בדרך כלל בחוץ לארץ
כל יום טוב זה שני הימים
פסח, שבועות, סוכות,
שמניע סרט
אז השני הימים האלה שם זה מספק
הביצה שנורדה ביום טוב ראשון
לא נובעים בה, ביום טוב שני משמשים בה
למה במה נחשך? אם יום טוב ראשון זה יום טוב
אז יום שני זה לא יום טוב.
ואם יום שני יום טוב, אז יום ראשון זה לא יום טוב. זה מותר.
אבל בראש השנה, נכון, יש שני ימים,
אבל שני ימים אלה זה נקרא כמו יומה אריכתא.
הם נחשבים כמו יומה אריכתא לחומרה.
לא לכולה.
מה נפקא מינה?
אם למשל,
רוצה לבשל אוכל ביום ראש השנה בבוקר בשביל הצהריים, מותר לו.
אבל אם רוצה לבשל מהצהריים לאורך השנה בשביל מחר,
אסור לו.
אפילו שעשה הרובי תבשלין, הרובי תבשלין זה טוב על יום שישי,
לא על יום ראשון של...
אז זה נקרא
שני ימים טובים. לחמורה וליקודה לוקחים את שני הימים האלה.
עוד דווקא מנהלנו. למשל אנחנו, השרדים,
אם התקענו ביום ראשון
של ראש השנה ואמרנו שהחיינו,
אנחנו אומרים יומה אריכתא ולא אומרים שהחיינו ביום טוב השני.
אבל האשכנזים אומרים גם ביום טוב השני, גם כן אומרים שהחיינו.
אז על כן,
אדם יודע בראש השנה,
אישה רוצה להדליק נרות,
אז רוצה להכין מיום טוב ראשון ליום טוב שני, לא יכולה.
הבער רוצה להכין לה, לא יכול. אלא בערב ראש השנה יכין ארבעה אופנים, ארבעה נרות.
ואם יחול ראש השנה, חמישי, שישי, שבת, כמו השנה,
אז הוא צריך להכין נרות לחמישי, לשישי, לשבת,
פי שש נרות.
אם מדיקים שש,
ואם בדיקה שבעה נרות, אז צריך שבע כחול שלוש להדיק.
ברוך ה' לעולם, אמן ואמן. והנה ברק השעון.
