העומר היה קרב בבוקר מוקדם
והיו קוצרים אותו בלילה.
אם לא קוצרים בלילה אז קוצרים אותו ביום.
ועל כן אדם צריך לברך ברכת
ספירת העומר בלילה.
מצד הכוכבים עד עמוד השחר.
עלה עמוד השחר ושכח ולא ברח בלילה,
אז יש מי שעומר לברך ביום.
יש מישהו שאומר, מה עבר הלילה גמר, ומה תברך ביום?
אז בתוך סודק ברכות זעקל, יספור ביום,
אבל בלי ברכה.
ויש לך כתב
שיכול להגיד למישהו שמברך,
אתה תברך בקול רם ותכוון לפטור אותי לתת איזה חובה.
אז הוא יברך, יכוון איתו איזה חובה,
ואז ממילא הוא רק יספור על סמך הברכה של השני.
ועכשיו יש מישהו שאומר,
אדם צריך לספור את העומר ולא יכול להגיד לחברו, אתה תספור ותכוון אותי להוציא אותי ידי חובה.
בספירה לא אומרים להוציא ידי חובה, אתה צריך בעצמך לספור.
יש מי שאומר, לא,
אם אמרת לחברך וחברך כיוון אותך, יצאת ידי חובה.
אבל זה סוג בית, סוג ג' זה לא ספירה המיוחדת שאדם צריך לספור.
אז אם אדם לא ספר לא ביום ולא בלילה,
עברתי כן, במשך הזמן, היום, אחר כך,
לספור בלי ברכה.
אבל לספור הוא חייב.
נגיד, אני גמרנו, טעיתי, שכחתי, אני פטור. אין פטור.
הוא חייב לספור את ה...
ואחרי כן, אדם יעשה לו סימנים לעצמו,
שלא ישכח
את ספריית העומר ויזכור או אחרי הערבית, או לפני שישן במיטה,
או כשהולך לישון.
יצא לו תמיד לקבוע לו זמן שלא ישכח בדבר הזה כולו.
היו אז נוהגים, אז לא היה טופי, היה שקדים, אגוזים ודברים,
אי אפשר היה לשים בכיס, לא היה שקי ניילון.
אז היו שמים שקדים או אגוזים,
אז היה אחד מהם שקדים בקיס שלו,
היה סופר מוציא, לילה אחד, אחד מוציא, שם פה,
מחר יש שניים לעומר, מוציא ושם פה,
ועד לזכור את ספירת העומר.
אז כל אחד ואחד יעשה לו סימנים משלו.
היום יש לוח מיוחד, כל יום עושים סימן עבר.
היום עוד יותר מזה, יש גם כן שעורים היום,
שמזכירים לאדם מתי לספור את העומר, זה גם כן חשוב מאוד לזכור בכדי שלא ללקוח סבירת העומר. נברך.
