קדש ורחץ,
ככה אומרים,
קרפץ יחץ,
מגיד רוחצה.
למה לא אומרים מגיד ורחץ?
התחלת קדש ורחץ,
הפשט הוא שזה חרוזים,
קדש ורחץ, קרפץ יחץ.
אבל יש כאן רמז אחר.
ביחד, ברוחץ הראשון אין ה',
ברוחצה יש ה'.
אבל באורחת הראשון אתה נוטה ידיים בלי שם השם, לא מברך.
באורחת השני, היא רחצה, ישהה, שם אתה מברך.
למה?
מהדין כל דבר שטיבולו במשקעה צריך נטילה ולא ברכה.
זאת אומרת,
אם אדם לוקח למשל
קוסמיץ
ורוצה להכניס לפנים ביסקוויץ ולאכול,
מטבט את ביסקוויץ בתוך קוסמיץ,
אתה צריך קודם כול לוצא אדם בלי ברכה.
ועל כן אומרים דרך בדיחותה,
בליל פתח כשמטבלים בכרפש,
אומר הבן, מה נשתנה? למה כל השנה כולה אתה לא שומר על זה? כולם עכשיו אתה נהיית תדליך ואתה מתחיל לשמור על הדבר הזה כולו?
אבל מה, אבר יוחנן כתב כולה,
אמר אם התה חם
ורוצה להטביע לפני מסקווית ולאכול,
אז כולה אומר, מכיוון שמשתמא האדם, לא ייגע במים.
זה חם, לא ייגע.
אבל זה כולה רק כדי להקל על החיים, למה? מהדין.
אם אדם אפילו אוכל במזג או בכביש, גם כן חייב לטול על ידיו ללא ברכה.
ואומר שאבא שלו, על אבא שלו, החכם משה, חמליהו חיים,
היה נזהר מאוד כל השנה כולה והיה מזהיר לכולם ככה לעשות.
אני הייתי פעם אצל האזמונה מבובו,
עשיר גדול ויש לו עושר הרבה.
אז הביאו לי תפוח עץ עם מים, אמרתי לו,
אני לא יכול לאכול את זה.
אז הוא רמז להם להביא לי את המים.
באו ארבעה,
אחת
גיגית של זהב ואחת נפלה של זהב
ואחת מגבת והשני עוד מגבת.
לא ידעתי למה מגבתי השנייה אחר ידעתי.
טוב, אז עשיתי נטילה,
ואז השאלתי איזה חומרה או דין? אמרתי, זה דין.
אני אומר, ולמה כולם לא עושים?
אני לא יודע.
אמרו, כשמאי ביתי עוד מגבת, גם אני אעשה את זה.
כשלהלמיד אותם, גם אני אעשה את הדבר הזה.
אז לכן, אדם כל השנה, גם כן צריך להיזהר בדבר הזה כולו.
וכל הטעם כולו יש כמו המלך תיקן
וכלומר מלך תיקן.
בזמן שכמו המלך תיקן,
נטריית ידיים, יצאה בת קול ואמרה,
אם חכם לרווחה בני אשמח ליבי גם אני.
כל כך שבח על זה.
אלא אם אדם עושה חומרות אשמח ליבי גם אני.
אם חכם לרווחה בני אתה עושה חומרה,
אבל שמיים שמחים בדבר הזה.
ברוך ה' לעולה באמת ולהאמין. להאמין, להאמין.
