בניין, אם הוא לא הכרחי,
כלומר הוא תהליך להרחיב את האטמוסטם,
אז לא עושים את זה מראש חודש והלאה.
אבל אם הוא מוכרח, התחיל לבנות, והוא רוצה לגמור או התחיל לבנות לפני ראש חודש,
והפועלים מתעצלים ובעל הבית לא דחק אותם ולא הצליח,
אז הוא לא חייב להפסיק, אלא יכול להמשיך הלאה.
ואם יש עבודות שלא עושים אותן בתוך שבוע,
אבל אם הקבלן אומר, אני רוצה לעבוד, אני הבאתי פה, אני רוצה לעבוד.
אם יכול לפייס אותו בסכום מסוים,
נפייס אותו, אם לא, שיעבוד הקבלן.
כל זה מדובר בחוץ לארץ.
אבל בארץ ישראל, לבנות בית בארץ ישראל זה מצווה.
אז בארץ ישראל מותר לבנות ומותר לעשות את הכול. כמו שכתב אחר כך שבבית כנסת מותר לבנות ומותר לעשות את הכול.
היו הסיידים בעיר העתיקה,
היו הרבה חלקי כנסת בעיר העתיקה,
רק עכשיו נחרבו ונשארו מעט.
אז היו הסיידים לא עובדים,
מן החודש והלאה לא היו עובדים.
היו הסיידים עושים ביניהם גורל,
כל אחד, איזה בית כנסת הוא מסייד
בשבוע שחר בעוד שעה באב.
אז הם עושים גורל, זהו, ככה זה לוקח, ככה כל אחד לוקח את בית כנסת. למה?
היה שם בית כנסת גדולים, כזה קטנים,
היה, היה הרבה סוגים.
אז כדי שלא יילחמו, היו עושים מזה.
וגם היה פעם, בשנה היו
הגבאים והרבנים יושבים, עושים, בוחרים ועד לחלק כסף לעניים.
היו עושים.
והיה עשיר אחד, אף פעם לא היו בוחרים בו.
היה מתרגז.
היה אומר: למה? מה? למה אני לא? למה לא בוחרים בי?
אז אמרו לו: אנחנו היינו בבית שלך,
מתי יש לך כיסא רעוע ושולחן רעוע ורהיטים ישנים?
אתה הולך לקדם בגדים ישנים,
יש לו כסף.
הוא אומר, כן, אני רוצה לחנך את הבנים שלי,
מי יודע, העולם יתהפך.
אז אמרו לו, בוא חתם בקלה עניים, עיצומים.
מה תקנה להם אתה?
שולחן עקום, שולחן מתענע.
הוא אמר, כמו שאתה קונה לבנים שלך, לכן אנחנו לא לוקחים אותך.
לעניים אחרים אתה צריך לתת שבע.
על זה אמרו שמאשר שמנה לחמו,
והוא ייתן מעדני מלך.
אשר, הוא אומר, אני לחם ושמן וזעתר זה אוכל שלי.
אבל כשיבוא הזה עני, לא ייתן לו לחם וזעתר.
והוא ייתן,
נותן לו מעדני מלך.
תהיה רצון שנזכה שהכרוכו יהפוך לנו את הימים האלה לימים טובים.
נזכה למעדני מלך.
תמיד יראתו גרמת תמיד.
ולכן, רק אשר אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.
נסיגי החרבה להם, תורה המזוות שלי נאמר.
