בשבוע של חרבות שעה באב
אסור לכבש שום דבר.
ולא רק זה,
גם ללבוש מכובס לו,
למרות שכבסו את זה לפני כן.
ועל כן, בערב שבת,
לא ביום שבת, אלא בערב שבת,
ללבש חולצה של חול חצי שעה,
שעה, יפשוט, ללבש חולצה, אם הוא רוצה להחליף ארבע-חמש חולצות,
יעשה את זה ביום חול.
ביום שבת הוא לא יכול לעשות את זה. למה?
בשבת לובש חולצה לבנה.
ביום חול לובש חולצה ח"כ כחול, זה מה שלובש.
אז אם בשבת ליבשת את החולצה השנייה הזאת, ראו, זו חולצה של חול, מה אתה מכין משבת לחול?
אז הם הכינו את זה כבר מראש בדבר הזה כולו.
ואם לא הכין את הדבר הזה, יש מי שאומר,
אם לא יכין, ניקח את החולצה, ילכלך אותה ברצפה, יעשה בה כל מיני דברים.
איך שאומרים לו, ייתן את זה למישהו אחר שירבש את זה לכמה זמן.
כשאומרים שלא,
אפילו גרביים אדם צריך להכין מלפני כן.
אם אדם טבעו להזיע הרבה,
אז יעשינו להכין לו עשרים גרביים, אין בעיה,
אם זו בעיה כזאת.
ואז אם מותר לו להחליף את הדבר הזה. וגם אישה,
אישה בטבעה להזיע יותר, כלומר להחליף את הבגדים שלה יותר,
אז היא צריכה להכין.
גם בגדים פנימיים, גם כן צריכים להכין.
אבל אישה אם לא הכינה,
מותר לה לקחת דבר מכובץ וללבוש את זה, מכיוון שהיא אצלה זה מפריע הדבר הזה כולו.
וכל זה מדובר
על שבוע שחל בעוד שעה באב.
יש נוהגים להחמיר מראש חודש. אנחנו בעיין קיבוץ נוהגים רק מראש חודש, אנחנו נוהגים בעניין של הבשר,
אבל בקיבוץ זה רק בשבוע שחל בו תשעה באב.
הרב אומר, אם אדם יש ילדים קטנים,
מלכלכים, ילדים קטנים אי אפשר לסלוט עליהם.
הם הולכים בדרך, נופלים ברחוב, בבוץ, הם מלכלכים.
אז יכין להם, יתרחכו הבגדים כולם.
מה יעשו? הוא לא חייב ללכת לקנות בגדים חדשים.
במקרה זה מותר לו לכבש,
אבל לא יתלה את הבגדים ברחוב ככה שכולם יראו, אלא יתלה באמבטיה, ככה בצנעה,
שלא יראו הדבר הזה.
בכל אופן,
אדם צריך לעשות חשבון לפני כן מה הדברים שהוא צריך להכין,
לשבוע שחל בוצע ויעבור את אדוני לעולם.
תמיד תמיד. אמן זה אמן.
ימיך ענה בנק אשר האומר.
