בשכר השבט אין מערות זו בשכר, עד אחרי שיעור.
"בזרודה המופסקת נוהגים בביתנו מזמן כדמור לטפל הפת בסוכר,
וכן כתב מטה אפרים במנעד אשכנז.
אך צריך גם כן להביא מלח על השולחן ולטפל הפת במלח,
ונוהגים באשכנז למח.
בגמר הזרודה המופסקת בשיר המערות ביישוב ראשי מצויית ציון,
לכן נזכר במראין אברהם,
שיש טעם למנהג זה, נכון לאומו.
וינאג כי פה עיר ראויה,
לומר מזמור לתמודה ושחרית כמנהג החסידים בבית אל ייקבץ בעיר הקודש,
שתקרב את סיפורים לנורה וימינו.
בליל השנה מטבלים את הפת גם במלח וגם בדבש ובסוכר.
והרב אומר, גם בסעדה המפסקת, טוב לעשות כן.
במלח זה הדבר הכי חשוב.
אחר כך מסוכר.
והרב אומר שגם טוב לומר בסעדה המפסקת
את המזמור שיר מעלות ויישוב השם מישיבת ציון.
רק אדם ייזהר,
כשהוא אמר את הפסוק הזה,
לא יתכוון שזה סעדה מפסקת,
שמתכוון ככה,
אז אחרי בקטר מדוע אם יוצא שוט כוס קפה, כוס תה או מים,
לא יכול לשתות.
אלא אמר, אני אומר את זה כך כתוב,
אומרים את זה בתולדה המפסקת, לא שזה נקרא בתולדה המפסקת.
עכשיו, בבוקר מזמון לתודה.
קורבן תודה הוא קרב שני ימים ולילה אחת.
עכשיו, אם יקריבו קורבן תודה בערב כיפור, לא יכולים לאכור אותו,
או זה יהיה נותר.
אז יש אומרים, אל תאמר,
או הכי טוב, בפסח.
קורבן תודה עם חמץ.
אנחנו אומרים, בפסח אל תגיד ויאמרו לו תודה, זה חמץ.
הרב אומר, לפי הארי הקדוש,
זה לא מדברים על קורבן תודה,
אלא על קורבן תודה שאדם מודה לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה שהקדוש ברוך הוא עושה עימו.
ועל זה אומר, לכן אומרים אותו גם כן בערב יום כיפור.
ואנחנו נמצאים היום במספר ימים לפני יום כיפור
וביום כיפור העבירות של אדם לחברו הוא לא מכפר
העבירות של אדם למקום הוא מכפר
והרב חידה עליו השלום אמר, מישהו כתב
אם אדם לא מבקש הלחם מחברו,
למה עבירות של אדם למקום לא מוחלים לו?
הוא אומר, למה המסכן?
עבר עבירה, לא ביקש מחברו.
אבל עבירות של אדם למקום,
האדם ילחלו לו.
והוא אומר, ויכול להיות,
אם אדם עושה עבירה לחברו,
הוא עושה שתי עבירות.
עבירה שמציירת חברו,
ועבירה נגד מה שאמר הקב"ה.
נמצא שחייב לבקש גם מהקב"ה וגם מחברו,
חייב לבקש את ה...
העיקר הוא שמה שתיקן הרב
לומר בפני כנדרה רבוטטים אכלו אחד לשני וכולם אומרים מאכלנו, זו תחנה טובה.
זה כמו שאנחנו מוחלים, ככה הקדוש ברוך הוא ימחן לנו כל עבורתי אלוהים ונכה אותנו לשנה טובה, סביבה וחתימה טובה.
