יש מי שאומר,
בליל שבת
בדיקים נרות, ועד האל, לאכול, אוכלים,
שיהיה אור.
אם אין אור, אז זה דבר לא טוב.
אבל ביום הכיפורים לא צריך אור, לא אוכלים, בשביל מה צריך נרות?
אבל יש מי שאומר, הקדוש השם המכובד,
ביום הכיפורים יש לו את המעלה של החשיבות שלו.
אז אלה שפוסקים כמו הרמב״ם לא מברכים,
אנחנו מברכים.
הרב אומר, לא רק שמברכים,
למשל השנה שיאכול בשבת,
הולכים להדליק נר של שבת ויום הכיפורים.
והרב אומר שהמנהג שלהם וגן המנהג שלנו,
שכל לילה שיש בו קידוש ואומרים בו שחיינו,
נשאר כמדלקן לראות שבת ואת הנרות שלהם,
אבל גם כמברכת שחיינו.
אז כל פעם לא אכפת לנו, בסוכות, מחמת תברך שעיין,
בפסח תברך, בשבועות תברך.
אבל כאן, אם היא מברכת,
אז קיבלה עליה יום הכיפורים.
לפני שהיא מברכת,
לפני שהיא מדליקה נרות,
היא עליה לחרוץ נעליים,
לרבוש נעלי גומי.
ואז, אחרי שהוא ירחק, אמרנו, לא יכולה לא לאכול, לא לשתות, לא לעשות שום דבר.
כלומר, היא קיבלה עליה את התוספת של יום הכיפורים.
גם אנשים חייבים לקבל תוספת יום הכיפורים.
אם בדרך כלל פעמים בשבת מחפשים קולות להקל,
אבל בכיפור יש חיוב דאורייתא להוסיף מחול על הקודש. אומר הרמב״ם, כתוב מערב עד ערב, לא כתוב מעשירי לחודש,
אלא בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב,
כי זה עדיין ערב,
אז אתה תדין את השדים ותקווה עליך את תוספת שבת.
אז תוספת שבת ויום הכיפורים.
והשנה שחל שני ימים, שבת ויום הכיפורים ביחד,
אז התוספת היא בצורה טובה.
אבל יש מקומות
שמוכרים את ה"קנדרה",
ולוקח הרבה זמן עד שגומרים למכור.
ואם יש להם שבעה ספרי תורות, מוצאים את כל שבעה ספרי תורות, והוא לקח הרבה זמן.
אז האדם לא יחכה, או שהוא יגיד, אני מקבל עליי את תוספת יום הכיפורים,
או יש לשם איחוד
בסידור שלנו שכתוב,
אני מקבל עליי את תוספת יום הכיפורים,
או האדם הזה יעוד ויגיד שחיינו, יברך שחיינו,
מוקדם, כשעוד השבש נמצא.
לא צריך שימו טרה, לא צריך לקנות שום דבר
לברך, אבל אחר כך לא יכול לברך פעם שנייה כשהחזן מברך
יהי רצון שיהיה לנו שנה טובה, זוים, דיבה וחתימה טובה.
אף פרי ויכלי ויכלי ויכלי ויכלי וכשאף צום מקי די־נָהּשָׂ וּשָּׁׂביוֹמִּ גִדִּ�ּעְשָׁבּ וּחָּלֶהֶׂ וַחָכַכְּּהֵ אַפֶּלְֵאֵכשֶָׁׁמִּינְכִי �ithיַנֶּהַ כלִִש'ׁבְאּנְָםִ אֶַפְלִן וַכִֻאֵנֵֹי ו�
