עזרנו בשם אדוני
עושה שמים וארץ,
ויהי נועם אדוני אלוהינו עלינו,
ומעשה ידינו כוננה עלינו,
ומעשה ידינו כוננהו,
ברשות מרן הראשון לציון,
מורנו ורבנו עטרת ראשנו, מעוז ומגדול,
רבנו מרדכי אליהו,
שיחיה לימים טובים.
אמן, כן יהיה רצון.
(מחיאות כפיים) בשבות הרבנים המכובדים,
היושבים על מדין,
רבני ערים,
רבני עיירות,
דיינים וכבוד ילדינו הנכבד,
השם שנראו בחייו היושב כאן לידינו,
הרב בן-טוב,
שברכותיו
מוצלות עלינו,
וברשות הקהל הקדוש והנכבד
היושב כאן אתנו,
וברשות אותם
שאנחנו לא רואים אותם, והם כן רואים אותנו,
אותם היושבים היום
בבתי-הכנסת,
בישיבות,
בבתי-מדרש ובאולמות,
ושומעים,
מקשיבים ומאזינים ורואים
את המעמד הנכבד והנפלא הזה,
ועליהם ועל כולנו אני אומר את הפסוק:
כל צופייך
נשאו כל יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב אדוני ציון.
מכאן יוצא הכל
והם צופים אותנו.
כל צופייך.
נשאו כל
כל יחדיו ירננו.
הם ואנחנו יחד מרננים.
אנחנו והם יחד שמחים
לעמוד במעמד הנפלא והנכבד הזה,
שבקרוב, בעוד דקות מספר,
יעמוד, ישב מורנו ורבנו, עטר את ראשנו,
וישמיע את דברי תורתו
לקהל עדת ישראל,
וכולם יאזינו מהגליל ועד גוש-קטיף
דרך חברון וירושלים,
נתניה וטבריה,
צפת ומזרח-תקווה
ועוד הרבה הרבה מקומות
מכובדים
שיושבים עכשיו
ומאזינים וישמעו את דברי התורה מפי מורינו ורבנו.
מורינו ורבנו הרביץ תורה בעדרים
עוד מזמן
היותו
בן 12 שנה.
בגיל 12 שנה כבר אסף תלמידים
והתחיל ללמד אותם.
מה?
תהילים.
ולאט-לאט
המשיך בשיעוריו
המכובדים
והאיכרים שלו,
גדל ביהילת וארת.
וברוך השם,
הגענו עכשיו למעמד נפלא,
שהקול שלו ודברי תורתו יישמעו
בכל קצוות ארץ ישראל,
ועל זה נאמר, יגדיל תורה ויאדיר.
אשריה התורה,
אשריך תרבותנו הקדושה,
שמשמיעים אותך
מן ים ועד ים,
נהר ועד המדבר.
והמדרש אומר
על הפסוק:
"לך, דודי, נצא השדה,
לנידה בכפרים,
נשכים על הכרמים,
נראה עם פרחה הגפן, פיתח הסמדר, הנצו הרמונים".
אמרה כנסת ישראל
בפני הקדוש-ברוך-הוא:
ריבונו של עולם,
בוא, אתי,
ונצא ונטייל.
בוא ואראך שבח בני ובנותי.
"בוא ואראך כמה שבניך יקרים",
כמה הם צמאים לשמוע את קול התורה.
בימים חמים,
בימים קשים,
ימים של עבודה קשה,
עובדים יום ולילה,
עייפים כל היום,
ובאים בערב,
מתאספים בבתי-כנסיות ובבתי-מדרשות.
בצמאון גדול שומעים את קול התורה הנכבדה הזאת.
אהבה ונרבה את צמאונם.
ניתן לעם
את מה שהם רוצים.
רצונם לשמוע, רצונם לראות, תקבלו.
עם ישראל קדוש ומקודש,
צמא לשמוע את כל התורה שלנו.
אני מברך את כל השומעים,
את כל המאזינים,
שיזכו ויראו ויקימו דור גדול בישראל,
דור של גדולי תורה,
דור של אוהבי תורה.
ואני מזמין את כבוד הרב הראשי,
של צפת
שהוא בנו של הראשון לציון,
שאומר מילים אחתות לכבוד היום. בבקשה.
ברשות מוריי ורבותיי, מור אבי, הראשון לציון,
רבנים, איש הציבור,
סגן שר הדתות, מר יגאל ביבי,
אבי בלושטיין המנכ"ל,
קהל קדוש כאן ובכל מקום.
אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה.
ואומרת הגמרא וכן לדברי תורה.
גם דברי תורה לא שורים אלא מתוך שמחה,
והתחלנו כאן את הערב הזה בשמחה גדולה.
יהי רצון שתמיד השמחה הזאת תלווה את דברי התורה שנשמע הערב הזה,
ובכל ערב וערב,
בימי שלישי ובימים שיפורסמו,
משבוע זה ואילך.
שהשמחה שיש כאן הערב רק תלך ותתעצם.
אז אור הקדוש אומר על הפסוק
בשנת 600 שנה לחיה נוח
והחודש השני וכולי:
ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמיים נפתחו.
אומר אור הקדוש שחוץ מהפירוש הרגיל
על כך
שהתחיל המבול,
יש עוד פירוש נסתר, חבוי, בתוך הפסוק הזה.
מהו אותו פירוש?
שבשנת 600 אלף השישי,
זאת אומרת בערך לפני 150 שנה,
אומר הזוהר מראש, כמה אלפי שנים מראש,
שבשנת 600 אלף השישי
ייפתחו ארובות השמיים,
ייפתחו שערי חוכמה עליונה
וגם מעיינות תהום רבה.
זו אותה חוכמה של מטה,
מה שקוראים לפנינו היום חוכמת המדע וגם חוכמת התורה.
וכל זה למה אומר הזוהר הקדוש?
כדי שאנחנו נכין את עצמנו לקראת ימות המשיח,
לקראת הימים בהם ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים יחסים.
המדע
צריך לשרת את התורה כדי להפיץ תורה בכל מקום.
הערב הזה אנחנו נראה שוב
איך מעיינות תהום רבה,
איך אותה חוכמה של מטה,
את אותה חוכמת המדע משרתת
את התורה,
את אותן
ארובות השמיים, את אותה תורה כדי שתופץ בכל הארץ.
מוריי ורבותיי,
הרבה הרבה מאמץ נעשה בשביל הערב הזה.
ותורה לא נקנית מתוך רוחב הדעת בלבד,
אלא צריך עמל תורה.
עמל תורה מבחינתנו זה כרוך בהתמדה,
זה כרוך
בהקפדה.
הרבה מניעות יכולות להיות לכל אדם,
אבל אנחנו צריכים לדעת בערב הזה,
בשעת התרוממות הרוח הזאת,
לקבל על עצמנו
התמדה בלימוד תורה,
להרבות לימוד תורה,
להמשיך את לימוד התורה מעלה-מעלה,
כדי שבעזרת השם
נכין את הארץ כראוי לקראת הימים
שבהם מלאה הארץ דעה את השם כמה ימלאה מכסים במהרה בימינו, אמן.
וחן חן
לכבוד הרב שמואל בן אליהו,
רבה ראשי של צפת.
אנחנו עכשיו שולפים בפצעה,
מזמינים את כבוד
ידידנו הנכבד,
אשר ידיו רב לו במעמד הזה ובעוד מעמדים מכובדים כאלו,
כבוד סגן
שר הדתות
מר יגאל ביבי.
(מחיאות כפיים) כבוד הרב הגאון,
מורנו ורבנו הראשון לציון שליט"א
הרב מרדכי אליהו,
כבוד הרב הגאון הרב בן טוב, הרב המקובל,
כבוד הרב הגאון הרב נעים אליהו,
רבני היישובים
הרב זעפרני,
אני רואה כאן את הרב עזרן,
ברוך הבא,
חברי כנסת שנמצאים כאן,
ניסן סלומינסקי,
מזכ"ל התנועה,
אישי ציבור, סגן ראש העיר, מנכ"ל המשרד לנהדתות,
ציבור נפלא ויקר.
הרב שלנו אמר לנו לפני חודשיים
שאולי כדאי להתחיל בשידורי לווין.
הרב אמר,
וכשהרב אומר אז עושים.
(מחיאות כפיים) הייתה סייעתא דשווי הגדולה.
תוך שבועיים,
40 מוקדים כבר נפתחו,
ואנחנו מקווים שתוך חודשיים
יהיו לפחות 100,000 איש שישמעו כל שבוע את דבר התורה מהמקום הנפלא הזה.
(מחיאות כפיים)
אנחנו רוצים שהשידורים יהיו בכל חלקי הארץ,
גם בישיבות בני-עקיבא, באולפנות, במוסדות התורה שלנו ושל כל מי שיחפוץ.
אני כל כך מתרגש
שדווקא בחברון
ובגוש-קטיף
הם היו בין הראשונים שהזמינו את שידורי הלוויין.
(מחיאות כפיים) אנחנו כאן כולנו צריכים לברך אותם
ולראות עד כמה אנשים שאוהבים את ארץ-ישראל קשורים גם לתורת ישראל.
לא ירתיעו אותם לא בקבוקי תבערה ולא פגזים ולא פצצות ולא שום דבר.
הם הזמינו את הלוויין, הם הזמינו את התורה וברוך השם היום שמענו שלפורעים נמאס והפסיקו ליידות אבנים.
הרב שלנו
יזכה אותנו ואת כל עם ישראל מדי יום שלישי בברכה שלו.
אני רואה כאן מאות שבאים אפילו לשנייה לקבל את הברכה משעות הבוקר המוקדמות
כאן יזכו עשרות-אלפי עם ישראל כל יום שלישי לקבל את הברכה של גדול הדול.
במשך הזמן השתכללו כאן השידורים, יישאלו שאלות,
ואני מציע לכל הגבאים, לכל עסקני הציבור ביישובים,
שבאמת בימי שלישי,
בכל מקום ומקום, יהיה הכינוס הזה.
כל אחד יעשה בכינוס קצת ברכות,
קצת דברים נוספים, יגבש את הקהילה.
עם ישראל צמא לתורה.
הדרישה היא עצומה.
הקיבוצים באים אלינו ואומרים: תנו שיעורים, תנו מרצים,
בצפון תל-אביב, בכל מקום.
והציבור הנפלא,
אוהב ארץ-ישראל שנמצא כאן,
המנהיגות הרוחנית האדירה שנמצאת כאן,
היא ששומרת ותשמור על ארץ ישראל מצווה היום,
כשהעם צמא למים, כשהעם צמא לתורה,
הציבור הזה צריך ללכת מבית לבית ולהרביץ תורה לכל צמא ולכל יהודי.
אם אנחנו לא נעשה, מי יעשה את הדבר הזה?
רבותי היקרים,
שידורי כל צופייך
יאפשרו
למאות
לאלפים לראות את הרב.
יוצא לי ללוות את הרב
להרבה אירועים,
ואני יודע שהרב משעות הבוקר המוקדמות עד הלילה כולו לציבור.
ממש
קשה להאמין שבן-אנוש, אני אומר את זה מתוך היכרות,
יכול לעשות.
ממש כמלאך אלוקים.
היום, ברוך השם,
נוכל שרבים רבים יזכו לשמוע את רבנו וגם אורחים שהרב יזמין כל שבוע.
אני פונה לציבור:
כאן עשינו נעשה ונשמע.
לא חשבנו על תקציבים, לא חשבנו על כספים.
הרב אומר:
הכול נעשה, הכול מסודר.
שידורי הלווין האלה הם של כל עם ישראל.
אלה שיעורי התורה הגדולים ביותר שיהיו במדינת ישראל.
לכן כל עם ישראל צריך להיות שותף
בארגון בניהול השידורים האלה.
ואני באמת פונה לכולם לקחת חלק במצווה הזאת של לימוד תורה לכל העם.
אפשר,
ואני לא רוצה לדבר היום, בערב החגיגי הזה,
כל אחד יתרום ואין ציבור עני, ובעזרת השם
נעשה ונרחיב את הפעולות.
מסופר על רבי ישראל מסלנט
שהיה מסתובב בשוק בלילה
וראה סנדלר עובד לאור הנר.
אומר לו: הנר הולך לכבות,
עד מתי תעבוד?
אמר לו אותו סנדלר:
כל זמן שהנר דולק
אפשר לתקן.
רבותי היקרים, צריך להדליק הרבה נרות,
כל אחד ביישובו צריך להדליק נר של תורה,
וכדי שתהיה שלהבת גדולה,
כל אחד יתרום את חלקו.
אנו מתפללים לריבונו של עולם,
כמאמר הנביא ישעיהו:
"שיקוים בנו
כי מלאה הארץ דעה את ה'
כמים לים מכסים,
ואין מים אלא תורה".
היום,
לפני שעה,
קרה אסון ברמת-גן, בכפר המכבייה, בפתיחת המכבייה,
וישנם פצועים, וגם, לצערנו, הרוגים.
בשיעור הזה הרב קודם כול יברך את הפצועים ויתפלל לשלומם,
ואנחנו מקווים שהלימוד הזה יהיה לעילוי נשמת ההרוגים.
אנחנו מקווים
שבאמת, לימוד התורה,
"כל צופייך
שיהיה בכל יישוב
ירבה את האור במדינה, ירבה את האור בעם".
אני שוב רוצה להודות לרב שלנו.
הרב שלנו, אנחנו אתך.
הרב שלנו, אנחנו אוהבים אותך.
(מחיאות כפיים) וכל עם ישראל אוהב את הרב שלנו.
לאור השמועה ששמענו אותה,
המעציבה מפה ידידנו הנכבד, מר יגאל,
אנחנו עשויים מי שיבירך לפצועים,
ומבינים את כבוד הרב בן-טוב המקובל, הירושלמי,
המכובד,
לפתוח את ההיכל.
הוא דיבר אתנו את מזמור שיר "יענך השם ביום צרה"
למצח.
רק מי שיבירך, כבוד היושב-ראש. מי שבירך.
מי שבירך,
אחותינו הקדושים,
אברהם, יצחק ויעקב,
גם ההיכל ייפתח באלהאל.
מי שבירך את עבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב,
משה אהרון לבית-שלמה,
הוא יברך
וישלח רפואת שלמה לכל חולי עמו ישראל,
ובכללם לכל הפצועים
ולכל אלה שיפגעים.
יהי רצון שהכדוב-ברוך-הוא ירפאיהם, רפואת שלמם,
רפואת הנפש
ורפואת הגוף
כאמור: "רפאנה אדוני וארפא ושעני ואבשע כי תעלתי עתה".
וה' יעזור
שבעזר ה' נשמח
רק שמחות
ושום אסונות לא יהיו לנו בעזר ה'.
ולכל הקהל הקודש הזה, גדולים וקטנים,
שה' ימלא משאלת עצמנו טובה וכן לרצון ונאמר אמן.
אנחנו עכשיו
נזמין
את כבוד מורנו ורבינו
ראשון לציון,
שיפתח את לבבנו
לעבודתו יתברך,
ויכין את לבבנו לשמוע את דברי תורתו הקדושה,
וכן יהי רצון ונאמר אמן.
בבקשה, כבוד הרב.
כבוד מעל"ט,
הרב הגדול מעוזן מגדול,
אחי היקר והנעים,
פן מפיק מרגליות,
שעושה רבות להגדיר את הרעולה האדירה,
הרב רבינאים אליהו, השם ישמורו בחייהו, שתחזור רפואה שלמה,
ברמחי ורב שוסר סגידיו, שהוא גם נשיא המוסדות של דרכי הישיבה,
דרך ההוראה, שמאריך עמך בטוב ושתלך בנימין. אמן.
כבוד הבן רבה הראשי של צפת, שמזכה אותו להמשיך להגדיר את הרב לאדירה,
כבוד המקובל האלוהי,
השם יאריך עמך בטוב, הרב בן טוב, אורך ימים ותוצאות חיים, ברכה והתכה.
כבוד רבני ערים חשובים ויקרים,
אישי ציבור,
חברי כנסת, סגני ראש העיר,
מנכ"ל משרד הדתות וסגנו, מנכ"ל
התנועה של המפד"ל,
וכל איש ואיש לפי כבודו ומעלתו,
כבוד הגבאים היקרים הנמצאים כאן בראשותו של ידידנו היקר,
הרב ראובן בט"ט, שעשה ואמר רבות להקים בית מופאר זה.
אחרון אחרון חביב,
כבוד ידידנו היקר אישרה "פועלים לתורה ולתעודה",
שעושה רבות להגדיל תורה עולה אדירה.
כל מקום שאפשר להגדיל, עוד ישיבה, עוד מקווה, עוד בית-כנסת עושה את זה סגן השר לעיני דתות, חבר הכנסת
מר יגאל ביבי,
שאני כבר פעם כיניתי אותו בכינוי וחשבתי שזה רק אמרה, אמירה,
אבל זה אמת לאמיתה.
יש,
אנחנו רגילים להגיד כלשון השאלה,
ברוך אומר ועושה.
יש אנשים ברוכים.
יש אומרים.
אומרים, עד שיעשו עם רחם ירחם.
אצל מרגל ביבי זה ברוך אומר ועושה.
השם יאריך ימיך בטוב, ימיך בנעימין,
ושאישי ציבור כולם לימדים אומך.
כבר אמרתי עליו, "כי בי ירבוי עמך, בי זה יגאל ביבי, ואוסיפו לך שנות חיים".
מוריי ורבותיי,
גאון עוזרנו ותפארתנו, ראש כל בני הגולה,
בעל הבן איש חי,
כמעט
בכל ספריו,
כמעט בכל ספריו,
כתב דבר שזהה בלשון לדבריו.
הוא כתב כך,
ואני
מעביר את דבריו למעמד היקר והנכבד הזה:
"ומעתה
אני מגלה דעתי ורצוני
בכל לבי ונפשי המאודי בלב שלם ובנפש חפצה,
שכל כוונתי בזה ולשם ייחוד קדושה בריכו ושחינתי,
והתחילו ורחימו לאחדי השם י"ק ב"ו ק"א,
ויחודי השני בשם כל ישראל".
וכל מחשבה, דיבור,
שם נגד רצון הבורא יתברך שמואב יתעלה על כל בתל ומבוטל,
באופן שכל רצוני בזה הוא לשם יחוק ותברוך ושכינתי לעשות נחת רוח ליוצרנו ולעשות רצון בוראינו בלי שום פנייה כלל ועיקר.
ויהי רצון שלא ניכשר בדבר ההלכה ונעשה רצון הבורא יתברך שמואב יתעלה".
חז"ל אומרים על הפסוק
"ויביאו את המשכן אל משה
ויברך,
משה רבנו, בירך את העם ויברך את העושים.
מה בירך אותם? מה אמר להם?
אומרים חז"ל, אמר להם
ויהי נעם השם אלוקינו עלינו מעשה ידינו כול עונה עלינו מעשה ידינו כול עוניהו.
מה יש בפסוק הזה?
הפסוק הזה, שאנחנו תמיד אומרים אותו:
חינוך המשכם, נאמר הפסוק הזה.
המזרש אומר, שלמה המלך אמר גם את הפסוק הזה בחינוך בית-המקדש.
ובכל חינוך וחינוך ובכל דבר מעשה חדש
אז אומרים "והינו העם השם אלוקינו עלינו".
מה יש בפסוק הזה?
שוב הפעם אני פונה למה שכותב גאון עוזר סביאליתנו בלשון חכמים של הרב,
היא תפילה,
וכדאי שאנחנו נדע אותה תמיד:
ריבון עלמא,
ענן בעינה להשתדלה בי קרח,
אנחנו רוצים לעשות רצונו ברית ברח שמו ויתעלה.
"היה רעבה קמך
דמייו לנחילה
להתערה בקרך ומלבט לרעותך ולסדרה כל דקדקאי האות". אנחנו רוצים לעשות את הכול כמו שרצון הבריא יתברך שמו ויתעלה.
ואף על גב דענן לא ידעי לשוואה רעותה וליבה ותיכונה כל ה... אנחנו לא יודעים את כל הסודות ואת כל הדברים שצריכים אנחנו לעשות.
"היה רעבה קדמך
תתערה בעובדת אילן, מה שאנחנו עושים בקטנות שלנו,
ותעשה את הדברים האלה ותתקן תיקונה בלעיל הקדקאי האות,
ואתה תיקח את הרצון שלנו הקטן,
ריבונו של עולם,
קח אותו לשמיים ותתקן אותו כמו שצריכים לתקן אותו.
ותחשב לנו כאילו אנחנו עושים את הרצון של הבורא כמו שהוא רוצה.
וזהו שנאמר.
ויהי נעם השם אלוקינו עלינו
ומעשי ידינו כוננה עלינו ומעשי ידל כוננהו
אקין תקונה דלעילה כדקה יאות עלינו
אף עגב דליק אנניה דאלשה וערעותך
אנחנו לא יודעים לעשות את רצון הבורא להתברך כמו שהוא רוצה
אנחנו מתפללים שמעשי ידינו המחשבה שלנו והרצון שלנו והדיבור שלנו
יהיה מעשה ידינו בלחודוי כונניהו, תיקח את המעשים שלנו ואת המחשבה שלנו ותכונן את זה קריטון כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה.
ועל כן אנחנו אומרים בתחילת דברי התורה,
וינועם אדוני אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כונניהו.
מה יש דבר מיוחד בשידור הזה?
נכון,
זה מעט המחזיק את המרובה.
נמצאים במקום קטן, יש פה ברוך השם מלא מקומות, אין מקום לשבת,
אז לכן נגיד ברוכים היושבים והעומדים.
אלה שיושבים נברך אותם, וגם העומדים נברך אותם, אבל אני רגיל בדרך כלל לומר ברוכים העומדים והיושבים. למה? היושבים יושבים, העומדים הם זקנים עומדים,
לכן נקדים אותם בברכה ברוכים העומדים והיושבים.
ברוך השם זה הולך בשאר המקומות. אני בדרך, כשבאתי לכאן,
אז התקשרו לחוץ-לארץ ומצאו דרך להעביר את השידור גם לחוץ-לארץ.
אבל מה יש בשידור הזה? מה המיוחד?
על מה כל הטרחה?
אשר הם?
כל אלה שעזרו לסגן שר הדתות
במשרד שלו,
כל אלה שעזרו במשרד שלנו,
שעשו ועמלו וטרחו ויגעו,
וכל אותם שנמצאים מסביב,
שכל אחד בא ורצה להטות כתף, חלק בממון,
חלק בהון, חלק באזרח, חלק בסיוע,
כולם יבואו על הברכה.
המיוחד בשידור הזה,
הזה ולעתיד,
והברוכו יזכה אותנו שנעשה רצונו כרצונו ושלא ניקשה דבר ההלכה,
הוא הפסוק:
"כל צופייך נשאו כל יחדיו ררננו כי עין בעין יראו בשוב אנשי ציון".
זה פסוק בישעיה.
באים חז"ל
ואומרים: מי זה צופייך?
אומרת הגמרא במסכת מגילה,
צופייך
אלו הנביאים.
בזמן שהיה,
לא ידעו מה לעשות אם מ"ן פתוחה
זה באמצע התיבה או בסופה,
באו צופייך ואמרו שמן צפח זה בסוף.
אומרים הצופות,
ולמה קוראים לזה מן צפח ולא כמנפץ?
הרי לפי הסדר צריכות כמנפץ ולא מן צפח,
אלא זה יש לשון נופל על לשון.
מין צופים.
מין צופים.
לרמוז שהתיבות האלה הכפולות, המילות האלה הכפולים,
זה מהצופים אמרו.
בזוהר הקדוש
זה לא סתם כמנפץ, מין צפח, זה לא משחקים שם.
אלא יש חשבון מדוע אומרים את המין צפח הזה.
ואנחנו בחוותק, כשחובטים את הערבה,
חובטים חבית חבית ורב אריך,
אנחנו מחברים נגד האותיות המן צפח ולא כמנפץ.
יש לזה חשבון מדוע הדבר הזה נעשה באופן כזה.
וכתוב בזוהר הקדוש:
אמר רבי יהודה,
הווה יציבנה כמד רבי שמעון בן אוחי,
והבה קרן, הייתי קורא את הפסוק, כל צופייך נשאו, כל יחדיו ירננו.
מן אילן כל צופייך.
צופייך אילן דמצפין, מתי ירחם הקדוש ברוך הוא עלינו למבנה ביתה.
נשאו כל,
יישאו כל מבעלה,
כל צופייך עומדים לצפות
על מה זה נשאו לשון עבר,
צריך להיות יישאו,
מקשה רבי יהודה לרבי שבעון מנוחי,
אלא כל ברנש וברנש,
דבכה וערים כלה על חורבן בית הזה קדושי בריכו,
זכה למד כתיב לבטר אחי יחדיו ירננו,
כל צופייך נשאו לשון עבר,
אז הם יזכו על העתיד יחדיו ירננו.
ביישובה, בחדוותה, בשוב השם ציון.
בשוב השם ציון?
אבל אלה נאמר בשוב השם אל ציון.
מהי בשוב השם ציון?
העריך שם שציון ושכינתה כולה חדה היא.
בא גאון עוזב את תפארתנו בעל הבן איש חי ומוסיף.
אומר אלה שקמים בתיקון חצות
ומרימים כל העם
ומצערים אחרבם את המקדש ומצפים לגאולה,
צופייך,
מצפים לדברים האלה.
יחדיו, אם עם ישראל כולו יהיה מאוחד יחד,
מלוכד יחד, אז באמת ירננו.
באו חכמי החסידות ואומרים:
אתה רוצה לצפות לגאולה?
אחרון מחכמי החסידות, האדמו"ר מחב"ד, זכרו להיות גנב עליכם,
אתה רוצה לצפות לגאולה?
יחד, כלל עם ישראל, לעורר את כולם.
לא כל אחד ואחד ביחידות.
כל צופייך נשאו, כל יחדיו, יחד לצפות לגאולה.
מה הגאול מבין הווה אומר?
כל צופייך, אלה שמצפים
על חורבן וגאולה על הנביאים,
יחדיו הם, כשתהיה הגאולה,
אנחנו והם, אחרי עברנו, היינו.
הפסוק הזה,
הבאנו את הפשט שלו בתנ״ך,
והבאנו את דברי חז"ל עליו,
והבאנו את דברי הצפות עליו,
והבאנו את דברי הזוהר עליו,
והבאנו את דברי בן איש חי עליו,
והבאנו את דברי הגאון מווילנה עליו,
והבאנו את החסידות עליו.
זה המיוחד בשידורים שלנו.
אנחנו לא שייכים לאף אחד ושייכים לכולם.
חבר אני לכל אשר יראוך.
יש הארי הקדוש, מקובלים, זוהר הקדוש,
יש הגאון מבינה,
יש חסידים, יש מתנגדים,
יש לבן איש חי, יש קו החיים, יש משנה ברורה,
יש קצוי שולחן ערוך, יש.
יש שולחן ערוך של אבנו זלמן,
שגאון הוציאות לבתינו לבעל אבן איש חי תמיד מזכיר אותו לטובה.
יש הרבה שיטות בהלכה
ויש הרבה מנהגים בהלכה
אסור לנו, אנחנו, לזלזל בשום מנהג.
אל תיטוש תורת אמך,
מה שנהגו אבותינו ואבותינו, ונמשיך בדבר הזה.
כל עדה,
כל דעה,
לא צריכים לפסוח עליה.
יש פוסקים כך ויש פוסקים כך.
ובשעדה דשמיא אנחנו נביא את כל הדעות שאנחנו יכולים להזכיר אותן,
ואם תהיה הלכה לבדיקו לעם, אז נאמר את ההלכה.
ואם תהיה הלכה עם מחלוקת,
שאין על זה
רק מחלוקת, אלא חילוקי דעות,
אז נאמר אותם, ונאמר אלה נהגו ככה ואלה ינהגו כך.
ואם נראה מנהג שלא נהגו בו אבותינו, נאמר שלא נהגו בו אבותינו.
זה המיוחד שיהיה בשידור הזה,
שכל צופייך, כל אותם שצופים ונשאו כה, שומעים את הקולות או הברקים האלה בשידורים,
אז ידעו יחדיו.
אנחנו לא נאמר שכולם ינהגו כמו מנהג זה וכמו מנהג זה,
אלא אם כן הדברים יהיו לא מלובלים ולא כתובים,
ואם יצטרכו להכריע, אז יכריעו כמו שכולם מכריעים.
בירושלמי מקפיד מאוד:
אל תיטוש תורת אמך.
הזכרנו את מנצפח.
מנצפח, אומרים חז"ל, צופים אמרו.
מה קשה הגמרא?
יעלה על הדעת,
צופים, נביאים,
יחדשו משהו?
ייקחו את הממה הסתומה ויפתחו אותה טיפה וישימו אותה באמצע?
יעלה על הדעת שנביאים ישנו משהו מתורת משה רבנו?
היעלה על הדעת
שהצופים, עם כל הגדלות שהם נביאים,
ייקחו את המ״ם ויגידו כאן תהיה ושם תהיה?
ואיפה הלך המשה מסיני?
ואיפה מ״ם שבהלכות בנס היו עומדים?
אז הצופים יכולים לחדש הלכה?
יכולים לפתוח פתח כלשהו במ״ם?
יכולים לקבוע איפה יהיה המ״ם?
אז הגמרא אומרת, חס וחלילה,
צופים יכולים לחדש?
משה קיבל תורה משנא וממשלה לישוע וישוע זקנים עד הדור הזה.
ולא משנים כלשהו מדברי חז"ל ולא משנים כלשהו מדברי משה רבנו עליו השלום.
התורה ניתנה שלמה מן השמיים.
אבל הצופים לא חידשו.
ידעו שמם פתוחה באמצע ומם סתומה בסוף.
שכחו.
מרב הצהרות, שכחו.
באו הצופים ואמרו להם,
באו הנביאים ואמרו להם,
דעו לכם, כך היה בזמן מושע רבנו,
המימה פתוחה הייתה באמצע, המימה פתומה בסוף.
לא חידשו.
לקחת תורה ולחתוך ממנה טיפה כלשהי?
האם יעלה על הדעת שצופים בדור שלנו? אין צופים, אין נביאים.
אם יהיו נביאים, אתם יודעים מה שאומרים חז"ל,
שביום שנחרה בית המקדש לימין ניתנה הנבואה,
רק לשוטים.
יבואו הרפורמים ורוצים לעקור משהו,
פתח כלשהו במם למרמי המשרה?
יבואו הרפורמים ללעוג ולזלזל ולהפוך את התורה לליצנות?
לבוא הרפורמים ולעשות להם דת חדשה?
יבואו הרפורמים ויכניסו מדלת אחת אישה
עם חותמת גויה, מדלת שנייה עם חותמת יהודייה?
ויעשו משחקים מהתורה?
הצופים, הנביאים, לא יכולים לשנות ולא לעשות כלשהו בתורה.
והתורה שניתנה לנו עד הדור הזה,
ברוך הוא, ממשיכים בה: משה קיבל תורה, משנא ממשרד ישוע, הלאה, הלאה, עד הדור שלנו.
כל זה נשארשרת עד משה רבנו.
אז לברך אותם?
אני מברך אותם.
שהקדוש ברוך הוא יפתח ליבם בתורתו, אהבותו ויראתו,
ויחזור בתשובה שלמה,
ונזכה שכולם יחזרו, ואז נצטרך לדעת מי מותר להיכנס בקהל, מי אסור להיכנס בקהל,
אבל אם נזכה שיבוא אליהו נביא, הוא יקבע את כל הדברים האלה כולם.
כל צופייך,
ברוך השם, היום צופים ורואים ושומעים.
האם אלה שצופים,
אלה ששומעים,
יוצאים ידי חובה
של קביעת עתים לתורה?
מה?
האדם כאימוד בועל, לא ישב על כורסיו ויסתכל על הטלוויזיה, אדם יסתכל על משהו.
למשל,
מרן כתב,
וכך נפסק הלכה בכף החיים וגם בבן אש חי,
וכך משמע בבית יוסף.
אם יש תשעה במקום הזה והעשירי נמצא מעבר לפתח,
הוא לא מצטרף.
ואנחנו לא מצטרפים אתו.
אבל אם יש עשרה,
שכינתה שעריה,
אז היהודי שנמצא במקום רחוק,
אז מצרף, יכול להגיד "אמן", "קדושה", "קדיש", "ברכו", הכול יכול.
אז נשאלה שאלה,
אלה שנמצאים וצופים ורואים אותנו מרחוק, אלה שמאזינים לרדיו,
בשידור חי,
ישמעו "קדושה",
"קדיש",
"אמן", "ברכו",
יענו או לא יענו?
זה נקרא בריכה לבטלה, "אמן" לטומאה או לא?
אומר מרן,
מה שאנחנו אומרים, אם יש עשרה, מי שנמצא בחוץ יכול להצטרף
באופן שאין עבודה זרה ואין גוי ואין דבר טמא באמצע שחוצץ בינינו לבינו,
אבל אם יש דבר טמא באמצע שחוצץ בינינו לבינו,
אז זה חוצץ.
ומי שנמצא מעבר לכביש, אם באמצע אין פחת זבל ואין, כמו שאמרנו, דברים אחרים,
אז יכול לענות.
ואם לא, אסור לו לענות, האמן איתו מה, והברכה לא ברכה,
ולא יכול להגיד ברכו, ולא יכול לעשות שום דבר.
אבל אתם המאזינים, אתם הצופים, יכולים בגמרא שיעור,
כמו שפה נאמר רבי חניה בן אקשיאה,
אז גם אתם, יש לכם עשרה, תגידו רבי חניה בן אקשיאה.
אתם תשאלו, הרי לפי מה שאמרנו פה,
קדיש וקדושה לברכו, זה לא מצטרף ולא יכולים לענות, אז איך בדברי תורה כן?
דברי תורה שונים.
למה?
הרמב"ם כותב
מי שלא לימדו אביו.
אבא שלו חייב ללמד לו תורה.
(לקחת אותו מקטנותו, להכניס אותו למקום דתי, ירשמים, ללמוד לחנך אותו תורה מקטנותו?
לאמר יגדל ויהיה לו שכל?
לגמר הגן קרוב והבית ספר קרוב יגדל, אני אלמד לו תורה?
לא, תיקח את הילד אחד, תיקח אותו למקום הכי טוב,
תחנך אותו במקום הכי טוב.
לא לימד אותו אביו תורה.
אז האדם חייב ללמוד לעצמו שנאמר ולמדתם אותם וזוצמדתם לעשותם.
למה הרמב״ם לא לקח פסוק אחר שמיד נזכיר אותו ואגיד לבוא יומם ולילה?
הרמב״ם כותב,
אומר הרמב״ם, כל איש ישראל חיה בתלמוד תורה,
בן עני, בן עשיר,
בן שלם בגופו, בן בעל ייסורים,
בן בחור, בן שהיה זקן גדול,
שתשש כוחו,
אפילו יעני המתפרס מן הצדקה מחזר על הפתחים בעל אישה ובנים חייב לקבוע זמן ללמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והקיתי בו יומם ולילה".
זה פסוק.
מה הוא צריך לקחת לי פסוק אחר? נכון.
הפסוק השני,
כיוון שזה פסוק אני צריך לקבוע אותו בתוך כתב:
"ויקרא משה
אל כל ישראל ויאמר עליהם
שמע ישראל את החוקים, את המשפטים,
אשר אנוכי דובר באוזנכם היום,
ולמדתם אתם ושמרתם לעשותם.
תלמד ותשמר לעשות.
למה הרב אביב הביא פסוק אחר? מה צריך לראות פסוקים?
בין עני ובין עשיר, כולם צריכים ללמוד תורה.
אדם לא יכול לפתור את עצמו מלימוד תורה.
בא לשולחן ערוך,
שולחן ערוך אני מדבר, לא מן הגיל,
פסק הלכה,
אומר בשולחן ערוך,
אחר שיצא מבית הכנסת, כלומר בבוקר,
ילך לבית המדרש
ויקבע עת ללמוד תורה.
שולחן ערוך.
וצריך שאותו עת יהיה קבוע,
שלא יעברנו אם הוא סבור להרוויח הרבה.
קבוע עתים לתורה בבוקר.
טוב, יגיע לדעת, בסדר, אני אקבע עתים לתורה בבוקר,
אני אקח את חוק לישראל שמסודר על פי הערי הקדוש,
את עתיד החובה. הנה, קדמת שולחן ערוך, בבוקר, גמרתי, למדתי.
בא שולחן ערוך עוד פעם ואומר לנו, בסימן רל"ח:
צריך להיזהר בלימוד הלילה יותר מלימוד היום והמבטלו עונשו מרובה.
נו, אז רוצים איתנו ללמוד גם בלילה.
בסדר.
ואם יש לו חוק קבוע ללמוד
כך וכך ונטרד ולא למד, אז ישנים אותו בלילה או למחר, חוב.
אז גם בלילה צריכים ללמוד.
טוב, בא שבת, בא מנוחה, לך נישן, נאכל, אשתה, נישן.
בא שולחן ערוך, כותב,
חייב אדם ללמוד לקבוע עתים בתורה בשבת.
בא רמב"ם, מוסיף, ככה לחג מותו, הרמב"ם גם כן, לחג מותו,
תלמידי חכמים ילמדו תורה,
אבל יכולים לישון.
עמי הארץ, בעלי בתים שלא למדו תורה כל השבוע,
אז בשבת איכנו קצת וישנו קצת וילמדו הרבה.
אבל בשבת גם צריכים ללמוד תורה.
אולי נעשה קצת ככה, הפסיקה קטנה.
אנחנו אומרים בתפילה, ביעלה ויבוא,
כולנו אומרים את הנוסח הזה, אין שינוי בזה:
"אחלה רחם בו עליה לו הושענו, זכרנו ה' אלוקינו בו לטובה, הפקודנו בו לברכה, בו הושענו בו לחיים טובים".
אומר הרמב"ם
שאדם צריך לחלק את הסביב ארבע השעות שלו,
שליש, שליש, שליש.
שמונה שעות ללמוד תורה,
שמונה שעות לעבוד, לא להכניס כרטיס ולהוציא,
לעבוד!
לא לדפוק כרטיס כמו שאומרים היום,
עוד שמונה שעות נוכל ונשתה ויהיה שם,
וזה נרמז.
זוכרנו השם אלוקינו בו, בו זה ב׳-ו׳,
שמונה.
לטובה, אין טוב אלא תורה. תלמד שמונה שעות תורה.
ופקודנו בו לברכה.
העבודה שיעבוד, יהיה לו בו ברכה,
פרנסה טובה.
ושהיינו פה שוב פעם שמונה שעות, החיים טובים, ימיכל, ישתה וישן.
אז זה הסדר היום שהרמב״ם מסדר לנו.
אנחנו עושים ככה?
עושים את הדבר הזה?
אז אומרים לי, טוב, שמונה שעות לא עובדים, עובדים שש שעות, ארבע שעות.
נגיד ארבע שעות.
ארבע שעות עם התורה.
מה לומדים?
אומר רבינו זלמן בשולחן הערוך שלו,
הרמב״ם כתב, להתחיל ללמוד תנ"ך,
וכך לעבור למדרש ולגמרות,
כך פסק שולחן ערוך.
אבל רבי לוזרמן כותב את זה בצורה יותר בהירה.
חייב ללמוד
כל ההלכות הפסוקות של כל התורה כולה.
זה חיוב לקבוע את תאום התורה.
ודאי, ללמוד זוהר זה טוב, ללמוד משנה זה טוב, ללמוד תהילים זה טוב, ללמוד גמרא זה טוב, ודאי.
אבל איפה ההלכה?
איפה ההלכות?
יותר מזה,
כותב הלאה,
ולימוד הלכות קודם לכל הלימודים ועם הטעמים שלהם.
כותב הלאה,
אמרו חכמי האמת
בשאר הגלגולים:
הנשמה של האדם מתגלגלת עד שתקיים כל תרי"ג מצוות.
ואיך אדם יכול לקיים כל תרי"ג מצוות?
במעשה ודיבור ומחשבה.
דיבור ומחשבה זה לימוד הלכות.
בהלכה פסוקה.
ולא לחינם כתוב: כל שונה ההלכות בכל יום,
מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
ללמוד כל הדברים זה חשוב מאוד,
אבל צריך ללמוד הלכות.
יש שני פסוקים:
"והגית בו יומם ולילה".
אני תכף אסביר אם הכוונה של הרמב"ם
"והגית בו יומם ולילה"
זה ו"החיבור, יומם ולילה,
כמו שמשלה הקדוש,
או וו האו, כמו שאומר רבי אושייה, ויגידו בו יומם והלילה או לילה.
האם אדם חייב ללמוד 24 שעות
או אדם חייב ללמוד מה שיכול?
בבוקר קובע את ים התורה, בערב קובע את ים התורה,
קבעתי את ים התורה.
בשולחן ערוך נפסקה ההלכה,
מה שהגמרא מביאה במסכת ברכות
על ברכת התורה.
אנחנו מברכים היום כל יום שלוש פעמי ברכת התורה,
שלוש ברכות ברכת התורה.
איך זה בא לנו?
איך זה בא לנו?
בגמרא כתוב, מה מברך?
אחד אמר בחר בנו, אחד אמר אחריו בנא,
בא אמר רב אמנונה, נותן תורה, זה טוב שבברכות.
אל כך למרין הוא לכל הוא.
נכדב ירננו.
תורה זה מאחדת.
מה, זה יגיד ברכה אשר בחר?
וכל אחד יאמר אחרת,
אמרו חז"ל, ניקח את כל הברכות, נאחל אותן ביחד.
שואלים מצפות,
אדם לוקח
כוס מים לשתות, "ברוך אתה ה' שקור נהיה בדברו" ושותה.
אם באמצע דיברתי דברים בטילים,
אז אני חייב לברך עוד פעם.
רק אנחנו אומרים, ברוך שם, ואז אנחנו חוזרים לברך.
עדו שאל, ולמה אנחנו גומרים לברך ברכות התורה ולא לומדים תורה?
אבל עם הצבועות, חכמי הצרפתים,
ככה מרן כתב אחד וכן ראוי לנהוג,
והצרפתים נהגו לומר פסוקים וברכת כהנים אחרי הברכה.
לא אמרתי,
לא אמרתי את הפסוקים האלה,
או אחרת.
כתוב כך:
"הכותב
דברי תורה אף על פי שאינו קורא צריך לברך".
אדם לוקח עפרון עט, כותב
דברי תורה.
קם בבוקר מוקדם,
רוצה לכתוב
חידושי תורה, דברי תורה,
או להציג משהו.
חייב, קודם כל צריך, לברך.
סעיף אחר,
המהרהר בדברי תורה,
אינו צריך לברך.
כך רמ"ן פוסק.
אומר הגאון מבינה, למה?
למה כשכותב אתה אומר כן צריך לברך,
ולמה כשאתה מהרהר לא צריך לברך?
אומר הגאון מבינה בסוף דבריו,
כתוב: "והגית בו יומם ולילה"
מלשון יהיה לרצון אמירפי ויהיה הגיון לבי. הגיון זה מחשבה.
אז אם אדם לומד תורה בהרהור יוצא ידי חובה,
אז אם לומד תורה בהרהור יוצא ידי חובה,
ועל כן אתה יכול, אתה חייב לברך על הרהור.
אז הגאון בא ללמד אותנו ללמוד קביעת עתים לתורה מהברכה של התורה.
ועל כן כתבו הפוסקים,
גם כמו שאמר בן ישחי,
גונלד זוטרן, בעל הבן ישחי,
כתב בן ישחי אדם שמהרהר,
מכיוון שיש מחלוקת בין הפוסקים אז יברך,
והשומע בדברי תורה,
אז מחלוקת בין האחרונים, אומר הבן ישחי, והשומע בתורה,
לאגרע מי כותב,
והכן יכול לברך.
אז אם אדם שומע דברי תורה, אם אדם לקח היום את ההקלטה שלנו,
קם בבוקר, עוד הפעם לחזר את זה, מצא חן בעיניו,
וקם בבוקר, אז תזכור קודם כול, אתה שומע את דברי התורה, אתה שמעת בלילה, קיימת את ההלכה,
כיבדת את עתי עם התורה.
אתה שומע הלאה, אתה עושה את המצווה הלאה גם כן,
ואז עליך, אתה שומע תורה, אתה צריך לברך.
אז חיברו את שניהם ביחד.
השמיעת דברי תורה זה מועיל. לא רק זה,
רמ"א כותב,
וזה בשנה ערוכה בפרקי אבות:
ההולך,
שכר עריכה בידו. הולך.
אדם הולך לבית המדרש, לא מבין,
לא מבין שום דבר,
אז שכר עריכה בידו.
איזה שכר שהוא בא ולומד תורה, שומע תורה,
ואם שהוא מבין, אז עוד יותר טוב.
כתוב בשולחן ערוך,
בסופו, בברכת הברכות,
מה הדין
אם הפסיק מללמוד
ונתעסק בעסקיו?
אדם קם בבוקר, התפלל לנצח חמה,
למד חוקר ישראל,
למד הלכה,
למד,
הלך לעבודה,
התפרנס,
ועובד בנאמנות כדין וכדת.
בצהריים חוזר, אחר הצהריים חוזר, רוצה ללמוד.
שואלים בצופות, אם אדם, ברחתי שהכל נהיה בדברו על הכוס,
והלכתי החוצה,
וחזרתי, אני צריך לברך עוד פעם,
הסחתי את דעתי, הלכתי לעבודה, אני חייב לברך עוד פעם.
אז מה אני עושה בתורה?
הרי אסור לאדם ללמוד דברי תורה בלי ברכה.
ואיך כתב השולחן הראשון, כל כך בחומרה גדולה,
ברכות התורה הן חשובות, וצריך להיזהר בהן מאוד.
אז נברך.
חוטאים מהעבודה בערב, אבל נברך.
נמרין לו כאילו, שלוש ברכות.
מי עושה את זה? אנחנו לא עושים את זה.
כותב בשולחן ערוך,
ואם הפסיק ללמוד ומתעסק בעסקיו,
כיוון שדעתו לחזור וללמוד, לה והפסק.
והוא הדין, מרחץ, בית-כיסא, לה והפסק.
למה להביא הפסק?
שני, לא נכנסים לבין אלוהיות,
חוץ מכבוד המקום הזה, חוץ מכבוד הקהל.
לא נכנסים, היתה יוצאת, והדין חייב לברך.
אלה אל-חומרה נוהגים בלי ברכה או בלי גושי מלכות.
כאן אתה עושה הפסקה גדולה, נכנס אלוהיות, אתה לא ללמד תורה.
עד למה לא מברכים בצהריים ובערב על תורה?
כמו שברכים על אוכל.
מצפות כמו שברכים על הסוכה.
אכלת בבוקר בסוכה, ברכת על הסוכה,
ואתה יוצא מהסוכה, ולך העבודה, ואתה חוזר,
ואתה ברח,
ומארחים בשבע הסוכה.
באמת יש משמש כן צריך לברך?
אבל מר"ן פסק שלא לברך.
אז בעניין שינה,
מרחת, בית כיסא,
כתוב בבית יוסף,
אדם הולך לישון.
אנחנו לא בהמות,
בהמות בררי הלב.
אנחנו בני אדם,
אנחנו נציר הכתוב של הקדוש ברוך הוא?
אנחנו בני אברהם, יצוחק ויעקב, עם נשמה?
לא הולכים, ישנים כמו פגרים מתים.
אנחנו ישנים עם דברי תורה, עם קריאת שמע,
וצריך לשום צד ימין, צד שמאל,
ולראשון ככה או לראשון ככה, יש הלכות בשינה גם כן.
עדיין נכנסנו לנוחיות.
איך לקנע, ביד ימין, ביד שמאל,
להרהר תורה, אסור להרהר תורה.
גם אנוכיות זה תורה, אתה לא מראה תורה, אתה מקיים את המצווה,
אתה לא מפסיק.
מה עושים עם העסקים?
המחלוקת כך:
האם חיוב על האדם ללמוד 24 שעות תורה?
רק צריך פרנסה, אז הוא עובד.
צריך אנוכיות?
הולך.
צריך לישון? ישן.
בתורה אתה תלמד תורה.
אתה צריך 24 שעות להיות בתורה,
והגיד, תבוא יומה וואלה, למה? פשט.
מותר לך לאכול,
מותר לך לאכול, אבל השם יחוק ת'ברוך הוא שכינתה.
מותר לך לישון, מותר לך הכול.
ההפסק שאתה עושה זה הפסק בין תורה לתורה.
עוד נאמר לא,
אתה חייב לקבוע אותי עם התורה.
אתה קובע בבוקר ואתה קובע בערב,
בבוקר אתה קובע אחרי התפילה, ובערב אתה קובע במחל הערבית, ואחרי זה, כי היום תקבוע אותי עם התורה.
במשך היום אני חושבי, אעשה מה שאני רוצה.
התבטל.
התבטל.
זו המחלוקת.
מי שאומר, והגית בו יומם, ואה, לילה, ואה, ואה, חיבור,
אתה חייב ללמוד את סביב ארבע שעות תורה,
ומכיוון שאתה חייב ללמוד את סביב ארבע שעות תורה,
אז אם הפסקת באמצע לעבודה,
זה הפסקת עד לחזור,
כמו שנהיה חברים, שנוזל חוזר ומברך.
אבל אותה דעה שאומרת שצריך לברך,
היא חושבת, אתה חייב ללמוד רק בוקר וערב,
וברגע שהפסקת, אתה חייב לחזור.
בני ישיבות,
בני ישיבות זה,
מה שיש לנו היום זה עידית דעידית.
יושבים ושוקדים ולומדים תורה.
בעצם מפסיקים ללכת לאכול ארוחת צהריים.
אז אני מכיר ישיבות,
אני מכיר פה ישיבה אחת שמדריך אותם לכך שבאמצע ארוחת צהריים, גם כרגיל דברי תורה,
גם כרגיל דברי תורה,
אני אומר, תנו להם בני המנוחה,
אוכלים, תן להם לאכול בשקט. לא, גם כן, תורה באמצע.
הוא צריך לגמור את החשש מהר-מהר, לגמור, ללמוד.
טוב, אז אלה ודאי שלא צריכים לברך, ועוד פעם אחר דברי תורה, אחרי שאכלו.
אבל שאר אחרים שיכולים לאכול,
אז הם צריכים לדעת, אנחנו עושים הפסקה ועובדים,
הפסקה ואוכלים.
אומר התורה זהב, זה הפשט על שולחן ערוך.
אם הפסיק בללמוד
ונתעסק בהעסקיו
כבר שדעתו לחזור וללמוד, זה לא נקרא הפסק.
הרי אתה, ברגע שאתה מפסיק, אתה חושב ללמוד הלאה.
אתה מבאר את הפסוק "והגית בו יומם ולילה" כל הזמן.
אז ממילא זה לא הפסק.
אבל אם תבער אחרת, אז זה בעיה.
לכן הרמב״ם הביא שני פסוקים.
הביא פסוק "והגית בו יומם ולילה",
והביא פסוק שני,
יאמר, אדם בסדר, הגית בו יומם ולילה, זה נלמד.
להיחנך ה' ביום צרה 25 פעם, אז כל הזמן אני אחזור לך על זה,
אלמד את זה, לא.
ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם.
תלמד את החוקים ואת המשפטים, לדעת מה מותר לך ומה אסור לך.
דבר ראשון, צריך לדעת מה מותר ומה אסור.
כשבאים אצלי בעלי תשובה, שואלים אותי מה ללמוד, גמרא זו, גמרא זו, שואלים הרבה שאלות.
אני אומר להם, קודם כול, תלמדו, שולחן ערוך,
בלי שהוא מפרש, מי יתגבר כארי עד יום פורים,
עד ברכה, עד, למד לפחות אורחים.
ואחר כך תבוא לשאול שאלות.
אחר כך תלמד מפרשים, למה?
אם יתחיל בעל תשובה ללמוד מפרשים,
אז ישקיע את ראשו ורובו, יצרה, יאמר, אתה רוצה? תלמד.
תלמד עם המגן אברהם, ועם תורי זהב, ועם ועם ועם,
ויהיה בית זמנו בסעיף ראשון ובסעיף השני,
ויטול אדם שלא כדין ויאכל שלא כדין ובשבת יחלל,
לא, קודם כל תלמד את הכל. ועוד דבר,
שתדע איפה כתוב, איפה תמצא את השאלה.
כתוב על שולחן ערוך:
"נשים מברכות ברכת התורה". סעיף מיוחד.
כל כך מעריכים את הנשים? ודאי, אשתך, אנחנו מעריכים את הנשים.
יש לנו כבוד גדול לנשים, אנחנו.
מה השאלה?
נשים, איך ברכו, או שקדישנו, או שבחרפנו,
ודאי אשר בחר באנו, ודאי אשר קידישנו,
ולהם יש זכויות יותר מאשר לנו.
למה?
יש להם זכות,
אם הם שולחים את הגברים ללמוד תורה,
מורידים לנו חצי.
את החצי הזה נותנים על החשבון שלהם.
שולחים את הבנים ללמוד תורה, מקבלים עוד חצי.
הלאה.
אמרתי פעם, דרך מליצה כתוב: אם הבנים שמחה,
אם לאישה יש לה שני בנים,
יותר, אני אומר, לפחות שני בנים,
היא שמחה. למה?
אם אין לה בנים, היא ובעלה,
בעלה לומד תורה, חצי, לא חצי לה,
בשביל זכיות, אין לזה שום חשיבות.
אבל אם יש לה שני בנים,
לוקחת חצי מהבן הזה, וחצי מהבן הזה,
וחצי מבעלה,
יש לה עכשיו אחד וחצי,
ובעלה יש לה רק חצי.
נו, לכן היא שמחה.
לכן היא שמחה.
ויש לי, אני יותר ממך, אני ארגן לי אחד וחצי, ולך יש לי רק חצי.
אבל מה?
אם אדם הולך לומד תורה בשמחה,
אומר הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה? תלמד צורה בשמחה, אני אשלם לך גם כן חצי.
אני אוסיף לך.
האשה אומרת, חצי שתצאתי לו, מגיע לי גם כן חצי ממנו.
אז יש לה חלק ללמוד תורה.
דבר שני,
אומר מרן,
נשים חייבות ללמוד הלכות שהן חייבות בהן.
היום אנשים יודעים מה זה דיני הטמנה באורח חיים?
האישה עושה את החמים, שם את החמים, מה זה?
אז הלכות הטמנה האישה צריכה לדעת,
הלכות שהייה האישה צריכה לדעת.
איזה הלכות כל כך...
ואם אדם נוהג כדעת הבן איש חי לפחות שבערב שבת הוא ייקח את החמין וישים אותו,
יעשה איזה עבודה קטנה כלשהי ויאמר לכבוד שבת,
אה, זה דבר טוב.
אבל דיני שהייה, דיני הטמנה,
זה שולחן ארוך.
דיני מליחה, דיני דם, דיני מלאכות, זה שולחן ארוך.
כל זה השאלה צריכה להתבקיע בהם,
אכול בשר וחלב.
הבעל מבשל,
הבעל יודע איזה כלי, מה כלי, בין עמו, בין עמו, וזה עוגה, לעשרות, מה מותר, מה אסור, ונחלה, אישה צריכה לדעת.
מברכת.
מברכת.
גם היא מברכת את ברכת התורה.
מוריי ורבותיי,
אילו רצינו לדבר פוליטיקה, יש לנו בשבוע הזה בפרשה,
או כמה פוליטיקה, אבל אנחנו אמרנו שלא נדבר.
אבל כתוב כך:
מה טובו אוהליך, יעקב,
משכנותיך ישראל.
אומרים חז"ל:
ויהפוך לך השם את הקללה לברכה.
למה לא כתוב:
ויהפוך לך השם את הקללות לברכות?
קללה לברכה?
אומרים חז"ל: קללה הזאת נהפכה לברכה.
רק
בלעם רוצה להגיד,
לך לשון חז"ל?
הכי טוב.
אומר בלעם:
לא יהיו בתי כנסיות,
לא יהיו בתי דרשות
שהם החיים של עם ישראל.
אמר לו ה' נהפוך לך, תגיד מה טובו עליך, יקום במשכנותיך ישראל.
נהפוך.
ואת הפסוק הזה שבלעם אומר אותו,
אנחנו כל בוקר נאמר אותו בכניסה לבית-כנסת.
בלעם.
איך אמר אורחי אמא הקדוש בשבוע הבא הלילה שלו?
הוא אומר, וישם ה' דבר בפי בלעם,
כה תדבר.
מה עשה לו?
איך אפשר, אנחנו נגיד, מטובו הולך, יעקב מותה פה, איך אומר, פה טמא של בלעם.
הוא אומר, מה עשה הקדוש ברוך הוא? לקח צינור פלסטיק,
שם לתוך הפה של בלעם,
וכשיצאה מילים, יצא דרך צינור הפלסטיק, לא נגעה בהחיך שלו,
והיה סימסם דבר בפי בלעם.
ואז יצאה התורה נקייה, בלי שום דבר אחר.
ואנחנו אומרים, מטובו הולך יעקב,
ברכה.
לפסוק הזה נשאל לנו לברכה.
אומר אור חיים הקדוש,
מה טובו עליך.
לפי שיש בישראל כת שקובעים עתים לתורה וכת שעוסקים בה יחד,
בתורה, כי עתיד תקועה,
יש בעלי בתים שקובעים עתים לתורה,
ויש בני ישיבות שלומדים תורה,
והתורה היא סכת כלל עם ישראל,
תורת "צבנה למשה מורשה קהילת יעקב".
התורה לא שלי ולא שלו ולא שלו,
ולא כולם צריכים לפסוק כמוני, כי אני למדתי תורה.
ואסור לבעל הבית להתפאר שאני תורם לבני תורה,
ואסור לבני תורה להתפאר על בעל הבית. אני לומד תורה ואתה לא, צריך יחדיו.
ואסור אדם לומר, אני לומד תורה בישיבה כזו,
אז אני יותר חשוב מאשר ישיבה שנייה. אין דבר כזה.
תורת "בלענו משה מורשה קהילת יעקב"
אומר אורחי עם הקדוש:
"מה טובו עליך או אל ערעי",
זה מי שקובע את עתים לתורה.
"משכנותיך ישראל" זה שלושבים ולומדים תורה בצורה קבועה.
אז זה רצה בלעם לקעקע את זה,
רצה בלעם בין בעור שלא יקבעו את עתים לתורה ולא עם משכנותיך.
ואנחנו כל הזמן אומרים כן לקבע עתים לתורה וכן משכנותיך.
וזהו, ויהפוך השם תקלה לברכה.
דבר נוסף,
בלעם רואה, אומר רש"י, פתחיהם אינם מכוונים.
אינם מכוונים.
זה מול זה, ואומר, אום, מה טובו עליך.
אוהל זה בצד אחר, אוהל זה בצד אחר.
למה לא מכוונים?
למה?
למה שאני לא יודע בצרה של חברי?
פעם היו בתים,
כל אחד גר בדירה,
בחדר, נוחיות בחוץ,
המטבח בחוץ, חצר משותפת.
אם אישה אחת לא יצאה יום אחד לחדר,
מהבית שלה, מהחדר שלה, היא חולה.
אז נכנסים לשכנים, לעזור לה, לטפל בה, לבשל לה, להכין לה אוכל.
היום יש, איך אומרים, פלדלת, ברזל, אה? חומת ברזל.
מסכנה אישה יכולה להיות חולה, לא מרגישה טוב, שיש לי ילדים חולים.
אנחנו עוברים, לא שמים לב, דלת ברזל נוערת בינינו. איפה?
מה טוב עליך, תדאג לאחרים?
איפה לדאוג עם האחרים? מה זה אין פיתחים מכוונים?
הכוונה לא לקנות באחרים,
לשים, אין פיתחים מכוונים, לקנות בהם,
אבל לעזור להם, תעזור להם.
"הראנו ולא עתה,
אשורנו ולא קרוב,
דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל,
ומחת פאתי מואב וקרקל כה בן אשת,
והיה אדום ירושה, והיה ירושה שעיר אויביו,
וישראל עושה חי".
אומר אורחים הקדוש:
יש אראנו ויש אשורנו.
יש גאולה מייד, אחישנה, ויש אשורנו, בעיטה.
יש גאולה שבאה על-ידי חכמי ישראל שעומדים ועוררים את הגאולה.
יש גאולה שבאה על-ידי מצוות שהעם ישראל עושה.
אז זה אראנו, זה אחישנה,
ויש בעיטה. מי ידע מה זה בעיטה?
אומר אור החיים הקדוש, כאן ומקום אחר.
יש, אמרנו, בעיטה ויש אחישנה, ויש.
אנחנו יכולים לבקש מהקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
את הבעיטה אחישנה.
את הבעיטה, מה שקבעת הזמן, תחיש.
איך אפשר? קבעתי זמן, איך אני אחיש?
איך אני אחיש?
איך אני אחיש?
ממצרים כתוב 400 שנה,
והשם עשה חשבון, חשבון, חשבון,
הוציאו אותנו לפני כן.
חשב תקד הוא יוציא אותנו.
לכבוד ברכו, אנחנו לא צריכים ללמד אותו איך לעשות.
הוא יכול לעשות בעיטה אחי שנה.
אבל עוד דבר,
אנחנו הלילה יכולים להגיד לבורא עולם
סניגוריה על עם ישראל.
בעיטה,
בעיטה פירושו של דבר קבענו עיתים לתורה,
שואלים את האדם, קבעת עיתים לתורה?
הנה ברוך השם קמה אנשים,
קובעים את אימא תורה, בעיטה עשינו עכשיו,
קבלנו את אימא תורה, אם בעיטה, אז אה חישל נא.
יהי רצון שנזכה שהקדוש ברוך הוא יקרא אותו בגולה שלמה ומהר.
ואני רוצה לברך את כל הקהל, את כל הקהל הקדוש הזה,
הם ובניהם ונשיהם וכל אשר להם.
אלה הנמצאים כאן ואלה שרואים ואלה השומעים,
השלך ברוך הוא יאריך עמכם בטוב,
זודכם בנעימים,
תהיה לכם השם פרנסה טובה,
וערכה והצלחה בכל מעשי ידיכם,
וזכו לגדל ביניכם תורה וראת שמיים,
ונזכה ואני זאת בריתי ובא לציון גואל במהרה בימינו, אמן. אמן. חזק וברוך לבריא ולרבנו הראשון לציון, תחשב זו הבאנו לאהבה ולראה אותו,
וחזק וברוך לחיים טובים ולשלום.
נשיר כוח סופייך
פי התזמורת ובלת.
בכבוד.
