בגמרא כתוב שחמישה דברים קשים אירעו בתושעה באב.
יותר קשה מאשר היה בי"ז בדמוז.
אבל עתיד לבוא זה אחרת.
כתוב
הגדיר השם לעשות עמנו היינו שמחים.
אומרים אומות העולם הגדיר השם לעשות עם אלה.
אלה זה רשון זלזול.
גויים אומרים, איך גדיל לעשות עם אלה?
אנחנו לא גדיל לעשות עמנו,
עמנו זה חברות יותר.
אה, אז היינו שמחים.
אז הרב אומר,
הזורעים בדמעה בריוני יקצרו.
הלוך ילכו בחול נשמח לחזרה, בוא יבוא על אב עתיד להיות יום טוב, עתיד להיות חג.
ויש עוד פירוש,
אדם בא ומבקשים ממנו כסף בעצם דקה.
הוא אומר, טוב, טוב, תבוא מחר, נותן לך.
נותן,
מחר נותן.
יש אחד, הוא אומר, באים אצלו בכס דקה, הוא אומר, טוב, אני אבוא אליך מחר.
אני אבוא כמה צריך כסף, אם אני יכול לתת יותר, אני אבוא ואתן לך.
הלוך ולך ובכה, הוא אומר, אין לי כסף,
יש לי בס הכנסה, יש לי מערכת מוסף,
ונותן.
אז אומרים לו בשמיים, נעשה משך הזרה. מה נתת? שקל, תקבל שקל.
אבל בוא יבוא בריניים, ובא אדם נותן, כמה צריך כסף,
כמה צריך צדקה, כמה זה... נותן בשמחה נושא אלומותיו. למה?
כתוב זרעו לצדקה.
השם לוקח את השקל שלו, זורע את זה באדמה,
וצומח שיבולת, לא צומח חיטה אחת, שיבולת שלמה.
אז לכן, אם אתה נותן את זה בשמחה ובצום לבב,
אז זה יהיה חשוב מאוד.
האם בוכה, שים משך הזרה,
ייתנו לו רק את הדבר הזה כולו.
אבל אנחנו נדבר על דבר אחר.
זאת אומרת, אנחנו היום, כשבאים לבית כנסת בערב תעביה, הולכים בצער,
בבכי,
מלוא עתיד בוא יבוא ברנא.
עתידים אנחנו שיבילם את המקדש ועגלת ברכרי ובאמר,
אנחנו נלך ברנא ובשמחה,
בתום לבב וכן ינתנו ונאמר, אמן.
וכהנא ברחשיה אומר, רצה החדות לזכות את ישראל,
לפיכך הרבה להם דברי המצוות שנאמר.
