מערב עד ערב, תענו את נפשותיכם.
התורה הייתה צריכה לכתוב, בלילה עשירי תעצום.
אז מה הזכיר הקשיחה?
אז אומרים חז"ל, מכאן למדו חז"ל,
כל האוכל בתשיעי,
אוכל ושותה בתשיעי, כאילו טענה תשיעי ועשירי.
הכוונה לאכול, לאכול לחם, עוגה,
לא כמו אותם אנשים ששמים בכיס שלהם צימוקים ושמים חומוס,
הם אוכלים כל היום,
אבל אם צריכים לאכול כל היום, כל היום אוכלים.
אחר כך כשיבואו לאכול סבודה המאפסקת כבר אין לו תאבו לאכול, כבר נסתם לו התאבו שלו ואז יהיה רעב,
זה לא דבר אחד. דבר שני,
יש הבדל בין תשעה ואב לבין יום הכיפורים.
אם בתשעה ואב אדם צריך לאכול, לא מרגיש טוב, חולה, צריך לאכול,
אבל בוא תאכל לחם עם מרגרינה.
תאכל ככה משהו הכי פשוט שבעולם.
אבל אם אדם
ביום כיפור חייב לאכול,
אז כמו שמצווה לעצום,
ככה אם הרב אומר לאכול, חייב לאכול,
אז הוא יוכל לאכול בושר,
קציצה,
שוקולד,
זה ביחד.
גבינה, מה שהוא אוהב יכול לאכול.
למה?
יום כיפור, האמת היא, לא היינו צריכים לעצום אנחנו.
זה יום כיפור, יום למחילת העונה והעונות, שליחה וכפרה, זה היה יום טוב היה.
ואז הייתה מעלה גדולה, אנחנו ביום כיפור, כל היום עומדים, מתפללים, מתפללים, מתפללים, כל היום כולו.
בזמן זה מדי קיים, יזון שיהיה בך רוב,
אנחנו נשאר ככה בבית,
הכהן הגדול מתפלל.
פה חטאתי, עבדתי, פשעתי, חצו עוונות, אין לך ישראל, חצו עוונות, הכל חסר ומשלח.
אנחנו ככה, היו ימים טובים בישראל כמו צביעה וכמו יום הכיפורים
ואז לא צריך, אבל לצום צריכים לצום, ככה כתוב בתורה לצום, צריכים לצום
אומר הרב שטוב לאדם לאכול פי שניים ביום ערב
אם אדם יכול לאכול פי שניים, יאכול, אם לא יכול לאכול, לא יכול, איך הוא יכול?
ההולך ותמים זה טוב מאוד.
הרב אומר, טוב לאכול בערב
יום הכיפורים, בבוקר, דגים.
לא אחר הצהריים, לא בשעדה המפסקת,
אלא בבוקר לאכול דגים.
יש את זה עניין של עינת הכיכה,
וידוע שפעם אחת היה מלך אחד
נהיה רגיל לאכול דגים טובים.
אז שלח את העבד שלו שיקנה לו דגים, הלך לפני כן איזה עני אחד
וקנה את הדג הזה לפני כן.
אז בא המלך, הוסיף על מחיר, עני הוסיף על מחיר עוד יותר.
הוסיף, הוסיף עוד יותר,
וקנה את זה.
המלך התרגז והתעצבן.
בא השליח, אומר לעני הזה, אומר לעצור עצמו, אני כמה כסף שילם הוסיף על המחיר, אין לך דגים אתה.
אמר למלך הזה אני אקרא לו, מה זה פה? זו חוצפה של קראנו, מה זה?
אמר לו, תראה, אני לא אוהב דגים, אני לא צריך לאכול דגים.
אבל יש מצווה היום לאכול דגים, לכן אני שילמתי.
אני שילמתי בשביל מצווה, אתה אוכל לשם תענוג, אני אוכל לשם מצווה.
אמר למלך, בשביל מצווה, יאללה, לך,
עזוב אותך, עין על פיך, עזוב אותו בדבר הזה.
גם זה, אם יכול, אין אם הטוב. אם יכול, אין אם הטוב.
אם לא, לקח סרדינים,
לקח טונה, העיקר,
והרם עומד בזה למוז בפסוק בין כפר תעשה בפת על העין וטוב עין הוא יבורק וכן ירצו ולמד אמן אמן.
