרים. בסדר, רובם אומרים. בסדר, אומרים.
אומר הרוחים הקדוש כך:
"מהלכים של ליל שבת באים לוקחים את האדם
מלווים אותו מבית כנסת עד הבית שלו ורואים שהוא מתנהג טוב ואומרים שבת הבאה יהיה ככה והולכים שלום.
אבל מלאכים שאתה בורא מהמצוות שלך הם נשארים איתך כל הזמן.
שנאמר כמלאכה ויצווה לך לשמוך בכל דרכיך כמלאכה ויצווה לך מלשון צוותא אומר אורח היום הקדוש תמיד איתך אתה בראת אותם.
בזכותך הם נביאו.
זה דבר חשוב מאוד.
אומר בזוהר הקדוש,
ואשלם ניחומים פסוק, לא ולאה ולאו.
כל פעם שאני קורא את הזוהר הקדוש הזה, אני מזעזע.
אומר בזוהר הקדוש,
ואשלם ניחומים לו,
זאת אומרת, הוא חי, אני הולך לנחם אותו.
ולאה ולאה, אז הוא מת.
אז איך כתוב הפסוק "ואשר הם לוחמים לו ולאבלם"?
אומר בזוהר הקדוש:
שני מלאכים מלאבים את האדם מגיל בר מצווה והלאה,
עושה מצווה הם רוקדים,
עושה עבירה הם כועסים,
ועוד עבירה אומרת: תלך מפה, תס הרוח, אנחנו מתאבלים עליו,
זה לא שווה כלום.
חוזר בתשובה, המלאכים חוזרים.
ואשר הם לוחמים לו ולאבלם, אותם המלאכים שמתאבלים עליו.
אבל אולי אמשיך יותר, למה ככה?
כתוב, ועשו לי מקדש שכנתי בתוכם.
אתם תשימו לב, הקדוש ברוך הוא נמצא בתוכנו.
אתה עושה הבראה שאני בורח ממך,
לא יכול לזבור את ההבראה שלך.
אתה עושה מצווה השם שמח.
אתה תגרש את הקדוש ברוך מהלב שלך?
אתה?
עכשיו על זה?
אז תבין עכשיו איך להתנהג כל הזמן.
אז איך אני יכול לעשות?
תרנת תורה,
מלאכים ממלווים אותך, הם ישמנו אותך, שלא תיכשר בשום דבר.
יהיה רצון שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, כולנו, את כל עם ישראל,
ללמוד ולמד, לשמור ולעשות.
אנחנו צריכים להיזהר. היום יש מילת התנצקות, התנצקות, אני לא יודע מה זה.
להתנתק מהתורה אי-אפשר,
להתנתק ממצוות אי-אפשר,
להתנתק מארץ ישראל אי אפשר.
(מחיאות כפיים) אומר הרוחמים הקדוש.
אומר הרוחמים הקדוש.
אני כותב את הספר שלי ואני לא מסכים שיחכו עליי, ואני מסכים איתו.
הוא אומר כך:
"כי לך וזרעך נתתי כל ארצות האל,
לך ולא לעשיו, לך ולא לישמעאל".
ארץ ישראל שייכת לנו לא לעשיו ולא לישמעאל,
אבל היום מדברים אשר מדברים אנחנו על ידי לימוד תורה
על ידי שנלך ברחוב וללמוד תורה וללמד תורה להפוך את האווירה של תורה ואז בא אני זאת ברתי ובא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
(מחיאות כפיים)
